לכבוד ידידנו מזכה הרבים הרה"ג רבי אברהם חזן נר"ו
באשר שאלת בקרובת משפחה שנולד לה ולבעלה בנם הבכור, וכבר עברו ל' יום ועד כה לא קיימו את הפדיון לבנם, משום שהם דרים בארה"ב באזור מרוחק מישוב ישראל הקדושים (ואף לברית המוהל היה צריך לנסוע מרחק ג' שעות בכדי להגיע), ואין כהן בנמצא - האם אפשר לערוך את הפדיון באופן אחר, אם ע"י שליח או ע"י זום וכל כה"ג. ויש לציין דהמצב רגיש ואי אפשר לדרוש מהם לעשות מאמץ, מאחר שאינם קרובים די לתורה ומצוות, וטרם הגיעו לדעת הישרה במעלת וחיוב המצוה הקדושה הזאת בכדי שיטרחו בכך.
♦
תשובה
ראה למור"ם ביו"ד סימן שה ס"י על המפה דכתב דאין האב יכול לפדות את בנו ע"י שליח, וחיליה (ראה בט"ז ס"ק י"א) מתשובת הריב"ש שנשאל על דקדוק לשון הרמב"ם בנוסח הברכה, ומינה דייק השואל שלית לן בפדיון הבן לעשותה ע"י שליח או ע"י ב"ד, ומשתיקת הריב"ש בענין זה משמע דהוא מסכים לדבריו. והן אמת שדברים אלו חידוש הם, וכבר העיר בזה הט"ז בס"ק י"א ע"ד, ומסקנתו שכל שהאב חי (ושמת האב, לא יפדו את הבן עד שיגדיל) יכול האב לעשות שליח, עיי"ש כ"ד. וראה גם בערוך השולחן אות ה' ובשו"ת שמש ומגן חיו"ד סימן ז' דהבי"ד הפוסקים שעשו מעשה הפך בעל המפה. ומאידך גיסא רבים הפוסקים דהלכו בנתיב בעל המפה בדין זה, וראה בערוה"ש סימן שה אות ז'. ולכן למעשה נקטינן בהאי דינא דלכתחילה יש לחוש להאי סברא ולילך בנתיב בעל המפה. וא"כ מה שהוצע דאבי היולדת הנמצא כאן בארץ הקודש יהיה שליח לחתנו לפדות את נכדו, אין נכון לכתחילה לעשות כן.
קושטא קאי, דהאי מילתא בכוונת מור"ם ז"ל לאו מילתא פסיקתא היא, דהגאון רעק"א בהגהותיו על השו"ע בנד"ד ס"י הבי"ד הרב שער המלך (פ"ו מהלכות אישות ה"ב) דהקשה על דין הרמ"א מס"ח דבמתנה ע"מ להחזיר בנו פדוי, ואם איתא דא"י לפדות בנו ע"י שליח, אף אם לא החזיר יהיה פדוי, כיון דא"י להיעשות ע"י שליח תנאו בטל והמעשה קיים[1]. והגרע"א יישב דלשיטה זאת דאינו יכול לפדות ע"י שליח, היינו שהשליח יעשה את מעשה הפדיון, שיאמר לכהן בזה המעות יהיה הבן פדוי, אבל פשיטא שיכול להקנות להכהן את המעות ע"י שליח והאב בעצמו אומר לכהן במעות אלו שאני מקנה לך ע"י שליח יהיה בני פדוי. וכעין זה כתב בגליון מהרש"א במקום, דאמירת יהיה בני פדוי אינה יכולה להיות ע"י שליח. וראה עוד להרב יד אברהם דהקשה כן מדנפשיה, ושמצא כן להרב שער המלך הנזכר, ושמצא שכתב בסה"פ דנתינת המעות קושטא דיכולה להיות ע"י שליח, רק האמירה צריך לומר בעצמו, עיי"ש (וסיעתא לדבריהם מבכורות עלה נ' ע"א דרב אשי שלח י"ז זוזי לרב אחא לפדיון בנו, וי"ל). ומבואר יוצא מהני רבוותא דרשאי ליתן המעות ע"י שליח, ורק אמירת ענין הפדיון צריכה להיעשות על ידי האב. ובנד"ד שיאמר לכהן דרך הפלאפון שמעות אלו שיקבל הן עבור פדיון בנו, ויברך את הברכות, ומיד אח"כ ייתן השליח את המעות לכהן.
