פרק א
א) ויהי בימי שפוט השופטים - כל מקום שנאמר בו 'ויהי בימי' לשון צער הוא (מגילה י, ב), והם חמשה, וכבר פירשתים בראש מגלת אסתר.
שפוט השופטים - הכתובים בספר שופטים, לפני מלוך מלך לבני ישראל.
ומדרשו (ב"ב טו, ב), דור ששופט את שופטיו, שאם יאמר לו טול קיסם מבין שניך, אומר לו טול קורה מבין עיניך. פי' אם השופט יוכיח את אחד מן הדור ויאמר לו הזהר מעון קטן שיש בידך בצינעה, יאמר לשופט הזהר אתה מעון גדול שיש בידך בגלוי, ואם יצוה השופט להלקותו בעבור חטאו כדין התורה (דברים כה, יב) 'והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר', חוזר הוא ומלקה את השופט. ועל זה נאמר, אוי לו לדור ששופט את שופטיו (לקח טוב; רו"ר א, א). ועל העון הזה מביא עליהם הקב"ה רעב שנאמר ויהי רעב בארץ, היא ארץ ישראל, וכן כל מקום שנאמר בו 'ארץ' סתם היא ארץ ישראל[1].
וילך איש מבית לחם - פי' מפני הרעב הלך לגור בארץ מואב, כמו שארז"ל (ב"ק ס, ב) 'רעב בעיר פזר רגלך', כמו שמצינו באברהם אבינו שנאמר (בראשית יב, י) 'ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה'. ואעפ"כ נענשו מפני שיצאו מארץ ישראל (ב"ב צא, א).
ולפי מדרשו[2] יהיה עונשם יותר גדול, מפני שהיו גדולי הדור ופרנסי הדור, ואומרים אם אנחנו יושבים בכאן יהיו העניים צועקים אלינו ומכלין את ממונינו כדי לפרנסם ולכלכלם. אמר הקב"ה אתם יצאתם מארצכם כדי שלא תפרנסו את העניים ונסתם לארץ מואב, סופכם שתמותו בחוצה לארץ. וא"ת הואיל ומתו הם נשאר להם ממון, ת"ל (פסוק כא) 'אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה".
מ'ם מבית לחם משמש במקום אחר, וכן הוא 'מבית לחם מיהודה'[3], כי השם לא יסמך אל מקום.
הוא ואשתו ושני בניו - מלמד שלא מיחו זה את זה (ילקו"ש רמז תקצט).
ב) ושם האיש - פי' ושם האיש הנזכר למעלה 'וילך איש מבית לחם'.
איפשר כי הזכיר הכתוב שמו ושם בניו מפני שלא היה בידם רק העון הזה, והיה שקול עד שנענשו. גם יתכן שהזכירם הכתוב כדי לפרסם חטאם, כענין (יומא פו, ב) מפרסמין את החנפים, כי מתחילה היו מראים עצמם חסידים ובעת הצורך נמצא[ו] חומץ גמור, ועל כן נענשו, כענין שארז"ל (תענית יא, א) כל הפורש עצמו מן הציבור אינו רואה בנחמת ציבור.
מחלון וכליון - לפי פשוטו לא נדע למה נקראו בזה השם[4].
אפרתים - על שם המקום שהיא מאפרת היא בית לחם. ולפעמים תהיה זאת המלה ליחס אפרים[5].
ויאמר ר' אברהם ב"ע ז"ל כי אפרת שם אשת כלב, שנאמר (דה"א ב, יט) 'ויקח לו כלב את אפרת', ונקרא המקום על שמה כמו מצרים[6]. ואיננו נכון, כי מזמן רחוק היה שם המקום ההוא אפרת, הלא הוא כתוב בקבורת רחל (בראשית מח, ז) 'בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם'.
ויבאו שדה[7] מואב - כמו שכתוב למעלה 'לגור בשדה מואב'.
ומדרשו (רו"ר ב, ה) ושם האיש אלימלך - ר' מאיר היה דורש שמות, שהיה אומר אלי תבא המלוכה. ושם אשתו נעמי - שהיו מעשיה נעימים. ושם שני בניו מחלון וכליון - מחלון שנמחה מן העולם, כליון שנכלה מן החיים[8].
ובדברי הימים (א ד, כב) קורא אותם 'יואש ושרף אשר בעלו למואב'. יואש - שנתייאשו מן החיים. ד"א שנתייאשו מארץ ישראל. ושרף - ששרפו את בניהם ואת בנותיהם לע"ז. ד"א ששרפו את התורה[9]. ר' נחמיה בשם ר' יוחנן אומר ללמדך שכל המבטל דבר אחד מן התורה מעלה עליו הכתוב כאלו שורפה[10]. פי' בטלו את התורה שלא לפרנס את העניים. אשר בעלו למואב - שנשאו להם נשים מואביות. ד"א אשר בעלו למואב - שהניחו את הארץ והלכו ונסתחפו בשדה מואב[11].
אפרתים - אמר ר' פנחס כל אותה עטרה שנתעטר אפרים היה מיעקב אבינו בשעת פטירתו, אמר לו, אפרים ראש השבט וראש הישיבה, וכל גדול ומשובח שיהיה בבני נקרא על שמך שנאמר (ש"א א, א) 'בן תחו בן צוף אפרתי(ם)', וכתיב (ש"א יז, יב) 'ודוד בן איש אפרתי', וכאן אפרתים (רו"ר שם).
ויבא שדה מואב - בתחילה באו להן לעיירות ומצאו אותן מרוחקים מן המים (רו"ר ב, ו).
ויהיו שם - נתעכבו שם זמן ידוע, כמו שיאמר למטה 'וישבו שם כעשר שנים'.
ג) וימת אלימלך - הוא שהתחיל בעבירה תחלה, כי הוא היה בעל הבית ואדון על אשתו ובניו (ויהי) [והיה] בידו למחות.
איש נעמי - אין האיש מת אלא לאשתו, וכן אין האשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח, ז) 'מתה עלי רחל' (סנהדרין כב, ב).
ותשאר היא אלמנה ושני בניה שלא מתו עדיין, ועוד היה להם נחמה אולי ישובו בתשובה.
ד) וישאו להם נשים מואביות - תנא בשם ר' מאיר לא גיירום ולא הטבילום ולא הניחו את ההלכה לחדש, שאלו הניחו את ההלכה לחדש לא היו נענשים עליה, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית (רו"ר ב, ט)[12].
ד"א מי גרם להם לישא נשים מואביות, על ידי שעשו מעשה עמון ומואב שנאמר בהם (דברים כג, ה) 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים', כך אלו ברחו מארץ ישראל שלא להקדים לאחיהם לחם ומים (לקח טוב)[13].
שם האחת ערפה - שהפכה עורף לחמותה. ושם השנית רות - שראתה את דברי חמותה (לקח טוב; תנחומא בהר ח).
ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר (שופטים ג, כ) 'דבר אלהים לי אליך המלך ויקם מעל הכסא', אמר הקב"ה אתה קמת מעל כסאך, חייך שאני מעמיד ממך בן שישב על כסאי, וכתיב (דה"א כט, כג) 'וישב שלמה על כסא ה' למלך', שבא מרות המואביה מבני בניו של עגלון (רו"ר ב, ט; לקח טוב).
וישבו שם כעשר שנים - כל מקום שאתה מוצא 'כעשר' 'כעשרים' 'כשלשים' לימד על חסר או על יתר (רו"ר ב, ט; לקח טוב).
ה) וימותו גם שניהם - לרבות מקניהם וקנינם וכל בהמתם. בתחלה לקו בממונם, לא שבו בתשובה לקו בגופם (רו"ר ב, י). ד"א גם שניהם - כמיתת ער ואונן. ד"א גם שניהם - כמיתת אביהם, שלא שבו בתשובה.
ותשאר האשה - לבדה. משני ילדיה - הזכירם הכתוב תחלה, כי כן משפט הכתוב כשיזכור שני דברים זה אחר זה יאמר על האחרון תחלה, כמו (יהושע כד, ד) 'ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו', וכתיב בתריה 'ואתן לעשו'. או הזכירם[14] מפני אנינותה על בניה שמתו בחורים, כי אישה זקן מת. ד"א משני ילדיה - צרות האחרונות משכחות את הראשונות, פי' עלבון על עלבון (לקח טוב).
ו) ותקם היא - נפולה היתה ובחזרתה היתה לה תקומה[15] (לקח טוב). וכלותיה - על דעת (שתשובו) [שתשובנה] עמה[16].
ותשב משדה מואב - יש מפרשים 'ותשב' במחשבה, כמו (יהושע ב, ז) 'והאנשים רדפו אחריהם'[17]. ואין צריך כל זה, כי הנה כתוב אחר זה הפסוק 'ותצא מן המקום' ואין מוקדם ומאוחר.
כי שמעה בשדה מואב - מן הרוכלים המחזרים בעיירות (לקח טוב), או משאר בני אדם ההולכים והשבים.
כי פקד ה' את עמו - גדולה פרנסה כגאולה, כתיב הכא 'כי פקד ה' את עמו', וכתיב התם (שמות ד, לא) 'כי פקד ה' את בני ישראל' (לקח טוב).
בשדה מואב - כי שם נתעכבו, כמו שאמר למעלה 'ויבאו שדה מואב ויהיו שם'.
ז) ותצא מן המקום אשר היתה שמה - והלא כבר נאמר 'ותקם היא וכלותיה ותשב משדה מואב', ואם לא יצאה מן המקום אשר היתה שמה מהיכן שבה, אלא מגיד לך הכתוב שיציאת הצדיק מן המקום אשר היה שם עושה רושם, צדיק בעיר הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה, פנה משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן (בראשית כח, י) 'ויצא יעקב מבאר שבע' (רו"ר ב, יב).
ושתי כלותיה עמה - דעתן לשוב עמה[18].
ותלכנה בדרך - בדרך התורה לשוב אל דת היהודים, כמו (יחזקאל לו, כ) 'ומארצו יצאו' ומתרגמינן 'ומאולפן אורייתיה נפקו'[19].
ח) ותאמר נעמי לשתי כלותיה - שתיהן היו שוות[20].
לכנה שבנה אשה לבית אמה - ולהלן הוא אומר בתמר (בראשית לח, יא) 'שבי אלמנה בית אביך', מלמד שיש אבהות לישראל ואין אבהות לגויםכא (לקח טוב). ד"א אשה לבית אמה - לבית אומתה (רו"ר ב, יג).[21]
יעש ה' עמכם חסד - קרי כן, וכתיב 'יעשה' בה'א, מלמד שאין הגר שמח בעולם הזה[22] לכך כתיב 'יעשה', 'יעש' בעולם הזה 'יעשה' לעולם הבא, פי' על כן צריכים הגרים ברכה[23].
