וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (שמות כ, א).
עשרת הדברות הכוללות בתוכן את התורה כולה, כדבריו הנודעים של הרס"ג. נאמרו מפי הגבורה, לעם ישראל במרגלות הר סיני. הראנו ה' יתברך את אחדותו השלם: 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו' (דברים ד, לה). וכפי שפירש רש"י, שבנתינת התורה נפתחו רקיעי שמים וארץ וראו שהוא יחידי.
יפה כוחו של מעמד הר סיני לשעה ולדורות, כפי שמצינו בגמרא (יבמות קג, ב) ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, מחטא נחש הקדמוני. עוד כתב הרמב"ם (איגרת תימן), כאשר מאמץ הוא ברכים כושלות, בעת שמדות וצרות: 'ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב, הזרע הטהור והנקי שנאמר עליהם (יואל ג, ה): 'ובשרידים אשר ה' קורא', באר שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית וקבלו על עצמם המעשה והקבלה ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע!... וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על כל המסתפק בנבואה: לא עמדו אבותיו על הר סיני!'.
הרי לנו שמעמד הר סיני ממשיך בקול גדול שלא פסק מעולם, וממשיך הוא בתוכו של האיש הישראלי, לחזק את אמונתם בה' יתברך ובעבדיו הנביאים.
♦
א.
האם עשרת הדברות כולן נאמרו לישראל מהבורא?
מצינו מחלוקת בחז"ל ובראשונים האם נאמרו כל עשרת הדברות מפי הגבורה לישראל, או רק שתי הדברות הראשונות נאמרו לכלל ישראל מהבורא יתעלה בשלימות ההשגה, בשונה משאר הדברות, שהשלימן משה לישראל.מלשון הכתוב בפרשת יתרו מבואר שהקב"ה דיבר את כל עשרת הדברות האמורות, כנאמר: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה'.
אמנם בפרשת ואתחנן (דברים ה, ה) נאמר: 'אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר', ומשמעות הדברים שמשה רבינו אמר לעם ישראל את הדברות.
בגמרא (מכות כד, א. הוריות ח, א) מבואר שמשה רבינו צווה את ישראל בשם הבורא יתברך, תרי"א מצוות. ושתי מצוות נוספות: 'אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום'. מבואר שהקדוש ברוך הוא יתעלה אמר רק שתי דברות לעם ישראל, ושאר הדברות נאמרו על ידי משה. ומצינו כשיטה זו במקומות נוספים בחז"ל[1].
אמנם מאידך מצינו בחז"ל ובראשונים שביארו שכל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה, ולא מפי משה. כפי שדרשו רבנין בפסיקתא רבתי (פיסקא כב): 'כמה דברות שמעו ישראל מפי הגבורה, רבי יהושע (בן לוי) אומר שתי דברות. ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הגבורה, אחר כל הדברות מה כתב: 'ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות (שמות כ, טז)'. וכעין זה במקורות נוספים[2].
♦
ב.
פלוגתת האבן עזרא והרמב"ן
במאמרינו ננסה להעמיד בס"ד שנחלקו בזה האבן עזרא והרמב"ן בכמה מקומות לשיטתם, דהאבן עזרא סובר שכל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי צור ישראל וגואלו. והרמב"ן חולק, ודוגל בקבלת הגמרא ששתי דיברות שמעו ישראל מפי הגבורה בבירור.א. ראשונים רבים, והרמב"ן בכללם[3], הביאו ראיה לשיטתם שרק ב' דיברות שמעו ישראל במאמר הי"ת בסיני, וראייתם, שבשתי הדברות הראשונות דיבר הקב"ה כאדם המדבר על עצמו (בגוף ראשון): 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך וגו", 'על פני וגו", 'אנכי ה' אלהיך אל קנא וגו' לאוהבי ולשומרי מצוותי' (שמות כ, ב-ו).
אמנם לאחר שתי הדברות הראשונות נזכר הקב"ה רק כאדם המדבר על אדם אחר (בגוף שלישי): 'כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא' (שם, פסוק ז). 'כי ששת ימים עשה ה' וגו" (שם, פסוק יא). וכן הוכיח הרמב"ן (שם, פסוק ז) וזהו לשיטתו, שרק שתי דיברות נאמרו מפי הגבורה.
אמנם האבן עזרא (שמות כ, א בפירוש הארוך) כתב להדיא שהקב"ה אמר את כל עשרת הדברות לבני ישראל, ודוחה את ראיית הראשונים מדיוקי המקראות, היות ולאחר שאמר ה' יתעלה את שתי הדברות הראשונות, וקיבלו את מלכותו ואלוהותו, עבר לדבר על עצמו כאדם המדבר על אחר. ועוד, שכן משפט אנשי הלשון לדבר על עצמו כאדם המדבר על אחר. ועוד, שכן משפט אנשי לשון הקודש לדבר כך (ראה ציטוט מדבריו בהערה[4]).
אם כן נחלקו האבן עזרא והרמב"ן, דלאבן עזרא כל עשרת הדברות נשמעו לישראל מפי הבורא יתעלה. והרמב"ן פליג דרק ב' דברות נאמרו מפי הגבורה.
[אמנם להלן אות ג-ד יבואר שאף לרמב"ן שמעו ישראל את כל עשרת הדברות במאמר ה', אלא שהבנה ושלימות הדיבור, היו רק בב' הדברות הראשונות לבדן].
ב. מקום נוסף בו נחלקו האבן עזרא והרמב"ן על פי דרכם: 'אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר' (דברים ה, ה).
