תגובה למאמרו של הרב דורון רונן בגיליון המאה על ברכת המזון

הערות שוליים

1. ↑ יש"כ להרב זלזניק על הערותיו החשובות אשר הודות לכך נושא המאמר התלבן והתבהר טוב יותר. כי באמת המאמר שפורסם היה רק חלק מהמאמר השלם אשר כלל הסברים נוספים, והערותיו של הרב זלזניק משלימות כמה נקודות חשובות שהיה צריך להרחיב עליהן.
2. ↑ דברי התשב"ץ דחוקים מאד למעיין, ראה לקמן שהבאנו דבריו וביארנו את הקושי שבהם. כל הפוסקים שהביאו מדרש זה כתבו שיש ממנו סיוע לשיטה שרק ברכת הזן היא מן התורה, ולא הביאו את דברי התשב"ץ כלל כאפשרות לבאר המדרש באופן שונה. וכן ראה כה"ח (קפז ס"א) ויפה ללב (קפז ס"א) שכתבו שממדרש זה מוכח שלפני כניסתם לארץ לא היו מברכים אלא ברכה אחת. ועיין למהר"ח פלאגי בספר נפש חיים (מערכת מ אות קו) שבמדבר לא היו מברכים אלא ברכת הזן, ורק כשנכנסו לארץ תיקן יהושע את ברכת הארץ, וכדבריו כתב בפשיטות במור וקציעה סימן קצד.ומלבד זה מובא בשם הרמ"ע מפאנו שכתב באלפסי זוטא שלו בזה"ל: "ברכה שניה ושלישית דברי קבלה שהם כדברי תורה, ואסמכינהו אקרא. וכתיב 'על הארץ' זו ברכת הארץ, 'הטובה' זו בונה ירושלים, דכתיב בה 'ההר הטוב הזה', ובמדבר לא היה להם פירות האילן [ולכן ברכו רק ברכת הזן]. אף בימי יהושע פשיטא שלא היו מברכים אחר ז' המינים אלא מעין שתים, ובימי דוד ושלמה מעין ג' ". הרי שגם הוא סובר שרק ברכה ראשונה מן התורה ולא שאר הברכות. וביאר הגר"י פערלא בעשה ל' שבמה שכתב שברכה שניה ושלישית הוי דברי קבלה שהם כדברי תורה כוונתו ליישב מה שקשה על דעתו מדברי הגמ' שאמרו ש'הטוב והמטיב' לאו דאורייתא ומשמע ששאר הברכות הוו מן התורה, ואילו לדעתו ברכה שניה ושלישית ג"כ אינם מן התורה, ולזה כתב דברכה שניה ושלישית הוו מדברי קבלה כעין של תורה. עכ"ל. והנה ביארנו במאמר שהמצוה היא לברך על השגחת ה' על בריותיו, ולזה די בברכה אחת מן התורה, אך כאשר מתגלה חידוש נוסף בהנהגה זו, ציותה התורה להוסיף ברכה נוספת המבטאת חידוש זה, וכך עשו בזמן יהושע ודוד, שתקנו ברכה שניה ושלישית. ולענ"ד זו כוונתו של הרמ"ע מפאנו, שכתב שברכה שניה ושלישית הם דברי קבלה שהם כדברי תורה. והדברים תואמים נפלא לדרכנו.
3. ↑ הב"ח לא חלק על הב"י אלא כתב שיש ראשונים שחולקים על כך, והוא עצמו לא הכריע בזה לדינא. גם הלבוש, אמנם ס"ל כשאר ראשונים שכל ג' הברכות דאוריתא, אך כיון שלא הזכיר כלל את דברי הב"י לא ניתן לומר שדחה את דבריו. ולגבי שיטת המג"א, ראה באבן העוזר שם האריך לדחות את דבריו, וכן הנודע ביהודה בדגול מרבבה שם כתב לדחות את דברי המג"א, דיש לומר דענין שלשת הברכות דהיינו הזן והארץ וירושלים הוי מדאורייתא, אבל מנין הברכות אינו מן התורה. ואפילו אמר ברכה אחת מעין שלש מהני כיון שהזכיר בתוכה הכל. עכ"ל. וכן דחה את דבריו המ"ב. כך שהצגת הדברים שכביכול דברי הב"י לא התקבלו אצל האחרונים היא מטעה. וראה לקמן שהבאתי שיש שפסקו כדברי הב"י במקום של דיעבד.