כאשר עשיתם עם המתים - הם בניה, שנטפלתם בתכריכיהם, ועמדי - שויתרו על כתובתן (רו"ר ב, יד)[24].
ט) יתן ה' לכם - בעל לכל אחת מכם.
ד"א יתן ה' לכם - כדרך ברכת יצחק ליעקב (בראשית כז, כח) 'ויתן לך האלהים מטל השמים'. ד"א כל אותן הטובות והברכות והנחמות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה, דכתיב (מ"א ה, ט) 'ויתן אלהים לשלמה' וגו'.
ומצאן - אמר רב הונא 'ומצאן' כתיב חסר, אחת מוצאה ושתים אינן (מוצאה) [מוצאות] (רו"ר ב, טו). פי', רות מצאה מנוחה שדבקה בחמותה, ערפה לא מצאה כי הפכה עורף.
מנוחה אשה בית אישה - אמר ר' יוחנן מכאן שאין לאשה מנוחה וקורת רוח אלא בבית אישה (רו"ר שם).
ותשק להן - על דעת שתשובנה.
ותשאנה - מלא, כי בכו בכיה חזקה. ותשאנה קולן ותבכינה - על הפרידה ששמעו ממנה 'לכנה שובנה'.
י) ואעפ"כ היו מתאמצות ללכת עמה שנאמר ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך. ד"א לעמך - לדת עמך, ולהיות כעמך.
יא) ותאמר נעמי שובנה בנותי - עוד היא נותנת להן רשות שתשובנה לבית אמן דרך רחמנות למה תלכנה עמי, כי מלת 'למה' היא שאלה על תכלית הדבר ואין שאלה אחריה. והשאלה על הדבר היא בארבעה ענינים: אם יש, כלומר אם הוא נמצא; ומה הוא; ואיך הוא; ולמה הוא. ופירוש אלה הדברים ארוך ואין זה מקומו.
העוד לי בנים במעי - יש מפרשים על אשת אחיו שלא היה בעולמו (רו"ר ב, טו)כה. ולא יתכן זה הפירוש רק אם נשארה מעוברת מאלימלך, כי אין היבום תלוי רק באשת אחיו מאביו ולא באשת אחיו מאמו. והיו לכם לאנשים - לבעלים, כמו (פסוק ג) 'איש נעמי'.
ולפי פשוטו, אפי' היו לי בנים במעי כלומר אפי' הייתי מעוברת, והיו לכם לאנשים בתמיהה, יכולות אתן להמתין להם עד שיגדלו (רו"ר ב, יז).[25]
יב-יג) שבנה בנותי - אמר ר' שמואל בריה דרב יהודה שלשה פעמים כתיב 'שובנה בנותי' כנגד שלשה פעמים שדוחין את הגר, אם הטריח יותר מכאן מקבלין אותו. אמר ר' יצחק 'בחוץ לא ילין גר' (איוב לא, לב), לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (רו"ר ב, טז).
לכן - חסר, שאחת הלכה לה.
כי זקנתי מהיות לאיש - זקנה אנכי וכבר פסקו ממני סמני הריון, ואין לי תקוה על כך. כי אמרתי - פי', אפי' אמרתי יש לי תקוה לקבל הריון. גם הייתי הלילה לאיש - פי', גם אם הייתי מוכנת בלילה הזאת להיות בעולת בעל. אמר ר' יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין תשמיש אלא בלילה דכתיב וגם הייתי הלילה לאיש, וכתיב (אסתר ב, יד) 'בערב היא באה' (רו"ר שם). וגם ילדתי בנים - פי' אפי' ילדתי בנים, שהיתי מוכנת לקבל הריון. הלהן תשברנה - בתמיהה, ושני הפסוקים נקשרים.
ויאמר ראב"ע ז"ל כי דרך רחמנות להן ומשום חבוב, לא על דרך יבום.
הלהן תשברנה - לשון תקוה, כמו (תהלים קמו, ה) 'שברו על ה' אלהיו' פי' תקותו, 'עיני כל אליך ישברו' (שם קמה, טו) יקוו.
עד אשר יגדלו - פי' יכולות אתן שתהיו סובלות ויושבות עד אשר יגדלו.
הלהן תעגנה - מבנין נפעל, ואין לו אח במקרא, והוא מלשון עכוב. וכן בדברי רז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עג, א) מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין, ואמרינן עלה בגמרא, עוגין תני ר' חייא אלו עוגין[26] שלה, וכן הוא אומר 'הלהן תעגינה'. פירוש עוגין אנקורא"ש בלעז, הם המעכבים את הספינה כשמשליכין אותן במים (לקח טוב).
לבלתי היות לאיש - פי' לבלתי היות כל אחת מכם לאיש. וכן 'ויתלו שניהם על עץ' (אסתר ב, כג), כלומר כל אחד משניהם.
אל בנותי - פי' אל תלכנה עמי. בנותי - כלותי, אין אדם נמנע מלקרוא לכלתו בתו (לקח טוב).
כי מר לי מאד מכם - יותר מכם, שאתם בשביל עצמכם, אבל היא בה ובבעלה ובבניה[27].
כי יצאה בי יד ה' - פי' יצאה גזירה מלפני השם ונגעה בי. או שהיתה נסתרת ויצאה בי עד שנראתה (ראב"ע).
יד ה' - מכה, כמו (שמות ט, ג) 'הנה יד ה", והמכה ביד, ובלשון בני אדם דבר הכתוב (ראב"ע, וראה רו"ר ב, יט).
יד) ותשנה - חסר, מלמד שתשש כחן מלבכות (רו"ר ב, כ).
ותבכינה עוד - בשביל ארבעה דמעות שהורידה ערפה, פעמים בכתה בשתי עיניה הרי ד' דמעות, וכנגדן יצאו ממנה ארבע גבורים שנאמר (ש"ב כא, כב) 'את ארבעת אלה יולד להרפה בגת' (רו"ר שם; סוטה מב, ב).
ותשק ערפה לחמותה - כל נשיקה לשום תפלות בר מתלת, נשיקה של גדולה של פרקים ושל פרישות, של גדולה שנאמר (ש"א י, א) 'ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו', של פרקים (שמות ד, כז) 'וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו', של פרישות 'ותשק ערפה לחמותה'. ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות (בראשית כא, יא) 'וישק יעקב לרחל', שהיתה קרובתו (רו"ר ב, כא; לקח טוב.
ורות דבקה בה - אמר הקב"ה יבאו בני הנשיקה[28] ויפלו ביד בני הדבוקה.
ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר בשביל [מ'] פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה תלה לבנה מ' יום, דכתיב (ש"א יז, טז) 'ויגש הפלשתי השכם והערב [ויתיצב ארבעים יום]'. אמר ר' יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה ננערו בה (גוים) [גייס] של מאה בני אדם[29], הה"ד (שם, כג) 'והנה איש הבינים עומד גלית הפלשתי שמו מגת ממערכות פלשתים' 'ממערות' כתיב, ממאה ערלות גוים שננערו בה. ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב (שם, מג) 'ויאמר הפלשתי הכלב אנכי'.
ד"א ורות דבקה בה כענין (דברים י, כ) 'ובו תדבק', שדבקה באמונת חמותה (רו"ר ב, כ).
טו) ותאמר הנה שבה יבמתך - מלשון יבמה.
אל עמה ואל אלהיה - מכאן שלא נתגיירו. ד"א כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה[30].
שובי אחרי יבמתך - אמרה נעמי לרות, אל עמה ואל אלהיה[31].
טז) ותאמר רות אל תפגעי בי - אל תפייסי, וכמוהו (בראשית כג, ח) 'ופגעו לי בעפרון', (ירמיהו ז, טז) 'ואל תפגע בי', ורבים כיוצא בהם (ראב"ע).
ד"א אל תפגעי בי - אל תחטאי בי, כענין (איוב ז, כ) 'למה שמתני למפגע לך' (לקח טוב).
לעזבך לשוב מאחריך - כלומר מלעזבך ומלשוב מאחריך ללכת לדרכי, כי מכל מקום דעתי להתגייר, מוטב על ידיך ולא על ידי אחרים (שם; רו"ר ב, כב).
כיון ששמעה נעמי כך התחילה מסדרת לפניה הלכות גרים. אמרה לה בתי אין דרכן של ישראל ללכת לבתי ע"ז, ולא לבתי תרטיאות ולא לבתי קרקסיאות, אלא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואין דרכן של ישראל ללכת יותר מאלפים אמה בשבת. אמרה לה כי אל אשר תלכי אלך. אין דרכם של ישראל בבית שאין בו מזוזה, גם אסור לבנות ישראל להתיחד עם אחד חוץ מבעלה. אמרה אליה באשר תליני אלין. עמך עמי - אלו עונשין. [ואלהיך אלהי - שאר מצות] (רו"ר ב, כב).
ד"א אמרה לה נעמי שש מאות ושלש עשרה מצות נצטווינו, כמנין 'עמ"ך'[32] עם שלש אותיות של מלת 'עמך'. אמרה לה עמך עמי - כלל כל התורה אני מקבלת (לקח טוב). אמרה לה אסור לנו לעבוד ע"ז[33]. אמרה לה ואלהיך אלהי - לבטל ע"ז שלה (רו"ר ב, כג).
ד"א כי אל אשר תלכי אלך - לאוהל מועד ולגלגל ולגבעון ולבית עולמים. באשר תליני אלין - לנה אני על קרבנותי (רו"ר ב, כג; לקח טוב). עמך עמי - אלו אנשים ונשים זהירות[34]. ואלהיך אלהי - והוא ישלם לך מתן שכרך[35].
יז) באשר תמותי אמות - אמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק. אמרה באשר תמותי אמות - אם ימצא בי עול מקבלת אני עלי בעין יפה. אמרה לה שתי קברות מתוקנות לב"ד אחת לנסקלין ולנשרפים ואחת לנהרגין ולנחנקין (יבמות מח, ב). אמרה רות ושם אקבר, הכל אני מקבלת בטובתי[36].
כה יעשה ה' לי וכה יוסיף - כל מה שאוכל לסגל מצות וצדקות בעולם הזה אסגל, אבל לעתיד לבא כי המות יפריד ביני וביניך[37] (לקח טוב) .
ולפי פשוטו, כה יעשה ה' לי וכה יוסיף - רעה יותר ממה שאירע לך אם אפרד ממך, רק אם יפריד המות ביני וביניך כי הוא בין אחים יפריד[38].
