יום א' ז' כסלו תשי"ז
ב"ה
לכ' הרה"ג מו"ר ג"ע ר' עובדיה יוסף נ"י.
ר.מ.נ.
בראשית הנני להודות לכ' על כי הקדיש מזמנו היקר לקרוא את העלים ששלחתי לכ' ועל כי שלח לי את תשובותיו היקרות מפז אשר ערבו לחכי מדבש ומנופת צופים.
אכתוב עתה לכ' אודות הישיבה ואענה על שאלותיו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. הודענו להם כי מהחודש תהיה התוספת של ההשכמה החודשית, ז"א מי שיחסר פעם אחת בחודש הפסיד את כל החודש (ר' יוסף ואני הסכמנו שאם תהיה לאחד הח' איזה סיבה מספקת יוצאת מן הכלל, אז נתנהג עמו במידת הרחמים ולא נחסיר לו את כל החודש אלא רק את אותו יום שלא בא אך עוד לא אמרנו זאת לר' שלמה כהן).
בנוגע להאפלה, ערב ראשון של החושך היה גם ערב של פחד ושל חשש מצד ערביי הירדן, ולכן אלה שגרים ברחוב שמואל הנביא ובית ישראל בקשו שלא לבוא באותו ערב וברור שהרשינו להם. ובערב השני כבר סודרו החלונות שלא יבקע מהם אור גשמי. והלימודים התנהלו כסדרן.
בענין [...], אומר ר' יוסף שאדם זה ידוע כתקיף ולא יכולים הת"ח לסובלו, אך עכ"ז יש להתחשב בדבר.
לח' ישר דדש ולח' אליהו שרים ולח' יוסף רפאלי, הודענו שיבואו ללמוד.
שלמה כהן הלך לפני כשבוע לצבוא צבא וחזר בערב שבת. היום היה בישיבה והראיתי לו את מכתבו של כב'. הוא אמר – ואני מסכים אתו – שכב' יעיין שוב ב"תקנון" וכל הערה שיש לכ' ישלח לנו אותה. אף כי כל יתר כנטול דמי. אך יש מקומות שאם נטלו שתיהן כשורה, וע"כ בענין שלנו שח' שלמה חושב שבלתי אפשר להמשיך ולהתקיים בלי תקנון (אף כי אין זה נכון ובזה איני מסכים איתו), אך כדי להפיס דעתו (ובפרט בענין שאינו משנה מאומה) רצוי שכ' יעיין שוב בתקנון, וכמה שאפשר להעיר הערות הרי זה משובח...
והרי כמות הלימוד בישיבה לחודש חשון השתא.
ח' יוסף זרוק, שמואל יונה, גואל מנחם, ברוך כהן: פסחים מהתחלה עד דף י' ע"ב.
ח' ישועה עטיה: הלכות תערובות מס' צ"ח–ק"ב וגמ' ערובין כ"ט–ל"ט.
ח' אליהו שרים: התחיל הלכות ציצית טושו"ע ס' ח'.
ח' יוסף יזדי: הלכות טריפות מס' ל"ו.
מרדכי שאול: לומד וחוזר מה שלומדים בכתה.
ח' דוד עטיה, ח' יוסף רפול: כל הלכות מליחה (ראשונה למוד, וחזרה עד החצי פעם ומחצה).
ח' שלום כהן, ח' אליהו שרים, ח' ישר דדש, ח' משה צדקה, ח' משה טוויל, ח' ציון כהן, ח' מנחם ישועה: הלכות נדה טור ושו"ע מסימן ק"צ עד סימן קצ"ו.
