גמ' כריתות דף ט. תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו הביא פרידה א' שחרית אוכל בקדשים לערב, כל הקינין שבתורה א' חטאת וא' עולה כאן שתיהם עולות, הביא חובתו א' מן הבהמה יצא עולה ושלמים יצא, מנחה ושלמים לא יצא וכו', כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים כו', א"כ חובתו א' מן הבהמה לא תיסגי וכו', אר"פ אם לעוף אתרבי לעולת בהמה לא כ"ש, וברש"י כתב עולה ושלמים לאו דוקא, אלא משום דבעי למתני מנחה ושלמים לא יצא. ועי' בשיטמ"ק בהשמטות [אות י"ט] שדן אם הוא כעוף שהביא פרידה א' אוכל בקדשים ועדיין צריך להביא את השני וה"נ בעולה ושלמים, או דמפטר בכך ורק אבותינו הביאו עולה ושלמים, וד' הברייתא הוא דמנחה לא מהני. ועוד תי' דעולת העוף א' עם שלמים מהני, עיי"ש.
ובדברי הרמב"ם יל"ע מה הם קרבנות הגר, דבפ"א ממחוסרי כפרה כתב קרבנו של גר עולת בהמה, או שני בני יונה או שתי תורים, ושניהן עולה כמו שביארנו במעשה הקרבנות, וכן כ' הרמב"ם בפי"ג מאיסו"ב ה"ה ומהו קרבן הגר, עולת בהמה, או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ולא הזכיר כאן כלל בקרבנות הגר קרבן שלמים, ובפ"א ממעה"ק ה"ו כ' קרבנות היחיד הן הבכור והמעשר והפסח, והחגיגה והיא שלמים, והראיה והיא עולות, וקרבן הגר והוא עולה מן הבהמה, או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה, או שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים [ומשמע מלשונו, דכשמביא קן ב' עולות אי"צ שלמים, ורק בבהמה א' עולה וא' שלמים, ועי' בקרית ספר], ועי' ברמב"ם בהקדמה לס' קדשים. וצ"ע מה דבהל' מחוסכ"פ ואיסו"ב לא כ' הרמב"ם גם קרבן שלמים. וכן צ"ע סתימת דבריו במעה"ק, דבתחילה כ' וקרבן הגר והוא עולה וכו' ולא בי' שלמים, ואח"כ כ' או שתי בהמות א' עולה וא' שלמים.
♦
ב.
הקרבן מכשירו וגם חובת קרבן
ונראה דהנה בקרבן הגר יש ב' דברים - חדא מה דהקרבן מכשירו ועושהו גר גמור ככשרי ישראל, ויש עוד דין בגר דהוא מחויב קרבן והגירות מחייבתו להביא קרבן הגר. וכמו בכל מחוסכ"פ דיש ב' דינים, מה דהוא מחוסכ"פ וצריך את הקרבן להכשירו לאכול בקדשים, ויש עוד מה דהוא מחויב קרבן, וכדאמרי' האשה שיש עליה ה' זיבות וה' לידות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. וביאר בחי' מרן רי"ז הלוי דדינו חלוק בזה, דלענין טהרה ואכילת קדשים בקרבן א' סגי לכמה טומאות, דזה משום דין הכשר טהרתו מה דהקרבן מטהרו ומכשירו לאכול בקדשים. ויש עוד דין חובת הבאת קרבנות, כמו כל מחויב קרבן, ובזה כל טומאה וטומאה יש בו חיוב קרבן בפנ"ע. וי"ל דכן הוא נמי בקרבן הגר, דמלבד מה דהקרבן מכשירו למיכל בקדשים ונעשה עי"ז ככשרי ישראל, איכא ביה ג"כ חובת קרבן דילפי' דגר מחויב קרבן.