ובס"ד עלה בידי לשחזר את משנתו כמעט מילה במילה מתורת הראשונים, על ידי מציאת קטע אבוד מתוס' שאנץ מגילה. ועל ידי קטע זה זכיתי להשיבת אבידתו, לדבריו המפורטים בשבלי הלקט בשם רבינו שמחה משפירא, שהם דברי ר"י ללא ספק, ואבד שמו מהם. ועם עוד קטע אחד שהבאנו מדברי הר"ן בשם ר"י, זכינו להשלים תורתו בס"ד.
ועל פי זה נתחדשו בדברי ר"י כמה שינויים מדעת ר"ת והראבי"ה. דהנה דעת בה"ג דיספור ביום בברכה, ודעת ר"ת דלא יספור ביום כלל, כיון שנקצר ביום פסול, ולראבי"ה יספור בלא ברכה מדין תשלומין. אבל ר"י מתחילה סבר כר"ת שלא יספור ביום כלל, דלא כבה"ג הלכות עצרת, וכתב כן ב' פעמים. ואחר שהביא את דברי בה"ג בהלכות מנחות בשם רב יהודאי, המשיך לסבור שלא יספור ביום, אבל שינה לומר דאם רוצה הרשות בידו לספור בלי ברכה. ונבאר שזו מסקנתו, ולמה שינה את דעתו.
גם נראה שדלא כר"ת, שגרס במתני' דמגילה שכל הלילה כשר 'לספירת העומר', ויש לו סתמא דזמן ספירה בלילה בלבד, ר"י לא גרס כן במתני' דמגילה אלא רק דכל הלילה כשר לקצירת העומר, והגיע לדין דלא יספור בלילה מהא דקצירה דומה לספירה (כדהרחיב הר"ן לפרש בשמו, ראה לקמן). וכן רב יהודאי דסובר דדין ספירה בלילה מתמימות נאמר על ליל ראשון, לא גרס כן במתני'.
ואקדים עוד, דבהלכות שכחת ספירת העומר יש ג' אופנים של שכחה, ובכל דין יש לר"י שיטה אחרת, וכמה ראשונים הביאו בשמו דינים בזה, אלא דכל אחד הביא חלק אחר או קושיא אחרת. ולכן חילקתי את ג' החידושים בסוגיא לג' אותיות (א) (ב) (ג) וסימנתי אותן לאורך הסימן בין דברי הראשונים בשם ר"י, כדי לשמור על סדר הדברים והקושיות היטב. ואלו הם ג' הנושאים: (א) לא ספר בלילה ראשון מה דינו. (ב) לא מנה בלילה (של שאר לילות), אם יספור ביום, ואם בברכה. (ג) דילג יום שלם, אם ממשיך לספור בימים הבאים או הפסיד הספירה.
דברי תוס' על הש"ס במגילה ומנחות והדגשת דברי ר"י שבתוכם
הנה בתוספות על הש"ס נזכרו בב' מקומות בלבד דיני שכחת ספירת העומר, האחד בתוס' מגילה כ' ב' והשני בתוס' דמנחות ס"ו א'. אביא אותם בשלמות, ואדגיש ד' קטעים מתוכם, שנברר בסימן זה שהם מר"י הזקן.
♦
תוספות מגילה כ' ב'
כל הלילה כשר לקצירת העומר. אומר ר"ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום (ב), כדמשמע בהאי סתמא דמתני'[1]. דנהי דאיכא סתמא במנחות (דף ע"א א') דתני נקצר ביום כשר בדיעבד, מ"מ סתמא דהכא עדיפא, דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא.ועוד נראה דאפילו למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד [משום ד[לא] שנה עליה הכתוב לעכב], מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום, דכתיב תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה.
וכן כתוב בהלכות עצרת. ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה (ב), וכן הלכה, אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה (ג), דבעינן תמימות וליכא.
ואחר שבירך על הספירה אומר: יהי רצון שיבנה וכו', מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב. והיינו טעמא לפי שאין [עתה] אלא הזכרה (עתה) לבנין ביהמ"ק, אבל לשופר ולולב יש עשיה.
♦
תוספות מנחות ס"ו א'
זכר למקדש הוא. נראה [לר"י] דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן. ועוד אומר [ר"י] דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל. ואין נראה.והיכא דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום (ב). וכן היה נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין (דף ע"א א') דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר. אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתניתין דפרק שני דמגילה (דף כ' ב') ומייתי לה בסוף פירקין (דף ע"ב א') כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא.
<א> ואמרינן בריש מועד קטן (דף ג' ב') רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שלשה פרקים הללו והתירום, ומסיק רב אשי התם דסבר לה כרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה, ודחיא שבת, וכיון דדחיא שבת אין נקצר אלא בלילה כדמוכח בסוף פירקין.
<ב> ועוד דרבי יוחנן דאמר (שם ד' א') עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות ודחי שבת.
<ג> עוד חשיב כי האי גוונא הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב"ק ק"ב א') ובפ"ק דע"ז (דף ז' א') גבי כל המשנה ידו על התחתונה. ומיהו אין כל כך ראיה משם דאין הלכה לגמרי כאותה משנה דקתני התם וכל החוזר בו ידו על התחתונה, ואין הלכה כן, כדמוכח בפרק האומנין (ב"מ ע"ז ב'), ועיקר מילתא לא סמיך התם אלא אהא דהוי מחלוקת ואחר כך סתם.
<ד> ומהא דמוקי בסוף פירקין (דף ע"ב א') רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר נקצר שלא כמצותו פסול כר' עקיבא דאמר כל מלאכה שאי אפשר כו'. אין ראיה. דאע"ג דקיימא לן כר"ע, הא מסקינן התם דרבי נמי סבר לה כוותיה.
עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות (ג). ותימה גדולה הוא ולא יתכן.
♦
ד' חידושים מצאנו בסוגיית ספירת העומר בשם ר"י הזקן
יש כאן ד' דינים וסברות שתוס' מביאים בסתמא, ולענ"ד הם דברי ר"י הזקן, ונוכיח זאת בסימן זה.א. בתוס' דמנחות (שהוא לר"ש משאנץ) כתבו דנראה דבספק חשיכה אפשר לספור, ואפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות, והשיגו עליו דאין נראה חידושו השני. ראה בסימן ו' פרק א' את מקור ייחוס ב' חידושים אלו לר"י בבירור גמור, ומקור השלמת לשון התוס' שכתבתי 'ר"י'.
ב. דעת ר"ת, דלמ"ד נקצר ביום כשר אפשר גם לספור ביום בברכה, ולמ"ד דקצירה דוקא בלילה ונקצר שלא בזמנו פסול הוא הדין ספירה זמנה בלילה דוקא, ותליא הא בהא. וביארנו דמ"ד קצירה וספירה בלילה בלבד, יליף לה מתמימות וסבר דהם לעיכובא. ומ"ד דקצירה וספירה גם ביום בדיעבד, מפרש תמימות דקרא לכתחילה. והנה בה"ג מכריע שיברך ביממא, כסתמא דמנחות, וכרבי, דהלכה כרבי מחברו. אבל ר"ת מכריע שהלכה כמ"ד נקצר ביום פסול, וכסתמא דמגילה, וכר"א ב"ר שמעון, ולכן דוחה את דברי בה"ג. ואע"ג דהלכה כרבי מחברו, מביא ר"ת ראיה <והיא ראיה ד'> דראב"ש אזיל בשיטת ר"ע, וכיון שהלכה כר"ע, הלכה כראב"ש נמי.
ור"י, אחר שמביא ג' ראיות נוספות מהסוגיות דהלכה כראב"ש <א, דר"ג כר' ישמעאל וכראב"ש, ב, דרי"ח כר' ישמעאל וכראב"ש, ג, דחשיב כה"ג הלכתא פסיקתא, וזו ראיית ר"ת עצמו כמבו' בתוס' דמגילה, וכתב ע"ז ומיהו אין כל כך ראיה וכו'>, מביא ר"ת ראיה נוספת הנ"ל, דהגמ' אומרת דראב"ש אזיל בשיטת ר"ע, וכיון שהלכה כר"ע הלכה כראב"ש נמי. וכאן בא ר"י ודוחה את הראיה, דאשכחן שגם רבי מצי אזיל כר"ע, וא"כ אין ראיה שהלכה כראב"ש.
ג. ואחר דחיית ראיה זו בא מקום דברי ר"י בתוס' דמגילה, שבו הוא ממשיך לחזק דברי ר"ת, דגם אם דחה את ראייתו, ואפשר שהלכה כמ"ד נקצר ביום כשר, מחדש ר"י דגם מ"ד נקצר ביום כשר מודה דספירה בלילה דווקא מדין תמימות. ודברים אלו דברי ר"י כמו שנוכיח.
ד. חולק על בה"ג הסובר שבדילג יום אחד שוב אינו סופר. ור"י הוא החולק על שיטה זו.
♦
מגלה עוד ג' חדושים ובירורים מתוספות נוספים (ר"ש משאנץ, ורבינו שמחה) בדעת ר"י
מלבד ד' חידושים אלו, יש עוד כמה וכמה הרחבות וחידושים ובירורים בשיטת ר"י שהגיעו אלינו דרך מקורות נוספים בראשונים, ותוך לימוד הסוגיא ועיון בדברי הראשונים זיהינו אותם כשייכים לר"י, ונרכזם, וגם נביא את הראיות לשיחזורים אלו בסימן זה.וקודם כל נכתוב אותם בקיצור:
ה. שר"ת סובר שלא ספר בלילה לא יספור ביום כלל, דיום אינו זמן ספירה (כמבואר בהרחבה בסימן א' פרק א'), ור"י מתחילה כותב בעצמו כן ב' פעמים. אבל אחר שהביא את דברי בה"ג בהלכות עצרת שינה דעתו, והסכים להתיר למי שרוצה לספור ביום בלא ברכה.
