מלאחר התלמוד אין סמכות פורמאלית
כבר הארכנו לבאר במקומות אחרים שלאחר חתימת התלמוד הבבלי אין לשום חכם או בית דין סמכות פורמאלית לחייב את כל ישראל, ומה שנשאר לחכמי ישראל היא הסמכות המהותית.[1] כלומר, מלאחר חתימת התלמוד כל סמכות נשענת על קבלת דברי הפוסק מכוח חכמתו וגדולתו ולא על חובת ציות הלכתית (פורמאלית). בדומה לאופן שבו אדם מתייעץ עם רופא מומחה, שם הוא רשאי לקבל את המלצותיו בשל מומחיותו ויכולותיו המקצועיות, או לחלופין לפנות לחוות דעת נוספת, או ללמוד את הנושא הרפואי בעצמו ולגבש עמדה.וכך כותב הרמב"ם בהקדמה לספרו ההלכתי משנה תורה: "וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה, וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות – לא פשטו מעשיו בכל ישראל, מפני רוחק מושבותיהם ושיבוש הדרכים, והיות בית דין של אותה המדינה יחידים, ובית דין הגדול של שבעים בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד. לפיכך... אם לִמד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד – אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון בין אחרון".
מדברי הרמב"ם אנו רואים בפירוש שכותב שלגאונים אין סמכות פורמלית משום שהם חיו לאחר חתימת התלמוד. ולכן ניתן גם לחלוק עליהם ולא לקבל את דבריהם הלכה למעשה.[2]
♦
ב.
קבלת דברי הגאונים – חלוקה בין מסורת לסברות
אם כך, ברור שיש לחלק בין דברי הגאונים שנבעו מסברה שלהם לבין דבריהם שנבעו ממסורת קדומה יותר, שאפשר שמקורה בחכמי התלמוד. ולהלן נבחן זאת לאור שתי הלכות צמודות: עליית לוי כאשר אין בביה"כ כהן, והקדמת תלמיד חכם לכהן עם הארץ בעליה ראשונה.ג.
נתפרדה החבילה – מסורת מתקופת הגאונים
בגיטין דף נט דנה הגמרא בסדר העולים לתורה: כהן לוי וישראל. ובתשובה לשאלה מה עושים כשאין כהן בבית הכנסת עונה (נט:): "אמר אביי, נקטינן: אין שם כהן - נתפרדה חבילה". לכאורה לא ברור מה כוונת הגמרא. מה המשמעות של נתפרדה החבילה? אם היו משאירים לנו את האפשרות לפרש, ככה"נ היינו הולכים על פירוש הטוען שאין משמעות לסדר העולים, לחבילה של כהן לוי ישראל. ושכל אחד יעלה מתי שהוא רוצה.ואכן ניתן לראות בפירוש רש"י שקושי זה נרמז בדבריו. ושלא כמו ברוב פירושיו, הוא נזקק להדגיש שאת פירושו זה הוא שואב ממסורת פרשנית כי ללא המסורת קשה מאוד לקבוע מה כוונת הגמרא כאן. וז"ל:[3] "נתפרדה חבילה - נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים".
הפירוש הראשון אינו מוכרח כלל מדברי הגמרא, אך הוא פירוש שקיבלנו במסורת עוד מתקופת הגאונים (רב עמרם). והפירוש השני הוא הפירוש אותו היינו כנראה מעלים על דעתנו אם לא הייתה מסורת אחרת. אך רש"י מדגיש שגם הוא ניתן לו במסורת, אמנם לא מבוססת כמו הפירוש הראשון ("שמעתי" "מתלמידי" לעומת "אמר" שני רבותיו, וכך סידר במפורש אחד הגאונים).
וז"ל סדר רב עמרם גאון (שחרית של שבת): "וגרסינן בגמרא הכי אמר אביי נקיטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה, דלא קרי לוי כלל". ובסידור רש"י (סי' תצט) העתיק את דברי הגאון הלכה למעשה (כדרכו). והטור (או"ח קלה ו) כתב שכך פירש גם רבינו חננאל, שכתבו עליו שדבריו דברי קבלה מהגאונים, וחי בתפר שבין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים.
