הרב יוסף חיים פרל
ר"מ בישיבת תום ודעת

אופן הכריעות בתפלת עמידה

בשו"ע סעיף ד' "המתפלל, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה; ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף, אלא גם ראשו יכוף כאגמון". כלומר שצריך לכופף גם את הגוף וגם את הראש.
המקור לכפיפת הראש הוא מדברי ר' האי גאון המובאים בטור, כך הוא פירש את דברי הגמרא "עד שיראה איסר כנגד לבו". ורש"י שם פירש את הגמרא אחרת, שזה מדבר על שיעור השחיה של הגוף.
וכן לגבי הזקיפה, כתב השו"ע בסעיף ו' "כשהוא כורע, יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף, זוקף בנחת ראשו תחלה, ואח"כ גופו, שלא תהא עליו כמשאוי". הרי שזוקפים גם את הגוף וגם את הראש.
המקור לכך הוא בדברי הגמרא (ברכות יב:) "ר' ששת כי כרע כרע כחיזרא, וכי זקיף זקיף כחויא" ופרש"י "כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת. זקיף כחיויא - בנחת, ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו כמשוי. כחויא - כנחש הזה, כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט". ור' האי גאון (מובא בטור) פירש ש"כחיזרא" היינו כמו מין מסויים של קוץ שראשו כפוף (וא"כ זה כמו מה שהבאנו קודם בשמו על כך שצריך לכפוף את הראש). ולא כתוב כיצד פירש את "כחויא".
[היה אפשר לומר שלפי רש"י אין צריך לכרוע את הראש, ולפי ר' האי אי"צ לכרוע במהירות, אך השו"ע חיבר בין הפירושים. או שהוא סבר שהם לא חולקים לדינא אלא רק בפירוש הגמרא].
♦

א. ב.

וכתב המגן אברהם בשם השל"ה עפ"י הזוהר פרשת עקב "כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות". וז"ל השל"ה (ענייני תפלה ד"ה אלו ברכות) "שאומר ברוך יעשה כריעה בברכים וכשאומר אתה ישתחוה בראשו עד שיתפקקו וכו'", וז"ל הזוהר שם (ח"ג רעא:) "ברוך דצלותא, בר נש כורע ביה בברכוי, וגחין רישא באתה". וכ"כ האליה רבה (ס"ק ה') בשם פסקי התוס'[2], וכ"כ היעב"ץ (בסידור בית יעקב קודם שמו"ע אות ב') "בברוך יכרע ברכיו מעט ובאתה ישתחוה במהירות בפ"א עד שיתפקקו וכו' וגם ראשו יכוף וכו'". והביא דין זה שו"ע הרב (סעיף ו'), והמשנ"ב (ס"ק יב).
♦
והנה כתב האר"י הקדוש בשער הכוונות (דרושי העמידה ב') "במלת ברוך צריך אתה לכרוע כריעה אחת, ואל תכרע עתה רק גופך בלבד, ובמלת אתה תכרע פעם שניה, ואז תכרע את ראשך, וז"ש בתיקונים דבעי למכרע ואו לגבי הא יוד לגבי הא, פי' כי ואו הוא גופא ויוד הוא רישא; ובמלת הוי' תזקוף שני זקיפות, בתחל' תזקוף גופך לבד, וזהו ענין הא תתא' לגבי ואו, ואח"כ הזקיפ' הב' הוא שתזקוף ראשך וזהו ענין הא עלאה לגבי יוד". וכעי"ז בפרי עץ חיים שער העמידה פרק ז'. וכן במשנת חסידים (מסכת האצילות דערבית, פרק ב').
ועפי"ז כתב הבאר היטב (ס"ק ה) "כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות. מ"א בשם הזוהר ושל"ה. ובס' משנת חסידים כתב בשם האר"י ז"ל כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה יכרע ראשו ע"ש וכ"כ בכוונת האר"י ז"ל בברוך יכרע גופו ובאתה יכרע ראשו ע"ש". ונראה שהבין שיש כאן מחלוקת בין האר"י לבין השל"ה. שלפי השל"ה במילת "ברוך" צריך לכרוע בברכיו ובמילת "אתה" צריך לשחות, ואילו לפי האר"י ז"ל במילת "ברוך" יכרע גופו ובמילת "אתה" יכרע ראשו.
♦

ג. ד.

