ת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו, עולה ושלמים יצא וכו' דכתיב כאשר תעשו כן יעשה, מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים, וברש"י מה אתם דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וכו', מנין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחוח לה' דבר שכולו לה', תניא אידך וכו' רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים וכו', אמר מר מה אבותיכם וכו' בשלמא מולים דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים וכו' הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכו' אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה.
וכ' התוס' ויזרוק על העם שחטו עולות הרבה ושלמים הרבה שהספיק דמם לזרוק על כל א' מישראל, ופי' התוס' דויזרוק על העם היינו הזאה עליהם. [ועיין ברש"י שמות כ"ד ח' ויזרוק ענין הזאה ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרה על עמא, ובשפת"ח פי' ולא על העם ממש דכתיב זרק על המזבח. ויל"ע עוד, דלכאורה היינו חצי על המזבח וחצי על העם, וצ"ע].
♦
ב.
הרבה קרבנות כדי שיהא דם לזרוק על כל א'
אלא דיל"ע, דמבואר בד' התוס' דלא היה לכ"א קרבן בפנ"ע, אלא היו הרבה קרבנות כדי שיהא דם לזרוק על כל א' מישראל. דהנה בכל קרבן חובה, כגון עולת יולדת ומצורע, יל"ע האם כשהיו שתים המחויבות קרבן האם אפשר להביא קרבן א' בשותפות, או שכל א' חייב להביא קרבן בפנ"ע. והנה לגבי חטאת מבואר ברמב"ם פ"ג משגגות ה"ד וכן שנים שהביאו חטאת א' על ב' חטאיהם, תרעה עד שיפול בו מום ותמכר וכו', והוא מתוספתא פ"ב כריתות ה"ה, ומבואר דא"א להביא בשותפות, דכל א' מחויב קרבן בפנ"ע על חטאתו. אלא דבקרית ספר שם כ' דהוא מדרשא דעל חטאתם דבעי' קרבן שלם על כל חטא, עיי"ש. וי"ל שהוא רק בחטאת שבאה על חטא.אמנם נראה להוכיח דבכל קרבן חובה נמי א"א להביא בשותפות, דהרי תנן האשה שיש עליה ה' לידות וה' זיבות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה, ומשום דרק להכשר סגי בקרבן א', אבל לחובת קרבן צריכה להביא על כל לידה ולידה. ואם נימא דב' יולדות יכולות להביא קרבן א' בשותפות, א"כ היא עצמה תביא קרבן א' על ב' הלידות, ומי גרע משותפות של שתי יולדות שיכולים להביא קרבן א' של שותפות על לידתם, א"כ היא עצמה תביא לחובה על ב' הלידות. ומוכרח דבכל מחוייבי קרבן כ"א חייב להביא קרבן בפנ"ע על חובתו, וא"א להביא בשותפות [ואולי הוא ילפותא מחטאת, או דשאני התם שהוא כדי שתהא הכפרה ובשותפות יש לכ"א כפרה]. ואם כן יל"ע, דכיון דגר מחויב קרבן על גירותו, כ"א חייב קרבן בפנ"ע על גירותו, וב' גרים המתגיירים אינן יכולים להביא קרבן א' שותפות לגירותם, ואיך מהני מה ששחטו עולות הרבה ושלמים הרבה שהספיק דמם לזרוק על כל א' מישראל, הרי היה לכל א' מישראל להביא קרבן חובה שלו על גירותו.
וקשה, דהרי כיון דמחויב קרבן גר, לכאו' כ"א צריך שיהא לו קרבן גר שלו ואין יכולים שנים להביא קרבן א'. ושאלתי קושיא זו למרן הגר"ח קנייבסקי [שליט"א] זצ"ל, ואמר דצ"ל דבמתן תורה הייתה זו גירות א' של כל כלל ישראל, ואי"ז גירות של כ"א בפנ"ע, עכ"ד. והיינו דרק גר הבא להתגייר להסתופף בעם ישראל, והוא גירות של יחיד, צריך להביא בפנ"ע קרבן לגירותו, אבל במ"ת היה זה דין גירות א' על כל ישראל שנעשו לעם ישראל, ולזה אי"צ כ"א להביא קרבן בפנ"ע.
♦
ג.
