אסור לאדם להכניס עצמו קודם השבת למצב שיחלל שבת עבור פיקוח נפש
בשבת (י"ט ע"א) איתא: תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים? לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה שפיר דמי. ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך וכו'. תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו אין מפסיקין. ע"כ. והראשונים נחלקו בטעם האיסור, והובאו טעמים רבים לזה (עי' ב"י סי' רמ"ח ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' פ"ז ובס"א סי' צ"ז שהביאו השיטות בזה ודנו בהן). והרז"ה בעל המאור (שבת ז' ע"א) כתב שהטעם הוא משום שכל ג' ימים לפני שבת 'קמי שבתא' מיקרי והיוצא בספינה או למלחמה מוכרח שיצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש. ולכן גזרו בהם חז"ל ג' ימים קודם השבת, משום שהעושה אותם דברים קודם השבת נראה כמתנה לדחות את השבת. ע"ש.ואע"פ שבפירוש דברי הגמרא הרז"ה פליג בהא מילתא על הרי"ף, דדעת הרי"ף לאסור להיכנס בספינה או לצאת למלחמה ג' ימים קודם השבת הוא משום ביטול עונג שבת. מ"מ לדינא אין הכרח שיחלוק הרי"ף על יסודו של הרז"ה, דיש לומר שאף לדעת הרי"ף אסרו חז"ל לעשות דברים קודם השבת שיגרמו לאדם לחלל שבת מפני פיקוח נפש. וכן מוכח מדברי הש"ע (סי' רמ"ח) דס"ל דאין הרי"ף פליג על יסוד דברי הרז"ה, דבסעי' ב' כתב שטעם איסור יציאה בספינה הוא משום ביטול עונג שבת. ומ"מ בסעי' ד' הביא להלכה את דברי הרז"ה שהיוצאים בשיירא במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת מפני פיקוח נפש ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת. ע"ש ודו"ק. וששתי לראות שזכיתי לכוין בהוכחה זו לדברי מו"ר בטל חיים (שבת ח"א סי' כ"ג), שגם הוא כתב ראיה זו מדברי הש"ע. קחנו משם.
נמצאנו למדים שאסור לאדם להכניס את עצמו שלושה ימים לפני שבת למצב שבו הוא יצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש. ועי' בשו"ת דעת כהן (סי' קמ"ה), שהוא אף הגדיל לומר דיש לומר שאליבא דהרי"ף והרמב"ם הדין חמור יותר מאשר אליבא דהרז"ה. ודו"ק היטב.
♦
ב.
ע"פ הנ"ל אסר הרשב"ץ למול מילה שלא בזמנה ביום ה'
והרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' כ"א) הביא את דברי הרז"ה הנ"ל וכתב: ומכאן אני אוסר למול את הגר בחמישי בשבת כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת וכו' וה"ה לתינוק שחלה ונתרפא בחמישי בשבת והיה אפשר למול בד' בשבת [א"ה תיבות 'והיה אפשר למולו בד' בשבת', אין להן הבנה, וכמו שהעיר לנכון המו"ל בהוצ' מכון י-ם הע' 56. והראני ידי"נ אלישיב ישראל הי"ו שמרן החיד"א בראש דוד (פרשת מקץ סוד"ה ואחשבה) גרס בדברי התשב"ץ: "ואפשר למולו בה'". ע"כ. ולפי"ז אתי שפיר. אך קצ"ע, שבכתבי היד לא נמצא כן] שממתינין לו עד למחר כיון שלא יכלו למולו בזמנו. עכ"ל. ודברי התשב"ץ הנ"ל הובאו בשתיקה אצל מרן בבדק הבית [סי' רס"ב וסי' רס"ח, אלא שבסי' רס"ב בא בטעות בשם הרשב"א, וט"ס הוא וצ"ל הרשב"ץ, וכן העיר מרן החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' רמ"ח סק"א) ופשוט].♦
ג.
קושיית הש"ך הראשונה על הרשב"ץ ודברי הפוסקים בתירוץ קושייתו
והש"ך (סי' רס"ו ססקי"ח) הביא את דברי התשב"ץ והעיר ע"ד, דהא בגמרא התירו להפליג אפי' בערב שבת, כל שהוא לדבר מצווה, וא"כ הכא נמי, אפי' אם יצטרך לחלל שבת בשביל פיקוח נפשו של התינוק, מ"מ יש למולו ביום ה', דהוי דבר מצווה. עכת"ד. וכבר קדמו המהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' ל"ט) בקושיא זו. ע"ש.והאחרונים בראותם קושיא זו שדו בה נרגא, דבשו"ת עדות ביעקב די בוטון (סי' ט') כתב שאין זו קושיא, דלא התירו לצאת בער"ש לדבר מצווה אלא בגוונא דפוסק עימו לשבות, כדברי רבי. וא"כ בנידו"ד, שאין יד הגוי באמצע, ויגיע הנימול לידי פיקוח נפש בשבת, אין להתיר אפי' לדבר מצווה. וכ"כ מהר"ח בן עטר בראשון לציון (סי' רס"ו סעי' י"ד) בתירוצו השני. וכ"כ לתרץ בספר אליה רבה (סי' רמ"ח סק"ה) ובספר תפארת למשה (יו"ד סי' רס"ו).
