הנה בדין הפרשת תרומה נקטו המפרשים [ראה במלאכת שלמה במשניות תרומות פ"ג] דאינו יכול להפריש באין התרומה ברשותו, ואף דבירושלמי תרומות פ"א ה"א מבע"ל דיכול להפריש תרומה בשל הפקר, צ"ל דבאינו ברשותו גרע, וכמו דאינו יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ה"נ אינו יכול להפריש תרומה על תבואה שאינו ברשותו. וגם לענין הקדש מיבע"ל בנדרים לד: גבי ככר של הפקר אם יכול להקדיש, עי"ש ברא"ש ובר"ן. ועי' באור שמח בהל' תרומות פ"ב שהוכיח דאף דלהירושלמי בתרומות מיבע"ל דיהני הפרשת תרומה בשל הפקר, מ"מ בירושלמי בכורים פ"א ה"א מבואר דהנגזל אינו תורם לפי שאינו ברשותו, וביאר האו"ש דאינו ברשותו מגרע וכיון דיש לגזלן קניני גזילה הוי קצת של חברו.
ומצאתי בהגר"א בשו"ע חו"מ סימן ריא אות ח דהביא ראיה לשו"ע שם סעיף ז דפקדון ביד אחר נחשב ברשות הבעלים להקנותו במכר או במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא, וציין הגר"א לגמ' ב"מ לח ע"א המפקיד פירות וכו' דיכול להפריש תרו"מ על פקדון. ומפורש בהגר"א דהפרשת תרומה הוי כדיני הקנאה דאינו מועיל על דבר שאינו ברשותו. ואף לשיטת הריב"ש המובא בקצוה"ח בסימן קיז דקדושת הגוף חלה על אינו ברשותו, צ"ל דבתרומה כיון דע"י ההפרשה נעשה לממון הכהנים גרע ואינו חל על אינו ברשותו. ועי' רע"א בגה"ש על דברי תוס' בפסחים לג. ד"ה תתן לו שהק' גבי תרומת חמץ דכיון דאסור בהנאה דלא יוכל להפריש, דאסו"ה הוי אינו ברשותו. [א"ה ועי' בתירוץ הקו"ש שם באות קנא, ומה שכתבתי במאמרי באוצר גליון צ עמוד רכד].
ויל"ע לגבי בכורים אם יכול להפרישן כשאינם ברשותו. והנה קדושת בכורים להלכה הוי קדשי מקדש, אך יש עליהם גם דין תרומה, וקדושת בכורים אינה חלה בהפרשתן, אלא רק משעה שהכניסן לחומה, להרמב"ם בהל' בכורים פ"ג ה"ב הוא חומת ירושלים, ולרש"י ותוס' מכות יט הוא בראיית העזרה, ובקרית ספר שם כ' הטעם דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו' ותרומת ידך אלו בכורים. וא"כ יש לדון דקדושה זו הוי מאליה ולא על ידו, ושפיר יכול לחול אף באינו ברשותו. [א"ה ועי' בספרו של אאמו"ר הגאון זצ"ל בתורת הקודש ח"ב סימן נז שהאריך בגדרי קדושת בכורים. ובדרך אמונה בהל' בכורים שם דף טז בבה"ל ד"ה הרי הן כ' להוכיח דרק לענין חיוב מיתה חשיבי חולין עד כניסתן לחומה].
ובעניינא דבכורים יל"ע בדין ביטול בבכורים, דבתרומה בטל באחד ומאה, מהו בבכורים אם דמי בזה לתרומה, או דדמי לקדשים כיון דהוי קדשי מקדש, ובזבחים צו ע"ב ממעטי' תרומה מדין מריקה ושטיפה דכ' קדש קדשים, ולפ"ז יל"ע בדין בכורים דהוי קדשי מקדש אם צריך מריקה ושטיפה. [א"ה ועי' בזכר יצחק סימן פ אות ג].
ועי' בתמורה ד ע"א דרש"י ד"ה זו מפרש מלאתך בכורים ודמעך תרומה שהיא מדמעת ועולה ומפיק ליה מקרא בלשון דימוע, והתוס' שם ד"ה מלאתך הקשו דזה אינו אלא מדרבנן. ובהגהות הגר"א שם אות ד כ' דלרש"י לאו דוקא באחד ומאה רק שמדמע, אלא שהקשה דבכורים נמי מדמע עד אחד ומאה עכ"ד. ובמלאכת שלמה בערלה סופ"ב נקט דגם בקדשים באחד ומאה, והמגיה במשניות וילנא שם תמה בדבריו דהיכן מצא הרב דין בטול בקדשים באחד ומאה, ושמא ס"ל כמ"ד בפ' גיד הנשה דף צח כל האיסורין במאה וכו' עכ"ל. ולפ"ז אין נ"מ בין תרומה בכורים וקדשים דכולהו באחד ומאה. וכך הוא פשטות מתני' בערלה ריש פ"ב דגם בכורים עולים באחד ומאה, וכ"ה בבכורים פ"ב מ"א ועולין באחד ומאה ועי"ש במלאכ"ש, וכ"ה ברמב"ם בהל' תרומות פט"ו הכ"א, ובהל' בכורים פ"ד הט"ו. [א"ה ובחזון יחזקאל על התוספתא בכורים פ"א ה"ט ד"ה ומדמעת הביא את גירסת הר"ש דבכורים בטלים ברוב, וקשה ממשנה דערלה הנ"ל דבכורים עולים במאה ואחד, ותי' דהתם מיירי לאחר שבאו לעזרה דחייבין עליהם אז מיתה וחומש כתרומה לכן בעי מאה ואחד דומיא דתרומה, אבל הר"ש איירי קודם שהביאן לעזרה].
♦ ♦ ♦