עולת ראיה בשותפות
והנה בטורי אבן בחגיגה דף ו. כ' דעולת ראיה וקרבן חגיגה אפשר להביא בשותפות, וכ' דאף דהוא דבר שבחובה אפשר להביאו בשותפות מידי דהוה אפסח, עיי"ש שהוכיח כן. ולכאורה יש לחלק, דפסח עיקרו לאכילה. אלא דבאמת כן מבואר להדיא בתוספתא פ"ק דחגיגה ה"ג איזו היא ראיה אלו עולות הבאות לראיה, איזו היא חגיגה אלו שלמים הבאים לחגיגה, אם יש לו להביא מתוך ביתו ה"ז מביא, ואם לאו משתתף הוא עם אחרים, ובלבד שלא יפחות מכשיעור, עכ"ל התוספתא. ומבואר דאפשר להביא עולת ראיה וקרבן חגיגה בשותפות. [ועיין שם בטו"א שכ' דכשמביא בשותפות צריך שיהא לכ"א שיעור שתי כסף. וצ"ע, דבד' התוספתא מבואר דאי"צ שיהא שיעור ב' כסף לכ"א.] וצ"ב, דהרי הכרחנו דבכל מחוייבי קרבן כ"א חייב להביא קרבן בפנ"ע על חובתו, וא"א להביא בשותפות.וצ"ל דד' התוספתא הוא דוקא בקרבן ראיה, דהדין הוא 'ולא יראה פני ריקם', דיהא לו קרבן בראייתו, וכל שיש לו את הכפרה מהקרבן הרי אינו נראה ריקם. וגם שותפים כ"א הוא מתכפר גמור, ומקוימת חובת קרבן דעולת ראיה. וכן שלמי חגיגה, דהוא לאכילה וכמו פסח דעיקרו לאכילה, אבל בשאר חובות קרבן, כעולת יולדת ומצורע דיש לו חובת קרבן, חייב להביאו בפנ"ע.
♦
ד.
במנהג כפרות בערב יוהכ"פ למעוברת
ובשו"ע או"ח סי' תר"ה כתב במנהג כפרות בערב יוהכ"פ לוקח למעוברת תרנגול ותרנגולת, וכ' במג"א מד' הלבוש דגם אם העובר נקבה סגי בתרנגולת א', דלב' בנ"א סגי בקרבן א', ודוקא מנחה דדרשי' נפש ואין מנחה באה בשותפות. ובגר"א הביא את ד' המג"א וכ' על זה ואינו נראה דל"ד לנדבה. וכן הקשה הא"ר. וכוונתו להקשות דבקרבן חובה לא מהני בשותפות, וכ"א צריך להביא בפנ"ע, [ועיי"ש מש"כ דהטעם הוא דעובר שאני דירך אמו.] וצ"ל דס"ל להמג"א דהמנהג דכפרות הוא שתהא לו הכפרה של הקרבן, אבל לא חשיב כקרבן חובה, ובקרבן חובה נמי בעולת ראיה דענינו הוא לא יראו פני ריקם, כל שיש לו הכפרה מהקרבן סגי, כן למנהג כפרות מהני גם ב' גופים יחד, דלכ"א יש לו הכפרה מהקרבן. [ועיין במנחת אברהם תו"כ ח"א עמ' ל"ד, ומנחות דף קד:, ועיין בשדה אפרים פסח עוד בזה].♦
ה.
הגר לרבות נשי הגרים דמביאות קרבן[1]
והנה בספרי זוטא איתא הגר לרבות נשי הגרים דמביאות קרבן, וכן הוא ברמב"ם בפי"ג מאיסו"ב ה"ד שכתב וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס לבריתם ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן וכו'. והיא הדרשא דספרי דגם נקיבה צריכה קרבן. וצ"ב למ"ל קרא לרבות נשים, דהרי מה אבותיכם וכו', ממילא גם נשים בעו הרצאת דמים.ואפשר דהנה ביבמות דף מו: מקשה הגמ' לר' יהושע דס"ל דטבל ולא מל ה"ז גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו, טבילה באמהות מנלן, ומשני סברא הוא דא"כ במה נכנסו תחת כנפי השכינה. והקשו התוס' דהרי אין הזאה בלא טבילה, וכ' שמא הנשים לא היו בכלל אותה הזאה. ומבואר דעל הנשים לא הזו ולא היה להם הקרבן. ובקר"א וערול"נ שם הק' דהרי גר צריך לגירותו הרצאת דמים א' איש וא' אשה וכמבואר ברמב"ם, ולד' התוס' נמצא דלנשים לא הייתה הרצאת דמים, עיי"ש. אלא דאדרבה בזה מבוארים ד' הספרי זוטא, דדריש דרשא הגר לרבות נשי הגרים, דהרי משום הא דמה אבותיכם וכו' לא ידעי' דנשים בעו הרצאת דמים, דהנשים לא היו בכלל ההזאה, כמש"כ התוס', אלא הוא מדרשא דהגר לרבות נשים.