♦
ד.
קושיית החיד"א על תירוץ הרבנים הנ"ל והנלע"ד ליישב דבריהם
אלא שמרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רמ"ח סק"א) הביא את דברי האחרונים הנ"ל וכתב שאין תירוץ זה נכון, והטעם שאמרו תירוץ זה הוא מפני שלא ראו את תשובת הרשב"ץ במקורה, שעדיין לא נדפס שו"ת התשב"ץ בימיהם (א"ה ועי' בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ד סק"ג שכתב כיוצ"ב). דמלשון הרשב"ץ בתשובה (שם) מוכח שאין זה דבר פשוט אצלו לפסוק כרבי ודלא כרשב"ג, והטעם שפסק בנידונו כרבי הוא מטעם שעדיף למינקט דלחומרא הוא. וסיים החיד"א: 'והרי הוא כמבוא'ר דחלף הלך תירוץ הרבנים הנז". וביותר תמה על המהרח"א שתירץ כדברי הרבנים הנ"ל, אע"פ שכתב שהיתה בידו תשובת התשב"ץ. עכת"ד החיד"א.וכשאני לעצמי נלע"ד לתרץ את דברי מהרח"א, דיש לומר דס"ל למהרח"א דאע"פ שמצוות מילה שלא בזמנה יש חיוב למול מוקדם ככל הניתן, מ"מ בנידו"ד, שע"פ כמה מהראשונים הוי איסור, כיון שלא התירו בדבר מצווה אלא בפוסק עמו, וכנ"ל, יש לומר שהתשב"ץ חשש להם יותר ממה שחשש להקדים מילה שלא בזמנה. ודו"ק.
♦
ה.
עוד תירוץ על קושיית הש"ך הנ"ל
ומ"מ דרך אחרת מרווחת יותר כתבו הפוסקים כדי לתרץ את קושיית הש"ך הנ"ל - דאע"פ שבדבר מצווה אמרינן דיכול להפליג אפי' בער"ש ואינו חושש להיראות כמתנה לדחות את השבת, מ"מ יש לומר שכל זה אינו אלא במצווה עוברת שאם לא יעשה אותה כעת תתבטל המצווה, אך אם לא תתבטל המצווה מחמת עיכוב הזמן, אין להתיר. וכ"כ הראשון לציון הנ"ל בתירוצו הראשון. וכ"כ הרב יד אהרון אלפנדרי (סי' של"א), וז"ל: דשאני התם דאם אינו מפליג עכשיו בספינה זו אפשר שלא ימצא ספינה אחרת ונמצאת המצוה בטלה אבל הכא במילה אינה מצוה עוברת. עכ"ל. וכיוצ"ב כתב החת"ס (בחידושיו לשבת קל"ז ע"א ד"ה קטן ובתשובה ח"ו סי' פ"ז ובס"א סי' צ"ז), אלא שכתב שכל תירוצו אינו אלא למי שמתיר מילה ביום שישי. ע"ש. וכ"כ מדנפשיה בשו"ת מים חיים משאש (בנד"מ ח"א סי' ק"מ סוד"ה והנה לקוצר דעתי). ובדרך דומה לזה כתב מרן החיד"א בברכ"י הנ"ל ובראש דוד (פ' מקץ ד"ה ומקהו בה)[1]. ובמק"א כתבתי בעניין מילה שלא בזמנה אם עובר בכל רגע ויום על איסור אם משהה אותה.♦
ו.
