הערה על מאמרו של הרב יהושע רימון "יהא שמיה רבה – פירוש המלה שמה" (עמוד ע"ו)
בירחון האוצר גליון 111 (עמוד עו) פורסם מאמרו של הרב יהושע רימון, והנה במ"ש באות ג, והביא מהתוס' שפירשו דברי המחזור ויטרי על אמצע הקדיש, והעיר שמשמע שהמחזור ויטרי מיירי על תחילת הקדיש.כתבנו בענין זה באריכות, ונביא את עיקר הדברים שכתבנו, שקשורים לאות ג' במאמרו של הרב רימון:
הנה המחזור ויטרי פירש זאת על תחילת הקדיש במילים 'יתגדל ויתקדש שמיה רבה'. כיעויין בתוך דבריו. ומכאן יש להעיר ע"ד התוס' בברכות שהביאו את דבריו על המשך הקדיש במילים 'יהא שמיה רבא מברך' כו'. והק' עליו התוס' ע"ש. ויש להעיר דלכאו' לק"מ, כי המחזור ויטרי פירש כן על תחילת הקדיש. ושו"ר שכן העיר המגיה על המחזור ויטרי במהדורת אוצר הפוסקים. ע"ש. אמנם יש ליישב דמה שפירש המחזור ויטרי בתחילת הקדיש ה"ה להמשך הקדיש, והארכתי בזה בנחלת יהודה (ברכות ג. כת"י כעת). שו"ר שכבר רמז על ישוב זה מרן הגר"ע יוסף זיע"א בהליכו"ע (ח"א עמ' פח) בתוך דבריו, שכתב וה"ה לגבי יהא שמיה רבא מברך.
ויש עוד הרבה להאריך בכל זה, אך מה שהלב חושק הפנאי עושק, ועוד חזון למועד אי"ה.
בברכת התורה
יהודה שוילי הי"ו
♦
הערה על מאמרו של הרב איתמר מחפוד "בדין פיקח ונתחרש אם מצטרף למניין" (עמוד פ"א)
ראיתי מאמרו הנפלא של הרב איתמר מחפוד שליט"א אי פיקח ונתחרש מצטרף למניין, והנני להעיר כאן בקצרה: הנה באמת בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ה הל' פסוד"ז וקדיש אות ח) פסק דשרי לצרף פיקח ונתחרש למנין, וכפשטות דברי הרמב"ם שלפנינו, והנמוקי יוסף והרא"ש (טור חו"מ סי' רלה). אמנם, באמת יל"ע בזה מאחר שרוב הפוסקים נקטו בפשיטות דלא קי"ל הכי.הנה באמת מדברי הגמ' בגיטין (עא, א) נראה דאיכא נפק"מ בין פיקח ונתחרש לחרש מעיקרו, דז"ל: "תניא אמר רשב"ג בד"א בחרש מעיקרו אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין". אך עיין בדברי חיים (אה"ע ח"ב סי' עב) שכתב דלמסקנת הגמ' נדחית סברא זו, וא"כ אין נפק"מ בין חרש מעיקרו לפיקח ונתחרש.
ביקרא דאורייתא מרובה
אברהם דוד ברנד
אופקים
הערה על מאמרו של הרב יהודה שוילי "בדין קשירת שקית אשפה בשבת, איך האופן המותר" (עמוד קט"ז)
בס"דלכבוד ירחון האוצר שלום רב.
ראיתי מש"כ בגליון האחרון (מספר 111) הרב יהודה שוילי שליט"א לאסור באיסור גמור לקשור אפילו שזורקו ואין לו צורך בו. והציג כאילו כן דעת הגר"ע יוסף והגריש"א זצ"ל.
והביא לדמות כן למה שדנו הפוסקים אם מותר קשר של לולב. שאע"פ שאחרי ימי החג לא משתמשים בלולב בכ"ז חשיב קשר של קיימא ע"כ. ולא הבנתי את כוונתו, שהרי שכשהאדם עושה את הקשר, שפיר רוצה ומתכוון לכך, והוא מצווה ע"י כך, ולכן יש מקום לאסור. וגם מה"ת שבכה"ג הוא עושה כן עולמית, והרי הוא יכול להתירו. וכן דחה הגרשז"א זצ"ל (בכמה מקומות ראה במילואים לספר שש"כ, ועוד). וא"כ אין מדברי רש"י והריב"ש ראיה כלל. וחילוק זה כבר הובא בחת"ס ז"ל (סוכה לג ע"ב). וכ"כ בשו"ת מנח"י (חלק ח סימן כז), ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן יז), וכן דעת הגריש"א זצ"ל (הו"ד בספר מאור השבת להרמ"י שליט"א, ח"ה עמוד תצ ע"ש)
ובתו"ד כתב באין משים, אמנם עי' בשולחן שלמה שאחר שהביא את ראיית המהרי"ל דיסקין ואת מה שדחה ואת הראיה, כתב דמ"מ מצד הסברה נראה דמה שזורקו לאשפה חשיב כאינו של קיימא ע"ש. ודבריו תמוהין, דאף שמצד הסברה אדרבה חשיב כקשר של קיימא כיון שאינו חושש להתירו עולמית, יתירה מזו, גם הבאנו מדברי הפוסקים שחשיב כקשר של קיימא עכ"ל כותב המאמר. ולא מצאתי טעם להאריך יותר, מפני שפתח בדברי הגר"נ קרליץ והביא מדבריו שוב ושוב כמה פעמים לאחמ"כ. ולא מצאתי שהביא דברי הפוסקים בזה, ואטו הגר"נ חשיב פוסקים לגבי הגרשז"א, אתמהה.
