הערה על מאמרו של הרב יקותיאל ליברמן "חילול שבת בעת שמיעת אזעקה" (עמוד ע"א)
בס"דלירחון האוצר שלום רב!
בעניין מש"כ הרב יקותיאל ליברמן שליט"א בגליון האחרון לגבי להתיר חילול שבת כדי להיכנס למקלט, והאריך להצדיק את מר אביו, מחב"ס שו"ת משנת יוסף זצ"ל.
הנה נראה לענ"ד שאין לדברים כל שחר. שהרי יש לחלק בבירור בין היכא שיש סכנה לפנינו, כגון בנפל הגל, שאז דינא הוא דמחללים את השבת אפילו בחשש רחוק, לבין היכא דדשו ביה רבים ועדיין לא קרה מאומה. וכעי"ז כתבו האחרונים, ראה בשו"ת בניין ציון (סימן קלז).
ומש"כ עוד שלא דמי לדברי החזו"א ז"ל שהרי פה הוא סכנה ממש וכו', לא הבנתי - שהרי מנ"ל הא, וזה שהוא מבוהל לא משנה מאומה (ואם באמת יש סכנה במקום שיש בני אדם שמפחדים וכדו', פשוט שיש להקל בכל חילולי שבת, שהרי יש לפנינו מצב של פיקוח נפש, אך מ"מ אינו יכול להתקיים בתור הוראה כללית). וראה לשון החזו"א ז"ל (אהלות סי' כ"ב ס"ק ל"ב), דלא מיקרי ספק פיקוח נפש בדברים העתידים שבהווה אין להם כל זכר והלכך אין דנים בשביל עתידות רחוקות עכ"ל. ונראה פשוט בדבריו שאף שיש חשש מועט, כל כמה שבעיקרו הוא חשש רחוק לא מיקרי ספק פיקו"נ.
ואולי לפי מה שסייג דבריו בהמשך יש להעמיד את עיקר ההיתר רק בגוונא שיש סכנה בפועל, כגון תינוקות שמפוחדים וכד' וכמו שכתבתי, ושלו' על ישראל.
בברכה
שמואל פנחסי
רמת שלמה, ירושלים ת"ו
♦
הערה על מאמרו של הרב נחום מרדכי ראפאפארט "בעניין קדושת ארץ ישראל" (עמוד שכג)
לכבוד מערכת ירחון האוצר המופלא.יישר כוחכם וחילכם על כל מפעלותיכם הכבירים להגדיל תורה ולהאדירה. וכשם שהתורה היא אין סוף, כן יתברך כבודכם מאת נותן התורה שאין סוף לו, בשכר מושלם עד אין סוף.
בעקבות המאמר שפרסמתי, הגיעו לפתחי תגובות רבות המשיגות על דבריי בסוף המאמר, שם נכתב: "ומכאן תצא הקריאה אל תלמידי החכמים בכל מושבותיהם, לעלות אל הר ה' ולגלות את אוצרות הארץ".
הם הבינו את הדברים כפשוטם, כקריאה למען עלייה לארץ הקודש. ברם, פשוט וברור שלא לכך נתכוונו הדברים, ולא עלתה מחשבה זו על דעתי כלל ועיקר. הרי איך אתעטף בטלית שאינה שלי, כיצד אקרא אנוכי בקול גדול, ודיבורים אין לי, איך אלביש לאחרים מנעלים בשעה שאני עצמי יחף.
מעולם לא הייתה כאן קריאה לעקירת מקומות, אלא מליצת צחות ולשון השאלה. הדברים נכתבו כסיכום על כל המאמר, וכל הלומד את כל המאמר יראה מיד כי אין כאן קריאה לעלייה גשמית, שלא הוזכרה כלל בכל המאמר, אלא לעלייה רוחנית. הדברים נכתבו דרך צחות לתלמידי החכמים דרי ארץ הקודש, שיעלו מעלה מעלה בהר ה', שהוא הר התורה, ומתוכו יפיקו מרגליות טובות ואוצרות רוח לכל בית ישראל.
