א. הראשונים שואלים סתירה. דבגמ' חגיגה י"ג ב' הקשו: כתוב אחד אומר (ישעי' ו', בשרפים) שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר (יחזקאל א', בחיות) וארבע כנפים לאחת להם, לא קשיא, כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים, כביכול שנתמעטו כנפי החיות, ע"כ. ומוכח מהגמ' דהשרפים והחיות הן אחד. וקשה, דבגמ' חולין צ"ב אמרו: 'ברוך' האופנים [וחיות] הוא דאמרי, ו'קדוש' אומרים השרפים. וא"כ אינם אחד. ומצינו בזה שתי שיטות.
ב. בתו' חולין ובחגיגה תירצו דבאמת שרפים וחיות אינן אחד, ומ"מ הגמ' חגיגה הקשתה מזה על זה, דמסתבר דאינן משונים בכנפיהם זה מזה. וכן דעת הרמב"ם הל' יסוה"ת ב' ז', דכשמנה את עשרת שמות מעלות המלאכים, מנה חיות ושרפים כמעלות נפרדות.
ג. והרד"ק בפירוש מעשה מרכבה על דרך הנסתר [נדפס בסוף ס' יחזקאל, א' י"א], הקשה כקושית הגמ' בחגיגה. וז"ל: למה זכר ישעיה שש כנפים לשרף, ויחזקאל לא זכר לחיה אלא ארבע כנפים, ורז"ל במס' חגיגה היה דעתם כי החיה הוא השרף, והקשו זה לזה, ותירצו מה שתירצו, ואני בפירוש ישעיה דרכתי דרך החכם הגדול הרמב"ם, כי החיות אינן השרפים, אבל למה שנתחדש לי כי החיות הם השרפים, צריך טעם, א) למה ראה ישעיה שש, ויחזקאל ארבע, ב) ויחזקאל ראה ארבעה פנים לאחת, וישעיה לא ראה פנים אחרים, ג) ויחזקאל אמר מנין לחיות, וישעיה לא אמר מנין לחיות, ד) וישעיה לא אמר מנין לשרפים, נאמר כי מראות ישעיה ומראות יחזקל בענין אחד, להבין מכל אחד מהמראות ענין השגחת הקל ושמירתו בנבראים, ולא הראה לישעיה תואר המרכבה שהיא בנויה על ארבע ארבע, לפי שהמרכבה סימן הנסיעה, ובימי ישעיה לא היתה עת נסיעת הכבוד מבית המקדש עדיין, והיה כחושב לנסוע, ובימי יחזקאל נסע, ויחזקאל לא היה כחו יפה כישעיה, לפיכך הראה לו דבר ההשגחה יותר, בארבע חיות וארבעה אופנים וארבעה פנים וארבע כנפים, כי במנין הארבעה יתבאר יותר ענין ההשגחה בשפלים .עיי"ש שהרחיב בענין ההשגחה]. עכ"פ דעת הרד"ק למסקנא דהחיות והשרפים אחד הן.
ויל"ע איך יפרש הרד"ק מה שאומרים בתפילה "והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים". אכן ברמב"ם (פרנקל) נוסח התפילה הוא: והאופנים וחיות הקודש יחד מתנשאים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד כו', ולא נזכרו כלל שרפים. ועדיין יל"ע מקדושת שחרית של שבת "מתנשאים לעומת שרפים לעומתם ברוך יאמרו", כלומר דיש מי שמתנשא לעומת השרפים ואומר ברוך כבוד ה' ממקומו, ולמבואר בס' יחזקאל הרי החיות הן אלו שאומרות ברוך כבוד גו'.
♦
ב.
שרפים וחיות, כאמור לדעת תו' והרמב"ם השרפים והחיות הן מעלות שונות, ויל"ע מי גבוה ממי.
א. בשחרית, בברכת יוצר, "פנות צבאיו קדושים... מספרים קדושתו" - אלו השרפים שאומרים קק"ק, ועליהם אומרים "תתברך... בורא קדושים [דניאל ח' "ואשמעה אחד קדוש מדבר, וברש"י, א' מן המלאכים]. וזהו גם ההמשך "ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם", שכן כתוב "שרפים עומדים ממעל לו", ואז "קדושה כולם כאחד עונים ואומרים קק"ק". ועוד בהמשך "והאופנים וחיות הקדש מתנשאים לעומת שרפים", דהראשונים שאמרו קק"ק היו השרפים.
ב. והנה מְסַפְּרֵי קדושתו מְכוּנִים 'פנות צבאיו', ו'פינות' פירושו ראשים, ע' ס' שופטים תחילת פ"כ ויתיצבו פנות כל העם, וברש"י רישי כל עמא. ובש"א י"ד ויאמר שאול גשו הלום כל פנות העם, ובתרגום רישי עמא. וברד"ק: נקראו ראשי העם פנות, שהם לעיר כמו פנה לקיר. ובתהלים אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. וכ"פ האבודרהם: פנות צבאיו קדושים, הם שרי צבאיו. ולפ"ז השרפים גבוהים מהחיות, שהרי הם ראשי צבאיו. ולפ"ז הסדר מלמעלה למטה הוא: שרפים וחיות ואופנים. וע"ע ילקו"ש פ' משפטים פכ"ד סוף רמז שס"ב: מלכי צבאות ידודון, מלאכי צבאות אין כתיב, אלא מלכי צבאות, מלכיהן דמלאכים... מיכאל וגבריאל, שהם מן השרפים וכדלהלן.
ג. וקשה, דבגמ' חולין צ"ב אמרו דמלה"ש [השרפים] אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, והאופנים אומרים ברוך לאחר שתי תיבות. ופירש"י דהם מכסא הכבוד עצמו. ובתו' שם, דמה שאומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו', זהו משום דגם החיות אומרים ברוך [דהאופנים בתר חיות גרירי], דגם החיות עדיפי משרפים. וכ"כ הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"ב: שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא, ולפיכך נקראים חיות הקדש והם למעלה מן הכל, ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים כו' כל אלו עשרה השמות... על שם עשר מעלות שלהן הן, ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא היא מעלת הצורה שנקראת חיות, לפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כסא הכבוד. ולפ"ז הסדר מלמעלה למטה הוא: חיות ואופנים ושרפים.
