מהות היום של חג מתן תורה
בשבועות, בשונה משאר המועדים, לא מצינו מצוה מיוחדת, וביאר הנצי"ב דבתוך הפרשה של שבועות בפרשת ראה כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת את החוקים ואת המשפטים. וביאר בזה דהמצוה של שבועות לקבל עול תורה ומצות, וזו הכונה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו' וביאר רש"י דע"מ כן פדיתך.ובתוספת ביאור, דהנה כתיב שהגויים יש עליהם תביעה שלא קיבלו את התורה. וצ"ב, הרי הם רצו לקבל את הכל ורק דבר אחד לא רצו. וביאר ברוח חיים שאדם שמקבל את הכל חוץ מדבר אחד זה חשיב לא לקבל את התורה, דלקבל את התורה זה להיות כעבד. וכתב הרוח חיים דכך אדם שמקיים את התורה חוץ מדבר שקשה לו זה חשיב שהוא לא מקבל את התורה. ולפי"ז הכוונה וזכרת כי עבד היית, והעבדות עברה לתורה. וזה החיוב בחג השבועות לקבל את העבדות, פי' דכך אדם יש אצלו קו דעד כאן אני יכול. וזה הבעיה לקבל לעשות הכל כעבד.
וכן ראיתי לדייק מהירושלמי, כיון שאתם מקבלים עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, דייקא, דהחפצא של היום זה קבלת עול תורה.
ואי"ז סתירה. הלא דהכל מודים דבעינן לכם, דבעינן להראות שיום זה נוח ומקובל. משום דעבד דמקבל עול מלכות רבו בלא שמחה אין הוא מקבל עול מלכות רבו, אלא הוא מקבל עול מלכות עצמו, משום דהוא מפחד להיענש. ורק אם הוא מרוצה מזה הרי"ז קבלת עול מלכות רבו. וזה החיוב, להראות שזה נוח ומרוצה לנו, קבלת העול הזו, דזו קבלת העול האמיתית.
♦
איך בני ישראל הלכו לישון לפני קבלת התורה
שמעתי מהרב הגאון רבי יהושע יואל שליט"א דבר נפלא איך באמת בנ"י הלכו לישון בליל מתן תורה, הרי הם ידעו שהם אמורים לקבל את התורה. וביאר, דהנה במדרש שיר השירים פרק א' שמובא הדבר הזה, המדרש סיים וז"ל ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים שנא' (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה וישנו להם בני המדינה כל הלילה וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין שלו, כך הקדוש ברוך הוא הקדים דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, וכתיב כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה, אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם, בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הה"ד ויוצא משה את העם לקראת האלהים, והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני דכתיב והר סיני עשן כלו, א"ר יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות.מבואר שהביא את הפסוק מדוע קראתי ואין איש, שזה הולך על מתן תורה, וסיום הפסוק הקצור קצרה ידי. מבואר שהטענה עליהם היתה שהם חשבו לא מגיע לנו, מי אנחנו, עובדי ע"ז במצרים, ולכן הלכו הם לישון. וזו הייתה התביעה - הקצור קצרה ידי הקב"ה יכול הכל. וזה יסוד גדול, שאדם אומר מי אני ומה אני, וע"ז התביעה הכי גדולה - זה חסרון באמונה. הקב"ה יכול לתת לכ"א דרגה גבוהה, גם כשלא מגיע לו.
♦
עמל התורה תכלית
אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר שאם אין עמל התורה מזה אדם מגיע לכל הירידה.גמ' מנחות ז. אבימי שכח מסכת והלך לרב חסדא תלמידו שיזכיר לו ומקשה הגמ' שיקרא לרב חסדא איליו, ומת' סברי הכי מסתייע מילתא שפיר. וביאר רש"י מסתייע מילתא משום יגעתי ומצאתי.
ידוע על הגר"א שלא רצה לקבל תורה ממגידים.
מבואר דכל סגולת התורה זה ע"י העמל.
ועוד שמעתי שכתיב - טוב אחד בצער ממאה שלא בצער, לכאורה לימוד בצער הוא תוספת, ואיך זה יהיה כ"כ הרבה יותר מהבסיס? התשו' - אי"ז תוספת אלא זה הבסיס.
גמ' סנהדרין צט: אמר ר"י בר אבדימי מאי קרא שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר. מבאר רש"י נפש עמל עמלה לו מפני שעמל בתורה תורה עומלת לו כי אכף עליו פיהו מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור.
והנה אנחנו חיים להיפך, כמה שיש יותר מ"מ וכו' יותר קל יותר טוב. והנה כאן מבואר ההיפך שכמה שיש יותר עמל אדם זוכה יותר,
ויותר מזה כתוב בגמ' אשרי מי שעמלו בתורה, ובמקו"א כתיב אחר שהגמ' אומרת אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה וכו' כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה וכו', ואח"ז כתיב אשרי מי שעמלו בתורה ואוי לו למי שעמלו בארץ. וצ"ב מהו המכוון אוי לו למי שעמלו בארץ, דפשיטא הוא ההיפך ממי שעמלו בתורה.
והביאור בזה הוא דעל כ"א נגזר לעמול, או שהעמל יהיה בתורה או שהעמל יהיה בדבר אחר, אשרי מי שעמלו בתורה ואוי לו למי שעמלו בארץ. משום דבין כה נגזר לעמול, חבל שהעמל יהיה בארץ, שלא יהיה יקבל ע"ז שכר, מאשר שהעמל יהיה בתורה, ואז יקבל שכר על העמל.
כתיב במדרש אדם שנגזרו עליו ייסורים, אם ילמד זה יהיה במקום הייסורים.
כתיב בזוהר ויעבידו מצרים את בנ"י בחומר ובלבנים, חומר זה ק"ו לבנים זה ליבונה של הלכה. וצ"ב. וביאר האגלי טל דהרי שבט לוי לא עבור במצרים, דבזמן שפרעה ביקש שיעבדו הם לא באו. וקשה, דאמנם הצליחו להינצל מפרעה, אבל מה עם הגזירה של ועבדום ועינו אותם? התשו' - הם קיימו את זה בעמל התורה בק"ו ובליבונה של הלכה.
וא"כ עולה מזה שהתפקיד שלנו כאן זה לעמול ולא באנו לכאן לשבת בנחת, אלא ששווה לעמול בתורה, שזה במקום עמל אחר.
מה שזה נוגע אלינו למעשה זה לפחות כשמגיע סוגיא קשה אז לשמוח בעמל שיש, וכן אם רוצים להתבטל וכו' לשמוח במה שמתגברים.
♦ ♦ ♦