דברי הש"ך שרבים מן הראשונים חולקים על יסודו של התשב"ץ
ורבנו הש"ך (שם) הכריח עוד מדברי כמה פוסקים מרבותינו הראשונים דלא ס"ל כסברת התשב"ץ, וזאת, בהקדים שנחלקו הראשונים (ויובאו לקמן בס"ד אות ח מעט מהדעות בסוגיא זו) בהא דאמרינן במשנה (שבת פ"ו ע"א ושם קל"ד ע"ב) שמרחיצין את הקטן ביום השלישי למילה שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, אם יום שלישי דווקא הוא, אך בשני אין מרחיצין אותו, או דילמא כוונת המשנה דאפי' בשלישי מרחיצין, וכ"ש בשני. וכתב הש"ך דאע"פ שלדברי התשב"ץ מוכח דס"ל דרק בשלישי צריך לרחוץ את הקטן, ולכן כתב שימולו אותו למחר, מ"מ לראשונים הסוברים שבשני מסוכן הוא טפי מהשלישי, מוכח שלא ס"ל כדברי התשב"ץ, שהרי לדבריהם מילה שלא בזמנה תהיה אסורה בין ביום ה' ובין ביום ו', דבשניהם יצטרכו לחלל שבת בשביל רחיצת התינוק. וא"כ איך אמרינן במתניתין (שבת קל"ז ע"א) דקטן נימול לשמונה וכו' ולשנים עשר לא פחות ולא יותר, והרי לדברי הראשונים הנ"ל אם נולד בבין השמשות שבין שני לשלישי ובשבוע שלאחריו חל ר"ה בימים שלישי ורביעי, אינו נימול אלא ביום א', וא"כ מצינו קטן הנימול לי"ד. אלא ע"כ דהנך ראשונים לא ס"ל כהרשב"ץ. עכת"ד דברי הש"ך בתוספת ביאור (וע"ע ביבי"א ח"ה חיו"ד סי' כ"ג אותיות ג'-ד' מה שביאר בקושיית הש"ך).אלא שיש להדגיש שאין כוונת הש"ך להקשות בזה על התשב"ץ, שהרי הרשב"ץ עצמו התיר למול ביום ו', וא"כ אין מקרה שלשיטתו קטן נימול ליותר מי"ב, דוק ותשכח. אלא כוונת הש"ך לומר שרבים מהראשונים חולקים על דבריו בזה. וכתבתי הערה זו כיון שראיתי רבים מהפוסקים שהביאו את דברי הש"ך כקושיא ע"ד התשב"ץ, ולא היא.
ושוב מצאתי דספרא דווקנא, הוא הגאון ר"ח בן עטר בראשון לציון (סי' רס"ו סעי' י"ד) כבר עמד ודייק את הדברים, וז"ל: ונראה ליישב קושית הרב 'הגם דקושיא זו ליתא אלא לסברת רמב"ן והרשב"א וכיוצא דקיימי בסברתם'. עכ"ל. ושו"ר לפמ"ג בשו"ת מגידות (סי' צ') שכתב: ומכל מקום נראה הממתין עד יום ו' אין לגעור בו דעל זה ליכא ראיה. עכ"ל. וע"ע בשו"ת מים חיים משאש (בנד"מ ח"א סי' ק"מ ד"ה הנה מדתני) ובשו"ת דעת כהן (סי' קמ"ה). ודו"ק.
♦
ז.
דברי כמה מהאחרונים לדחות את דברי הש"ך הנ"ל
והנה אע"פ שכאמור אין דברי הש"ך קושיא ע"ד התשב"ץ, מ"מ כמה מרבותינו האחרונים כתבו שאין דברי הש"ך מוכרחים אף בזה, שאין להעמיד את דברי הראשונים הסוברים שבשני מסוכן הוא טפי מהשלישי כחולקים על התשב"ץ. והתפארת למשה (סי' רס"ו) כתב לדחות את דבריו, שאף לדברי התשב"ץ תינוק שנולד בביה"ש בין שני לשלישי וחל ר"ה בימים שלישי ורביעי בשבוע הבא, יהיה מותר למולו ביום חמישי אף לדברי התשב"ץ. שלא אמר התשב"ץ להחמיר בזה אלא בתינוק שהיה חולה ונתרפא. והטעם שחמור בזה חולה שנתרפא הוא שאפשר שהחלים מוקדם ולא אמדוהו נכון, ומה שדחו את הברית עד ליום ה' לא היה ראוי לעשות כן, ולכן אין ראוי לעשות את הברית ביום ה' ולדחות על ידה את השבת בשביל פיקוח נפש. אך במקרה הנ"ל שנולד ביה"ש שלפני ר"ה, ודאי לא היה יכול למולו לפני, ולכן אף לתשב"ץ ימולו אותו ביום ה', דחשיב זה כזמנו. ע"ש. והראשון לציון (שם) כתב בדרך דומה לזה, דכל שהיום היה ראוי למילה אלא התינוק לא היה ראוי, כשימולו אותו כשיהיה ראוי לא חשיב זה מילה בזמנה. אך אם היום מצד עצמו לא היה ראוי מחמת שהוא יו"ט וכדו', אף כשנדחה היום הוי כמילה בזמנה. והביא לזה ראיה מתוס' בחגיגה. ע"ש.ולכאורה תירוצו של התפארת למשה קצ"ע, דמאי בעיא האי איניש למעבד כדי שיהיה מילת בנו בזמנה אם בנו היה חולה. וקשה לומר שידחו ספק מילה בזמנה (שהרי אפשר שאמדוהו נכון) מחשש שמא לא אמדו נכון את חוליו. וכן דברי הראש"ל הנ"ל קצת דחוקים, שהרי לעניין מילה בשבת, אם נדחה מחמת שהזמן לא היה ראוי לא חשיב מילה בזמנה. ודוחק לחלק בין הדבקים. וע"ע ביבי"א (שם סוף אות ד') שהביא עוד תירוצים בזה. ולענ"ד נראה דדברי הש"ך על מקומם עומדים.