ותא חזי מה שהביא הרב ערוה"ש באות ח' משם החוו"ד והחת"ס, דכל מה שאסר מור"ם ז"ל היינו שהשליח נותן מממונו לכהן ולא מזכה לאבי הבן, אך היכא ששולח אבי הבן את המעות לכהן ע"י אחר או שמזכה השליח את המעות לאבי הבן ע"י אחר, מהני. ומ"מ כתב לדחות את דבריהם, ושהעיקר כמו שתפסו רבים, עיי"ש[2]. וא"כ נמצא דהאי דינא שנותן המעות ע"י שליח אף שנותן השליח מעותיו של אבי הבן או מזכה לו ע"י אחר נמצא במחלוקת.
אכן לענ"ד יש בידינו דרך מרווחת כפתחו של אולם, וכדלהלן בסמוך.
וכשאני לעצמי נראים הדברים דאין הכי נמי לערוך את הפדיון ע"י תוכנת זום או כל כה"ג באופן שמעביר לו את הכסף ע"י העברה בנקאית או דרך ביט[3], דמהני למיעבד הכי, דהכא סוף כל סוף מעביר אבי הבן את ממונו שלו לכהן וגם אומר לו בעצמו שנותן מעות אלו לפדיון בנו דוקא. והנה בטקס הפדיון יש כמה אופנים, כל עדה והמנהג שלה (וראה בטור על סעיף י' ומש"כ משם תשובות הגאונים ובדרכ"מ ס"ק ח'), וממה שראינו, המנהג אצלנו ואצל רבים שהכהן נוטל את הבן מאביו, ויש ביניהם דין ודברים, ואבי הבן מברך על מצות פדיון הבן ושהחיינו, ומעביר לידי הכהן את חמש הסלעים ואז מחזיר הכהן את הבן. ומכל מקום למעשה ודאי דאינו לעיכובא, ואין איזה דין שצריך הכהן למשוך את התינוק.
תדע דאם הגיע התינוק לגיל ל' יום ולא נפדה ואח"כ נפטר הבן רח"ל, צריך האב מ"מ לפדות את הבן ואף לברך על הפדיון, וכמ"ש מור"ם ז"ל על המפה בסעיף י"ב. וראה עוד בסי"ג דאם פדה האב את בנו בתוך שלושים יום ואמר לכהן שיהיה פדוי לאחר שלושים יום, שבנו פדוי אף על פי דאין המעות קיימות. וא"כ מבואר יוצא דאין דין וחיוב מעשה בגוף התינוק, אלא רק שייתן האב תמורת פדיון בנו ה' סלעים לכהן. וראה עוד למור"ם ז"ל בסעיף י' על המפה דהביא את הסדר הנהוג אצלם בפדיון הבן והשקלא וטריא בין האב לכהן, וכל זה שהבן נמצא אצל האב, אך בלאו הכי פודה האב את בנו בלא כל הסדר הנ"ל. וכבר זכר הב"י (על ס"י בשם מצאתי כתוב) דאם אין בנו אצלו יאמר 'פלוני בני אשר ילדה לי אשתי בכור הוא מאימו יהא שלך בכל מקום שהוא'[4], וע"ע בערוה"ש אות ח'. ואם כן מבואר יוצא דמהני לפדות את הבן אף שאינו נמצא עם האב.
ונפקא לן דאין האב צריך להיות סמוך להבן בשעת הפדיון, והוא הדין אם האב במקום אחד והבן במקום אחד והכהן נמצא במקום אחר דמהני, רק בעינן שידע הכהן שמעות הניתנות לו (וכגון שהן מופקדות אצלו בתורת פיקדון וכמ"ש) הן לשם פדיון הבן. ואל תתמה שלא נזכר אצל גדולי רבותינו להדיא אלא נמצא לכמה רבוותא אגב דבריהם, דבזמנם לא היתה הטכנולוגיה המצויה בזמננו. ומ"מ כבר נלמד מהא דבכורות עלה נ' ע"א דרב אשי שלח מעות לפדיון בנו לרב אחא ולא היה נמצא עמו. והאידנא שיכול האב לשוחח עם הכהן בפלאפון, ואף לראות אותו בשיחת וידיאו בתוכנות למיניהן, נראה בפשטות דלא גרעף וכל שיש ביניהם הבנה שנותן האב לכהן סכום העולה חמשה סלעים (באופן המוסכם לכ"ע) על מנת לפדות את בנו שפיר דמי.