ו. שמקשה וחולק על רב יהודאי ששכח לילה ראשון דינו שונה משאר לילות והפסיד את כל הספירה (א), וסובר שאם סברא זו נכונה, אז בכל הלילות אם לא ספר בלילה לא יספור יותר בימים הבאים (ג), משום חיסרון דתמימות, וכך היה צריך לסבור רב יהודאי. וחולק, שאינו נכון, אלא ספירת כל יום היא לעצמה, ואפילו שכח בליל ראשון יספור בימים הבאים (ג). וביררנו שלפני ר"י לא היה נוסח ו' דהלכות עצרת כמו שהיה לפני רשב"א משאנץ.
ז. גם ביררנו שגרס במתני' דמגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולא כר"ת, שגרס לקצירת העומר ולספירת העומר. ואם היה גורס כר"ת לא היה מתפעל מסברת רב יהודאי דתמימות אליליא קמא בלבד, שהרי במשנה נאמר לספור בכל הלילות רק בלילה. ונפתח בדברי ר"י על דיני בה"ג והשגותיו.
♦
קושיית תוס' במנחות על בה"ג במי שחיסר יום נאמרה ע"י ר"י על חיסר ליל א'
הנה תוס' במנחות הביאו בשם בה"ג ב' חידושים: א. שאם לא בירך בלילה יברך ביום, ב. אם דילג יום שוב לא יספור יותר. ור"ת קאי על לשון בה"ג בנוסח ד', כפי שכתב בספרו ספר הישר: דהיכי דאינשי ולא בריך על ספירת העומר מאורתא מברך למחר. ופירש אותו מברך ביממא, ודחה את דבריו.
♦
תוס' במנחות משיגים על בה"ג בהלכות עצרת 'דאי אינשי חד יומא לא מברך בשאר יומי'
אמנם על החידוש שני של בה"ג: 'עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות', שכתבו תוס' עליו "ותימה גדולה הוא ולא יתכן", לא מצינו בזה מה דעת ר"ת, ונברר שהחולק עליו הוא ר"י הזקן.♦
בפסקי מהרי"ח מייחס את השגת תוס' במנחות 'ותימה גדולה וכו" לר"י הזקן
דהנה בליקוטי מהרי"ח (שנדפס לאחרונה בקובץ חצי גבורים י"א עמ' ק"ח) מייחס את דברי תוס' דילן למנחות לר"י (ולא כדאפ"ל בתוס', דהם מדברי רשב"א משאנץ, העורך), וז"ל: "קלב. עוד פוסק בה"ג שאם הפסיק יום אחד ולא בירך <כ"ה בבה"ג, ובתוס': ולא ספר> שוב לא יספור משום דבעינן תמימות (ג). ותימה גדולה הוא זה ולא יתכן (ג). כפר"י".♦
הרא"ש הביא בשם ר"י דחיית בה"ג, עם תוספת הסבר שכל לילה ולילה מצוה בפנ"ע
הרא"ש בשלהי פסחים (פ"י סימן מ"א) הביא את דחיית חידוש ג' דבה"ג בשם ר"י, ובתוספת הסבר: "ועוד כתב בה"ג שאם הפסיק יום אחד ולא סיפר, שוב אינו סופר דבעינן תמימות (ג). ואין נראה לר"י, דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא (ג)”.♦
וכן הטור מביא דברי ר"י כרב האי, שימנה בימים הבאים
והטור שהביא את דברי ר"י כרב האי, דהן שכח בלילה ראשון והן שכח בשאר לילות ימנה בימים הבאים, הוא כי פירש את דברי אביו כפשוטם, ואזיל בתר טעמו דכל לילה מצוה בפני עצמו, וז"ל: "ורב האי כתב בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו, יברך בשאר לילות. וכ"כ הר"י”.וכן לשונו בקיצור פסקי הרא"ש דכל לילות במשמע הן ראשון הן שאר לילות: "ואם שכח ולא בירך באחד מן הימים, כתב בעל הלכות גדולות שאינו מברך אחר כך כלל. ואינו נראה לר"י, אלא יברך בשאר לילות”.
♦
הרשב"א משאנץ בתוס' במנחות היה לפניו את נוסח ו' שהוא כת"י רומי בבה"ג
חיבור של ב' הלכות בה"ג אלו בתוס' מביא לנו את נוסח ו' דבה"ג, וככת"י רומי: והיכא דאינשי ולא בריך על ספירת העומר מאורתא - מברך בליליא, דתנן דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה. <דין א' בתוס' בשם בה"ג> ואי לא בריך עד למחר - מבריך ביממא. <דין ב' בתוס' בשם בה"ג> ואי אינשי חד יומא (אי נמי תרי יומי) לא בריך - לא מברך בשאר יומי. ועל חידוש ראשון שמברך ביממא חלק ר"ת. ועל חידוש ב' הביא תוס' שאנץ שחלק ר"י הזקן.♦
אבל דברי ר"י במקורם באו כהשגה על רב יהודאי דבה"ג בהלכות מנחות
אלא שאחר עיון בתוספות המקור שהביא את שיטת ר"י, מתברר שדברי ר"י במקורם נאמרו על בה"ג דרב יהודאי בהלכות מנחות, שאמר את דינו לענין ליל ראשון בלבד שהפסיד כל הספירה, ור"י השיג במקור עליו שכל יום ספירה לעצמה, כולל ליל ראשון. ותוס' שאנץ דמנחות (ועל פיו הרא"ש בפסחים) עיבד את דבריו ושייכם לבה"ג בהלכות עצרת על כל חיסור יום, כפי שכבר היה לפניהם, כי דברי ר"י הם השגה במכל שכן על חיסור של יום שלם.ונראה שלפני ר"י היה בבה"ג הלכות עצרת את דברי בה"ג בנוסח דפוס וונציה, וכנוסח שהיה לפני ר"ת, נוסח ד' דלעיל, דאם שכח לברך מאורתא 'מברך למחר'. וכן היה לפניו את בה"ג הלכות מנחות שהביא את דברי רב יהודאי. ורק שם שמע ר"י לראשונה שיש בה"ג שאומר שאם לא מנה בלילה ראשון לא ימנה בימים הבאים (כי לא היה לפניו את מה שיש לפנינו בנוסח ו' שמי שחיסר יום לא יספור בימים הבאים), וחלק עליו, שלא שנא לילה ראשון לא שנא שאר לילות אם לא מנה יום אחד ימשיך למנות בימים הבאים. והר"ש משאנץ עורך התוס' דילן למנחות (והרא"ש אחריו) בראותם את שיטת ר"י הברורה שחיסור יום לא מעכב הספירה, העתיקוה גם על נוסח בה"ג ו' שהיה בידם, שמי שחיסר יום לא יברך בשאר יומי בכללות, ולא על ליל ראשון בלבד.
♦
דברי ר"י הזקן על פי מרדכי השלם מגילה, מתוס' שאנץ, ובהם דבריו על רב יהודאי
והנה זיכני השי"ת למצוא דיבור חדש מתוס' שאנץ, שהובא בהערות למרדכי השלם מגילה (דף נ"א נ"ב) ויש בו חדשות הן בדעת ר"ת (שהגיה ב' גירסאות בה"ג שלא ימנה מחר ביממא, הן בהל' עצרת הן בהל' מנחות, וביארנו דבריו בסימן א'), והן בדעת ר"י, והוא עזר לי גם להבין שדברי שבה"ל בשם רבינו שמחה הם מדברי ר"י הזקן. ונביא את דבריו השלמים, וז"ל:
תוס' משאנץ (מגילה כ' ב'): כל הלילה כשר לספירת העומר. מכאן פסק ר"ת דאם שכח ולא בירך בלילה לא יברך ביום, ואע"ג דתניא בפרק ר' ישמעאל במנחות נקצר ביום כשר, פר"ת דהא סתמא עדיפא (ובשלהי) [מדבשלהי] רבי ישמעאל וכו'. ובה"ג דרב יהודאי גאון בהלכות עצרת[2] פירש דהיכא דאינשי לברך מאורתא מברך למחר. ואל שתי הגרסו' [כתב] ר"ת דליתא.
ובהלכות מנחות כתב, (אמר) רב יהודאי גאון הכי אמר, היכא דלא מני מאורתא, למני למחר ושפיר דמי (ב). ואי לא מני עומר בלילה קמא לא מני בשאר לילות (א), מ"ט בעינן שבע שבתות תמימות תהיינה וליכא.
ואין נראה לר"י כלל. אטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו (א), דאע"ג דליכא כולי חשבון תמים, מיהו בכל יומא ויומא מצי לקיומיה ספירה שלימה, דספירה של כל יום ויום ספירה שלימה היא.
ועוד לדבריו אומר, אם שכח בשאר לילות, גם למחר[3] לא יספור עוד, דליכא תמימות (ב).
והיה נראה לר"י דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום (ב) ע"י ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו. תוס' משאנץ. עכ"ל.
♦
מברר שהשגות ר"י הן על בה"ג הלכות מנחות בשם רב יהודאי
מתברר מכאן שר"י הזקן אמר את השגותיו על רב יהודאי בהלכות מנחות, אלא שתוס' דמנחות עיבדו וקיצרו את דבריו להשיג על בה"ג נוסח ו' מכ"י רומי, דהלכות עצרת, שבו לא נאמר דין לילה ראשון. דמכל שכן שסברת ר"י חולקת עליו.וגם מתברר שהיה לפני ר"י בנוסח בה"ג דהל' מנחות בשם רב יהודאי למני 'למחר' [לא כגירסה שלפנינו בכל המקורות 'למני ביממא'], אבל פירש גירסה זו דלמחר היינו ביממא, וכפירוש ר"ת בהדיא. וכך יש לפרש את שאלתו:
(א) חולק שאין ספירת יום אחד קשורה לחברתה, ולכן אין לומר שהשוכח בלילה ראשון הפסיד את כל הימים הבאים, דהתמימות נאמר על כל לילה וכל לילה מצוה לעצמו. וממילא שמעינן דעת ר"י דכל יום ספירה שלמה היא, ומי שהחסיר יום מונה בימים הבאים (ג). אבל רב יהודאי סבר דרק על לילה קמא נאמר תמימות.