והביא עוד אחרי זה "סברה חדשה", שאין עיקר הקשר בכדי שיוכל לזרוק לאשפה בנקל, וגם אינו מטעמי נוחות, אלא רק כדי שהשקית לא תפתח, ושהחתולים לא יפתחו וכו' ואיני יודע פתרונו. וחילק בין פח טמון לפח רגיל, ולא מצאתי בדבריו ממש.
סוף דבר נשמע שיש מקום לדון בזה בסברות לכאן ולכאן כדרכה של תורה, ודעת הגרשז"א ועוד להקל, וכן נראה דעת הגר"ע יוסף זצ"ל מעיקר הדין, ומהיות טוב יש מקום להחמיר. ותו לא מידי.
בברכה
שמואל פנחסי בלאאמו"ר אליהו חיים שליט"א
♦
תגובת המחבר
בס"דלכבוד מערכת ירחון "האוצר"
שלום וברכה וישע רב.
ראיתי את ההערות ששלחתם לי ממה שכתב הרב שמואל פנחסי לגבי המאמר שכתבתי בס"ד ופורסם בירחון האוצר גליון קיא, בענין קשירת שקית אשפה בשבת היאך האופן המותר.
והנה הרב פנחסי העיר כמה הערות, עברתי בעיון על הדברים אך לא מצאתי הערה או הארה, והשבתי על תגובותיו:
א. בתחילת דבריו כתב שאסרנו קשירת שקית אשפה בשבת בקשר ע"ג קשר, וכתב שהצגנו "כאילו כן דעת הגר"ע יוסף והגריש"א זצ"ל". ע"כ. הנה דייקנו בדברינו וכתבנו "שכן משמע" ממ"ש לענין הדבקת טיטולים. ולא כתבנו שכן דעתם בהדיא.
ב. בעיקר הערתו העיר על מה שכתבנו לדמות נד"ד לקשירת הלולב ביו"ט, והעיר שאין דימוי מכיון שבלולב היה פרק זמן שכן היה נצרך לו הקשר, וכו'. ע"כ. אולם חבל שלא עיין היטב בדברינו, דהנה מלבד שעוד פוסקים דימו נדון זה לנדון קשירת שקית אשפה, מ"מ התייחסתי בתשובתי לחילוק שכתב, ודחיתי את הדברים שאין חילוק זה נכון, שהרי לשון רש"י והריב"ש ברור מיללו שהאיסור הוא במה שאינו מתכון להתירו עולמית. כיעוי"ש.
ג. במה שכתב שלא הזכרנו איזה פוסקים כתבו דלא כהמנח"ש. הנה כתבנו שכן מתבאר מרש"י והריב"ש ועוד, וכן מכמה פוסקי זמנינו, ודלא כהמנח"ש.
ד. במה שהעיר על סברתנו שיש מוועדי הבנינים שמקפידים שישליכו דווקא שקיות סגורות לפח האשפה. לא כתב שום חילוק ודחיה לסברא. ובפרט שהסברא שכתבנו היא מצד המציאות ופוק חזי מאי עמא דבר.
ה. בסו"ד כתב שמשמע שדעת מרן הגר"ע יוסף זיע"א להקל מעיקר הדין. ע"כ. ודבריו צ"ע היכן מצינו כן לדעת מרן הגרע"י, יש לציין מקור לדברים כשכותבים דברים כאלה. ובפרט שהבאנו מקור מדברי מרן זיע"א לענין הדבקת טיטולים שכתב בלשון "יש להיזהר".
