אכילה לפני תפילת שחרית קודם נטילת התרופה
שאלה. נער או בחור עם הפרעת קשב, שנוטל כל יום תרופה, ואחת מתופעות הלוואי של התרופה, היא חוסר תיאבון לאכול במשך כמה שעות, ולכן מוכרח לאכול קודם נטילת התרופה, ועתה נפשו בשאלתו אם מותר לו לאכול לפני התפלה, כדי שיוכל אח"כ לקחת את התרופה, ויוכל להתפלל בריכוז ובכוונה. וצדדי הספק הם, כי מצד אחד יש לומר דכיון שהוא מוכרח לאכול קודם נטילת התרופה, כדי שלא יהיה רעב במהלך היום, ויוכל לתפקד כאחד האדם, א"כ הרי זה בכלל הצמא והרעב, שמותר להם לאכול לפני התפלה, וכמ"ש מרן בש"ע (סי' פט ס"ד). אולם יש לומר דכיון שלפני התפלה עדיין אינו רעב, א"כ לא הותר לו לאכול כדי שלא ירעב במהלך היום. ואע"פ שלוקח את התרופה כדי להתפלל בכוונה, מכל מקום אינו מוכרח לאכול קודם נטילת התרופה, ויכול לקחתה על בטן ריקה.תשובה. יאמר ברכות השחר וק"ש [ויאכל], ויקח את הכדור ויתפלל כהוגן.
[נראה שטעמו משום דאע"פ שאינו רעב או צמא לפני התפלה, מכל מקום כיון שמטרת אכילתו היא כדי שלא יגרם לו חולשה מכך שלא יאכל (מפני איבוד התיאבון), א"כ חשיב כאוכלים ומשקים לרפואה, שמותר לקחתם קודם התפלה, וכמ"ש מרן בש"ע (סי' פט ס"ג). וכתב המשנ"ב בביאור הלכה (שם ד"ה וכן) בשם הפר"ח והפמ"ג, שאפילו אם יכול לאכלם לאחר התפלה, גם כן מותר, כיון שהוא מכוין לרפואה. ע"כ. וע"ע בערוה"ש (שם סעיף כד). וכיוצא בזה כתבו בס' תורת חכם ברוך (בן חיים ח"ב סי' פט ס"ק יב) ובשו"ת ויברך דוד (הרפנס תפלה סי' פג אות ב). ע"ש. וע"ע בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קעא). ועוד יש לומר, שהדבר דומה למ"ש הפרי חדש (שם סק"ח), שאפילו אם אינו רעב קודם התפלה, אלא שצריך לאכול קודם שתייתו איזה דבר, כדי שלא תהיה השתיה אליבא ריקנא, ותזיק לו השתיה, גם בזה מותר לאכול. ובזה ביאר את דברי מרן בש"ע (שם ס"ד). וכ"כ המשנ"ב בביאור הלכה (שם ד"ה הצמא) בשם הפמ"ג (שם בא"א ס"ק יא). וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק לח) בשם הפר"ח. ומוכח דאע"פ שעתה אינו רעב, מ"מ כיון שאם ישתה אליבא ריקנא, תזיק לו השתיה, מותר לו גם לאכול מעט. ולפי"ז הכא נמי כיון שיגרם לו נזק אם לא יאכל קודם נטילת התרופה (ולפעמים יכול להגיע גם למצב של אנמיה), הוא רשאי לאכול קודם התפלה. [ויש לפלפל בזה]. ועוד י"ל שאם לא נתיר לו לאכול לפני התפלה, מסתמא ייקח את התרופה רק אחר שיתפלל ויאכל (כדי שלא תגרם לו חולשה במהלך היום מכך שלא יאכל), וא"כ נמצא שיפסיד את הכוונה בתפלה, והרי לדעת מרן הש"ע (סי' קא ס"א) אם לא כיון באבות, אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. וע' במשנ"ב (שם סק"ג). וא"כ ממה נפשך חשיב שהוא אוכל קודם התפלה, וכמ"ש כיוצא בזה בשו"ת ארץ צבי (פרומר סי' כד, דף לו ע"ג ד"ה ועי"ש). ע"ש. ולכן עדיף שיאכל לפני התפלה ויקח את התרופה, כדי שיוכל לכוון בתפלה. וכ"כ בנידוננו בס' תשובות והנהגות (ח"ח סי' נח אות ב). וכן השיבוני רבים מגדולי הפוסקים, ומכללם הגאונים רבי אביגדור הלוי נבנצל, רבי שלמה משה עמאר, רבי שמואל אליעזר שטרן, רבי יצחק רצאבי, ורבי שמאי קהת הכהן גרוס (בעל שבט הקהתי) שליט"א.]
♦
ב.תפלה קצרה כדי להתפלל בכוונה
שאלה. מי שיש לו הפרעת קשב, ולכן קשה לו מאד להתרכז בתפלה, האם עדיף שיתפלל תפלה קצרה (שמסתמא בזה יצליח לכוין יותר, כיון שהוא יודע שתכף יסיים), או שיתפלל תפלה רגילה, ומה שיצליח לכוון יכוון.תשובה. תפלה רגילה, ויכוין כמה שאפשר. ידוע מ"ש הרמ"א שעכשיו אין אנו מכוונים כהוגן.
[כוונתו לדברי הרמ"א (סי' קא ס"א), שכתב וז"ל והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, א"כ למה יחזור. ע"כ. ולכאורה יותר היה לו לציין לדברי מרן בש"ע (סי' צח ס"ב), שכתב וז"ל לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה. ע"כ. ומקורו טהור מדברי הטור (שם) בשם מהר"ם מרוטנבורג. וכן כתבו כמה ראשונים. ואכמ"ל. [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: לענ"ד הרמ"א חזק יותר, כי הוא סובר שאף אם לא כיון, וצריך לחזור מן הדין, אינו חוזר מחמת חסרון כוונה, משא"כ מרן שמדבר על דין צדדי. וק"ל]. ומה שכתב מרן זצ"ל שיתפלל תפלה רגילה, ויכוין כמה שאפשר, ולא הורה שיתפלל תפלה קצרה, נראה דהיינו משום שיצטרך לנהוג כן בקביעות, והרי כיום אין נוהגים להתפלל תפילת הביננו כלל, וכמ"ש המשנ"ב בביאור הלכה (סי' קי ס"א ד"ה או), ונתן כמה טעמים לדבר. ע"ש. וע"ע בערוה"ש (שם ס"ו) ובכה"ח (שם סק"ה וסק"ח). [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: לכאורה טעמו מבואר, כי בלא"ה רוב העולם לא מכוונים, וא"כ למה להגיע לתפלה קצרה].]
♦
ג.
לסמוך על קטן שיאכיל את החיה בזמנים שצריכה לאכול
שאלה. מי שנצרך לגדל חיה (כגון ארנבות, אוגרים וכדומה) בתוך הבית בשביל הילד שלו, לצורך רפואה לקשב וריכוז ובעיות רגשיות (ע"פ דעת הרופא), האם צריך לבדוק כל פעם לפני שהוא בא לאכול, שהילד כבר האכיל את החיה (באופן שאין לה אוכל במקום מסודר), או שהוא יכול לסמוך על הילד שיהיה אחראי להאכיל את החיה בזמנים הקבועים שלה לאכילה. ומה הדין כשהחיה שייכת לילד עצמו (כגון שקיבל כסף מאחר על דעת שאין לאביו רשות בו, וקנה בו חיה), והאב רואה שהוא מתרשל בהאכלתה, האם הוא חייב לבדוק כל פעם לפני שאוכל, שהילד האכיל את החיה. או דלמא כיון שהחיה אינה שייכת לאב, אין עליו איסור לאכול קודם שתאכל החיה.תשובה. כדאי לבדוק כדי לחנך את הילד.