אמנם הבנה זו שלפי האר"י אי"צ לכרוע בברכיים במילת "ברוך" מאוד קשה, שהרי בזוהר מפורש שצריך לכרוע בברכיים, כמו שציטטנו לעיל "כורע ביה בברכוי", וכמו שכתב השל"ה. ויותר קשה שהחיד"א (מחזיק ברכה קיג, ב; וכן עבוה"ק קשר גודל יג, ב) מציין שהמקור לדברי האר"י הללו הם מהזוהר פרשת עקב, שהוא ממש אותו זוהר שציטטנו.[3]
את הקשיים האלו היה אפשר לתרץ עפמש"כ האר"י קצת לפני הקטע שציטטנו לעיל (בשער הכוונות שם, וכ"ה בפע"ח שם פרק ו') "גופא גחין לגבי ברכיין, סוד ו' לגבי ה', ורישא גחין לגבי גופא, יוד לגבי הא, וזקיף ברכיין לגבי גופא, סוד הא לגבי ואו, וגופא לגבי רישא, סוד הא לגבי יוד". דהיינו שמה שכתוב בזוהר "כורע ביה בברכוי" הכוונה האי ש"גופא גחין לגבי ברכיין", ויש שרצו להסביר שהכוונה היא לכופף את הגוף עד שהראש יהיה מול הברכיים [והוא כמש"כ הרמ"ק בסידור תפלה למשה (צג:) "ובסוד הכריעה הוא ההמשכה שנותן ראשו אל כנגד ברכיו, דהיינו להמשיך מלמעלה מהראש למטה". וכ"כ בשבולי הלקט סימן כב "בתשובות הגאונים ז"ל מצאתי כשאדם כורע במודים צריך לו לכרוע עד ברכיו לפי שהילד בעודו במעי אמו ראשו מונח בין שתי יריכיו והמילה שלו בתוך פיו ובעבור זה צריך לשוח עד ברכיו"]. אך מלבד שקשה להעמיד הסבר זה על לשון הזוהר[4], גם בדברי האר"י קשה לומר זאת, שהרי לגבי הזקיפה כתב "וזקיף ברכיין לגבי גופא", ולשון זו אין לה פשר לפי הסבר זה (ובהסברנו לקמן נבאר לשון זאת בעז"ה).
וראיתי מי שכתב (הערות קרית ספר על פתח הדביר על שו"ע כאן) "דסברי דמ"ש בזהר 'בר נש כורע ביה בברכוי, וגחין רישא באתה' אינו ר"ל 'בברכיים', אלא ר"ל 'בברכה' והיינו כשאומר 'ברוך'. וכיו"ב בזהר ויחי רכח. 'דנפקי מיניה ברכאן לבתר דאיהו אתקיים בברכוי' עיי"ש. ועל משקל מה שסיים 'וגחין רישא באתה'". אמנם פירוש זה הוא קשה, שהרי לשון הזוהר הוא "ברוך דצלותא, בר נש ככורע ביה בברכוי", וא"כ הזוהר כבר דיבר על כך שמדובר כאן במילה ברוך, אך אפשר להסביר קצת שונה, שהכוונה היא "בברכתו". ומ"מ גם אם אפשר לפרש כך בזוהר, בודאי שאי אפשר לפרש כך באר"י (שכתב "גחין לגבי ברכיין", "זקיף ברכיין").
ועוד יש להקשות, שהרי באופן פשוט כריעה היא צריכה להיות בברכיים, כמבואר בברייתא בברכות (לד:) ועוד, וכן פסק הרמב"ם (תפלה ה, יג), וכן נראה בפסוקים ומאמרי חז"ל רבים. ויש שתרצו קושיא זו שהכריעה האמורה שם היא דווקא בכריעה על הארץ ולא על כריעה כגון זו, אך לכאורה אע"פ שהכריעה שאנחנו עושים בתפלה אינה על הארץ ממש, מ"מ כיוון שזה נקרא "כריעה" מסתבר שזה קרוב לכריעה שעושים ממש על הארץ, שגם אם זה לא כריעה גמורה הרי זה כן כריעה במקצת[5].