נחום מרדכי ראפאפארט
♦
הערות על מאמרו של הרב הראל דביר "על גדולי ישראל שערכו כתבי עת תורניים” (עמוד שמ)
יישר כחו של הרב הראל דביר שליט"א על מאמרו בגיליון קי"ד (עמ' שמ) 'על גדולי ישראל שערכו כתבי עת תורניים'הרב דביר הזכיר את הערותיו של מרן הגאון הנאמ"ן זצ"ל בגליונות ירחון אור תורה. בשולי הדברים אוסיף כדי להעמיד דברים על דיוקם, שברוב השנים הרב קיבל לידיו את המאמרים לאחר עריכה, והוסיף את הערותיו והארותיו המאלפות, אולם מלבד זאת שימש במשך שלוש שנים כעורך הירחון בפועל (מחודש סיון תשל”ה עד חודש אייר תשל”ח), כאשר העורך המייסד הוותיק רבי ישראל כהן נר"ו (שעורך את הירחון עד עצם היום הזה) יצא לחופשה מעריכת הירחון.
לאחרונה יצא לאור ספר לב נאמן ח"ב, ושם נדפסו דברים שכתב הגר"מ מאזוז ביומנו ובמכתבים, ביחס לעבודת העריכה המורכבת שדרשה ממנו שעות נוספות וכוחות רבים, ע"ש.
בברכת התורה
איתיאל סופר
ישיבת כרם ביבנה
♦
א. ב.
לכבוד מערכת הקובץ הנפלא האוצר שלום וברכה.שמחתי לראות את המדור הנפלא שהתפרסם בגליון האחרון - "יובל לכהן", לכבוד העורך היקר הרב רועי הכהן זק שליט"א, והנני להוסיף גם אני ברכת הדיוט שיזכה הרב שליט"א יחד עם שאר עורכי הקובץ להמשיך ולהרבות חיילים לתורה בכל אתר ואתר עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.
בדבר מש"כ הרב הראל דביר שליט"א על גדולי ישראל שערכו קבצים תורניים, לרשימתו החשובה יש להוסיף את כתב העת התורני "שומר ציון הנאמן", אשר יצא לאור באלטונה בין השנים תר"ו-תרי"ז, בהשתדלותו ובעריכתו של הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר".
כמו כן הגאון רבי ישראל ועלץ, אב"ד בודפשט ובעל שו"ת "דברי ישראל", ערך את הקובץ התורני הנודע "תל תלפיות" משנת תרצ"ו ועד השואה. ובטוחני כי ישנם עוד רבים אחרים, וטוב עשה הרב דביר שליט"א ללקט ידיעות אלו לחזק ידיהם של עורכי הקבצים השונים.
ביקרא דאורייתא מרובה
אברהם דוד ברנד
אופקים
♦
הערה על מאמרו של הרב דוד לוי "בזבוז כל ממונו על תלמוד תורה" (עמוד ת"א)
א. הרה"ג הרב דוד לוי שליט"א דן בעניין בזבוז ממונו למצוות תלמוד תורה יותר מחומש, והביא מקור מדברי המדרש על ר' יוחנן שמכר את נכסיו ולא השאיר לעצמו כלום.ב. ונראה דיש לדחות מקור זה, שהרי כתוב במדרש שמכר את נכסיו, וא"כ קיבל על כך תמורה, וזה לא נקרא לבזבז ממונו. ומה שמתבאר במדרש דבר זה כביטוי לגודל אהבתו של ר' יוחנן את התורה, ומה שאמר לו ר' חייא בר אבא שלא הניח לימי זקנותו כלום, היינו, שאם היה משאיר הנכסים את אצלו היה מרוויח עליהם פירות מנכסיו והיה לו ריווח מזה גם לימי זקנותו. רק שר' יוחנן מכרם, כיוון שהעיסוק בהם היה גורם לו להפרעה בלימוד התורה. היינו, שברור שמבחינה כלכלית היה עדיף לו להמשיך להחזיקם ברשותו ולא למכרם, ואעפ"כ הוא מכרם. אבל זה לא נקרא שמבזבז ממונו למצווה, והנושא בבזבוז ממונו למצווה הוא שמוציא ממונו למצווה, בלי לקבל על כך תמורה.