[נראה מדבריו שמעיקר הדין יכול לסמוך על הילד שיאכיל את החיה בזמן (ואינו צריך לבדוק כל פעם בעצמו), ומכל מקום כדאי לבדוק, כדי לחנכו בכך. ולכאורה יש להעיר, דכיון שהחיה שייכת לאב, א"כ מוטל עליו להאכילה, ואע"פ שהקטן הוא כמו שלוחו לכך, מ"מ קיי"ל שבקטן לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו, וכמבואר בעירובין (לא:), שאם מסר את העירוב ביד חש"ו כדי שיתנו אותו לאחר שיניחו במקומו, צריך לעמוד ולראות שנותנים אותו ליד הגדול. וכן פסק מרן בש"ע (סי' תט ס"ח). ומבואר שבקטן לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. וכיוצא בזה כתב בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' רלה אות ב) לענין משלוח מנות ע"י קטן. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סוף סימן עא) ובספר חזון עובדיה (פורים עמ' קמז). ע"ש. ונראה דס"ל שהאיסור לאכול קודם האכלת החיה, אינו תלוי בבעלות ממונית, אלא באחריות על האכלתם, וכמבואר מדברי היד אפרים (סי' קסז ס"ו). ע"ש. [וי"ל]. ולכן הכא נמי כיון שהאחריות על האכלת החיה מוטלת על הקטן, לא חוששים שמא הוא לא יעשה את שליחותו. ויש עוד לפלפל בזה. ואכמ"ל. [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: אני חושב שתשובת הרב חוזרת על המקרה השני, שאין לאב רשות בזה].]
♦
ד.חלם באמצע קידוש או הבדלה
שאלה. מי שיש לו הפרעת קשב, ומחמת כן הוא שוטט במחשבותיו בעת שמיעת קידוש או הבדלה, האם יצא ידי חובתו, והאם יש חילוק ברמת הניתוק שבו הוא היה.תשובה. אם ענה אמן וידע על מה הברכה יצא י"ח.
[לכאורה משמע מדבריו שאפילו אם בחלק מהברכה לא היה מרוכז כלל, מ"מ אם ענה אמן וידע על מה הברכה, יצא י"ח. וקשה, שהרי מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ד סי' יט) מבואר שאפילו אם הסיח דעתו בחלק מהברכה, לא יצא י"ח. והובא בטור (סי' נט). וע' בש"ע (שם ס"ד) ובביאור הלכה (שם ד"ה עם). ואפשר שכוונתו היא דכיון שענה אמן, על כרחך שלא התנתק לגמרי משמיעה, ולכן אע"פ שחשב על עוד דברים באמצע הקידוש או ההבדלה, יצא י"ח, וכמבואר מדברי הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תסז). וכן מוכח מדברי המשנ"ב בשער הציון (סי' קסז ס"ק מג), שאפילו אם לא היה מרוכז לגמרי בשמיעת הברכה, מ"מ יצא י"ח (אם לא הסיח דעתו לגמרי). וראה עוד במקורות לתשובה להלן (אות י).]
♦
ה.
לתת תרופה לילד בשבת באופן שתגרום לו שלא יוכל לאכול סעודת שבת
שאלה. מי שיש לו ילד עם הפרעת קשב, שהתרופה גורמת לו לאבד את התיאבון (כי תרופה זו גורמת לחוסר תיאבון להרבה ילדים, וחלק מהילדים מגיעים למצב שאין להם תיאבון לאכול כלל, וחלקם יכולים לאכול בדוחק), ואם ייקח את התרופה בשבת, לא יוכל לאכול את אחת מסעודות השבת (או יותר), האם מותר לתת לו תרופה בשבת. ויש בזה כמה שאלות. א. מה הדין אם יוכל להתאמץ ולאכול בלי תיאבון, אבל לא תהיה אכילתו בגדר אכילה גסה. ב. מה הדין כשלא יוכל לאכול כלל, והאם יש חילוק בזה בין קטן לגדול. ג. האם יש חילוק בין אם רוצה ליתן לו תרופה כי הוא מפריע בהתנהגותו (היפראקטיביות וכדומה) וגורם צער לסובבים אותו ולעצמו (מחמת גערות ונזיפות), או שנותן לו תרופה כדי שיתפלל בריכוז, או כדי שיוכל ללמוד עמו בריכוז ובישוב הדעת.תשובה. לתת לו בליל שבת אחר הסעודה, ועד מחר תפוג ההשפעה שלו, ויוכל לאכול עכ"פ כזית.
[הנה דברתי בזה עם מרן זצ"ל (ליל ש"ק בא התשפ"ג), ואמרתי לו שלכאורה יש בעיה עם הפתרון הזה, כיון שתרופה זו (ריטלין וכדומה) גורמת לעירנות, וא"כ לא יצליח לישן בלילה מחמת התרופה. ועוד, שהרי רוצה לתת לו תרופה ביום, כדי שיהיה רגוע במהלך היום, ומה יעזור שייתן לו את התרופה בלילה. ואמר שייתן לו ביום אחר הסעודה, ואע"פ שמחמת כן לא יוכל לאכול סעודה שלישית, מ"מ אם אין ברירה אחרת, מותר לתת לו, ואפילו אם הוא כבר מעל גיל מצות. עכת"ד. ונראה שטעמו שמותר לתת לו את התרופה, אע"פ שזה גורם לו שלא יוכל לאכול סעודת שבת, משום שיהיה לו (ולבני ביתו) צער אם לא ייקח את התרופה, וא"כ י"ל שהדבר דומה למ"ש מרן בש"ע (סי' רפח ס"ג) דמי שמתענה כל השבוע, והאכילה בשבת צער היא לו מפני שינוי וסת, רשאי להתענות בשבת. ע"ש. וע"ע בערוה"ש (שם ס"ג). ולכן הכא נמי כיון שאם יימנע מנטילת התרופה (כדי לא לבטל סעודת שבת), הדבר יגרום לו צער וביטול עונג שבת, רשאי ליטול את התרופה, אע"פ שמחמת כן יפסיד סעודה שלישית. [ומכל מקום נראה, שאם על כל פנים יש לו תיאבון לאכול פת הבאה בכיסנין או אפילו פירות, צריך לאכול, וכמבואר בש"ע (סי' רצא ס"ה). ע"ש]. וכ"כ בספר תשובות והנהגות (ח"ח סי' נח אות ד), דכיון שזו רפואתו כדי שיתנהג בדרך בני אדם, מותר לו לדחות מחמתה את מצות סעודות שבת. ע"ש. וכן השיבוני כמה מגדולי הפוסקים, ומכללם הגאונים רבי יצחק זילברשטיין, רבי משה שאול קליין, ורבי שמאי קהת הכהן גרוס (בעל שבט הקהתי) שליט"א. וראה עוד בתשובת מרן זצ"ל להלן (אות ז) ובמקורות שם.]
♦
ו.לתת לילד לשחק עם חיית מחמד בשבת
שאלה. נער שהגיע למצות, שמגדלים בשבילו חיה בתוך הבית, לצורך רפואה לקשב וריכוז ובעיות רגשיות, האם יש להתיר לו להתעסק עם החיה בשבת, כיון שהיא מיוחדת לצורך שעשוע ורפואה, או כיון שבעלי חיים הם מוקצה, וכמ"ש בש"ע (סי' שח סעיף לט), אין לחלק בזה.תשובה. יכול להיות.