♦
ח.
בירור דעת כמה מהראשונים אם יום השני קשה מהשלישי אם לאו
איברא דאע"פ שכתבתי לעיל שנראים דברי הש"ך בראייתו שהראשונים האומרים שהתינוק מסוכן ביום השני טפי מהיום השלישי, מ"מ יש לי לדון בדברי כמה מהראשונים שהביא הש"ך.דהנה זו לשון הש"ך: אבל לפי מ"ש הרב המגיד פ"ב מהל' שבת בשם קצת מפרשים ובשם הרמב"ן והרשב"א שכ"ש ביום השני מחללין וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורא ורש"י פ' ר' עקיבא א"כ נצטרך לומר דמילה שלא בזמנה שחל בה' בשבת נדחה עד לאחר השבת וזה אי אפשר וכו'. עכ"ל. והנה מ"ש בשם המ"מ הנה אמת ויציב הוא בפ"ב מהלכות שבת סוף הי"ד. וכן בדברי הברטנורא צדקו דבריו. אלא שמ"ש בשם הרמב"ם בפיה"מ לא זכיתי להבינו, שהרי בפירוש הרמב"ם למשנה בשבת פ"ט (מ"ג) כתב: וממה שנ' בהיותם כואבים משמע שיום שלישי קשה לנמול, מפני שהלחיות שותתים ויתנפח הבשר ויגדל הכאב וכו'. עכ"ל. ומשמע דיום שלישי דווקא הוא ולא לפני. וכן מוכח ממ"ש בפיה"מ (שבת פי"ט מ"ג) וז"ל: שמותר לרחוץ כל גופו בשבת לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה. עכ"ל. ולא זו בלבד, אלא המ"מ הנ"ל עצמו כתב שכן משמע מדברי הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ב הי"ד) שיום שלישי מסוכן הוא טפי מראשון.
וששתי לראות בש"ע מהדו' מכון י-ם (בהגהות והערות על הש"ך שם) שכתבו גם הם לתמוה כיוצ"ב על הבנת הש"ך ברמב"ם. וכ"כ המו"ל פיה"מ לרמב"ם מהדו' המאור (בפ"ט הע' כ' ובפי"ט הע' י"ב). ושו"ר שכן תמה על הש"ך בשו"ת מים חיים משאש (בנד"מ ח"א סי' ק"מ). ושם דן עוד בדברי כמה מן הראשונים בהאי דינא, ואע"פ שיש להעיר באיזהו מקומן, אכמ"ל בזה, שאינו מן העניין כ"כ.
ומה שכתב הש"ך בשם רש"י בפרק ר"ע, הנה במשנה בפרק ר"ע (פ"ו ע"א) אמרו: מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. ע"כ. וז"ל רש"י שם (ד"ה מנין שמרחיצין): מנין שמרחיצין - דאף ביום שלישי מסוכן הוא. עכ"ל. ונראה שהש"ך דייק מלשון 'דאף' שכ"ש ביום השני שהוא מסוכן. ואני אומר שאם לדין יש תשובה, שיש לומר דלעולם אין השני מסוכן יותר, ומ"ש לשון 'אף' כוונתו להוסיף על יום המילה, שודאי מסוכן הוא [וכמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' שבת הי"ד) שמרחיצין את הקטן ביום המילה וביום שלישי למילה]. ומ"מ לענ"ד אין ראיה מהכא דיום שני מסוכן טפי לשיטת רש"י. והראני ידי"נ וחביבי אלישיב ישראל הי"ו שכן ביאר את דברי רש"י בשו"ת מים חיים משאש (שם ד"ה ומ"ש עוד הש"ך ז"ל). אלא שראיתי שבמק"א (עי' רש"י שבת קל"ד ע"ב ד"ה אלא אי אמרת) מוכח מדברי רש"י דיום שני מסוכן הוא טפי מיום השלישי. ע"ש ודו"ק.
♦
ט.
