סקירת ספרים חדשים: אסיא, אשיח בפקודיך, דברי חמודות, הכתר, והיו לאחדים, מקור חיים

אסיא קלג-קלד: כתב עת לרפואה, אתיקה והלכה. מכון שלזינגר. אלול תשפ"ה, אוקטובר 2025. 298 עמ'. assia@medethics.org.il. 025645544.
לפני כשנה סקרתי כאן את גיליון קכט-קל של אסיא (האוצר קג [סיון תשפ"ה] עמ' שפט), שעסק בגדרי פיקוח נפש, בדגש על מלחמת חרבות ברזל – וגם על מלחמת יום כיפור, יעוין שם. אחריו יצא לאור גיליון קלא-קלב, שכלל גם הוא מדור נרחב העוסק במלחמה. כעת מונח לפנינו גיליון 'רגיל' העוסק כולו בענייני רפואה – אם כי גם כאן עוד ניכרות בעקיפין טביעות ידיה של המלחמה.
גיליון 'רגיל', כתבתי, אך לא ממש רגיל. זה הגיליון הראשון שיוצא לאור לאחר חילופי גברי במכון שלזינגר ובמערכת אסיא, שבמסגרתם סיים הרב ד"ר מרדכי הלפרין את עבודתו רבת-השנים במכון, ובמקומו התמנו הרב יוסף שפרונג (רב המרכז הרפואי שערי צדק) לראש המכון, והרב ישראל מאיר מלכה לעורך אסיא. באופן אישי, היה לי חשש מעזיבתו של הרב ד"ר הלפרין, שהיה הרוח החיה במכון, וזכה להיות גם ה'שדכן' וגם ה'שושבין' בחתונת עולם התורה וההלכה ועולם הרפואה, במשך יובל שנים ויותר. הגיליון הנוכחי הרגיע אותי – אסיא ממשיך, ובכל הכוח.
הגיליון נפתח בתשובות מהרב אשר וייס והרב קלמן מאיר בר בענייני גידמות ופרוטזות: בנטילת לולב, בברכת כהנים ובתפילין. לאחריו מאמר מקצועי מתורגם מאנגלית מאת ד"ר יהושע גדליה ואחרים, המתאר מודל בינה מלאכותית לחיזוי הצורך בניתוחים קיסריים, ואחריו שני מאמרים ועוד תגובה מאת הרב משה גרינהוט, הרב רזיאל פרדמן והרב עידו שחר, הבוחנים את יחס ההלכה לחוות דעת שהופקה על ידי מודל בינה מלאכותית. הדיון עכשווי ומרתק, והערכתי שהרבים שעוד יעסקו בתחום בעתיד הקרוב ישתמשו במאמרים הללו, שצועדים צעדים ראשונים בפתיחת דיון מורכב זה ומזמינים להמשך לדיון. וגם אני הקטן אענה חלקי בקצרה, בתקווה שעוד אזכה להעמיק יותר בנושא, ואעיר שתי הערות עקרוניות: (א) הרב גרינהוט (בעיקר עמ' 73-68) משתית את הערעור על סמכותה של בינה מלאכותית על ההבנה שרופא הוא אדם שלא רק מחזיק בידיעות, אלא גם מהווה אישיות מוסרית ולוקח אחריות על דבריו ודעותיו, מה שאינו מתקיים בבינה מלאכותית. אני מסכים שמערכת בינה מלאכותית אינה אישיות ואינה מוסרית, וק"ו שאינה אישיות מוסרית, אך מתקשה לראות בהתייחסויות תורניות שונות לרופא כאישיות מוסרית הגדרת חיובית-למדנית-דווקנית, שיוצרת 'דין' עצמאית של אישיות מוסרית שעומד בפני עצמו, במנותק משאלת הדיוק והכדאיות שבהסתמכות עליו. הרב גרינהוט מסר לי שהרחבה לדבריו תתפרסם במאמרו בתחומין הקרוב (גיליון מו). (ב) הרב פרדמן (בעיקר עמ' 97-85) מפלפל בדין רוב, ומבחין בין רוב שמבוסס על מציאות ממשית ובין סטטיסטיקה גרידא, שלדבריו אינה מוכרת בהלכה כיוצרת רוב, וכפי שהתבטא – לדבריו – בפסיקה שהתירה את החלב התעשייתי, חרף העובדה שהוא כולל מיעוט המצוי של חלב טריפות. לכאורה, דיון זה רלוונטי כל עוד מניחים שמדובר ברמת ודאות שמקבילה לרוב, אך לא כשמדובר ברמת ודאות שמקבילה לידיעה ודאית וגבוהה מרוב (על האבחנה בין רמות ודאות שונות, ראו בין היתר טל חיים ציצית ותפילין סי' ז), מצב שלכאורה לא נידון במאמר, אף שהוא מאפיין – ובעיקר עתיד לאפיין – לא מעט מערכות המבוססות על בינה מלאכותית.