עשיתי ככל אשר צויתני ומסרתי לכולם דרישת שלום. וחכם יהודה צדקה אמר לי שאכתוב לכבודו שהוא מתגעגע לכבודו, שבהזדמנות שיהיה לכבודו יבוא לבקר בישיבה בירושלים. כן מסרתי דרישת שלום למר אביו, ולרבי עמרם, ולחכם יהודה מעלם (רבי עמרם לא הסתפק בשמיעת דרישת שלום אלא רצה לקרוא את כל המכתב, וכוונתו לקרוא את תשובות כבודו, ובחפץ לב נתתי לו וגם הוא התענג מהם). ואמרתי לחכם בן ציון שאול שיענה בהקדם לכבודו, ומסרתי דרישת שלום לכל החבורה.
♦
ועתה אכתוב לכבודו מה שעלה אחרונה. בראש חודש כסלו במנחה שמתפללים בישיבה שכח אחד החכמים להזכיר יעלה ויבוא, ואחר שהתחיל ואמר מודים אנחנו ואינו זוכר אם (אך) [אמר] "לך" הסתפק בעודו עומד בעמידה מה יעשה. זכר שאפשר להזכיר במקום שנזכר, ובאותו מקום אמר יעלה ויבוא וכו' ואחר כך המשיך כסדר. ובגומרו את תפילת העמידה בא ושאל אם טוב עשה, ומה עליו עתה לעשות? מיד חברו עליו כל החברים ואמרו לו שהוא טעה ושכח מר"ן מפורש, שאם התחיל מודים חוזר לרצה, ומכיון שלא חזר לרצה ולא הזכיר בעבודה ראש חודש אלא הזכיר בהודאה, עליו לחזור ולהתפלל. אני אמרתי לו מיד שלא יחזור, כי כמדומה לי שיצא ידי חובה. ואמרתי שילך וישאל את חכם עמרם אזולאי, ויאמר לו שאני דעתי שלא יחזור. ברור שחכם עמרם לא פסק לו שום הלכה. אך בא רבי עמרם ואמר לי שברור לו שלא יצא ידי חובה, מפני שלא הזכיר בעבודה.
אמרתי לו, והרי מי שהזכיר ראש חודש בשומע תפילה יצא, ומה ההבדל? אמר לי, והיא עצמה מנלן? אך לבסוף כשהראיתי לו בכף החיים בפירוש שאם הזכיר בשומע תפילה יצא, עדיין פקפק ובצדק. אך אני טעיתי שדמיתי והשוויתי את שומע תפילה למי שהזכיר בהודאה, כי פתחתי במקורות שמציין כף החיים, וכן במקורות שכבודו מציין, ומזכיר אותם ואת סברתם בספרו הבהיר והמזהיר כיום ליום יביע אומר חלק א' סימן כ"ב. ובפרט לאחר שראיתי עין בעין את ה"ה בשלמי חגיגה שהוא מזכיר את הברכי יוסף שמביא משם הליקוטים, שאם הזכיר בשומע תפילה יצא. והוא שם מאריך ומביא את המ"מ בקצרה, והוא כותב שם בפשיטות שאם נזכר אחר שאמר מודים שיחזור לרצה ולא מועיל להזכיר שם. והוא רצה לדמות זה לזה, אך לבסוף חזר בו ואמר ששומע תפילה שאני שהוא ברכה כוללת, ולכן אם הזכיר בה ר"ח יצא יד"ח. עיין שם באורך. אך עכ"ז לא נחה דעתי. בראותי מה שכב' כתב בדף פ"א משם היפ"ל ח"ו סימן תכב שכתב וז"ל, ולי נראה פשוט שאם נזכר אחר שהתחיל מודים, כל שלא אמר בא"י הטוב שמך שמא בידיה לאחר יעלה ויבוא ויאמר מודים עד תשלום הברכה, עכ"ל (אני לא ראיתי את היפ"ל כי אין לנו בישיבה).
