לכבוד הגאון הצדיק המקובל רבי יצחק מאיר מארגנשטערן שליט"א
ראש ישיבת תורת חכם ובעמח"ס שו"ת ים החכמה
עיה"ק ירושלים
בנידון שאלתכם בבחור מבוגר מתחזק שלאחרונה גילוי אצלו את המחלה הממארת, ולפי חוו"ד הרופאים הוא צריך לעבור טיפולים והקרנות. ובטיפול הראשון אמרו שאין בזה חשש שיפגע בכושר הפוריות, אולם בטיפול השני ישנו חשש שהטיפול יפגע בכושר הפוריות - האם מותר לבצע את הנצרך עבור הפריה חוץ גופית ולשמור בהקפאה, שאחרי הטיפולים כשיישא אשה, יוכל לקיים פרו ורבו עם אלו המוקפאים. עכת"ד השאלה.
ומעלתו דן בזה ע"פ מש"כ המהרש"ם בזמנו להתיר הפריה, כיון שלצורך פרו ורבו אין בזה איסור השחתה. והגם שסיים שם שאין מתיר זאת רק אם עוד שני פוסקים יצטרפו עמו בזמנו התירו הפוסקים זאת.
ומ"מ כבר אמרתי למעלתו ששי' הגרי"ש אלישיב זצ"ל בנ"ד לאסור זאת. וגם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, הגם שאין אוסר זאת, מ"מ אין זה דרך תורה, ואין מחוייב בדבר. וביותר מזה כבר ציינתי לכם דהאגר"מ בתשו' אבהע"ז ח"ג אוסר לבצע פעולה זאת בבית הרופאים מחשש פריצות, וכמו"כ בניד"ד.
ומ"מ מעלתו ביקש ממני שהיות ומדובר בבחור שאינו כ"כ דתי, ומתחזק, האם נכון לחפש לו דרכי היתר בזה, אמרתי אעבור פרשתא דא. וזאת החלי בעזהשי"ת.
בעיקר נדו"ד יש לדון בכו"כ דברים:
א. בדיקת פוריות לצורך פו"ר אי שרי.
ב. בנידון שי' המהרש"ם ח"ג (סי' רס"ח) שלצורך פו"ר אין בזה דין השחתה – אי יש חולק בין צורך בדיקה אי כשר לילד או לצורך פו"ר ממש.
ג. אי יש חילוק בין נשוי לחתן או בלא נתארס כלל, רק יש חשש שע"י הטיפול בהקרנות ייפגע כושר הפוריות.
ד. גם אי שרי, באיזה אופן יש לעשות זאת, או ע"י גרם וכדו'.
ה. אחרי הטיפולים אי צריך להודיע למשודכת על מצבו, שהוא לא כשר לפוריות.
ו. אי מקיים בהפריה זאת בהקפאה מצוות פו"ר.
ז. והאם באמת מתייחס הולד אחריו לכל דבר.
ח. יסוד מצות פו"ר - האם הוי המעשה או הקיום.
ועוד ש"ד שיתבהרו בהמשך התשובה, בעזרתו יתברך.
♦
יסוד מצוות פו"ר האם הוי המעשה או הקיום
בעיקר דין זה כבר דנו הפוסקים דתליא במחלוקת הראשונים בעיקר יסוד מצות פו"ר. לדעת ר"י בתוס' ב"ב (י"ג ע"א תוד"ה כופין את רבו) רגע קיום מצות פו"ר הוא בגמר ביאה. ע"ש בתוס', שהקשו מדוע לא ידחה עשה דפרו ורבו את הלאו דלא יהיה קדש, תי' רבנו יצחק חדא דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה, דמשעת העראה קא עקר ללאו, ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה וכו'. מפורש בדברי ר"י שהביאה היא היא מעשה המצווה. כמו כן משמע מדבריו שאין מצוות פו"ר נזקקת לתנאי נוסף בכדי שתתקיים. שכן אילו היינו נזקקים לתנאי של לידת הבנים, אזי לא היה מקום לדחיית הלאו על ידי מצוה התלויה בתנאי, כשאין בטחון שהתנאי יתקיים.גם דעתו של המגיה על הט"ז (הח"צ) בריש אבן העזר (סי' א', ס"ק ח') נוטה לכך שמעשה הביאה הוא מעשה המצווה בפו"ר. בניגוד לדעת הב"ש (אבהע"ז סי' א' ס"ק י'), הסובר שמתקיימת מצות פו"ר בנולד מעיבור באמבטי'. והמגיה על הט"ז מסתפק בכך, ואף נוטה לומר שאינו יוצא ידי חובה, בפרט במידי דתלי בקום ועשה, והיא נתעברה מעצמה, דאינו יוצא בזה. וכן משמע משו"ת יביע אומר ח"א או"ח (סל"ז ד"ה ומיהו).
