הנה אנו קרבים ובאים לחג מתן תורה, חג השבועות, שכידוע אומרים בשמו של השל"ה הקדוש שזהו יום הדין על התורה. וכמה אדם צריך להתכונן ולנצל את הימים הללו לזכות לקבל את התורה באהבה. והתורה היא תהא מגן וצינה בעדינו ובעד כל עם ישראל די בכל אתר ואתר, וכדברי חז"ל סוטה כא: אמר רב יוסף, מצוה - בעידנא דעסיק בה מגנא ("מן היסורים") ומצלא ("מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא". רש"י), בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא; תורה - בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא.
והייתי רוצה לעמוד על נקודה שיש בה מן החיזוק בלימוד ובחשיבות לימוד התורה.
פתחנו את המאמר בדברי רב יוסף במסכת סוטה, ונמשיך עם בעל המימרא במקום אחר (פסחים סח:).
♦

עגלא תלתא

"רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא".
ורש"י שם פירש: "אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם".
כלומר, ביום חג השבועות רב יוסף היה יוצא מגדרו, והיה מצווה לבני ביתו בחג להכין לו עגלא תלתא, שהוא העגל השלישי היוצא מבטן אמו - רש"י כותב שזהו הבשר המובחר ביותר – ולשם מה כל זאת? אומר רב יוסף, דאי לאו אותו יום של מתן תורה, אשר בזכות התורה שלמדתי ונתרוממתי, 'כמה יוסף איכא בשוקא': ניתן למצוא בעולם כמה וכמה אנשים בשם יוסף, ש'מעבירים את החיים שלהם'... על ידי התורה, אני לא עוד יוסף! אני יוסף שלומד תורה! אני מציאות אחרת! ועל כך השמחה הגדולה.
ישנם כמה שאלות אשר אנו צריכים לעמוד עליהם בהבנת אמרתו של רב יוסף.
♦

אי לאו האי יומא...

ראשית, עלינו להבין את פשט הדברים של רב יוסף. מהו 'אי לאו האי יומא'. מהי ההדגשה על "האי יומא"?
ועוד, ביום המדובר – יום השישי בסיון - קרו דברים רבים, ואם כוונתו היא שביום זה נפתחו שערי התורה, הרי עליו לומר זאת בפירוש!
וכאמור, רש"י במקום הרגיש בכך, ופירש לנו מהי הכוונה של רב יוסף, ולאיזו נקודה שב'האי יומא' התכוון: "שלמדתי תורה ונתרוממתי". כלומר, רבי יוסף מתכוון לכך שהוא זכה לשבת באהלה של תורה ולגדול מתוכה. אך עדיין צריך להבין, מדוע רבי יוסף אמר זאת בלשון 'אי לאו האי יומא', ומבלי לפרש עוד?
והנה המעיין בגמרא בשבת (פח) יראה כי ישנה מחלוקת בין חכמים ורבי יוסי - האם התורה ניתנה בשישי בסיון - שיטת חכמים, או שהתורה ניתנה בכלל בשביעי בסיון, כי יום אחד הוסיף משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו - דעת רבי יוסי. על כל פנים מבואר כי י"א שמתן תורה היה בכלל בז' בסיון. ולפי"ז מתעצמת השאלה: מהו אי לאו האי יומא?! הרי יש דעות שפועל לא זה היה היום של מתן תורה.
עוד יש לשאול על עצם המאמר, כי בקריאה שטחית, יש קצת 'ריח של גאווה' ח"ו בדברי רב יוסף 'אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא', שנשמע שרבי יוסף אומר על עצמו כי הוא אדם מיוחד. ובפרט יקשה לנו, כי הרי מבואר בדברי חז"ל (סוטה מט:) כי רב יוסף היה עניו ביותר!
♦

כיצד נהיים מיוסף בשוק לרב יוסף?!