לספרדים יש לקבל ולפסוק להלכה כדברי התשב"ץ
אלא שכבר כתבתי שאין דברי הש"ך בזה כקושיא ע"ד התשב"ץ, אלא אתא למימר דאין הדבר מוסכם. ואף אם כדבריו כן הוא, שאין דברי התשב"ץ מוסכמים, מ"מ כיון שהובאו דברי התשב"ץ בבדק הבית (בסי' רס"ב ובסי' רס"ח) בלא שום חולק, לספרדים עכ"פ יש לקבל את דבריו להלכה, שהרי בתר מרן הש"ע אזלינן.וראיתי למרן החיד"א בליקוטים שבסוף ספר מראית העין (סי' ח' אות ב') שדן בעניין מילה שלא בזמנה ב' ימים קודם יו"ט (ואי"ה אכתוב בזה לקמן), וכתב להתיר, ובתוך טעמיו כתב: ואעיקרא מרן בש"ע לא הביא בש"ע דין הרשב"ץ וכבר כתבו ז"ל דש"ע חיברו אחר בדק הבית. עכ"ל. ומזה קצת משמע שס"ל דמרן הש"ע פליג בהא על התשב"ץ. ולענ"ד גם בדעת החיד"א פשוט שלא היא, דהמעיין יראה כמה משכן נפשו ליישב הלכה זו בברכי יוסף (או"ח סי' רמ"ח סק"א ויו"ד סי' רס"ו סקי"ג). וקשה לומר שעשה כל זאת אע"פ שהוא סובר שמרן הש"ע חולק על התשב"ץ, דמי נאמן למרן הש"ע כהחיד"א. זאת ועוד. שידועים דברי החיד"א עצמו שכתב בשם הגדולים (ע' שלחן ערוך ובמערכת ספרים אות ב' סקל"א) שאין הדבר ברור שהש"ע נתחבר אחר בדק הבית, וא"כ מדוע תפס כאן בפשטות ההיפך. ולכן נלע"ד לומר בבירור שכל מה שכתב מרן החיד"א בזה אינו אלא כעין צירוף וטעם להתיר מילה שלא בזמנה לפני יו"ט, אך אליבא דאמת ס"ל בדעת מרן הש"ע שסובר בזה כהתשב"ץ. וזה ברור לענ"ד.
ועל דבר השמיט'ה אשר השמיט מרן הש"ע דינו של התשב"ץ בהא מילתא, לענ"ד אין בזה דבר, ואין טעם לומר שחזר בו ממ"ש בבדק הבית בשתיקה, אף אם נאמר שהש"ע חובר אחר ספר בדק הבית (אע"פ שנראה יותר שאין סדר למשנה, וכדברי מרן החיד"א בשם הגדולים מע' ספרים הנ"ל. ואכמ"ל). דמצינו לעשרות ולמאות שמרן מביא דין בבית יוסף ובש"ע קרא שמיטה להאי דינא, וא"א לומר בכל פעם שחזר בו ממה שכתב בב"י. ודבר זה יראה כל הלומד את הב"י והש"ע בדקדוק על הסדר.
ולא מליבי בלבד אני בודה דברים אלה, דרבים מהפוסקים האחרונים כתבו דבר זה. עי' בהליכות עולם (ח"ד עמ' ל"ד ועמ' קכ"א) שהביא שכ"כ מהר"ש לניאדו בשו"ת בית דינו של שלמה ובשו"ת שמחת כהן ובשו"ת הרב פעלים וכ"כ מהר"א ענתבי בספר חכמה ומוסר ועוד רבים מן הפוסקים. ע"ש.
ומ"מ ודאי פעמים (אף שמועטות הנה) שקרא מרן שמיט'ה בש"ע כי אין הדין ברור לו, וכגון שאף בב"י עצמו הסתפק בזה וכדו'. מ"מ כל שהביא את הדבר בשתיקה בספרו הגדול או בבדק הבית אין לומר בחינם שחזר בו. ולכן לענ"ד נראה ברור שמרן בבדק הבית מסכים לדברי התשב"ץ. ע"ש.
ועי' בשו"ת יבי"א (ח"ה חיו"ד סי' כ"ג אותיות ה'-ו') שהביא שכן הסכמת רוב אחרוני הספרדים לפסוק שאין למול מילה שלא בזמנה ביום ה'. ולא זאת, אלא שהוסיפו על דברי התשב"ץ לומר שאף ביום שישי אין למול מילה שלא בזמנה, לחוש לסוברים שביום השני מסוכן התינוק טפי מן היום הראשון. אע"פ שלכאורה בזה מזכים שטרא לבי תרי וכמ"ש בס"ד לעיל, יש לומר דסברי מרנן כדברי האחרונים שהבאתי בס"ד לעיל שתרצו את הערת הש"ך באיזה אופנים. אלא שמילתי כבר אמורה בזה. והנלע"ד כתבתי.
אלא שקושטא קאי שבנידו"ד לענ"ד יש טעמא רבה לומר שמרן בכוונה השמיט את דברי התשב"ץ, אך לא מפני שהוא חולק על דברי קודשו, אלא שאין דבריו שייכים לזמנו של מרן הב"י. ועי' בס"ד לקמן מה שאבאר בזה אי"ה.
♦
י.