והנה מרן בסעיף י' כתב דבשעה דנותן את הפדיון לכהן[5] מברך האב אקב"ו על פדיון הבן וגם ברכת שהחיינו. ובפשטות הוא עושה כן קודם שנותן לו את המעות, ככל ברכת המצוות דבעינן עובר לעשייתם. וכן מבואר להדיא להרמב"ם בפי"א מהלכות ביכורים ה"ה ראה שם, וכך ביאר מרן בביתו בפשטות. ובנידון דידן יש לבאר היאך חשיב עובר לעשייתו, דאף בהעברה בנקאית לא נראית העברה מיד, רק אפשר להמציא את האישור על ההעברה שנתקבלה מהבנק או מספר אסמכתא, גם תלוי כל אחד באיזה בנק נמצא וכל כה"ג. ולענ"ד היכא דעושה את ההעברה ומיד הכסף נראה וניתן לשימוש בחשבון הכהן שפיר חשיב עובר לעשייתו. וא"כ הכל לפי הענין והמציאות בדבר זה. ונראה דהנכון שימצא כהן הגר בארה"ב, ומסתמא גם שם יש תוכנות להעברת כסף שנכנס הכסף מיד לחשבון הנשלח. וא"כ יכול לקיים שיחת פלאפון או בזום עם הכהן, ולומר לו שרוצה לשלוח לו את הכסף בהעברה וזה בשביל פדיון בנו, וקודם שישלח את הכסף (דהיינו ילחץ על הכפתור המאשר את ההעברה) יוכל לברך אקב"ו על פדיון הבן וגם ברכת שהחיינו ויעביר את הכסף לחשבון הכהן. ואינו לעיכובא ליתן לכהן דוקא חמשה סלעים אלא יכול גם בדולרים של ארה"ב או שאר שווה כסף מכל דבר שירצה, וכמ"ש הכא בסימן שה ס"ג וכלשון מרן 'נותנן לכהן בכסף או בשווה כסף מכל דבר שירצה וכו' וכן המנהג פשוט אצל רבים ליתן לכהן כסף מזומן בשטרות של שקל ישראל וא"כ לא שנא דולר או שקל, והבן.
ואחר המחשבה נראה ליתן פתרון לרווחא דמילתא, שייתן אבי הבן לכהן כסף בשווי חמשה סלעים בתורת פיקדון (ע"י העברה, וימתין שיגיע הכסף אליו ויהיה בחשבונו כדבעי). וזה מהני אף אם יעביר את הכסף על ידי אחר וייתן לו השליח את הכסף בתורת פיקדון של האב (ואח"כ ראיתי שכ"כ בפשטות בערוה"ש באות ח' עיי"ש). ואחר כך יטלפן האב (או יעשה אתו שיחה ע"י זום וכדומה) ויאמר לו שמעות אלו שקיבל ממנו ע"י העברה (או ע"י שליח) בתורת פיקדון, שכעת אחר הברכות שיברך מיד יעברו לרשותו, שנותן אותן לצורך פדיון בנו. ובכך יודע הכהן שמעות אלו ניתנות לו לצורך הפדיון וחלה מיד הנתינה אחרי מה שמברך האב.
♦
תבנא לדינא. יש הסוברים דמהני לפדות את הבן ע"י שליח, אמנם לכתחילה לא נקטינן הכי. ומ"מ יש הסוברים דאם אבי הבן שולח את מעותיו ע"י שליח לכהן, ואבי הבן אומר לכהן שמעות אלו ששולח אותן לו הן לפדיון בנו, דמהני בשופי. וי"א דמהני אף במעות השליח אם מזכה אותן בעת נתינתו לכהן לאבי הבן. והן אמת שהיכא דא"א אחרת יעשו כהסוברים דמהני לפדות את הבן ע"י שליח, באופן שהשליח נותן לכהן את מעותיו של אבי הבן, ואבי הבן אומר לכהן שבמעות אלו פודה את בנו. ויכול לעשות זאת ע"י שיחה טלפונית או דרך זום וכדומה. ויאמר לו שאחר שמסיים לברך, מעות הניתנות לו מאת פלוני השליח הן לצורך פדיון בנו. ואם גם זה א"א, יש לסמוך על הסוברים שימנה אבי הבן שליח ומהני, דמעיקר הדין נראה דהלכתא כוותיהו. אמנם מצאנו פתח פתוח ומרווח והוא שיעביר אבי הבן את כסף הפדיון לכהן בתורת פקדון, אם ע"י שליח ואם בהעברה כפי שנוח לו, ויאמר לכהן בשיחת פלאפון או בזום שהמעות שהעביר לידו בתורת פקדון, מיד אחר שיסיים לברך את הברכות יעברו לרשותו לצורך פדיון הבן. ובכך יוצא לכ"ע בדרך מרווחת.
זה מה שיש להשיב למר בעיון נמרץ
בברכת התודה ולומדיה
ע"ה השמ"ח ס"ט
♦ ♦ ♦
פוריות בהקפאה לבחור מבוגר עקב מחלה קשה קודם הנישואין♦ קביעת זמן החופה בער"ח בימות הקיץ