♦
שאלה א' דר"י הובאה בו' מקורות, בכל אחד בלשון שונה
ושים לב שד' לשונות נשנו בשאלת ר"י הראשונה. דכאן בתוס' שאנץ ובתוס' רבינו שמחה נשמר נוסח המקור, ושואל ר"י: אטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו. בלשון תמיה שלא יתכן. ובשבה"ל הקצר הביא את הלשון מרבינו שמחה: שהקשה לדברי רב יהודאי גאון זכרונו לברכה, אמאי יהיו ספירות הימים מעכבות. ולקמן בשיטה למועד קטן הוסיף תיבות: אומר ר"י ב"ר שמואל דליתא דהא לא אשכחנא בשום דוכתא דספירת ימים יהיו מעכבות זו את זו. ואינו רק דחיה מסברא 'דאטו ספירת וכו", אלא שואל שצריך לכזה חידוש מקור, ולא נמצא מקור. ובנוסח תוס' הרא"ש הגדיל לעשות, וכבר כתב: ואין נראה הכי לר"י, משום דקיימא לן דספירת ימים אינן מעכבות זו את זו, והרי זה עיבוד שאחר עיבוד, דשאלתו לפי המקור מסברא היא. ונראה דלכן האגודה לא הביא שאלה זו כלל (הגם שהביא את מסקנת ר"י שאין הספירות מעכבות זו את זו), כיון שאין כאן איזה הכרח, ומהו להקשות 'אטו' כאשר אין ראיה לדברי השואל.ושאלת ר"י השניה והשגתו להלכה על ספירה ביום, נשוב לדבר בהן לקמן.
♦
בשיטה למועד קטן הביא דברי ר"י רק בהשגתו הראשונה על רב יהודאי
וכבר ציינו בספרים שבשיטה על מועד קטן המיוחסת לר' יחיאל מפריש (דף ד' ע"א ד"ה יצא) [והיא לרבי ידידיה ב"ר ישראל מנירנבורק, תלמיד ר"י מפריס ומהר"ם מרוטנבורג], השתמרו תחילת דברי ר"י בשמו המלא רבי יצחק ב"ר שמואל[4], בהשגתו הראשונה על דברי רב יהודאי לענין שאין חיסור ליל ראשון מפסיד שאר ימים (א), דאין חיסור שום לילה מפסיד ספירת הימים הבאים, ומבואר גם דאם שכח יום שלם לא מפסיד היום הבא, דכתב שם:... א"כ מינה נשמע דספירת העומר אינה אלא בלילה, ולא מהניא ביום מידי, דספירה וקצירה שוין הן. ובה"ג בהלכות עצרת שכתב היכא דאינשי איניש לברוכי מאורתא מברך למחר, ר"ת הגיה עליהם 'דליתה' כדפרישי'.
וכן כתב[5] בהלכות גדולות מנחות, היכא דלא מנא עומר בליליא קמייתא לא לימני בשאר לילוותא (א), והאי טעמא, שבע שבתות תמימות בענן וליכא. אומר רבי יצחק ב"ר שמואל דליתא (א), דהא לא אשכחנא בשום דוכתא דספירת ימים יהו מעכבות זו את זו, ואם שכח למנות בלילה אחד לא יניח בשביל כך למנות בשאר לילות (ג).
♦
בספר האגודה קיצר את תוס' שאנץ ותוס' רבינו שמחה בשם ר"י בג' השגותיו
וחידושו בשם ר"י דשכח בלילה יספור ביום בלי ברכה
והאגודה (מנחות אות ל"ג) מביא את דברי ר"י ומשמיט את שאלת ר"י הראשונה, ולהאמור, מקור דבריו הוא מתוס' שאנץ למגילה: "בתוס' הביא מהלכות גדולות, אם שכח אדם לברך על ספירת העומר בלילה ראשונה (א) לא יברך עוד על ספירת העומר כל אותה שנה דלא הוי תמימות. והקשה ר"י, [לדבריו][6] אפילו שכח אחת משאר לילות נמי לא הוי שבע שבתות תמימות (ג). אלא אם שכח ולא בירך ולא סיפר אחת מן הלילות הן (הראשונות) [ראשון] (א) הן אחרות יספור ביום בלא ברכה (ב). ואם שכח גם (היום) [ביום], לא ימנע עבור זה מלברך ולספור בלילות אחרות (ג)”.
מבואר בספר האגודה דר"י הזקן דוחה את דעת בה"ג בהלכות מנחות בשם רב יהודאי, על שכח בליל ראשון שהפסיד את הספירה, והקשה מדיליה כרב האי.
ומבואר בו דדעת ר"י כבתוס' שאנץ: (א) דאם לא ספר בלילה ראשון, נמי יספור בימים הבאים. (ב) לא מנה בלילה ימנה ביום בלי ברכה, אבל אינו תנאי להמשך הספירה בימים הבאים, דגם אם לא מנה ביום ימנה בימים הבאים. (ג) דילג יום שלם ממשיך לספור את הימים הבאים בברכה.
♦
האגודה הוא הראשון שכותב שלר"י יש לספור ביום בלי ברכה
והנה האגודה הוא לראשונה כותב בדעת ר"י שיש לספור בלי ברכה. ודלא ככתוב לפנינו בתוס' שאנץ, "והיה נראה לר"י דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום ע"י ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו". ובהדיא דהוא רשות, 'שאם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו'. אלא נוקט את תחילת לשון ר"י 'לא יספור ביום ע"י ברכה', והיה משמע לו מזה שדעת ר"י שיספור בלא ברכה, אבל אין הלשון כן, דבא לומר שאסור לספור ביום בברכה.וכיון שחידש בדעת ר"י לספור בלי ברכה, לכן היה נזקק לפרש דין נוסף בשם ר"י, דגם אם שכח ביום לא ימנע עבור זה מלספור בברכה בימים הבאים, לאפוקי דלא יעלה בדעתינו שרק אם תיקן לספור ביממא בלי ברכה יוכל לספור בימים הבאים [כדעת האו"ז וכמו שההלכה בשו"ע], בא לומר ששיטת ר"י שגם אם לא ספר ביום כלל ודילג יום שלם, ימשיך לספור בימים הבאים.
♦
הב"י גם כותב בשיטת ר"י דאפילו לא ספר ביום מברך בשאר לילות
וכ"כ הב"י בשיטת ר"י, וז"ל: "ולר"י כיון דתליא טעמא דבכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא, ודאי אפילו אם לא נזכר ביום נמי מברך בשאר לילות (ג)”.והנה דבריו בסברא, ובאגודה הוא מבואר בהדיא בשם ר"י. דאחר שכתב בשם ר"י 'שיספור ביום בלי ברכה', נזקק להסביר ולפרט דאינו תנאי לספירת הימים הבאים, דזיל בתר טעמא, כמ"ש הב"י.
♦
לכאורה גם בתוס' הרא"ש למגילה מביא את דברי ר"י דיספור ביום בלי ברכה
ולכאורה גם בתוס' הרא"ש למגילה מביא את דברי ר"י דיספור ביום בלי ברכה, דכן הביא שם (וראיתי שי"א שאינו לרא"ש, ולא נתפרסמו עדיין נימוקיהם) את דברי ר"י על בה"ג בשם רב יהודאי. וז"ל:כל הלילה כשר לקצירת העומר ולספירת העומר. מהכא פסקינן מדמדמה ספירת העומר לקצירת העומר דברכת ספירת העומר הויא מעומד וכו'. ומינה ילפינן עוד, דמה קצירה בלילה דאמרינן נקצר ביום אינו כשר, אף ברכת ספירת העומר בלילה.
ובהלכות מנחות כתב מר יהודאי גאון, דהיכא דלא מנה ספירת העומר בלילה קמא דלא לימני בשאר לילות כלל (א), מ"ט משום דכתיב שבע שבתות תמימות, ומדטעה, שוב אינן תמימות. ואין נראה הכי לר"י, משום דקיימא לן דספירת ימים אינן מעכבות זו את זו. אלא הכי הלכתא, דאם לא בירך אדם בלילה דמני למחר בלא ברכה (ב). ובהלכות עצרת כתיב דהאי דאינשי מאורתא מברך למחר. (וכן הנהיג ר"ת)ז.
♦
מתקשה בהבנת דברי תוס' הרא"ש
הנה בתוס' הרא"ש גם ערך את דברי ר"י והביא רק את השאלה הראשונה דר"י בלשון דקיי"ל שאין ספירות הימים מעכבות (ובמקור הוא בלשון תמיה 'אטו'). והשמיט לגמרי את השאלה השניה, דלדברי רב יהודאי ה"ה בכל הלילות, וסמך את ההלכה על השאלה הראשונה, לא כמ"ש האגודה.[7]ועוד, שנראה שגם הוא מסיק בדעת ר"י שיש לספור בלי ברכה, והיינו דהבין את דברי ר"י כהאגודה, אבל לפנינו מפורש שהוא רק היתר לספור לרוצה, ולא שר"י פסק לספור ביממא. ומהיכן לקח זאת.
ובעיון היטב בתוס' הרא"ש נראית לשונו קשה מאד, דמה ענין תחילת דבריו לסוף דבריו, שמביא את דברי רב יהודאי ששכח ליליא קמא לא יספור יותר, ואת קושיית ר"י דאין ספירות הימים מעכבות זו את זו, ומסיק אלא הכי הלכתא דמני למחר בלא ברכה. ומי דיבר על ספירת היום? הרי כל הנושא הוא אם חיסור לילה, הן ראשון הן שאר לילות,דס מעכב את היום הבא, והרי לא הזכיר כלל את החלק שבדברי רב יהודאי על מי שלא ספר בשאר לילוותא שיספור ביממא. וזו תימה כל כך גדולה בדבריו עד שנראה שיש איזה חיסור לשון בדבריו.
אם לא שנפרש דהוא הבין השאלה על ספירת הימים, דמקשה ר"י דלמה שכח ליל ראשון לא ימנה ביממא ולא יפסיד את ספירת הלילות הבאים, שהרי ההלכה לר"י שסופר בלא ברכה, וקיי"ל שאם סופר ביום ממשיך למנות עוד את הימים הבאים. ובודאי לזה לא נתכוון ר"י, דלא שמענו מעולם שתלי ספירת הימים הבאים בספירתו ביום בלא ברכה, כהאו"ז ותה"ד, ואדרבה, בכל המקורות מבואר ההיפך בדבריו.