[נראה שמרן זצ"ל מסופק בדבר, כי מצד אחד יש לומר דכיון שגזרו חכמים שלא לטלטל בעלי חיים בשבת, לא פלוג רבנן. וכמ"ש כיוצא בזה הרא"ש בתשובה שהובאה בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' פב) בדין טלטול עופות המצפצפים בקול נאה, דכיון שאין משתמשים בבעלי חיים בשבת, לא פלוג רבנן בבעלי חיים. והובא בכה"ח (סי' שח ס"ק רלה). ע"ש. ומאידך יש לומר דהיינו דוקא בעופות המצפצפים, שאין דרך לטלטלן אלא הם נמצאים בכלובן, ולכן אע"פ שהם עומדים לנוי ולהנאה, מ"מ דינם כשאר בעלי חיים, דאע"פ שהם ראויים לשימוש המותר בשבת (כגון לשחק בהם לתינוק), אסור לטלטלם בשבת, דלא פלוג רבנן. ומשא"כ בנידוננו, שהחיות עומדות לטלטול ולמשחק בגופן, וא"כ י"ל שגם לדעת הרא"ש מותר לטלטלם בשבת, וכמ"ש בס' שמירת שבת כהלכתה (פרק יח הערה סב, ופרק כז הערה קא) בשם הגרש"ז אויערבאך. ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' טז, וח"ה סי' כב אות כא) ובשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' לג אות א) ובספר חזון עובדיה (שבת ח"ג עמ' קיד) ובספר מנוחת אהבה (ח"א פי"ב הע' 114 ד"ה ולא אכחד) ובספר ילקוט יוסף (הנדמ"ח ברכות ח"א עמ' תמא) ובשו"ת יגל לבי (ח"א סי' יב). ואכמ"ל.]
♦
ז.לתת תרופה לילד בליל הסדר שתגרום לו לביטול מצות אכילת מצה ומרור
שאלה. מי שיש לו ילד (שהגיע לחינוך) עם הפרעת קשב, ובליל הסדר מוכרח לתת לו תרופה כדי שישב רגוע, ובפרט כשיש אורחים, ויש בדבר משום כבוד הבריות. אלא שאם ייתן לו תרופה לפני הסדר, יגרום שלא יוכל לחנכו למצות אכילת מצה ומרור, כיון שנטילת התרופה גורמת לו לאיבוד התיאבון למשך כמה שעות. והשאלה היא אם מותר לו לתת לו תרופה (ובעקיפין לגרום לביטול מצות החינוך במצות הנ"ל), כדי שהסדר יתנהל בצורה יפה (ובפרט כשיש אורחים, או שאר בני הבית שלא יפגעו מהתנהגותו), או שאין חכמה ואין עצה לבטל מעליו מצות חינוך למצות הלילה.תשובה. זו שאלה קשה וצ"ע.
[ונראה ששורש הספק הוא, כי מצד אחד צריך לחנכו למצות אכילת מצה ומרור, ומצד שני יש לומר דכיון שמצות חינוך מוטלת על האב (ולא על הבן), וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' כו), א"כ י"ל דכיון שבנידוננו מצות החינוך כרוכה בצער (שהרי יצטרך להימנע מלתת לו תרופה), לא חייבוהו חכמים. ובפרט שאם ייתן לו תרופה יוכל לקיים את מצות 'והגדת לבנך' כראוי, אע"פ שמעיקר הדין יוצא י"ח אפילו במעט סיפור, וכמ"ש האבודרהם(סדר ההגדה) בשם הרשב"א. וכ"כ בס' ארחות חיים (הלכות ליל הפסח אות יח). ע"ש. וע"ע בשו"ת חזון עובדיה (סי' יט אות ו). וכל שכן באופן שיש בזה ענין של כבוד הבריות, כגון שהזמין אורחים לליל הסדר, ואם לא ייתן לילד תרופה, עלול להיגרם לו אי נעימות מחמת התנהגותו. [ואינו דומה למה שהשיב מרן זצ"ל לעיל (אות ה ובמקורות שם), דשאני התם שהמצוה היא להתענג בשבת, וזה העונג שלו. ומשא"כ אכילת מצה ומרור, שאינה כדי להתענג, ולכן אין לפטרו משום צער, וכדמוכח כיוצא בזה מדברי מרן בש"ע (סי' תעב ס"י). וכן מבואר מדברי מרן בש"ע (סי' קסז ס"כ) והמג"א (שם ס"ק מא). וע"ע בביאור הגר"א (סי' קפח סק"ג) ובביאור הלכה (סי' תרלט ס"ג ד"ה בליל). ואכמ"ל]. ובפשטות נראה, שיכול לתת לו את התרופה בשעות הצהרים, באופן שמשער שהשפעתה תפוג כחצי שעה (או יותר) קודם חצות הלילה, ואז ייתן לו לאכול מצה ומרור וכורך ואפיקומן. וכן השיבני (בתשובה כת"י) הגאון רבי אביגדור הלוי נבנצל שליט"א. וכן שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א. וע"ע בשו"ת אבני דרך (חי"ח סי' עג), ובמה שכתבתי בזה בס"ד בירחון האוצר (גליון פט עמ' פו והלאה).]
♦
ח.שמיעת שירים בימי הספירה ובין המצרים להרגעת הנפש
שאלה. ילד או בחור עם הפרעת קשב (היפראקטיבי), ששמיעת שירים מועילה לו מאד להוציא את האנרגיות או כדי להרגיע את נפשו הסוערה, ואינו יכול לעשות כן באופן אחר, האם יש להתיר לו לשמוע שירים (באוזניות או בהצנע) בימי העומר ובבין המצרים.תשובה. מותר.
[נראה שטעמו הוא משום דמה שנהגו להחמיר בשמיעת שירים בימי הספירה ובבין המצרים, היינו דוקא באופן שכוונתו לשם שמחה, אבל אם כוונתו להרגעת העצבים וכדומה (וכמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ה), אין לאסור כלל, אע"פ שודאי השירים מביאים אותו לשמחה, כיון שאינו מתכוין לכך. וכ"כ הגרז"נ גולדברג בשו"ת בנין אריאל (עמוד 66), ששמיעת מוזיקה שהיא חיונית לנפש אינה בכלל ריקודים ומחולות שנאסרו בבין המצרים. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שסח) ובספר חזון עובדיה (ארבע תעניות סוף עמוד קנז) ובספר אור לציון (ח"ג פכ"ה ס"ב) ובספר פסקי תשובות (מהדורת תשפ"א סי' תקנא הע' 150). [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: לדעתי טעמו של הרב להקל בזה, כי איסור זה של שמיעת שירים הוא איסור מחודש, ולא מהספרים הקדמונים, ולכן אם יש צורך אפשר להקל].]
♦
ט.נטילת תרופה בצומות וביום הכפורים
שאלה. נער או בחור עם הפרעת קשב, ומחמת כן הוא נוטל תרופה בכל יום, כדי שיוכל להתנהל כאחד האדם, ולהתפלל וללמוד תורה בישוב הדעת, אלא שבשביל לקחת את התרופה, מוכרח לשתות מעט מים, האם יש מקום להתיר לו ביום תענית ציבור, לקחת את התרופה עם מעט מים. ומה הדין ביום הכפורים, באופן שאם לא ייקח תרופה, יקשה עליו מאד להיות מרוכז בתפילות ולהתנהג כאחד האדם. והאם יכול לקחתה עם מעט מים (מרים), באופן שקשה לו לבלוע גלולה בלי מים.תשובה. ביום תענית מותר, ביוה"כ איני יודע.
