בית אהרן וישראל מא, ד [רמד]. ניסן-אייר תשפ"ו. רכד עמ'. Beisaron1@gmail.com. 025370106
לפנינו גיליון נוסף מכתב העת הוותיק והמפואר, שעיקרו במוסדות קרלין סטאלין (בלשון עמוד השער: 'מוסדות סטאלין קארלין') בארץ ובתפוצות ונופו נוטה לחסידויות ובתי מדרש מגוונים. כתב העת נפתח במדור גנוזות, שכולל מדרש קדמון על שיר השירים ופירוש רבינו חננאל בן חושיאל לחומש ויקרא פרק כג, המוהדרים שניהם ע"י הרב יהודה זייבלד. בהקדמה לפירוש ר"ח, הרב זייבלד מתאר את שימושו בפרויקט 'MiDRASH' המאפשר שימוש בכלי בינה מלאכותי מתקדמים לצורך איתור ופענוח כתבי יד מהגניזה הקהירית, מה שהוביל לזיהוי פירושו של ר"ח שמוהדר כאן לראשונה. מאמרים נוספים בגיליון זה עוסקים בעשיית פרשות פתוחות וסתומות בתפילין לכל השיטות, קנייני קטן והמסתעף לעניין חמץ בפסח, חשש חימוץ בטחינת קמח בריחיים שמתחממות, חזרה מעשיית מצווה בתוך כדי דיבור, ענייני ביעור מעשרות, כשרות לסיגריה אלקטרונית (וצ"ע, שאין דיון על עצם ההיתר לעשן ולפגוע בבריאות, גם בסיגריה אלקטרונית), גובה זרועות הכהנים בזמן ברכת כהנים, ועוד. הגיליון נחתם בשלל מכתבי תגובה מרתקים בנושאים שנידונו בגיליונות הקודמים.♦
דינא דמלכותא. הרב דוד שלמה שור. הוצאת צוף, ירושלים תשפ"ו. 938 עמ'. d.s0527639900@gmail.com
הספר דינא דמלכותא, שיצא לראשונה בתשע"ז וכעת רואה אור במהדורה חדשה, מוכר אף לאלו שאינם עוסקים בו, בשל עוביו החריג – קרוב לאלף עמודים בכרך אחד! 'ועל אף שכבר יצאו אור כמה ספרים במקצוע גדול זה, כמדומני שספר זה עולה על כולנה' – מתוך מכתב הברכה של הרב אשר וייס למהדורה החדשה. הספר עוסק בסוגיית דינא דמלכותא דינא בהיקף נרחב ובעיון מעמיק וסדור, מהיסודות בדברי חז"ל, דרך פירושי הראשונים ושיטותיהם, הכרעות בעלי השו"ע, תשובות האחרונים ופסקיהם, ועד לסקירה נרחבת ועיונית של דברי פוסקי זמננו. פרקים מיוחדים מתייחסים לענייני ערכאות, דינא דגזלנותא, דינא דמלכותא בארץ ישראל, דינא דמלכותא בדין הפלילי, סמכות המלכות למנות דיינים, מיסים בכלל ולת"ח בפרט, ועוד. לצד חלוקת הפרקים, הספר מחולק לארבע עשר חלקים, באופן המאפשר התמצאות למרות האורך העצום.פרק נ"א מוקדש לשאלה המעשית של מידת המחויבות ההלכתית לחוקי מדינת ישראל שאינם מנוגדים להלכה, והמחבר מתאמץ ומאריך לבסס מחויבות זו, ולצמצם את משמעותן של שמועות בשם החזו"א המפקפקות בה, וזאת בין היתר מתוך הסתמכות על דברי החזו"א עצמו, שכתב שההלכה אינה נקבעת לפי סיפורים ושמועות. הספר מסתיים במפתח עניינים מפורט.
אשריך הרב שור, שזכית להעמיד מקצוע זה שבתורה, ולהקיפו מכל צד וזווית.