ג. עוד דן שם בטעם הדבר שמצוות ת"ת שונה בזה מכל המצוות. ואפשר עוד לבאר, שהרי מותר לאדם להוציא ככל רצונו לצרכי הנאתו, ובשאר מצוות הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו. משא"כ במצוות תלמוד תורה, שבזה ל"א שמצוות לאו ליהנות ניתנו. כמבואר בפירוש רבינו אברהם מן ההר [נדרים מח' א'] "דלא שייך טעמא דמצוות לאו להנות אלא במצוה... אבל מצות לימוד שהוא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב... הילכך לא שייך למימר במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו". וע"כ בזה י"ל שלא נאמר הכלל שאל יבזבז יותר מחומש למצווה.
אהרן הכהן פרידמן
מודיעין עילית
תגובת המחבר
בס"דייש"כ להרב אהרן הכהן פרידמן שליט"א, שנתן עיניו וליבו על מאמרי.
א. בחלק שרבי יוחנן מכר את נכסיו כדי שיוכל לשלם ולעסוק בתורה, כן מוכח בפירוש עץ יוסף על המדרש רבה (שם).
ב. ראה בפלא יועץ (ערך ותרנות): 'והתורה חסה על ממונם של ישראל עד שאמרו שהרוצה לבזבז לצדקה אפי"ה אל יבזבז יותר מחומש שמא יעני עאכ"ו לדבר הרשות'.
דוד לוי
♦
הערה על "מכתב בעניינים אקטואליים" מהגר"מ מאזוז זצ"ל (גיליון קיג עמוד כ)
לכבוד מערכת הירחון הנפלא.תחזקנה ידיכם על הגדלת התורה והאדרתה.
בגיליון קי"ג (עמ' כ) בתשובתו של הגר"מ מאזוז בענין מגמתיות בפסיקת הלכה (אות א), ציין לשו"ת תורה לשמה ללא ההפניה המדויקת. נראה שהרב התכוון לסימן שסד, וזה לשון השאלה שם: "מצינו בענין השקר שהוא חמור מאוד והוא מארבע כיתות וכו' ומצינו שנעשה בו היתר לפעמים שאמרו רז"ל מותר לשנות מפני דרכי השלום וכן מצינו בגמרא דמציעא בפ"ב דף כ"ג שאמרו בהני תלת מילי עבדי רבנן דמשנו בדבוריהו במסכתא בפוריא ואושפיזא וכתבו התוספות ז"ל שם בדף כ"ג בד"ה באושפיזא הא דלא חשיב הכא דמותר לשנות מפני דרכי השלום כדאמרינן ביבמות דף ס"ה משום דהני נמי משום דרכי השלום הן ורגילין יותר מאחרים להכי נקט הני ע"ש והנה יזדמן כמה עניינים שהאדם יוכל לעשות להם היתר לשנות בהם ולתלות ההיתר משום דרכי השלום ע"ד שנכללו גם הני תלת בדרכי השלום על כן יגיד לנו מורנו אופנים אחרים שיש בהם היתר לשנות כדי שנדע את הדרך אשר נלך בו ושכמ"ה". וע"ש בתשובתו הארוכה והרחבה.
בתשובה הנ"ל (אות ד) - צ"ל "אחרי ששמעתי" ולא "ששמעת" [כ"ה בכתב היד].
בברכת התורה
איתיאל סופר
ישיבת כרם ביבנה
♦ ♦ ♦