בזמנינו, שנפתחו שערי החכמה בעולם (כמבואר בספר הזוהר הק', ואלו זכינו היתה החכמה בלימוד), ובעידן זה הטכנולוגיה תופסת את מקומם של הדברים הישנים. וכן עלה הגורל על העט הישן, הדף והעט חלף עבר, ובמקומם משתמשים הרבה בני תורה עם המחשב להקל על הלימוד, והוא מטעם שני דברים - א) כדי לעיין בספרים, שיש על המחשב מאגרים תורניים כגון אוצר החכמה, ב) כדי להעלות על הכתב מה שנתחדש בעת הלימוד, ונתעוררו אצלי כמה ספיקות שנוגע למחשב באמצע לימוד, ואלו הן:
א. האם מותר להניח מחשב שעיקר תשמישו לדברי תורה, הן שכותב על המחשב את חידושיו, והן כשיש על המחשב אוצר החכמה וכדומה, על ספרים אחרים?
ב. האם מותר להניח מחשב שעיקר תשמישו בדברי תורה על הקרקע, או שהוא בזיון, כמו בכל ספר?
ושאלות אלו יש לחלק לשלוש דרגות - מה הדין כשהמחשב פתוח לדף ההוא? והאם הדין שונה אם המחשב פעיל אבל אינו עומד על דף של תורה, אלא בדף הראשי של המחשב, דאז יש יותר סברא לומר שמותר לזלזל במחשב? ומה הדין כשהמחשב במצב כבוי? וכן יש לעיין אם יש חילוק בין מחשב שעיקרו רק לדברי תורה, למחשב שעשוי לד"ת וכמו כן לשאר דברי חול?
ג. כשיוצאים בעת הלימוד מכסים את הספר כדי שלא ישכח את לימודו, האם צריכים לכסות מחשב שפתוח בדברי תורה, כשיוצא באמצע לימודו, כמו שהוא מכסה את הספר?
♦
וכדי ליישב קושיות אלו אם ליתן קדושה לאותיותיו, צריכים ראשית כל לדעת את מציאות של המחשב ופעולתו, ולכן פניתי למכון 'צומת' העוסקים לברר את ההלכה בקשר להטכנולוגיה כדי לברר מה הוא המחשב ופעולתו, בכל השלש דרגות הנ"ל, ותשובותיהם לא איחרו לבא, וזאת היא השאלה ששלחתי להם ותשובותיהם (דבריהם באותיות גדולות):
"אל מעלת כבוד מכון "צומת",
בבקשה, אם אתם יכולים להסביר לי פעולתו של ה'מחשב', דהיינו מה הן האותיות על המחשב, בשלשה דרגות, הן כשהמחשב פעיל?
האותיות, ובעצם המסך כולו, הן תוצאה של אנרגיה ('אנרגיית אור') שנפלטת ממעגל חשמלי. יחידות אנרגיה זו נקראות 'פוטונים', אין בהם חומר ממשי הניתן למישוש, אלא רק אור שנפלט, כמו פנס.
והן כשהמחשב פתוח אבל על המסך רואה רק דף הראשי, מה עם שאר אותיות שנמצאים על המחשב בזמן ההוא איפה הם?
בכל רגע יש פקודה דיגיטלית להציג את מה שמוצג באותו רגע (ולא להציג את מה שלא מוצג). מה שלא מוצג, לא קיים. יש רק רישום דיגיטלי זעיר ובלתי קריא כלל של פקודות שונות, ובכל רגע הפקודות משתנות.
ומה נעשה כהמחשב במצב כבו?
אם כבוי לגמרי – כל הפקודות כבויות, אם כי יש מידע שנשמר. אם דלוק ועם 'שומר מסך' – יש פקודה של מסך שחור או אחר."
ועל דינו בהלכה, השיבו לי, ואלו דבריהם:
על שאלה א' וב': לענ"ד פשוט שמותר. ראשית – גם אם זה עיקר תשמישו, זה לא מגדיר את עצמותו, וזאת בניגוד מוחלט לספר מודפס ממשי, שקדושתו אינה רק בגלל עיקר תשמישו אלא גם בגלל מהותו. שנית – כבר פשט המנהג לזרוק מחשבים לפח ולא לגניזה גם כשעיקר תשמישם לדברי תורה. שלישית – פשט המנהג גם שלא להניח מחשב על ספרי קודש, ולהיפך, להניח דברי חול על מחשב.