ראיית היעב"ץ ומרן הגרע"י לדינו של התשב"ץ והנלע"ד בדחיית ראיה זו
ואנכי הרואה בשו"ת יעב"ץ (ח"ב סי' צ"ה) שכתב להביא סעד לדברי התשב"ץ מהא דתניא בנדה (ל"ח סע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי בשבת ואילך שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת. וכתב ע"ז הגאון יעב"ץ דיש ללמוד מהם ק"ו, שאם מספק רחוק של חילול שבת נמנעו ממצוות פו"ר, כ"ש בנידו"ד שהחשש קרוב הוא. עכת"ד. וכ"כ ראיה זו בשו"ת יביע אומר (ח"ה חיו"ד סי' כ"ג אות ב').ולענ"ד אין ראיה זו מוכרחת, דיש לומר דאע"פ שאמת נכון הדבר שחסידים היו נזהרים בהא מילתא טובא ואפי' בדבר רחוק, מ"מ לא שמענו שיש חיוב להיזהר בדבר קרוב. ומעלת חסידות שמענו, דין לא שמענו. וא"ת שאע"פ שלא שמענו חיוב לדחות את הברית, מ"מ למדנו מדברי החסידים הנ"ל שטוב לדחות את המצווה כדי לא להיכנס בחשש חילול שבת. לענ"ד גם ע"ז יש להשיב, דיש לומר שהחסידים הללו לא היו מבטלים בגלל חשש רחוק זה מצוות פו"ר דאורייתא, אלא ודאי שנהגו בקדושה יתירה זו לאחר שקיימו מצוות פו"ר, ואז אין מוטלת עליהם החובה מדאורייתא לעסוק בפו"ר, אלא שמחוייבים מצד דברי חכמים שאמרו 'ולערב אל תנח ידך' (עי' יבמות ס"ב ע"ב וברמב"ם פט"ו מהלכות אישות הט"ז), ובזה ניתן להקל יותר שלא לבעול בכל עונה הראויה (עי' בב"ש אהע"ז סי' א' סק"א ובברכ"י סי' א' סק"ב). וממילא בכה"ג יכלו לנוהג בחסידות יתירה. משא"כ בנידו"ד, דיש לומר שכיון דאיכא עליה מצווה מדאורייתא למול את בנו אין לאחרה כ"כ מחמת חשש זה.
ושו"ר ביבי"א (ח"י חיו"ד סי' נ"ח בהערות על הרב פעלים ח"ב באות כ"ו) שכתב להעמיד שהחסידים היו עושים מעשיהם דווקא בזמן שפעמים שבין כה וכה אינה מתעברת. ולכאורה דברי סתרי למ"ש ביביע אומר ח"ה (שם). וקצת יש לחלק. וצל"ע[2].
ובאמת נראה שזו עיקר הפלוגתא בנידו"ד. דלדברי התשב"ץ ודעימיה אע"פ שיש להקדים ולמול אף במילה שלא בזמנה, מ"מ אין הכרח זה עולה על חשש כניסה לפיקוח נפש שאפשר לחלל עבורו שבת. ולדברי החולקים נראה שיותר החמירו בדין הקדמת מילה שלא בזמנה. כנלע"ד, ובמק"א ביארתי בס"ד יותר פלוגתא זו בחיוב הקדמת מילה שלא בזמנה.
♦
יא.
מנהג האשכנזים למול ביום חמישי ושישי אף מילה שלא בזמנה
אלא שכל האמור לעיל אינו אלא לפי מנהג הספרדים ההולכים אחרי מרן בכל דוכתא. אך עין רואה שרבותינו האשכנזים נחלקו בהא מילתא להלכה ולמעשה. ראשית חכמה, דשפתי כהן ישמרו דעת, הוא הש"ך הנ"ל, שמדברי קודשו מוכח דלא חש לדברי התשב"ץ, ומתיר למול מילה שלא בזמנה אף בימים חמישי ושישי. והסכים על ידו בשו"ת נוב"י (תניינא חיו"ד סי' קס"ו). וכן החכם צבי בתשובות הנוספות (סי' ט' אות י"ד) אחר שיישב את דברי התשב"ץ סיים: זהו הנראה לתרץ דברי הרשב"ץ אבל הלכה למעשה לית דחש לי' אלא מהלין בין בה' בין בו' אפי' שלא בזמנה וכן מלין את הגר בכל יום מימות החול ופוק חזי מאי עמא דבר. עכ"ל. וכן מר בריה דרבינא בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' צ"ה) כתב להתיר למול מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי, אלא שכתב שבגר, כיון שאינו מחוייב כעת במצוות, ממתינים לו עד לאחר השבת. ע"ש. ומבין ריסי עיניו של הא"ר (סי' רמ"ח סק"ה וסי' של"א סק"י) נראה שהוא נוטה להתיר למול תינוק במילה שלא בזמנה ביום חמישי (וכ"ש בשישי). עי' היטב בלשונו. והמשנ"ב (סי' של"א סקל"ג) כתב להתיר בזה עפ"ד הש"ך המג"א (ויובא בע"ה לקמן) והא"ר הנ"ל. ע"ש.אלא שמנגד הט"ז (יו"ד סי' רס"ב סק"ג) הביא את דברי התשב"ץ בשתיקה כהודאה. וכן הבין הש"ך בנקה"כ שהט"ז מסכים לדברי התשב"ץ[3]. וכן התפארת למשה (סי' רס"ו) כתב שנראין לו דברי התשב"ץ. ועי' בשו"ת דעת כהן (סי' קמ"ה) שכתב שיש לחוש לדברי הרשב"ץ. ע"ש.
