נשאלתי בדבר נשואין שנקבעו לערב ראש חודש בימות הקיץ, אימתי הוא הזמן המתאים לעשות את החופה. דמחד גיסא הלא נהגו שלא לישא נשים אלא במלוי הלבנה כמ"ש מרן ביו"ד (סי' קעט ס"ב) וברמ"א אה"ע (סי' סד ס"ג), כדי שיהא לסימן טוב, והיינו בתחילת החודש דוקא, ומאידך בחודשי הקיץ הדבר מורכב, כי השקיעה מאוחרת ומתחילים את החופה מאוד מאוחר, ולא נותר זמן גדול לבני החופה לשוש משוש בשמחת החתן והכלה. על כן ישאלו איזה דרך ישכון אור לעשותו באופן המועיל שיועיל לתרי גיסי.
[ושאלה זו נוגעת בדר"כ רק לשני חודשים, סיון (לנוהגים להנשא אחר ל"ג בעומר) ותמוז, כי בער"ח אייר הוא תוך ימי העומר ואין נושאין, ובער"ח אב הוא תוך ימי בין המצרים, ובער"ח ניסן או באלול השקיעה עוד מוקדמת, ודוק.]
♦
א.
ראשית דבר יש לידע, כי בכל אופן אין ענין זה לעיכובא, רק מנהג ראוי ולסימן טוב. וכבר באחרונים העירו והוכיחו כן מהא דכתב הרמ"א עצמו (סי' תקנא) שלא לישא אחר י"ז בתמוז וכן מדין נישואין בחוה"מ, שבכל אלו לא חשש שבלא"ה אסור מצד ימי חיסור הלבנה. וש"מ דענין זה ודאי לא חמיר כולי האי ואין בו "שום צד איסור מן הדין". וראה בזה בספר המקנה (בקו"א, הובא בפת"ש סק"ה) ולרבנו החח"מ בשד"ח אס"ד (מערכת חו"כ אות כא) בכל דין זה ופרטיו בטוטו"ד באשר פרש השמלה, ומ"ש בספר צורת הלבנה סי' א (דף ד ע"ב). ומעתה באופן שמאיזה סיבות לא עולה בידם לדחות את החופה ללילה (או בשאר ימי החודש במחציתו השני) מצו למיעבד מבעוד יום.
ומ"מ היכא דאפשר ודאי עדיף לעשות כן, ובפרט כאן שבלילה הסמוכה ממש הוא תחילת החודש וסימנא טבא. ולא אכחד, כי שמעתי טענה כי ביום זה דמשלם חודשא אין להקפיד כ"כ בזה, כי יכול לעשות את החופה מפלג המנחה ואילך, שכבר יש בחינת הארת ר"ח, וסגי בזה. אך לענ"ד אינו נכון לגבי נדוננו, כי הכא בעינן שיהא בימים של מלוי הלבנה, ואין זה שייך להאי כללא דמפלה"מ חשוב לילה, דסו"ס אינו סימן טוב. ושוב ראיתי מבואר כן בדברי השד"ח (מערכת חו"כ וחופה אס"ד אות כא סק"ח) שם כתב דבחודש מלא ויש ב' ימים ר"ח, אין לחוש מלעשות נשואין ביום א' דר"ח אף שעדיין הוא קודם המולד, "מאחר דעכ"פ כבר נתקדש החודש וכבר קרא השם שהוא מועד ר"ח, לא תנוח ההקפדה על חיסור הלבנה". ומפורש בהדיא דקודם לכן, דלא נקרא עדיין ר"ח, לא מהני.
