נדבר על ענין של הידור מצוה שזה גם שייך לענין הזה שמורה שלא מחפש להיפטר מהמצוה, וכן רואים שקין אפי' שהביא קרבן אבל חיפש להיפטר והביא מהפחות להכי זה לא התקבל.
♦
א.
דין הידור מצוה עד שליש שכ"ז כשצריך להוציא כסף
בגמ' ב"ק ט: הידור מצוה עד שליש, ולהכי ל"צ להוציא יותר משליש על הידור מצוה של הד' מינים. וכתב באילת השחר (שם) דלפי"ז אדם שאין לו ד' מינים שלו, הוא כבר מחוייב לחפש את הד' מינים הכי מהודרים שיכול, משום דאין לו פטור של הידור מצוה עד שליש. ושמעתי שהקה"י כשראה חידוש זה מאוד התרגש.אמנם יל"ע, דא"כ כל אחד, גם כשקנה ד' מינים, יהיה מחוייב לקחת ד' מינים יותר מהודרים, משום דאין לו פטור של הידור מצוה עד שליש. ובאילה"ש שם כתב שזה לא מסתבר דתמיד מי שיש לו יותר מהודר ויהיה צריך לברך על שלו. והביא ראי' של"צ מדברי המ"ב תרמ"ה י"ח, שכתב לגבי לולב נחלק קצת שיש בזה פלוגתא דמצוה מן המובחר ליטול לולב שלא נח' העלה העליון כלל, וכתב המ"ב שאי"צ לברך על של חבירו משום זה. ומבואר של"צ משום הידור לברך על של מישהו אחר בשביל זה, אלא דהסברא צ"ב. אבל באמת יש מ"ב בסי' תרנ"ח ל"ט שכתב שמוטב לברך על שלו אע"פ שאינם מהודרים כמו של חבירו משום שאין הכל יודעים להקנות. ושמעתי עוד לבאר בזה מש"כ בשו"ת תורה לשמה דעדיף לברך על ד' מינים שהוציא עליהם ממון.
♦
ב.
הטעם שאחר שיצא על שלו ל"צ לקחת של מישהו אחר
אלא דאכתי יל"ע, דכ"ז כלפי שיברך על שלו, אבל אחר שיצא כבר על שלו, עתה משום הידור מצוה שיהיה מחוייב לקחת ד' מינים יותר מהודרים לקיים את ההידור.ונראה בזה לפי מה שהובא בשם הגר"ח שאם יש לאדם ב' אתרוגים אחד ספק כשר ויותר מהודר ואחד ודאי כשר ולא כ"כ מהודר, דמסברא היינו אומרים שייקח את הלולב שודאי כשר. אבל הגר"ח אמר שייקח את הספק, משום שאם ייקח את הודאי כשר, א"כ לא יהיה אח"ז שום טעם במה שייקח את הלולב שיותר מהודר, משום שלא שייך הידור אם כבר קיים את המצוה. ולהכי עדיף שייקח את הלולב שספק, ואז על הצד שזה כשר הוא גם הרויח את ההידור, ואח"ז יקח את הודאי כשר [ולא הוה הפסק בברכה משום דהוה צורך קיום המצוה ועוד שאינו מדבר, ויל"ע]. וא"כ כ"א שיצא כבר ידי חובת המצוה אין כבר שום ענין בהידור. ולפי"ז אין ענין אחרי שקיים את המצוה לקחת עוד ד' מינים יותר מהודרים, אלא א"כ יש חשש שיש פסול עדיף לקחת עוד ד' מינים, וכן אם נטל אתרוג חזו"א שייקח אתרוג תימני.
ובעיקר דברי הגר"ח הובא בשם הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל, דכל דברי הגר"ח נאמרו בהידור מצוה אבל לא בלכתחילה. דבאופן שיש לכתחילה לקיים את המצוה יותר בשלימות יכול לעשות כן גם אחר שקיים את המצוה. ושמעתי שהוא אמר כן לגבי מגילת אסתר, שיש ענין לכתחילה מתוך מגילה כשירה, וכשהציבור אומר את הפסוק האחרון בע"פ ומסיים את המגילה, א"כ אח"ז כבר לא יהני שישמעו מפי הבעל קורא, וע"ז אמר שלכתחילה מתקיים גם אחרי המצוה. ולכאורה הביאור הוא ששם אי"ז דין הידור, ויתבאר בהמשך.
♦
ג.