וי"ל דס"ל להרמב"ם דהעולה הוא המכשירו לאכול בקדשים ולהיות ככשרי ישראל, מלבד מה דהוא גם חובת קרבן של עולה, אבל הקרבן שלמים הוא רק חובת קרבן, דהגר מחויב הקרבת קרבן שלמים על גירותו. ולכן הרמב"ם בהל' מחו"כ שהביא את הדין דמעכב לאכול בקדשים לא הזכיר את השלמים, דהשלמים אין מעכב, וכן באיסו"ב לא הביא את הקרבן שלמים, ורק בהל' מעה"ק כ' הרמב"ם דמחויב קרבן שלמים, דהרי יש חובת קרבן דשלמים ויש כזה קרבן יחיד דשלמים בגר. [ואף דהביא במחו"כ את הדין דפרידה שניה, י"ל למה שכ' בחי' מרן רי"ז הלוי דקן הוא קרבן שלם, עיי"ש היטב כל דבריו.] אבל בהל' מחוסכ"פ דמיירי במה דהגר הוא מחוסכ"פ כתב רק העולה, וכן בהל' איסו"ב כתב רק העולה, דעל ידה הוא גמר לאכשורי נפשיה למיעל בקהל, וכ"כ באבן האזל עיי"ש. [וילע"ק מה דבהל' איסו"ב שכ' שם סדר הגירות לא הזכיר דמחויב קרבן, שלמים, והרי לא כ' דאסור ופוסל אשה בביאתו, כד' השיטמ"ק, וא"כ כמו שהזכיר העולה למה לא הזכיר השלמים.] ולפי"ז הא דאמרי' עולה ושלמים יצא הוא לא למעט דמנחה לא מהני, כמש"כ השיטמ"ק, אלא דיש גם חובת קרבן דשלמים.
♦
ג.
אם מביא שלמים לגירותו הוי שלמי הגר
ובאבי עזרי [מהדורא חמישאה] כ' לבאר בזה דס"ל להרמב"ם דהשלמים אינו חובה, אלא דאם מביא שלמים לגירותו הוי שלמי הגר. וכן ביאר הרמב"ם את ד' הגמ' עולה ושלמים יצא מנחה ושלמים לא יצא, דק"ל לרש"י מה הפי' יצא, ולכן ביאר הרמב"ם דליכא חובה להביא קרבן שלמים, אלא דאם הביא קרבן שלמים הם שלמי הגר. ועיי"ש שכ' דמצינו כיו"ב גבי חגיגת ארבעה עשר, דקיי"ל שהיא רשות והיא באה רק כדי שיהא הפסח נאכל על השובע והיא שלמים ככל השלמים, מ"מ יש עלה שם של חגיגת י"ד, ומצאנו דיש בו לאו מיוחד לא להותיר מחגיגת י"ד, כמבואר ברמב"ם פ"י מק"פ הי"ג. ועד"ז הוא שלמי הגר, דילפי' ממה אתם עולה ושלמים דיש שלמי גר, ויש לזה שם שלמי גר. ולכן כתבה הרמב"ם רק בהל' מעה"ק, דיש שם קרבן של שלמי הגר, ולא בהל' מחוסרי כפרה ואיסורי ביאה, עייש"ד. אך ילה"ע דל"ד לחגיגה, דהתם הרי יש שם מיוחד של חגיגה דהוא קרבן חגיגה, אבל בגר הרי הקרבן הוא קרבן שלמים ואין לו כל שם נוסף והוא שלמים ככל השלמים. [ויל"ב בל' הרמב"ם שכ' קרבן יחיד והראיה והיא עולות, ויל"ע מה שכ' עולות ל' רבים ולא כ' עולה, וי"ל דכוונתו דעולת ראיה, אף דאין מחויב רק קרבן א', מ"מ כל שמביא עוד עולות שם עולת ראיה עליו וקרב ביו"ט, ודו"ק].אלא דיל"ע מה הנפק"מ בזה דהוא שם שלמי הגר. וי"ל למש"כ בשיטמ"ק דהביא פרידה א' ושלמים נמי יצא. והביאור בדבריו, דאמרי' להביא פרידה א' חובה לא אשכחן, ומק' מהא דביולדת מתיא בן יונה או תור לחטאת ומשני משום דאיכא כבש בהדה, ה"נ בקרבן הגר כיון דאיכא שלמים בהדה לכן אין זה פרידה אחת. וכל זה הוא משום דיש לשלמים שם קרבן של שלמי הגר, לכן לא הוי פרידה א'.