ד. וע' באבודרהם בסוף פיוט "אל אדון" בשחרית של שבת שמביא שתי נוסחאות - "שרפים ואופנים וחיות הקדש" [נוסח אשכנז], ו"שרפים וחיות ואופני הקדש" [נוסח ספרד]. והנה החיות ודאי עדיפי מהאופנים, וכמ"ש תו' חולין שם [דכתיב ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים, וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים, ומוכח דהאופנים בתר חיות גרירי]. וא"כ לנוסח "שרפים ואופנים וחיות הקדש" הסדר הוא מלמטה למעלה, והחיות הן הגבוהות מכולן, ולנוסח "שרפים וחיות ואופני הקדש" השרפים הם הגבוהים מכולן, והנוסח הוא מלמעלה למטה.
בזוהר תרומה דף קל"ב הנוסח הוא "שרפים ואופנים וחיות הקדש". וכן הכריע באבודרהם, עפי"מ שאומרים ביוצר והאופנים וחיות הקדש. ובכף החיים סי' רפ"א ח' הביא ממהר"י צמח שכתב (ס' פרי עץ חיים שער השבת פי"ט) "שרפים וחיות ואופני הקודש", שהם ג' עולמות, בריאה שרפים, יצירה חיות, אופנים עשיה, ושכן כתב גם הגנת ורדים בס' גן המלך סי' נ"ב.
ה. מראי מקום בענין, ע' גם להלן פרק ו אות ג, ופרק ז.
א. ביוצר לפרשת שקלים לפני קדושה: שְֹרָפִים הַמְעֻלִּים עַל כָּל שִׁנְאֲנִּים, שֵׁשׁ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם בְּגֶוְיָם חֲנוּנִים.
ב. בסידור היעב"ץ (בקדושת יוצר דחול): השרפים גבוהים מהאופנים [והחיות], שהרי השרפים פותחין בקדוש, והאופנים וחיות עונים אחריהם ברוך, ובודאי הגדול פותח תחילה. עו"ש: בגמ' חולין צ"ב, מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, והאופנים הם שאומרים ברוך. ויפלא הדבר שהרי שרפים גבוהים מאופנים, כי אלה בעשיה, והם ממראה יחזקאל בן כפר, ומה שראה ישעי' בן כרך הם שרפי הבריאה, שהם גדולים שבכל השכלים הנבדלים כדאיתא בזוהר, וכן משמע ממיעוט כנפי החיות דגריעי משרפים כדמוכח בחגיגה, וכן משמע בס' ברית מנוחה שהשרפים שסימנם שמ"י גדולים מהחיות שסימנם ארגמ"ן מרכבו, ואין צריך לומר מאופנים שהם למטה מכולם, כדכתיב והנה אופן אחד בארץ, וכך מפורש בזוהר דקדוש למעלה מברוך. אמנם יש שרפים למעלה משרפים, וחיות למעלה מחיות.
ג. בס' פנים יפות פ' שמיני (י' ג'): בגמ' זבחים (קט"ו ב'), נורא אלהים ממקדשיך, אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך, ענינו לפי מ"ש במכילתא [בשלח פט"ו י"א] וסביביו נשערה מאוד [תהלים נ'], מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מעל הקרובים, אבל הקב"ה מוראו על הקרובים יותר מעל הרחוקים, שנאמר בקרובי אקדש, וכתיב וסביביו נשערה מאוד, ואומר [שם פ"ט] אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו', פירוש, שהמלאכים אומרים קדוש, היינו קדושתו בשמים ממעל ומלוא כל הארץ כבודו, והאופנים אין אומרים קדוש אלא ברוך כבוד ה' ממקומו, ועוד כתבו התו' חגיגה י"ג ע"ב ד"ה מזיעתן, שהמלאכים ממתינים זה לזה לומר שירה מחמת אימה ופחד, והחדשים שאינם יודעים הדת ממהרים לשורר ונתחייבו כליה, והיינו משום שאין מכירים כבודו של ה"י, ומשמע דהשרפים המקדישים גבוהים מהאופנים [והחיות] שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, שהם אינן יודעים גודל קדושתו.
בדברי התו' חגיגה: ביוצר לפרשת שקלים לפני קדושה, אלפי שנאנים... יש לשתי טיסות טסים עולם, ויש לטיסה אחת עפים עולם... חשים עד ימליכוהו עם עולם, ואז יפצחו לפאר אלהי עולם, ומשהם מפארים עוד לא שונים, כי בנהר דינור שחים וניתנים, ועוד מנו נחצבים ומתחדשים כראשונים, שבח והלל ורון לאל משננים. ומשמע דאף המלאכים הקבועים כמיכאל וגבריאל גם הם ניתנים בנהר דינור ומתחדשים, ודלא כתו' חגיגה.
♦
ג.