בברכת התורה
יהודה שוילי הי"ו
♦
תגובה לתגובה
הנה לא הייתה בכוונתי להכריע להלכה ולמעשה כלל. רק להאיר ולהעיר שיש שני צדדים למטבע, ולא כמו שהציג את הדברים כאילו דברי הגרשז"א ז"ל אין להם שחר. ויעי' כבודו היטב יראה דהוא נחית לכו"ז ודברי רש"י והריב"ש לא קשורים לזה כלל. ותו לא מידי.בברכה
שמואל פנחסי
♦
הערה על מאמרו של הרב הראל דביר "שיטת הרב יוסף משאש וסיעתו בהפעלת מכשירי חשמל בשבת וביום טוב" (עמוד קכ"ט)
בס"ד ד' שבט ה'תשפ"ו.קראתי את מאמרו של הרב הראל דביר ממכון צומת על שיטתו של הגאון הגדול רבי יוסף משאש זצ"ל וחכמי מרוקו בהיתר שימוש בחשמל בשבת וביו"ט. לגופו של עניין, גם לשיטתם לא התירו שימוש בחשמל בשבת כגון הדלקה משום איסור מבעיר בשבת, וכיבוי רק במקום הצורך כגון חולה כדי שיישן. מה שאין כן ביו"ט התירו גם להדליק מכשירי חשמל, משום שלא נאסרה הבערה ביו"ט אלא באש חדשה, ולשיטתם ולטעמם זה כמו הדלקת אש מאש שהוכנה מערב יו"ט שמותר ביו"ט.
וכאן אני מבקש להעיר ולעורר כי כל הנתלים בהיתר זה של גדולי רבני מרוקו להחיל אותו באופן גורף על כל מכשירי החשמל אינו אלא טועה ומטעה, אף שניתלה באילן גדול, כי כל מה שהתירו שימוש בחשמל ביו"ט זה רק לצורך אוכל נפש לבשולי ולאפויי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא ביו"ט (כנוסח של ערובי תבשילין). וזכורני כד הוינא טליא בבית הורי, שאימי ע"ה אפתה לחמים בתנור חשמלי ביו"ט, שלחם טרי וחם אינו כפת שנאפתה מערב יו"ט שטעמה נפגם, וגם זה בכלל שמחת יו"ט. אך חלילה לא לשום צורך אחר. ומהיכי תיתי לומר שהתירו גם למשל שימוש בתוכנה זום בליל הסדר, כמו שאיזה רבנים מהעדה התירו בתקופת הקורונה. ומה שכותב המאמר כתב שבזמנינו יש אמצעים טכנולוגיים, כגון שעון שבת, ולכן ההיתר של רבני מרוקו כבר לא רלוונטי כביכול, הרי הוא מחזק בכך את הסוברים שניתן ואפשר בזמנינו להפעיל מערכות אלקטרונית שלמות ע"י מערכות ממוחשבות אף בשבת וזום בליל הסדר. ואבן מקיר תזעק.
בברכת התורה
ראובן אוחנה
♦
תגובת המחבר
א. אני מסכים לחלוטין להתנערות מ'מחשבות הזום', וזאת אף אלמלא מאמרי, וק"ו לאור מאמרי, שמערער על היתר הרב משאש מיסודו.ב. במאמרי טענתי שהאפשרות לתכנן מראש לפני יו"ט את פעילות המכשור החשמלי מבטלת את הטענה שיש כאן מלאכה שאי אפשר היה לעשותה מערב יו"ט. לדאבוני הרב, ומסיבה שאינה ברורה לי, כת"ר הסיק מכך - שלא בצדק - שעצם האמירה שניתן להשתמש בשעון שבת מובילה לכך שיש להתיר היתרים מוגזמים, ועליהם הגיב בחריפות ש'אבן מקיר תזעק', וזאת, גם לאחר שיחת טלפון שבה הבהרתי לו שלא לכך התכוונתי, אלא להיתר שעון שבת לצורכי בישול ואפייה ותו לא. בפועל, כבר פשט בישראל השימוש בשעון שבת לצורכי הכנת אוכל ביו"ט, ואף לחימום אוכל בשבת ולתאורה ומיזוג בשבת, ואם לכת"ר לא ברור מה ההבדל בין היתר פשוט ומקובל זה ובין זום ביו"ט - לא עלינו תלונותיכם, כי אם על כלל ישראל וכלל הפוסקים שהתירו שימוש בשעון שבת ביו"ט, ואף בשבת.
ג. לגופו של עניין, כבר הארכתי בביאור המגבלות על היתרי אוטומציה בשבת (ספר צומת ח"א עמ' 65-63), וכן בביאור המגבלות על שינוי זרם בשבת (שם עמ' 85-80), מפי ספרים ומפי סופרים, דון מינה ואוקי באתרין.