ידון האם להחמיר שיטה יש ענין אחרי המצוה
אבל אכתי יל"ד מה הדין להחמיר שיטה, האם יש ענין אחרי המצוה, דהנה בפשוטו יש ענין, אבל הנה בביאוה"ל סי' תרנ"ו מבואר שמדין הידור צריך להחמיר שיטה. והנה דין הידור מצוה אי"ז רק ענין, כדנראה מהביאוה"ל, אלא יש בזה חיוב, כל' הביאוה"ל שצריך להדר. ויסוה"ד בזה, דבגמ' בשבת שמחללים שבת בשביל הידור מצוה, ומבואר שזה דין גמור ואי"ז רק ענין, אלא זה כמו שיש דין תוספת שבת יש דין להדר. ויל"ד האם יש בזה ענין אחר המצוה מדין הידור. ויל"ד בזה עוד נ"מ, שהנה מותר לחלל שבת ע"י גוי לצורך מצוה באיסור דרבנן, דשבות דשבות לצורך מצוה שרי, ולכן מבואר במ"ב שמותר ע"י גוי להביא שופר של איל שיש בזה ענין.והנה בספר אשר לשלמה, בהקדמה למועד, התקשה למה להחמיר שיטה שייך להידור מצוה, וביאר בזה עפ"י הרמב"ם סוף הל' איסורי מזבח "ומאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו, כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו, הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע י"י אל הבל ואל מנחתו, והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו, האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו, הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב ליי' וגו' ". ומבואר שזו הלכה בגברא שמראה שחביבה וכו', ולכן זה שייך גם בלהחמיר שיטה. ולפי"ז נראה שלא יהיה ענין אחר המצוה, שלא שייך בגברא שהוא מהדר אחר המצוה.
אבל באמת י"ל דאדרבא, דלכאורה מצינו ב' דינים בהידורים, וכבר עמדו בזה - א. דין הידור של שלימות במצוה, כמו לחזור על ציצין שאין מעכבים, שזה דוחה שבת כל זמן שלא פירש. ב. הידור של יפוי המצוה, שאי"ז שלימות במצוה, ונראה לכאורה שזה לא ידחה שבת.
ונראה שלהחמיר שיטה זה שלימות במצוה. ולפי"ז נראה שבזה יש ענין אחרי המצוה. דהנה מה שהגר"ח אמר שאין ענין אחרי המצוה, לכאורה הרי שיטת הטור שחוזרים על ציצים שאין מעכבים אחר המצוה. ונראה להנ"ל דגם הטור יודה, שאם זה רק יופי לא יהיה ענין אחרי. ולפי"ז י"ל שיש בזה דרגות, וכמו שמצינו במאירי שיש זה קלי ואנוהו שפוסל, ליישב את שיטת רש"י ריש לולב הגזול שיבש זה מדין זה קלי ואנוהו. וא"כ י"ל שלהחמיר שיטה זה ודאי שלימות במצוה, שיש ענין גם אחרי המצוה.
♦
ד.
יבואר דלגבי שבות דשבות לצורך מצוה אין היתר בשביל להחמיר שיטה
ולכאורה מצינו סתירה לדברינו, דהנה יש שעה"צ תקפ"ו פ"ו, דבשו"ע סכ"א איתא דמותר להביא שופר ע"י אינו יהודי מהאילן משום שזה שבות דשבות במקום מצוה, וכתב במ"ב ולפי"ז אפשר אפי' במקום שיש לו שופר רק שאינו של איל שמותר להביא ע"י נכרי משום שמצוה באייל.ומאידך להחמיר שיטה מבואר בשער הציון תקפ"ו ס"ק ע"ח לגבי שופר שנסדק קצת, שמעיקר הדין כשר, אף שאם מצא שופר אחר יתקע בו, אבל להביא ע"י גוי אין היתר, כיון שמעיקר הדין יצא.
ולכאורה נראה שלהחמיר שיטה אי"ז הידור של שלימות במצוה אלא זה ענין על הגברא, אבל באמת י"ל שהגם שזה שלימות במצוה, אבל יש בזה דרגות, ולהחמיר שיטה, נראה דמכיון שמעיקר הדין יצא בזה לא חשיב כ"כ כשלימות במצוה לענין שיהיה היתר של שבות דשבות במקום מצוה.
וזה נראה פשוט שלהשיג אתרוג יותר יפה לא יהיה היתר ע"י גוי, משום שזה לא חשיב שלימות במצוה אלא תוספת, וזה דין חיצוני. ושמעתי שיש שהתירו לפתוח רכב ביו"ט, שזה שבות, דבונה ביו"ט זה דרבנן, ע"י נכרי בשביל להוציא ד' מינים שלו שיש בזה ענין. ובפשוטו יל"ד שזה לא דמי לשופר של איל, שזה שלימות וכאן זה ענינים, ויל"ד. וכדמצינו מ"ב של"א כ' שאין היתר להביא תינוק לביהכנ"ס למול, אף שיש בזה ענין.
ולכאורה יש לדון שלא דרק דבר שהוא שלימות במצוה ולא תוספת חיצונית כמו לעשות ברית בביהכנ"ס וכו'. והנה מבואר שלהחמיר שיטה אין היתר, ונראה שאי"ז שלימות במצוה. אבל באמת אין ראי', דהנה מצינו בזה סתירות האם מותרת אמירה לנכרי לדבר שהוא לא מצוה גמורה. ולכאורה תליא בהנ"ל, שהידור חיצוני אין היתר אבל שלימות במצוה י"ל.
וצ"ל דלגבי היתר אמירה לנכרי הגדרים שונים ובאמת גם הידור לא הותר, רק דבר שהוא בחפצא שלימות במצוה ממש.
וכן מצינו במ"ב תרכ"ג ג' שמותר לפזר נרות בביהכנ"ס ע"י גוי ביוה"כ בשביל שיוכלו לומר פיוטים.
ובמ"ב שכ"ה ס' כתב שאין היתר רק לצורך גדול או דבר מצוה גמורה, ולכן להביא אוכל לסעודת שבת תוספות אין היתר.
♦ ♦ ♦