שינוי שמות המלאכים ומדרגותיהם
ברמב"ם יסוה"ת ב' ז', שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם, ולפיכך נקראים חיות הקדש והם למעלה מן הכל, ואופנים ואראלים[1] וחשמלים[2] ושרפים ומלאכים ואלהיםג ובני אלהים וכרובים ואישיםד... על שם עשר מעלות שלהן, ומעלה שאין למעלה ממנה היא מעלת הצורה שנקראת חיות.בסידור הרוקח: למה אומר בחיות 'הקודש' יותר מאופנים ושרפים, לפי שהקב"ה מתגאה עליהם ואומר להם בכל יום אשריי שבראתי אתכם, כדאיתא בספר היכלות.[3][4]
אבל בסידור הרוקח כתב דיש ט' מיני מלאכים, וגם הזכירם בסדר שונה, ובשלשה אופנים, ב'ברכת יוצר' (עמ' רס"ה), ט' מיני מלאכים, חשמל, כרוב, שרף, חיה, אופן, אריאל, עיר[5], קדיש[6], מלאך או גלגל, ומקיפים סביב כס היקר, ט' מראות האמורים ביחזקאל, ושם ב'נשמת כל חי' (עמ' תקט"ו), ט' שמות למעלה, שרף א', חשמל ב', אופן ג', כרוב ד', גלגל ה', חיה ו', מלאך ז', עיר ח', וקדיש ט', [השמיט אריאל, והחשיב גלגל ומלאך בשנים], ועו"ש ב'יראו עינינו' (עמ' תס"ט) בעוד דרך, מלאך, אראל, שרף, חיה, אופן, חשמל, עיר, וקדיש, וגלגל[7]. ומן הענין לציין דגם בברכת יוצר וגם ביראו עינינו הסדר הוא, שרף, חיה ואופן.
וצ"ע ברמב"ם וברוקח [בשני מקומות מהנ"ל] שמנו את החיות והכרובים בשנים, ובישעי' י' כתוב "הכרובים היא החיה", וכן ביחזקאל פ"י: "ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא". וברש"י: ראש ארבעה חיות המרכבה, ובפרשה זו חזר לקרותם כרובים.
השלמה. גם ביוצר לפרשת החודש (לפני קדושה) נזכרות כל כתות המלאכים: שירי אראלים... ונצוח אלים... ורנן גלגלים... ואימת כרובים... והדרת אופנים... והמון גדודים[8]... וסוד עירין... ורגש קדישין... ונהם שנאנים... ופחד שרפים כו'. ויש כאן עשר כיתות.
ד.
תהלים ק"ג: ברכו ה' כל 'צבאיו' 'משרתיו' עושי רצונו. תהלים ק"ד: עושה... 'משרתיו אש לוהט' - שרפים
א. מיכאל הוא מן השרפים, ע' ברכות ד' ב': במיכאל כתיב (ישעי' ו' ו') ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. וגם גבריאל הוא מהם, דאיתא בפסחים קי"ח: גבריאל הוא שר של אש. והשרפים הם שמקדישים, דכתיב בישעי' ו': שרפים עומדים ממעל לו... וקרא זא"ז ואמר קדוש קדוש קדוש. ומובא גם בקדושת מוסף שבת: כסוד שיח שרפי קודש... וקרא זא"ז ואמר קק"ק.ב. והמקדישים נקראים גם מלאכי השרת, כדאיתא בחולין צ"א ב': חביבין ישראל שמזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. ועוד ראיה דהשרפים הם מלאכי השרת, שכן כתוב בתהלים "משרתיו" - "אש לוהט". וכ"כ באבודרהם דמה שאומרים בברכת יוצר "ואשר משרתיו" הכונה למיכאל וגבריאל שהם משרתיו שמעולם. וצ"ב בשינוי שמותם, דפעם קרא להם שרפים ופעם מלאכי השרת.
ג. ונקדים בדברי התו' רא"ש ברכות שם, דבגמ' אמרו דבמיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים, וביומא ל"ז אמרו וכן אתה מוצא בג' מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל וגבריאל ורפאל, ומוכח דהם נקראים גם שרפים וגם מלאכים. וקשה, דבהגש"פ משמע דשרפים ומלאכים הם שני ענינים, דכתיב ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ותירץ דזימנין קרי ליה הכי וזימנין הכי, הכל לפי השליחות. ומבואר דהם משתנים בשמותם לפי שליחותם [ברש"י בראשית ל"ב ל': למה זה תשאל לשמי, משתנין שמותינו לפי מצות השליחות]. וכ"כ בסידור הרוקח בסדר פסד"ז (עמ' קע"ז): הללוהו כל מלאכיו, הם הנשלחים בכל מקום[9], הללוהו כל צבאיו העומדים סביב לכסאו [בדה"ב י"ח: וכל צבא השמים עומדין על ימינו ושמאלו], כשנשלחים נקראים מלאך, אבל כשהם משרתים הם אש לוהט, ויעף אלי אחד מן השרפים, שהיו לפני הכבוד.
גם בפדר"א פ"ד כתב כן, ובתוספת: המלאכים כשהן נשלחין בדברו הן נעשין רוחות, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות, וכשהן משרתין לפניו נעשין אש, שנאמר משרתיו אש לוהט, ד' כתות של מלאכי השרת מהלכין ומשרתין לפני הב"ה, מחנה ראשונה של ימינו מיכאל, מחנה שנייה של שמאלו גבריאל, מחנה שלישית מלפניו אוריאל, מחנה רביעית של אחריו רפאל, ושכינתו באמצע, והוא יושב על כסא רם ונשא. גם האופנים הם מאש, בדניאל ז' ט': גַלְגִּלּוֹהִי נור דָלִק.
ד. ונראה דכשהם נשלחים הם נקראים 'מלאך' על שם השליחות, ע' בהערה ממדרש תהילים: אין מלאך אלא שליח, וכשהם לפניו לשרתו הם נקראים 'שרפים' דאז הם מאש, וכמ"ש בתהלים "משרתיו אש לוהט". ועיקר תכליתם לשרתו, ע' ישעי' "שרפים עומדים ממעל לו", וברש"י: לשרתו, דכן תירגם יונתן שמשין קדישין ברומא קדמוהי. עו"ש: ובשתים יעופף, ובתרין משמש. וע"כ נקראים מלאכי השרת.