יח) ותרא נעמי כי מתאמצת - מתחזקת היתה ללכת ודעתה להתגייר. ותחדל לדבר אליה - מכאן אמרו אין ממאנין יותר מדאי על הגרים, אלא מקבלים אותם מאחר שמקבלים עליהם המצות (רו"ר ב, כב; לקח טוב).
יט) ותלכנה שתיהן - אמר ר' אבהו בא וראה כמה חביבין גרים לפני הקב"ה, כיון שנתנה דעתה להתגייר השווה אותה לנעמי ותלכנה שתיהן (רו"ר ג, ה).
ולפי פשוטו, ותלכנה שתיהן - בדרך אחד, שמתאמצת היא ללכת אתה עד באנה בית לחם.
ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהם - אמר ר' שמואל בר נחמני אותן הימים ימי קצירת העומר היו, והיו כל העיירות מתכנסות לשם כדתנן (מנחות סה, א) כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות כדי שיהא נקצר בעסק גדול, וזהו טעם כל העיר. ויש אומרים אבצן היה משיא את בנותיו ובאו הכל לגמילות חסד. אמר ר' תנחומא בשם ר' עזריה 'מי כמוך חסין יה' (תהלים פט, ט) ממציא דברים בעונתן, אותו היום מתה אשתו של בעז, אתא כל עמיה לגמילות חסדא, נכנסה רות עם נעמי, היתה זו יוצאה וזו נכנסת (רו"ר ג, ו).
ותהם כל נשי העיר - פי' כל אחת מנשי העיר עליהם.
ותאמרנה הנשים הזאת נעמי - בתמיהה, כי אלימלך ואשתו היו מגדולי הדור (ראב"ע).
ד"א ותאמרנה הזאת נעמי - זו שהיו מעשיה נעימים, לשעבר היתה מתכסה בגדי מילת ועכשיו סמרטוטין, לשעבר היו פניה אדומים מכח המאכל והמשתה ועכשיו פניה ירוקין מכח הרעבון, לשעבר היתה מהלכת באסקפטיות שלה ועכשיו יחפה (רו"ר שם).
כ) והיא אומרת אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא - מלת 'מרא' כתיב באל'ף במקום ה'א, וכמוהו (ירמיהו נ, יא) 'כעגלה דשא'[39].
כי המר שדי - תקיף וחזק, הראה אלי תקפו וחזקו במות בעלה ובניה, וזהו טעם מאד.
כא) אני מלאה הלכתי - בבנים ובנכסים. וה' ענה בי - העיד עלי מדת הדין, כמד"א (דברים יט, יח) 'שקר ענה באחיו'[40].
ד"א מלאה הלכתי - שהייתי מעוברת מכל טוב, וריקם השיבני ה' - מכל. וה' ענה בי - כד"א (שמות כב, כב) 'אם ענה תענה אותו'.
ד"א ענה בי - מכל (ענוייה) [ענייניה] לא הות אלא בי. לפי שבעולם הזה וה' ענה בי, (כד"א) [אבל לעתיד לבוא מה כתיב] (ירמיהו לב, מא) 'וששתי עליהם להטיב (אתכם) [אותם]' (רו"ר ג, ז).
ושדי הרע לי - כענין (ישעיהו מה, ז) 'ובורא רע', כי בהעדר הטוב הוא רע, והוא מדת ההפכים שאין ביניהם אמצעי. או הרע לי - על מעלי אשר מעלתי בו[41].
כב) ותשב נעמי - בעבור להודיע כי באו בתחלת קציר שעורים הזכיר הכתוב ותשב, כי כבר הודיענו למעלה 'ויהי כבואנה בית לחם' א"כ כבר שבה.
ורות המואביה כלתה עמה - בנאמנות. ד"א עמה - באמונתה.
השבה משדה מואב - ה'א 'השבה' ה'א הידיעה, שלא תאמר אחרת היתה.
והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים - הגיד הכתוב זמן ביאתן לבית לחם בעבור לקט רות.
ד"א אמר ר' שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר 'קציר שעורים' בקצירת העומר הכתוב מדבר, 'קציר חטים' בשתי הלחם הכתוב מדבר (רו"ר ד, ב).
♦
פרק ב
א) ולנעמי מודע – קרוב, כמו (משלי ז, ד) 'ומודע לבינה תקרא'. לאישה – לבעלה, כלומר קרוב לבעלה. ארז"ל (ב"ב צא, א) אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני ואבי נעמי כלם בני נחשון בן עמינדב, ולא הועיל להם זכות אבות בצאתם מארץ (מצרים) [ישראל] לחוצה לארץ (ילקו"ש רמז תקצט).
איש גבור חיל - שנאמר (ש"א טז, יח) 'יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו'. יודע נגן – במקרא. וגבור חיל - במשנה. ואיש מלחמה – בתלמוד. ונבון דבר - במעשים טובים, ד"א ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר. ואיש תואר - שהיה מאיר פנים בהלכה. וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.
ממשפחת אלימלך - כי בועז היה בן אחיו של אלימלך לפי דברי רז"ל, ופלוני אלמוני היה אחיו של אלימלך, על כן היה גואל קרוב מבועז.
ושמו בועז - משפט הכתוב להקדים שמם תחלה והפך הדבר, כמו שפירשתי בספר איוב.
ומדרשו, הרשעים קודמין לשמן, דכתיב 'נבל שמו' (ש"א כה, כה), 'גלית שמו' (ש"א יז, ד) 'שבע בן בכרי שמו' (ש"ב כ, כא), וצדיקים שמם קודם, כדכתיב 'ושמו שאול' (ש"א ט, ב) 'ושמו ישי' (ש"א יז, יב) 'ושמו בועז' (כאן) 'ושמו אלקנה' (ש"א א, א) 'ושמו יתרא הישראלי' (ש"ב יז, כה) 'ושמו מרדכי' (אסתר ב, ה), דומין כלם לבוראם דכתיב 'ושמי ה" (שמות ו, ג). (ראה רו"ר ד, ג)[42].
ד"א ושמו בועז - זה אבצן שהיה שופט את ישראל (ב"ב צא, א).
ב) ותאמר רות המואביה אל נעמי - לא הלכה אלא ברשותה (לקח טוב).
אלכה נא השדה - השדה אשר יזדמן לי. ואלקטה בשבלים - כדי פרנסה לפי שעה. אחר אשר אמצא חן בעיניו - של בעל השדה שיניחני ללקוט.
ותאמר לה - נעמי לרות. לכי בתי - אמר ר' ינאי בת מ' שנה היתה, שאין קוראין בת אלא לבת ארבעים שנה (רו"ר ד, ד). וזה הפירוש צריך טעם, כי לא הזכיר הכתוב בת כמה שנים היתה, רק אם קבלה הוא נקבל[43].
ג) ותלך ותבא – פירוש, ותלך מן הבית ותבא אל השדה ותלקט אחרי הקוצרים, ובעוד שהיתה מלקטת משדה לשדה, נזדמנה בשדה של בועז דרך העברה במקרה הלקיטה, וזהו טעם ויקר מקרה[44].
ומדרשו (רו"ר ד, ד) עד כדון לא אזלת ואת אמרת ותבא, ר' יהודה ב"ר סימון אמר התחילה מסיימת לפניה הדרכים שלא תטעה בחזירתה. ויקר מקרה - מלמד שמלאך הוליכה כענין (במדבר כג, ד) 'ויקר אלהים אל בלעם' (לקח טוב). ד"א שכל הרואה אותה מריק קרי (רו"ר ד, ד) .
חלקת השדה לבועז - שעתידה ליפול בחלקו של בועז[45].
ד) והנה בועז בא מבית לחם - אל שדה הקוצרים, כי השדה היה רחוק מן העיר.
ויאמר לקוצרים ה' עמכם - שיעזור אתכם בעבור שאתם עמלים (ראב"ע), כענין (ישעיהו מ, כט) 'נותן ליעף כח'.
ויאמרו לו יברכך ה' - שיתן ברכה ותוספת בקציר (ראב"ע). ומכאן ארז"ל (מכות כג, ב) לשאלת שלום בשם[46], וכן המלאך אומר לגדעון (שופטים ו, יב) 'ה' עמך גבור החיל' (שם וברו"ר ד, ה).
ה) ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים - כדי לזרזם במלאכתם.
למי הנערה הזאת - בת מי היא, או אשת מי היא[47]. ויאמר ראב"ע ז"ל כי שאל לנערו על רות כי ראה לבושה כלבוש מדינתה, גם הצורות משתנות בעבור האויר.
ומדרשו (רו"ר ד, ט) למי הנערה הזאת, ולא היה מכירה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים התחיל שואל עליה, שכל הנשים שוחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות את כליהן וזו משלשלת את כליה, כל הנשים מלקטות מבין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר[48].
ו) ויען זה הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה - אינה מיוחסת, והצניעות אינו שלה, אבל חמותה למדתה דרך צניעות, שנאמר השבה עם נעמי משדה מואב (לקח טוב) .
ז) ותאמר אלקטה נא - יתכן שאמרה בינה לבין עצמה[49], או אמרה לבעל השדה אלקטה נא דרך פיוס.
ואספתי בעמרים - בין העמרים. אחרי הקוצרים - מן ההפקר אקח ולא מן הגזל.
ותבא - השדה, ותעמד - שם ללקט מאז שיצאה מן הבית בבקר עד עתה התעסקה בלקיטה.
זה שבתה הבית מעט - זמן מעט ישבה בבית, כדי שתוכל ללקט הרבה. ד"א זה שבתה הבית מעט - [מעט] זמן יש שהיא[50] בבית, כי מעט [זמן] יש [מ]שבאו משדה מואב.
ח) ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי - כשראה אותה צנועה, ושמע עליה שבאה עם נעמי שהיתה ממשפחתו, מצאה חן בעיניו.
אל תלכי ללקוט בשדה אחר - כל זמן שיש לי לקצור, וכן כתוב עליה (פסו' כג) 'ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים'.
וגם לא תעבורי מזה - השורק במקום חולם, וכמוהו (שמות יח, כו) 'ישפוטו הם' (ראב"ע).
מזה - מזה הדבר שאמרתי לך.
וכה תדבקין - הנון נוסף.
עם נערותי - ללקוט עמהן.