♦
שי' המנ"ח דמצות פו"ר היא הלידה שיש לה משך זמן כל חיי הבנים
ובעיקר הך דינא כבר חקר בזה המנ"ח מצוה א', עיי"ש אות ח' ואות י"ג-י"ד וכמ"כ באות ט"ז, להוכיח דהבעילה הוי רק הכשר מצוה, אבל עיקר המצוה הוא הבנים. ובזה יישב שם האיך יוצא בבן ממזר מצות פו"ר, הא הו"ל מצווה הבאה בעבירה. וכן הא דקיי"ל דגוי שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר, דקיי"ל כר' יוחנן דקיים מצוות פו"ר אע"ג דנולדו באיסור או בפטור. ולפי הנ"ל, כיון דעיקר המצוה הוא קיום הבנים, לכן כתב שם דאם נתגייר הוא ובניו עמו (עיי"ש אות י"ג) יוצא ידי מצוה. ושם אות י"ד, דלכן אם מתו בניו לא קיים המצוה.וחידש שם דמצוה זו אינה כשאר מצוות, לולב ומצה וכדו', דאין להן משך זמן, רק תיכף שעשה את המצוה יצא, משא"כ מצות פו"ר, הביאה הוי רק הכשר מצוה, ועיקר המצוה הוא לידת הבנים, ובכל רגע חל עליו החיוב.
♦
יסוד מצות פו"ר לא בלידה רק שיהא לו בנים - הנפק"מ בגר שהיו לו בנים ומתו
שו"ר להגאון מרוגטשוב זצ"ל בספרו שו"ת צפנת פענח (סי' קפ"ה) דנשאל דלמה בנתגייר והי' לו בנים בגיותו קיים פו"ר, הא בגיותו אינו מכוין למצוה (עיין תוס' יבמות ס"ב ע"א).והשיב שם דגדר פו"ר גבי גר שנתגייר, אין הכוונה בגמ' שקיים את המצוה, רק כך דעיקר גדר הפו"ר לדידן הוא לא הלידה, רק שיהא לו בנים, דפסקינן שם (ד' ס"ב) דאם מתו לא קיים. וא"כ כאן, כיון שיש לו בנים, לא שייך עוד לקיים. ומה יועיל שיקח עוד אשה ויהי' לו, הא כבר יש לו. וכמו גבי אם נימול תוך ח', להרבה שיטות דלא דקיים את המצוה, רק דאין לו מה לימול. וכמו דאמר בב"מ (דף כ"ו ע"ב) ואע"ג דמהדר מתנה בעלמא כו'. (הנפק"מ) ונ"מ די"ל דכה"ג אף לר"ה דס"ל הי' לו בנים ומתו קיים, גבי גר שהי' לו ומתו, צריך לישא ולקיים, דהלידה ל"ה בחיוב ובנים אין לו.
וכן צידד שם הרב הלפרין (באסיה ובית הלל).
על כל פנים, לפנינו מחלוקת עקרונית אם ציווי פו"ר הוא ציווי לעשות מעשה, או שהמצוה היא הווית הבנים, והמעשה הוא רק הכשר מצוה. ושיטת הגרשז"א זצ"ל שבכלל מצות פו"ר לא כלולה החובה להשתדל וכן בטכנולוגית פריון לסוגיהן, ועיין שו"ת אג"מ אהע"ז ח"ב (סוף סי' י"ח).
♦
אי מותר לבדוק את עצמו לצורך פו"ר
בעיקר דין זה כבר הארכתי בספרי שו"ת ישיב יצחק חלק כ"ד (סי' נ"ז), ואעתיק הצריך לענייננו.מקור הדין הוא בגמ' יבמות (ע"ו ע"א וע"ב) ועמש"כ בשו"ע אהע"ז סי' כ"ה ברמ"א שם (סעי' ב'), שכתב וי"א שמותר שלא כדרכה וכו' באקראי עיי"ש.