[מה שכתב מרן זצ"ל, שביום תענית מותר, נראה דהיינו משום שהתרופה מרה, וגם היא פחותה מכשיעור. ועוד, שאינו אוכל את הגלולה, אלא בולע אותה. וכ"כ הגאון רבי יוסף מונטיקייו בשו"ת כתונת יוסף (סי' ד) להתיר לבלוע גלולה מרה בתענית מהטעמים הנ"ל. והובא בכה"ח (סי' תקנד ס"ק לד). ומשמע מדבריו דהיינו אפילו אם אינו בגדר חולה שאין בו סכנה. ומה שהתיר מרן זצ"ל לבלוע את הגלולה אפילו עם מעט מים, היינו משום שאין כוונתו ליהנות מהמים, אלא לצורך בליעת הגלולה. וא"כ י"ל שהדבר דומה למ"ש המג"א (סי' תקסז סוף סק"ח) והמשנ"ב (שם ס"ק יג) שמותר לבלוע את הרוק ביוה"כ, כיון שאין כוונתו כלל לשתיה. ע"ש. וע"ע בספר חזון עובדיה (ימים נוראים עמ' שי). ובפרט אם הוא בולע את הגלולה עם מעט מים פחות משיעור רביעית, שעדיין הוא נחשב מעונה, וכמ"ש המג"א (סי' תקסח סק"ב) והמשנ"ב (שם סק"ה). ע"ש. וע"ע בביאור הלכה (סי' תקנד ס"ו ד"ה דבמקום). ולכן הכא נמי רשאי לבלוע את הגלולה עם מעט מים. וכ"כ כיוצא בזה בספר חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' ל), דמי שסובל בתענית ציבור ממיחושי ראש, ואינו יכול לבלוע גלולה בלי מים, מותר לו לבולעה עם מעט מים. ע"ש. וע"ע במשנ"ב מהדורת תפארת (סי' תקסז הע' 1) ובקיצור ש"ע חזון עובדיה (תעניות פ"א הע' 31). ומה שנסתפק מרן זצ"ל לענין יום הכפורים, פשוט דהיינו משום דיוה"כ חמיר טפי. אלא שעדיין יש לדמותו לדברי המג"א (סי' תקסז סוף סק"ח) והמשנ"ב (שם ס"ק יג) הנ"ל, ולפי"ז הכא נמי יש להקל ביוה"כ ליטול את התרופה עם מעט מים מרים. ועכ"פ בנטילת התרופה בלי מים כלל, כיון שהגלולה פחותה מכשיעור, וא"כ יש לומר שאין איסור לקחתה, וכמבואר מדברי מרן בב"י (סי' תריב), שאכילת דברים שאינם ראויים לאכילה פחות מכשיעור, מותר אפילו לכתחילה. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בספר מקראי קדש (ימים נוראים סי' נט) בדעת מרן הב"י. וכן מבואר בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ס בהערה ד"ה ולכאורה) ובס' חוט שני (יוה"כ עמ' קמד ד"ה ויש, ועמ' קמה ד"ה ובפרט). ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת שלמה (קמא סי' יז אות ג). ואכמ"ל.]
♦
י.
אם יש חובה לקחת תרופה כדי להתרכז בקריאת המגילה
שאלה. מי שיש לו הפרעת קשב, ולכן קשה לו מאד להתרכז בקריאת המגילה, ומכיר את עצמו שנוטה לחלום באמצע הקריאה, האם הוא מחוייב לקחת תרופה כדי שיוכל להיות מרוכז בכל הקריאה. ומה הדין אם מחמת כן יסבול מחוסר תיאבון או חוסר מצב רוח, והדבר יפגע בשמחת הפורים שלו.תשובה. ילמד לקרוא המגילה בעצמו.
[והיינו שאם יקרא בעצמו, אע"פ שלא יהיה מרוכז במה שקורא, מ"מ יצא י"ח, וכמ"ש הרא"ש בתשובה (כלל ד סי' יט). והובא בטור (סי' נט ס"ד). אבל אם ישמע מאחר ויסיח דעתו באמצע הקריאה, לא יצא י"ח, דהוי כמי שלא שמע כלל, וכמ"ש הרא"ש בתשובה (שם). וכ"כ הלבושי שרד (סי' תרצ ס"ק יד) בדעת הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תסז). וכן מבואר בביאור הלכה (סוף סימן תרצג). וע"ע בשער הציון (סי' תרצ ס"ק לט). וכ"כ בספר בלילה ההוא (מנדלבוים עמ' 9) בשם הגרי"ש אלישיב. וכ"כ בספר דברי שלום (מועדים פרק עה סעיף כז) בשם הגאון רבי שלום כהן, שאם איבד את ריכוזו לגמרי, עד שאינו שם לב למה ששומע, לא יצא י"ח. וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' ריג אות ב) ובשו"ת שואלין ודורשין (שלזינגר ח"ח סוף סימן נה) ובספר הליכות מועד (מלכא פורים פי"ד ס"ה). והגדר בזה הוא אם יידע להשיב היכן נמצא הבעל קורא באותה שעה, וכמ"ש בשו"ת שבט הקהתי (שם). וכ"כ בספר בלילה ההוא (שם) בשם הגרי"ש אלישיב. ע"ש. וע"ע בשו"ת מקדש ישראל (פורים סי' פב וסי' פג) ובספר שלמי תודה (פלמן פורים סי' יז אות א) ובספר פסקי תשובות (סי' תרצ אות ד) ובספר פסקי שבת (נסיר ח"א חלק התשובות סי' יג אות ו) ובקובץ אסיף (ח"ג עמ' 502) ובספר עתה באתי (אוהב ציון קונטרס אחרון סי' ט), ובמה שכתבתי בזה בס"ד בירחון האוצר (גליון פח עמ' נז והלאה). ולכן כתב מרן זצ"ל, שילמד לקרוא בעצמו, דאל"כ יש לחוש שלא יצא י"ח וכנ"ל. וכ"כ בספר בלילה ההוא (שם) בשם הגרי"ש אלישיב, דכיון שקשה להינצל מהיסח הדעת בקריאת המגילה, ויש חשש שאינו יוצא י"ח, לכן ראוי לכל מי שהיכולת בידו שתהיה לו מגילה כשרה, שיקרא ממנה בלחש מילה במילה. ע"ש. [ויתכן לומר שגם מרן זצ"ל יסכים שאם אינו יודע לקרוא בעצמו, עליו לקחת תרופה כדי לצאת י"ח]. וע"ע בשו"ת דבר חברון (ליאור או"ח ח"ב סי' שלד). ויש להשיב על דבריו.]
♦
יא.
לתת ממתק חלבי בתוך שש שעות לילד שמתקשה להתאפק
שאלה. ילדים עם הפרעת קשב סובלים מקושי גדול בשליטה ברצונות (אימפולסיביות), ובעקבות זאת נתעוררה שאלה אם יש מקום להקל בנתינת ממתקים חלביים לילד (מבני עדות המזרח, שמחמירים בזה יותר) עד גיל שלש עשרה, בתוך שש שעות לאכילת בשר, באופן שאביו יודע שאם לא ייתן לו, הילד עלול להפר את השלוה בבית, או להתמרד עליו.תשובה. אפשר להקל בתוך חמש שעות.