ומדרשו (רו"ר ד, יא ועוד) אל תלכי ללקוט בשדה אחר - על שם (שמות כ, ב) 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'. וגם לא תעבורי מזה - על שם (שם טו, ב) 'זה אלי ואנוהו'. וכה תדבקין - על שם (דברים ד, ד) 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם'. עם נערותי - עם הצדיקים, ומנין שהצדיקים קרויין נערים, דכתיב (איוב מ, כט) 'התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך'. ד"א עם ישראל, שנאמר (הושע יא, א) 'כי נער ישראל ואהבהו'.
ט) עיניך [וגו'] הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך - בעבור שבני הדור ההוא היו שטופין בזמה[51].
ומדרשו (רו"ר ד, יב) עיניך בשדה - אלו סנהדרין, כד"א (במדבר טו, כד) 'והיה אם מעיני העדה', וכתיב (שה"ש ה, יב) 'עיניו כיונים על אפיקי מים', וכתיב (זכריה ג, ט) 'על אבן אחת שבעה עינים', וכמה איברים באדם אינן הולכים אלא אחר העינים, וזהו טעם והלכת אחריהן - פי' אחר הסנהדרין. הלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך - שלא לרחק אותה[52]. ד"א מצווים הם מהר סיני (דברים י, יט) 'ואהבתם את הגר'. וצמית והלכת אל הכלים - אל הצדיקים, ומנין שהצדיקים קרויין כלים, דכתיב (ש"ב א, כז) 'נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה'. ושתית מאשר ישאבון הנערים – [זה] בית השואבה, ולמה נקרא שמה בית השואבה, שמשם שואבין רוח הקודש וחכמה ותורה לעולם, וכתיב (ישעיהו יב, ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'.
י) ותפול על פניה - על דברים הטובים שאמר לה.
מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני - נתנבאה לעצמה שהוא עתיד להכירה בדרך ארץ[53] (רו"ר ה, ב).
ואנכי נכריה - מארץ נכריה, או מאומה נכריה[54].
יא) ויען בועז ויאמר הגד הוגד לי - הגד לי בבית הוגד לי בשדה.
כל אשר עשית את חמותך - כל הטובה אשר עשית עמה אחרי מות אישך, שאמרת (א, יז) 'כי המות יפריד ביני וביניך'.
ותעזבי אביך ואמך - אביך דת אביך, ואמך זו אמונתך. וארץ מולדתך - זו אפרכיא שלך.
ד"א ותעזבי אביך ואמך - זו ע"ז, שנאמר (ירמיהו ב, כז) 'אומר[ים] לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתנו'. וארץ מולדתך - זו שכונתך. ותלכי אל עם [אשר] לא ידעת תמול שלשום - כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית (רו"ר ה, ג).
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה - מלמד שאין הגרים מצליחים אחר שמתגיירין, לפיכך הוצרך בועז לברכה (לקח טוב)[55].
ד"א ותהי משכורתך שלימה - שלמה יצא ממך (ילקו"ש תרב[56]).
מעם ה' אלהיך מעם ה' אלהי ישראל[57] - יהיה לך השכר הזה.
אשר באת - יען אשר באת.
לחסות תחת כנפיו - להתגייר.
ד"א כמה גדול כחן של גומלי חסדים שאינן חסין אלא בצלו של מקום, וכן הוא אומר (תהלים לו, ח) 'מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון' (רו"ר ה, ד).
יג) ותאמר אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני - על שברכתני, גם שהבטחתני לחסות תחת כנפי השכינה. ואנכי לא הייתי ראויה להיות כאחת שפחותיך, ודברת אלי כל הטובה הזאת.
יד) ויאמר לה בועז - לא מפיק ה'א, וכן (במדבר לב, מב) 'ויקרא לה נבח בשמו' שלא עמד לה אותו השם, וכן (זכריה ה, יא) 'לבנות לה בית בארץ שנער' כלומר שאין לשקר תקומה ועמידה. וכן ויאמר לה בועז, חס ושלום אין את מן השפחות אלא גברת את (לקח טוב).
ד"א ויאמר לה בועז וגו' גושי הלום - מדבר בדוד. גושי הלום - קרבי למלכות, אין הלום אלא מלכות שנאמר (ש"ב ז, יח) 'כי הביאותני עד הלום'. ואכלת מן הלחם - מלחמה של מלכות, מדוד ושלמה. וטבלת פתך בחומץ - אלו הייסורין, שנאמר (תהלים ו, ב) 'אל באפך תוכיחני', נטלטלה מלכותו. ותשב מצד הקוצרים שניצודה ממנו המלכות לשעה. ויצבט לה קלי - שחזרה לו מלכותו, שנאמר (שם כ, ז) 'עתה ידעתי כי הושיע(ה) ה' משיחו'. ותאכל - בעולם הזה, ותשבע - לימות המשיח, ותותר - לעולם הבא (רו"ר ה, ו; ילקו"ש תרג).
ומלת ויצבט ענינו לפי מקומו ענין נתינה או הושטה. וכן במשנת חומר בקדש (חגיגה פ"ג מ"א) אחורים ותוך ובית הצביטה, ואמרינן בגמרא (שם כב, ב) מאי בית הצביטה, מקום שצובטין אותו, וכן הוא אומר 'ויצבט לה קלי'. צובטין אותו פירוש מקום שאוחז בו ומושיטו לאחרים (לקח טוב).
טו) ותקם ללקט - מלמד שלא נתרשלה ממלאכתה (לקח טוב).
ויצו בועז (אל) [את] נעריו - הגיד הכתוב חסידותו, שאפילו תהיה מלקטת בין העמרים מה שלא תעשינה שאר הנערות, לא תכלימוה על הלקיטה (ילקו"ש תרד)[58].
טז) וגם של תשולו - מגזרת שלל. ויש מפרשים מלשון שגגה, תרגום 'שגגה' (ויקרא ד, ב) 'שלו' (ראב"ע).
מן הצבתים - כמו 'מן העמרים'.
ועזבתם ולקטה - עשו עצמכם כאלו עזבתם מן הצבתים בשגגה כדי שתלקט כרצונה[59].[60]
ולא תגערו בה - לא על הלקיטה ולא על דבר אחר.
יז) ותלקט בשדה - של בועז.
עד הערב - על שם שהמאורות מתערבין והזמן משתנה נקרא 'ערב'.
ותחבט את אשר לקטה - כדי שלא תשא העמרים והתבן על שכמה (לקח טוב). גם להודיע כי היתה זריזה.
ויהי כאיפה שערים - מה שליקטה אותו היום. כמה היא איפה, אמר ר' יוחנן אין פחות משלש סאין (כעי"ז ברו"ר ה, ח) .
יח) ותשא - איפת השעורים על ראשה או על שכמה[61]. או כענין (בראשית כט, א) 'וישא יעקב רגליו וילך', כך ותשא רגליה ותבא העיר.
ד"א ותשא ותבא העיר - מלמד שלא עמדה בשום מקום, שלא תועד עם פריצי הדור (לקח טוב).
ותרא חמותה את אשר לקטה - כי הרבה לקטה ביום אחד, כמו שיפרש הפסוק הבא אחר זה.
ותוצא רות – מתיקה, ותתן לה – לנעמי, את אשר הותרה משבעה - כמו שאמר למעלה 'ותשבע ותותר'[62].
יט) ותאמר לה חמותה איפה - תמהה איך ליקטת ביום אחד כך דבר מרובה[63].
יהי מכירך ברוך - שעתיד להכירה[64].
ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו - מלאכת הלקיטה.
ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז - ר' יהושע אומר יותר עני עושה חסד עם בעל הבית מבעל הבית עם העני. אמר ר' יעקב מאי קראה, שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז - פעולה גדולה פעלתי עמו בשביל פרנסה שנתן לי. פירוש פעולה גדולה, שמזכהו לחיי העולם הבא (רו"ר ה, ט; לקח טוב)[65].
כ) ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא וגו' - אחר שזכרה לה שמו ברכה אותו, כי רגיל היה לעשות חסד עמה קודם לכן, והראיה אמרו אשר לא עזב חסדו עם החיים - רגיל היה לעשות חסד עם אלימלך ועם בניו[66], וזהו טעם ואת המתים, וטעם את החיים - נעמי ורות (ראב"ע), גם עם שאר בני המשפחה.
ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש - בועז ונעמי בני שני אחים היו (ב"ב צא, א).
מגואלנו הוא - הגאולה הכתובה בתורה, שנאמר (ויקרא כה, מט) 'או דודו או בן דודו יגאלנו' וגו'.
כא-כב) ותאמר רות המואביה - אמר ר' יוחנן ודאי מואביה היא, שבועז אמר לה 'וכה תדבקין עם נערותי', והיא לא אמרה כן אלא גם כי אמר אלי האיש עם הנערים אשר לי תדבקין (לקח טוב)[67]. אף נעמי כונה ברוח הקדש ואמרה לה טוב בתי כי תלכי עם נערותיו - ולא עם נעריו (ילקו"ש תרד). ולא יפגעו בך - פריצי הדור בשדה אחר. או נערי בועז לא יפגעו בך וגו'.
כג) ותדבק בנערות בועז ללקט - כי ראתה כי עצה טובה נתנה לה חמותה.
עד כלות קציר השעורים וקציר החטים - אמר ר' שמואל בר נחמני ג' חדשים הם מתחלת קציר השעורים עד כלות קציר החטים (רו"ר ה, יא).
ותשב את חמותה - עם חמותה, וכן רבים, מלמד שלא נפרדה ממנה[68].
♦
פרק ג
א) ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח - בית מנוחה, רמז לבעל. מכאן שאין לאשה מנוח אלא בבית בעלה, ולא לאיש מנוח אלא מאשתו (רו"ר מהדו' לרנר ה, יא; לקח טוב).
אשר ייטב לך - כי הוא טוב ונכבד.
ב) ועתה הלא בעז מודעתנו - קרוב לנו. אולי חשבה נעמי כי אין גואל קרוב מבועז.
אשר היית את נערותיו - עם נערותיו כל אלה הימים ללקט.
הנה הוא זורה - להסיר התבן מן הפרי לרוח היום.
הלילה - זאת הלילה.
ג) ורחצת - רמז לטבילה[69]. וסכת - בשמן שריחו טוב שכן מנהג גדולי ישראל[70] אנשים ונשים. ושמת שמלותיך הטובות עליך - שלא היית קוצרת ומלקטת בשדה בהם (ראב"ע).
ד"א ורחצת - מטנופי ע"ז. וסכת - במצות ובמעשים טובים. ושמת שמלותיך עליך - וכי ערומה היתה מהלכת, אלא בגדי שבתה[71] (רו"ר ה, יב).
וירדת הגרן - מכאן שאין מעמידין גרנות אלא בנמוך של עיר (רו"ר שם; לקח טוב).