וכתב שם הב"ש (סק"ב) וז"ל ואם נמצא דם דבעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא דהא אין איסור לשמש ולהוציא זר גם יש להביא ראי' מש"ס פרק הערל דאיתא שם אם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים ביה פוקרא כדי שיוציא זרע ויש לדחות וצ"ע ע"כ.
ובעיקר דברי הב"ש בכוונתו "שיש לדחות" כ"ה מה שהאריכו בזה גדולי הפוסקים, כמו שכתבתי בספרי שם. וכן הבאתי בזה מה שדן בזה מרן זי"ע בשו"ת דברי יציב אבהע"ז סל"ב (ס"ק י"ב), שכתב לפמ"ש התוס' ביבמות הנ"ל לחלק בין אקראי לתמידות. ועיין בא"ר או"ח סי' ר"מ (סק"י). עיי"ש.
ובשו"ת אחיעזר ח"ג סי' כ"ד (אות ד') נשאל על הדבר הזה אודות אברך אחד ששהה יותר מעשר שנים ולא זכו להבנות, ועל פי דברי הרופאים ראה שהמניעה מאתו, ואומרים שההכרח לבדוק את הזרע מקודם. אם רשאי להוציא ז"ל לצורך בדיקת הרופאים. והבאתי שם את שיטת האחיעזר, דבא"א באופן אחר שרי לבדוק א"ע, דהוי תיקון למצות פו"ר. ועיין בשו"ת צי"א ח"ט סי' נ"א (עמ' ר"ב) מש"כ בדברי האחיעזר.
♦
כיון שעושה בשביל תיקון לא הוי דרך השחתה
מה שדן מעכ"ת להתיר ע"פ דברי המהרש"ם, דבשביל תיקון ל"ח בפו"ר השחתה. ודנתי כבר בזה בספרי שו"ת ישיב יצחק חלק ל"ג (סי' ע'). ואעתיק הצ"ל.המהרש"ם בשו"ת ח"ג (סי' רס"ח) נשאל בזוג שזה עשר שנה מנשואיהם ולא ילדו, ולפי דעת הרופא הוי סיבת מניעת ההריון מחמת שפי הרחם של האשה הוא צר, ולדעתו אפשר לה להתעבר באמצעות שפופרת. כתב דהגם שכתבתי בכמה תשובות שאין לסמוך על הרופאים ליתן להם זרע להבחין ממי מניעת הלידה, אבל בנ"ד לכאורה י"ל שאין בזה בגדר השחתה, כיון דאפשר שאותו זרע עצמו לא ילך לאיבוד ולבטלה. ואף שהיא רק ספק תיקון, כבר כתב בתשובת הרמ"א סי' ק' (אות י') דמוחק השם ע"מ לתקן, אף שהתיקון רק ספק, מותר, דמ"מ לא הוי דרך השחתה, כיון שעושה בשביל תיקון.
♦
תנאי המהרש"ם בהיתרו בשהה י' שנים ויש חשש גירושין
וסיים המהרש"ם שם ומ"מ לא אתיר רק בשהה כבר עשר שנים ולא ילדה ויבוא לידי גירושין, ומחומר האיסור רצוני באופן שיסכימו עמי עוד שני רבנים יראי ה', ושלא לעשות מעשה רק ע"פ חקירת חכם וירא ה' אשר יראה הענין שהוא שעת הדחק גדול, וכתורה יעשה.♦
שיטת הגרצ"פ פראנק זצ"ל בעושה לשם תיקון ובפרט באינו ראוי להוליד אין איסור כמש"כ המנ"ח
