בני ברק
מנהג קריאת המגילה במוצאי שבתות של חודש אדר
במסכת סופרים (פרק י"ד הלכה י"ח) איתא: "במגילה הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן. א"ר לוי מגלת אסתר צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים ל, יג) למען יזמרך כבוד 'בלילה' ולא ידום 'ביום'. רבי מאיר כי החליף בכנשתא שמע קליהון דסדרא אמר עד מתי אתם עושים את התורה קרויות קרויות, אמרו ליה משום יזמרך כבוד ושבקון. ונהגו העם לומר כן לאומרה במוצאי שבתות של אדר עד שיעברו חמשה עשר באדר ומקרי. היכי קרי, בשבת ראשונה של אדר קורין העם ביחד עד בלילה ההוא ובמוצאי שבת שניה קורין מבלילה ההוא עד ודובר שלום לכל זרעו. בשיר השירים קורין אותו בלילי ימים טובים של גליות האחרונים חציו בלילה אחד וחציו בלילה השני. רות במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו ומשלים במוצאי יום טוב האחרון. ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם, ונהגו העם כך, שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג. וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה מנהג ותיקין, אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדעת", עכ"ל. וכן הובא במחזור ויטרי ובפסקי התוספות ריש מסכת מגילה.חזינן מהא דכבר מתחילת חודש אדר, עוד לפני שקוראים את המגילה בליל פורים ויומו, תיקנו הגאונים [אשר בימיהם נתחברה מסכת סופרים] שקורין את המגילה פעם אחת באופן שהיא מחולקת לשנים, חציה הראשון במוצאי שבת הראשון של חודש אדר וחציה השני במוצ"ש זכור. וכן נוהגים עד היום בחצר הקודש של קהילת סקווירא, ומנהג קדום הוא אצלם עוד מימות הרה"ק רבי דוד מסקווירא זי"ע, וע"ע במשמרת שלום [קוידנוב] ח"א סי' נ' הערה א'.
♦
ויל"ע בזה טובא: א. מאי טעמא לא תיקנו לקרותה בבת אחת ובפעם אחת לפני פורים, ולמה בדוקא חילקוה לשני פעמים. ב. למה נתקנה התקנה לקרותה דוקא במוצאי שבתות, ולא באחד משאר לילות השבוע והחודש. ג. למה נתקנה תקנה זו לקרוא עוד בטרם בוא יבוא יום הפורים, מה שלא מצינו כן בענינים אחרים.
והנה, בביאור התקנה לחלקה לשנים ולא הכל בפעם אחת, אפשר לומר מסברא לכאורה דיש מקום לחשוש שהאדם ילך ויקרא את המגילה לפני פורים. ומאחר שהוא קורא את כולה וזה כבר בימים הסמוכים לפורים [ופעמים יכול להיות כבר באחד מימי הכניסה הרשומים במשנה ריש מס' מגילה], יבוא לטעות ויחשוב שבקריאה זו הוא כבר מקיים את מצות קריאת המגילה של פורים, ואף עלול לברך על הקריאה. וכדי למנוע טעות ומכשול זה חילקו את הקריאה לשני חלקים, ובזה שיקרא רק את חציה ידע וישכיל ויבין שהוא לא מקיים בזה את מצות הקריאה של פורים בעת שקורא עתה את חציה. ולכן כשיגיע יום הפורים יחזור שוב ויקרא את כולה בבת אחת מתחילתה ועד סופה כדת וכהלכה. ובזאת מתורצת השאלה הראשונה.
ועוד אפשר לומר דהא רבי מאיר הוא דס"ל בגמ' מגילה דבשביל קיום מצות הקריאה צריך לקרותה כולה בבת אחת [וכן נפסק להלכה], כדאיתא (דף יט.): "ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר כולה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה", ע"כ. ולכן כשראה אותם קורין את חציה הניח להם להתנהג כן, כיון שאין זה דרך קיום המצוה כהלכתה.
ועוד אפשר לדייק במה שאיתא במס' סופרים הלשון "קורין העם ביחד", דאולי בדייקא תקנוהו כן שכולם יקראו יחד חציה של המגילה, שלא יהא נראה ממש כקריאת המגילה בפורים שאחד קורא וכל העם שומעין.
ועל מה שצריך לברר למה נתקנה התקנה לקרותה במוצאי שבתות בדוקא ולא בשאר לילות השבוע של החודש, אפשר לומר ע"פ דברי הרד"ק בפירושו על תהלים (פרק צב פסוק ג') עה"פ 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות', שכתב בתו"ד: "או אמר בלילות בעבור ליל שבת וליל מוצאי שבת שגם הוא ליל מנוחה, כי לא יֵצֵא אדם למלאכתו עד הבוקר בָּרוב", עכ"ל. והיינו כוונת דבריו הק', דהנה כל ימות השבוע אדם טרוד במלאכתו, ואפילו אח"כ בבואו בלילה לביתו הינו עייף ויגע מעמל היום ומרוב עייפותו מקדים לעלות על יצועו ולישון, וכדאיתא בגמ' (ברכות דף ד:) "כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך", ע"כ. וכן הובא באבות דר"נ (פרק שני הלכה ח'), עיי"ש.