ד"א וירדתי כתיב, זכותי תרד עמך (רו"ר שם).
אל תודעי לאיש - הוא בועז. עד כלותו לאכול ולשתות - כי אז ייטב לבו.
ד) ועוד זמן שכיבה לכל היא, שנאמר ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם - שלא תטעי ותלכי אל משכב אחד מהנערים (לקח טוב).
ובאת - אל המקום אשר ישכב שם. וגלית מרגלותיו - כמו רגליו, וכן בדניאל בענין המלאך[72]. ואמרה לה דרך מוסר שלא תשכב אצלו רק דרך רגליו. ושכבת - וכשירגיש בך תאמרי אליו מי את ותודעי לאיש.
והוא יגיד לך את אשר תעשין - אם יגאל אותך דרך חסד עם הקרקע כמו שכתוב בתורה (ויקרא כה, מט) 'או דודו או בן דודו יגאלנו'. והאומרים כי מצד יבום באה אליו טעות הוא בידם, כי אין היבום תלוי רק באשת אחיו מאביו דומיא דבני יעקב, כמו שהוא מפורש במסכת יבמות (יז, ב).
וקשה לי הרבה בזאת הפרשה: כי אחרי שאמרה נעמי לרות 'בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך' איך אמרה לשכב עמו בלילה בלא קדושין בעדים, וזה הזווג זר מאד. ועוד היאך מכרה נעמי ירושת בעלה ובניה ויש יורשים אחרים. ועוד אנה מצינו בתורה גאולת קרקע תלוי בלקיחת אשה, כי הגואל אמר (ד, ו) 'לא אוכל לגאול', היה לו לומר אני גואל הקרקע כמו שהוא מפורש בתורה 'או דודו או בן דודו יגאלנו', ואין לי לישא את האשה. ועוד 'לבלתי לכת אחרי הבחורים' (ג, י), ועוד 'להקים שם המת על נחלתו' (ד, ה), ועוד 'ילד בן לנעמי' (ד, יז). וכל אלה הדברים עמוקים הם ולא אוכל לפרש.
ה-ו) ותאמר אליה כל אשר תאמרי 'אלי' - קרי ולא כתיב, אמרה רות הדור שטוף בזמה ואיך אלך מקושטת לגורן, אולי יבא אחד מהפריצים שבדור ויזדווג לי, ומכל מקום כל אשר תאמרי אעשה, ואלי לתקן הדבר, כלומר עלי לישב הדברים שאמרת לי. וכן עשתה ותרד הגרן תחלה, ואח"כ ותעש ככל אשר צותה חמותה. מכאן אמרו חכמים (שבת קיג, ב) 'תן לחכם ויחכם עוד' (משלי ט, ט) זו רות, שלא החליפה בגדים ולא קשטה עצמה מן הבית עד לגורן[73].
ז) ויאכל בעז וישת וייטב לבו - כענין (אסתר א, י) 'כטוב לב המלך ביין', כי המאכל והמשתה מטיבין לבו של אדם, מפני שכחות הגוף פועלים בהם ומתפעלים בהם.
[כטוב לב המלך ביין - שהיה קרוב להיות שיכור, וידוע כי היין משמח הלב, כעניין (שופטים ט, יג) 'המשמח אלהים ואנשים', וכן ויאכל בועז וישת וייטב לבו, ולא שהיה שיכור לגמרי, כי אז אין ליבו טוב עליו רק דעתו מבולבל, כעניין (בראשית ט, כא) 'וישכר ויתגל', ומה טוב אמרו רבותינו ז"ל (עירובין סד, א) שיכור - שאין יכול לדבר לפני המלך, כי אז הוא מבולבל בדעתו ובדבריו כגבר עברו יין. (מפירוש רבינו לאסתר א, י)].
ד"א וייטב לבו - שאכל מיני מתיקה אחר המזון, מפני שהמתיקה מרגלת את הלשון לתורה. ד"א וייטב לבו - מבקש אשה[74], כמו שנאמר (משלי יח, כב) 'מצא אשה מצא טוב'. ד"א וייטב לבו - שעסק בתורה, דכתיב (שם ד, ב) 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו' (רו"ר ה, טו).
ויבא לשכב בקצה הערמה - ר' פנחס ב"ר חייא אמר בשם ר' סימון, בועז גדול הדור היה, ואת אמרת 'ויבא לשכב בקצה הערימה', אלא לפי שהיה אותו הדור שטוף בעריות והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות, דכתיב (הושע ט, א) 'אהבת אתנן על כל גרנות דגן', והצדיקים מתרחקין מן הגזל לפיכך ממונם חביב עליהם, וכן הוא אומר ביעקב (בראשית לב, כד) 'ויעבר את אשר לו' שחזר על פכים קטנים (רו"ר שם).
ותבא בלט - בנחת, כמו (שם לג, יד) 'ואני אתנהלה לאטי' (רש"י).
ותגל מרגלותיו - רגליו, וכן (שם כח, יא) 'מראשותיו'.
ותשכב - זהו פי' 'ותעש ככל אשר צותה חמותה'.
ח) ויהי בחצי הלילה - אחר שהקיץ משנתו, כי לא הרגיש בה קודם לכן.
ויחרד - כמו (שם כז, לג) 'ויחרד יצחק חרדה'. וענינו הפחד בתנועת הגוף, כשיבא לאדם פחד פתאום יתנועע כל גופו (ס' השרשים לרד"ק ערך חרד)[75].
וילפת - טעמו ויתעות ונהפך מצד אל צד, ונטה גופו לצדדיו מן הפחד. וכן (שופטים טז, כט) 'וילפת' דשמשון נטה, וכן (איוב ו, יח) 'ילפתו ארחות דרכם' נטו ויתעותו (ראב"ע).
והנה אשה - ויאמר ראב"ע ז"ל, יתכן שאמרה לו אל תפחד וקול האשה לעולם ניכר, או היה אור הלבנה רב וראה אותה שהיא בלא זקן, גם יוכל להכירה במלבוש.
שוכבת מרגלותיו - כמו שכתוב 'ותגל מרגלותיו ותשכב', ולא זזה ממקומה.
ומדרשו (רו"ר ו, א; לקח טוב), ויהי בחצי הלילה - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד היה דוד לצאת ממנה שהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) 'חצות לילה אקום להודות לך', לפיכך אמר ויהי בחצי הלילה. ועמד לה זכות גדול שלא כעס בועז.
ויחרד האיש וילפת - התחיל ממשמש בשערה, אמר הרוחות אין להם שער. אמר לה רוח את או אשה, אמרה לו אשה. אמר לה פנויה או אשת איש, אמרה לו פנויה. טהורה או טמאה, אמרה לו טהורה (רו"ר שם; לקח טוב).
ט) ומי את - ומה שמך, ותאמר אנכי רות אמתך.
ופרשת כנפיך - רמז לקחתה לו לאשה דרך חסד.
כי גואל אתה - וכן משפט כל ישראל, שנאמר (ויקרא כה, כה) 'וגאל את ממכר אחיו', כי הגידה לו נעמי דרך התורה בענין הגאולה (ראב"ע).
ד"א ופרשת כנפיך על אמתך - ראה מה בין פרוצות לצנועות, כאן בלשון נקיה 'ופרשת כנפיך', ברם התם בפרוצות (בראשית לט, יב) 'ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי' (רו"ר ו, א; לקח טוב).
י) ויאמר ברוכה את לה' בתי - אמר רבי יוחנן לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, שהרי בועז בן שמונים שנה היה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד, שנאמר (ב, כ) 'ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה". רות בת מ' שנה היתה[76] ולא נפקדה, כיון שבירכה אותו צדיק מיד נפקדה[77], הה"ד ויאמר ברוכה את לה' בתי (רו"ר ו, ב; לקח טוב).
היטבת חסדך האחרון - פי' זה החסד שאת מבקשת עבור אהבת נעמי, מן הראשון - שעשתה עם בעלה, כמו שכתוב למעלה (א, ח) 'יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים'.
לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר - שהכל אוהבים אותך בעבור יפיך (ראב"ע).
ד"א אם דל ואם עשיר - אמר ר' יוחנן אוהבת אשה בחור מסכן יותר מזקן עשיר (רו"ר ב, ו; לקח טוב).
יא) ועתה בתי אל תיראי - מזה הדבר. כל אשר תאמרי אעשה לך - כל מה שאת מבקשת ממני אני אעשה לך.
כי יודע כל שער עמי - כל אחד מבני אדם שהם בשער העיר[78], כי יתקבצו כולם, כמו (ד, א) 'ובועז עלה השער'.
ומלת 'כל שער עמי' 'ובועז עלה השער' הוא שער השמים, ולא אוכל לפרש[79].
כי אשת חיל את - וראויה את ל'גבור חיל'[80].
יב) ועתה כי אמנם - המ'ם נוסף[81], וטעמו ועתה כי אמת.
כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני - והוא פלוני אלמוני שהיה אחיו של אלימלך, ובועז בן אחיו.
ד"א כי 'אם' גואל [כתיב] ולא קרי, ופי' ספק אם יש גואל קרוב ממני, שאם לא יחפוץ לגאול אנכי אגאל (לקח טוב).
יג) ליני הלילה - הלילה הזה את לנה בלא איש, אבל מכאן ולהבא את לנה בע[ו]לת בעל (רו"ר ו, ד; לקח טוב).
והיה בבקר - דזריזין מקדימין למצות[82].
אם יגאלך טוב יגאל - פי' אם יגאל הגואל שאמרתי שהוא יותר קרוב ממני, טוב הוא שיגאל אותך.
ורז"ל אמרו (רו"ר ו, ג; תנחומא בהר ג) כי טוב שמו. וכן האמת שנאמר (בראשית א, ד) 'וירא אלהים את האור כי טוב'. ויש לו סוד נעלם, ואין לי לפרש.
ד"א אם יגאלך טוב - 'טוב אחרית דבר מראשיתו' (קהלת ז, ח), טוב היה אחריתו של בועז שהוליד בן מרות, מראשיתו משלשים בנים שהיו לו בראשיתו (שופטים יב, ט).
ואם לא יחפץ לגאלך - מפני שיש לו אשה. וכן אמר לו הגואל (ד, ו) 'לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי'.
חי ה' - אמרה שמא בדברים אתה מוציאני, מיד נשבע לה חי ה' כי כאשר אמרתי כן אעשה (לקח טוב; תנחומא בהר ח).