וכן כתב הרמב"ם (תפילה יב יט): "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו ר לוי כלל". ונראה בבירור שיש כאן מסורת קדומה מתקופת הגאונים, שכנראה הגיעה אלינו עוד מימי התלמוד, כפירוש הברור למסורת שנוסחה במילים "נתפרדה החבילה".
ולמרות שיש ראשונים שפרשו כפירוש השני ברש"י, כפי שהיה ניתן לפרש ללא הפירוש שעבר במסורת –ולמרות שהשולחן ערוך (או"ח קלה ו) והאחרונים בעקבותיו פסקו כפסק הקרוב לפירוש הראשון ברש"י ואמרו שהלוי לא יעלה בעליית שני, אך יוכל לעלות בשאר העליות – לענ"ד במקרה כזה שהמסורת כה ברורה, יש לפסוק הלכה כמסורת זו מהגאונים. במקרה שאין כהן בבית הכנסת – לוי לא יעלה כלל לספר התורה.
♦
ד.
מי קודם - כהן עם הארץ או ישראל תלמיד חכם?
בניגוד לסוגיה שלמדנו בה יש לקבל את מסורת הגאונים לפירוש התלמוד, בסוגיה הבאה הלקוחה אף היא מהלכות ספר תורה ממש מאותה גמרא – אנו מוצאים מנהג ע"פ הגאונים הסותר לכאורה את ההלכה התלמודית. ועל כן, הרמב"ם סובר שאין לקבלו כלל וכלל.המשנה בסוף מסכת הוריות (ג ח) קובעת את היררכיית הקדימויות, וז"ל: "כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ".
וכך פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג ב): "אמרו חכמים ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים". אם כן – בשאלת כיבוד העולה הראשון, האם יש להעדיף את התלמיד חכם או הכהן עם הארץ – ברור שהרמב"ם יפסוק שהתלמיד חכם קודם. אך בהלכות תפילה (יב יח) מצאנו דבר מוזר: "ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות".
הרמב"ם לכאורה סותר את עצמו, מצד אחד אומר הרמב"ם שהמנהג הפשוט הוא שכהן עם הארץ קודם לת"ח, אך באותו משפט הוא אומר שהגדול מחברו בחכמה קודם בקריאה.
אנו רגילים שכשהפוסקים כותבים "מנהג פשוט" כוונתם שכך צריך לנהוג. אך יש לנו להבחין הבחנה ברורה בדברי הרמב"ם בין הלכה לבין מנהג. המנהג בפסיקת הרמב"ם איננו נפסק להלכה בכל אופן, ועל כן הוא לא ראה צורך להדגיש בפנינו שמנהג זה הוא מנהג טעות הסותר את דין התלמוד ואין לו שורש בתורה כלל, שהרי לאחר שהביא את המנהג מיד הביא את הדין הפשוט. ואל יחשוב אדם שאני מוציא דברים מפי הרמב"ם ומגזים במלחמתי נגד המנהגים כאלו, כי אלו דברי הרמב"ם עצמו באותה הסוגיה בפירושו למשנה שלנו בגיטין וז"ל: "דע שדבר זה המפורסם בכל מקום שיהא הכהן קורא בבית הכנסת, ראשון, בין שהיה תלמיד חכמים או עם הארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה, או שלא היה. הרי הוא דבר שאין לו יסוד בתורה כלל. ולא נזכר דבר בתלמוד. ואינו הענין המכוון אליו בהלכה זו. ואני מתפלא מאד שגם אנשי "אלרום" [כך קראו בימי קדם לעמי צפון ים התיכון (ר"י קאפח)][4] נוהגים כן, על אף היותם נצולים ממגרעות המנהגות ומסברות האחרונים ותקנותיהם. ואין אצלם אלא דברים המתאימים ללשונות התלמוד. ואיני יודע מאין בא להם הפגם הזה".