חלקו השני של הגיליון עוסק במגוון נושאים רפואיים נוספים, ובהם מתבלט מדריך מקיף להלכות חציצות רפואיות בטבילה, מאת הרב חננאל היילברון, ואחריו כמה מאמרים על טבילה עם לב מכני, נושא הלכתי מורכב שכבר נידון מעל דפי 'אסיא' בעבר, וכעת זכה להתייחסויות מאת הרב פרופ' אברהם שטיינברג והרב חנניה שפרן. מעמיקה במיוחד היא התייחסותו של הרב שפרן, שלא הותיר אבן על אבן בחיפוש צדדים מגוונים לאפשר טבילה עם לב מכני, ועדיין הותיר את הדברים לעיונם של מורי הוראה. בהמשך מספר מאמרים נוספים בנושאי הלכה ורפואה מעשיים. אסיא ממשיך, ובכל הכוח.
♦
אשיח בפקודיך – מאמרים, ביאורים ודברי תורה לפי סדר התורה, על דרך הפשט. הרב איתי אליצור. תשטז עמ'. ירושלים תשפ"ה. itayidite@gmail.com. 0527203210.
לאחר האור שהזריח בחיבורו הענק (שישה כרכים, כל כרך כ-500 עמ') על דרשות חז"ל לפי סדר הש"ס, 'פקודיך דרשתי', הרב איתי אליצור הולך מחיל אל חיל ומזכה את עולם התורה בחיבור נוסף העוסק גם הוא ברבדים עמוקים בהבנת פשוטו של מקרא, והפעם על סדר התורה. כאן, הדגש הוא על הבנה רחבה של פשוטו של מקרא, תוך שילוב בין העיון הפרטני בפסוקים ובין מבט מערכתי על פרשיות ומהלכים רחבים.
כך, לדוגמה, עומד המחבר על המורכבות המתעוררת מעיון בפרשת יוסף ואחיו: על יוסף נאמר בתורה ובחז"ל ששם שמיים שגור על פיו, והמחבר מציע (עמ' קמה; שם נדפס גם שיר נפלא מאת המחבר) קריאה שלפיה האחים מזכירים זאת דווקא כתביעה לפעולה מצד יוסף למענם, ועוד דן באפשרות שלפיה רצון התורה היה שיוסף והאחים יחזרו לארץ ישראל לאחר פגישתם המחודשת, ולא יסתפקו באמונה שה' הוא ששלחם מצרימה ובקבלת הדין באהבה. במקום אחר (עמ' תס) עומד המחבר על הדמיון בין טענת קורח שכל העדה כולם קדושים ובין העבודה בבכורות, ולאור זאת מעמיד את העבודה בלויים כאמירה עקרונית, שלפיה לכל שבט תפקיד שונה, ואומנם כולם קדושים, אך לא כולם זהים, ודווקא השוני מאחד ומחבר, ומעניק ענווה ליחיד הפועל בתוך עם ישראל ומבין שהוא זקוק לזולתו. במקום נוסף (עמ' תרנד) עומד המחבר על כך שבתיאור הנביא לריבוי הנשים, הסוסים והכסף והזהב של שלמה, לא הוזכרה במפורש העבירה על ציווי התורה, ועל ריבוי הסוסים והכסף והזהב אף לא הובעה בנביא ביקורת מפורשת. לאור זאת, ועל פי דברי חז"ל (סנהדרין כא, ב: 'אני ארבה ולא אסור'), המחבר מציע לקרוא את דברי הנביא כעוסקים ב'טעמא דקרא' שהביא את שלמה להתיר לעצמו את הדבר. לקראת סוף הספר (עמ' תרצז-תרצח) דן המחבר בצפיית משה כי אחרי מותו עם ישראל יסור מן הדרך, למרות כל המופתים שזכו להם ולמרות כל המוסרים שלאורך חומש דברים, ומבאר זאת בדברים מכוננים על תפקידו של כל מחנך – החל ממשה מחנך האומה – להעניק את כל שביכולתו – אך לא לקחת מן החניך את הבחירה החופשית.