ד"א חי ה' - אמר ר' יוסי שלשה תקפן יצרן ונשבעו עליהם שלא ינצחם, אלו הן יוסף ודוד ובועז. יוסף דכתיב (בראשית לט, ט) 'ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים', 'לה" אין כתיב כאן אלא 'לאלהים', לא אעשה בשבועת אלהים. דוד דכתיב (ש"א כו, י) 'חי ה' כי אם [ה'] יגפנו', למי נשבע, ר' אליעזר אומר ליצרו נשבע, ר' שמואל בר נחמן אומר לאבישי נשבע, חי ה' אם תגע בו דמך אני מערב בדמו. בועז אמר חי ה', מלמד שיצרו מקטרגו כל הלילה, ואומר אתה פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד עמה ותהי לאשה, לכך נשבע על יצרו שלא יגע בה (רו"ר ו, ד).
שכבי עד הבקר - כמו שאמר לה 'והיה בבקר אם יגאלך טוב'.
יד) ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם - לשוב לביתה. בטרם - קרי, 'בטרום' כתיב, ששכבה למרגלותיו שש שעות של לילה ולא נגע בה (רו"ר ז, א). אפשר שהמדרש הזה מונה שש שעות משעה שהרגיש בה, שנאמר 'ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש', כי קודם לכן אין השעות מן המנין, כי בתחלת הלילה שכבה למרגלותיו.
ותקם - לשוב לביתה, בטרם יכיר איש את רעהו - כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו, שלא יחשדוהו כי יתחבר עם הזונות.
ויאמר אל יודע - פי' ויאמר בועז לרות אל יודע לבני אדם כי באה האשה הגורן, כי יאמרו עלי שאני מופקר בנשים.
ומדרשו (רו"ר שם), ויאמר אל יודע, למי אמר, [אמר] רב הונא כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו, ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, יהי רצון מלפניך שלא יודע כי באה האשה הגורן, שלא יתחלל שם שמים על ידי.
טו) ויאמר הבי המטפחת אשר עליך - ['הבה' כתיב[83]]. יש מפרשים שהיה מדבר עמה בלשון זכר כדי שלא ירגישו בה (רו"ר ז, ב; לקח טוב). ואין משמעות המקרא כן.
ואחזי בה ותאחז בה - מלמד שחגרה מתניה כזכר (רו"ר שם; לקח טוב).
וימד שש שעורים וישת עליה - אמר ר' סימון דרש בר קפרא בצפורי, וכי יש דרכו של מלך לישא אשה בשש שעורים, וכי דרכה של אשה להתנשא[84] (בשם) [בשש] שעורים, אמר ר' יהודה בר' סימון בזכות שש שעורים עמדו ממנה ששה צדיקים, כל אחד ואחד מהם יש בו שש מדות טובות, והם דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד ומשיח. דניאל חנניה וגו' מנין, שנאמר (דניאל א, ד) 'ילדים אשר אין בם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני(ם) מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל (ה') [המלך] וללמדם ספר ולשון כשדים'. דוד דכתיב (ש"א טז, יח) 'יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו', יודע נגן - במקרא, וגבור חיל - במשנה, ואיש מלחמה - בתלמוד, ונבון דבר - במעשים טובים, ואיש תואר - שמראה פנים בהלכה, וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום. משיח דכתיב (ישעיהו יא, ב) 'ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה" (רו"ר שם; לקח טוב).
ויבא העיר - בועז בא העיר. יתכן שבא אחריה לשמרה שלא יתעללו בה[85].
טז) ותבוא אל חמותה - לבית. ותאמר מי את בתי - שאלה מי היתה, כאדם הישן שאינו מרגיש מיד לקוראים אליו עד שיעור משנתו.
ד"א מי את - יודעת היתה נעמי מי היא, רק שאלה את פיה ואמרה פנויה את, או אשת איש[86], מיד ותגד לחמותה את כל אשר עשה לה האיש (רו"ר ז, ד).
יז) ותאמר שש השערים האלה נתן לי - הגיד הכתוב מה שנתן לה, או הרמז שרמז לה.
כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך - אמר ר' אלסכנדרי כל מקום שנכנסו ישראל לא יצאו ריקנין, נכנסו בבזת מצרים ולא יצאו ריקנין, בבזת סיחון ועוג ולא יצאו ריקנין, בביזת ל"א מלכים [ו]לא יצאו ריקנין. (ואמר) [נאמר] ריקם בעבד עברי דכתיב (דברים טו, יג) 'לא תשלחנו ריקם', ונאמר ריקם בעולי רגלים שנאמר (שמות כג, טו) 'לא יראו פני ריקם'. [ונאמר ריקם בצדיקים 'אל תבואי ריקם] אל חמותך', לא כריקם שנאמר בעולי רגלים ולא כריקם [שנאמר בעבד עברי ריקם] שנאמר בצדיקים, אלא כי הא דתניא הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, מה להלן דבר מועט אף כאן דבר מועט (רו"ר ז, ה).
יח) ותאמר שבי בתי - בביתי. עד אשר תדעין איך יפול דבר - ר' הונא ור' ירמיה אמרי הצדיקים הן שלהן הן, ולאו שלהן לאו (רו"ר ז, ו; לקח טוב).
כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום - מכאן שזריזין מקדימין למצות[87] (לקח טוב).
♦
פרק ד
א) ובועז עלה השער - אל מקום שהזקנים מתקבצין שם, ואף כי בועז כי היה שופט בזמנו לפי מה שארז"ל (ב"ב צא, א) אבצן זה בועז.
והנה הגואל עובר אשר דבר בועז - 'יש גואל קרוב ממני' (ג, יב).
ומדרשו (רו"ר ז, ז), והנה הגואל עובר - וכי לאחורי תרעא הוה קאים, אמר רב שמואל בר נחמן וכו' אלמלא היה בסוף העולם הביא(ו) אותו הקב"ה כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער. אמר ר' ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר בועז עשה שלו, ורות עשתה שלה, אמר הקב"ה אף אני אעשה שלי.
ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני - יש מפרשים פלוני מן 'מופלא' כלומר מכוסה, אלמוני מן 'אלם' שאין לו שם ידוע אצל המדבר (ראב"ע). והנכון בעיני שהוא מן (שופטים יג, יח) 'והוא פלאי', ואין לי לפרש.
ד"א פלוני אלמוני - אלם היה מדברי תורה[88], אמר בעצמו הראשונים לא מתו אלא מפני שנטלו אותן, ואני אטלנה, חס ושלום אין אני מערב פסולת בזרעי. ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית (רו"ר שם).
(ויסב) [ויסר] וישב - מכאן שאין לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות.
ב) ויקח עשרה אנשים (אנשים) מזקני העיר - אמר ר' אלעזר ב"ר יוסי מכאן לברכת חתנים בעשרה. אמר ר' יהודה בן פזי אפי' אלמון לאלמנה לא יהא פחות מעשרה (רו"ר ז, ח).
ויאמר שבו פה וישבו - אמר רבי אלסכנדרי מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב, שנאמר ויאמר שבו פה וישבו. אמר ר' פנחס מכאן שאין ממנין זקנים שלמטה בשעת ישיבתם[89].
ג) ויאמר - שב אל בועז. לגואל - הוא פלוני אלמוני.
חלקת השדה אשר וגו' - ויאמר ראב"ע יתכן שהיה השדה גדול וחלק ממנו היה לאלימלך. ולא נצטרך לזה הפירוש, כי הנה כתוב 'חלקת יואב' (ש"ב יד, ל), 'חלקה אחת (תמכור) [תמטיר]' (עמוס ד, ז). ויתכן לפי פירושו, בעבור כי אחוזת השדות יקרא 'חלקה' לפי שהוא חלק לזה וחלק לזה, והרבה בני אדם יהיה לכל אחד חלק שדה בחלקה אחת.
אשר לאחינו לאלימלך - אין אדם נמנע מלקרוא לדודו 'אחי'. וכן 'כי אנשים אחים אנחנו' (בראשית יג, ח), 'וישמע אבר(ה)ם כי נשבה אחיו' (שם יד, יד), דודו היה אברם וקראו אחיו.
מכרה נעמי - כי יורשת היתה. ואני תמה כי יורשים אחרים נשארו, שהנה פלוני אלמוני היה אחיו של אלימלך ואחיו של אבי נעמי. ויתכן מפני כתובתה. אלא שעדיין קשה, היה להם ליורשים ליתן לה כתובתה. ואיפשר שלא היה (מפסיק) [מספיק] הקרקע לכתובתה. גם יתכן שהיו נכסי מלוג, וצ"ע. וזו אחת מן התמיהות שכתבתי למעלה (ג, ד), ובאמת כי הדברים נסתרים והכל משל[90].
השבה משדה מואב - יתכן כי לאחר ששבה משדה מואב מכרה השדה כל[91].
ד) ואני אמרתי אגלה אזנך - אגלה הדבר עד שתשמע באזנך. קנה - חלקת השדה. נגד היושבים - עשרה אנשים מזקני העיר, ונגד זקני עמי - שאר זקני העיר. ד"א ונגד זקני עמי - מלמד שהיה שליט עליהם.
אם תגאל - כמשפט התורה, גאל - והרשות בידך כי אתה קרוב יותר.
ואם לא יגאל - כתב ר' יונה המדקדק[92] כי היה ראוי להיותו 'ואם לא תגאל', וכן (מלאכי ב, טו) 'ובאשת נעוריך אל יבגוד'. וראב"ע ז"ל תפס עליו כי 'יבגוד' ישוב אל מלת 'ברוחכם'[93], וכן פירושו, ואם לא יגאל הגואל אותה, ואני אדע כי אין גואל קרוב ממך ע"כ. והנכון בעיני דברי ר' יונה, כי כן משפט הכתוב פעמים ידבר לנוכח ופעמים לנסתר במקום לנוכח, וכן (שמות כ, כא) 'בכל מקום אשר אזכיר' פי' 'תזכיר', וכן (נחמיה ז, ג) '[ועד] הם עומדים יגיפו הדלתות' משפטו 'תגיפו' וכן 'עד אתם עומדים', וכן (ישעיהו א, כט) 'כי יבשו מאלים' פי' 'תבושו', וכן רבים.
ד"א 'ואם לא תגאל' אין כתוב כאן, אלא ואם לא יגאל, אמר לו בועז בתורה אני אומר לך (ויקרא כה, מט נד) 'או דודו או בן דודו יגאלנו... ואם לא יגאל באלה'. הגידה לי - כלומר הגידה רצונך. ואדעה כי אין זולתך לגאול - קרוב יותר ממני (לקח טוב).