♦
מיישב שהלשון 'אלא הכי הלכתא שיספור בלא ברכה' אינה מר"י אלא שי' הרא"ש להלכה
ונראה לי ליישב שהסיום "אלא הכי הלכתא שיספור בלא ברכה", אינו המשך ציטוט התוס' רא"ש מדברי ר"י, אלא מסקנת הרא"ש להלכה. ובהכי הכל א"ש, שבתחילת דבריו הביא מגירסת כל הלילה כשר לספירת העומר שברכת הספירה שייכת רק בלילה, ועתה מכריע שיספור בלא ברכה. וזה תואם ממש לדברי הרא"ש בפסקיו (בשלהי פסחים) שימנה ביום בלא ברכה, משום החשש לדעת בה"ג. ולכן כאן, אחר שכתב תוס' הרא"ש את דעת ר"י שלא יספור ביום כלל, הכריע שיש לספור בלי ברכה. ופירט את הסיבה משום דעת בה"ג בהלכות עצרת שכתב לספור ביום בברכה. ומספק כמי הלכה דעת הרא"ש שיספור בלא ברכה, ואינו ענין לשיטת ר"י[8][9].♦
מצינו שהראשונים כותבים בשם ר"י שלא יספור כלל ביום, ונפתח בדברי הטור
אלא שיש לתמוה על דברי האגודה בשם ר"י שיספור ביום בלי ברכה [וכן על התוס' רא"ש, אם נפרשו שהוא מצטט את פסק ר"י שיספור בלא ברכה], דראשונים רבים כותבים בשם ר"י שלא יספור כלל ביום. ונפתח בדברי הטור, דכתב בשם ר"י ששכח בלילה לא יספור ביום, ומשמע שלא יספור אפילו בלא ברכה, וז"ל: "כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום. ואינו נראה לר"י (ב)”.
♦
וכן הביא הר"ן את שיטת ר' יצחק ששכח בלילה אינו סופר ביום
וכן כתב הר"ן בשלהי פסחים בשם ר"י: "רב האי אומר וכו', שאם לא ספר בלילה סופר ביום <א"ה. לא נמצא כן לפנינו ברב האי, וראה לקמן סימן ד' פרק ה' בירור שיטתו בזה>, וכן כתוב בהלכות גדולות שסופר ביום. ונראה שסומכין הן על מתניתין דבס"פ ר' ישמעאל במנחות דתנן התם (דף ע"א א') מצותה לקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר, וכיון דקצירה דיעבד ביום אף ספירה דיעבד ביום. אבל ר' יצחק[10] ז"ל אומר שאינו סופר ביום (ב), ומתני' דסוף פרק רבי ישמעאל ליתא, דקיימא לן כסתם מתני' דמגלה (דף כ' ב') דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר. והתם בס"פ ר' ישמעאל מייתינן לה ואמרינן עלה מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא, אלמא נקצר ביום פסול, וכיון דקצירה פסולה ביום ספירה נמי ליתא ביום, דהא בהא תליא. כדתניא בברייתא דלעיל יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור תלמוד לומר מהחל חרמש וגו', וקתני נמי בסיפא שקצירה וספירה בלילה והבאה ביום, וסתמא דהתם עדיפא ליה דתני לה גבי הלכתא פסיקתא”.דהדיבור בפסחים אינו לר"ת, אלא לר"י הזקן, כמ"ש הר"ן הדברים בשם ר' יצחק, וביררנו בהערה דכוונתו לדברי ר"י הזקן [ושאין ט"ס בדבריו לגרוס ר' יעקב], ומפורש יוצא בדברי הר"ן דר' יצחק אומר שאינו סופר ביום כלל.
♦
הר"ן מגלה לנו שר"י לא גרס במתני' שכל הלילה כשר לספירת העומר
וראה אריכות לשון הר"ן בפסחים בשם ר"י להוכיח שלא יספור ביום משום דספירה דומיא דקצירה, ולא מביא שזה נאמר במשנה בהדיא ד'כל הלילה כשר לספירת העומר' והלכה כסתם משנה דביום לא. והאריך מאד להוכיח כן מחשבון הסוגיא, שכתב: דקיימא לן כסתם מתני' דמגלה (דף כ' ב') דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר, והתם בס"פ ר' ישמעאל מייתינן לה ואמרינן עלה מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא, אלמא נקצר ביום פסול, וכיון דקצירה פסולה ביום ספירה נמי ליתא ביום, דהא בהא תליא. כדתניא בברייתא דלעיל יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור תלמוד לומר מהחל חרמש וגו', וקתני נמי בסיפא שקצירה וספירה בלילה והבאה ביום, וסתמא דהתם עדיפא ליה דתני לה גבי הלכתא פסיקתא, עכ"ל. ואמאי לא הביא את הגירסה דמתני לקצירת העומר ולספירת העומר.ומכאן נ"ל דלר"י לא היתה הגירסה במשנה דמגילה ספירת וקצירת, אלא רק קצירת, ולכן חישבן זאת מהסוגיא, ולא הביא שבמתני' בהדיא קתני דספירה דוקא בלילה. ובזה שונה הוא מר"ת, דודו, שגרס כן במשנה. וכן לא מצאתי בשום מקור בשם ר"י שגרס כן במשנה[11].♦
ולכאו' יש כאן סתירה משולשת בדעת ר"י
דהאגודה כתב דיספור בלי ברכה, והטור והר"ן כתבו שלא יספור ביום, ותוס' שאנץ כתב שהוא היתר לרוצהוקשה, דיש לפנינו סתירה גדולה בדעת ר"י אם מי ששכח בלילה יספור ביום בלי ברכה, או לא יספור ביום כלל, כדעת ר"ת. דהאגודה כתב בשם ר"י שיספור ביום בלא ברכה. והטור והר"ן כתבו שלא יספור ביום כלל. ותוס' שאנץ כתב לשון לא ברורה, דפתח 'והיה נראה לר"י דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום ע"י ברכה', וסיים: ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו. תוס' משאנץ. ומה באמת דעת ר"י, ומה בדיוק אמר.
ונשאיר שאלה זו פתוחה לע"ע, כי לענ"ד יש לברר שיש עוד דברים מר"י הזקן שהגיעו אלינו במקור נוסף, שעל פי דבריו יבוארו כל דברי ר"י היטב, וגם הסתירה הזו תיושב.
♦
מיהו בעל הסברא דגם למ"ד נקצר ביום כשר, ספירה בלילה דווקא, דתמימות לעיכובא
והנה כבר הבאנו בפתיחת הסימן שתוס' במגילה כתבו דגם למ"ד דנקצר ביום כשר, ספירה צריכה להיות בלילה דווקא, ואין לספור ביממא.
ומעיון בראשונים נוספים מתברר שמלבד בתוס' הנ"ל נמצאת שיטה זו גם בשבה"ל בשם ר' שמחה משפירא, וכן הביאוה הרשב"א הריטב"א והר"ן במגילה.
וקודם שאביא את דבריהם. אקדים דנראה לי דבעל סברא ושיטה זו הוא ר"י הזקן, הן בתוס' במגילה והן בשבה"ל בשם רבינו שמחה משפירא, וא"כ גם הרשב"א הריטב"א והר"ן שהביאו לזה מתוס' היינו תוס' דמגילה של ר"י הזקן.
♦
דברי תוס' במגילה, וביאור דבריהם ע"פ רבינו שמחה
דהנה אחר שהביאו תוס' במגילה את דעת ר"ת דאין לספור ביום כמ"ד נקצר ביום פסול, כתבו: "ועוד נראה דאפילו למ"ד נקצר ביום כשר, מודה הוא גבי ספירה שאין לברך ביום, משום דשנה עליו הכתוב לעכב, דכתיב תמימות, ואי אתה מוצא תמימות אא"כ מונה בלילה”.ומש"כ תוס' דשנה עליו הכתוב לעכב בספירה, הקשו האחרונים דהא ספירה לאו קדשים היא, ולא דמיא לקדשים דנצטרך שנה עליו הכתוב. ועוד, דהיכן שנה, הרי רק תמימות כתיב.
אבל נראה פשוט דיש להגיה את לשונם לפי נוסח רבינו שמחה משפירא שנביא בדיבור הבא, דצ"ל דלא שנה עליו הכתוב לעכב, ולהזיז את מקומו דקאי על קצירה. וא"כ הכל א"ש, דכצ"ל בתוס': "ועוד נראה דאפילו למ"ד נקצר ביום כשר, (מודה הוא גבי ספירה שאין לברך ביום), משום ד[לא] שנה עליו הכתוב לעכב, [מודה הוא גבי ספירה שאין לברך ביום] דכתיב תמימות, ואי אתה מוצא תמימות אא"כ מונה בלילה”.
♦
בשבלי הלקט הביא את דברי רבינו שמחה משפירא, וכנראה כולם הם לר"י הזקן
דהנה בשבה"ל הארוך, אחר שהביא את דברי ר"י ור"ת שלא יספור ימים, מעתיק תוס' קדום, מרבינו שמחה משפירא, שהביא את הדברים בשם רבו. [ורבינו שמחה הנזכר כאן הוא רבינו שמחה ב"ר שמואל משפירא, מגדולי אשכנז בדור השני של תוס', והיה רבו דרבי ברוך אבי מהר"ם מרוטנבורג, ותלמידו של היראים וריה"ח, וחי בסוף ימי ר"י הזקן], ונ"ל דמקור חידוש זה הוא ר"י הזקן[12]. ונקדים להעתיק את כל דבריו, והוספנו בסוגרים מרובעים מש"כ בשם שבה"ל הקצר:א'
[ובהלכות גדולות מצאתי] כתב בעל הלכות גדולות: היכי דאינשי לברך על ספירת העומר באורתא מברך למחר. [ורבינו יעקב זכרונו לברכה אמר לא מנה בלילה לא יסופר ביום, מדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר ביום לא. וכן כתב] רבינו תם זצ"ל דליתא להאי. ואם שכח לברך בלילה על ספירת העומר לא יחזור ויברך ביום, דלא מכשר דסתמא דמתני' דתנן כל הלילה כשר לספירת העומר, אלמא לילא דוקא. ואע"ג דתנן סתמא במנחות פרק ר' ישמעאל נקצר ביום כשר, ומשמע דהוא נמי דהויא ספירה ביום. מ"מ הילכתא כהאי סתמא דהכא דתני ליה גבי הילכתא פסיקתא.
