נחלקו הראשונים אם חיוב ברכת התורה הוא בכל יום ושינה לא הוי הפסק, או דאחר שינה צריך לברך משום הפסק.
♦
א. דעת הסוברים לברך בכל יום
והנה ב' דעות אלו הובאו בדברי התוס' בברכות י"א: וז"ל "והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה, מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, ולא נהירא".וכדעת ר"ת כתבו הרבה ראשונים [המרדכי (ברכות פ"א רמז כ"ט) והאגודה (ברכות פ"א אות כ"ה) והמהרי"ל (החדשות סי' ד') בשם הר"מ, וכן דעת הר"י ממרויש בספרו שו"ת מן השמים (סימן י'), וכן היא דעת רבינו פרץ (בהגהותיו לסמ"ק מצוה י"א) וכן פירש את דבריו המהר"ח אור זרוע (סימן ק"א). וכן מצינו שהיא דעת ספר הפרדס (תרומת הפרדס שער המעשה לר' אשר נביו), וספר הבתים (בית תפלה שער י' ס"ד). וכ"ה דעת רבינו יונה (ברכות ה. מד' הרי"ף), וכן הביא הב"י (סימן מ"ז) בשמו].
♦
טעמים לחיוב ברכה בכל יום
טעמים לחיוב ברכה בכל יום: א. במ"א וא"ר ומשנ"ב (סימן מ"ז סקכ"ח) כתבו דהוי כברכות השחר דמברכים בכל יום. ב. עוד נראה לבאר דכיון דלא שייך לקיים מצוה זו בלא הפסק כלל, שמוכרח להפסיק בשינה, ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים אימת כל אדם ישן וכמה זמן ישן, להכי תיקנו לכל אדם לברך ברכה"ת בכל יום. ג. עוד נראה לבאר ע"פ דברי הגמ' במנחות (צ"ט:) "אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", ומבואר דאיכא חיוב לימוד התורה כל יום וכל לילה, וא"כ בכל יום איכא חיוב חדש [והא דצריך ללמוד גם ביום וגם בלילה הוא שיעור בחיוב], ולהכי בכל יום צריך לברך על מצוה זו. [וכן ראיתי שביאר בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' של"ז (ושם הביא גם את דברי הגמ' בקידושין ל. "אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא, מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי". אך לפירש"י שם "ימי השבוע" ליכא ראיה מהנ"ל דיש חיוב בכל יום). ד. וכעי"ז מצינו דאיתא במדרש תנחומא (פ' יתרו, הובא ברש"י דברים כ"ו ט"ז, ובב"י סי' ס"א) דכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים. וא"כ חזינן דבכל יום ויום כאילו מקבלה מחדש מהר סיני, וכמבואר במדרשים הנ"ל. וכן אמרו חז"ל דבת קול יוצאת בכל יום ואומרת אוי להם מעלבונה של תורה. והיינו טעמא דיוצאת בכל יום כיון דבכל יום צריך שיהא בעיניו כחדשים ויש לו חיוב חדש בכל יום. ומבואר מ"ט יש לברך בכל יום ויום אף בלא שינה כלל.♦
ב. דעת הסוברים לברך אחר שינת יום או שינת לילה
דעת התוס' שחלקו על ר"ת מבואר דס"ל דשינה הוי הפסק, אך לא נתפרש בדבריהם אם דווקא שינת לילה או גם שינת יום. ומסתימת דבריהם דחלקו לגמרי על ר"ת, ולא כתבו דאחר שינת יום א"צ לברך, מבואר דגם אחר שינת יום צריך לברך. וכן ביאר הב"י את דברי התוס' ע"פ רבינו ירוחם.וכ"ה דעת הרא"ש והטור והרבה ראשונים ואחרונים [רבינו ירוחם והג"מ ורבינו שמחה והר"מ [ותרומת הדשן] ומהרש"ל ורדב"ז וד"ח בשם רבו ר"י גינצבורג] (ופר"ח) וא"ר והגר"א והח"א והמשנ"ב] דשינת יום נמי הוי הפסק.
