איסור חלב אחר בשר
חולין ק"ה ע"א: "אכל בשר אסור לאכול גבינה. גבינה מותר לאכול בשר... אמר מר עוקבא... אבא כי אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא". בשר אחר גבינה מותר מיד. גבינה אחר בשר מותרת בסעודה אחרת.תוס' על אתר (ד"ה לסעודתא אחרינא אכילנא): "אפילו אם סילק השולחן ובירך מותר לאלתר". הרי"ף מאידך: "לא שרי למיכל גבינה בתר בישרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתי"[1]. בעל המאור מבאר ששיעור השהייה בין הסעודות הוא שש שעות, כדאיתא גם בדברי הרמב"ם.
רמב"ם (פרק ט' מהל' מאכ"א הל' כ"ח): "מי שאכל בשר בתחילה... לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהם כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר שבין השיניים שאינו סר בקינוח". הגר"א פפויפר זצ"ל (קש"ע בשר בחלב חלק א' סימן י' סעיף ג') מבאר את דברי הרמב"ם: "לאחר שש שעות חתיכות בשר אלו שבין השיניים מתקלקלות ומאבדות את טעמן ואין עליהן כבר שם בשר".
רש"י (שם ד"ה אסור לאכול גבינה) מפרש בדרך אחרת: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו". הטור (יור"ד סימן פ"ט) עפ"י דרכו של רש"י: "אכל בשר... לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשעור... שהוא שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השיניים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד לזמן ארוך. ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק אין צריך להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם". הגר"א פפויפר: "ובטור הביא דטעם הגזירה לממתין בין בשר לחלב הוא משום שבשר מאכל כבד ואינו מתעכל לגמרי במעיו עד שש שעות וכל אותו זמן עד שהבשר מתעכל לגמרי עולה טעם בשר לפיו ולכן גזרו חכמים שלא יאכל גבינה או ישתה חלב כל זמן שעדין טעם בשר בפיו"[2].
לעומת הבנתו של הטור בהסברו של רש"י לחובת ההרחקה בין אכילת בשר לאכילת גבינה, חשש לשומן העולה מן הקיבה, הש"ך (סימן פ"ט ס"ק ב') מביא את דברי הלבוש שגם בשר הנלעס לתינוק ומוצא מן הפה מחייב המתנת שש שעות. הש"ך אמנם מעיר על דברי הלבוש: "ודבריו תמוהים", אך הפמ"ג מביא שדברי הלבוש כדברי האיסור והיתר. ספר בדי השולחן (שם ס"ק א') מציג את שיטת הלבוש: " אחר אכילת בשר נשארת שכבה דקה של שמנונית דבוקה לתוכו של הפה ונמשך מזה טעם הבשר בפה זמן ארוך... ושיערו חכמים שבעבור ו' שעות כבר נתעכל לגמרי אותו שומן"[3].