בהר צבי על הטור אבהע"ז (סי' א'), אחר שדן בזה די"ל דמקיים מצות פו"ר, כתב דכיון שעושה לשם תיקון יש לדון דאין בזה איסור. ובפרט לפמ"ש המנחת חינוך (סוף מצוה א') דבאינו ראוי להוליד ליכא איסור דהשח"ז. ובזכרון יוסף (להרמ"א קרויס) סוף סי' ב' כתב ג"כ דיש לצדד להקל בזה, כיון דהוא ע"מ לתקן אותו דבר עצמו, וגם חשוב כחטא כדי שתזכה בחטאת (במנחות מ"ח). ובנועם כרך א' (עמוד קכ"ח) הביא גם בשם הרי"ז מינצברג זצ"ל דאין בה איסור הוצ"ז, כי כל כוונתו לקיים פו"ר.♦
מוחק ע"מ לתקן אפי' בספק שרי
וע' שו"ת מנחת יצחק ח"א (סי' נ'), ושם בסופו הביא מתשובת מהרש"ם מתשובת הרמ"א הנ"ל דמוחק על מנת לתקן, אף שהתיקון רק ספק מותר. ועיי"ש שהביא מהר"א הלפרין בשם דודו, שכבר יצא הדבר בהיתר מאז בב"ד דק"ק קראקא. אולם המנחת יצחק עצמו סיים בסוף התשובה שרצונו לשמוע עוד חוו"ד מגדולי הוראה בעיקר היתרו של המהרש"ם, ע"ש.♦
אי מותר לאיש לבדוק את עצמו למען בחינת הרופאים
הגאון ממאד בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה אבהע"ז (סי' נא) ג"כ האריך בזה, והביא ג"כ מש"כ בשו"ת שבט סופר.♦
כיון דלא כתיב בלשון לאו כל שאינו מכוון להשחתה אין בו איסור
שוב כתב שם סברא יקרה מהגאון מוה"ר שמעלקא אבד"ק סעליש, שכתב עפי"ד הגמ' מס' שבת בסוגיא דמילה בצרעת דמותר למול וקרא ליה דבר שאינו מתכוון. ואמאי הוי דשא"מ, דהא ודאי כוונתו לקצוץ ולחתוך, רק שאינו מכוון משום קציצה בהרת, רק התכלית למול.פי' דלא נאמר רק השמר בנגע הצרעת, דהיינו שלא תקצוץ לטהר, וכיון שאינו מתכוון לזה, הוי שפיר דשא"מ. וה"נ הא אינו מכוון, דהא לא נאמר בתוה"ק לא תשחית זרע, רק ילפינן משום דנאמר פרו ורבו, וכל שאינו עד"ז אסור. וכיון שבועל כדרכו ואינו מכוון ע"מ השחתה, הוי דשא"מ. ועי' בתשו' מרן חת"ס (סי' קע"ב) ובשו"ת מהרי"א חיור"ד (סי' רכ"ב). ובעיקר הך דינא ידוע מש"כ בזה גדולי הפוסקים לדון ע"פ דברי הב"ש סי' כ"ה (סק"ב) הנ"ל הבאתיו לעיל, הם שי"ח ע"ז. עיין שו"ת צי"א ח"ט סי' נ"א (ח"ב). מ"מ בנ"ד אם יעשה כתיקון שכתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהביא חתנו הגר"י זילברשטיין שליט"א הנ"ל, ע"י שאיבה משבילי הזורע, קיל יותר.
בעיקר הדבר שציינתי למע"כ שי' גדוה"פ הגריש"א והגרשז"א זצ"ל, ביקש מעכ"ת את מקור הדבר, אמרתי להעתיק את דבריהם המובאים בשם אמרם בשו"ת בנין אב (להגר"א בקשי דורון זצ"ל) ח"ב (סי' ס') בנידון בחור שעמד להתחתן שחלה במחלה ממארת והיה אמור לקבל טיפולים בהקרנות וכדומה שיפגעו בכושר הפוריות. כותב שם שמאחר שנתברר שאין סיכוי שיוכלו להינשא ולהיפקד כדרך כל הארץ, קמה השאלה וגם ניצבה, אם להתיר הוצאת זרע מהבחור לפני הנישואין בעוד כוחו במותניו, כדי שיוכל להפרות את האשה לאחר הנשואין (בהזרעה מלאכותית).