♦
ג. דעת הסוברים לברך רק אחר שינת לילה
אך דעת הרא"ם (סימן ו') דתוס' פליגי על ר"ת רק בשינת לילה, אבל אחר שינת יום מודו לר"ת דלא הוי הפסק. אך כתב נמי דתוס' מודו לר"ת דברכה"ת פוטר מיום ליום, אלא דס"ל נמי דשינה הוי הפסק, וכן מדויק בדברי התוס' שם. וכתב דכן ס"ל לרמב"ם והראב"ד. וכ"כ הרא"ה.♦
טעמים דשינת יום לא הוי הפסק
ובהא דשינת יום לא הוי הפסק נתבארו כמה טעמים בראשונים: א. הרא"ם (שם) כתב משום דשינת לילה יש לה קבע, משא"כ בשינת יום. ב. הרא"ה (ברכות י"א:) ביאר משום דאינו זמן שינה לכל. ג. ועוד כתב משום דאסור לישן ביום. וכן ביאר בשבלי הלקט (תפילה סימן ה').♦
ד. דעת הסוברים לברך כל שהסיח דעתו
דעת הרשב"א (צרור החיים הדרך הראשון סי' ו'), וכ"נ דעת ר' אליעזר ממיץ (תשב"ץ קטן סימן קצ"ג), דכל שהסיח דעתו מלימודו מברך. וכתב דהוא דומיא דשמש העומד לפני בעה"ב דצריך לברך על כל פרוסה ופרוסה. ור"א ממיץ כתב דהוא כסח בין תפלה של יד לתפלה של ראש. אך לא נהגו לחשוש לדעה זו.♦
ה. דעת רש"י לברך גם קודם תפילת שחרית
דעת רש"י (שו"ת רש"י סי' רס"א) דאף אם בירך קודם לימודו צריך לחזור ולברך קודם תפלת שחרית. [אמנם בליקוטי פרדס ובכלבו (סימן ב') כתבו דרש"י בירך רק קודם לימודו].ובפמ"ג (א"א מ"ז י"ב) ביאר דרש"י ס"ל דפרשת התמיד שאומרים בציבור חשיב כקריה"ת בציבור.
וצ"ב דא"כ למה בירך ג' ברכות ולא רק אשר בחר בנו, כקריה"ת.
בעמק ברכה (סימן א') ביאר דשיטת רש"י היא דאין הברכה על מצות ת"ת, אלא דתורה עצמה צריכה ברכה, וצריך לברך על כל לימוד ולימוד. [והוא כעין שיטת הרשב"א לעיל].
וצ"ב, א"כ למה בירך רש"י רק קודם שחרית, וכן מדוע הא דקרא פ' התמיד חשיב לימוד אחר ולא המשך לימודו.
ואולי כוונתו דכל לימוד שיש בו חיוב טעון ברכה, כמו דמברכים קודם קריאה בציבור וקודם קרי"ש, שאומרים אהבה רבה. וס"ל לרש"י דאיכא חיוב לקרוא קרבנות בכל יום. [וד"ז הוא פלוגתא גדולה בראשונים].
♦
ו. לסוברים דשינת יום הוי הפסק אם מברכים גם בכל יום
יל"ע לדעת הרא"ש דשינת יום הוי הפסק אם פליג על ר"ת דאיכא חיוב ברכה בכל יום.והנה דברי הרא"ש נובעים מהא דהקשה לו הטור (שו"ת הרא"ש כלל ד' סימן א') אם שינת יום הוי הפסק, והשיב הרא"ש דהוי הפסק. ומבואר לכאו' דס"ל דמברך בכל יום בשחרית, ורק נסתפק אם גם אחר שינת יום, דאי ס"ל דגם הניעור בלילה אינו מברך בבוקר, היה צריך להקשות נמי אם מי שאינו ישן בלילה צריך לברך. ואין נראה לומר דפשיטא ליה דהניעור בלילה אינו מברך, כיון דהקשה לו דאפי' אם הוי היסח הדעת מה דין המתנמנם, והשיב הרא"ש דהרגיל להתנמנם אינו הפסק. והא בלילה אין רגילות להתנמנם, ומשמע דס"ל דבלילה פשיטא דאף אם נמנם או שלא ישן כלל מברך בשחרית.