אלא דיל"ע, דאם לא הייתה להם הרצאת דמים היאך נגמרה גירותן. אך למש"נ לעיל י"ל דכיון דגירות זו במ"ת היא גירות א' על כל ישראל, י"ל דלזה הנשים הן נכללות ממילא בהגירות של האנשים, ונעשים עם ישראל. ורק לדורות, כשירצה הגר או גיורת להסתופף תחת כנפי השכינה ולהיכנס לכלל ישראל, בעי' הרצאת דמים, א' איש וא' אשה, וכ"א צריך קרבן בפנ"ע.
♦
ו.
גר שנתגייר אם כקטן שנולד במתן תורה
ובשמעתתא בהקדמה [אות ט'] מביא את ק' הגור אריה בהא דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי עריות שנאסרו להם, והרי היו צריכים מילה וטבילה והרצאה כגרים, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ועיי"ש שתי' דל"א כקטן שנולד רק בנתגייר מדעתו וחפצו, אבל בשעת מ"ת דכפה עליהם הר כגיגית, ל"א בזה כקטן שנולד דמי, עיי"ש. ונראה דלמש"נ דהוא גירות א' של כל ישראל, י"ל דלא שייך בזה כקטן שנולד, ורק כשיחיד בא להתגייר ולהיכנס לכלל ישראל אמרי' כקטן שנולד, אבל בכאן הרי כל ישראל כא' נעשו עם ישראל, לא אמרי' בזה כקטן שנולד.ועיין משך חכמה [פר' ואתחנן] שמביא מהחת"ס שכתב דנתקשה כל ימיו מהו המקור דגר שנתגייר הוא כקטן שנולד דמי. וכ' המשך חכמה דהוא מקרא דשובו לכם לאהליכם, והרי היו הרבה נשים מאותם שב"נ אין מוזהר עליהם, ועמרם נשא דודתו ואין הם מותרים, וע"כ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ומה דבכו למשפחותם הוא על הנוספות אח"כ, עיי"ש. [ועי' מהרש"א ביומא דף ע"ה מש"כ לבאר דרק בעת המן בכו למשפחותם, בן ט' לראשון וז' לאחרון ביבום, עיי"ש].
♦
ז.
בקרבן הגר דין הכשרו הוא במה דיש הרצאת דמים
ויש לדון עוד לומר דבקרבן הגר מה דצריך להכשרו מילה וטבילה והרצאת קרבן להיותו ככשרי ישראל דינו הוא 'הרצאת דמים'. וי"ל דלזה סגי גם בשותפות, וי"ל דאף אם נימא דאת חובת קרבן הגר לא מהני רק כשמביא כל גר קרבן בפנ"ע, מ"מ דין הרצאת דמים, דדינו הוא שתהא לו הרצאת דמים של קרבן, לזה סגי גם בשותפות, כיון דיש לו הרצאת דמים. ושאני מזב יולדת ומצורע דלא מהני בשותפות גם להכשרו כיון שלא מהני לחובת קרבנו [ויבואר עוד לקמן].ומצאנו דשניא דין הרצאת דמים בקרבן הגר, דיסוד דין הכשרו הוא מה דיש 'הרצאת דמים', דהנה בקרבן הגר הדין הוא דהביא פרידה א' אוכל בקדשים לערב, ואף דמחויב ב' פרידות, דלא מצינו כך בכל התורה. ולכאורה יל"ע, דהנה בחי' מרן רי"ז הלוי [הל' מעה"ק] ביאר בזה דקרבן שלם של עוף הוא דוקא שתי תורים או שני בני יונה, והא דאמרי' להביא פרידה א' א"א שלא מצינו בכל התורה הוא לא ילפותא על קרבן הגר דהוא שתי תורים ולא פרידה א', אלא דינא נאמר בזה דפרידה א' לאו קרבן שלם הוא ולאו הבאה היא בכה"ת כולה. ולהכי אף בגר, דמעיקר דין חובת קרבן שלו אין עליו חיוב שתי עולות רק חיוב עולה א' בלבד, והביא מן הבהמה אי"צ רק א', מ"מ אם הביאה מן העוף אינה פחותה מב', דזהו שיעור קרבן של עוף, ב' תורים. וכך דינה של הבאת קרבן של עוף, דדינה רק שנים, ורק דנתרבה לנדבה גם כשאי"ז קרבן שלם. עיי"ש כל דבריו.