הראל דביר
♦
הערת על מאמרו של הרב חיים שמש "בדין טבילת גברים בבריכות השחייה המצויות בזמנינו" (עמוד רס"ד)
נהנתי מהבקיאות הרבה, אך תוך כדי הקריאה היו לי הערות רבות, שלצערי לא רשמתי מיידית, כך שכעת אכתוב רק מה שאני זוכר מקופיא.רוב מוחלט של מי הכנרת הם מי מעיינות, של הבניאס חצבני ודן - שניזונים מחלחול הגשם והשלג בחרמון וסביבתו, ויציאתם במעינות [לאחר עשרות שנים באדמה!] מיעוט המים הם מי גשמים, הן מה שנוטף ישירות על אגן הניקוז של הכנרת, והן מנחלים המבוססים על מי גשם ולא על מעיינות, כגון נחל עיון. כך שהירדן הצפוני לכנרת בודאי כשר לטבילה.
סכר דגניה בודאי לא היה בימי קדם, אלא פתחו הדרומי של הכנרת לירדן היה פתוח והיתה בו זרימה גדולה של מים, ועם זאת התירו לטבול בכנרת. ש"מ שאו שהכנרת היא ים כלפי היתר זוחלין, או שזחילה שנמצאת רק בפתח אחד ואינה ניכרת בתוך אן המים הגדול - אינה זחילה.
גם ים המלח ניזון בחלקים גדולים ממי מעיינות של נחל דוד, ערוגות, וכד', אם כי בימות החורף ישנם ימים של שטפונות הנובעים ממי גשמם שלא חילחלו. אבל בים המלח אין לי סטטיסטיקות כדי לדעת מה הרוב.
מה שכתבתם על טבילה בבריכה - שצריך נקב המטהר.
מאד יתכן שנקב המטהר לא די בשפוה"נ, אלא בעינן כמוציא רימון, כלומר טפח על טפח, או ברובו פתוח. ומ"מ לא מציאותי להשאיר פתח תחתון ולצפות שמים לא יצאו דרכו מחמת כיסוי. ומכיון שלא ניתן לסתום את הפתח בחזרה - שאז חוזר להיות כלי - כמ"ש הר"ש, הרי שאפשר רק לסתום את הנקב באמצעות משהו הדומה לקרקע, כמ"ש הרמב"ם. והדרך היעילה לזה היא ליצור משטח של בטון רך, ולהשקיע את תחתית הכלי המנוקבת בתוך הבטון, כך שהבטון יכנס דרך הפתח, ויסתום את היציאה.
עיקר מה שכתבתם על פילטר הוא בפילטר המוציא את המים מחוץ למקוה, ובזה יש שהחמירו לחלוטין כדין זוחלין, ויש שהקילו, כי הזחילה איננה מחמת פגם באשבורן אלא כמו מי שמרוקן מקוה באמצעות שאיבה בדלי - שאין זו זחילה. ואף שנטיית הפוסקים לפסול בזה, מ"מ החזו"א במכתב הכשיר! וצדקו דבריכם להורות שיפסיקו את פעולת המכשיר.
לסתום את פיהו אינו מועיל כי מכשירים אלו בד"כ שואבים את המים לתוכם, ולא תועיל סתימה, ובפרט לא בפילטרים שפיהם מכיל שקעים ברוחב כשפוה"מ ובגובה קליפת השום כדי ליצור השקה בין המים שבתוכם ובין מי המקוה.
הפילטר המצוי במקומות רבים יושב בתוך המים, והמחמירים החמירו להחשיב את כניסת המים לתוכו כזחילה, והרב יששכר שרייבר החמיר שלא לטבול אף בשעה שהפילטר מכובה.
אמנם, לדעתי העניה הפילטר לא פוסל, כי המים שבתוך ה'כובע' מושקים למקוה, ובין המים שבכובע ובין תוך הפילטר - לא שייך לדון על 'זחילה למקום אחר', כי זהו אותו מקום בדיוק.
לגבי טבילת עזרא ראוי להזכיר שהגמ' הסתפקה שיתכן שמועילה גם טבילת עזרא בכלי גמור, דנחלקו האם 'מ' סאה מכל מקום' לאתויי רק מים שאובין או גם לאתויי טבילה בכלי, ולא מצאנו שום הכרעה בזה לא בגמ' ולא בראשונים. אמנם, רבים סברו שהראב"ד הכריע לחומרא, ועפי"ז כתבו המשנ"ב ועוד רבים לחומרא, אך לענ"ד הראב"ד רק כתב במטבע שהשיב בה לרמב"ם, ולא התכוון לקבוע בזה הוראה לחומרא, כמ"ש הנחל אשכול ועוד.
יואל שילה
♦ ♦ ♦