ומ"מ אין לכחד שמנהג האשכנזים כיום להתיר בזה. ותו לא מידי.
♦
יב.
מנהג תימן בזה כמנהג האשכנזים
ולא זו בלבד, אלא שראיתי בשו"ת עולת יצחק רצאבי (ח"א סי' קכ"ג אות ד') שכתב שמנהג תימן בזה כמו האשכנזים, שמלים אפילו בחמישי וששי, כאשר יעידון יגידון מוהלים מומחים ורבנים בקיאים. וכתב להוכיח כן מדברי השתילי זיתים. ע"ש.♦
יג.
יש לומר שכיון שדין רחיצה אינו נוהג כיום גם לדעת התשב"ץ יש להתיר למול ביום חמישי
ובהיותי בזה אמרתי שלכאורה בזמן הזה אף לפי דעת התשב"ץ יש מקום להקל למול מילה שלא בזמנה ביום ה'. דיש לומר שלא אסר התשב"ץ אלא באופן שודאי יצטרכו לחלל שבת מחמת ברית המילה. וזה היה מצוי בזמנו, שהיה מן המחוייב להרחיץ את הקטן ביום שלישי למילה. משא"כ לדידן, שכבר כתב מרן הש"ע (סי' של"א סעי' ט') שאין צריכין להרחיץ את הקטן, א"כ יש לומר שכיון שלא תהיה סכנת פיקוח נפש ודאית שיצטרכו לחלל עליה שבת אם ימול ביום חמישי, א"כ יש להתיר למולו בחמישי.וכן מוכח מלשונות התשב"ץ בתשובה הנ"ל והרז"ה (שבת ז' ע"א) שהוא מקור דבריו, שכל הדוגמאות שהביאו בהא דנראה כמתנה לחלל את השבת הן באופן שודאי יחלל את השבת. דאחר שהביא הרז"ה את כל הדוגמאות האמורות בגמרא והוסיף מדיליה לעניין יציאה למדבר לפני שבת, כתב וז"ל: וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת. עכ"ל. ומוכח א"כ שכל מה שאסרו הוא דווקא באופן שהאדם יודע שהוא עתיד לחלל את השבת מחמת פיקוח נפש. וא"כ אם אין זה ודאי שיחלל את השבת, יש להקל בספקו. ומה שאסר התשב"ץ במילה הוא דווקא לפי זמנו, שהיה מוכרח שיחללו את השבת, שהרי היו רגילים להרחיץ את התינוק בחמין ביום השלישי מפני הסכנה (כדאיתא בשבת פ"ו ע"א וקל"ד ע"ב).
ואפשר שזו כוונת המג"א (סי' של"א סק"ט) שכתב: ולי נראה דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת. עכ"ל. וע"פ מה שכתבתי לעיל מיושבת גם קושיית מרן החיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' רס"ו ססק"ב) על המג"א, דכל שאינו ודאי שיחלל שבת משום פיקוח נפש יש להקל. ע"ש ודו"ק.
וע"פ האמור לעיל בס"ד יש לתת טעמא רבה מדוע השמיט מרן בש"ע את דברי התשב"ץ ולא כתבו, דיש לומר שכיון שכתב (בסי' של"א סעי' ט') שהאידנא אין רגילות לרחוץ את התינוק בשלישי למילתו. א"כ במה שימולו את התינוק ביום חמישי, אין זה נראה כמתנה לדחות את השבת, שהרי אין זה ודאי שיגיע לידי פיקוח נפש בשבת. אלא שעפ"ז קצ"ע מדוע לא העיר מטעם זה בבדק הבית. ובדוחק יש לומר שכשכתב את בדק הבית עדיין לא עלתה על ליבו לחדש למעשה ולומר שאין צריך לרחוץ בזה"ז. אלא שעפ"ז נצטרך לומר שההערות בבדק הבית (יו"ד סי' רס"ב ורס"ח) נכתבו לפני שכתב מרן את הש"ע. ושו"ר למהר"י מולכו בשולחן גבוה (סי' רס"ב סקי"ב) שכתב כיוצ"ב. ע"ש. ומ"מ אף אם אין ראיה מדברי מרן לנידו"ד, מ"מ אינו סותר להדיא את ההנחה אשר הנחתי. וה' ינחנו בדרך אמת. ושוב הראני ידי"נ ואהובי אלישיב ישראל הי"ו בשו"ת מים חיים משאש (בנד"מ ח"א סי' ק"מ ד"ה ובזה אתי שפיר) שכתב כיוצ"ב.