כתב הרמב"ן (שם): 'כי הוא היה עולה להר ושומע דברי השם ויורד ואומר להם עד שדבר השם עמהם פנים בפנים, וזה רמז אל כל מה שנזכר בפרשת בחודש השלישי, מתחלת כה תאמר לבית יעקב, עד ויאמר אליו ה' לך רד (שמות יט ג-כד).
ורבי אברהם אמר כי זה אחר מעמד הר סיני, והטעם הוא דבר עמכם פנים בפנים, ומאותו היום הייתי אני עומד בין השם וביניכם, ואינו נכון.
והנכון בעיני כי ירמוז למה שפירשנו שם (כ, ז) כי ישראל לא הבינו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך, ושאר הדברות משה הוא המגיד להם מה שיאמר השם, וזהו להגיד לכם את דבר ה' לפרש לכם כל דבור ודבור כי יראתם ולא עליתם בהר לאמר'.
ומבואר, שלדעתו של האבן עזרא, כל עשרת הדברות שמעו בבירור מפי הגבורה, ועל כך נחלק הרמב"ן וסובר שרק הדבור: אנכי ולא יהיה לך שמעו ישראל בבירור מפי הגבורה.
ג. לך נא וראה, שכן כתב האבן עזרא להדיא (דברים א, ה): 'ואמר להם כל המצות, גם עשרת הדברים, ששמעו אבותיהם מפי השם, ישמעום גם הם מפי ציר נאמן'.
וכעין זה בחזקוני: 'הואיל משה באר כל המצוות, גם עשרת הדברים ששמעו מפי הגבורה, רצה הקדוש ברוך הוא שישמעום גם הנולדים במדבר מפי ציר נאמן'.
ומפורש בדברי האבן עזרא, שבני ישראל שמעו והבינו את כל עשרת הדברות מפי הגבורה, ולא רק את ב' הדברות הראשונות.
ד. מקום נוסף בו הרמב"ן מבסס את שיטתו, שרק ב' דברות נאמרו מפי הגבורה הוא בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם (מצות עשה א, ולא תעשה ה). הנה לדעת הרמב"ם (שם מ"ע א, ל"ת א-ב, ה-ו) יש בשתי הדברות הראשונות - חמש מצוות עשה, עיין שם. ומקשה הרמב"ן, דלפי זה מה שמובא בגמרא (מכות שם) שתרי"א מצוות נשמעו מפי משה רבינו, וב' מצוות מפי הגבורה, אינו מכוון, שכן ב' הדברות כוללות חמש מצוות[5].
הרי שהרמב"ן סבור שרק שתי מצוות בלבד נשמעו בהר סיני מפי המקום[6].
♦
ג.
ביאור הרמב"ן החילוק בין שתי הדברות לשאר עשרת הדברות
יש להוסיף בביאור שיטת הרמב"ן, בפשוטו משמע שדוגל הוא בקבלת חז"ל בגמרא ששתי דברות אנוכי ולא יהיה לך, לבדן, נשמעו מפי הגבורה, ושאר הדברות נשמעו מפי עבדו נאמן ביתו.אמנם הרמב"ן עצמו (שמות כ, ז) מבאר את שיטתו, מפני השגת האבן עזרא (שם כ, א הובא לשונו לעיל בהערה ה), שמשמעות הכתובים: 'וידבר אלוקים את כל הדברים האלה', שהקב"ה אמר את כל עשרת הדברות לישראל.
וכתב על כך הרמב"ן: 'ואני אפרש לך קבלת רבותינו. בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים: 'משה ידבר והאלוקים יעננו בקול (שם יט, יט)'. ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז, כאשר פירשתי (שם ט), לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר: 'הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד, י)'. אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל'.
ומבואר שוודאי ששמעו ישראל את כל עשרת הדברות מפי הבורא יתברך. אלא שהבינו את הדבור בשלימות השגתו, רק בשתי הדברות הראשונות. ושאר הדברות ביאר להם משה את כוונתן.
♦
ד.
שמועת הרא"ש בשם הרמב"ן - השגת פנים בפנים בשתי הדברות הראשונות
בפירוש הרא"ש (שמות כ, א) מביא בשם הרמב"ן: 'והרמב"ן ז"ל פירש, שלפי[כך] השני דברים ראשונים בלשון נוכח, לפי שהם עיקר הראיה והכל תלוי בקבלת עול מלכות שזהו הדיבור הראשון, וכן פי' אנכי ה' - אני ה' חפץ שתקבלני עליך להיות אלהיך, ועשיתי לך כך וכך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. והדיבור שני תועבת ע"ז, ולכך היה נראה להם כאלו הדיבור עמהם פה אל פה אבל הדיבורים האחרים שלא היו כ"כ עיקר לא היה נראה להם כמו שהיה מדבר עמהם אלא כאדם השומע מפי הגבורה ולכך היה הדיבור בלשון נסתר'.אם כן מבואר ששמעו ישראל מפי הגבורה את כל עשרת הדברות, אלא שבשתי הדברות הראשונות הדיבור היה באופן של 'פה אל פה', בשונה משאר עשרת הדברות שהדיבור היה באופן של שמיעה.
♦
אם כן נמצאנו למדים, כי האבן עזרא והרמב"ן נחלקו בכמה מקומות לשיטתם, דלדעת האבן עזרא כלל ישראל שמעו את כל הדברות בפרטות מה' יתברך. והרמב"ן סובר ששלימות ההשגה היתה בשתי הדברות הראשונות, ובשאר הוצרכו לביאורו של משה רבינו, וכדברי חז"ל בגמרא, שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, בשונה משאר הדברות.
לביאורים נוספים בגדר שתי הדברות לעומת עשרת הדברות, ראה בהערה[7].
♦ ♦ ♦