♦
הלכתא למשיחא – על הרמב"ם הל' קרבן פסח וחגיגה. הרב לוי יצחק מייזעלס. ניו יורק תשפ"ד. רסז עמ'. Lym1808@gmail.com
בעבר (האוצר קא [ניסן תשפ"ה] עמ' תי-תיב) סקרתי את החיבור 'זבח פסח', ביאור על הלכות קרבן פסח במתכונת המשנה ברורה, שיצא לאור לקראת פסח תשפ"ד על ידי הרב אורי טיגר. באותם ימים ממש, יצא לאור חיבור נוסף במתכונת דומה ועל אותן הלכות ברמב"ם (בתוספת הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכות חגיגה), 'הלכתא למשיחא', ומיניה ומיניה יתקלס עילאה. כדרכו של הכהן הגדול בעל המשנ"ב, גם החיבור שלפנינו מהלך בדרך שיש בה שילוב של ביאור דברי הרמב"ם, ליקוט מדברי המפרשים, ובירור הדין במקרים נוספים שאין להם התייחסות מפורשת ברמב"ם, תוך ייחוד מדור 'ביאור הלכה' לעיונים נרחבים. יישר כוחו של המחבר, שהעשירנו וקירבנו צעד נוסף בהתכוננות לקראת עשיית הפסח בפועל ממש בבית מקדשנו ובעיר עוז לנו, וזאת, אף שבהקדמתו חידש שיש מעלה בלימוד סדר קודשים דווקא משום שהוא לא נוהג למעשה וקשה להכריע בו, ולכן יש ערך לכל עיסוק בו ואף אם אינו מכוון להלכה.בין הנושאים המחודשים שנידונו בספרנו: שחיטה על מי שלא מל עצמו באונס (פ"ב ה"ו סקט"ז), זריקה ושחיטה על טבול יום (ביה"ל פ"ו ה"ב ד"ה טמא; ויעוין בזה במדור התגובות בקובץ בית אהרן וישראל שסקרתי לעיל), עשיית קרבן פסח על ידי אונן שלא מוטל עליו חיוב קבורה, כגון בערב פסח שחל בשבת ובמצבים נוספים (ביה"ל פ"ו ה"ט ד"ה מת), התנהגות הטהורים בפסח הנעשה בטומאה (ביה"ל פ"ז ה"ז ד"ה יעשו), אופן הגעלת הכלים המשמשים לקרבן פסח (פ"י הי"ד סקנ"ב וביה"ל ד"ה מתבערין), ועוד רבים.
ומדי דברי בו, אבוא אעירה על דבר אחד שמצאתי בספר. האחרונים דנו בגדרו ועניינו של דין דרך רחוקה, וכך כתב המנחת חינוך (ה, ד): 'ודאי מ"ע על כל ישראל לעשות הפסח ככל מ"ע שבעולם ומחויב לילך מקצה הארץ להתקרב עצמו כדי לקיים מ"ע', וכן כתב ערוה"ש (קדשים קפא, ו-ז): 'נ"ל ברור דזה שהיה בדרך רחוקה והיה יכול לבא ולא בא, נהי דאינו בכרת, מ"מ עבר על מצות עשה [...] ולפ"ז יש לחקור עד מתי הוא ריחוק שמחוייב לבא לירושלים לעשות הפסח. ונלע"ד שבכל ארץ ישראל החיוב הזה [...] ש"מ דעל כולם החיוב'. נראה שכוונתם לחייב את כל ישראל בעלייה לירושלים לעשיית הפסח, כפי שעולה מכל ההדגשות וגם מהסברה הפשוטה, ואזכור ארץ ישראל (במהלך דבריהם שלא צוטטו כאן) לא בא לייסד 'דין' מיוחד ולהבדיל בין יושבי הארץ ליושבי חו"ל, אלא נובע מסיבות מקומיות, יעו"ש. ולכן לא הבנתי את הנכתב בראש ספרנו (פ"א ס"ק א וביה"ל ד"ה מצות) בשם המנ"ח וערוה"ש: 'מי שאינו