אשיח בפקודיך הוא חיבור פשטי-עיוני, העומד על יסודות אמוניים וחינוכיים בתורה, מתוך קשב למהלכיה. מדי פעם מופיעים בו גם ביאורים ספציפיים למילה או פסוק, אך עיקרו בא לחשוף את מסריה ולקחיה של תורה.
♦
דברי חמודות – על הלכות נידה, סימנים קפג-ר, ועוד דיני היריון ולידה. הרב דניאל צוריאל. פתח תקווה תשפ"ה. danieltzuri11@gmail.com. 055-6782165.
הרב דניאל צוריאל שליט"א עוסק בהוראה בהלכות נידה, בבית ההוראה של הרב עמרם פריד ובמסגרות נוספות, ובספר זה סידר את הוראותיו ורובי תורתו בכתב, בשיטתיות ובאופן נוח ללימוד, להבנה ולחזרה. הספר שלפנינו פורט לפרוטות את הלכות נידה, הלכה למעשה, תוך מתן דגש על התאמה לכלל השיטות ההלכתיות המרכזיות, והתייחסות למגוון רחב של היבטים רפואיים וטכנולוגיים עדכניים, והסברתם באופן שווה לכל נפש, והכל מפי סופרים ומפי ספרים, ואף מפי רופאים שונים שגויסו למשימה. ספר שיהיה בע"ה לעזר רב למורי הוראה ולפרחי הוראה.
בין ההתפתחויות הרפואיות העדכניות שנידונו בספר: דימום עקב מחלת האנדומטריוזיס (עמ' קכה), בדיקת הידרוסונוגרפיה ודין דימום שבא בעקבותיה (עמ' קסו), דימום בעקבות הכנסת התקן תוך רחמי באופנים שונים (עמ' קסח), פתיחת הקבר במדידת רחם (עמ' קסט).
כל עניין מוסבר בבהירות רבה, תוך ציון מקורות רלוונטיים בפוסקים. לספר צורף גם מדור נוסף העוסק בהלכות היריון ולידה – פרייה ורבייה, ניתוח קיסרי, זירוז לידה, לידה בשבת, וצומות בהיריון ואחרי לידה.
לחיבת הקודש, אציין כמה חידושים שנכתבו בספר בשם פוסקים בני זמננו: בעמ' עב נכתב בשם הרב עמרם פריד שחומרת האו"ז לחשוש לעונה הסמוכה לעונת הוסת לא נאמרה אלא בווסת החודש ובווסת ההפלגה, ולא בעונה בינונית (ונימוקו, שטעמה של עונה בינונית הוא שלא ייתכן שלעולם לא תראה דם, ולא סיבה חיובית הנובעת במישרין מהראיות הקודמות). בעמ' קיח צוטט מכתב של הרב יצחק זילברשטיין שבו נכתב שבודקות טהרה צריכות להיות מוסמכות מטעם משרד הבריאות (ואולי אין הדברים בדווקא, והוא הדין לגוף מהימן ובר סמכא אחר שמסמיך בודקות טהרה ומתמחה גם בהלכה וגם ברפואה). בעמ' שצו נכתב בשם הרב יעקב אריאל שמעוברת שמרגישה 'ספק צירים' ביום כיפור, תשתה שתייה מרה בכמות גדולה.
