הרב רפפורט דן במלאכות כותב, מוחק וצובע ומעלה שאין עוברים עליהן בשבת. אין בשימוש בכוס משום כותב, מפני שהכתב כבר קיים. אין כאן מוחק של הצבע, כיון שאין כאן מחיקה במקום הראוי לכתיבה, ואין כאן צובע של הכוס מכהה ללבן, כיון שאין מעוניינים בצבע הלבן אלא במראה הנגלה כתוצאה מהלבנת הצבע. עוד הביא מדברי אחרוני זמנינו שחילופי צבע המובנים בכלי אינם שינויים הנדונים כמלאכת כתיבה מחיקה וצביעה. הנוקטים כן השוו זאת למראה אדם במראה.
אף שכל האמור אינו חד משמעי, אף לדברי הרב רפפורט, ועוד יש להוסיף ולדון על דבריו, מכ"מ לא באנו במסגרת תגובה זאת לדון בפסיקתו אודות מלאכות כותב, מוחק וצובע.
♦
מלאכת מבשל בתהליך שינוי הצבע
על אודות איסור בישול הכרוך במתן מים חמים לכוס המדוברת הרב רפפורט מביא את דברי הרמב"ם (פרק ט' מהל' שבת הל' ו'): "המתיך אחד ממיני מתכת כל שהוא... הרי זה תולדת מבשל... וכן המבשל כלי אדמה שיעשו חרס חייב משום מבשל. כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל". על שאלה הדומה למקרה שלנו מביא ברב רפפורט מי שכתב: "אף כאן ע"י חום מתהפך הצבע ומרפה גוף קשה". על כך משיב הרב רפפורט: "ולענ"ד טעה במציאות הדבר שלדעתו חשב שהצבע הלבן הוא דבר קשה וע"י חום מתרכך לנוזל אבל אין הדבר הזה כלל שהצבע אינו הולך אל שום מקום אלא עצם הצבע מתהפך לצבע אחר ע"י כמיכל ריאקשאן (תגובה כימית)" וכו'.והנה מלבד מה שיש מקום לדון על עצם דעתו של הרב רפפורט, שתגובה כימית המתבצעת ע"י חום אין בה משום בישול[2]. בנידון דידן דומה שהשינויים המביאים להפיכת הצבע לחסר צבע או לצבע לבן יש בהם משום "ריפה גוף קשה", ויש מקום לומר שפעולת החימום כמוה כבישול דאורייתא.
♦
פעילות צבעי הלאקו
כוס הפלא עשויה דופן שצבעה כהה ובתוכה מוטבעים צילומים וכיתובים. כאשר יוצקים לכוס מים חמים, הצבע הופך לשקוף או לבן והתמונה מתגלית. הצבע הכהה המסתיר את התמונות והכיתובים הטבועים בדופן הכוס הינו צבע מסוג לאוקו. כלומר, חומר צבע שהמבנה הכימי שלו נתון לשינויים ובכך משתנה צבעו. התגובה הכימית במקרה שלנו תלויה בטמפ'.תהליך שינוי הצבע של הכוס הינו כדלקמן: חומר הצבע של הכוס ניתן בתוך קפסולות קטנות שקוטרן כמה מיקרומטרים (מליוניות מטר). לצדו של חומר הצבע ניתנים בתוך הקפסולה חומר נוסף הנקרא גורם צבע וכן נוזל ממס, בתוכו מומסים שני החומרים הראשונים. בטמפ' החדר הנוזל הממס מצוי במצב מוצק (קפוא). במצב זה, החומר גורם הצבע צמוד לחומר הצבע, והוא מביא את חומר הצבע למבנה כימי בו הוא בולע חלק מהאור או את כל האור הפוגע בו, והוא נראה בעל צבע כהה. בטמפ' גבוהות, הנוצרות בעקבות מתן משקה חם לכוס, הממס ניתך. חומר הצבע והחומר גורם הצבע מתפזרים בתוך הממס ואינם צמודים יותר זה לזה. כתוצאה מן ההפרדה חל שינוי כימי בחומר הצבע, והוא הופך לחומר שאינו בולע אור, ונראה לבן או שקוף. בכך אין הוא מסתיר יותר את התמונות והכיתובים הטבועים בדופן הכוס, והם מתגלים לעינינו. עם קירור הכוס שב הממס למצבו המוצק, חומר הצבע והחומר גורם הצבע שבים ונצמדים זה לזה, וחומר הצבע הופך שוב לכהה ומסתיר את התמונות והכיתובים[3].
השינויים בצבע הינם אפוא תוצאה של מעבר הממס ממצב מוצק למצב נוזלי בהשפעת חום וחזרה למצב מוצק כאשר החום פג. מצב זה כמוהו כמתיך מתכת, והינו מלאכת בישול דאורייתא, לפחות בעירוי מכלי ראשון לכוס.
על אפשרות להתיר התכת מתכת לאחר שבעבר נתכה ונתמצקה משום "אין בישול אחר בישול" כתב החזון איש (או"ח סימן נ' ס"ק ט' ד"ה ויש): "וכן לא שייך במתכת אין בישול אחר בישול דהמחמם את הברזל אין נפקותא בין אם נחמם כבר בזמן מן הזמנים אם לא , דלא דמי לאוכל דאפילו אם נצטנן פעולת הריכוך נשאר בו... ואפילו להפוסקים דגם בלח אין בישול אחר בישול הכא במתכת מודים." וכו'.
♦ ♦ ♦