ה. ובביאור ענין ההתחלפות ממשרתי אש למלאכי רוח, נעתיק מש"כ בסידור הרוקח בברכת הלבנה (עמ' תר"ד): כתיב מלאכיו וכתיב משרתיו, בשעה שהם עושים מלאכותיו נקראים מלאכיו, והם מתהפכים לרוח לפי שאין להם גוף, וכשאומרים שירה מתהפכים לאש, משרתיו אש לוהט. ועתה אדמה לך סוד יקר במשל היאך מתהפכים, כשהנפש קשורה, בשר ודם חם, לפי שהוא של אש ואין אדם מרגיש אלא ברוח פיו ומנחיריו, אבל כשיוצאת מן הגוף הרי היא כרצונה, פעמים לרוח פעמים לנר שלהבת מאירה, לפי שנבראת מפי עליון, כך מלאכי מרום וכסא כבוד שנאמר וברוח פיו כל צבאם, מזה תוכל להבין סוד מעלה שהם אש מים רוח.
ו. ובברכת יוצר: "תתברך... בורא קדושים, ישתבח שמך... יוצר משרתים". ויל"ע, דמאחר ופנות צבאיו הם השרפים שהם הם מלאכי השרת, מדוע כתוב על השרפים 'בורא' קדושים, שזהו בבריאה, ועל המשרתים 'יוצר' משרתים, שזהו ביצירה. ומדוע בכלל עבר והחליף מבורא 'קדושים' ליוצר 'משרתים'.
ונעתיק מהאבודרהם: "יוצר משרתים" הם המתחדשים כל יום, "ואשר משרתיו" הם משרתיו שמעולם כמיכאל וגבריאל. ונוסיף מש"כ בסידור הרוקח: "קדושים רוממי שדי" הם מלאכים הפנימיים המקודשין משאר המלאכים, לפי שרואין מחנה שדי באספקלריא המאירה, וכתיב ויאמר אחד קדוש. ומעתה כך הוא הפירוש - "פנות צבאיו [ראשי צבאותיו] קדושים" הם השרפים מיכאל וגבריאל המלאכים הפנימיים המקודשין, וע"ז ההמשך "תתברך צורנו... 'בורא' קדושים" - שהם בבריאה, "ישתבח שמך לעד מלכנו 'יוצר' משרתים" - הם המלאכים המתחדשים כל יום שהם מהיצירה, "ואשר משרתיו" - מיכאל וגבריאל השרפים "כולם עומדים ברום עולם" וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו.
וחיזוק לדבר. בגמ' חגיגה י"ב ב': ערבות... שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד. ומבואר דהשרפים נמצאים במקום הכסא. ובפרדס רמונים להרמ"ק, (שער ט"ז פ"א): מציאות הבריאה הוא הכסא, והיצירה הוא המלאכים. ומבואר דמקום השרפים בבריאה, והמלאכים הם בעולם היצירה. וכ"כ שם עוד בתוך הדברים, דעולם היצירה הוא עולם המלאכים, וממנו מתפשט האור הנעלם אל עולם העשייה כו'.
ה.
ביאורים ברוקח
א. בפסד"ז: "מלאכיו, הם הנשלחים בכל מקום, צבאיו, העומדים סביב לכסאו". נראה דהמקור הוא בתהלים סו"פ ק"ג: "ברכו ה' 'מלאכיו' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברכו ה' כל 'צבאיו' משרתיו עושי רצונו", דה'מלאכים' שומעים דברו לעשותו - שליחויות, וכמו שהבאנו ממדרש תהילים פק"ד, אין מלאך אלא שליח, ו'צבאיו' הם 'משרתיו' שסביב לכסאו ועושים רצונו.עו"ש בהמשך: "צבאיו... כשהם משרתים הם אש לוהט, ויעף אלי אחד מן השרפים, שהיו לפני הכבוד", מקורו בפסוק הנ"ל, ברכו ה' כל 'צבאיו' משרתיו עושי רצונו, ועל משרתיו כתוב בתהלים ק"ד: "משרתיו אש לוהט".
ב. הערה. ברוקח בברכת יוצר, דהמלאכים [הפשוטים] מקיפים כס היקר, אבל בפסד"ז כתב דצבאיו הם העומדים סביב לכסא, ומלאכיו הם הנשלחים.
ג. הבאנו מהתו' רא"ש ברכות, דמלאכי השרת והשרפים הן אחד, אלא שמשתנים בשמותם לפי שליחותן. וע' בסידור הרוקח בפסד"ז בסוה"ד, וז"ל: ברכו ה' כל מלאכיו, הם הנשלחים למטה, ברכו ה' כל צבאיו, שאין נשלחים אלא למעלה עומדים תדיר, כגון שבמעון, רקיע חמישי, כיתות של שיר, ע"כ. וקשה, שהרי כאמור צבאיו הם מלאכי השרת, ולהם כן יש שליחויות, ביומא ל"ז: ג' מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל וגבריאל ורפאל, וברש"י ר"פ וירא: שלשה אנשים, אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, ובס' יהושע ה' ט"ו: בהיות יהושע ביריחו... והנה איש עומד לנגדו... כי אני שר צבא ה', וברש"י: מיכאל היה, וביחזקאל י' ב': ויאמר אל האיש לבוש הבדים... מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, וביומא ע"ז: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט גו'.
ד. עוד כתב הרוקח דצבאיו הם ברקיע שנקרא מעון [הרקיע החמישי]. וקשה, שהרי כאמור צבאיו הם השרפים, ועליהם אמרו בגמ' חגיגה י"ב ב': אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות [שהוא הרקיע השביעי]. וכ"כ הרוקח עצמו בפסד"ז עה"פ בתהלים ק"ג "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו" הם העומדים סביב לכסאו, וכסא הכבוד הרי נמצא בערבות, כמבואר בגמ' חגיגה.
והנה בגמ' חגיגה איתא דיש מלה"ש ברקיע הנקרא מעון, ויש מלה"ש ברקיע הנקרא ערבות. ולפ"ז י"ל דרק אלו שבמעון קבועים במקומם, אבל אלו שבערבות, שהוא רקיע יותר גבוה [שהוא גם מקום האופנים ושרפים וחיות הקדש], הם המלאכים היותר מקודשים שהם מיכאל וחביריו, והם כן משתלחים.