והאריך להקשות בזה בשו"ת דברי יציב סימן סג, וכתב שאכן צריך לומר שאין כאן מחלוקת[6]. ובהסבר הדבר תחילה רצה לומר שגם במקורות שהזכירו רק לכרוע בגוף התכוונו לומר גם בברכיים, אך שוב התקשה בזה כיצד לא הזכירו פרט חשוב זה שצריך לכרוע גם בברכיים, ומסקנתו היא שבמקורות שנזכרו הברכיים אין הכוונה לארכובה אלא "היינו במתניו בחלק העליון של הברך, שזה תנועה אחת עם כריעת הגוף". ויש שרצו להסביר באופן אחר, שבמקורות שנזכרו הברכיים הכוונה היא "כורע גופו על ברכיו, ולא שיכרע בברכיו ממש" (כ"כ בספר טיב ההלכה סימן ו' ועוד). והנה גם אם נדחוק כשני התירוצים האלו, מ"מ יקשה לשון האר"י "זקיף ברכיין לגבי גופא".
♦
ולכאורה אפשר ליישב את המקורות באופן פשוט יותר ולומר שמשמעות המילה "כריעה" היא לא כמו התקפלות אלא כמו הורדה וכיפוף (והיא ההיפך המילה "זקיפה", שמובאת כפעולה שעושים אחר הכריעה), וכמו "להכריע את כף המאזניים" שהכוונה לגרום לכף לרדת למטה. ולפי"ז מה שכתב האר"י לכרוע את הגוף הכוונה היא להוריד את הגוף, וזה יכול להיעשות על ידי כיפוף הברכיים, ומש"כ לכרוע את הראש זה נעשה על ידי כיפוף הגוף קדימה, שעל ידי כך הראש יורד לכיוון מטה. ולפי"ז אין כאן מחלוקת והכל עולה בקנה אחד. ובזה יובנו דברי האר"י במה שכתב "גחין גופא לגבי ברכיין" שהכוונה להוריד את הגוף כלפי מטה אל מקום הברכיים ובכך לכופף את הברכיים, ומש"כ "זקיף ברכיין לגבי גופא" הכוונה להחזיר את הברכיים למקומם ובכך להעלות את הגוף בחזרה כלפי מעלה (שהמילה "לגבי" מתפרשת בהרבה מקומות בזוהר כמו "אל מקום", לדוגמא: "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו' אזלי לגבי ימא וימא נטיל לון").[7]
ובזה יתיישב מה שקשה עוד בדברי השל"ה, שעל אף שבזוהר כתוב רק שב"אתה" יכרע ראשו, כתב השל"ה שישחה עד שיתפקקו כל החוליות, שלכאורה לא מובן כיצד למד תוספת זאת מהזוהר. ועוד קשה שכשהמגן אברהם הביא את דברי השל"ה הוא כלל לא הזכיר ראשו, אע"פ שבזוהר הוזכר רק ראשו וכלל לא הוזכרה פקיקת החוליות. ולדברינו מובן, שמש"כ בזוהר כריעת הראש הכוונה היא בעצם לשחיית הגוף עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה.
♦