♦
יד.
בזמן הזה נראה פשוט שלכ"ע מותר למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי
ויותר מזה יש לומר, דאף את"ל דאפי' במקום שספק אם יהיה חילול שבת מחמת פיקו"נ, כתב התשב"ץ שלא למול ביום חמישי. ודאי שאין כוונתו אלא במקום שמצוי הדבר שמחמת המילה יהיה פיקו"נ המצריך חילול שבת. וא"כ בזמן הזה, שתלי"ת גברה ההגיינה והסטריליות ואין הולד מסוכן, ואינו בנמצא כמעט שתינוק ביום השלישי למילתו יצטרך ללכת אחר הברית לבית הרפואה מחמת פיקו"נ, א"כ נראה ברור שיש להתיר בזה"ז למול ביום חמישי אף מילה שלא בזמנה, שבמקרה שרחוק כ"כ שיגיע הולד לידי פיקו"נ לא אסר התשב"ץ. ואטו נגזור שאסור ליסוע ביום שישי ברכב מחוץ לעיר מחשש שמא יתקע לפני שבת במקום סכנה ויצטרך לחלל שבת בשביל להגיע למקום מבטחים?וכבר קדמוני שרים בסברא זו, דבשו"ת שמש ומגן (ח"ג חיו"ד סי' מ"ה אות ו') בהערות שכתב על ספר קופת הרוכלין כתב: מילה שלא בזמנה. כתב דאין מלין אותה לא ביום ה' או ביום ששי משום חילול שבת ע"ש. ונראה שהיום שיש בקיאות גדולה, ובשעתה היא מתרפית, יש למולו ביום ה'. וכן המנהג פשוט. עכ"ל. וסברא זו כתבה גם בשו"ת עולת יצחק רצאבי (ח"א סי' קכ"ג אות ה') ופסק כן להלכה ולמעשה. וראיתי שגם בספר תורת הברית ששון (בתשובות שבסוף הספר סי' ו' אות ב') נתעורר לסברא זו, ואיני יודע למה נסוג אחר באין אומר ואין דברים לדחות סברא זו. וע"ע מ"ש בסוף דבריו משם הגר"י עדס.
♦
טו.
שיש שהביאו ראיה להקל מדברי החת"ס והנלע"ד בדחיית ראיה זו
ובעוברי בין הבתרים ראיתי בקוצרי'ם שהביאו עוד סמך להקל בהא מילתא מדברי החת"ס (והובא בספר אות ברית ובספר דעת תורה יו"ד סי' רס"ו סעי' י"ד ד"ה ועשו"ת ראנ"ח) שכתב דאם יש באותו שבת עוד תינוקות למול בזמנם שרי לכו"ע למול ביום ה', דיוכלו להרבות חמין גם בשביל הילד הזה הנימול ביום חמישי. עכ"ד. אלא שלענ"ד אף שמשה אמת ותורתו אמת, מ"מ כעת חיה אין הדבר מועיל לנו, דהאידנא אין הבעיה משום רחיצה, דאינה נוהגת בזמן הזה, אלא החשש הוא שמא יחלה התינוק ונצטרך לחלל עליו שבת בשאר דברים, ובדרך כלל בדברים אלו לא נוכל לפתור את כל הבעיות בזה שנרבה בשיעורים בהיתר. זאת ועוד, שאין כל החולאים שווים ומנלן שהנימול בשבת יחלה אף הוא באותם חולאים באותו זמן ויפטרו שניהם באותם חולאים ובאותו הזמן.וכן שמעתי בשיעור מוקלט מהג"ר יעקב יוסף זצוק"ל שאמר כיוצ"ב בשם הגרב"צ אבא שאול שאין לסמוך ע"ד החת"ס למעשה מפני הטעמים האמורים לעיל. ואף בתור צירוף קשה לצרפו, דנראה שאין טעם זה שייך כלל היום. ועי' בשו"ת יבי"א (ח"ה חיו"ד סי' כ"ג סוף אות ה'). וצ"ע.
ומ"מ מכל האמור לעיל נראה שודאי שפיר דמי למול בזמן הזה מילה שלא בזמנה ביום חמישי וכ"ש ביום שישי (דביום שישי אף התשב"ץ עצמו התיר). וה"ה שיש להתיר בזה לפני יו"ט (לבר ממה שנראה שבזה לכ"ע שפיר דמי, עי' ביבי"א שם אות ג' ואות ז'). והנלע"ד כתבתי והשי"ת יצילנו משגיאות.
♦ ♦ ♦