הערה. ז"ל המדרש תהילים פק"ד: עושה מלאכיו רוחות, המלאכים, אותן שהן לצורך שליחות הן של רוח, ואותן שהן לצורך שירות הן של אש, שנאמר משרתיו אש לוהט. ומשמע דמלאכי השליחות אינן אחד עם השרפים. ובדוחק רב י"ל דהכונה להתחלפות, וכמ"ש בפדר"א פ"ד: כשהן נשלחין בדברו הן נעשין רוחות, שנאמר עושה מלאכיו רוחות, וכשהן משרתין לפניו נעשין אש, שנאמר משרתיו אש לוהט.
♦
ו.
כיתות של מלאכי השרת, וזמן שירתם
א. מצינו כמה כיתות של מלאכי השרת. בגמ' חגיגה י"ב ב': 'מעון', שבו כיתות של מלאכי השרת, 'ערבות', שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד כו'. ומבואר דיש מלה"ש במעון ויש מלה"ש גם בערבות, שהוא רקיע יותר גבוה. וע' בסידור הרוקח: "קדושים רוממי שדי" הם מלאכים הפנימיים המקודשין משאר המלאכים, לפי שרואין מחנה שדי באספקלריא המאירה. א"ה: מסתבר דאלו המלאכים שבערבות.עו"ש בחגיגה דף י"ד: כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואין אלו הכת שבמעון, דהן אומרות שירה בלילה [מובא בסמוך מהגמ' חגיגה], ואילו החדשים אומרים בבקר, וא"כ זוהי כת שלישית.
ובפדר"א פ"ד: ד' כתות של מלאכי השרת מהלכין ומשרתין לפני הב"ה, מחנה ראשונה של ימינו מיכאל, מחנה שנייה של שמאלו גבריאל, מחנה שלישית מלפניו אוריאל, מחנה רביעית של אחריו רפאל, ושכינתו באמצע, והוא יושב על כסא רם ונשא.
ב. חילוקים בשירת המלאכים:
שירת המלאכים היא אמירת קדושה. ע' חולין צ"א ב': שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום... אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. ויש חילוקים בשירת המלאכים.
א. יש שאומרים שירה רק בלילה. בגמ' חגיגה שם: מעון, שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום.
ב. ויש שאומרים ביום ובלילה. בסידור הרוקח (עמ' שכ"ה, אתה קדוש): תתרי"ח אלף[10] מחנות שבשחקים אומרים קדוש יום ולילה [בגמ' לא נזכר שיש מלאכים בשחקים]. וע"ע אבודרהם בברכת יוצר שכתב: תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו, כך עושים המלאכים ערב ובוקר תמיד. ולא פירש לאיזה כת מלאכים הכונה.
ג. ויש שאומרים רק בבקר. ע' חגיגה י"ד: כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים כו'[11].
ד. ויש מלאכים שאינם בטלים, וגם הם אומרים שירה בבקר, אבל לא באופן קבוע. ע' חולין צ"א ב': ויאמר שלחני כי עלה השחר, מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו[12]. כלומר, דהיה זה מלאך שנברא לפני זמן [ולא רק לשעתו], ועכשיו בשחר הגיעה שעתו לומר שירה. ועוד, בגמ' חגיגה וחולין שם: מלה"ש אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם. ומסתבר דשירתם היא בשחר, וכמש"ש בגמ': אין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים. וישראל הרי אומרים בבקר.
הערה: מבואר בגמ' דיש כתות מלאכים שמאריכות ימים, ואינן אומרות שירה אלא מידי פעם. ולכאורה זה דלא כמ"ש בב"ר פע"ח א' ובאיכ"ר פ"ג כ"ג: לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להם, והא דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה, זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין. ולפ"ז מלבד מיכאל וגבריאל כולם מתחלפים [מבואר בב"ר דהמלאך שפגש ביעקב היה מיכאל וכילקו"ש בראשית רמז קל"ב, ודלא כרש"י עה"ת שפירש שהיה הס"מ שרו של עשיו].
עוד ילה"ע דהמדרש הנ"ל לכאורה גם אינו כמ"ש בסידור הרוקח (עמ' שכ"ה, אתה קדוש): מלאכים שבערבות במעון [נדצ"ל - ושבמעון] אין נחלפין ומשבחין בהדר קדושה. ואולי צריך למחוק תיבת 'במעון'.
♦
ז.
במוסף לשבת: כבודו מלא עולם, משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו
הבאנו דמשרתיו הם השרפים, "משרתיו אש לוהט", ומוכח משאלתם דאינן יודעים איה מקום כבודו. וע' בפדר"א סופ"ד: שני שרפים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו, שש כנפים שש כנפים לכל אחד ואחד, בשתים מכסים פניהם שלא יביטו פני השכינה כו' ומקדישין... קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, והחיות עומדות אצל כסא כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, ועונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו. ומשמע דרק החיות אינן יודעות מקום כבודו, אבל השרפים יודעים. ולכאורה הוא מוכרח, שהרי הם עומדים מימינו ומשמאלו. ועוד, שהרי צריכים לכסות פניהם שלא יביטו פני שכינה. וע"ע ברכות נ"א: אמר רבי ישמעאל בן אלישע שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים, וברש"י: מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה [לאפוקי מהמלאך מט"ט, שהוא באמת שר הפנים]. ומשמע שבאים ממש לפניו.במדב"ר פ' נשא י"ד כ"ב: ר"ע אומר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג כ'), אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד, א"ר שמעון בן עזאי אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואים את הכבוד [א"ה, נראה דר"ע פירש "וחי" על החיות, ור"ש בן עזאי פירש על אלו שחייהם חיי עולם - המלאכים]. ומשמע דרק אינן רואות, אבל יודעות היכן מקומו. אבל האבודרהם בקדושת מוסף לשבת כתב: משרתיו שואלים איה מקום כבודו, שאף מהמלאכים הוא נעלם, שנאמר כי לא יראני האדם וחי. "האדם" כמשמעו, "וחי" אפילו המלאכים שהם חיים וקיימים. ומבואר שגם אין יודעים את מקומו. וע"ע בהקדמת התקו"ז (י"ז ב): פתח אליהו... לית לך אתר ידיעא.