דאע"ג דמוקמינן ליה התם אליבא דר' אלעזר ב"ר שמעון, בשטת רבו של אביו אמרה, דאמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אסורה וכו', ופסקינן הלכה כר' עקיבא בפסחים בפרק אלו הדברים (ס"ו א') ובשבת פרק אם לא הביא כלי (ק"ל א').
אין זה ראיה, דהא רבי נמי דפליג אדרבי אלעזר ב"ר שמעון אית ליה התם כר' עקיבא, דהיכא דאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת. וקצרה ידי להעתיק כל הטענה. אבל מיהו כך משמע שמוכיח בסוף הטענה.
ב'
(בשבה"ל הארוך: וכך כתיב כמדומה לי שהוא) [בשבה"ל הקצר: וכך מצאתי כתוב] בשם הרב ר' שמחה זצ"ל: דעל 'ספירת העומר' כולו עלמא מודו דלא הויא אלא בלילה ולא ביום, דהא ספירת העומר נפקא לן מתמימות ואי אתה מוצא אותן תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב כדדריש התם גמרא כיצד היו עושין. וכיון דמודו כולי עלמא שאין לספור אלא בלילה מהיכן תיתי לן דנימא היכי דלא ספר בלילה יספור ביום. דאע"ג דאם היינו מכשירין קצירה בדיעבד ביום משום דלא שנה בה הכתוב לעכב, והכי נמי נכשיר קצירה שני ימים קודם. וכי בשביל כך נכשיר הספירה ב' ימים קודם, אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום. מפי רבי.
ג'
ובהלכות מנחות כתב מר רב יהודאי גאון זצ״ל: (א) היכא דלא מנה בעומר בלילה קמא לא מני בשאר לילוותא, מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות תהיינה וליכא. אבל בשאר לילוותא היכא דלא מני באורתא, מימני למחר שפיר דמי (ב).
[בשבה"ל הקצר נוסף: ומצאתי בשם ה"ר שמחה משפירא זכרונו לברכה שהקשה לדברי רב יהודאי גאון זכרונו לברכה אמאי יהיו ספירות הימים מעכבות וכו'].
ואינו נראה <לר"י>[13] כלל. דאטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו (א). ועוד, לדבריו, אפילו בשאר לילוותא אם שכח, לא יספור עוד, דהא ליכא שבע שבתות תמימות (ב). והיה נראה לרבי, דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו (ב). עכ"ד.
♦
נראה שמה שמצא שבה"ל בתוספות רבינו שמחה הכל מדברי ר"י הזקן
ונבאר את כל השתלשלות הדברים. ונראה דכל דברי ר"י הזקן שרדו בתוספותיו של רבינו שמחה משפירא, והוא מביאם או מכלי ראשון, או מתוס' שהועתקו לפני ר"י. וכל ג' הקטעים שהשבה"ל מביא, כולם מר"י הזקן.הקטע הראשון הם דברי ר"ת המוחלטים שלא יספור ביום. ובקטע זה הביא ר"ת ראיה שהכא הלכה כראב"ש [ומפרש הסמ"ג: פוסק רבינו יעקב שאע"פ שהלכה כרבי מחבירו, כאן הלכה כרבי אלעזר בר' שמעון], כיון שאזיל בשיטת ר"ע שהלכה כמותו הלכה. וכאמור, גם בעל הראיה ר"ת הוא, כמ"ש בליקוטי מהרי"ח שהבאתי בהערה[14].
ושוב מביא בעל התוס', ש'אין זה ראיה', שאפשר שגם רבי שסובר נקצר ביום כשר אזיל כר"ע. ונראה שר"י הוא הדוחה, דתוס' דמנחות רשב"א משאנץ אליבא דר"י הזקן נתחברו.
והדחיה היא כמו שפירט הרשב"א בשם תוס': "ומיהו אמרו בתוספות דאין ראיה מיהא דמוקמינן לה התם למתני' דהכא כר' אלעזר בר' שמעון. דאמרינן התם דר' אלעזר בר' שמעון בשיטת ר' עקיבא אמרה, דאמר כל מלאכה שאיפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ואיפסיק הלכתא כר' עקיבא בפסחים בפרק אלו דברים ובשבת בפרק אם לא הביא כלי. דהא רבי דפליג אדר' אלעזר ב"ר שמעון - אמרינן התם במנחות דאית ליה נמי לההיא דר' עקיבא”.
דמסיק שם דלרבי, שנקצר ביום כשר, לא דחיא קצירה שבת, דהלכה כר"ע, דכל שיכול לעשותו מע"ש לא דוחה שבת. ומה דתני במתני' דדוחה את השבת, היינו להקרב, ומה דאמרו שם בסתמא דנקצר ביום כשר ודוחה את השבת, ומשמע דדברי רבי הם, מדובר שהקרבתו דוחה שבת. וכיון שר"י דחה את ראייתו לפסוק כראב"ש דסובר כר"ע, דהרי גם רבי סובר כר"ע, לכאו' אין הדבר ברור לו כר"ת בהא דהלכה כסתמא דמגילה, דאפשר הלכה כסתמא דמנחות דנקצר ביום כשר.
אבל חידש ר"י סברא חדשה בקטע השני, שגם אם הלכה כמ"ד נקצר ביום כשר, מודה הוא שאין ספירה אלא בלילה, דילפינן לה מתמימות (וראה בסוף הסימן מש"כ בזה), וזה הוא שמסיק אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום. וחידוש זה, שבשבה"ל הארוך כותב שכמדומה הוא מר' שמחה, בשבה"ל הקצר ייחסו לרבינו שמחה בבירור [וזה מקור התיקון בסוגרים מרובעים], ורבינו שמחה הביאו מר"י כמו שאוכיח.
גם הקטע השלישי שלאחריו, שבו דן בדברי רב יהודאי גאון, שבשבה"ל הארוך נדפס כדיבור חדש, מתברר בשבה"ל הקצר שהוא המשך מדברי רבי שמחה, שהקדים לו 'ומצאתי בשם ה"ר שמחה משפירא ז"ל שהקשה לדברי רב יהודאי גאון וכו".
והנה בסיום הקטע השני כתב בשבה"ל אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום 'מפי רבי'. ובקטע השלישי כתב 'ואינו נראה כלל', והגהנו ע"פ תוס' שאנץ: 'ואינו נראה 'לר"י' כלל', ובהמשך כתב 'והיה נראה לרבי', ובתוס' שאנץ כתב: 'והיה נראה לר"י'. וא"כ פשוט שגם מש"כ רבינו שמחה בסיום הקטע השני 'מפי רבי' ר"י הזקן הוא, והוא בעל החידוש שגם רבי שסובר נקצר ביום כשר מודה דאין לספור אלא בלילה[15].
♦
וא"כ זה מבנה הסוגיא וסדר דיבורי ר"י הזקן
וא"כ יש לפנינו ג' דיבורים רצופים מר"י הזקן. הראשון, בו מסכים ר"י לר"ת דאין לספור ביום, דהלכה כראב"ש שנקצר ביום פסול, ובהערה נביא את דברי ר"י השלמים מהר"ן. אלא שבתוס' רבינו שמחה דוחה את ראיית ר"ת שהלכה כראב"ש. ולכן נצרך בדיבור השני לחדש חידוש חדש שלו, דגם למ"ד נקצר ביום כשר אם לא ספר בלילה לא יספור ביום. ומכאן הביאו חילוק זה תוס' במגילה והרשב"א ותלמידיו. ולפי"ז מסיק ר"י בהדיא שלא יספור ביום כלל. והדיבור השלישי, שבקצר כתב עליו שהוא מרבינו שמחה גם הוא בשם ר"י, כי כאמור תוס' שאנץ הביאוהו מילה במילה בשם ר"י. ושם מסיק 'והיה נראה לרבי, דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו'. ונבאר בהמשך מה נשתנה ששינה ר"י את מסקנתו.ואני חוזר להעתיק את דברי ר"י משבה"ל, ולסדר את הדברים היטב בס"ד, מי אמר מה, לאור כל האמור:
א'
דברי בה"ג הלכות עצרת: [ובהלכות גדולות מצאתי] כתב בעל הלכות גדולות: היכי דאינשי לברך על ספירת העומר באורתא מברך למחר.
דברי ר"ת: [ורבינו יעקב זכרונו לברכה אמר לא מנה בלילה לא יסופר ביום, מדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר ביום לא. וכן כתב] רבינו תם זצ"ל דליתא להאי. ואם שכח לברך בלילה על ספירת העומר לא יחזור ויברך ביום, דלא מכשר דסתמא דמתני' דתנן כל הלילה כשר לספירת העומר, אלמא לילא דוקא[16]. ואע"ג דתנן סתמא במנחות פרק ר' ישמעאל נקצר ביום כשר, ומשמע דהוא נמי דהויא ספירה ביום. מ"מ הילכתא כהאי סתמא דהכא דתני ליה גבי הילכתא פסיקתא.
דאע"ג דמוקמינן ליה התם אליבא דר' אלעזר ב"ר שמעון, <וקיי"ל דאין הלכה כראב"ש כדפליג ארבי, דהלכה כרבי מחבירו, הכא שאני ד>בשטת רבו של אביו אמרה, דאמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אסורה וכו', ופסקינן הלכה כר' עקיבא בפסחים בפרק אלו הדברים (ס"ו א') ובשבת פרק אם לא הביא כלי (ק"ל א').
דחיית ר"י: אין זה ראיה, דהא רבי נמי דפליג אדרבי אלעזר ב"ר שמעון אית ליה התם כר' עקיבא, דהיכא דאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת. וקצרה ידי להעתיק כל הטענה. אבל מיהו כך משמע שמוכיח בסוף הטענה[17].
ב'
דברי ר"י: (בשבה"ל הארוך: וכך כתיב כמדומה לי שהוא) [בשבה"ל הקצר: וכך מצאתי כתוב] בשם הרב ר' שמחה זצ"ל: דעל 'ספירת העומר' כולו עלמא מודו דלא הויא אלא בלילה ולא ביום, דהא ספירת העומר נפקא לן מתמימות ואי אתה מוצא אותן תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב כדדריש התם גמרא כיצד היו עושין. וכיון דמודו כולי עלמא שאין לספור אלא בלילה מהיכן תיתי לן דנימא היכי דלא ספר בלילה יספור ביום. דאע"ג דאם היינו מכשירין קצירה בדיעבד ביום משום דלא שנה בה הכתוב לעכב, והכי נמי נכשיר קצירה שני ימים קודם. וכי בשביל כך נכשיר הספירה ב' ימים קודם, אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום. מפי רבי.