♦
הכתר – במה לעמלי תורה, גיליון ג: מצוות התלויות בארץ. שבט תשפ"ו. שמט עמ'. H61327625@gmail.com.
בתלת הוי חזקה – כתב העת החדש, 'הכתר', קונה את חזקתו בעולם התורה וב'ארון' הספרים היהודי-הדיגיטלי בן דורנו, המתרחב בקצב ששום ספרייה בעולם אינה מסוגלת לעמוד בו, מלבד זו הדיגיטלית. מאמרים רבים וכותבים רבים בקובץ שלפנינו, אשרי העם שככה לו. שניים מתוך ארבעת חברי המערכת מכהנים במקביל גם במערכת ירחון האוצר – הרב משה בוטון והרב דוד לוי, ועימם הרב נתנאל ונדרוולדה והרב רפאל כרמל; וגדול עומד על גביהם, הוא הג"ר איתמר גרבוז שליט"א המכוון את דרכו של 'הכתר'. יום שמחה לישראל, בחזקה זו שמבשרת על הבאות, כי עוד נזכה לגליונות רבים של הכתר.
הגיליון פותח במדור גנוזות עשיר למדיי, ובו מאמרים מאת רבי יהונתן אייבשיץ, רבי משה קלירס, רבי אריה ליב ליפקין, רבי נפתלי טראפ, רבי אלחנן וסרמן, רבי אברהם ממינסק (הקדמת 'משנה ברורה' על מסכת ברכות, שזכיתי להשתתף בההדרתו עם ידידיי ר' אהרן שטרן וחברי המערכת), ועוד. לאחר מכן המדור העיקרי בגיליון זה – העוסק במגוון המצוות התלויות בארץ, כולל יישוב הארץ עצמה, ואחריו מדור הלכה ומדור מועדים.
לחיבת הקודש אעלה כמה הערות. בעמ' סז דן הרב גמליאל הכהן רבינוביץ' במה שנאמר במדרש שמשה התאווה להיכנס לארץ בגלל המצוות התלויות בה, ומדוע לא נאמר שהוא התאווה לכך בגלל מצוות יישוב הארץ עצמה. בין התירוצים שהביא שם, תירוץ שלפיו המצווה תלויה בנחלה (על פי הרמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ, שכחת העשין, ד, שהביא את הפסוק 'והתנחלתם'), ולכן לא התקיימה על ידי הלויים, שלא נחלו בארץ. הנה המעיין ברמב"ן יראה שמפורש בדבריו שיש מצווה בעצם הדירה בארץ, גם ללא כל בעלות ו'נחלה' בה. ואולי יש ליישב שלשון תאווה שייכת בדבר גשמי כאכילה, והמצוות התלויות בארץ נוגעות לאכילה שבה, בשונה ממצוות יישוב הארץ (ומעין זה בהקשר קרוב התבאר במאמר אחר בהמשך הגיליון, עמ' רלג).
בעמ' שטז כתב הרב אברהם דוד ברנד שבמשנ"ב (תרצה, כ [כצ"ל]) הובאה מחלוקת הפוסקים האם יוצאים ידי חובת משלוח מנות במאכל שאינו מבושל. אולם מקור הדעה המחמירה במנהגי מהרי"ל (פורים אות טו), ולשונו היא: 'אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה (יד, ב) דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר', ומלשונו עולים שני דברים: (א) לא ברור שסבר שאין יוצאים יד"ח, וגם במג"א ובמשנ"ב שהביאוהו לא נכתב שאין יוצאים יד"ח; (ב) דווקא ל'בית שמאי לא מתקרי', ולא לבית הלל. ואף שבמשנה עצמה (ביצה שם) ניתן להבין שגם ב"ה מודים לב"ש ש'מנות' היינו מאכלים מבושלים, אלא שהתירו לשלוח ביו"ט גם מאכלים שאינם בגדר 'מנות', עדיין מלשון מהרי"ל נראה שהבין שב"ה חולקים. לאור שתי ההערות הללו, נראה שאף מהרי"ל לא כתב את דבריו לעיכובא אלא כחומרא בעלמא.