♦
כיון שלא נשא אשה עדיין אינו חייב בפועל במצות פו"ר ובפרט בהפרי'
השאלה הופנתה להגרי"ש אלישיב זצ"ל, האם להסתמך בנידון דידן על דעת הפוסקים המתירים הפריה ע"י הוצאת זרע. האם בנידון דידן שהבחור לפני החופה יוכל להוציא את הזרע ולשומרו כדי להפרות את האשה. ולאחר שהעליתי ספיקותי בנידון, הציע הגרי"ש אלישיב שבנידון דידן אין להתיר גם לדעת המתירים הוצאת זרע לשם הזרעה וקיום פריה ורביה. ומסכם הגר"א בקשי דודון (שליט"א) [זצ"ל] על כן בנידון דידן, כיון שהבחור לא נשא אשה, אינו חייב בפועל במצות פריה ורביה וכו', ועל כן אין לו גם ההיתר להשחית זרעו וכו'.♦
התקנה לדחות ראיית דם בתולים
וכתב שם סיכמתי עם החתן לשמוע בעצת חכמים ולא להסתמך על ההיתר ומן השמים ירחמו. כמו כן סיכמנו עם הרופא, שאם ע"י בדיקות חוזרות בימים שלפני החתונה, יתברר שאפשר לדחות לכמה ימים את הטיפולים, ידחו הטיפולים. עלה בדעתי שבכדי שיוכלו לשמש כמה ימים, ולא תאסר הכלה משום דם בתולים, להציע לפנות לרופא בעוד מועד, שיטפל בענין וימנע מהאשה ראיית דם בתולים בביאה ראשונה, גם בנושא זה התייעצתי עם הגריש"א זצ"ל. ואף בזאת השיב שאינו נזקק להשיב, אבל ציין שאוכל להסתמך על הגר"מ פיינשטין זצ"ל שהיקל בנידון, ועוד גדולים.הבחור שמע לעצת חכמים, התחתן ובא בדרך כל הארץ. מצבו בשבוע החתונה השתפר ודחו הטיפולים למשך שבועיים. האשה נפקדה ולמועד נולדה להם בת. הבחור החל בטיפולי ההקרנות ומצבו השתפר, אולם לאחר כשנתיים הלך לבית עולמו, ומ"מ היות ששמע לעצת חכמים נשאר ממנו זכר, ע"כ, ע"ש.
בספר נשמת אברהם (סופר) אבהע"ז (סי' כ"ג) כתב שכתב לו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אין כל הבדל בין איש נשוי ובין רווק, מפני שגם רווק חייב לישא אשה ולקיים מצות פו"ר. אך לדעתי גם נשוי לא חייב בכך (הוצאת זרע לשם קיום מצוות פו"ר) כי התורה הקדושה לא חייבה את האדם בהקפאת זרע, וכל הספק בנדון זה הוא רק אם אסור או מותר, עכ"ל. ואמר לי הגאון זצ"ל שגם לדעתו אין לעשות דבר זה כי לא כך השקפתה של תורה.
♦
בחור מבוגר עובר טיפול רפואי שעשוי להיכנס לעקרות אי לבצע פוריות בהקפאה
שוב התקשרתם אלי באישון ליל ובעיקר הדבר אמרתי למעכ"ת שגם להגריש"א, שאוסר, יש אופן שמותר ע"י שאיבה. אמרתי להעתיק מש"כ חתנו הרב זילברשטיין בספרו שיעורי תורה לרופאים ח"ד (סי' רנ"ח וכ"ה בספר בקב ונקי) שנשאל מרופא מומחה בנידון בחור צעיר בראשית שנות העשרים לחייו, סובל ממחלה כלייתית. מחלה זו מתקדמת באופן הדרגתי. מחמת ההתדרדרות בתפקוד הכלייתי נוצר נזק באברים שונים בגוף, וכתוצאה מכך עלול הבחור להיכנס למצב של עקרות. לעקרות זו אין כיום טיפול ידוע, והאמצעי היחיד שיכול להבטיח צאצאים לחולה במידה שיתחתן, הוא הקפאת זרע שיינטל כעת, כשהזרע עדיין באיכות וכמות טובה.שאלתי היא האם פעולה זאת מותרת, כשלא ניתן לדעת בוודאות מתי בדיוק מצבו יחמיר עד כדי עקרות טרם ישא אשה.
אחרי שהביא שם את גודל האיסור בזה, כמבואר במס' נדה (י"ג ע"ב) שדבר זה חמור מכל העבירות, וכמבואר בטושו"ע אבהע"ז סי' כ"ג (סעי' א-ב), ובר נידוי הוא, וביותר השימוש בו אינו לפנינו מיד, כעין שהאריך בזה בשו"ת נוב"י תנינא יור"ד (סי' ר"י בנידונו). ואפי' בנשוי יש אוסרין בניד"ד, כמש"כ הדברי מלכיאל וש"פ.
טעם נוסף לאיסור כתב שם כדי להגדיל את סיכויי הצלחת ההפרייה, צריך להוציא פעמים רבות, ורק חלק ממנו ינוצל לצורך ההפרייה, והשאר יהיה לבטלה. ומי התיר זאת.