4. ↑ ראה הערה לעיל שאותם אחרונים לא באו לדחות את דברי הב"י, כולל אלו הסוברים שכל הג' ברכות הן דאוריתא, כיון שמשמעות פשט הסוגיה העוסקת בברכת המזון של הפועלים היא כשיטת הב"י. וכך דעת המ"ב שדחה את דברי התוס', למרות שהוא סובר שכל הג' ברכות דאוריתא. ולכן ע"כ צריך לומר שהמ"ב הבין שאע"פ שעניין הברכות נלמד מאסמכתא, מ"מ מאחר שיסוד ענינם הוא גילוי השגחה מיוחד שהתחדש בהנהגת ה' עם עמו, שוב נעשות הברכות חלק מהמצוה דאוריתא, כמו מצוות ק"ש אליבא דהרמב"ם, שאף שעיקרה פסוק ראשון בלבד, מ"מ אם מוסיף שאר הפרשיות מקיים גם בהן מצוות ק"ש דאוריתא, כי גם עניינן הוא יחוד ה' [ויסוד זה מצאנו גם במצוות נוספות, כגון תרומה ות"ת]. אך את הפועלים לא חייבו להוסיף ברכה שלישית, כי אף שהיא דאוריתא, מ"מ התורה לא חייבה ברכה זו, ובאופן שזה בעל על חשבון בעל הבית, העמידו את דינם על עיקר הדין. וזו גם דעת הב"י. ולכן לא דחו האחרונים את דברי הב"י כי לדינא אין נפקא מינה.אך צודק הרב זלזניק שיש להדגיש שבכל זאת יש הבדל בין הב"י לשאר הפוסקים, שלדעת הב"י יסוד עניין הברכות הוא אסמכתא, ולרבים מהראשונים יסוד עניינן הוא מהתורה.
5. ↑ בשו״ת מהר״י לבית הלוי לר׳יעקב לבית הלוי (דף פג, וינציא שפ"ג. וכעת יצא מחדש בהוצאת זכרון אהרן) כתב שדברי הרמב"ן הם סייעתא לדברי הב"י, ודחה את דברי הלח"מ ודברי רבי שמואל חיון תלמידו, שהשיג על מה שכתב מרן הב"י בכס"מ, וז"ל:שהרי מצינו להרמב״ם ז״ל במצוה ה׳שמנה התפלה למצות עשה. וזה הוא נגד הגמרא בכמה מקומות שהתפלה מדרבנן. אלא ודאי צריך לומר לסברתו, שהמצוה היא שנצטוו להתפלל לאל ושיבקשו ממנו לבדו משאלותם, אבל שיתחייבו בכל יום ערב ובוקר הוא תקנת חכמים שתקנום כנגד התמידין. וגם בזו התקנה לא ביארו לנו נוסח התפלה, אלא היו מתפללים כל אחד ואחד כפי צחות לשונו, עד שבא עזרא ובית דינו ותקנו י״ח ברכות כדי שיהיו ערוכות בפי הכל, וכמו שביאר הדבר הרמב״ם ז״ל עצמו בפרק א׳מהלכות תפלה. ואם כן, למה זה יתפלא על ההלל [כוונתו על מה שהשיג הרמב״ם, שורש א' על הבה״ג, שמנה קריאת ההלל במצוות התורה], הרי גם ההלל יהיה על זה הדרך, שמה שנצטווה מרע״ה הוא שיאמרו שירה במועדים ובחגים, שהוציאם ממצרים, וקרע להם הים, והבדילם לעבודתו, ובא דוד ותקן להם זה ההלל כדי שישירו בו. וכן בברכת המזון, יהושע תקן 'ברכת הארץ', ושלמה 'בונה ירושלים'. וכולן אין מטבען מן התורה, אבל נצטוינו מן התורה שנברך אחר אכילתינו כל אחד כפי דעתו, ובאו הנביאים ותקנו נוסח מתוקן הלשון. ולמה זה, אם כן, יתמה בהלל שיסדו דע״ה. אלו הם דברי הרמב״ן ז״ל, וכונתו שם בהשגות. ואם כן מכאן ראיה גמורה לדברי מוהר״י קארו ז״ל, דמן התורה אין לנו אלא לברך לאל אחר אכילה, כל אחד כפי דעתו, אבל לא מנין הברכות, ולא מטבעם, דהרי השוה אותן הרמב״ן ז״ל לתפלה ולהלל. והתפלה כבר ביאר בהדיא שמן התורה אין לנו לא מנין זמניה, ולא מטבעה. רק שנצטוינו להתפלל כל אחד כפי ידיעתו וצחות לשונו. ואם איתא, דברכת המזון מנין ברכותיה מן התורה אלא שמטבעה בלבד חדשו הנביאים, אם כן היכי מדמה להו אהדדי, תפלה וברכת המזון, ומה הדמות יש ביניהם כיון שברכת המזון נצטוינו בה על מתכונתה, עם מנין ברכותיה ג׳ לא פחות ולא יותר, מה שאין כן בתפלה, שלא יש בה שום דבר מן התורה, לא מנין זמני התפלה ולא מנין ברכותיה.