ה. ו.

עפי"ז אפשר לבאר עניין נוסף. בשו"ע כתב שקודם צריך לזקוף את הראש ואח"כ את הגוף, ומקורו בפירוש רש"י שהבאנו בתחילת הדברים, שכתוב בגמרא "ר' ששת כי כרע כרע כחיזרא, וכי זקיף זקיף כחויא" ופרש"י "כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת. זקיף כחיויא. בנחת, ראשו תחלה ואחר כך גופו... כנחש הזה, כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט". אך באר"י כתוב להיפך, שבהתחלה יש לזקוף את הגוף ורק אח"כ את הראש.
יש שרצו לומר שבאמת האר"י חולק על השו"ע ומסביר את הגמרא אחרת מרש"י. ונאמרו בכך שני דרכים: דרך אחת היא לומר שמסבירים את דברי הגמרא "כחיזרא" או "כחיויא" לא על השלבים של הכריעה והזקיפה אלא על המהירות, שהכריעה צריכה להיעשות במהירות והזקיפה צריכה להיות לאט (ואולי הבין כמו שכתבנו בתחילת הדברים שאפשר שר' האי גאון חולק בזה על רש"י). ודרך שניה היא שהוא מסביר הפוך מרש"י, שהנחש קודם זוקף גופו ואח"כ זוקף ראשו.[8] ובספר נזירות שמשון (או"ח קיג, ו. נדפס בסוף השו"ע) כתב "ראשו תחילה, כן פירש"י בגמ' זקיף כחויא, אבל בכוונת אר"י כתב איפכא, שיזקוף גופו תחלה ואח"כ הראש, וכן יש לפרש גם הגמ', לכן הנכון לשמוע לקבלתו ע"פ הסוד".
אך עפ"י מה שהסברנו בדברי האר"י שכשאמר לכרוע את הגוף כוונתו להורדת הגוף כלפי מטה ע"י קיפול הברכיים, וכשאמר לכרוע את הראש כוונתו להורדת הראש ע"י שחיית הגוף קדימה, א"כ כשהוא אומר "תזקוף גופך" הכוונה להרים את הגוף כלפי מעלה ע"י החזרת הברכיים למקומם (וכמו שהבאנו קודם מלשון האר"י "זקיף ברכיין לגבי גופא") וכשהוא אומר "תזקוף ראשך" הכוונה להחזרת הראש למקומו שנעשית על ידי זקיפת הגוף. ולפי זה לא קשה כלל, משום שאפשר לומר שכשהאר"י חידש (עפ"י הזוהר) שיש שתי זקיפות, הוא לא התכוון לשני השלבים של הזקיפה המבוארים ברש"י ובשו"ע, אלא התכוון לזקיפה נוספת שלא מבוארת בפוסקים. ויוצא לפי"ז שמש"כ בשו"ע בסעיף ו' "ראשו תחילה ואח"כ גופו" הכוונה היא קודם להזיז את הראש בלבד (ולא ביחד עם שאר הגוף כמו שהסבנרו באר"י) ואח"כ את הגוף עצמו לזקוף בחזרה למקומו (ולא הכוונה על ידי קיפול הברכיים כמו שהסברנו באר"י). כלומר מאחר שבכריעה היה צריך לכופף את הראש יחד עם הגוף כמש"כ בסעיף ד' "ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף, אלא גם ראשו יכוף כאגמון" לכן כעת כשגם ראשו מכופף וגם גופו מכופף אומר השו"ע כאן בסעיף ו' שכשזוקף אזי יזקוף קודם את ראשו ואח"כ גופו. ושני השלבים האלה המבוארים בשו"ע נכללים בזקיפה השניה שדיבר עליה האר"י באומרו "תזקוף ראשך", שהוא אחרי השלב של זקיפת הברכיים שבלשון האר"י הוא "תזקוף גופך".[9]
ולפי"ז יש להעיר על מנהג רבים שמחזירים את הברכיים למקומם קודם שחיית הראש והגוף, שלפי האר"י צריך לעשות זאת אחר שחיית הראש והגוף, במילת "אתה".
♦
ועפ"י זה יובן מה שלפי הזוהר גם הכריעה וגם הזקיפה צריכות להיות בשני שלבים שונים, בעוד שרש"י כתב שהכריעה צריכה להיות בבת אחת (כחיזרא) ורק הזקיפה צריכה להיות בשני שלבים (כחיויא). וקשה לומר שבאמת הפירוש של רש"י לא מסתדר בזה עם הזוהר, משום שפרט זה שהכריעה צריכה להיעשות בשני שלבים הביאו המג"א על השו"ע מבלי לציין שזה נגד השו"ע, וקשה לומר שהוא סבר שיש כאן מחלוקת. אמנם אפשר שלזה כיוון השו"ע הרב, שאחר שהביא את דברי השו"ע שהכריעה צריכה להיות בפעם אחת והזקיפה בשני שלבים הוסיף "וע"פ הסוד כשאומר ברוך יכרע בברכיו, באתה ישתחוה...". דהיינו שעפ"י הסוד צריך לעשות שונה מעפ"י הנגלה. אך לא מוכרח לפרש כן בדבריו, שאפשר שמש"כ "ע"פ הסוד" הכוונה שעפ"י הסוד נוסף עוד פרט שלא נזכר בנגלה, אך לא שיש סתירה בין הסוד לבין הנגלה. ועכ"פ בדברי החיד"א (קשר גודל סימן יג) נראה שסבר שאין כאן סתירה, שהביא גם את דברי השו"ע שצריך לשחות במהירות בבת אחת, וגם את דברי האר"י שבברוך יכרע גופו ובאתה ראשו[10].
ולפי מה שאמרנו ניחא, שהשחיה עליה מדבר השו"ע שצריכה להיות בבת אחת היא הכריעה השניה המבוארת באר"י, ויהא באמת צריכה להיות בבת אחת, ולא מדובר כאן על שתי הכריעות ביחד.
♦