וכן מדויק בדברי הרא"ש בברכות, דכתב דאם לומד בלילה א"צ לברך, משום שהלילה הולך אחר היום. ואי נימא דכל זמן שלא ישן אין מברך בשחרית, א"כ אף בלא האי טעמא א"צ לברך, כיון דלא הפסיק בשינה. וע"כ דס"ל דצריך לברך בכל יום, רק דצריך נמי לברך אחר שינה. וכן דייקו הפר"ח ופמ"ג ורע"א דדעת הרא"ש היא דהניעור בלילה מברך כשיאיר היום.
אך המ"א (מ"ז י"ב) והגר"א (מ"ז י"ב) דייקו מלשון הרא"ש שכתב דא"צ לברך כל זמן שלא ישן, דמשמע דאפי' לכמה ימים.
ולכאו' מדברי התוס' והרא"ש שכתבו דהמברך ברכה"ת או אם שנה אחר ק"ש פוטר לכל היום משמע דס"ל דיש חיוב בכל יום. דאי נימא דתליא רק בשינה, א"כ לא היו צריכים לתלות ד"ז ביום כלל. ובספר אות אמת הוכיח כן מהא דרב אחא (עירובין ס"ה.) יזיף ביממא ופרע בליליא [וכ"פ בשו"ע סי' רל"ח], ואי כל הימים הוא חיוב אחד, הא היה יכול להשלים גם ביום אחר.
♦
ז. דעת הרשב"ש דרק הנפטר באהבה רבה מברך אחר שינת יום
ברשב"ש (בן הרשב"ץ, סימן תר"ג) ביאר את דעת הרא"ש באופן מחודש, דרק הנפטר באהבה רבה מברך אחר שינת יום, אך אם בירך ברכה"ת, אף לרא"ש אינו מברך אלא אחר שינת לילה.♦
ח. בירך אחר שינת לילה אינו חוזר ומברך ביום
יל"ע לדעת הרא"ש לסוברים דלא פליג על ר"ת וס"ל דצריך לברך בכל יום, ופליג רק בהא דצריך לחברך גם אחר שינת לילה, אם כשלמד אחר שינת לילה ובירך, אם חוזר ומברך ביום.בפמ"ג (א"א מ"ז י"ב) כתב דמכוונים לפטור מעת לעת. וצ"ב, דהא אין נוהגים כלל לכוון.
ובמאמ"ר (מ"ז י"ג) ומט"י (מ"ז ט"ז) כתבו דאחר השינה חשיב כתחלת היום.
וכן מצינו בצל"ח (ברכות י"א:) שחקר אם לדעת ר"ת דמברכים בכל יום אם יכול לברך קודם עה"ש.
והגר"ש קלוגר (האלף לך שלמה סי' ל"ג) כתב דדווקא אם ישן בלילה, אך אם היה ניעור ובירך קודם עה"ש הוי ברכה לבטלה. ודייק כן מדברי השו"ע (סי' מ"ז סי"ג), שכתב דאם השכים קודם אור היום מברך, ומשמע דבלא השכים אינו מברך.
ועכ"פ מבואר מדברי האחרונים דמי שבירך אחר שינתו בלילה, אין חוזר ומברך ביום.