♦
בשר לאחר גבינה
איסור והיתר שער מ' סימן י': "אבל אם אוכל גבינה ישנה שעברו עליה ו' חודשים[4] וכן כל גבינה המתולעת[5] שאע"פ שאין איסור בדבר דהא אין נדבק בשיניים... מ"מ מידת חסידות שלא לאכול אחריו בשר באותה סעודה... לפי שממשיכים ג"כ הטעם שלו בפה לזמן ארוך... ונמצא שאוכל טעם בשר בחלב יחד". לדבריו יש מקום לאסור אכילת בשר אחרי גבינה רק לטעמו של רש"י, שיסוד ההרחקה בין האכילות בעירוב הטעמים בפה ולא בהתערבות גבינה בשיירי בשר. הגבינה אינה מותירה שאריות שיש לחוש למגען עם בשר.דרכי משה (סימן פ"ט ס"ק ב') מביא את דברי האיסור והיתר הללו, ומוסיף, שלא כדברי האיסור והיתר, שיש לחוש גם לגבינה הנדבקת בין השיניים: "גבינה רך קודם שעברו עליו ששה חודשים או שאר מיני חלב מותר לאכול בשר מיד באותה סעודה ע"י קינוח והדחה לידיו ופיו אבל אם אוכל גבינה ישנה לאחר שעברו עליו ששה חודשים או גבינה המתולעת... מידת חסידות שלא לאכול אחריו בשר באותה סעודה כתשובת מהר"ם עכ"ל (האיסור והיתר י.ש) וכן הרבה נוהגים שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה הנדבקת בין השיניים כמו שאין אוכלין גבינה אחר בשר". הרמ"א בשו"ע (סעיף ב') כותב: "ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה וכן נוהגין כל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף". הרמ"א אינו מפרט את מאפייני הקושי של הגבינה, ונראית כוונתו שאין להבחין בין שהה ללא שהה ו' חודשים, דאין בכך להשפיע על ההידבקות, כמבואר להלן. יש להבחין רק בין גבינה קשה לרכה. אולם הש"ך (ס"ק ט"ו') כותב: "ומן הסתם אם היא ישנה ששה חודשים חשיבה קשה והכי איתא בתורת חטאת כלל ע"ו דין ב' "[6]. לעומת זאת, דרכי תשובה (ס"ק ל"ד) כתב: " ועיין בשפ"ד ס"ק ט"ו שנראה דעתו דאפילו לא עבר עליו ששה חודשים כל שהוא קשה ראוי להחמיר".
יד יהודה (סימן פ"ט פירוש הארוך ס"ק ד' ד"ה "מיהו הרשב"א") מביא את דברי הרשב"א (ת"ה בית ג' שער ד' דף פ"ו ע"א הבית הקצר): "אכל גבינה ורוצה לאכול בשר... ואוכל מיד שהגבינה רכה היא ואינה מתעכבת בין השיניים". על זאת כותב היד יהודה: "וברור דמזה נמשך החומרא בגבינה קשה". משמע שככל שהגבינה אינה מוגדרת רכה, והיא מתעכבת בין השיניים, היא אוסרת, ואין צורך בהבחלת 6 חודשים.
בדור האחרון נתפרסמה הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל להמתין שש שעות גם לאחר אכילת גבינות קשות שזמן הבחלתן קצר מששה חודשים. (ראה בספרו של הגר"א פפויפר קונטרס הביאורים עמ' קל"ט).
♦
הצורך בהבחלה ממושכת עפ"י טעמי הראשונים להמתנה בין בשר לגבינה
לדרכו של רש"י שאיסור אכילת גבינה אחר בשר הוא משום שטעם הבשר עשוי להיוותר בפה, יש מקום לדמות לבשר גבינות שהבשילו זמן רב וגבינות מתולעות, בהן נוצרים טעמים עזים[7]. עוד יש לציין, עפ"י דברי הטור בדעת רש"י שהחשש הוא מטעם השב ועולה מן הקיבה, כי השומנים משתהים בקיבה יותר מחומרי מזון אחרים, והגבינות הקשות אכן מתאפיינות בד"כ באחוזי שומן גבוהים. הטעם המשמעותי הנוצר בהן במהלך ההבשלה הממושכת, העשוי לחזור לפה מן הקיבה, הינו סיבה להימנעות מאכילת בשר, העלול לפגוש בטעם העולה מן הקיבה.מאידך, לדרכו של הרמב"ם שסיבת ההרחקה היא שיירי בשר ה"נתקעים" בין השיניים, דווקא הגבינות הפחות קשות, שזמן הבשלתן קצר יחסית, הינן גבינות דביקות. מאידך, הגבינות הקשות מאד מתפוררות לפירורים יבשים, ויתכן שגם בכך יש סיבה לחדירה לבין השיניים, אף שאין בהן מבנה מעין חוטים, כמו בחלק השרירי של בשר החודרים למרווחים שבין השיניים. (סיבות החדירה תלויות הרבה גם במבנה השיניים האישי של אוכל הגבינה)[8].