ג'
דברי בה"ג הלכות מנחות: ובהלכות מנחות כתב מר רב יהודאי גאון זצ״ל: (א) היכא דלא מנה בעומר בלילה קמא לא מני בשאר לילוותא, מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות תהיינה וליכא. אבל בשאר לילוותא היכא דלא מני באורתא, מימני למחר שפיר דמי (ב).
דברי ר"י: [בשבה"ל הקצר נוסף: ומצאתי בשם ה"ר שמחה משפירא זכרונו לברכה שהקשה לדברי רב יהודאי גאון זכרונו לברכה אמאי יהיו ספירות הימים מעכבות וכו']. ואינו נראה <לר"י> כלל. דאטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו[18] (א). ועוד, לדבריו, אפילו בשאר לילוותא אם שכח, לא יספור עוד, דהא ליכא שבע שבתות תמימות (ב). והיה נראה לרבי, דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו (ב). עכ"ד.
♦
חוזר לברר את דברי ר"י בענין ספירה ביום בג' הקטעים
והנה בדיבור הראשון הבאתי דכתב הר"ן בשם ר"י: 'אבל ר' יצחק ז"ל אומר שאינו סופר ביום'. ובדיבור השני 'דעל 'ספירת העומר' כולו עלמא מודו דלא הויא אלא בלילה ולא ביום', וכיון דמודו כולי עלמא שאין לספור אלא בלילה מהיכן תיתי לן דנימא היכי דלא ספר בלילה יספור ביום וכו'. אלא שמע מינה לכולי עלמא דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום. מפי רבי. ובדיבור השלישי: והיה נראה לרבי, דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה, ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו. עכ"ד. ולכאורה נראה דר"י בסוף דבריו חוזר בו קצת מדבריו המוחלטים בתחילה.♦
נחזור לברר את הסתירה המשולשת בהבאת דעת ר"י בראשונים אם יספור בלא ברכה
ונחזור לענין הסתירה בשיטת ר"י, ואיך אפשר שיש ג' דעות בשם ר"י. דמה שתמהנו על הטור והר"ן שכתבו שלא יספור ביום כלל. כבר נמצא לדבריהם מקור בדברי ר"י, דתוס' רבינו שמחה הביא בקטע השני דברים ברורים בשם ר"י דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום, מפי רבי.אלא דעל תוס' רבינו שמחה עצמו יקשה, דאיך מסיים בשם ר"י בלשון לא ברורה, שנותנת מקום לזה שיש לספור ביום, דפתח 'והיה נראה לר"י דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום ע"י ברכה', וסיים: ואם רוצה לספור בלא ברכה הרשות בידו. ובהאי לישנא ממש כתבו גם תוס' שאנץ בשם ר"י. גם יש לנו את דברי האגודה בשם ר"י שיספור ביום בלא ברכה. וא"כ מה באמת דעת ר"י, ומה בדיוק אמר.
♦
מיישב הסתירות בדעת ר"י עצמו
אלא שבעיון היטב אין שום סתירה בדעת ר"י, כי בתחילה הביא את דברי בה"ג שיספור ביום, וסבר ר"י כר"ת שלא יספור ביום כלל, כדציטטו הר"ן וכדכתב הטור בשמו, וא"כ לא נאמרה ספירה ביום, כמו שלא נאמרה קצירה ביום, דהלכה כראב"ש. ואחר שדחה ר"י את ראיית ר"ת שאין לספור ביום, מצד זה שהלכה כמ"ד נקצר ביום פסול, כי שמא הלכה כמ"ד נקצר ביום כשר, חזר ר"י לחדש שכו"ע מודו שמשום תמימות, זמן הספירה הוא בלילה בלבד. וא"כ שוב מסיק לפי"ז שאין צריך לספור ביממא כלל. ולא חשש כלל לדעת בה"ג שסופר לספור ביממא, כי בה"ג פסק כמ"ד נקצר ביום כשר וזמן ספירה גם ביום, אבל ר"י מסיק שכו"ע מודו דתמימות מהלילה הוא, ולא דמי לקצירה, שבה לא שנה הכתוב לעכב.♦
אחר שמצא ר"י את רב יהודאי בהל' מנחות הבין הבנה חדשה בתמימות דבה"ג, והבנה חדשה למה שלבה"ג דסופר ביום, דהתברר לו דאינו משום דפסק בה"ג כמ"ד נקצר ביום כשר, ואינו קשור לתמימות
אבל אחר שמצא את רב יהודאי שמפרש דתמימות דקרא נאמר על ליל ראשון בלבד, ומפרשו לעיכובא שאי אפשר לספור אפילו ביום ראשון, והפסיד את כל הספירה. ועכשיו התגלה לו ששיטת בה"ג בהלכות עצרת שכתב שיברך למחר, לאו היינו בכל הלילות, דבליל ראשון לא יספור ביום והפסיד כל הספירה, היינו שבשאר לילות אם לא ספר בלילה סופר ביממא. לא מצד שהבין שהלכה כמ"ד נקצר ביום כשר ולכן אפשר לספור ביום, אלא מפני דלא נאמר תמימות אשאר לילות כלל. דהוא הבין ברב יהודאי דאם לא ספר בלילה סופר ביממא לא מפני שתמימות לאו לעיכובא, אלא שקרא שתמימות נאמר על ליל ראשון בלבד. וא"כ מבואר סברא הפוכה ממנו, לא כמו שסבר שאפילו מי שמכשיר קצירה ביום אוסר ספירה ביום משום תמימות, דתמימות על כל לילות המ"ט יום נאמרו, אלא רב יהודאי סובר דאדרבה, גם מי שסובר שקצירה זמנה רק בלילה, היינו קצירת העומר וספירת העומר דליל ראשון שהוא משום תמימות. דקצירה קודמת לספירה, דמהחל חרמש בקמה תחל לספור כתיב, וספירת ליל ראשון דווקא בלילה, דתמימות כתיב. והיינו על לילה ראשון בלבד, אבל שאר לילות אין בהם קצירה ואין בהם תמימות כלל, והתברר לר"י שסובר בה"ג דאפשר לספור ביום גם למ"ד דקצירה רק בלילה.♦
מבאר את שאלת ר"י השניה על רב יהודאי
עכשיו יובן מה שר"י שואל עליו בשאלה השניה, ד'לדבריו אפילו בשאר לילוותא אם שכח לא יספור עוד, דהא ליכא שבע שבתות תמימות', ר"ל שגם חיסור של לילה בשאר הימים צריך לפגוע בתמימות, שהרי אין לו כאן ספירה דמ"ט יום, ולמה התיר לו לספור ביממא. היה צריך להפסיד את כל הספירה.♦
מבאר למה התיר ר"י לחשוש לשיטת בה"ג
והגם שר"י חולק עליו וסובר שתמימות על כל לילה ולילה נאמר[19], לומר שאין זמן ספירה ביום כלל, [אמנם ימשיך לספור בלילות הבאים דכל יום לגופו], שוב עתה קיבל ר"י שמי שרוצה לחוש לדעת בה"ג בשם רב יהודאי שמבין תמימות רק בליל ראשון, וזמן הספירה לדעתו [בשאר הימים] הוא כל היממה ורוצה לספור ביום בלא ברכה, הרשות בידו, דאפשר שיש טעם ותועלת בספירה זו לחוש לבה"ג.♦
מבאר למה לא התיר לחשוש לבה"ג דהלכות עצרת, והתיר לחשוש לבה"ג דהלכות מנחות.
ואם תאמר - זה כבר שמענו מבה"ג בהלכות עצרת שאמר לספור למחר ביממא ולא חש לו ר"י, ולמה שנאמר שיחוש ר"י לבה"ג הלכות מנחות טפי. יש לומר שאת בה"ג הלכות עצרת שפסק לספור ביממא פירש הוא שסובר דאזיל למ"ד נקצר ביום כשר ואע"פ שתמימות על כל הלילות, תמימות לאו לעיכובא, וחלק עליו או שהלכה כמ"ד שנקצר ביום פסול דתמימות לעיכובא, או שאפילו למ"ד נקצר ביום כשר, גם הוא מודה דתמימות דספירה היא לעיכובא ולא יספור ביום, שהרי אין זמן הספירה ביום שכתבה תורה לספור רק אם הוא תמים. [וכמו שלא חש למי שדילג יום שלם שאין לו ספירת חמישים, דכל יום הוא מצוה לעצמו, סבר דגם בכל יום עצמו זמן הספירה הוא רק בלילה, וביום לא מועיל לספור, גם בלי ברכה.] ובפרט שיותר הוה פשיטא לו שהלכה כמ"ד קצירה בלילה מראיות נוספות שהביאו הוא ור"ת. אבל אחר שהביא את דברי בה"ג דמנחות מרב יהודאי, ושמע בהם פירוש חדש, דתמימות על ליל ראשון בלבד נאמר, וזמן ספירה הוא גם ביום, ולכן סובר בה"ג שמונה ביממא, והוא לכו"ע, גם למ"ד קצירה בלילה דווקא ספירה בשאר ימים אפילו ביום. כיון ששמע פירוש חדש בתמימות הפוך מסברתו, ראה ענין להתיר לרוצה לספור ביום לחוש לדעה זו.♦
שיטת ר"י מובנת רק אם לא גרסינן במשנה דמגילה דכל הלילה כשר לספירת העומר
השתא על פי זה יבואר מש"כ, שלהבדיל מר"ת, ר"י עצמו לא גרס במשנה דמגילה שכל הלילה כשר לקצירת העומר ולספירת העומר, שאם הוא היה גורס כך, היה מבואר כאן במשנה שבכל הלילות יש לספור רק בלילה, דתמימות על כל הלילות נאמר, ולא היה חושש לדעת בה"ג כלל, והיה דוחה את דברי רב יהודאי ממתני', כמו שאכן ר"ת לא חשש לה כי גרס זאת[20].♦
מיישב את הסתירה בר"י. ולפי"ז האגודה לא דייק בדעת ר"י
ולפי"ז מובן מה שר"י בתחילה, אחר שחידש את סברתו שלכו"ע ספירה בלילה משום תמימות, המשיך לכתוב כר"ת שלא יספור ביום. ומה שאחר שהביא את דברי בה"ג חזר בו להתיר לספור ביום. ואין סתירה בין דעת הר"ן והטור לדעתו למסקנה, שהרי גם לדעתו אין צורך לספור ביום מי ששכח בלילה, רק התיר לרוצה. אבל לענין הבאת מסקנת ר"י בצורה מדוייקת, צ"ב דברי האגודה, שכתב בשם ר"י שיספור ביום בלא ברכה. דזה לא נאמר מעולם על ידי ר"י, רק התיר למי שרוצה שיכול לספור, ובתנאי שלא יברך, כי יש טעם בספירתו.♦
גם הריטב"א והרשב"א הביאו בשיטת ר"י דהרוצה לספור יספור בלי ברכה
וכן הביאו הרשב"א והריטב"א מתוס', וכנראה הוא מר"י דילן. דכ"כ הריטב"א במגילה: "ומדמייתי להו כי הדדי דקאמר 'ספירה וקצירה בלילה' משמע דאף ספירה נמי לעיכובא כסתם מתני' דהכא, ואם לא ספר בלילה אינו סופר ביום בברכה, אלא שאומר אם ירצה היום כך וכך לעומר”.וכ"כ הרשב"א: "ואלא מיהו על ידי ברכה אינו חוזר וסופר, אבל אם רצה לספור למחר בלא ברכה סופר”.