ויתכן שהזרע שיפרו בו בעתיד את האשה לא יתייחס אחר הבעל. כשם שנסתפקו רבותינו על "עיברה באמבטי", דיתכן שלא קיים בזה מצוה, ונמצא שעברו על איסור הוז"ל ללא קיום מצות פרו ורבו, וזה לא הותר.
♦
היתר שאיבה משבילי הזרע
והגר"י זילברשטיין כתב שיש אופן שכשר. וז"ל ושמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאם ניתן לשאוב זרע משבילי הזרע באמצעות ניתוח וכדומה, מותר לעשות זאת לצורך הקפאה, ואין בזה משום עוון של הוצאת זרע לבטלה (הנ"ל). וטעמו: א. משום 'לא תנאף' אין לאסור כיון שאין זה מעשה ניאוף, ורק שפשוף ביד או ברגל בכלל האיסור. ב. גם מה שכתוב בשלחן ערוך, שהוצאת זרע איסור גדול הוא וחמור מכל העבירות שבתורה – נאמר רק על מעשיהם של ער ואונן, שדשו מבפנים וזרעו בחוץ, אבל לא על שאיבת זרע באמצעות ניתוח, כשנעשה לצורך הפרייה ובפרט כאשר הזרע הנשאב מהשבילים אינו מושלם, וזקוק לטיפול כדי שיהיה ראוי להפריה.עיי"ש בספרו הנ"ל, שדן הגר"י זילברשטיין בעוד שאלה מעניינת, ביהודי הכלוא בבית הכלא בארה"ב בעון רציחה, ודנוהו למות, ומבקש להקים לו יד ושם לבל ימחה שמו מישראל, אם יש לאפשר לו לקיים מצות "פרו ורבו". וכתב שם רק על ידי יחוד עם אשתו אבל לא באמצעות הפרייה מלאכותית.
ובעיקר הך דינא בשו"ת מעיין אומר ח"ח (עמוד ס"ח) ליקט שם פסקי הגאון רע"י זצ"ל, והביא שנשאל הגרע"י זצ"ל בזה כמ"פ מכמה בחורים מבוגרים או גם צעירים שנחלו במחלה הידועה שהיו צריכים לעבור הקרנות וטיפולים וחששו שיפגעו כושר הילודה. לפעמים התיר לבצע הפריה עם הקפאה, ולפעמים אמר מותר רק אינו חייב, ולפעמים לא רצה לענות, כנראה למיגדר מילתא. (ומ"מ יש לברר מקור השמועות, מה שלא כתב בספריו).
♦
הפרייה מלאכותית לאחר מיתה
הרב מרדכי הלפרין, מנהל מכון שלזינגר שע"י ביה"ח שערי צדק ועורך "אסיא", דן בבחור רווק שהקפיא, בהיתר מורה הוראה, שתי מנות זרע לפני שעבר טיפולים נגד לוקמיה, כימותרפיה והקרנות. הבחור החלים, אולם לאחר שנה חלה שוב ונפטר לבית עולמו. מדובר במעשה שהיה, מעשה המעורר כמה שאלות הלכתיות. א. האם מותר להפרות בזרע המת אשה פנויה. ב. האם מותר להפרות בזרע המת אשה נשואה שזקוקה לזרע תורם. ג. מה דין הנולד מזרע המת לענין יבום, ירושה, יוחסין, ואיסורי קרובים. ד. האם יתכן קיום מצוות פריה ורביה מהזרעה לאחר המוות. ה. האם מתקיימת מצות גמילות חסדים בקיום רצון המת להעמיד לו זרע.♦
קיום מצוות פריה ורביה מהזרעה לאחר המות
וכתב שם הרב הלפרין: מסתבר לדינא כדעת הגרש"ז אויערבאך (נועם כרך א', עמ' קנ"ה) שהנולד מהזרעה לאחר מיתה נחשב בנו של המת לכל דבר, הן לענין איסורי קורבה, הן לענין יוחסין, והן לענין ירושה, למרות שאם נוצרה חובת יבום בזמן מיתה, היא איננה פוקעת עם לידת הבן הנולד מהזרעה לאחר מיתה.לשאלה אם קיים הנפטר מצוות פו"ר אם נולדו ילדיו מהפרייה זאת לאחר מותו, לכאורה אין לה נפקות מעשית, שהרי המת איננו מצווה בכלום לאחר מותו, וכמש"כ דוד המלך ע"ה "במתים חופשי", ודרשו חז"ל (שבת ל, ע"א, שם קנ"א ע"ב) "חופשי מן המצוות" וכן אמר שלמה המלך (קהלת ט, י) "כל אשר תמצא ידך לעשת בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". ואם כן, ברור שאין על המת שום ציווי לגבי מה שיעשה לאחר מותו, וכל הדיון הוא אך ורק לגבי שכרו בעלמא דקשוט. שכר זה לכאורה אינו מענייננו, ובהדי כבשא דרחמנא למה לן, ע"ש.