מ"מ ניתן לבאר את הדעות השונות שהוזכרו לאסור כל גבינה המוגדרת כקשה, לאחר בשר, ולאו דווקא את הקשות מאד שהבחילו שש חודשים או את המתולעות, מפני שאין סיבה מובהקת להיוותרות בין השיניים של שיירי גבינות קשות שהבחילו שש חודשים יותר מאשר גבינות פחות קשות שהבחילו זמן קצר יותר. עם זאת, הגבינות הקשות עשויות להיוותר בפה יותר מהרכות.
♦
גבינה מותכת
אם נכונים דברינו, גבינה שהבשילה ששה חודשים, תהליך המביא להקשיה מרובה ולהתפתחות טעמים עזים, המתחממת ומותכת - עדיין חייבת בהמתנת שש שעות לאחר אכילתה עד לאכילת בשר. שכן ייחודה של גבינה שכזאת הינו בטעמים שבה. טעמים אלו אינם נהרסים בעקבות ההתכה, והשינויים המתרחשים בהם, אם בכלל, אינם בדווקא שינויים העושים אותם לפחות עזים. המרקם הקשה של הגבינה, המתרכך בהתכה, אינו הסיבה לחובת ההמתנה, שכן יש מקום לומר שדווקא גבינה רכה יותר נדבקת בין השיניים.♦
חימום גבינות קשות בשבת
תחילתו של תהליך הגיבון, כאמור, בשיקוע חלבון הגבינה (קזאין) מתוך נוזל החלב באמצעות אנזים הרנט. קודם לשיקוע עובר החלב פסטור, כלומר חימום לטמפ' של 71 מ"צ בכדי להשמיד את החיידקים המצויים בו. הפסטור הנעשה בחלב הינו סיבה להיתר הרווח ליתן חלב בשבת בכלי שני (שש"כ פרק א' סעיף ס"א). יש מקום לדון האם גם הגבן השוקע מן החלב העובר אח"כ תהליכי הבחלה (ללא בישול בחום) נחשב עדיין למבושל בשל הפסטור הראשוני. אם אכן כן, מותר בשבת לחמם גבינות קשות. (יש מקום לדון בהוספת הרנט והחיידקים, הניתנים בחלב ובגבן לאחר הפסטור, האם יש לאסור בישולם ואכמ"ל).בשאלה דומה עסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אג"מ או"ח חלק ד' סימן ע"ד בישול סעיף ו') אודות חמאה המופרדת מחלב מפוסטר, ופסק שהחמאה נחשבת למבושלת. אולם, לאור דברינו יש מקום להצביע על הבדל בין בישול חמאה, שמקורה בחלב מפוסטר, לבין בישול גבינה. החמאה הינה שומן המרחף במשקה החלב, אשר הפסטור יצר בו שינויים מסוימים. השומן מופרד מן החלב באמצעות מתקן צנטריפוגה (בימים עברו באמצעות טלטול ידני) ועובר תהליך מכני הקורע את שכבת הציפוי הלבנה (המאפיינת שמנת), ומאפשר לשומן הצהוב להשתחרר וליצור גוש חמאה. בישול נוסף של החמאה אינו יוצר בה שינויים משמעותיים שלא נוצרו בהיות החמאה חלק ממשקה החלב שעבר פסטור.
הגבינה הקשה, מאידך, עברה שינויים מופלגים מאז היותה חלבון קזאין גולמי ומאז היו השומנים במצבם המקורי בתוך נוזל החלב. בישול הגבינה בחום יוצר בה שינויים על גבי השינויים שנוצרו קודם לכן בתהליכי ההבחלה. שינויים אלו כמובן אינם השינויים שהתרחשו בתהליך הפסטור, בו נתבשלו מוצקי החלב בטרם הגיבון והבחלה במצב שונה לגמרי. נראה לכאורה שא"א לומר על גבינה קשה שאין בה יותר בישול אחר הבישול הראשוני שנעשה בתהליך פסטור החלב[9], ויש לאסור נתינתה בכלי ראשון ובכלי שני בשבת.
♦ ♦ ♦