ויש בנותן טעם לציין למנהג נוסף שפשט, והוא לא לחשוש למחיקת שם ה' על מסך, וכמתואר בשו"ת ישא יוסף (ח"ד [=או"ח ח"ג] סי' פא). ואף שכתב שם בשם הגרי"ש להחמיר, סו"ס הודה בפה מלא שהמנהג להקל ושלא כדעת הגרי"ש. ויודגש כי הדבר מצוי לא רק בסופרים אלא גם בקרב רבים שמשתמשים במאגרים תורניים ובספרים סרוקים, מה שפחות היה מצוי בזמן הגרי"ש ובשנים האחרונות נעשה נפוץ מאוד.
ועוד יש בנותן טעם להפנות לדיון הפוסקים בעניין כתב פיזי ממשי בגודל זעיר, שהקלו שאין בו כל קדושה. מצרף התייחסות לכך בקובץ נפרד.
על שאלה ג' השיבו: לא מצאתי בפוסקים התייחסות לכך, ייתכן שיש טעם לכסות, אבל מבלי קשר לשאלות הקודמות, וזאת משום שהעניין הרוחני קיים גם באותיות של מסך. מכל מקום, נטייתי להקל שאין צורך לכסות, ושאין בזה ביזיון, ודומני שכך המנהג.
מדבריהם אני רואה שהם סומכים עצמם מאוד על המנהג, אבל לענ"ד עדיין צריך עיון בזה הרבה, וקשה להכריע על פי המנהג שנהגו אנשים בזה, אחרי שכל ענין המחשב הוא דבר חדש, וגדולי ישראל מהדור העבר לא השתמשו עדיין בזה. ומה שנהגו כלל עמך בזה אינו ראיה כל כך, כיון שלאינשי לא נראה מחשב כספר. ולדידי נראה יותר שאם המחשב נקבע רק לדברי תורה יש עליו קדושה מסוימת (ובהל' מוקצה מבואר שכלי שמשתמשים בו להתיר ואיסור אזלינן בתר רוב תשמישו כדי לקבוע אם הוא כלי שמלאכתו להתיר ולאיסור, ונראה שאצל קאמפיוטער נמי דינא הכי). וכשדנתי בזה עם גיסי, הבחור החריף משה יהודה ני"ו, העלה בזה סברא גדולה על שאלתנו השניה האם מותר להניח מחשב על הארץ, דגם אם נאמר שהאותיות הן אמיתיות וקדושות בקדושת הספר, עדיין מפסיק בינן לבין הקרקע עצם הברזל של המחשב. והוא דומה לכל ספר שמונח בתיבה, שבוודאי מותר להניח את התיבה על הארץ.
♦
והצעתי את שאלתי להגה"ג בעל אבני דרך שליט"א, וזה מה שהשיב לי:
"ישנם הרבה עמלי תורה אשר מסכמים את לימודיהם על הכתב בכדי לחדד את לימודם ולהשאיר לעצמם סיכום מבורר ומלובן של הסוגיא. בשנים האחרונות התרבו המחשבים הניידים אשר בהם מסכמים הבריות את הנלמד, שכן קיים במחשב יתרון גדול[1] על מחברת (דפים). ועתה נשאלנו האם תוך כדי לימוד מותר להניח את המחשב הנייד על גבי ספרי קודש כאשר מקליד ומעתיק מהספרים אל מחשבו.
אף שמצינו פוסקים שהחמירו שלא להשתמש בספר או להניח על גביו חפצים או דברים, יש שהקלו כאשר מדובר לצורך לימודו. באורחות רבינו (בעל קהילות יעקב ג, קסג) כתב בשם החזו"א כי "אסור להישען בידיו על הספר בשעה שלומד". אולם בספר דעת קדושים (רפב אות ג) התיר סמיכה על הספר דרך לימודו, וכן משמע משו"ת עולת יצחק (ב, רטז).