6. ↑ דברי הב"י הם ברורים, ואי אפשר לומר שהתכוון לומר שמנין הברכות הם אסמכתא, שהרי אין שום לימוד בחז"ל למספר הברכות שצריך להיות בברכת המזון, אלא רק לתוכן הברכות. ברור, אם כן, כי חז"ל הקפידו שיזכירו בבהמ"ז את ג' הענינים הנלמדים באסמכתא, וממילא צריך לברך ג' ברכות, ולא ההפך.מה עוד שרבים הבינו את דברי הב"י כפשוטם, שהברכות עצמם הן אסמכתא, ראה לדוגמא דעת הידי אליהו על הרמב"ם שכתב (הל' ברכות פ"ב) שמפשט דברי הרמב"ם נראה שקודם המתקנים לא היו אומרים ברכת הארץ וברכת ירושלים כלל. ובסוף דבריו הביא את דברי הכס"מ שכתב שהברכות אסמכתא בעלמא נינהו. וכתב על זה: "ועלז לבי כי כונתי לדעת גאון".
7. ↑ לא הצלחתי להבין כיצד לשון ראשונים אלו סותר סברה זאת. ואדרבא הראיתי במאמר שגם הם ס"ל כך, דאם לא כן יקשה עליהם כל הקושיות שהבאנו, ואין צורך להאריך בזה כאן.
8. ↑ בברכת 'הטוב והמטיב' לא מתגלית הנהגה והשגחה נוספת בעם ישראל שלא התגלתה לפני כן, אלא התוכן של הברכה הוא להודיע כי חסדי ה' גברו עלינו בכל הזמנים ולא עזב חסדו ואמיתו והשגחתו המיוחדת מאתנו עד עולם, כפי שהתגלה בנס של הרוגי ביתר, שלמרות שזו היתה תקופה של הסתר פנים ועם ישראל קיבל עונש קשה, בכל זאת התגלה שההשגחה המיוחדת של ה' עליהם קיימת בכל מצב ומלוה אותם גם בתקופת הגלות. ויומתקו לפי זה גם הביטויים הנדירים והעשירים שבאו בברכה זו, מה שלא מצאנו במקום אחר כדוגמתם "האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב" וכו', כי ההודאה מוסבת על דבקות ואהבת הקב"ה את ישראל לנצח, שאף בשעת עונש וחרון אף לעולם לא עזבנו ונטשנו ח"ו. וכן בהמשך הברכה מאריכים על חסדי וטובות ה' בעבר בהווה ובעתיד הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד.ואם כך, ניתן לומר שאמנם עיקר ברכת המזון הוא לברך ולהודות על ההשגחה הפרטית שמלווה את עם ישראל, ולזה די בברכה אחת, אך רצון התורה הוא שבכל גילוי השגחה מחודש - תתחדש גם ברכה נוספת. וכיון שברכת 'הטוב והמטיב' איננה באה על גלוי השגחה מחודש, לכן אינה ברכה דאוריתא, אך מאידך גיסא אין בברכה זו ב'בל תוסיף', כיון שאילולא ידיעת היסוד של ברכה זו, היה מקום לחשוש שמא בגלותנו עזב ה' אותנו לאנחות וכחלק מהעונש על חטאינו אינו משגיח עלינו יותר עד ביאת הגואל, ואז היינו מברכים כל ברכת המזון מן השפה ולחוץ. ואכן על זה באה ברכת ה'טוב והמטיב', להודיע ולגלות כי חסדי ה' וההשגחה הפרטית המיוחדת מלווה אותנו גם בתקופת הגלות, ויסוד זה הוא זה שמעניק עבורנו משמעות ושייכות למצות ברכת מזון גם בתקופת הגלות, ולכן תוספת זו היא חלק משמעותי וחיוני לברכת המזון. ויתכן שזו כוונת הפר"ח (בליקוטים ס' רט) שכתב שבספק בירך בהמ"ז שצריך לחזור ולברך גם ברכת 'הטוב והמטיב', למרות שהיא מדרבנן, והטעם משום שחייב לברך הג' ברכות מן התורה ראוי שיברך גם כן ברכה רביעית. ע"כ. ולא פירש מדוע ראוי לברך אותה. ולפי דברנו מובן טעמו היטב.ויתכן שזהו גם טעמו של המ"ב אשר בנידון של ספק ברך ברכה"מ (סימן קמד, ג) פסק שיברך גם את הברכה הרביעית, כדי שלא יזלזו בה, ולעומת זאת בנידון של ספק בירך ברכה"ת (סימן קפד, יג) פסק שיברך רק ברכה אחת, ולא חשש לשמא יבואו לזלזל בשאר הברכות. והטעם הוא כי כל הברכות בברכות התורה מביעות רעיון דומה בהדגשות שונות. לכן, כאשר מסתפק מספיק לברך ברכה אחת, ובמיוחד כשזו "אשר בחר בנו" - המעולה שבברכות. אולם, בברהמ"ז, הברכה הרביעית היא חשובה וחיונית כי היא משלימה את היסוד הרעיוני של המצוה, כפי שבארנו, ולכן יש לברך גם אותה כאשר חוזרים על ברכת המזון מספק.