השלמה:
א. בפדר"א: "החיות אינן יודעות מקום כבודו", אע"פ שהחיות הן מכסא הכבוד, מ"מ "רקיע נטוי על ראשיהם מלמעלה" ואינן יודעות. ע' בס' יחזקאל א': "והחיות רצוא ושוב", וברש"י: כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מהן נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע, וממהרות להשיב את ראשן לחזור וליכנס.
ב. "שני שרפים עומדים מימינו ומשמאלו"*. קשה, שהרי בפסוק כתוב שרפים עומדים ממעל לו [ברוקח עמ' רס"ו: עומדים ממעל לו, ל"ו אלפים רבבות פרסאות שלו מרוחקים]. ואין לומר דהכונה למעלה מימין ולמעלה משמאל, שהרי הם צריכים לכסות פניהם שלא לראות פני השכינה, וע"כ שנמצאים במקומו ולא למעלה במרחק.
* בדה"ב י"ח י"ח, וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו, ובמצ"ד: על ימינו, המלמדים זכות, ושמאלו, המלמדים חובה. ומקורו בתנחומא פ' שמות ד' י"ח: ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלן [במדרש אחר, כן כתיב, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו', ימין ה' רוממה וגו'], אלא המימינים מטין לכף זכות, והמשמאילים מטין לכף חובה. אבל כאן בשרפים שעומדים מימינו ומשמאלו צריך לפרש כפשוטו, שהרי כאן אין שום דין.
ג. אם השרפים יודעים מקום כבודו והחיות לא, כי אז נראה שהשרפים בדרגא יותר גבוהה מהחיות, ע' מה שכתבנו בזה לעיל.
ד. בפסקי רבינו אביגדור צרפתי, מבעה"ת, פ' ואתחנן: בכל השנה מלאכי השרת אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו, לפי שאינן יודעין מקומו, אבל ביום הכיפורים שיודעין מקומו שיושב בדין, מקלסין בשכמל"ו. והנה בס' מיכה א' ג' כתוב: כי הנה ה' יצא ממקומו, וירד ודרך על במותי ארץ, וברש"י: יוצא ממקומו, מכסא רחמים לכסא הדין, וא"כ 'מקומו' הוא כסא רחמים [א"ה, לכן ממשיכים בקדושה, ממקומו הוא יפן ברחמים], וכן אומרים בסליחות, אל מלך יושב על כסא רחמים. ויל"ע מאי שנא מיו"כ שיושב בדין שיודעים מקומו, וכל השנה כשיושב על כסא רחמים לא יודעים מקומו.
♦
ח.
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש, אפי' אותן שפניהם פני אדם
סוטה ל"ג: יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שאומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא, ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קה"ק שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא, ומשמע דמלאכי השרת נמצאים בקדש הקדשים, וכן מפורש במד"ר סו"פ תצוה בזה"ל, משל למלך שהיה פדגוגו נכנס ללמד סניגוריא על בנו, והיה מתיירא מן העומדים שיפגעו בו, מה עשה המלך, הלבישו פורפירא שלו שיהו מתייראין ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קה"ק, ואילולא זכיות הרבה לא היה יכול להכנס, שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה הקב"ה, נתן לו מדמות לבושי הקדש, והנה ביומא ל"ט ב' תניא, אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת, אמרו לו מנין אתה יודע, אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי, והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. והקשה בירושלמי [מובא בתו"י שם]: והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש, אפי' אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם [ותירץ, אני אומר הקב"ה היה]. ולשיטות דהשרפים גבוהים מהחיות אין מקום לקושית הירושלמי, שהרי הפסוק דדמות פני אדם מדבר בחיות, ואילו השרפים גבוהים מהן.בס' עבודת ישראל להמגיד מקוז'ניץ: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום (יומא ל'), רומז שצריך להעלות לבחינת אבא ואימא שהוא שם י"ה, ואיתא בויקר"ר (כ"א י"ב) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד, אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה, אלא כדאמר רבי פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים, ולכאורה המדרש הזה סותר עם הירושלמי יומא (פ"ה ה"ב), וכל אדם לא יהיה, אפילו אותם דכתיב בהו ופניהם פני אדם, ומשמע שאפילו למלאכים אין רשות לכנוס אז בבואו אל הקודש, ומאי תירץ ר' פנחס שהיו פניו בוערות כלפידים, ונ"ל דהנה ביום הכפורים לא היה היחוד באותיות ו"ה שהם מורים על בחינת אדם ואלהי ישראל יקרא, רק שהיה הכהן גדול מיחדם בקודש קדשים והיה כוללם באותיות י"ה דאינון אבא ואימא, וכיון שבכניסתו הראשונה לא נתקנו בחינת ו"ה שהם בחינת אדם כנודע, הדא הוא דכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד, כיון שלא ניתקן בחינה הנ"ל, וגם מלאכים אין להם רשות לבוא, כי הם מעולם היצירה ובחינת זעיר אנפין, מה שאין כן הכהן נתקדש בשמונה בגדים, והם מתיקון ורב חסד המורה בחינת אבא ואימא והם נקראים שרפים, כמו שכתוב בזוה"ק (ח"ג פב א) אבא ואימא ספסל תחותך, ושרפים הוא גם כן שרפרף וספסל, ולכן אמר שהיו פניו בוערות כלפידים בבחינת שרפים, לכן נכנס באוהל מועד בקודש קדשים. ומבואר בדבריו דהמלאכים ואותן שפניהם פני אדם לא נכנסים ביוה"כ לקה"ק, אבל השרפים כן נכנסים.
♦
ט.