[לא ברורה כוונת מרן זצ"ל, שאם כוונתו שניתן להקל לפני שיעברו שש שעות (בתוך השעה השישית), א"כ היה לו לומר 'אחר חמש שעות', ואם כוונתו שאין צריך להמתין אפילו חמש שעות, א"כ היה לו לומר 'אחר ארבע שעות'. ודוחק לומר שכוונתו להקל אחר ארבע שעות (בתוך השעה החמישית) ע"פ דברי הפרי חדש (יו"ד סי' פט סק"ו) שכתב להקל בימות החורף לאכול חלב אחר ארבע שעות מאכילת הבשר. ע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' ד אות יב). וע"ש. ולכן אע"פ שלמעשה נקטינן שצריך להמתין שש שעות, מכל מקום בקטנים יש להקל אחר ארבע שעות, וכמ"ש כיוצא בזה מרן בב"י (או"ח סי' רסט) לענין שתיית קטנים מיין הקידוש בבית הכנסת. ע"ש. דזה אינו, שהרי מטעם זה יש להקל רק בימות החורף. [וע' בספר מזמור לדוד (פארדו שם). וצ"ע]. ועוד דא"כ היה לו להקל מטעם זה אפילו אחר שעה, וכמ"ש כיוצא בזה בשו"ת יביע אומר (שם אות ז) ע"פ דברי מרן בב"י הנ"ל. ע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' ג אות ז). ודו"ק. [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: לענ"ד כוונת הרב להקל אחר חמש שעות דוקא, כמ"ש הרמב"ם (פ"ט ממאכלות אסורות הכ"ח) 'כמו שש שעות', והלשון 'בתוך' חמש שעות, לאו דוקא. ע"כ. [וכן הסכים ידידי הג"ר אדיר הכהן שליט"א בדעת מרן זצ"ל]. א.ה. ויש להביא סיוע לדבריו בפירוש תשובת מרן זצ"ל, שהרי הרב בעצמו בהוספה לספר ברוך השלחן (כהן ח"ב פ"א הערה כט) כתב שאין להקל בקטנים ע"פ דברי מרן בב"י (סי' רסט) הנ"ל, כי מתירוצו השני מוכח להיפך, ושכן מנהגם להחמיר לקטנים מבני שש ומעלה, אא"כ הם חולים או חלושים. ע"ש. וע"ע בהסכמת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לספר הנ"ל (ד"ה עוד) מה שהשיב על דבריו. ולכן מוכרח לומר שכוונתו להקל בתוך השעה השישית, ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל. ואכתי צ"ע].]
♦
יב.
מדבקת ריטלין אם נחשבת חציצה בטבילה
שאלה. יש כיום אפשרות להדביק מדבקת ריטלין (דייטרנה) על הגוף (במקום הגלולות), והשאלה היאך הדין באשה שנתנה מדבקה על בשרה (ובדרך כלל נותנים אותה בירך) קודם הטבילה, כדי להיות מיושבת בדעתה כשתהיה עם בעלה, וכידוע שהפרעת קשב גורמת לקושי בענינים שבינו לבינה, בפרט אצל האשה (מפני היסח הדעת וכו'), ואח"כ טבלה עם המדבקה, האם בדיעבד עלתה לה טבילה, או שצריכה לחזור ולטבול, ואם יש חילוק בין לנה עם בעלה ללא לנה. והנה זמן השפעת המדבקה הנ"ל הוא תשע שעות, ופעולתה ממשיכה עד שעתיים או שלש לאחר הסרתה (יחד בערך שתים עשרה שעות). ויש במדבקה זו גדלים שונים, מ- 1.4 על 1.4 ס"מ, עד- 1.5 על 3.9. בדרך כלל היא אמורה להחזיק במקוה או בברכת שחיה או במקלחת, ואמנם לפעמים המים מחלישים את הדבק, אבל לרוב לא. בארץ הקודש אינה מצויה כל כך, כיון שהיא יקרה, ומשרד הבריאות אינו מממן אותה (ואפשר להשיגה רק בבתי מרקחת פרטיים), אבל בחוץ לארץ היא מצויה מאד. ולכאורה יש לדמות הדבר למ"ש כת"ר שליט"א בתשובה שנדפסה בשו"ת פוע"ה (מניעת הריון עמ' 118), שאשה שטבלה עם מדבקה למניעת הריון, אינה צריכה לחזור ולטבול, דהוי מיעוטו שאינו מקפיד וכו'. ע"כ. וא"כ הכא נמי בזה. ושמא יש לחלק. וצ"ע.תשובה. מסתבר שעלתה לה טבילה.
[ולכאורה יש להעיר בזה מדברי מרן בש"ע (סי' קצח ס"י) שכתב שרטיה שעל גבי המכה חוצצת. ע"ש. ומבואר דאע"פ שהיא רוצה שהרטיה תהיה על בשרה, מ"מ כיון שמקפידה להסירה אחר שתתרפא המכה, חשיבא חציצה, וכמ"ש הלבוש (שם ס"י). וכ"כ בשו"ת צמח צדק (מלובביץ' יו"ד סי' קנח אות ה), ועוד אחרונים. ולפי"ז הכא נמי כיון שהי מקפידה להסיר את המדבקה אחר שיעבור זמן השפעתה, חשיבא חציצה. וכן נראה לפי דברי החכמת אדם בבינת אדם (שער בית הנשים סי' יב), והגאון מהר"ש קלוגר בס' מי נדה (מהדו"ק סי' קצח סי"א). ע"ש. וע"ע בשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' צא). וכיוצא בזה כתב בספר אבני שוהם (פנירי סי' קצח, עמוד תתמא) לפי דברי האחרונים הנ"ל, שמדבקה למניעת הריון חשיבא חציצה בטבילה. וכ"כ בספר וישמע משה (פריד ח"ה עמ' רכא) בשם הגרי"ש אלישיב. וכ"כ בסםר פוע"ה (ח"א עמ' 225) בשם כמה מגדולי הפוסקים. ע"ש. וצריך לומר בדעת מרן זצ"ל, דשאני רטיה שעל גבי המכה, שהיתה מעדיפה שלא תהיה עליה רטיה כלל (כיון שהיא באה רק לשמור על המכה), ולכן חשיב שמקפידה עליה, ומשום הכי הוי חציצה. ומשא"כ בנידוננו (וכן במדבקה למניעת הריון) שרוצה את המדבקה כדי להחדיר את החומר לגופה, ולכן חשיב מיעוטו שאינו מקפיד, ולכן עלתה לה הטבילה. ויש עוד להאריך בזה. ואכמ"ל.]
♦
יג.
אם מותר לרב להמליץ לבחור לקחת טיפול תרופתי נגד רצון הוריו
שאלה. בחור מעל גיל שמונה עשרה שלומד בישיבה, ועל פי דעת רבותיו בישיבה בעצת המומחים, הוא נצרך לקבל טיפול תרופתי להפרעת קשב, והוריו מסרבים בכל תוקף שילך לאבחון או שיקבל טיפול תרופתי (מפני שחוששים שהדבר יזיק לו בשידוכין, או מסיבה אחרת), האם רבו רשאי לשלוח אותו לרופא בקופת חולים (שמכיר את התיק הרפואי שלו), שיתאים לו טיפול תרופתי (נגד רצון הוריו), והאם הבחור רשאי לקבל טיפול תרופתי, למרות שדעת הוריו אינה נוחה מכך.תשובה. בודאי אף נגד הוריו.
