א.
בתפילת מוסף בשלשת הרגלים, בתפילה על בנין בית המקדש הנוסח הוא "והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו". וצריך ביאור כפל הלשון ושינוי הלשון: מה הוא 'בנינו', ומה הוא תיקונו'.
במגילת איכה איתא בקרא "טבעו בארץ שעריה (ואמרו חז"ל שנגנזו בארץ) אבד ושבר בריחיה". וצ"ע, מדוע התייחדו השערים, שנגנזו בארץ, בעוד שכל הבנין נחרב.
ז"ל הרמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"א: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש וכו' ע"כ.
דעת הר"מ היא שביהמ"ק השלישי עתיד להבנות בס"ד ע"י מלך המשיח.
אולם רש"י ר"ה ל' א', בד"ה לא צריכא דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר, אי נמי דאיבני בלילה, כתב בתוה"ד בזה"ל: "ואם תאמר היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר בי"ט ודאיבני בלילה, והא קיימא לן במסכת שבועות, דאין בנין ביהמ"ק לא בי"ט ולא בלילה, הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבא, בידי שמים הוא". ע"כ.
וכ"ה בסוכה מא, א בד"ה אי נמי - וז"ל: "ואי קשיא דבלילה דקיי"ל בשבועות, דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא י"ט דקיי"ל בשבועות, דאין בנין בית המקדש דוחה יו"ט, ה"מ בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד, שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר מקדש ד' כוננו ידך" ע"כ.
והנה, קיי"ל דאיכא מ"ע לבנות ביהמ"ק. וז"ל הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"א ה"א: מצות עשה לעשות בית לד' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש וכו'. ע"כ.
ולפי דעת רש"י, כיון שיורד הבית משמים, נמצאו מפסידים מצוה זו. ואמר הגרי"ל דיסקין, משמיים ירד כל הבנין פרט לשערים. ולצורך שעה זו נגנזו השערים. כאשר ירד משמים כל הבנין, יתגלו השערים, ויעמידו זקני ישראל את השערים, בבנין שירד מהשמים. ובזה יקיימו מ"ע "ועשו לי מקדש".
והוא פירוש נוסח התפילה "והראנו בבנינו" - שירד משמים, "ושמחנו" - שתהיה שמחתנו שלימה, שנקיים מ"ע דבנין בית הבחירה - "בתיקונו" - שנתקן את הבנין, בהעמדת שערים.
ועיין ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ"א ה"ה: ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית וכו'. ובהלכה י"א ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו, ומפארין אותו ומייפין כפי כחן, אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב, ולהגדיל במעשיו, הרי זו מצוה. ע"כ.
והוא מילתא דפשיטא, שאין קיום מצוה ד"ועשו לי מקדש", אלא בדברים שהם עיקר הבנין, דכיון שעיקר הבנין גמור - התוספת היא הידור ויפוי, כלשון הר"מ. והוא "הידור מצוה", ולא גוף המצוה.
ויש לעיין, היכא שכל הבנין בנוי וחסרים שערים, האם הוא חיסרון בעיקר הבנין, ומקיימים בהעמדת שערים מצות ועשו לי מקדש - או דילמא, אין העמדת השערים אלא הידור ויפוי, וא"כ אין בהעמדתם קיום מצוה, וכש"נ.
גמ' בבא בתרא נג ב, א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה, הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להם דלתות קנה, מאי טעמא, קמא ליבני בעלמא הוא דאפיק. ע"כ. חזינן מהכא דהעמדת דלתות היא עיקר הבנין, ומקודם לכן נחשב "ליבני בעלמא". הכא נמי בביהמ"ק, העמדת השערים היא עיקר הבנין, ומתקיימת בזה מצות "ועשו לי מקדש".
ע"כ דברי הגרי"ל דיסקין - מובא בפירוש סידור הגר"א, בביאור והרחבה.
♦
ב.
הראיה של הגריל"ד מהגמ' בב"ב תמוהה. בנידון שם אין מספיק "בנין" בעלמא. יש צורך ב"בנין שמורה בעלות" על נכסי הגר. בנין בלא דלת, המקום הוא הפקר. "מאי קעביד, מעיקרא עיילי ברווחא, והשתא נמי עיילי לה ברווחא" [לשון רשב"ם, שם]. ע"כ העמדת הדלתות היא עיקר הבנין שמורה בעלות. ברם, ביהמ"ק, מה דבעינן הוא שם "בנין", וכיון שעיקרו של בנין נעשה - מנין שהעמדת שערים חשובה דיה, שתתקיים בה מצות בנין בין הבחירה. וצ"ע.
♦
ג.
רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"א ה"א, וז"ל: מצות עשה לעשות בית לד', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש. ע"כ. וקשה, מדוע הזכיר הר"מ, מצות עליה ברגל שלש פעמים בשנה. מה השייכות למצות בנין בית הבחירה.
כן הקשה הרדב"ז, וז"ל: וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה כו' זו מצוה בפני עצמה הוא, וסמך אותה כאן, להודיע מעלת הבית שצוה הכתוב לעלות ולראות בית הזה, ששם השכינה שרויה, דכתיב אל פני האדון ד' צב'. ע"כ.
וצ"פ, והרי מעלות רבות לבית [שאנו אבלים על חסרונן], ומה ענין להזכיר את המעלות, ודוקא מעלה זו.
♦
ד.
ז"ל הרמב"ם בספר המצוות: והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה, בו יהיו ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל, והקבוץ בכל שנה, כמו שיתבאר, והוא אמרו יתעלה, ועשו לי מקדש וכו', וכבר בארנו שזה הכלל הוא כולל חלקים, ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם הם מחלקי המקדש, והכל יקרא מקדש וכו'. ע"כ.
דעת הרמב"ם, שמצות בנין המקדש כוללת את הכלים של המקדש, ולא מנאם למצוות בפני עצמן.
בהשגת הרמב"ן, למצוה לג, השיג על הרמב"ם "שאין הכלים חלק מן הבית". אמנם, לא מנה עשיית שלחן, מזבח ומנורה למצוות בפני עצמן, וסבר שהם נכללים במצות לחם הפנים והדלקת המנורה. אבל "עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפני עצמה". ולדעת הרמב"ם, הרי הם בכלל בנין המקדש.
ועיין בקנאת סופרים שם, שהביא את דברי הרמב"ן בפרשת תרומה וז"ל: והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וכו', עי"ש.
♦
ה.
יעויין רמב"ם הלכות חגיגה - במנין המצוות שבתחילת ההלכות, וז"ל: "להראות פני ד'". בנוסח זה הגדיר הרמב"ם את מצות עליה לרגל. ופירושו: להיראות במקום שיש השראת שכינתו יתברך.
ונראה שהוא ביאור דברי הרמב"ם, שבפ"א מבית הבחירה ה"א הגדיר את מהות ה"בנין". אין המצוה לבנות "בנין" בעלמא, אלא "בנין הראוי לעבודה, ולעליה לרגל". וע"כ צריך שיהיו בו הארון והכפורת, כי עיקר העליה לרגל היא להיראות למקום השראת השכינה, שעיקרו על ארון העדות, כמו שכתב הרמב"ן ריש תרומה. ונתיישבה שאלת הרדב"ז, מדוע הזכיר הר"מ בהלכה זו מצות עליה לרגל. ונתיישבה שיטת הרמב"ם, שלא מנה את עשיית הארון והכפורת למצוה בפני עצמה, ונכללה במצות בנין המקדש.
♦
ו.
והנה נתבאר, שמצות "ועשו לי מקדש" מתקיימת בבנין הראוי לעבודה.
והנה הרמב"ם כתב, בהלכות בית הבחירה פ"א ה"ה: ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית. עושין בו קודש וקודש הקדשים ויהיה לפני הקודש מקום אחד, והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו, כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו, שהוא כעין חצר אהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכל נקרא מקדש, ע"כ.
והנה המחיצה סביב העזרה ודאי מכשירה את המקום להיותו ראוי לעבודה, ובלא זה, כל הקרבנות נפסלים ביוצא.
מיהו, במקדש דוד, הלכות בית הבחירה הוכיח מדברי תוס' ב"מ נג ב, דסגי במחיצות של עומד מרובה על הפרוץ, כדי להכשיר את העזרה. ולפי"ז - השערים אינם צורך העבודה, ולכאורה אינם עיקר בבנין. וצ"ע.
ז.
סוכה נא, ב, בגמ' והכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל. ופירש"י: והכתיב גבי דוד המלך, כשצוה שלמה על מדת הבית ובניינו, הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, כל מלאכת התבנית שהודיעו הקב"ה ע"י גד החוזה ונתן הנביא. ע"כ. פירוש: פרטי הבנין ניתנו בנבואה.
ונראה לומר, כיון שעיקר המחיצה הוא צורך עבודה, הרי הוא חלק ממצות בנין בית הבחירה. ואף שלצורך העבודה סגי בעומד מרובה על הפרוץ, כאשר כתב במקדש דוד, מ"מ כלפי מצות בנין בית הבחירה ניתנו פרטי המחיצה, בנבואה, ובכלל זה, שיש "שערים" במחיצה. ושוב הוו ה"שערים" מעכבים במצות בנין הבית, וכאשר כתב הגרי"ל דיסקין.
♦ ♦ ♦