♦
והיו לאחדים – כללי ספק ספיקא. הרב אורן חושנגי. רמה עמ'. תשפ"ו. orenhusha@gmail.com.
הרב חושנגי שליט"א מרביץ תורה בישיבת 'הלכתא' בנחליאל. החיבור שלפנינו עוסק בתשעה מכללי ספק ספיקא של הש"ך (יו"ד סו"ס קי): ספק בגוף ספק בתערובת, ס"ס בתרי גופי, בגדרי ספק ספיקא משם אחד, בדין ספק ספיקא שאינו מתהפך, ס"ס בגזירה שעיקר איסורה מחמת ספק, ספק דרבנן במקום חזקת איסור, בעניין ספק ספיקא נגד חזקה, ספק ספיקא שאינו שקול, בדין ספק חסרון חכמה.
כללי ספק ספיקא זוכים ליחס מורכב – ופרדוקסלי – בעולם התורה: מחד גיסא, יש להם השלכות רבות וגדולות על הפסיקה, ומאידך גיסא מעטים הבקיאים בהם, ומעטים עוד יותר המעיינים בהם. למציאות בעייתית זו יש חלק בריבוי לא מוצדק של מחלוקות, ובמיעוט היכולת של חכמים שונים לדון זה עם זה, כשהנחות היסוד של שני הצדדים עמומות. ושמעתי בעבר מר' אביתר מלכיאלי שפירש כך את האמור בגמרא (סוטה מז, ב) שמשרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם רבתה מחלוקת, שכן עניינו של השימוש הוא הבנת מילתא בטעמא (עי' באריכות בשו"ת מבשרת ציון [מוצפי] ח"ג סי' כח), ותלמיד שלא שימש – יודע את המסקנה אך לא את טעמה העמוק, וממילא הוא אינו יכול לא לשכנע ולא להשתכנע. על רקע זה, החיבור שלפנינו הוא משב רוח רענן וחשוב – המציב במרכז את בירור כללי ספק ספיקא של הש"ך, ויש לקוות שישוטטו בו רבים.
לתשעה הפרקים הללו מוקדמת פתיחה מאלפת, על חשיבות לימוד העיון בעבודת ה', בזיכוך המידות ובהעמדת שיקול דעת שמשועבד לרצון ה' ולא לתאוות האדם. יש לדברים ערך מיוחד, בדור שבו רבים מבקשים לפרוק מעל צווארם את עול לימוד העיון ולהמיר אותו בלימוד – הלכתי, מוסרי או אחר – שאינו דורש עמל. לא זכיתי להכיר אישית את המחבר, אך אציין כאן שהוא כותב בהקדמתו (עמ' ז): 'מבוקשי העיקרי בפרסום הקובץ היא שהלומדים יעמידוני על שגיאותיי בהבנת הדברים', ואולי זו עדות חיה לזיכוך ליבו של לומד העיון (שמעתם פעם על הצהרה כזו בפתחו של ספר מחקר שאינו תורני?).
כתיבתו של הרב חושנגי בהירה ונוחה להבנה, גם בעיסוקו באבחנות עמוקות בין הבנות ותתי-הבנות שונות בכל שיטה שנבחנת. בדבריו, הרב חושנגי חותר להכריע בין אפשרויות שונות, ועם זאת, הוא בחר להימנע מכתיבת מסקנות בספר, כדבריו (שם): 'נמנעתי מכתיבת מסקנות להלכה. הכרעה הלכתית דורשת מיומנות רבה, בפרט בסוגיות אלו שהם עמוקות ורחבות, בהן שמורה ההכרעה לגדולי ת"ח בעלי מסורת בהוראת הלכה'. ועדיין, דומני שיש תועלת לפחות בסיכום עיקרי הצדדים והטענות, הצעות להכרעות, ואף מפתח נושאים לספר כולו, המלא בפנינים ועוסק כולו בנושאים כלליים שמטבע הדברים אינם מצומצמים לסוגיה אחת בלבד, ויש להם השקה לנושאים נוספים. אקווה שבמהרה תכלה המהדורה הראשונה, ואלו יתווספו למהדורה השנייה.