ולכאו' יל"ע, דא"כ איך הביא פרידה א' אוכל בקדשים לערב, הרי קרבן שלם הוא רק ב' תורים. וע"כ דדין הרצאת דמים הוא שתהא לו 'הרצאת דמים', ובזה גם פרידה א' הרי יש כאן הרצאת דמים ונעשה ככשרי ישראל. ובחי' מרן רי"ז הלוי שם בסו"ד מביא שהראוני ד' הקרית ספר להמבי"ט פ"א מחגיגה במש"כ הרמב"ם דעולת ראיה אפשר להביא גם מן העוף, דצ"ל דעוף הוא קן א', דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה א' חובה, עיי"ש. [ואף לנתבאר דב' בנ"א יכולים להביא עולת ראיה, שאני ב' בנ"א בקרבן שלם, דיש לכ"א קרבן בשותפות, וחיוב קרבן זה דעניינו הוא לא יראה ריקם סגי גם בשותפות, אך בעי' שיהא קרבן שלם, ובעוף קרבן שלם הוא רק קן.] ומבואר דבכל חובת קרבן החובה הוא קן. וא"כ ע"כ הא דגר מותר בקדשים בפרידה א', הוא דאף דלא יצא את חובת קרבן שלו, דהוא רק א', מ"מ יש כאן 'הרצאת דמים'.
♦
ח.
בקרבן הגר סגי בהרצאת דמים בלא הקטרת האימורים
עוד יש להוכיח דחלוק קרבן הגר דדינו הוא הרצאת דמים. דהנה בכתבי הגרי"ז בנזיר דף מו. כ' דאף דבכל מחוסכ"פ אמרי' בפסחים דף נט: דכל כמה דלא אכלי כהנים בשר בעלים לא מתכפרים, ומבואר דבעי' את אכילת הכהנים כדי שלא יהו הבעלים מחוסכ"פ. וכ' הגרי"ז דכל זה הוא בכל מחוסכ"פ, אבל בקרבן הגר בזה סגי בהרצאת דמים, דאין זה דצריך כפרה, אלא הדין הוא מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים. ודין 'הרצאת דמים' שאני מכל מחוסכ"פ דבעי כפרה ובעי' הקרבת הקרבן וגם אכילת הכהנים, אבל בגר דדינו הוא דבעי' הרצאת דמים, כל שיש לו את הריצוי דזריקת דמים נעשה ככשרי ישראל, וכדתנן במתני' 'עד שיזרק עליו הדם'. ונמצא דגם לת"ק דמני לה בהדי דמחוסכ"פ, מ"מ הוא חלוק דדינו הוא דבעי' הרצאת דמים, ולא ככל מחוס"כ דבעי' הקרבת הקרבן להכשירו. וכ' דאמנם בלא"ה לא משכח"ל אכילת כהנים בקרבן הגר, דהרי קרבן הגר המעכב באכילת קדשים הוא עולה ואין בו אכילה, אך גם לו יצוייר שהיה שייך בקרבן הגר אכילת כהנים לא הייתה מעכבת, דדינו הוא הרצאת דמים, כדתנן במתני' עד שיזרק עליו הדם [ועיי"ש מה שכ' לגבי קרבנות נזיר להתירו ביין], עיי"ש דבריו.