[נראה שטעמו משום שבאמת התרופה תביא לו הרבה יותר תועלת מנזק, ולכן על הרב להמליץ לו לקבל תרופתי אע"פ שאין דעת הוריו נוחה מכך, כיון שהפקידו חינוכו ביד רבותיו. אמנם הגאון רבי מנדל שפרן שליט"א בקובץ הישר והטוב (גליון כ עמוד לז) כתב שאם ילד נצרך לקבל טיפול תרופתי לקשב וריכוז (לדעת המומחים), וההורים מסרבים לתת לו, אין הנהלת המוסד רשאית לתת לו תרופה נגד רצון ההורים, כיון שאינה נחשבת אפוטרופוס על הילד, ואין לה שום סמכות להחליט על מתן תרופה כל שהיא ללא רשות ההורים וכו'. ע"ש. אולם נראה, שאם הבחור מעל גיל שמונה עשרה, והוא ברשות עצמו, רשאים רבותיו לשלחו לאבחון רפואי לצורך קבלת טיפול תרופתי. ונראה פשוט שגם הבחור אינו צריך לשמוע להוריו בדבר, כיון שכל דבר שאין להוריו הנאה ישירה ממנו, אינו צריך לשמוע בקולם, וכמ"ש כיוצא בזה בשו"ת מהר"י קולון (שרש קסג אות ג). וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' רמ סעיף כה). ואפילו לדעת הראשונים דס"ל שגם בכהאי גוונא צריך לשמוע בקול הוריו (עיין בשו"ת יביע אומר ח"ח יו"ד סי' כב אות ה), מכל מקום בנידוננו הרבה פעמים כל עתידו הרוחני תלוי בטיפול נכון להפרעה, וא"כ י"ל דהוי כמי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, שאין צריך לשמוע לו, וכמ"ש מרן בש"ע (שם סט"ו). ע"ש. וע"ע בס' חוט שני (כיבוד אב ואם עמ' ער). וכן השיבוני כמה מגדולי הפוסקים, שרבותיו רשאים לשלחו לאבחון רפואי כדי לתת לו תרופה, ומכללם הגאונים רבי שמואל אליעזר שטרן, רבי שלמה זעפראני, רבי משה שאול קליין, ורבי שריאל רוזנברג שליט"א.]
♦
יד.
אם מותר לאדם בלי הפרעת קשב ליטול תרופה
שאלה. מי שאין לו הפרעת קשב כלל, האם רשאי לקחת תרופה לקשב וריכוז (ריטלין וכדומה), כדי שיוכל להתכונן למבחנים, או לקחת בקביעות כדי להוסיף ריכוז וישוב הדעת בלימוד התורה (כי התרופה משפרת את הריכוז גם לאדם בלי הפרעת קשב), או שמא יש לחוש מצד שפוגע בעמל ויגיעת התורה, ובעיקר משום דשמא לא התירו לאדם בריא להתעסק בתרופות, וכמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' מא סוף אות ח). ע"ש. ובפרט שכל גלולה מזיקה לכבד (ויתכן גם לדברים אחרים בעתיד), וא"כ י"ל שלא הותר אלא במקום שנצרך לזה ממש, ולא כדי לשפר את יכולת הריכוז.תשובה. אם יש חשש סיכון לא כדאי.
[היינו דכיון שיש בזה חשש לנזק מסוים, ואין לו הכרח ליטול את התרופה, לא כדאי לעשות כן. ומשמע מדבריו שאין איסור בדבר. ויש להביא מקור נאמן לדבריו ממה שמבואר מדברי הרמב"ם (פ"ד מדעות ה"ט וה"י), שמעיקר הדין אין איסור לאכול אפילו מאכלים שרעים לגוף ביותר (עד שהם סם המות לגוף), אלא שראוי לאדם להימנע מכך. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' עו) ובשו"ת משנה הלכות (חי"ד סוף סימן רא) בדעת הרמב"ם, שאין איסור מדינא באכילת מאכלים רעים. ע"ש. וע' בחידושי הריטב"א בשבועות (לו. ד"ה א"ר ינאי). וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רנא אות ו). וכן יש להוכיח מדברי הגמ' בשבת (קמ:), וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (שם). ע"ש. וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' נג) ובבן איש חי (שנה שניה פרשת פנחס אות ח) ובשו"ת יביע אומר (או"ח סי' לט אות ג ד"ה ואמנם). ולכן הכא נמי אע"פ שלא כדאי לעשות כן, מ"מ אין איסור בדבר. [ובפרט אם הוא נוטל את התרופה לצורך מצות לימוד תורה]. וע"ע בקובץ אסיא (גליון קכא-קכב עמ' 7 והלאה). ואין דבריו מוכרחים. ואכמ"ל.]
♦
טו.
קניית תרופה לקשב וריכוז ממעשר כספים
שאלה. האם מותר לקנות לבנו תרופה לקשב וריכוז ממעשר כספים, או שמא חשיב שיש חיוב בדבר, ואינו יכול לקנותה ממעשר כספים.תשובה. אם משלם על לימודי בנו ממעשר כספים, הוא הדין לקניית ריטלין.
[נראה שכוונת מרן זצ"ל למה שכתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עו אות ג בהערה) בשם כמה אחרונים, שיכול לשלם שכר לימודי בניו ממעשר כספים, וכתב שהמיקל יש לו על מה שיסמוך, וכמבואר בשו"ת פרי יצחק (ח"ב סי' כז). וכן מבואר בספר לקט יושר (יו"ד עמ' עו). ומכל שכן שאפשר לתת ממעשר כספים להחזקת בניו בישיבות. ע"ש. ולכן מי שסומך על דברי האחרונים הנ"ל, שאפשר לשלם שכר לימודי בניו ממעשר כספים, הוא הדין שיכול לקנות לו תרופה ממעשר כספים, כיון שהתרופה עוזרת לו ללמוד, והיא חלק מהמצוה ללמדו תורה. וכן נראה לפי דברי הש"ך (יו"ד סי' רמט סק"ג) בשם המהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' עה). ע"ש. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (שם) ובשו"ת יביע אומר (ח"י יו"ד סי' נח ח"א אות כט ד"ה והנה). וכ"כ בספר תשובות והנהגות (ח"ח סי' נח אות א), שלפי דברי הש"ך (שם), הוא הדין שרשאי לקנות לבנו (מעל גיל שש) תרופה (לקשב וריכוז) ממעשר כספים. ע"ש.]
♦
טז.
אם יש חובה לקחת תרופה לקשב וריכוז או לטפל בעצמו בדרכים אחרות
שאלה. א. אדם שמתמודד עם הפרעת קשב, שמשפיעה על התנהלותו בחיים, כגון שההפרעה גורמת לו לאימפולסיביות (חוסר שליטה בתגובות וברצונות) או להיפראקטיביות (חוסר רוגע ומנוחה), ומחמת כן הרבה פעמים נגרמת פגיעה או צער לאנשים שסביבו, האם הוא מחוייב לקבל טיפול תרופתי להפרעה, או לטפל בה בדרכים אחרות, כמו שאדם צריך להתרפאות מחולאי הגוף. ב. ומה הדין אם הדבר אינו גורם צער או פגיעה לאנשים סביבו, האם הוא מחוייב ליטול תרופה להפרעה, או לטפל בה בדרכים אחרות.תשובה. א. מחוייב. ב. כרצונו.