♦
מקור חיים. שולחן ערוך עם ביאור מקור חיים – ההלכה ובירור השיטות ממקורותיהן בדברי חז"ל. הרב רונן נוה. כרך א: סי' קסו-רא, שסדקלט עמ'; כרך ב: סי' רב-רל, רצארלב עמ'. נריה תשפ"ו. Makorhaim2@gmail.com. 0504431108.
יש ספרים שמסכמים סיפור חיים. ידידי, שכני ויקירי, הרב רונן נוה שליט"א, עמל על לימוד הלכות ברכות בעיון מזה קרוב לעשור. ברוב התקופה הזאת הוא מורה, במשרה מלאה, בעל משפחה, ועם זאת מקדיש זמן רב לעסוק בתורה בעיון, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, בכולל 'מטל השמים ומשמני הארץ' שב'חורש ירון', על חורבותיו של יישוב יהודי קדום, במעלה ההר העולה ליישוב חרשה.
הספר שלפנינו מגיש לקורא תמצית מקיפה של הסוגיות, כלומר – הצגה זריזה וממוקדת של דברי הגמרא, שיטות הראשונים בפרשנות הגמרא ובפסיקה, הראיות העיקריות, שמות הראשונים העיקריים שאוחזים בכל שיטה (כולל ראשונים רבים שנדפסו לראשונה בדורות האחרונים) והמקורות המדויקים לדבריהם, הכרעת השו"ע והרמ"א, ואחריהם באחרונים הכרעת המשנ"ב והגרע"י (האחרון בעיקר דרך ספר הלכה ברורה, שנכתב על סדר השו"ע). ספרנו נמנע – במכוון – מכניסה לדיוניהם של פוסקי זמננו, מתוך הכרה בכך ש'תפסת מרובה לא תפסת', וכדי להקיף את יסודות ההלכה יש להתמקד בהם. במקרה שבו הדיון התרחב הוא הועבר למדורי ההרחבות וההערות בסוף הכרך.
הספר מעניק היקף בקיאותי בשיטות הפוסקים ובטענותיהם העיקריות, בכל סוגיה וסוגיה. לדוגמה, בסי' רכה ס"ג (עמ' רנ-רנא) מובאת בתמציתיות מחלוקת הראשונים בשאלה האם ברכת שהחיינו על פרי חדש היא רשות או חובה, תוך פירוט הראיה לכל צד – ראיה לרשות מכך שרב יהודה אמר 'אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן' (עירובין מ, ב), לשון שממנה משמע שרק הוא בירך, ולא שסבר שכולם צריכים לברך; דחיית הראייה מגרסת הרי"ף שם: 'אנן אקרא חדתא נמי אמרינן זמן'; ראיה לחובה מהירושלמי (פסחים י, ה): 'מי שראה תאינה בכורה, שמא אינו צריך להזכיר זמן?!', ודיון נוסף בדברי הגמרא לפי כל שיטה.
הספר מתאים גם ללימוד ראשוני וגם לחזרות – הוא מאפשר להקיף בזמן קצר וביעילות את כל יסודות הלכות ברכות, ולהגיע מוכן אל הדיונים האקטואליים המתעוררים חדשים לבקרים בדורנו, או לברר בממוקד מהן הדעות העיקריות בסוגיה מסוימת. ועוד זה מדבר וזה בא – עטו של הרב רונן כבר עסוקה בכתיבת 'מקור חיים' על הלכות ציצית, שכתיבתו מתקדמת בקצב מהיר יותר.
♦ ♦ ♦