ז. ח.

ויש להעיר שלגבי הכריעה במודים כתב האר"י שם "אבל בתחלת ברכת הודאה אין בה רק כריעה א' וזקיפה א', כי בכולם גופא גחין לגבי ברכיין סוד ו' לגבי ה', ורישא גחין לגבי גופא יוד לגבי הא, וזקיף ברכיין לגבי גופא סוד הא לגבי ואו, וגופא לגבי רישא סוד הא לגבי יוד; ואמנם בתחלת ברכת הודאה לא יש שם ברו"ך ולא הש"ם, נמצא שבכריעה זו היא בסוד ואו לגבי הא, והזקיפה הא לגבי ואו בלבד. ולפיכך צריכים אנו לחזור ולעשות כריעה שנית וזקיפה שניה במודים דרבנן להוריד יוד לגבי הא ולזקוף הא לגבי יוד".
ויש שהבינו מדבריו שהוא רוצה לומר שבמודים יעשה רק כריעת הגוף ללא כריעת הראש, ולפי דברינו זה יוצא קצת תמוה, שהרי במיוחד לגבי הכריעה במודים חז"ל אמרו שמי שלא כורע נעשית שדרתו נחש, ומשמע שהכריעה במודים קשורה לשדרה. ולפי דברינו שכריעת הגוף הכוונה הכפיפה בברכיים יוצא שבמודים אי"צ כלל לשחות בשדרה, ודווקא את כריעת הברכיים שקשורה למילת "ברוך" (כפי שמבואר בזוהר שם)[11] כן עושים במודים.
אמנם נראה שאין להוכיח כן בדברי האר"י, שהרי לא כתב במפורש שכורעים רק את הגוף ולא את הראש, אלא רק כתב שיש רק כריעה אחת כאן והיא כריעה של ההא לגבי הואו. ואפשר שכוונתו שבמקום לחלק את הכריעה לשני שלבים כמו שהוא אמר לעשות ב"ברוך" וב"אתה", כאן יש לעשות את הכל בכריעה אחת, ובתפלת לחש לכוון את החלק הראשון ובמודים דרבנן את החלק האחרון[12].
♦

ט.

להעיר שמנהג הרבה מהמקובלים הספרדים לכרוע את הגוף ללא הברכיים, אך כבר כתב בספר ארחות בציון (ב, פרק ז', כג) שזה לא כ"כ מסתדר בדברי האר"י אלא שכך נהגו "והכי חזינן לרבנן קשישאי רבני ומקובלי ישיבת "פורת יוסף" בירושלים עיר קדשנו, כולם כאחד כורעים ראש וגוף בלבד ולא בברכיים". ומאידך שמעתי שהרב מרדכי אליהו כן היה נוהג לקפל את ברכיו בשעת הכריעה.
♦ ♦ ♦