וחוזר אני ואומר, דזכינו לכל הדברים הללו החדשים, על ידי בירור מה בדיוק אמר ר"י בסוגיין, דכמעט נעלמה שיטת ר"י הזקן ולא יוחסה לו, מפני שדודו ר"ת הוא אבי השיטה דפליגא על בה"ג, וס"ל שלא יספור ביום. וכיון שר"י בא לחזק את דבריו, כל הדברים בענין יוחסו לר"ת, עד שזכינו לשייך כל שמועה לבעל שמועתו. ויהיו שפתותיהם דובבות בהזכירנו לנכון את בעל השמועה, ובירור דעת ר"י המדוייקת.
♦
גם הרי"ד בספר המכריע מקשה ג' קושיות אלו ונראה שעמדו לפניו דברי ר"י
והנה שבה"ל המשיך להביא כאן את דברי רבינו ישעיה ולבארם, ואנו הבאנו את דבריו מספר המכריע בסימן ד' פרק א'. ומאחר שגם הרי"ד, כשבלי הלקט, היה תלמידו של ר' שמחה משפירא, נ"ל דדבריו שהביא בשתיקה, הם גם כן ממה שקיבל מרבו הנ"ל, ונראה דהם מדברי ר"י. וז"ל (והשלמתי ע"פ ספר המכריע):וכתב רבינו ישעיה זצ"ל, דלא סבירא ליה האי דקאמר <רב יהודאי>, דהיכא דלא מני עומר בלילא קמא לא מנה בשאר לילוותא. דאם כן הוא הדין בשאר לילות אם שכח ולא מנה באחד מהן שוב לא ימנה שהרי אין תמימות (א). אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מניין מבערב, ולא [ש]יעכבו זה את זה, שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא, ואין מעכבין זה את זה (ג). ואם חיסר אחד מהם ולא מנה, חיסר מצות אותו היום ולא הפסיד שאר הימים בכך.
[תדע שהרי בכל יום ויום אנו מברכים על ספירת העומר ואם איתא שאינן אלא מצוה אחת ומעכבין זה את זה כיון שבירך בלילה הראשון לא היה צריך לברך אלא היה מונה בלא ברכה. ומה שאנו מברכין בכל לילה ולילה שמע מינה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא ואין מעכבין זה את זה].
וגם מה שכתב: דבשאר לילוותא היכא דלא מנה מאורתא מנה ביממא ושפיר דמי. אינו נראה, (ב) דעל כל הימים כת[י]ב תמימות, וכי היכי דספירת יום ראשון אינה כשירה אלא בלילה, הכי נמי ספירת כל הימים אינה כשירה אלא בלילה. ואם שכח ולא ספר בלילה ורוצה לספור ביום לא יברך עליה [נ"א בקצר: אל יברך עליה אם רוצה לספור ביום], שאין ספירה אלא בלילה, ונמצא עושה ברכה לבטלה.
[וכך מצאתי כתוב משם רבינו תם זצוק"ל שאם שכח לברך בלילה אל יברך ביום].
מסיק רבינו ישעיה כר"י בכל דבריו, דאם לא ספר בלילה אינו צריך לספור בבוקר, כיון דאיבד את ספירת היום, דמצות הספירה בלילה דווקא מדין תמימות. ואם רוצה לספור בבוקר, שיספור אבל לא יברך, כי אין ספירה אלא בלילה. ועכ"פ בימים הבאים סופר כדרכו בברכה.
♦
מבאר את שיטת ר"י דאיך אפשר לספור אם החסיר יום
הנה שיטת ר"י היא שאין הימים מעכבים זה את זה דכל יום מצוה לעצמו וגם חיסר יום שלם ימשיך לספור בימים הבאים. ויש לתמוה, שהרי אין כאן ספירת חמישים יום, ובלאו קרא דתמימות, הרי כל המושג ספירה הוא ספירת דבר ברצף, ואם יש לו חור בספירה שוב ספירתו מקולקלת, דמאן יימר שהיום חמשה ימים לעומר, הרי לא מנית אתמול, והיום אצלך הוא היום הרביעי.
וכן סבר האור זרוע, ומילתא בטעמא, שכתב: והדעת מכרעת דהיכא שחיסר יום אחד דאינו מברך אחר כך, דהא אין כאן חמישים יום ואין כאן תמימות. ור"ל שאין כאן חמישים - כי חיסר יום, ואין כאן תמימות - כי לא ספר בלילה. ונראה באו"ז דהחסרון הוא משום דאין כאן ספירת נ' יום, וגם אם לא היה כתוב בתורה תמימות היה הדין לפסול ספירה זו שדילג בה יום.
וכן כתב ריבב"ן: בזמן שמתחיל למנות מבערב יהו תמימות. ויש גאונים שאומרים מיכן אם טעה ולא ספר בלילה לא יספור ביום, ולא יברך כלל אפילו בלילות אחרות שאין תמימות. וכן נראה לי דכתיב תספרו חמשים יום, כל מ"ט יום תספור, ואם לא ספר לילה אחת נמצא שלא ספר נ' יום וכו'. והביאו בשבה"ל הקצר: וכן כתב מורי יעלה זכרונו לברכה דכתיב תספרו חמשים יום כל תשעה וארבעים יום תספור, ואם לא ספר לילה אחת נמצא שלא ספר כל תשעה וארבעים יום[21]. וכ"כ החינוך: ויש שאמרו, שמי ששכח ולא מנה יום אחד שאין יכול למנות עוד באותה שנה לפי שכולן מצוה אחת היא ומכיון ששכח מהן יום אחד הרי כל החשבון בטל ממנו.
♦
מחדש בזה, דהימים ספורים בעצם, על ידי בית דין
ונראה לבאר בשיטת ר"י, דהוא סבר דאין חסרון בספירה מצד דאין לאדם זה מ"ט יום, דהספירה לא הגברא קובע אותה, אלא בי"ד[22], ולכל יום יש מנין ידוע וקבוע. ואם זכה הגברא וספר, קיים המצוה דאותו יום, ואם הפסיד אינו קשור לימים הבאים, ויספור אותם כיון שהם ימים עם מספר, שמנויים הם על ידי בי"ד. וכיון שהיום עצמו ספור וקיים הוא, גם אם אחד העם דילגו, שהרי ספור הוא על ידי בי"ד ושאר העם. וגם אם אדם יחסירנו לא ייחשב לו כאילו ספירתו היא חמש שבע, כי היום הששי קיים גם הוא בספירת בי"ד וספירת שאר העם, רק שהוא גירע אותו. וכשלמחר חוזר לספור, ומתברר לו מנין הספירה האמיתי וסופרו, מצטרף הוא לזמן הספירה הנכון. לכן ס"ל לר"י דיכול להמשיך בימים הבאים, דכל יום ספירה לעצמו. וראה בהערה שכתבנו את מקור השיטה שיש מצות ספירה גם לבית דין.♦
ורב יהודאי סובר כיון דתמימות נאמר רק על לילה קמא, בשאר ימים יכול לספור גם ביום
והנה תוס' דמנחות שהביאו מבה"ג שאם חיסר יום שלם הפסיד את כל הספירה כתבו הטעם 'משום תמימות'. וטעם זה לא היה כתוב בבה"ג, אלא הוא ביאור של תוס' בדעתו. ואם נאמר דגם רב יהודאי מודה לדינא דבה"ג זה, יש לומר דאינו משום תמימות, שכאמור אינו מלשון בה"ג. וכבר ביארנו שרב יהודאי סובר דתמימות דקרא ותמימות דהסוגיא למנות מבערב רק איומא קמא קאי, ואין לו תקנה בבוקר יום א'. ומה שאם לא מנה יום שלם בימים הבאים מפסיד את כל הספירה לגירסת כת"י רומי, לאו היינו מדין תמימות דקרא, דהוא רק איומא קמא קאי, אלא מדין שחיסר את המספר וכבר לא יכול להמשיך למנות מספר מקולקל. דהספירא חובה על הגברא, ואיך יספור היום כ"ג יום ואחר כך ידלג היום כ"ה יום, אין זו ספירה. אבל בלילא קמא, הרי יכול היה לתקן את המספר בספירה בבוקר היום יום א' לעומר, ועכ"ז לא מהניא ליה, כיון דמדין תמימות יש לספור בליל ראשון בלילה דווקא. ומה שבכל לילה אם לא ספר בלילה סופר בבוקר, היינו כיון שתמימות דקרא לא קאי על שאר ימים, כל עוד שלא נגמר היום, עדיין הוא נמצא בתוך היום, ויכול לספור בברכה, דלא נאמר בשום מקום שיש לספור בלילה דווקא. כ"ז אם נאמר דסובר רב יהודאי כבה"ג כת"י ו' וכתוס' דמנחות דאם דילג יום לא ימנה בימים הבאים.♦
אבל מדברי ר"י בתוס' שאנץ נראה דהבין את התמימות באופן אחר
והנה בתוס' שאנץ כתב משפט נוסף בשם ר"י, שלא נמצא בשום מקור אחר, דחיסור יום לא עוצר את הספירה משום תמימות משום: דאין ספירות הימים מעכבות זו את זו, דאע"ג דליכא כולי חשבון תמים, מיהו בכל יומא ויומא מצי לקיומיה ספירה שלימה, דספירה של כל יום ויום ספירה שלימה היא, עכ"ל. ולכאורה לא ענה לטענה 'דליכא כולי חשבון תמים'. ואיך יתכן שיקיים אדם את ספירת העומר עם דילוגי ימים, הרי מה שכל יום הוא מספר מתקדם מחבירו הוא מפני שאתמול היו חמשה ימים לעומר וחלף יום נוסף, לכן נהיו ששה. אבל אם דילג יום בספירתו, הרי היום השביעי הוא היום הששי אצלו. ונראה שר"י עונה על זה, דמצות הספירה היא על כל יום בפני עצמו, ולא הסופר עושה את המספר ליום, אלא האדם מצוה לומר כל יום את מספר היום הידוע. ונצטווה שספירת כל יום תהיה שלמה, דהיינו שיספור בלילה ויקיים דין תמימות, ואם לא ספר בלילה לא יספור ביום, דיום אינו זמן ספירה, אלא ישוב ויספור ביום המחר ספירה שלמה. [וגם בזה י"ל דסבר גם הוא דמספר היום ידוע הוא על ידי בית דין וכלל ישראל.]♦
ונשלים מהרשב"א הריטב"א והר"ן במגילה את סברת ר"י שכו"ע מודו שאין לספור ביום
והנה כתבנו שר"י חידש בדיבור האמצעי סברא דגם מ"ד דנקצר ביום כשר מודה דאין לספור אלא בלילה, וכ"כ ג' ראשונים נוספים בשמו.