ויש לדון אם כמו דבעי' אכילת הכהנים למחו"כ להיותו מותר בקדשים, האם בעי' גם את הקטרת האימורים עצמם [וגם בגוונא שנאבד הבשר, משום ההקטרת האימורים עצמם הוא נמי עדיין מחו"כ. ויל"ע מד' הגמ' בפסחים דמק' רק משום דכ"ז שלא הוקטרו האימורים לא נאכל הבשר, וי"ל]. ובגונא שהוא מחו"כ משום העולה, אף דליכא אכילה, כ"ז דלא הוקטרו לא נגמרה הכפרה. ונפק"מ לרי"ש בנו של ריב"ב בפסחים דף נט. שסבר דגם העולה מעכבת במצורע, כל זמן שלא הקטיר את העולה הוא עדיין מחו"כ. ועי' בשפת אמת לקמן דף כד: שדן באשם תלוי שנודע אחר זריקה האם מקטירים את האימורים, וכ' דמדלא תנן רק דהבשר נאכל ולא דמקטירים את האימורים, די"ל דכיון דהקטרה היא קצת כפרה, ול"ש כפרה אחר ידיעה, אפשר דאין מקטירים, משום דהקטרה כשאין בו כפרה לא מצאנו, עיי"ש [ובעיקר ד' השפ"א יבואר בעה"י לקמן שם, ועיין בחי' ר"ח הלוי הל' מעה"ק]. ונמצא דבכל מחו"כ בעינן גם הקטרת האימורים, אבל גר שאני דהדין הוא 'הרצאת דמים', ושניא מכל מחוסכ"פ דבעי' הקרבת קרבן, ובעי' כל הקרבן גם הקטרה וגם אכילת כהנים.
ויל"ב דחלוק מחוס"כ דגר משאר מחו"כ דטומאה, דשם הקרבן הוא גמר טהרתו, משא"כ בגר, הקרבן הוא להכשירו בקהל להיות ככשרי ישראל. וזה ביאור דברי הגמ' דת"ק לא מני לה בהדי מחוסכ"פ, וכמש"כ הרמב"ם פ"א ממחוסכ"פ. ועיין בתוס' חגיגה דף כא. שכ' דרק מחוסכ"פ דטומאה צריך טבילה ובגר לא מצינו, עיי"ש, ויל"ב משום דאי"ז מחוסכ"פ דטומאה.
ועיין במשך חכמה [פר' תזריע] שכ' דהחטאת העוף כדר"ש בנדה דף לא. לפי שבשעה שיולדת ומצטערת נשבעת וכו', וכ' שהעולה ביולדת הוא משום שהיתה אסורה לבוא אל הקודש כל ימי טהרתה, וכעת באה אל הקודש ומודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה, והוא כעין עולת ראיה. ומביא רמז לזה מר"ש גבירול שכ' וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה, וקרא לעולה קרבן הנראה, עיי"ש.
ט.
גר המתגייר ועשה פסח
במשך חכמה [פר' בהעלותך] כ' דבר חדש, וכ' לבאר את הפסוק 'וכי יגור אתכם גר ועשה פסח' וכו', דגר המתגייר ועושה פסח 'והיה כאזרח הארץ', דמותר מיד בקדשים גם בלא קרבן. ומבואר שם בדבריו דלא רק בפסח מותר, אלא דמותר כבר בכל הקדשים גם בלא קרבן גר, ופי' כן את הקרא ועשה פסח וכו' והיה כאזרח הארץ, עייש"ד. ועי' אור שמח הל' מחוסכ"פ. [ולפי"ז א"ש סוגיא יבמות (ע.), תושב ושכיר וכו' מל ולא טבל, וקשה הרי גם מל וטבל בלא קרבן, ולהמשך חכמה א"ש]. אך לכאורה כל זה הוא כמש"נ, דהדין 'הרצאת דמים' הוא המכשירו ולזה י"ל דסגי גם בקרבן הפסח. אמנם יש לדון דמה שחידשה תורה הוא רק להכשירו, אבל בחובת קרבן הגר הוא עדיין מחויב, ואין עולה לו הפסח רק להכשירו, דכבר אינו מחוסר כפרה.♦
י.