♦
ד.
בהפריש שלמים, דינו כישראל דמקריב שלמים
ובאבן האזל כ' עוד לבאר דמה דדרשי' מה אתם עולה ושלמים אף הם עולה ושלמים, הוא דיש קרבן גירות בעולה ושלמים, אלא דמרבי' דאף לעוף אתרבי כ"ש עולת בהמה. וס"ל להרמב"ם דיש ב' אופנים, דאם הפריש לקרבן גירות שלו עולה ושלמים חייב להביאם לגירותו, ואם אבד השלמים חייב להביא שלמים אחרים, ולא הוי כנדבה דא"ח באחריותו, אלא אף בלא אמר הרי עלי הוא נעשה מחויב קרבן שלמים לגירות. אבל אם לא הפריש עולה ושלמים, בזה כל חיובו הוא רק עולה. ומה"ט כתב לה הרמב"ם רק בהל' מעה"ק ולא בהל' מחוס"כ ואיסו"ב, עיי"ש. והוא חידוש דחיוב קרבנות הגירות תליא בהפרשת הקרבנות. ועיי"ש עוד, די"ל דקמ"ל דיכול להקדיש שלמים ואף דעדיין לא נגמרה גירות קודם הקרבן, ונכרי אינו יכול להקריב שלמים. [ועיי"ש בהשמטות ומילואים במכתב להגרשז"א זצ"ל אם גוי יכול להקדיש שלמים, ואכמ"ל].ועי' באבני נזר (סי' שמ"ז) דמק' דהא אמרי' במנחות דף עג: דשלמי עכו"ם עולות, א"כ היאך שייך ביה קרבן שלמים, הא עדיין הוא עכו"ם עיי"ש. וי"ל דזה מה דנתרבה דיש שלמי הגר, דגם קודם שהקריב את העולה, שהוא המעכב בגירותו מלאכול בקדשים ועדיין לא נעשה ככשרי ישראל, יכול כבר להביא שלמים לגירותו, שהוא שם שלמי הגר. וי"ל עוד דבמילה וטבילה הוא ישראל גמור אלא דעדיין מחו"כ, ול"ה כעכו"ם ומביא שלמים.
[והעירו לדון דיש שם שלמי הגר, ונפק"מ לגבי שינוי קודש, דאמרי' בזבחים דף ז. בתודת ראובן לשם תודת שמעון, ועיי"ש ברש"י בלא באו על הודיה א' דארבעה צריכין להודות וכו', ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין אם הוי שינוי קודש. וכן בשלמים י"ל דשלמי הגר הוא עוד שלמים].
♦
ה.
טעון נסכים כישראל, ולדין ריצוי ציץ
במשך חכמה [פר' שלח] ביאר בארוכה בדברי הגמ' ובד' הרמב"ם, וכ' מה דכתיב קרבנות הגר בפרשה של נסכים, דקרבנות הגר הם עם נסכים ולא הוי כקרבן גויים שאין טעון נסכים והם משל ציבור. ועיי"ש שפי' מה דאמרי' גר קא מייתי קרבן למיעל נפשיה בקהל, היינו לענין ריצוי ציץ. [וזה מה דכתיב הקהל היינו דינים של קהל, והוא קרבנות ציבור שדחויה ובעי לריצוי ציץ בטומאה ואף לטומאת הגוף]. דאין דין ריצוי ציץ בקרבנות עכו"ם, וכ' דכל זמן שלא הביא את קרבנות הגירות אינו בכלל דין ריצוי ציץ, ולענין זה הוא עדיין אינו ככשרי ישראל, עיי"ש כל דבריו. ועי' בספר מקור ברוך [ח"ב סי' ל"ט] מה שכ' בענין עבד איך אוכל בקדשים, ואם צריך להביא קרבן גירות ולאחר שנשתחרר, ומה שכ' דאף דגר אסור בקדשים קודם קרבנותיו מ"מ מותר בפסח, עיי"ש בארוכה.♦ ♦ ♦