♦
ט. דעת הסוברים דמספק אין לברך אחר שינת יום
דעת האגור (תפילה סי' א') דמספק אין לברך אחר שינה ביום. ובב"י (סי' מ"ז)[1] הביאו, וכתב דנוהגים העולם שלא לברך ביום אחר שינת קבע. ובשו"ע (מ"ז י"א) הביא ב' דעות בזה, וכתב דנהגו שלא לברך אחר שינת קבע ביום.♦
י. דעת הסוברים לברך אחר שינת יום
אך הד"ח (ברכות פ"א אות ע"ז) כתב בשם רבו ר' יעקב גינצבורג שיש לברך אחר שינת יום. וכן הא"ר (מ"ז ט') הביא את כל דעת הראשונים הנ"ל שהובאו לעיל דס"ל דמברכים אחר שינת יום. וכ"כ הח"א.וביאר הפמ"ג (א"א מ"ז י"א) למה כתבו להחמיר אף דסב"ל, כיון די"א ברכה"ת מן התורה, וא"כ ספיקו לחומרא. [אך להלכה ס"ל לפמ"ג (פתיחה לברכות השחר) דאין לברך אחר שינת יום].
♦
יא. פסק השו"ע בניעור בלילה
להלכה השו"ע (מ"ז י"ב) פסק וז"ל "אף אם למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן".♦
דעת האחרונים דלשו"ע אין מברך בלא שינה
ונחלקו האחרונים בכוונת דבריו. המ"א (מ"ז י"ב) והגר"א (שם) דייקו מלשונו שכתב שלא יחזור ויברך כל זמן שלא ישן, דאם היה ניעור בלילה לא יברך בבוקר. אך למעשה המ"א חלק על השו"ע וכתב דהניעור בלילה מברך כשיאיר היום. [והא דככתב המשנ"ב (סקכ"ח) בשם הפר"ח והח"א (כ"כ הח"א והמשנ"ב בשם הפר"ח ולא מצאתי כן בפר"ח. וא"כ פש לן רק דעת הגר"א דמברכים אחר שינת יום ולא ביום חדש)].אמנם בסימן תצ"ד (הקדמה) המ"א הסתפק בזה ופשט דיברך, אך הוסיף דלצאת ידי ספק ישמע מאחר. אך הפמ"ג כתב דודאי מברך.
ובנשמ"א (כלל ט' ס"ג) כתב לחדש דאף לר"ת אם היה ניעור בלילה אינו מברך כשיאיר היום.
♦
דעת האחרונים דלשו"ע הניעור מברך בתחלת היום
אך המאמ"ר והפר"ח והפמ"ג ורע"א וא"ר (סימן מ"ז סי"ב) דייקו איפכא מהא דכתב השו"ע דהלילה הולך אחר היום, דהברכה מהני דווקא ללילה אבל ביום שלאחריו ודאי מברך.♦
יב. ראיות הגר"א והמג"א דאין לברך כשלא ישן
ובגר"א הנ"ל כתב להוכיח את שיטתו מדברי הגמ' במנחות מ"ג. דלמ"ד דציצית חיובו ביום ובלילה והוי מ"ע שלא הזמן גרמא, דמבואר בגמ' דאין חוזר ומברך רק כשמחליף כסותו. וא"כ ה"ה לברכה"ת דחיובו בין ביום ובין בלילה, דאין חוזר ומברך עד שיפסיק.וכן המ"א (סי תצ"ד) כתב להוכיח דסגי בברכה אחת מדברי הגמ' בסוכה מ"ה: דסוכה שחיובו ביום ובלילה כל זמן שאינו מפסיק אינו מברך אלא ברכה אחת לכל שבעה. דחזינן דדבר שחיובו ביום ובלילה מברך ברכה אחת.
ונראה ליישב את ראייתם בכמה אנפי: א. ע"פ המבואר לעיל דבת"ת יש חיוב חדש בכל יום, משא"כ בציצית וסוכה דחיובן תמידי ללא הפסק כלל. ב. דציצית וסוכה יכול לקיים את המצוה ללא הפסק כלל, ולהכי סגי בברכה אחת לכמה ימים, משא"כ בת"ת דלא סגי שילמד בלא הפסק, דמוכרח הוא לישון, ולהכי נתנו שיעור לברך בכל יום.