בשעת מ"ת היה רק הדין של הרצאת דמים
ומעתה י"ל דאף דבכל קרבן חובה לא מהני בשותפות, מ"מ בקרבן הגר לענין דין הרצאת דמים דנעשה עי"ז ככשרי ישראל, בזה מהני גם בשותפות, דהרי יש כאן הרצאת דמים לכל א'. אלא די"ל דכ"ז למה שהקרבן מכשירו דנעשה ככשרי ישראל, אבל לחובת קרבן הגר מה דהגר הוא מחויב קרבן, בזה צריך להביא קרבן בפנ"ע. ואפשר עוד דגם חובת קרבן דגר יסודה הוא הרצאת דמים, וגם את חובת הקרבן אפשר להביא בשותפות, וכמו בחיוב קרבן ראיה, דגם החיוב מהני בשותפות שהוא מדין לא יראו פני ריקם וכמש"נ.ולפי"ז יש לדון דבשעת מ"ת כשנכנסו ישראל לברית היה אז רק את הדין של הרצאת דמים, אבל לא היה להם את דין חובת קרבן דגר, דזה נאמר רק בגר הבא להתגייר אחרי מ"ת. דמה דילפי' מה אבותיכם לא נכנסו וכו', לענין דין הרצאת דמים, דכמו דאבותיכם דנתגיירו ונעשו 'עם ישראל' ע"י הרצאת דמים, כך לדורות צריך הרצאת דמים. ומלבד זה נאמר כאשר תעשו כן יעשה, הוא דרשא לדורות בגר דיש גם חובת קרבן דגר [והעולה הוא גם מכשיר וגם חובת קרבן, והשלמים הם רק חובת קרבן, וכמש"נ].
♦
יא.
גר המתגייר, גר שנתגייר מנין
ובזה יש לבאר דהנה בספרי וכי יגור אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין, ת"ל או אשר בתוככם לדורותיכם. ונחלקו בביאור דברי הספרי, דבזית רענן פי' דאפי' נתגייר כבר ולא הביא קרבנו אחר שנתגייר. וצ"ב בכוונתו, דהרי כיון דצריך קרבן, איך הוא נתגייר כבר, וכל גר מביא קרבנו אחר שנתגייר במילה וטבילה. ויל"ב דכוונתו על נתגייר בזמן הזה, דמרבי' מלדורותיכם דנעשה גר במילה וטבילה ג"כ בלא הרצאת דמים. וס"ד דכשיבנה המקדש לא יהא מחויב להביא קרבן. ע"ז דרשי' דגם הגר המתגייר לדורותיכם ונעשה גר בלא הרצאת דמים, נמי צריך להביא קרבן, וכד' הגמ' דצריך להפריש רובע לקינו. ורבנו הלל פי' גר שנתגייר לפני הדיבור, שיצא עמהם ממצרים. והביאור הוא דנתגייר כבר במצרים, וס"ד דכיון דבשעה שנתגייר לא היה דין הרצאת דמים, סגיא במילה לחודא ונכנס לקהל ישראל ואי"צ קרבן, קמ"ל דכשנאמר הדין הרצאת דמים לגר, גם גר שכבר נתגייר קודם נמי צריך קרבן. אלא דיל"ע מה נאמר בדרשא דגרים שנתגיירו קודם מ"ת דרשי' דחייבים קרבן, הרי בשעת מ"ת הקריבו כל ישראל קרבנות הגר, ויהא זה קרבן הגר שלהם.[2]ולנתבאר לעיל דהוא גירות א' של כל ישראל יל"ב את ד' הספרי דילפי' לגר המתגייר, ולפי' רבנו הלל היינו דגר המתגייר כבר קודם מ"ת במצרים, דהוא דרשא דיש לו חובת קרבן הגר. ול"ק דהרי יש לו הקרבנות שהקריבו כל ישראל בשעת מ"ת, די"ל דכ"ז הוא על ישראל ולא על מי שנתגיירו שאינם בני אברהם יצחק ויעקב, ואף שנתגיירו מקודם. והגר שנתגייר כבר יש לומר דצריך גירות בפנ"ע, ולא הוי חד גירות עם כל ישראל, וי"ל דהוא צריך קרבן גר בפנ"ע ככל גר, וכ"כ בספירי אפרים שם עיי"ש. ולמש"נ ביאור הדברים הוא דבשעת מ"ת היה רק דין הרצאת דמים בלא דין חובת קרבן הגר, ומה"ט סגי גם בלא קרבן לכ"א בפנ"ע, אבל לגר שנתגייר מקודם ילפי' מדרשא דיש לו גם חובת קרבן גר.
♦ ♦ ♦