התשובה היא.
נטה אוזן ונשים לב, כי רב יוסף מלמד אותנו באמרתו המופלאה הזאת 'אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא', יסוד עצום.
אומר לנו רב יוסף - אתם יודעים כיצד הגעתי לדרגה כה גבוהה - רב יוסף היה רבם של אביי ורבא וחז"ל מגדירים אותו כבעל החיטין שהכל צריכים לו - הגעתי לכך על ידי האי יומא. אותו היום. באיזה יום מדובר? רבי יוסף לא מפרט.
נראה לדרוש שרבי יוסף אומר לנו, שאנחנו צריכים לקחת את 'האי יומא'. איזה יום? כל יום. לא משנה מתי זה, מי שייקח את היום, ובכל יום ויום ימשיך בקביעות וברציפות בעסק התורה - כך הוא לומד תורה ומתרומם.
מעתה נבין, כי 'האי יומא' אין הכוונה דווקא ליום ו' בסיון, אלא לכל יום ויום בחיי האדם, שהוא לומד תורה, גדל ומתרומם. אכן רבי יוסף מציין וחוגג את השמחה בחג מתן תורה, אבל השמחה היא על כל יום ויום שרב יוסף למד תורה, ובכך נתרומם יותר מכל האנשים בעולם העונים לשם יוסף. וזאת, כי מכיוון שהוא למד תורה, הוא יוסף אחר, הוא רב יוסף, הוא מציאות של תורה.
זו שמחה שיש לנו לציין גם ביום זה, יום מתן תורתנו, יש הזדמנות עבורנו, להתחיל שזה יהיה 'האי יומא' נוסף שלנו - להתחיל בתהליך של לימוד תורה והתרוממות.
♦

מעקיבא לרבי עקיבא

נוסיף, כי בנוסף לדברי רב יוסף על התורה שעושה אדם מסתם יוסף, לרב יוסף, אנו למדים מגדול התנאים, רבי עקיבא, כיצד אדם יכול לעשות מהפך בחיים מהקצה לקצה: מעקיבא בן יוסף - בן הגרים, שהפך להיות רבי עקיבא.
עקיבא בן גרים, היה עם הארץ, ומתאר את שנאתו לתלמידי חכמים, והפך להיות רבי עקיבא, אשר מבואר בגמ' (מנחות כט), כי משה רבינו אומר לקב"ה יש לך אדם כזה (רבי עקיבא) ואתה נותן תורה על ידי?!
רבי עקיבא, באחת מאמרותיו בפרקי אבות, מגלה את סוד ההצלחה.
בפרקי אבות (פ"ג יח) אומר רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה".
וממשיך רבי עקיבא ואומר: "הכל צפוי והרשות נתונה והכל לפי רב המעשה".
במאמר זה נראה כי רבי עקיבא פורש עבורנו את סיפור חייו:
אומר רבי עקיבא, יש שלוש רמות ודרגות של אנשים.
הרמה הראשונה היא, להיות "אדם". כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וכך אביו של רבי עקיבא היה אדם גוי. אחר שהתגיירו, רבי עקיבא הוא כבר ברמה השניה, "שנקראו בנים למקום" - להיות בנים למקום להיות חלק מעם ישראל. זו אכן זכות עצומה, אבל אומר רבי עקיבא, אני לא הסתפקתי בכך. אני לא רק רציתי להיות בן, רציתי להיות בן טוב, בן אהוב. וזו הרמה השלישית, האדם העוסק בתורה, "שניתן להם כלי חמדה".
ממשיך רבי עקיבא הכל צפוי והרשות נתונה, אני באתי מהרמה הכי פחותה והגעתי לאן שהגעתי, כי הרשות נתונה, יש לאדם את הכח לבחור בחיים, לבחור בדרך התורה - ובחרת בחיים.
ומסיים רבי עקיבא, וכיצד הגעתי להשגות הגבוהות – "הכל לפי רוב המעשה". רבי עקיבא לא עשה מהפכה ביום אחד. אלא על ידי רוב המעשה, כל יום ויום, עוד לימוד תורה, עוד שיעור גמרא, עוד התחזקות ביראת שמים. וכך יום ליום מצטרף, והוא נהיה לרבי עקיבא.
נתבונן בעצמינו, כמה דברי חז"ל אלו מחייבים את כולם לקום ולעשות שינוי והתעלות בחיינו - מעכשיו. וכאמור, זהו היסוד הגדול שאומר רב יוסף: 'אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא' - איך גדלתי ונהייתי רב יוסף, על ידי השקעה בכל יום ויום, על ידי קביעות יום יום בתורה - על ידי התקדמות יומיומית.
♦