וע"כ סברו חכמים שאי אפשר לתקן את התקנה בשאר לילות השבוע, משא"כ בלילי שבתות ולילי מוצאי שבתות, שהם לילי מנוחה לאדם מאחר שאינו יוצא למלאכתו ולא ממהר לעבודתו אלא יושב בביתו במנוחה, ואף אינו עייף כבכל לילות השבוע, ע"כ שפיר יכול האדם לקיים תקנה זו במוצאי שבתות של אדר. ואע"ג שלילי שבתות הם ג"כ ימי מנוחה לאדם, מ"מ לא תיקנו לקרותה בשבת, דהא איתא בגמ' (מגילה דף ד:): "דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה ובתקיעת שופר ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות למקרא מגילה", ע"כ. וא"כ אם ביום הפורים עצמו שחל בשבת אין קורין בו את המגילה, ודאי שלא יקראו אותה בימים שקודם לכן, ולכן העמידו את התקנה למוצאי שבתות. ובזאת לא תוקשה הקושיא השניה למה תיקנו לקרותה במוצאי שבתות, דרק בלילה זה כשהאדם יושב במנוחה בביתו יהיה לו זמן לקרוא את המגילה כפי המנהג שנתקבל.
וע"ע בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן מד) שהוכיח מדברי מס' סופרים הנ"ל שאף בליל מוצ"ש הותר לקרוא מקרא כמו בלילי שבתות ולילי ימים טובים, ומוסיף שכפי הנראה מספרי האריז"ל שהותר אז מקרא רק עד חצות הלילה, עיי"ש בהרחבת אמריו. ובאמת מדויק נפלא מהלשון "קורין העם ביחד", דמסתבר לומר דמיד אחר תפילת ערבית קראו במגילה, ולא נראה לומר שהלכו הביתה ואח"כ חזרו לקרוא ביחד, וא"כ שפיר מצינן למימר דהיה זאת לפני חצות, ודו"ק בזה.
ועל הקושיא השלישית למה תיקנו לקרותה עוד קודם בוא ימי הפורים, ולא די בזה שיקראו את המגילה בעצם יום הפורים בלילה וביום. אפשר לומר ע"פ מש"כ הב"ח בחיבורו על או"ח (סי' תכט) בזה"ל: "ולפי עניות דעתי נראה עיקר דהא דתנן מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו, לאו למימרא שיהו דורשין במועד עצמו, אלא הכי קאמר דאף על גב דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות מכל מקום כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו להודיע חוקי האלהים ואת תורותיו, ופשיטא דצריך לדרוש שבת אחת או שתים קודם המועד, אלא דבפסח בעינן שלשים יום כדנפקא לן מקרא", עכ"ל.
מבואר מדבריו דיש חיוב על האדם בטרם יבוא המועד להכין את עצמו ולדרוש בחוקי האלוקים ותורותיו, ואחר שביו"ט פורים עיקר המצוה שעל ידה מקיימים פרסומי ניסא זהו ע"י קריאת המגילה, ע"כ את ההכנה למצוה ולמועד אפשר לקיים ע"י קריאת המגילה עצמה. וכפי שכותב בלשונו "ופשיטא דצריך לדרוש שבת אחת או שתים קודם המועד". וזהו ממש כהנ"ל, דבשתי מוצאי השבתות של אדר דורשים בעניני המועד בזאת שקורין את המגילה חציה בכל מוצאי שבת.
ועוד אפשר להוסיף בדרך אפשר, דבעניני עולם הזה כל דבר שכבר קראוהו כמה פעמים אינה כבר בבחינת יהיו בעיניך כחדשים אצל האדם, והוי כדבר עתיק וישן שכבר אינו חביב כ"כ אצל האדם. משא"כ בעניני התורה הק', אע"פ שהוה בבחינת הפך בה והפך בה, מ"מ יהיו בעיניו כחדשים, וככל שיותר יעמיק בה יכנס לעניניה ויתחבר אליה עד שתהא אצלו חבוקה ודבוקה בו. ולכן בבוא יום הפורים והולכים לקיים את מצות קריאת המגילה לפרסם הנס, מכינים עצמם לזה כבר שתי שבתות קודם, להרבות את סיפור הנס כאילו היום היה.
ועל זה אפשר להסמיך דברי השפת אמת שכתב (יו"ט שבועות): "התורה כל מה שעוסקים בה ביותר מתרבה אהבה וחמדת התורה וכו' כן בני ישראל העוסקים תמיד בתורה חביב עליהם כל אות מהתורה כאלו לא טעמו דברי תורה מעולם". והיינו כנ"ל, דיש ענין להרבות בעסק קריאת המגילה.
[כאן המקום לציין שב'סגולה' ספר ראשון, שי"ל בחודש טבת תשע"ב, כתב הרב יעקב ישראל סטל (עמודים 15-22) מאמר ארוך וערוך לבאר את מקורות וטעמי המנהג. קחנו משם ותמצא נחת].
♦ ♦ ♦