♦
המורם מכל הנ"ל
בעיקר דין זה כבר דנו הפוסקים, וכ"ה מח' הראשונים ביסוד מצות פו"ר האם המעשה או הקיום. ומתוס' תי' א' מפורש דהביאה הוה מעשה המצווה ולא רק הכשר, וכן דעת המגיה על הט"ז באהע"ז (הח"צ). אבל הב"ש חולק שם. ושי' המנ"ח דמצוות פו"ר היא הלידה, וכתב שם דמצווה זו שונה משאר מצוות מילה ומצה, דהפו"ר יש לה משך זמן כל חיי הבנים.והגאון מרוגטשוב כתב בשו"ת צפנת פענח דיסוד מצוות פו"ר לא הוה בלידה, רק קיום הבנים. הנפק"מ בגר שנולד לו בנים בגיותו ונתגיירו בניו, דקיים מצות פו"ר, מ"מ אם מתו צריך לקיים שנית, והטעם דלידה לא הוה בחיוב ובנים אין לו.
עכ"פ יש מח' עקרונית במצוות פו"ר האם המצוה היא המעשה או שהמצוה היא הווית הבנים, והמעשה הוי רק הכשר.
ובעיקר הדין אי מותר לבדוק עצמו לצורך פו"ר אי כשר לילד כבר דנו בזה גדולי הפוסקים, וכן הבאתי מה שדן בזה מרן זי"ע בשו"ת דברי יציב. ושי' מרן זי"ע דלצורך פו"ר באקראי בעלמא מותר, וכן שי' האחיעזר בתשובותיו.
ושי' המהרש"ם בתשו' דמעשה בשביל תיקון לא הוה דרך השחתה, ובתנאי ששהה י' שנים, דיש חשש גירושין.
וכן שי' הגאון רצ"פ פראנק זצ"ל דבמעשה לשם תיקון אין איסור, כמש"כ המנ"ח, ואפי' בספק אין איסור, כמו מוחק ע"מ לתקן, דאפי' בספק שרי. וכ"כ שאר פוסקים, כיון דלא כתיב בלשון לאו, כל שאינו מכוון להשחתה אין איסור.
מ"מ שי' הגרי"ש אלישיב זצ"ל דבלא נשא אשה עדיין אסור לו לבצע פעולה זאת, וכן שי' הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דאי"ז דרך התורה. ואפי' המתירים התירו רק בדוחק.
ומ"מ הביאו בשם הגרי"ש אלישיב דבכה"ג דמדובר בבחור מבוגר, ועקב מחלה קשה ייפגע קושי הפוריות, יש היתר ע"י ניתוח והרדמה שאיבה משבילי הזרע. ומ"מ כבר כ' הפוסקים לענין לבצע הפרייה לאחר מיתתו, דאז כבר אינו מחויב במצוות, אין לבצע זאת.
♦
זאת תורת העולה
בעיקר ניד"ד אי מותר לבצע טיפול הפריות בבחור מבוגר, שעקב מחלה קשה תיפגע ע"י הקרנות הפוריות, ולהקפיאו עד עבור הטיפולים כשיישא אשה, כיון שאינו נשוי, מהלך שי' גדולי הפוסקים דאסור לבצע זאת, ועכ"פ אין זה דרך התורה.ומ"מ שי' הגרי"ש אלישיב דיש תקנה ע"י ניתוח והרדמה בשעת הדחק להתיר שאיבה משבילי הזרע, דאחר שיבריא ויישא אשה מקיים מצוות פו"ר עי"ז כל זמן שהוא חי. ומ"מ קודם השידוך צריך להודיע זאת למשודכת, מחשש הערמה וקידושי טעות.
הנלענ"ד כתבתי
הכו"ח בברכת רפואה שלימה וכו' כי אני ה' רופאיך
יצחק שמואל שכטר
♦ ♦ ♦