לומד התורה יש לו מציאות אחרת

נסיים ונשיב על שאלתינו בלשונו של רב יוסף, שיש בה איזה צליל שנשמע לכאורה כמתגאה.. והלא רב יוסף היה עניו עצום. בכדי לבאר את עניין זה, נציב קושיא נוספת: וכי יתכן שרב יוסף, אם הוא לא היה לומד תורה, היה 'עוד יוסף בשוק'?! הרי בוודאי בכל תחום שהיה בוחר לעצמו הוא היה מיוחד ומצליח. הוא לא מישהו שניתן לכאורה לומר עליו 'כמה יוסף איכא בשוקא'.
אך האמת היא, כי אדם שלא לומד תורה, הוא עוד יוסף בשוק, עוד פלוני בעולם. לא משנה מה הם הישגיו האחרים. כי כל מציאות וקיום העולם הם בשביל עמלי התורה. ולכן גופא, האדם העמל בתורה, מי שהתורה היא משוש חייו, הוא אדם מיוחד, ולעולם לא יהיה אפשר לומר עליו שהוא 'עוד יוסף', אלא הוא רב יוסף המיוחד – וכעת נבין שלומר זאת, אין בכך אפילו ריח גאוה. ונבאר.
נתאר לעצמנו שנשיא ארצות הברית יכריז: אני נשיא ארצות הברית ולא אף אחד אחר בעולם! האם נחשוב שהוא גאוותן? התשובה היא, לא, כי כל בר דעת מבין שיש הבדל מהותי בין אדם מן השורה לבין נשיא ארצות הברית...
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, זהו מה שאומר רב יוסף. כי ההבדל בין אדם הלומד תורה לבין אדם שלא לומד תורה, אינו רק כמה דרגות, אלא זהו הבדל בין שמים וארץ. ואין שום דמיון שאפשר להשוות אליו את הדרגה הגבוהה שיש לאדם העוסק בתורה, החי חיי נצח.
וזהו המסר העצום מחג שבועות - כל יום ויום יש לו בחינה של "האי יומא" בכל יום שאדם עמל בתורה, עוד שטיקל תורה, עוד הבנה בסוגיא, עוד חידוש בהלכה, זה מגדל ומרומם את האדם לפסגות רוחניות.
♦
ונוסיף עוד נדבך שמעתי באחת משיחות ההכנה למתן תורה של מו"ר הרב צבי פרצוביץ שליט"א, מראשי ישיבת מיר ברכפלד, שסיפר על ר' ברוך בער בעל הברכת שמואל שיום אחד אחרי שנתן שיעור לתלמידים חזר וקרא להם והוסיף איזה קנייטש חדש בסוגיא. ואז אמר להם - אתם יודעים במה זכיתי להבנה הנוספת בסוגיא? משום שבמחזור הקודם היה זמן סכנה והלכתי במסירות נפש לשיעור. בזכות זה זכיתי לווארט הנוסף בסוגיא.
ואמר הרה"י - נשים לב בדברי ר' ברוך בער. הוא לא אומר שבזכות מסירות הנפש לשיעור הוא זכה בברכת שמואל ארבעה חלקים, אלא בזכות מסירות הנפש הוא זכה לקנייטש בסוגיא, הבנה נוספת בסוגיא, בזכות המסירות נפש לשיעור.
רואים כמה יוקרה וחשיבות יש לכל הבנה נוספת, לכל חידוש, לכל ווארט בתורה הקדושה. וכך צריך להסתכל על זה - זו האהבת התורה, יקרה היא מפנינים ומתוקים מדבש ונופת צופים.
נחתום את המאמר, באמרתו של מרן החזו"א: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעינים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".
עם ההבנה כי האיש העמל בתורה, חיי חיים אחרים. חיי אצילות מרוממים. נתחזק, נעמול ונקבע את עתותינו לתורה - כי היא חיינו וארך ימינו, ובה נהגה יומם ולילה. וכך כל יום ויום יהיה אצלינו 'האי יומא', בו אנו עוסקים בתורה ומתרוממים על כל ברכה ותהילה.
♦ ♦ ♦