♦
יג. דעת רעק"א דישן ביום וניעור בלילה מברך ממ"נ
רעק"א (מ"ז י"ב) כתב דהישן ביום וניעור בלילה מברך ממה נפשך, דלר"ת מברך משום יום חדש, ולרא"ש מברך כיון דשינת יום הוי הפסק. וכ"פ המשנ"ב. [אמנם בעיקר דינא כבר הובא לעיל דס"ל לרעק"א דהניעור בלילה מברך אף אם לא ישן בלילה, וכדיוקו בשו"ע].ויש שכתב בשם החזו"א (אשי ישראל פ"ו הערה ע"ה) דכתב דעדיין אין לברך כיון דאפשר דרק שינת לילה הוי הפסק. אך כמבואר לעיל, דעת כל הראשונים דס"ל דשינת לילה הוי הפסק דס"ל נמי כר"ת דמברכים בכל יום.
יד. דעת המקובלים דהניעור בלילה מברך ברכה"ת
דעת המקובלים, וכך נוהגים בני ספרד, לברך גם כשניעורים בלילה, ע"פ דברי האריז"ל (שעה"כ דרושי ברכת השחר הקדמה). וז"ל "כל ח"י ברכות שיש מן נט"י עד ברכת התורה כלם חייב האדם לברכם בכל יום אעפ"י שלא נחייב בהם כי כולם רמז אל אורות העליונים, ואפילו שלא ישן בלילה ולא הסיר כסותו ומצנפתו וכיוצא, חייב לברך בשחרית כל הברכות חוץ ברכת ענ"י ואשר יצר, וחוץ משעשה לי כל צרכי בט' באב וביה"כ, מפני שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל".♦
סיכום הדעות
דעת ר"ת והאגודה והמהרי"ל בשם הר"מ ושו"ת מן השמים ורבינו פרץ ומהר"ח או"ז וספר הפרדס והבתים ורבינו יונה דכל יום יש חיוב לברך ברכה"ת.
דעת התוס' ורבינו ירוחם והרא"ש והטור והג"מ ורבינו שמחה והר"מ ותרומת הדשן ומהרש"ל ורדב"ז וד"ח ורבו הר"י גינצבורג וא"ר וגר"א וח"א ומשנ"ב דשינת יום הוי הפסק.
דעת הפר"ח ומאמ"ר וא"ר ופמ"ג ורע"א דלדעה זו דשינת יום הוי הפסק צריך לברך גם בכל יום.
דעת המ"א והגר"א דלדעה זו דשינת יום הוי הפסק אין מברכים בכל יום. [אך להלכה ס"ל למ"א דמברכים].
דעת הרא"ם דאף לתוס' שינת יום לא הוי הפסק, אלא רק שינת לילה. וכן דתוס' מודו לר"ת דאף כל יום מחייב ברכה. וכתב דכן דעת הרמב"ם והראב"ד.
דעת הרשב"א ור"א ממיץ דכל שהסיח דעתו מברך, ולא נהגו כדבריהם.
דעת רש"י דאף אם בירך חוזר ומברך קודם שחרית.
דעת האגור דמספק אין מברכים אחר שינת יום. ובשו"ע הביא פלוגתא בזה וכתב דנהגו שלא לברך אחר שינת יום.
דעת המקובלים דמברכים ברכה"ת בכל יום.
ומבואר מהנ"ל דלכו"ע יש לברך בכל יום, רק דפליגי אם מברכים נמי אחר שינת לילה או שינת יום, לבר מהגר"א דס"ל דמברכים רק אחר שינת יום או לילה. אך מכיון דהאידנא הרוב אין נוהגין כדבריו, ואין מברכים אחר שינת יום, משו"ה אמנם המשנ"ב כתב לצאת מאחר אי לאו שישן ביום דמברך ממ"נ, כדכתב רע"א. ואינהו לשיטתם דס"ל דמברכים אחר שינת יום. אך כיון דהאידנא לא נהגינן בהכי, ופסקינן דאין מברכים אחר שינת יום (וכ"כ בהל' יום ביום תפילה א' פ"ח הערה 38), וכדחזינן דאין יוצאים מאחר בכה"ג, א"כ מבואר דלא ס"ל בהא כגר"א דמברכים אחר שינת יום. ולא מצינו מי שיאמר דבעינן דווקא שינת לילה. והסוברים דמברכים אחר שינת לילה ס"ל דמברכים נמי בכל יום. א"כ שפיר איכא חיוב לניעור בלילה לברך ברכה"ת.