ד"א שלא תאמר יש לי אשה ויש לי בנים, הריני אוספה לבית ואתרחק ממנה, אלא על מנת להזקק לה (רו"ר ז, ט).
ואנכי אחריך - אם לא תרצה לגאול אנכי קרוב יותר אחריך.
ויאמר הגואל אנכי אגאל - ולא היה חושב לקחת את רות לאשה, רק לגאול את הקרקע. והדין היה עמו, כי אין זה משפט התורה כמו שהודעתי למעלה (ג, ד).
ה) ויאמר בועז - אחר ששמע מן הגואל שיגאל פירש לו הענין שצריך לגאול את רות, שלא יאמר אחר זמן מקח טעות היתה.
ביום קנותך השדה מיד נעמי - כי היא המוכרת הקרקע. ומאת רות המואביה אשת המת קניתי[94] - יש מפרשים בעבור כתובת קרקע מרות. וטעות הוא בידם, כי כבר ותרו את כתובתן כמו שהוא מפורש למעלה בפסוק (א, ח) 'כאשר עשיתם עם המתים ועמדי', ועוד כי בגיותן נשאום ואין להן כתובה, ולאחר שמת בעלה נתגיירה רות, א"כ מאין תהיה לה כתובה עד שתנשא לאחר ותהיה כישראלית לכל דבריה.
וכתיב קניתי כלומר כן אקנה אני. ד"א[95] על שם שהוא עתיד לקנותה (לקח טוב).
להקים שם המת על נחלתו - מדרך החסידות אמר לו, לא מדרך החיוב, לפי פשטן של דברים[96].
ד"א כדי שיאמרו שדה זו של פלוני היה, ועל ידי כן יזכר שמו בין החיים (רש"י).
ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי, ומה טעם, פן אשחית את נחלתי - יש מפרשים מפני כי נחלתי רבה (ראב"ע). ולא יתכן זה הפירוש, שאם כן טרם שהזכיר לו בועז לקיחת האשה למה אמר 'אנכי אגאל', ועתה חזר בו כשאמר לו 'רות המואביה אשת המת קניתי'. אלא הטעם שחשב שהיא אסורה לו משום (דברים כג, ד) 'לא יבא עמוני ומואבי', וזהו טעם פן אשחית את נחלתי לפסול את בניו, כטעם (תהלים קכז, ג) 'הנה נחלת ה' בנים' (רש"י). ועוד שהיה לו אשה אחרת, גאל לך אתה את גאולתי - שאין לך אשה אחרת, כי לא אוכל לגאול - כי אני יש לי אשה[97].
ז) וזאת לפני[ם] בישראל - בימים קדמונים, כמו (שם קב, כו) 'לפנים הארץ יסדת'.
על הגאולה - אם יגאל איש שדה. ועל התמורה - אם יחליף שדה בשדה. וזאת התעודה - מגזרת עדות, כלומר על זה היו מעידים.
גרסינן בפרק הזהב קונה את הכסף (ב"מ מז, א), במה קונין, אמר רב בכליו של קונה, ולוי אמר בכליו של מקנה. רב אמר בכליו של קונה, ניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר ול(י)קני. ולוי אמר בכליו של מקנה, סבר לה כר' יהודה, דתניא וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר וגו', גאולה זו מכירה וכן הוא אומר (ויקרא כז, כז) 'ואם לא יגאל ונמכר בערכך', תמורה זו חליפין וכן הוא אומר (שם, י) 'לא יחליפנו ולא ימיר אותו', שלף איש נעלו ונתן לרעהו, מי נתן למי, בועז לגואל, ר' יהודה אומר גואל לבועז. וקיימא לן כרב דבכליו של קונה.
לקיים כל דבר - [של] משא ומתן (לקח טוב).
וראיתי במדרש (רו"ר ז, יא) דבר מופלא בזה הפסוק, אמרו לשעבר היו משבחין על הגאולה (שמות טו, ב) 'זה אלי ואנוהו', ועכשיו על התמורה (תהלים קו, כ) 'וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב', אין לך מנוול משור כשהוא אוכל עשב. הודיעונו בזה שהוא משל, ואם[98] הפשט אמת, אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
ח) ויאמר הגאל לבועז קנה לך - ואני נותן לך רשות, כמו שאמר למעלה 'גאל לך אתה את גאולתי'.
וישלוף נעלו - בועז שלף נעלו ונתן לגואל בקנין, כי כן היא פסק ההלכה כמו שכתבתיה למעלה דקיימא לן כרב דאמר בכליו של קונה.
בראשונה היו קונין בשליפת הנעל, חזרו להיות קונין בקציצה, ומהו לישנא דקציצה, אמר ר' יוסי בר אבין כל מי שהיה מוכר שדהו לנכרי היו קרוביו מביאין חבית מלאה קליות ואגוזים ומשברין לפני תינוקות ואומרים נקצץ פלוני מנכסיו. וכן מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו היו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין לפני התינוקות והיו אומרים נקצץ פלוני ממשפחתו. חזרו להיות קונין בכסף בשטר ובחזקה, ושלשתן בפסוק אחד (ירמיהו לב, מד), 'שדות בכסף יקנו' הרי כסף, 'וכתוב בספר וחתום' הרי שטר, 'והעד עדים' אלו עידי חזקה (רו"ר שם), ואיפשר כי זאת 'התעודה'.
ט) ויאמר בועז לזקנים - שאמר למעלה 'ויקח עשרה אנשי מזקני העיר' וגם 'נגד זקני (העיר) [עמי]'.
עדים אתם היום - מכאן שצריך לומר 'אתם עידי' (לקח טוב), וזאת התעודה בישראל.
כי קניתי את כל אשר לאלימלך - שנשאר ביד נעמי, והיא המוכרת כמו שכתוב למעלה 'מכרה נעמי'.
ואת כל אשר לכליון - למה הזכירו תחלה, מלמד שצריך אדם להזהר מן הרעים שבמשפחה, שלא תבא ערפה ותאמר של בעלי הוא זה השדה, או יבא בנה ויאמר בן כליון אני (לקח טוב).
ומחלון - ירושת שניהם.
ויש דרש (לקח טוב א, ב) על מחלון, על שם שמחל לו הקב"ה ונהיה [לו] זכר, כענין 'להקים שם המת על נחלתו'.
מיד נעמי - היורשת, כי כן כתוב 'מכרה נעמי' כמו שפירשתי.
י) וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה - דרך החסד, לא על דרך החיוב, כמו שכתבתי למעלה (פסוק ה). גם היתה סבה מאת השם שיצא ממנו משיח צדקנו, כענין שארז"ל בבראשית רבה (ב, ד), 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' (בראשית א, ב) רוחו של משיח 'רוח חכמה ובינה' (ישעיהו יא, ב). ובמדרש רות (רו"ר ז, טו), 'מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת' (פסוק יב) ובענין בנות לוט (בראשית יט, לב) 'ונחיה מאבינו זרע', 'בן' אין כתיב כאן אלא 'זרע', אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, אי זה זה, זה מלך המשיח. וכבר התבאר זה. ואל יעלה בלב שום אדם לעשות בו סברא אלא אם כן יש לו קבלה, ולא יטריד רעיוניו להבל[99].
להקים שם המת על נחלתו - שיאמרו שדה זה של פלוני היה.
ולא יכרת שם המת מעם אחיו - אחר שלא הניח בנים לזכר. ומשער מקומו - כמו 'ובועז עלה השער' (פסוק א), 'וזה שער השמים' (בראשית כח, יז), והמשכיל יבין[100].
עדים אתם היום - שיהיה קבע לדבר. ד"א מה היום ברור, אף הקנין הזה ברור ומקויים.
יא) ויאמרו כל העם אשר בשער - במושב הזקנים והשופטים.
עדים - פי' עדים אנחנו על ענין זה, כמו שאמרת לנו 'עדים אתם היום'.
ד"א הכל שמחו כאשר ראו ענותנותו וברכוהו, שנאמר יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך לברכה והצלחה.
כרחל וכלאה - שהן היו עיקר הבית, ובלהה וזלפה טפלות להן כי שפחות היו. ד"א זכר הכתוב רחל תחלה כי היא היתה עיקרו של בית, שנאמר (בראשית כט, יח) 'אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה', מחשבתו של יעקב אבינו ע"ה היתה ברחל (לקח טוב).
אשר בנו שתיהם - פי' רחל ולאה, את בית ישראל - כי האומה נבנית מהן, ולא נמצא בהן פסול כאברהם ויצחק, ועליהם נאמר (ירמיהו ב, כא) 'ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת'.
ועשה חיל באפרתה - יש מפרשים מן (דברים ח, יז) 'עשה לי את החיל הזה'. והנכון בעיני שהוא מן 'גבור חיל', כלומר דבר גבורה באפרתה. ואמרו לו כן בעבור שעשה חסד גדול עם רות מה שלא היה חייב כמו שפרשתי (פסוק י), והראיה וקרא שם בבית לחם - כלומר גבורה של שם טוב תקנה בזה החסד.
ד"א ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם - מלמד שהברכה צריכה להיות כפולה, כענין שנאמר (דברים כח, ח) 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך' [ואחר כך אומר 'וברכך בארץ']. (לקח טוב).
יב) ויהי ביתך כבית פרץ - כי ממנו יצאו המלכים. אשר ילדה תמר ליהודה - על ידי סבה מאת השם כדי שיצא משם שלשלת היחס, כאשר כתוב בתורה (בראשית מט, י) 'לא יסור שבט מיהודה', ושם נאמר (שם לח, כט) 'מה פרצת עליך פרץ'.
מן הזרע אשר יתן - שעתיד הקב"ה ליתן לך. מן הנערה הזאת - היא רות.
ד"א אמר בועז כל הבנים שעתיד הקב"ה ליתן לי יהיו מן הצדקת הזאת, והיא אומרת כל הבנים שעתיד הקב"ה ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה. ודכוותה (בראשית כה, כא) 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו' מלמד שהיה יצחק מתפלל ואומר כל הבנים שעתיד הקב"ה וכו'. ודכוותה (ש"א ב, כ) 'וברך עלי את אלקנה ואת אשתו' ואמר כל הבנים כו' (רו"ר ז, יד).
ד"א מן הזרע - ר' תנחומא משום שמואל אמר 'ונחיה מאבינו זרע' (בראשית יט, לב) 'בן' אין כתיב כאן אלא 'זרע', אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, אי זה זה, זה מלך המשיח (רו"ר ז, טו).
יג) ויקח בועז את רות - הגונה להגון, 'אשת חיל' (ג, יא) ל'גבור חיל' (ב, א) (לקח טוב)[101].