נמצא בארץ ישראל, אין שום חיוב [=לבוא לירושלים] אפילו קרוב לפסח'. והרי כל יהודי מחויב בכל ימות השנה לעלות לארץ ישראל גם אלמלא הפסח. ואף לסבורים שבזמן הגלות פקעה מצוות יישוב הארץ, ודאי שבזמן הבית היא שבה וחלה גם לדידם, כמבואר בספר ויואל משה (מאמר ישוב א"י), ואכמ"ל, וכבר הרחבתי בכל זה בספרי פסח לה' (עמ' נא-נב ועמ' נז). ועוד האריך בביה"ל שם לדייק מרש"י (שמות יב, כה) ומהרמב"ן (במדבר ט, א) שמצוות קרבן פסח אינה נוהגת ביושבי חו"ל, משום שנאמר בפסוק: 'והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת'; אך נראה שאין כוונת הראשונים הללו לקבוע הלכה אלא לפרש את המקראות בלבד, שכן מפורש בדברי חז"ל שמצוות פסח נהגה בשנות המדבר (ספרי, בהעלותך סי' סז). וכן מפורש בסוגיה הלכתית מובהקת בבבלי (קידושין לז, א) שגם מצוות שהתורה נקטה בהן לשון 'כי תבואו' נוהגות אף בחו"ל. ולכאורה פשוט שאין כוח ביד הראשונים לחלוק על חז"ל בענייני הלכה, וממילא נראה שאין כוונתם לכך.
אחזור על הראשונות. הספר שלפנינו מבאר בקיצור ובבהירות את דברי הרמב"ם, מוסיף לקח ופלפול וזורה אור על עניינים רבים. עם התעצמות העיסוק בהלכות קרבן פסח בשנים האחרונות, ראוי ספרנו לעלות על שולחנם של מלכי רבנן, ויהי רצון שבמהרה יידרש כל מו"צ להורות לשואליו הלכה למעשה בהלכות חביבות אלה, וירבו הנדרשים לספרנו.
♦
חדוותא – מאסף תורני לתורה והלכה לחכמי ורבני אנ"ש דחסידי צאנז, גיליון א. תשפ"ו. רלג עמ'. 0504141340
כבר פקיע שמה של חסידות צאנז בעמל התורה שהיא מחנכת אליו, ובגדולי התורה וההוראה המרובים והאיכותיים שצמחו בה. לפנינו הגיליון הראשון ממאסף תורני שבע"ה עוד ימשיך לראות אור, אשר רוב ככל מאמריו נכתבו על ידי חסידי צאנז הלומדים ומלמדים בכוללים של צאנז ברחבי הארץ, למעט מדור הגנוזות, שכולל פירוש של רבינו חננאל בן שמואל להפטרת שבת זכור והלכות פורים מחיבור קדמון. נושאי המאמרים מגוונים, וכוללים סוגיות הלכתיות מצויות כמילה שלא בזמנה ביום חמישי בשבוע, הישאלות בעל על הפרשת חלה של רעייתו, טבילת שולחן מצופה זכוכית ופלטה חשמלית, הפרשת חלה מעיסה על האפוי, דחיית שבות דמוקצה בין השמשות לצורך מצווה, בן טבריה הנמצא בי"ד אדר במקום פרוז, הקפאת משקים והפשרת מאכלים קפואים בשבת, ועוד. במערכה מקיפה ומיוחדת במינה, באורך של כחמישים עמודים, נסקר נושא התשלומין במצוות בכל התורה כולה. שני מאמרים עוסקים ביישוב מנהגים: אמירת 'האדרת והאמונה' בציבור חרף הכתוב בספר מנהגי מהרי"ל שאין לאומרו בציבור אלא רק בימים נוראים, והימנעות מכיסוי החלות בזמן הקידוש בצפרא דשבתא (מאמר המסתיים בציטוט דברים שאמר בעל פה אדמו"ר בעל הדברי יציב לחסיד שרשמם בפנקסו: 'דכיון שאי אפשר לקדש עליו, שוב אין בושת להפת'; ואולי יתפרסם פנקס זה בשלימותו בגיליון הבא?). 'כל ההתחלות קשות', יישר כוחם של המארגנים והעורכים, ויהי רצון ש'חדוותא' יאריך ימים וירבה תורה בישראל.♦