[מה שכתב מרן זצ"ל במענה לחלק הראשון, שחייב, היינו משום שהוא גורם צער לסביבתו, וא"כ בודאי שעליו לעשות כל טצדקי כדי למנוע צער מסביבתו. וכבר כתבו התוספות בב"ק (כג. ד"ה וליחייב, השני), שיותר יש ליזהר שלא יזיק אחרים משלא יוזק. ע"כ. אמנם ראיתי בספר מכתב מאליהו (דסלר ח"ד עמ' 41) שכתב שאע"פ שאפשר לטפל במידות באופן רפואי ע"י סמי תרופה או ניתוח המוח וכדומה, וע"י זה נוכל לעקור את המידות הרעות וכו', מכל מקום אין המידות רעות בעצם, וכולן נצרכות, וצריך רק להפכם לטוב, וזה אפשרי רק ע"י הבחירה הפנימית. ע"ש. אולם נראה שאינו דומה לנידוננו, כיון שבינתיים גורם צער לאנשים סביבו. ובפרט שהתנהגותו אינה נובעת בהכרח ממידות רעות, אלא משינוי מסוים בגופו, והרי זה דומה לרפואת חולי. [ונראה שאפילו אם התרופה גורמת לו לתופעות לוואי קלות, צריך לקחתה כדי לא לגרום צער לאחרים, שהרי מסתמא צריך לבזבז את כל ממונו כדי לא לפגוע בחבירו (הונאת דברים), וכמ"ש הרמ"א (סי' תרנו), שבאיסורים צריך לבזבז את כל ממונו כדי לא לעבור עליהם. ע"ש. וכל שכן שצריך להצטער בתופעות לוואי קלות (הנגרמות לו מחמת התרופה), כדי לא לפגוע בחבירו. וכיוצא בזה כתב בשו"ת בנין שלמה (ח"א סי' מז). ע"ש. וע"ע בש"ך (יו"ד סי' קנז סק"ג). ודו"ק. ובפרט אם גורם צער לאחרים בקביעות. ויש לפלפל בזה].
ומה שכתב מרן זצ"ל במענה לחלק השני, שהדבר תלוי ברצונו, היינו משום שאפילו אם נאמר שהוא בגדר חולה שאין בו סכנה (כיון שקשה לו לתפקד כאחד האדם), וכמ"ש כמה מפוסקי זמנינו שליט"א, מכל מקום אין חובה לחולה שאין בו סכנה להתרפאות מחוליו, וכמבואר מדברי מרן החיד"א בברכ"י (יו"ד סי' שלו סק"ב ד"ה ונראה). וכן משמע קצת מדברי הגאון שואל ומשיב בהגהות יד שאול (שם). ע"ש. ובפרט שהתרופה אינה מרפאת לגמרי, אלא רק עוזרת לו באופן זמני להתמודד עם התסמינים של ההפרעה. וא"כ י"ל שדבר זה אינו בכלל חובת רפואה המוטלת על האדם. וכן יש להוכיח מדברי התוספות בפסחים (כח: ד"ה ערל), שאין חובה לטפל בעצמו כדי שיוכל לתפקד כאחד האדם (אפילו אם אין סכנה בטיפול). ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת אשר (וייס ח"ג סי' מב סוף אות ג). וראה עוד מה שכתבתי בזה בירחון האוצר (גליון צח עמ' ריא).]
♦
יז.
לספר בשידוכין על הפרעת קשב
שאלה. בחור עם הפרעת קשב, שלוקח תרופה (ריטלין וכדומה) כדי שיוכל לעסוק בתורה בישוב הדעת, האם הוא מחויב להודיע זאת למשודכתו, או שאין צריך להודיע לה הדבר. ואכן נודע הדבר שאדם עם הפרעת קשב, ובפרט אם הוא מתמודד עם היפראקטיביות, הדבר עלול לפגוע ח"ו בשלום ביתו, מכמה סיבות (כגון שכחת דברים, אימפולסיביות, חוסר ריכוז בשיחה, ועוד), וא"כ י"ל שאפילו אם אינו צריך לספר לה על עצם ההפרעה שמתמודד עמה, כיון שהדבר ניכר, וצריכה לראות הדבר בעצמה, מ"מ כיון שהוא לוקח תרופה, אין הדבר ניכר, וגם אינו מפורסם, כי הרבה פעמים הוא מתבייש בזה, וא"כ לכאורה צריך להודיע לה מזה.תשובה. כדאי להודיע מפגישה רביעית ואילך.
[נראה מדבריו שאין חיוב בדבר, אלא שכדאי להודיע, כדי שהדבר לא יגרום אח"כ לתחושה אצל הצד השני שרימו אותו, וכמ"ש כיוצא בזה בספר ביום שידובר (מורגנשטרן עמ' קה) בשם הגרי"ש אלישיב. והובא בחפץ חיים מהדורת דרשו (ציורים הע' 11, עמוד 729). וכ"כ בס' שלמי שמחה (עמוד נא) בשם הגרש"ז אויערבאך. ע"ש. וגם זה מפגישה רביעית ואילך, אחר שתכיר את המעלות שלו, ותוכל לשקול את הדבר אם הצר שוה בנזק המלך. וכ"כ בנידונם בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קיח ד"ה ובדבר) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סוף סימן רה). וכ"כ בספר אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ח"ו עמ' 571) בשם הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, ושכן כתב בקובץ פוע"ה (תשס"ד עמ' 82) בשם הגר"מ אליהו. וכ"כ בספר תשובות והנהגות (ח"ו סי' רצז אות יז). ע"ש. ואפשר דמה שנראה מדברי מרן זצ"ל שאין חיוב בדבר, הדבר תלוי לפי חומרת ההפרעה. ואכן אם מדובר במצב של הפרעה חמורה, שעלולה לגרום לקשיים גדולים בחיי הנישואין, ישנה חובה מצד הדין לספר על כך במהלך הפגישות, ורק באופן רגיל כדאי לספר (אבל אין חיוב בדבר). [וצ"ע]. וע"ע בס' תשובות והנהגות (ח"ח סי' נח אות ו) ובספר הרפואה כהלכה (שטיינברג ח"ד עמ' 149). ואכמ"ל. [הערת הג"ר משה חדאד שליט"א: נ"ל שדעת הרב להקל בזה, לפי שאין זה ממש חולי, וכמו שאף אחד לא יאמר שיש חיוב לאדם לומר למשודכתו שהוא עצבני וכיוצא. וצ"ע. א.ה. עיין בספר וישמע משה (פריד ח"ב עמ' שנט) ובספר יבקשו מפיהו (שידוכין ונישואין ח"א עמ' קעא) בשם הגרי"ש אלישיב. וע"ע בפתחי תשובה (או"ח סי' קנו) ובשו"ת אבני ישפה (ח"ח סי' קמד ענף ו). ואכמ"ל].]
♦
יח.
לחייב את בן הזוג לקחת תרופה לקשב וריכוז
שאלה. אדם נשוי (או אשה נשואה) עם הפרעת קשב, והדבר גורם צער לבן זוגו (מכל מיני סיבות הקשורות להפרעה, כגון חוסר סדר ושכחת דברים, יחסי אישות, ישוב הדעת בשיחה, עניני ניהול הבית, אימפולסיביות או חוסר מנוחה, וכדומה), ובן זוגו אינו רוצה לקחת תרופה להפרעה, אם מחמת שהדבר גורם לו קצת לדכדוך, או שהוא מרגיש לא בנוח לחיות עם כדורים, או מסיבה אחרת, האם הוא יכול לחייב (מצד ההלכה) את בן זוגו לקחת תרופה להפרעה.תשובה. להסביר לו שזה לטובתו.
♦
יט.
ללמד ילד על ידי אשה
שאלה. ילד שמתקשה בלימודיו ונצרך לשיעורי עזר בלימודים התורניים, כגון חומש או גמרא, וצריך סבלנות ומומחיות רבה כדי ללמדו, וקשה למצוא מלמד שיוכל לעשות זאת, האם רשאי ללמדו על ידי אשה, והאם יש חילוק אם הוא מתחת גיל תשע, או מעל גיל תשע.תשובה. עד גיל תשע אפשר להקל.