[ואין לחלק דחיישינן לחומרא דאין מברכים אחר שינת יום, וכן חיישינן לחומרא שלא לברך מי שניעור בלילה. חדא דא"כ יש לחשוש ולצאת מאחר גם אחר שינת יום, וכשיטת הגר"א. וכן דחזינן בדברי הפוסקים דלא חששו לכל דעה אף כדי לברך, וכגון לגבי ברכה אחר שינת יום, כמובא לעיל הפלוגתא בזה והאגור כתב דמשום ספק אין לברך. ועכ"ז כתבו הרבה אחרונים, וכן צידד המשנ"ב לברך, ולא כתבו לצאת מאחר אף דלדעת הרבה ראשונים אין לברך אחר שינת יום. וכ"ש הכא דדעת כל הראשונים לברך ביום חדש, ואין נראה דמשום דעת הגר"א יש לחשוש ולא לברך. ובפרט דלדעתו צריך לברך אחר שינת יום ולא נהגינן ופסקינן הכי, אפילו לחשוש לצאת מאחר, וכמ"ש].
[וכן ראיתי בס' הל' חג בחג אף שבהלכות (עמ' ק"מ) כתב דאם אין מי שיוציאו יכוין באהבה רבה או בקריה"ת ואם לאו ספק ברכות להקל, עכ"ז בסוף ספרו שם (עמ' קס"ד) חזר בו וכתב "כאשר שנינו פרשתא דא ראינו דהדבר מפורש בראשו' ז"ל שכל יום מחייב בפני עצמו ולפלא על האחרונים שלא הביאו מזה". וכפל דבריו גם בהלכות יום ביום תפילה א' (פ"ח הערה 40)].
♦
אם יש איסור ללמוד בלא ברכה"ת
והנה בהא מילתא אי איכא איסור ללמוד בלא ברכה נחלקו האחרונים [דעת הבא"ח (ש"א פ' וישלח אות ס"ג) ואול"צ (ח"ג פי"ח סקי"א, פסק לדעת הבא"ח) והר צבי (במנח"ש להלן) דאסור ללמוד, ומשו"ה אף בספק אם מחויב בברכה"ת לא ילמוד. ודעת החזו"א (דינים והנהגות פ"א סט"ו) הגרש"ז (מנחת שלמה ח"א סי' צ"א א', הליכות שלמה תפלה פ"ו ס"ו) והגריש"א (קובץ תשובות ח"א סי' ט', פניני תפלה עמ' ל"ז] דליכא איסורא, ובספק שרי ללמוד.
♦
צריך לברך או לצאת מאחר מיד בעלה"ש
אך כל דבריהם להתיר הוא בכה"ג דיש ספק, אך אם מחויב בודאי אין לו ללמוד בלא ברכה, וכ"ה במשנ"ב (סי' מ"ז סק"א). וא"כ אחר שנתבאר דלדידן מחויב לברך בכל יום כיון דלא ס"ל דשינת יום הוי הפסק, א"כ צריך לברך [או לצאת מאחר, אם רוצה לחשוש לגר"א, אף דנתבאר דלא ס"ל כדעתו] מיד בעה"ש. וכן פסק בשבט הלוי (ח"י סי' ע"ז אות ב').♦
העולה מהנ"ל
דעת כל הראשונים והאחרונים דיש חיוב לברך בכל יום אף אם היה ניעור בלילה, לבר מהגר"א דס"ל דמברכים רק אחר שינת יום או לילה. אך כיון דאין אנו נוהגים לברך אחר שינת יום ולא חיישינן לדעה זו כלל אף כדי לצאת מאחר, יש לברך לכתחילה בניעור בלילה אף אם לא ישן ביום, וצריך לברך מיד בעה"ש.
♦ ♦ ♦