ותהי לו לאשה - כענין (דברים כד, א) 'כי יקח איש אשה', והודיע הכתוב חסידותו של בועז כי לקחה לאשה, לא לפלגש ושפחה[102].
ויבא אליה - כמו (בראשית טז, ד) 'ויבא אל הגר ותהר', רמז לשכיבה.
ויתן ה' לה הריון - יתכן כי היתה עקרה, כענין (שם כא, א) 'וה' פקד את שרה', וכן (שם ל, כב) 'ויזכור אלהים את רחל', וכמו שארז"ל (תענית ב, א) שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח. וכן יראה מן המדרש (רו"ר ז, יד) דאמר ר' שמעון בן לקיש עיקר מטרון לא היה לה, ועשה לה הקב"ה עיקר מטרון.
ד"א ויתן ה' לה הריון - מלת 'לה' קשורה עם 'הריון', מכאן שאם האשה מזרעת תחילה יולדת זכר[103], שנאמר (ויקרא יב, ב) 'אשה כי תזריע וילדה זכר', וכאן כתיב ותלד בן.
יד) ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל - יש מפרשים על הנולד, בעבור שיוקם של המת על נחלתו[104], והראיה ויקרא שמו בישראל, גם הפסוק הבא אחר זה לראיה.
היום - מה היום[105] רודה ושולט ברקיע כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל לעולם. אמר ר' חנא מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליה (רו"ר ז, טו).
טו) והיה לך זה הילד למשיב נפש - שלא תמותי ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, כענין (איכה א, יט) 'כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם', והראיה ולכלכל את שיבתך כמו (בראשית מז, יב) 'ויכלכל יוסף'.
כי כלתך אשר אהבתך - שלא נפרדה ממך, ונפלאה אהבתה לך. ילדתו - זה הבן.
טובה לך - יותר טובה עשתה עמך, משבעה בנים - מהרבה בנים כמשפט חשבון הכתוב[106].
ד"א משבעה בנים - ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר משבעה ראשי אבות המפורסמים להלן (דה"א ב, יג-טו)[107], ר' נחמיה אומר משבעה המפורשים כאן: פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז (רו"ר ז, טז).
טז) ותקח נעמי את הילד - האמור למעלה 'ויתן ה' לה הריון ותלד בן'. ותשיתהו בחיקה - כענין (בראשית נ, כג) 'יולדו על ברכי יוסף'. ותהי לו לאומנת - 'כאשר ישא האומן את היונק' (במדבר יא, יב). והיתה אוהבת אותו כאחד מבניה, כי לא נשאר לה זכר אחר, ובו תתנחם.
יז) ותקראנה לו השכנות שם - האמור בפסוק.
יולד בן לנעמי - כמו 'ויהי לה לבן'.
ד"א רות ילדה ונעמי גדלה כמו שנאמר 'ותהי לו אומנת', מכאן למגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה הכתוב כאלו ילדו (סנהדרין יט, ב).
ותקראנה - השכנות הנזכרות בפסוק. שמו - של בן הנולד הנאמר עליו 'יולד בן לנעמי'.
עובד - יתכן לפרש על שם עובד אלהים, כמו שארז"ל (ברכות ז, ב) מנלן דשמא גרים, שנאמר (תהלים מו, ט) 'אשר שם שמות בארץ' אל תיקרי שַמות אלא שֵמות.
ויראה לי כי קודם שנולד הבן מת בועז[108], בעבור ותקראנה לו השכנות שם, כי היה לו לאמר 'ויקרא את שמו עובד' ומשמע אביו קרא שמו כך, כענין (בראשית לה, יח) 'ואביו קרא לו בנימין', ואף כי בועז היה זקן הרבה באותו הפרק[109].
ד"א ותקראנה שמו עובד - על שם אביו ועל שם אמו, אביו שהיה זקן ונשא אשה לשם שמים, ונקרא עובד אלהים, וכן הוא אומר (הושע יב, יג) 'ויעבוד ישראל באשה', ועל שם אמו דכתיב (מלאכי ג, יח) 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו', בין רות לערפה, ערפה הפכה עורף והיתה לחרפה ולקלס, ורות דבקה ביחוד השם לכך נקרא שמו עובד.
הוא אבי ישי אבי דוד - יש מפרשים כי שב לעובד שאף הוא היה אבי דוד, כענין (בראשית לב, י) 'אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק' (ראב"ע). והנכון בעיני כי הוא כמשמעו, שעובד היה אבי ישי וישי היה אבי דוד, ולא בא הכתוב רק לפרש היחס כדמפרש ואזיל. ועל כן אמרו קצת מן המפרשים כי לא נכתבה זאת המגלה רק להודיע יחס דוד, שהיה שורש למלכי יהודה ומשיח צדקנו[110].
יח) ואלה תולדות - אמר ר' אבהו כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים צדיקים אף האחרונים צדיקים (רו"ר ח, א)[111].
תולדות - אמר ר' שמואל בר נחמן כל 'תולדת' שבמקרא חסרין חוץ מתרין, 'אלה תולדות השמים והארץ' (בראשית ב, ד), ודין. ומה היו חסרין, ר' יהודה בשם ר' ראובן אומר ו"ו, כנגד ששה דברים שנטלו מאדם הראשון ואינן עתידין לחזור עד שיבא בנו של פרץ והוא מלך המשיח, ואלו הן: זיוו, וחייו, וקומתו, ופירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות. זיוו דכתיב (איוב יד, כ) 'משנה פניו ותשלחהו'. חייו דכתיב (בראשית ג, יט) 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב. קומתו דכתיב (שם, ח) 'ויתחבא האדם ואשתו', אמר ר' אבהו גרעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה[112]. פירות הארץ ופירות האילן דכתיב (שם, יז) 'ארורה האדמה בעבורך'. מאורות דכתיב (ישעיהו כד, כג) 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. וכולם עתידים לחזור בימי בנו של פרץ: זיוו דכתיב (דניאל יב, ג) 'והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע'. חייו דכתיב (ישעיהו סה, כב) 'כימי העץ ימי עמי', תני ר' שמעון בן יוחאי אין עץ אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) 'עץ חיים היא למחזיקים בה'. קומתו דכתיב (ויקרא כו, יג) 'ואולך אתכם קוממיות', תני ר' חייא בקומה זקופה, לא יראים מכל בריה. פירות הארץ ופירות האילן דכתיב (זכריה ח, יב) 'כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה', וכתיב (יחזקאל לו, ל) 'והרבתי את פרי העץ ותנובת השדה'. ומאורות דכתיב (ישעיהו ל, כו) 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור הלבנה יהיה שבעתים' וגו' (ב"ר יב, ו; ילקו"ש רמז תרט).
פרץ פרץ - אמר ר' אבא כל שנכפל שמו יש לו חלק לעולם הבא ובעולם הזה, 'אלה תולדות נח נח' (בראשית ו, ט), 'ואלה תולדות שם שם' (שם יא, י), 'ואלה תולדות פרץ פרץ'. מתיבין ליה והא כתיב (שם יא, כז) 'ואלה תולדות תרח תרח', ישנו בעולם הזה ובעולם הבא בתמיהה, [אמר להו אף היא לא נבטלה[113]], דאמר ר' אבא בר כהנא 'ואתה תבא אל אבותיך בשלום' (שם טו, טו) בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא, 'תקבר בשיבה טובה' שישמעאל יעשה תשובה (רו"ר מהדו' לרנר ח, ד; ב"ר ל, ד).
יט) וחצרון הוליד את רם - והלא ירחמאל הוא קדים שנאמר (דה"א ב, ט) 'ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כליבי', ולמה לא נתיחס אלא לפי שנשא אשה גויה להתעטר בה שנאמר (שם, כו) 'ותהי אשה אחת לירחמאל ושמה עטרה' (רו"ר ח, א).
כ) ועמינדב הוליד את נחשון - נשיא בית יהודה, הוא שהיה בעל דגל במדבר נוסע ראשונה.
ונחשון הוליד את שלמה - הוא הכתוב בדברי הימים (א ב, נד) 'בני (שלמה) [שלמא] בית לחם [ו]נטופתי', שבני בניו בטלו פרדמיאות שהושיב ירבעם על הדרכים, והיו מעשה האב והבנים נאים כנופת הנוטף, כענין (שה"ש ד, יא) 'נופת תטופנה שפתותיך'[114].
כא) ושלמון - למה 'שלמון' ו'שלמה', אלא עד כאן עשו סולמות לנשיאים, מכאן ואילך עשו סולמות למלכים. פי' משנולד דוד. ויתכן כי על זה הטעם יחסו הכתוב כאן, כי כבר יחסו בדברי הימים באריכות. ר' יצחק פתח 'אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי' (תהלים מ, ח). אמר דוד הייתי צריך לומר שירה, ואין 'אז' אלא שירה כד"א (שמות טו, א) 'אז ישיר משה'. 'הנה באתי במגלת ספר' זאת מגלת רות. 'כתוב עלי' פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. 'ספר' זו תורה שנאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה". ואעפ"כ 'כתוב עלי' בספר שמואל (ש"א טז, א) 'כי ראיתי בבניו לי מלך', וכתיב (שם, יב) 'קום משחהו כי זה הוא', וכן כתיב (תהלים פט, כא) 'מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו'. (רו"ר ח, א). וזהו סולמות למלכים.
הוליד את בועז - הוא אבצן מבית לחם הכתוב בספר שופטים (יב, ח-י) שהיה שופט בישראל (ב"ב צא, א).
ובועז הוליד את עובד - הנקרא עובד אלהים כמו שכתוב למעלה (פסוק יז), על שם אביו ואמו.
כב) ועובד הוליד את ישי - הוא הנקרא נחש 'אשר בא (את) [אל] אביגיל בת נחש' (ש"ב יז, כה), ובעבור שמת בעטיו של נחש שלא נמצא בו עון נקרא כן (ב"ב יז, א).
וישי הוליד את דוד - משיח אלהי ישראל. ויש תימה, אם ליחסו בא הכתוב כאן הנה כבר יחסו הכתוב בדברי הימים באריכות, וכמו שכתבתי למעלה (פסוק כא). אם כן לא יתכן לומר כי בעבור יחס דוד נכתבה זאת המגלה[115]. והנכון לפרש כי להודיע מתן שכרן של גומלי חסדים נכתבה, כמו שכתבתי בתחלת המגלה הזאת מדברי רז"ל (רו"ר ב, יד), וכמו שכתוב (תהלים לו, ח) 'מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון'[116].
תם
♦ ♦ ♦