[מה שכתב מרן זצ"ל, שעד גיל תשע אפשר להקל, אע"פ שאין לאשה ללמד תינוקות, משום האבות של התינוקות שמביאים אותם לבית הספר, כדאיתא בקידושין (פב.). וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מת"ת ה"ד, ופכ"ב מאיסורי ביאה הי"ג). וכן פסק מרן בש"ע (יו"ד סי' רמה סכ"א, ואהע"ז סי' כב ס"כ). אולם יש לומר דסבירא ליה דכיון שבדרך כלל האשה מלמדת אותו בבית הספר, אין איסור בדבר, כי מדברי הב"ח (אהע"ז סוף סימן כב) מבואר שאם אין חשש יחוד, מותר לאשה ללמד תינוקות, ואין לחוש משום אבותיהם. וכן מבואר מדברי הט"ז (שם ס"ק יא). והרי בבית הספר אין לחוש לאיסור יחוד, כיון שנמצאים שם הרבה אנשים. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' צז) להקל בזה לפי דברי הב"ח והט"ז הנ"ל. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' עד) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רו אות ב). ע"ש. ובפרט אם מדובר באשה נשואה, כי יש אומרים שאין עליה איסור ללמד תינוקות. וכל שכן אם מדובר בילד גדול, שבא לבד לבית המורה, ובזה נראה שאין איסור לאשה ללמד, וכמבואר מדברי תוספות ר"י הזקן בקידושין שם (ד"ה תא שמע). וכיוצא בזה כתב הב"ח (יו"ד סי' רמה סק"ט). וכ"כ בספר פסקים ותשובות (סי' רמה אות לד) להקל בזה לפי דברי הפוסקים הנ"ל. ע"ש. אבל אם הילד מעל גיל תשע, אע"פ שאין לחוש ליחוד מצד אביו, מ"מ יש לחוש מצד הילד עצמו (שמא יתגרה בה), וכמ"ש בשו"ת אגרות משה (שם ד"ה וממילא), וכתב להקל בזה רק בשעת הדחק גדולה. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (שם אות ה). ע"ש. וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"ז סי' ק) ובס' משנת היחוד (פנירי עמוד רסח).]
♦
כ.להתנות עם ההורים שאם הילד לא יקבל תרופה יצטרכו למצוא לו מסגרת אחרת
שאלה. ילד שעל פי דעת מומחים נצרך לקבל טיפול תרופתי לקשב וריכוז, ואם אינו מקבל תרופה, אינו מקשיב בשיעורים, ומפריע לחבריו לכיתה ללמוד, והוריו אינם רוצים לתת לו תרופה, מפני שמתביישים בכך וכדומה, האם הנהלת מוסד הלימודים יכולה להתנות עם ההורים, שאם הילד לא יקבל טיפול תרופתי, עליהם למצוא לו מסגרת אחרת, או שאין בכוחם להתנות כן.תשובה. בכחם להתנות.
[טעמו פשוט שהרי הילד גורם נזק לחבריו לכיתה, ובפרט שנגרם נזק גדול (לימודי, חינוכי וחברתי) גם לילד עצמו. וכ"כ הגר"י זילברשטיין שליט"א בקובץ ווי העמודים וחשוקיהם (גליון לט סי' טו), שמותר לשלוח את הילד הביתה, כיון שהוא מפריע לרבים. וכ"כ הגאון רבי מנדל שפרן בקובץ הישר והטוב (גליון כ עמ' לז), שיכולה ההנהלה להתנות כן עם ההורים. ע"ש. וכן השיבוני כמה מגדולי הפוסקים, ומכללם הגאונים רבי שמואל אליעזר שטרן, רבי שריאל רוזנברג, ורבי משה שאול קליין שליט"א.]
♦
כא.אם מחנך צריך להודיע לרשמים על תלמידים הנוטלים תרופה
שאלה. מחנך בתלמוד תורה שמציג רשימת תלמידים לרשמים של הישיבות הקטנות, ומודיע להם על טיב תלמידי כיתה ח', האם צריך להודיע להם על תלמידים שמתמודדים עם הפרעת קשב ונוטלים תרופה להפרעה.תשובה. בודאי.
[אולי טעמו משום שהרשמים של הישיבות צריכים להיות מודעים להתמודדות של התלמיד, כדי שהישיבה תוכל לטפל בו כראוי. ואע"פ שהוא נוטל תרופה להפרעה, מ"מ עדיין יש לו התמודדויות הנוגעות להפרעה, ובפרט שלפעמים הוא עלול לשכוח ליטול את התרופה (ואז התנהגותו עלולה להיות בהתאם). ולכן צריך ליידע את הרשמים על כך. וראה בתשובת מרן זצ"ל לעיל (אות יז ובמקורות שם). וצ"ע.]
♦
כב.
לתת לילד תרופה בעל כרחו או בלי ידיעתו
שאלה. ילד עם הפרעת קשב, שאינו רוצה לקחת תרופה, כיון שהיא גורמת לו לחוסר מצב רוח או לחוסר תיאבון (או מסיבה אחרת), ומחמת כן הוא מפריע בכיתה, ומתנהל בצורה לא ראויה גם בבית, האם רשאים הוריו להכריחו לקחת תרופה, או להלעיטו בעל כרחו, או שאינם רשאים לעשות כן. ואמנם הפוסקים כתבו שמותר להכריח אדם לקבל טיפול רפואי. אולם נראה דהיינו דוקא אם יש סכנה בדבר. אולם מדברי הציץ אליעזר (ח"כ סי' מז) מבואר שאפילו אם אין סכנה בדבר, יכול לכפותו. ע"ש. אלא שמסתמא בנידון שלנו אין נכון לעשות כן, כי הדבר יגרום למרידה באביו ולחוסר רצון ללמוד בכלל. ועדיין יש לדון אם מותר לתת לו בלא ידיעתו, כגון לשים לו את הכדור בתוך האוכל.תשובה. להסביר לו שאין בזה כלום, ואפשר שיגמל מזה בקרוב. ואם לא, יתן לו בלא ידיעתו.
[מה שכתב מרן זצ"ל, שיכול ליתן לו בלא ידיעתו, ולא חשש בזה לגניבת דעתו, נראה דהיינו משום שתהיה לו תועלת גדולה מכך, ובכהאי גוונא אין לחוש לגניבת דעת, וכמ"ש גאב"ד ערלוי בשו"ת אמרי סופר (או"ח ח"א סי' לט), שמותר לגנוב דעתו של חבירו לטובתו, והביא ראיה לזה מדברי המג"א (סי' קנו סק"ב). ע"ש. [הוספת הג"ר משה חדאד שליט"א: וכל שכן שהוא קטן, והוריו הם שעושים כן]. ובפרט אם הילד מפריע בכיתה. וכיוצא בזה כתב הרמ"ה בחידושיו לב"ב (אות קלב), דכל שעושה כדי לאפרושי מאיסורא, לא חיישינן לגניבת דעת הבריות. וכן נראה בביאור דברי מרן בב"י (יו"ד סי' רנד), וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ז או"ח סי' כב אות ד). וכ"כ כיוצא בזה בשו"ת שמן ראש (או"ח סי' סד), שמותר לגנוב דעת חבירו לצורך מצוה. והובא להלכה בספר פתחי חושן (בלויא הלכות גניבה ואונאה פט"ו סט"ו). ע"ש. וע"ע בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סי' יט) ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' פב אות א) ובספר שיעורי תורה לרופאים (ח"א סוף סימן יג) ובספר משפטי יושר (פליישמן ח"א פ"ה ס"ג).]
♦ ♦ ♦