אף כי כב' הביא את היפ"ל ודחה אותו באמת, אך עכ"ז אולי אפשר להכניסו לסברת סב"ל. כי עתה לאחר שסיים את התפילה שאני, שצריך לחזור ולברך כל י"ט ברכות, משא"כ אותם הסברות שכב' הזכיר שם וכן כל החולקים על סברה זאת ובראשם ה"ה בשלמי חגיגה. אפשר לאמר שזה איירי שלא סיים את התפילה, אך אם סיים את התפילה אולי נאמר שיצא יד"ח (אף שקשה לומר שכך יסביר הרב המגיה בשלמי חגיגה). ובפרט במעשה דידן שהזכיר ואמר מודים אנחנו ומסופק אם הזכיר "לך", שגם בזה כב' הביא באותו סימן באות ח' משם כמה פוסקים שסוברים שאם לא הזכיר מודים אנחנו לך יכול להזכיר שם. וברור שסברא זאת נדחית כמו שהזכיר כב', אך כל זה רק לכתחילה, שאם עמד במודים והזכיר מילת מודים יחזור לרצה, אך אם כבר סיים תפילתו אולי מועיל אם כבר הזכיר שם. ואולי אף אם נאמר שחלוק זה נכון אין נ"מ לדידן, מפני שהוא מסופק אם הזכיר "לך" ובודאי הזכיר את המילה "לך", כי שלושת מילים הללו תפוסות אחת בחברתה, כי מי שאומר מודים אנחנו מסתמא אמר "לך" אך כדאי לעיין אם חילוק זה נכון. ועוד כב' בספרו פתח לי פתח לעיין בפקודת אלעזר בס' תכ"ב, ועיינתי שם והוא האריך כיד ה' הטובה עליו. והביא את סברת הר"ש חיון שאם אמר רק מודים יזכיר שם והרב חלק עליו. והאריך שם.
עוד ראיתי שם דבר ואתפלא, ואיני יודע אם כך דרכו כדרך בעלי אסופות, או שחולק, ונ"מ לדינא. הוא בתחילת דבריו הזכיר את הברכ"י בענין שאם אמר בש"ת בקשה והזכיר בה ר"ח יצא ידי חובה, ולא זו בלבד אלא גם אם אמר "אתה חונן לאדם דעת וחוננו מאתך בר"ח הזה חכמה" וכו', יצא ידי חובתו, ע"ש שכך הוא סובר. ובסוף דבריו העתיק את כל דברי הרב המגיה בשלמי חגיגה. ולא משמע שחולק עליו. וברור שלדעת הרב המגיה דיו שהסכים עם הברכ"י בש"ת, אך בשאר האמצעיות לא סובר שמועילה שם הזכרת ר"ח, ואילו לדעת ר' אלעזר בפקודתו פקד וזכר סברתו שכן מועיל אם הזכיר באמצעיות ר"ח. וצ"ע לדינא. עוד וזאת אם אנו נסכים עם סברת פקודת אלעזר שאם הזכיר באמצע יצא ה"ה אם הזכיר במקום שלא קבעו חכמים כמו בהודאה וצ"ע.
למען האמת לבל יחשבני כב' שבעת שאמרתי לו לאותו חכם שלא יחזור ידעתי כל מה שכתבתי כאן. אלא רק את סברת הברכ"י שאם הזכיר בש"ת מועיל, ואת סברת היפ"ל שלכתחילה יכול להזכיר באמצע הודאה. ואמרתי סב"ל ולא יחזור ולהתפלל.
ועתה אני חושב שלהלכה אפשר לסמוך על הסברות הנ"ל באופן שכבר גמר להתפלל שלא יחזור, ואם יחזור רק בתורת נדבה ויחדש בה. אך איני כדאי לחלוק על רבי עמרם אזולאי ועל חכם יהודה צדקה שגם הוא סובר שחייב לחזור.
במכתבו האחרון שבו כב' השיב על ספקותי יש כמה דברים שעוד צריכים ליבון, כי לא הבנתי אודותם כדבעי, אך עתה עת הלימוד ואין זמן להאריך. אני כותב מכתבי זה לפני התחלת השעור ב"דוידוף" כי אין זה זמן אחר. ואחזור ואכתוב לכ' שנית מיד לכשאתפנה.
מוקירו ומכבדו
מרדכי
♦ ♦ ♦