9. ↑ אלו דברי הרשב"ץ: אבל ראיתי בילמדנו פרשת 'אלה מסעי' "עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו לארץ היו מברכין על הארץ ועל המזון, משחרבה ירושלים בונה ירושלים, משקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב". ושמא דהכי קאמר שקודם שנכנסו לארץ לא היו מברכין על זה המטבע אלא ברכת הזן, אבל ברכת הארץ היו משנין המטבע בבקשת רחמים שתנתן להן, וכן היו מתפללין על המקדש שיבנה במהרה, וכשנכנסו לארץ תקנו מטבע ברכת הארץ כשם שאנו אומרים אותה, וכשחרבה ירושלים שינו המטבע שהיו אומרים בזה המטבע שאנו אומרים עכשיו. והיינו דלא קתני 'הוסיפו' אלא בהטוב והמטיב, לפי שבשאר הברכות לא הוסיפו כלום אלא ששנו דמטבע אבל 'הטוב והמטיב' כולה תוספת היא מדרבנן. עכ"ל.ואין שיטה זו הולמת פשוטם של דברי רב נחמן בנידון זה. ובמדרש מקביל לדברי רב נחמן נמצא מפורש שלא כדעת הרשב"ץ: "עד שלא נכנסו ישראל לארץ לא היו מברכין אלא ברכה אחת הזן את הכל" (תנחומא מסעי ו'). ועוד קשה, שגם אם היו מברכים בלשון בקשה, עדיין היו חותמין על הארץ ועל המזון, ואם כך מדוע המדרש אומר משנכנסו לארץ היו מברכין על הארץ ועל המזון, במקום לציין את השינוי שברכו "נודה לך שהנחלת לאבותינו וכו'". ומלבד זה יש אומרים שהרשב"ץ חזר בו משיטתו בעניין ברכת המזון, שבתשובותיו (ח"ב קסא) כתב שבלא ספק לא היה נוסח ברכת הארץ ובונה ירושלים שתקנו יהושע ודוד ושלמה כנוסח זה שאנו מברכין אותן, וכן כתבו בזה המפרשים ז"ל. ואילו מלשונו של הרשב"ץ בפרושו לברכות משמע שהנוסח לא נשתנה "וכשנכנסו לארץ תקנו מטבע ברכת הארץ כשם שאנו אומרים אותה". אבל כפי שהראה המהדיר שם במבוא לפרוש הרשב"ץ, נתחבר הפרוש לברכות כשלשים שנה קודם לתשובותיו, ולכן נראה שחזר בו הרשב"ץ, ותפוס לשון אחרון (ראה קובץ אור המזרח לד עמ' 231).
10. ↑ ש"כ על ההצעה לתיקון הניסוח. בעז"ה אתקן זאת.
11. ↑ אמנם הרשב״א (ברכות מח: ד״ה הא) כתב שמטבע הברכה שתוקן בתחילה היה להעמיד המלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלוות הארץ. אך ברור שהנוסח בזמן הבית היה עיקרו הודאה, שהרי זהו מהות הציווי "וברכת את ה' אלהיך". וכן ראיתי שכתב הריא"ל מינצברג זצ"ל (אוצרות בן מלך תשע"ח דברים) וז"ל: ופשוט, כי בזמן הבית לא התחילו ברכה זו באמירת "רחם נא", כי אם באמירת "נודה לך על ירושלים עירך" וכו'.
12. ↑ אולי זה יהיה בבחינת חידוש לרב המשיג, אך הרב הבא"ח אכן פסק כך להלכה, וכך כתב בהלכות ברכת המזון (פרשת חקת הלכה י"א): "הדפסתי נוסח קצר ביותר, לאותם המתעצלים ביותר ואין יודעים ללמוד אשורית, דלפחות יאמרו זה במקום ברכת המזון, והוא: בריך רחמנא מרן, מלכא דעלמא, מרה דהאי פתא. בריך רחמנא דזן לכלא". ונוסח קצר זה יכולים ללמדו בעל פה. עכ"ל.אמנם בהליכות עולם שם כתב שדעת פוסקים רבים ששלש ברכות של בהמ"ז מעכבות זו את זו, ומוכח שמעין שלש ברכות מדאוריתא, ולכן כתב שנראה לו להחמיר בזה. אך הביא שהמ"ב פסק כדברי הרב אבן העוזר דס"ל שאין הברכות מעכבות זא"ז. ולכן סיים שבנשים מצרפינן האי סברא לעניין שיברכו בנוסח זה [בארמית].