בלשון חריפה ביותר הרמב"ם יוצא על מנהג זה ומתפלא על הקהילות שנוהגות כך, למרות שבדרך כלל הן נזהרות להצמד ללשון התלמוד ולא ללכת אחר "סברות האחרונים ותקנותיהם". כלומר כל ההמצאות והסיגים שנתווספו ואף שינו ועקרו את עיקר הדין התלמודי בהרבה מקרים.[5] נשים לב שגם כאן הרמב"ם כותב את המשפט הראשון באופן שאם היינו חותכים אותו משאר דבריו היינו יכולים לחשוב שהרמב"ם דווקא תומך במנהג "מפורסם" זה.
עכשיו יש לשאול, מניין מקור המנהג הזה? איפה מצאנו אותו לראשונה? הטור מצטט את הגאונים שפוסקים כך: "רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן עם הארץ קודם לישראל ת"ח".
♦
ה.
בסוגיה זו - הלכה כהגאונים והמנהג הפשוט ולא כהרמב"ם
ראינו כאן עקרונות חשובים. כאשר הקדמונים לא מסתדרים עם הגמרא, יש בכוחנו לדחות ולא לקיים את דבריהם, כי סמכות התלמוד היא הסמכות המחייבת והמכריעה.אך יש לציין שכאן בסוגיה שלנו ספציפית לענ"ד שדברי הגאונים ניתנים להיאמר ואין כאן סתירה בין דברי הגאונים לדברי התלמוד. ראשית, הגמרא עצמה (בגיטין שם ובמגילה כב.) מביאה אפשרות שיחלקו הכהנים כבוד לת"ח הגדול מהם בחכמה, ומשמע מהלשון כשהכהן בוחר לחלוק לו כבוד ומוחל על כבוד הכהונה בזה. שנית, הגמרא מעמידה את קריאת התלמיד חכם שאינו כהן רק במצב כמו של רב הונא – שלא היה שום כהן בארץ ישראל בזמנו שהיה גדול ממנו בתורה, כלומר כפוף להוראותיו (שהרי גדלות בחכמה קשה לבחון ולכן נקטה לשון הגמרא בלשון כפיפות). אם כן, אין ראיה מכאן להעלות ת"ח שאינו גדול הדור במקום כהן. נראה שמכאן נובעת פסיקת הגאונים שכהן קודם בעבודה זו אף לתלמיד חכם הגדול ממנו.[6]
בנוסף, לענ"ד עליית ראשון לספר תורה נתייחדה לכהנים, כפי שהגמרא בגיטין מראה (גם אם הטעם הוא רק מפני דרכי שלום). ומה שהמשנה בהוריות מדברת על קדימות תלמיד חכם זה בשאר מקומות ועבודות שלא נתייחדו לכהנים בדווקא, אלא לאדם המכובד ביותר - זימון, הצלת נפשות, פדיון שבויים. וסברה זו לא קשה לאומרה ואינה נגד התלמוד, והיא מחזקת את המנהג המקובל ודברי הגאונים.
ובשו"ע (או"ח קלה ד) ובעקבותיו אחרונים רבים פסקו כהגאונים.
♦
ו.
סיכום ומסקנות - סמכות הגאונים ומגבלותיה
אם כן, הלכה עוקבת הלכה, באותה סוגיה בגמרא, כאן קיבל הרמב"ם את הסבר הגאונים וכאן יצא על פסקם ועל המנהג שהתקבל בישראל. מהלכות אלו אנו יכולים ללמוד על סמכות הגאונים ומגבלותיה. סמכותם היא סמכות מהותית ככל החכמים שאחר חתימת התלמוד, בין ראשונים ובין אחרונים. וכשם שניתן ללמוד דבריהם להשתכנע ולפסוק על פיהם כך גם ניתן לחלוק על הסבריהם וסברותיהם ולא לקבלם. אך כן יש לגאונים ייתרון גדול והוא המסורת והקרבה הכרונולוגית לחתימת התלמוד, שהרבה מדבריו סתומים לנו וחתומים, וללא דבריהם לא היינו יודעים כיצד לפרש את דבריו. וכשאמרה לנו הגמרא "נתפרדה החבילה" באו הגאונים עם מסורת בפירוש מושג זה, ולא מסברתם אמרו זאת. ובמקום כזה אכן יש לקבל את דבריהם.♦ ♦ ♦