ונלע"ד אף אם התפללו כל הקהל באי החופה, והחתן בכללם, לפנ"כ תפלת ערבית, שכבר קבלו עליהם היום, לא מהני ואינו כלום, דסו"ס מצד העולם ועיקר הדין עדיין אינו ר"ח. ובפרט שכאן אינו ענין דיני והלכתי אלא רק מצד המזל, ולגבי זה אין שייכות לקבלת דיני היום רק למציאות מלוי הלבנה. ואם כי היקל השד"ח הנ"ל אף קודם המולד מצד שכבר נתקדש החודש, אבל לא דיבר אלא בר"ח עצמו, שכבר קרא השם ראש חודש וכלשונו, ולא קודם לכן.
♦
ב.
מעתה יש לנו לדון באופן שירצה להקדים עכ"פ את הקדושין מבעוד יום סמוך לשקיעה, ורק החופה עצמה תהא בלילה, אי שפיר עביד. והנה בדבר זה נחלקו האחרונים, ראה להשד"ח שם, שהביא דהרב מעשה אברהם (אשכנזי, דף קמו) נקט דהקפידא היא על הקדושין ולא על החופה, ואילו השד"ח ס"ל שהעיקר הוא הנשואין, וכלשון מרן והרמ"א הנ"ל, ועכ"פ ודאי גם הנשואין. ומעתה לדבריהם שפיר מצי לעשות את הקדושין מבעו"י. ויותר מזה יש להעיר, דלדידן דנקטינן בשפולי גלימיה דמרן ז"ל דס"ל שהחופה היינו יחוד, וכדעת הרמב"ם (וראה באורך בשו"ת יבי"א ח"ה אה"ע סי' ח), א"כ יוכלו לעשות את הכל מבעוד יום ורק יתייחדו בלילה, ולמאן דלא נהגי בחדר יחוד באולם, כל שמחת החופה מרישא עד גמירא תוכל להיות מבעוד יום.
ואם כי יש מהאחרונים שכתבו דבני ספרד נהגו בזה דלא כמרן, וס"ל דחופה היינו הכלונסאות או פריסת הטלית (ראה יבי"א שם אות ד משם הישכיל עבדי), אבל לנדון דידן נראה דיש לסמוך על דעת מרן ז"ל גופיה. אמנם אם ירצו לחוש ולהחמיר, נראה דאפשר שעכ"פ יתחילו את הקדושין וקריאת הכתובה חוץ לחופה. [אך השבע ברכות גופא לכאורה צריך להיות בחופה, וכ"כ הרמ"א סי' סא ס"א. ועדיין יל"ע, דלכאו' יוכל לברך את כל הברכות ואח"כ יכנס לחופה, שהרי זה כמברך עובר לעשייתן, ושפיר דמי. וראה למרן השו"ע סי' סב ס"א, וצ"ע.]
שוב בינותי, דלכאורה היה מקום לומר שיוכלו אף להיות תחת החופה גם בשעת הקדושין, ולית ביה גריעותא, שהרי זו חופה שקודם הקדושין ואינה קונה. וכמו שכתב הח"מ (סי' נה סק"ט) "ומ"מ נראה פשוט, כל זמן שלא נתקדשה אין חופה קונה קודם הקדושין" (רק כשנתקדשה נקראת למפרע נשואה לדעת התוס'). וממילא ל"ח חופה (שיש להימנע מלעשותה בסוף החודש) אלא עד אחר הקדושין הכתובה והברכות, שאז כבר יהא לילה.
אלא שבאמת דבר זה אינו מוסכם ושנוי הוא בפלוגתא דרבוותא, וככתוב במשל"מ (פ"י מאישות ה"ב) באורך מדברי הראשונים, וראה מ"ש ע"ז בפת"ש סי' סא (סק"א). ולכן הראוי יותר להמתין ולהיכנס לחופה רק אחר הקדושין וקריאת הכתובה, כאמור.
♦
ג.
אלא שכעת יש לנו לברר פרט נוסף בענין זה, והוא שלכתחילה יש ליזהר מלערוך את החופה בזמן בין השמשות. ומכמה חששות, אשר הראשון שבהם הוא התאריך אשר יכתבו בכתובה, שלא יהא שטר מוקדם או מאוחר. ומלבד זאת יש עוד בעיות, כמו תפלת ערבית או חישוב ימי השבע ברכות, וראה מ"ש בזה בספר משפט הכתובה (ח"א עמ' רעט).