מנחה טהורה – ביאורים ובירורי דינים בעומק הלכות טהרה, יו"ד סי' קפג-ר. הרב ראובן מיארה. תשפ"ה. תרעו עמ'. a0556722516@gmail.com
הלכות נידה חמורות הן, ודורשות התמחות והתעמקות. חסד עשה הרב מיארה עם לומדי התורה, בהעלותו על הכתב את רובי תורתו במקצוע זה. הרב יצחק יוסף תיארו במכתב ברכה לספר, כמי ש'איננו חת מלהשיב על דברי מחברי הזמן במקום שמיהרו לחלוק על פסקיו של אביר הרועים'. ואכן הספר רווי ביישוב השגות על דברי הגרע"י בספרו טהרת הבית, כגון הדיון בהסברו של הגרע"י להחמרות השו"ע בספקות דרבנן בהלכות הרחקות, כגון הושטה מיד ליד, שהוא משום שאפשר להחמיר בקל (עמ' תיט ואילך), הכרעת הגרע"י שמראה שחור טמא רק מדרבנן (עמ' קסו), היתר הגרע"י שלא לפרוש מאישה מעוברת שאחזוה צירים (עמ' תטו), חילוק הגרע"י בין בדיקת רופא לפתיחת הקבר (עמ' רו), ברכה במקוואות ימינו שהם נקיים (עמ' תרנ), ועוד רבים. בסוף הספר כעשרים עמודי 'שימוש חכמים' בענייני מראות.♦
פלגי מים – שיעורים על מסכתות חולין, תמורה, כריתות, מעילה, קינים, תמיד, נדה, ברכות. הרב יעקב פלג. 454 עמ'. shnufi@gmail.com 0528308422
רק לפני כמה חודשים סקרתי כאן את ספרו של הרב פלג 'כעץ שתול' על מסכתות זבחים-ערכין (האוצר קי [טבת תשפ"ו] עמ' רסז), וכעת הניף שנית ידו בפרסום שיעוריו על יתר המסכתות מסדר קודשים, יחד עם נידה וברכות, ועוד ידו נטויה להמשיך את הסדרה על כל מסכתות הש"ס הבבלי. השיעורים נמסרו ללומדי הדף היומי והם עוסקים בסוגיות מעוררות עניין בקרב הלומדים, כגון: כשרות בשר הנשחט באותו ואת בנו, כל שאסרה תורה התירה כנגדו, רבי יהושע ודיוניו עם הקיסר, שאלה לחכם במה שפסק בו חבירו, המתפלל ונחש כרוך על עקבו, ועוד ועוד.כדרכם של חלק מספרי השיעורים, פעמים רבות החידוש בשיעור מסוים אינו בעצם התוכן אלא בהרצאת הדברים בבהירות ובנועם, ובחיבור נקודות שונות שנאמרו ונכתבו לכדי מארג אחד (וזו המשמעות המקורית של הביטוי 'מחבר הספר'). כך, למשל, בשיעור על 'התינוק במעי אימו' (עמ' 329-322) המרחיב בענייני העובר בדברי חז"ל, שבועתו, הופעת יצר הרע בו, ועוד. יצוין סיפור חינוכי מעניין על סבו של המחבר, שביקש מרבו עצה מכוננת לקראת כניסתו לשדה החינוך, ונענה בעצה: 'פעמים שאתה מתעלם' (עמ' 399-398).
♦ ♦ ♦