דכ"כ הרשב"א במגילה: ועוד דמשמע לכולי עלמא ספירה אינה אלא בלילה, דהא ספירה בלילה נפקא להו התם משבע שבתות תמימות תהיינה ואי אתה מוצא תמימות אלא בזמן שהוא מונה מבערב וכדדריש התם כיצד היו עושין, וכיון שכן מנא תיתי שאם לא ספר בלילה שיספור ביום. ואע"ג דרבי מכשר נקצר ביום בשלא קצר בלילה, הכי נמי מכשיר קצירה שני ימים קודם. ואפילו הכי לא נכשיר ספירה שני ימים קודם. אבל בה"ג כתוב דאם לא בירך בלילה יברך למחר, ורבינו תם ז"ל הגיה עליו דליתה. ואלא מיהו על ידי ברכה אינו חוזר וסופר, אבל אם רצה לספור למחר בלא ברכה סופר, עכ"ל. וסיום הדברים הוא מהרשב"א ואינו מר"ת, כמבואר בסימן א' פרק א', עיי"ש.
וכ"כ הריטב"א במגילה: ולא עוד אלא דאפילו דרבי דמכשר בנקצר ביום ושדוחה הקרבתו את השבת כאלו נקצר במצותו, אין לנו לומר שמכשיר ג"כ לספור ביום, כיון דלא אמר ליה בהדיא, דהא מכשר קצירה ב' ימים קודם לכן, ולא משמע לן דמכשר הכי בספירה, אלא ודאי כדאמרינן וכו'.
וכ"כ הר"ן במגילה כהרשב"א: ועוד דודאי לדברי הכל ספירה אינה אלא בלילה, דהא גמרינן לה בפרק רבי ישמעאל (דף ס"ו א') משבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שהוא מונה מבערב, וכיון שכן מנא תיתי שאם לא ספר בלילה שיספור ביום. אבל בה"ג כתב שאם לא בירך בלילה מברך למחר. ור"ת ז"ל דחה דבריו. ולפיכך טוב שאם לא ספר בלילה שיספור ביום בלא ברכה[23], עכ"ל.
♦
הרשב"א ותלמידיו השמיטו מתוס' הא שלמ"ד נקצר ביום כשר הוא מדלא שנא הכתוב
ושים לב שלא הזכירו הרשב"א הריטב"א והר"ן את הנימוק דבקצירה כשר כי לא שנה עליו הכתוב לעכב, ודי להם בטעמא דמשום תמימות כו"ע מודו דלא יספור ביום 'דמהיכי תיתי שיספור ביום'. ולכאורה החלק בדברי תוס' דלא שנה לעכב הוא נצרך לגוף החידוש ואינו תוספת בעלמא, שהרי אלמלי סברא דבנקצר בעינן דשנה עליו הכתוב לעכב, היה לנו ללמוד דכשם שקצירה, אע"פ שנאמר בה תמימות (דרך הספירה), מותר לקצור ביום, דתמימות לאו לעיכובא, ה"נ ספירה עצמה תמימות לאו לעיכובא למ"ד זה. אלא יש לומר כיון שיסוד דבריו הוא 'דמשום תמימות מהיכי תיתי שיספור ביום', העתיקו זאת הראשונים כיון דזה היסוד, לאפוקי מבה"ג דיברך ביממא, ולאפוקי מר"ת, שתלה בב' השיטות אם מותר לקצור ביום.♦
תמה על חידוש ר"י דכו"ע מודו דמהיכי תיתי שיספור ביום, דלכאורה איפכא הול"ל
וראיתי בספר חו"ב להגר"ח גריינימן זצ"ל שהקשה בזה: ובתוס' מגילה כ' ב' כתבו דאפילו נקצר ביום כשר מ"מ ספירה דוקא בלילה משום תמימות. וצ"ע דלענין תמימות מה לי איחר כמה שעות בלילה, או עד כמה שעות ביום, וצ"ע. דלנידון אם ספירה כשרה ביממא הרי אף אם נקצר ביוס פסול מ"מ מצות הספירה היא על ימים הכוללים לילה ויום, ושפיר י"ל דכשם שיכול לספור בסוף הלילה ה"נ יכול לספור ביום דכל שהוא עדיין אותו היום שפיר סופרו ועולה לו. וכן בספירת בי"ד שנות השמיטה והיובל נמי אפשר דאף אם איחרו לספור בסוף השנה שפיר דמי, ומנלן להמציא בזה ענין יום ולילה להבדיל ביניהם.ובספר ראשי בשמים (גוריון סי' כ"ז) ראיתי: ובאמת תם אני, ותמה אני, איך יתכן לומר דתמימות דקפיד קרא הוא גם על יומי, א"כ היה לנו לומר דבעינן יום שלם גם לשעות, היינו כ"ד שעות, וכמו שמצינו במס' ע"ז (כ"ה א') גבי קרא דיהושע גבי שמש בגבעון ולא אץ לבוא כיום תמים, דעמידת השמש היתה כ"ד שעות ע"ש. וא"כ אם הוא סופר אחר שנכנס מקצת הלילה לא היה נקרא תמימות, עכ"ד.
וכבר בירושלמי דקדקו בכגון דא. דבירושלמי מגילה אמרו בהדיא דתליא הא בהא, דז"ל: כל הלילה כשר <לקצירת העומר ו>לספירת העומר. אמר ר' יוחנן דר' אלעזר ב"ר שמעון היא, דר' לעזר ב"ר שמעון אמר מהחל לקצור - תחל לספור <ונקצר ביום פסול. ומתמימות ילפינן דמצות ספירה בערב ולפניה קצירה. ומוכיח דכל הלילה כשר ולא רק מתחילת הערב, דאל"ה וכי ס"ד> מעתה יצא לו חוץ לתחום כיון שחשיכה יתחיל לקצור, <וכי> איפשר לו לכוון <ולצמצם שיתחיל מהרגע הראשון. אלא ע"כ> לפיכך כל הלילה כשר, עכ"ל. וכיון שהתירו לו כל הלילה משום שא"א לצמצם, למה גדרו וקבעו את התמימות בתחילת היממא.
וגם לי הק' דא"ס הוקשה, דלכאורה דברי ר"י דכתב בפשיטות 'מהיכא תיתי דאם לא ספר בלילה שיספור ביום', צ"ב לומר חידוש גדול מסברא 'דמהיכי תיתי'. דהרי י"ל גם איפכא, דהמחודש הוא שלא יספור ביום, שכל שספר בחלק משעות היממה [משקיעת אמש עד שקיעת היום] קיים תספרו חמישים יום, שהרי הוא בתוך היום. ומש"כ ר"י דאין זה תמימות, מנין לר"י שתמימות היא לעיכובא, הרי עד עתה הביא את סברת ר"ת דיש לתלות זאת בפלוגתא דנקצר ביום כשר או לא, דהא בהא תליא, ואם נקצר כשר תמימות לאו לעיכובא. אמנם מחלק הוא בין קצירה לספירה, אבל מנלן לומר חידוש כזה בדרך של 'מהיכא תיתי' בלי ראיה ומקור, כשיש חולקים בזה.
♦
מבאר דתמימות דקרא פירושו דרוב היממה תהיה ספורה
ונראה לבאר בזה, דהא דתלי ר"י הזקן תמימות בלילה עד הבוקר, הוא דמדכתבה תורה דבעינן לספור 'יום תמים', בעינן דרוב היממה תהיה ספורה, ובהכי הוי יום שלם דרובו ככולו. וכל שעברה יותר מחצי היממה שלא ספר, שהגיע הבוקר ולא ספר, שוב יהיה רוב היממה אינה ספורה, וזה לא חשיב יום תמים. וזה פירוש קרא דתמימות לדעת ר"י. ולכן, הגם דהירושלמי מודה שא"א לצמצם שם גבול לזה שהוא הלילה, דכל שרוב היממה אינו ספור לא הוי תמימות, דלספור יום אין משמעו להזכיר באיזה דקה ביום שהיום הוא מספר כך וכך, אלא שכשנמצא במיעוט היום יזכיר מנינו, וכך רוב היום שלפניו יהיה ספור. זו ספירת ימי העומר.♦ ♦ ♦