ומאחר שכן, ענין זה נחוץ לתתו על לב בין אם יחליטו להקדים את החופה ליום ובין אם יאחרוה ללילה. והיינו, שמי שיחפוץ שלא לחוש לסימנא ולעשות את הנשואין בער"ח עליו לחשב לעשות מבעוד יום הרבה ככל האפשר, באופן שלא יכנס כלל לזמן בין השמשות. [והגם כי כשרואים שהזמן דוחק וחוששים על הזמן יצטרכו לעשות קנין על הכתובה ויכתבו את התאריך של היום הקודם, כמ"ש שם במשפה"כ עמ' רצו, אך יש שפקפקו גם בזה כיעו"ש להלן, ולכן לכתחילה יקפיד לסיים את הכל מוקדם.] ומאידך, הרוצה לעשות בלילה, כאמור, ג"כ יש לו ליתן לב להתחיל אחר צאה"כ, כדי שלא יכנס לשאלת התאריך בכתובה וכנ"ל.
♦
ד.
והנה לענין זה נראה פשוט שהרוצה לצאת מידי ספק ביה"ש די לו להמתין לכל היותר ח"י דקות כדי שיהא צאה"כ, וא"צ לחוש בזה לשיטות המאחרות יותר (וראה שם עמ' שי). אלא שמכיון שגם זמן זה גורם ללחץ מצד החו"כ, שחפצים להתחיל את יום שמחת ליבם מוקדם ככל האפשר, ע"כ הארכנו לעיל לראות איזה מהדברים מוכרחים להתחילם דוקא בצאה"כ מצד הסימן טוב, וכאן אכתוב מצד החשש בתאריך. ובפשטות עיקר הקפידא היא על הקנין עצמו שיעשה בלילה או עצם חתימת העדים, משא"כ הכניסה לחופה אינה מעלה ומורידה לענין התאריך, ושפיר יוכלו להתחילה טרם זמן צאה"כ. אלא שבמשפה"כ (שם עמ' שי) הצריך שהקנין, החתימה, וכניסה לחופה כולהו יהיו מבעו"י, וצ"ע. וכנראה שזה מצד שנשואין מחייבים כתובה מצד עצמן. (ומ"מ אף לפי"ז אכתי לא ברירא לן את מה להחשיב לחופה, דלדידן הוא דוקא יחוד, וכאמור למעלה.) ועכ"פ בעצם הקדושין בודאי אין בעיה וחשש להתחיל בהם מוקדם יותר, הן מבחינת החשש לתאריך הכתובה והן מצד הסימנא טבא, ככתוב למעלה.
[ואגב מעניין הדבר, שבשד"ח שם כתב על מחלוקתו עם המעשה אברהם הנז"ל "ולגבי דידן אין נפקא מינה מאחר שהקידושין והחופה סמוכים בשעה אחת", והיינו שאינם עושים את הקדושין והחופה בימים נפרדים, כאשר נהגו מקדם. אבל לכאורה בנושא דידן שקבעו החופה בער"ח יהא בכך נפק"מ כשמקדש מבעו"י ונושא בלילה.]
נמצא לפי האמור, שאת הקידושין עצמן ודאי יוכלו להתחיל קודם צאה"כ (לפי הזמן שאמור לקחת) ואף בזמן ביה"ש, וראוי שיעמדו חוץ לחופה אז, או יפרסו את הטלית אח"כ, ובתום י"ג ומחצה דקות ומקסימום י"ח דקות תהיה קריאת הכתובה וכו'.
♦ ♦ ♦
בגדרי חיוב הרחקת נזיקין ובטעם חילוקם משאר המזיקים♦ בעניין השבת אבידה של גוי