מלאכים טובים, שלום עליכם מלאכי השלום[13]
א. יש מלאכי השרת טובים, ויש שאינן כאלה. ע' בגמ' שבת קי"ט ב': תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו, מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.מבואר בגמ' דיש מלאך השרת רע. וע"ע במהרש"א ח"א יומא דף פ"ו: יש אמצעים בין האדם למקום, יש מלאכים מקטרגין מלהשמע תפלת האדם לפניו ית', ויש מלאכים סנגורים להגיע התפלה לפניו, כפי הזכות. ונוסיף לומר דלכן מוסיפים תיבת 'רחמים' בסליחות, מלאכי 'רחמים' משרתי עליון, חלו נא פני אל... מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים, משמיעי תפלה השמיעו תפלתנו לפני שומע תפלה, משמיעי צעקה השמיעו צעקתנו לפני שומע צעקה, מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות.
עוד מצינו בתחילת פ' וירא (י"ח ב'): והנה שלשה אנשים, וברש"י: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, ובבעה"ט: והנה שלשה, בגימטריא אלו מיכאל גבריאל ורפאל, וכ"כ בילקו"ש. ואח"כ בתחילת פי"ט: ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, וברש"י: וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכי רחמים היו, וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא. ומשמע דמסברא לא היה המלאך שבא להפוך את סדום מלאך רחמים, ונתחדש דאינו כן, אלא שהיה מלאך רחמים.
השלמה. גם מלאכי רחמים מצווים לפעמים במידת הדין, וכדמצינו בגבריאל שבא להפוך את סדום. ועוד בפ' וישב (ל"ו ט"ו): וימצאהו 'איש' והנה תועה בשדה, וברש"י: זה גבריאל, וברמב"ן: זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ובס' יחזקאל י' ב': ויאמר אל האיש לבוש הבדים... מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר. וביומא ע"ז: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט. ובילקו"ש פ' וישב רמז קמ"ה: ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר, שקנהו לעצמו, בא גבריאל וסרסו ופרעו, מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב פוטיפרע. ובדניאל ג' כ"ה: עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא... וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין, ובילקו"ש רמז תתרס"ב: רביעאה, זה גבריאל, כיון שראה נבוכדנאצר את גבריאל מיד הכירו, אמר זהו שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן.[14] ואולי לכך גם שמו גבריאל, שהוא מלאך הגבורה והדין.
ב. והנה כל מה שכתבנו הוא במלאכי השרת, אבל מלבד זאת מצינו גם מלאכי חבלה, בברכות נ"א, ובשבת נ"ה, ובפסחים קי"ב ב', ובכתובות ק"ד, ובסנהדרין ק"ו ב'. ואלו לא נקראים מלאכי השרת. וראיה, בשבת דף פ"ח: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום. ומוכח דאינן נקראים מלאכי השרת. ועוד בקדושין דף ע"ב: הראני חברין, דומין למלאכי חבלה, הראני תלמידי חכמים שבבבל, דומים למלאכי השרת. ומבואר דגם נראים אחרת זה מזה.
ג. כאמור בגמ' שבת איתא דשני מלאכי השרת מלוין לאדם בע"ש מביה"כ לביתו, אחד טוב ואחד רע, ואולי הם אותם שנזכרים בבאה"ט סי' רע"א בשם תיקוני שבת וז"ל: יקדש קודם לילה, כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים וסמא"ל מושל עליו, ובסוף יום ו' מזל צדק ומלאכו צדקיא"ל, והם שני מלאכים אחד רע ואחד טוב, לכן יקדש בצדק או ימתין עד שיעבור ממשלת מאדים ויקדש.
ואם נכונים הדברים[15], כי אז גם הס"מ בכלל המלאכים שמלוין לאדם בערב שבת לביתו. וצ"ע, שהרי בפזמון שלום עליכם שבליל שבת שמכוון לאותם מלאכים, הנוסח הוא "בואכם לשלום... מלאכי השלום", וכי גם מלאך רע נחשב בין מלאכי השלום, וכ"ש הס"מ.
ויש לציין למש"כ הרח"ו בס' מבו"ש (שער ה' ח"א פ"ד) מי הם מלאכי השלום, יש מלאכים קרובים יותר אל נשמות הצדיקים הנעשים מן הפנימיות, והם אותם המלאכים המקדימין שלום לנשמות הצדיקים בפטירתם מהעולם הזה, ואומרים להם יבא שלום ינוחו על משכבותם ומלוים אותם, ולכן אלו המלאכים נקראים מלאכי שלום.
ד. תענית י"א: שני מלה"ש המלוין לאדם מעידין עליו, שנא' כי מלאכיו יצוה לך, ומשמע דתמיד מלוין לאדם ולא רק בשבת, וצ"ע.
♦
י.
"צבא השמים", מי הם
א. שמש, ירח וכוכבים. בפ' ואתחנן (ד' י"ט): ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים. ומשמע דהשמש, הירח והכוכבים הם צבא השמים. ובפ' שופטים (י"ז ג'): וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים, ושם 'צבא השמים' הכונה לכוכבים. ובדניאל ח' י': ותגדל עד צבא השמים, ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים, ומסיום הפסוק "ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים" נראה דשם 'צבא השמים' הכונה לשמש וירח[16]. ובירמי' ל"ג כ"א: גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו... אשר לא יספר 'צבא השמים' ולא ימד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי, ומשמע דצבא השמים הוא דבר הנראה שלא ניתן ליספר כמו חול הים, וא"כ הכונה לכוכבים. ובנחמיה ט' ו': אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם... ו'צבא השמים' לך משתחוים, ואמרו בגמ' ב"ב כ"ה: אריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה, דכתיב וצבא השמים לך משתחוים, מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודלמא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה. ולפ"ז צבא השמים הוא השמש, שמשתחוה בסוף היום למזרח. וכן בסנהדרין צ"א ב': אמר ליה אנטונינוס לרבי... מפני מה חמה שוקעת במערב, אמר ליה כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים.ב. מלאכים. מצינו שיש לכל אומה שר בשמים. ע' יהושע ה' י"ג: בהיות יהושע ביריחו... והנה איש עומד לנגדו... ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה', וברש"י: צבא ה', ישראל, ומיכאל היה, שנאמר ומיכאל שרכם. ואף לאומות העולם יש שרים, בישעי' כ"ד כ"א: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על 'צבא המרום' במרום, ובאב"ע: הם המלאכים שהם עומדים לעזור לגוי, ולהיות לגוי אחר לשטנם. וא"כ המלאכים הם צבא מרום. ועוד יש בדה"ב י"ח י"ח: ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל 'צבא השמים' עומדים על ימינו ושמאלו, ובתנחומא פ' שמות (ד' י"ח): וכי יש שמאל למעלן, (במדרש אחר נוסף: לא כן כתיב ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו', ימין ה' רוממה ימין ה' עושה גו'), אלא אלו מימינים מטין לכף זכות, ואלו משמאילים מטין לכף חובה, ומובא שם במצ"ד, ובקיצור ברש"י. וא"כ 'צבא השמים' הם המלאכים. וכן מפורש בתהלים ק"ג כ"א: ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, כלומר ד'צבאיו' הם 'משרתיו עושי רצונו'. ועוד בתהלים קמ"ח: הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו, הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור. וא"כ 'צבאיו' אינן השמש והירח והכוכבים, אלא מסוג המלאכים, ולא סתם מלאכים, דאלו כבר נזכרו, אלא האופנים וחיות.
וע' בסוף הפיוט "אל אדון" בברכת יוצר בשבת: "שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש", ויל"ע אם 'צבא מרום' הכונה לשמש, ירח וכוכבים, או שזו הקדמה לְמַה שמזכירים מיד - שרפים ואופנים וחיות הקדש.
♦
יא.
גמ' קדושין דף ע"ב: הראני תלמידי חכמים שבבבל, דומים למלאכי השרת
רש"י מפרש שהם לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת, וכתיב (יחזקאל פ"ט ופ"י) והאיש לבוש הבדים, והכי נמי אמרינן בשבת (כה:) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים* המצוייצין ודומה למלאך כו', ובנדרים (כ:) נמי אמרינן מאן מלאכי השרת רבנן, ואמאי קרי להו מלאכי השרת, משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים. * בגמ' שם מוכח דרבי יהודה התעטף בסדין של פשתן, וזהו בדיוק כמו "האיש לבוש הבדים".הערות:
א. ברש"י משמע דכל המלאכים לבושים בגדים נאים [לבנים], אבל פשטות הפסוקים בס' יחזקאל ובס' דניאל דיש רק 'איש לבוש בדים' אחד, וע' יומא דף ע"ז דזהו גבריאל [בגמ' שם: ויאמר אל האיש לבוש הבדים... מלא חפניך גחלי אש (יחזקאל י'), אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל כו'. ונראה דהמקור הוא מדכתיב 'האיש', ע' רש"י פ' וישב (ל"ז ט"ו): וימצאהו איש, זה גבריאל, שנאמר (דניאל ט') והאיש גבריאל]. וא"כ צ"ב מדוע כל הת"ח לבושים לבנים ועטופים, והרי מלה"ש עצמם אינן לבושין כן.
ב. "האיש לבוש הבדים", יש ליתן טעם ללבוש הבד, דבגמ' מנחות ק"י[17] אמרו: [(דה"ב ב' ג') הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי להקדיש לו להקטיר לעולם זאת על ישראל, זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול (דניאל י"ב) עומד ומקריב עליו[18] [וכן בחגיגה י"ב ב', זבחים ס"ב]. ומיכאל השר הגדול הוא גם כהן גדול*, וא"כ לבושו בגדי זהב, וא"כ גבריאל הַמִשְנֶה** הוא ככהן הדיוט, וּלְבושו בגדי בד כבגדי כהן הדיוט. אבל בשאר המלאכים אין טעם לומר דהם לבושים, וכ"ש שלבושים בלבוש בד.
* כתבנו דמיכאל הוא כהן גדול, ומקורו בילקו"ש בראשית רמז קל"ב, ויגע בכף ירכו, א"ל הקב"ה למיכאל יפה עשית שעשית כהן שלי בע"מ, א"ל רבש"ע והלא אני כהנך, א"ל אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ כו'.
** כתבנו דגבריאל הוא הַמִשְנֶה, ומקורו בגמ' ברכות ד' ב': גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים [ואתיא אחד אחד, דכתיב התם והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני], ואילו גבי גבריאל כתיב והאיש גבריאל... מועף ביעף, תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע. ומה שכתבנו דגם גבריאל הוא כהן, ע' ילקו"ש פ' בראשית: ויעש ה' אלהים כתנות עור וילבישם [ג' כ"א] מלמד שעשה לו הקב"ה [לאדה"ר] בגדי כהונה, כענין שנא' והנה איש לבוש הבדים, וכתיב כתנת בד קדש, ומבואר דהאיש לבוש הבדים הוא כהן.
ג. מצינו לבוש נכבד רק אצל ר' יהודה ולא אצל שאר התנאים, ואף רבי יהודה לא התעטף כך אלא רק בשבת.
ד. מיכאל הוא מן השרפים שכולו אש, ואעפ"כ הוא לבוש בגדים.
ה. רש"י קדושין מפרש דומים למלה"ש - בבגדים, אבל הר"ן בנדרים מפרש: מצויינין כמלאכי השרת, שנבדלין משאר בנ"א כמלאכים, כדאמרינן בהגדה שהיו ישראל מצויינין שם, כלומר עם בפני עצמן ולא נתערבו במצרים, והמפרש שם מפרש: דמצייני, שעטופים בציצית, ובש"מ שם: דמצייני, מתוך שהם מלאים מצות הם מצויינים וניכרים משאר בני אדם.
♦ ♦ ♦