אמנם הט"ז (יורה-דעה רפב, סקי"ג) החמיר להניח ספר על גבי ספר בעת שלומד משום ביזוי, אלא א"כ הספר התחתון כבר מונח. המגן אברהם (אורח-חיים קנד, סקי"ד) צידד להקל דזה לא הוי כמשתמש בספר, דמה לי אם הספר מונח כאן או כאן. אולם נראה שגם הט"ז מודה שהאיסור הוא רק אם נראה דרך בזיון (כהשתמשות בספר קודש), אך אם עושה כן לצורך לימודו, נראה דזה לא הוי דרך ביזיון ויהא מותר. ונראה עוד דניתן לדייק מדברי הספר חסידים (תתקז) דמה שאסרו להניח קונטרסים שכתובים דברי תורה (בספר שכתוב בו תושב"ע), הדגיש את הלשון "אל יצניע", ומשמע דלכתוב שרי, דבזה אין ביזיון (אך בהצנעה כיוון שהוא משתמש בספר, יש לאסור).
בספר צדקה ומשפט (טז הערה סז) כתב כי כל שעושה לצורך לימודו, בשביל שיימנע מבזבוז זמן יש להקל. ונראה דדייק זאת מהחיי אדם (כלל לא, מח) דהתיר כל שאינו עושה להנאתו, ולפיכך כתב החיי אדם כי מותר: "להניח ספר תחת ספר שלומד בו כדי להגביה יש להתיר, ואם מונח ספר אחד לכ"ע מותר להניח ספר אחר עליו".
כאשר הוא מניח את המחשב הנייד על גבי ספר הקודש, הוא עושה זאת בשביל להקל עליו בכתיבתו והעתקת המקורות בצורה מדויקת, וזהו ממש לצורך לימודו (ולא לביזוי כתבי הקודש). כמו כן, לעיתים רבות עושים זאת בשביל הנוחות, שהרי במקרים רבים המציאות לא מאפשרת להניח על גבי שולחן הלימוד גם את ספר הקודש וגם את המחשב הנייד, ואם לא נאפשר לו להניח את המחשב הנייד על גבי הספר קודש הוא ימנע מלסכם וללבן את לימודו ע"י הכתיבה (ויצא שכרנו בהפסדנו). לפיכך נראה לי שכאשר זהו לצורך לימודו, על פניו יש סברא גדולה להקל. אולם אם הוא יוצא למנוחה[2] (או לארוחת צהרים וכדומה) בזה נראה לי דיש לאסור להשאיר את המחשב הנייד על גבי הספר קודש, אף שכוונתו אח"כ להמשיך לכתוב ולעיין בספר בו זמנית, שכן אין זה כבוד לספר.
אך מי שמחמיר בהנחת עט על גבי ספר קודש, הרי עליו להימנע גם מהנחת המחשב על גבי הספר. ואף שכתב בשו"ת אבני ישפה (ג, יב) שאין להתיר להשתמש בדבר שאין בו קדושה על גבי דבר שיש בו קדושה, וציין דבר הקיים בקולמוס (וה"ה יהא לגבי מחשב), וזו לשונו: "דאעפ"י שכתבו בו דברי תורה אין הקדושה נתפסת בגוף הקולמוס, ולכן לפי המבואר לעיל, לא מועיל מה שדעתו להשתמש בו לצורך הלימוד כי עכ"פ אין בו קדושה". לשיטתנו (שו"ת אבני דרך ח, תקפה) שרי להניח עט על גבי ספר קודש כשזה לצורך הלימוד (וכ"כ בספר חסידים תתקג: "כשמעתיק מניח על השיטה כדי שיהא מוכן למצוא התיבה").
וחזיתי דכתב בספר גנזי הקודש (עמוד נד הלכה כד) שאם מניח עט או עיפרון על הספר והוא צורך לימודו, הרי זה מותר, והעיר (סקנ"ג) שכן שמע מהגר"נ קרליץ. וראיתי בשו"ת שואלין ודורשין (ה, עד אות יג) דכתב "דבאמת אם אפשר להמנע גם מזה, בודאי הדבר עדיף. אמנם אם זה לצורך, כגון שהעט גם משמש לו כסימניה שיוכל מיד לחזור ללימודו, וגם לא יצטרך לחפש אחר עט או עיפרון ובכך יתמעט ביטול תורה, בזה בודאי דיש להקל", ונראה לי דה"ה הנחת מחשב הנייד כאשר זה לצורך לימודו כעת יש להתיר. אך אם אין זה לצורך לימוד כעת (כגון שיוצא למנוחה) עליו להימנע מזה ולהרבות כבוד וקדושה בתורנו הקדושה.
בתר עיוני בזה ראיתי דכתב בילקוט יוסף (ג, יג בהערה שם): "כן מותר לכתוב דברי תורה על גבי ספר קודש פתוח, וכגון שרוצה להעתיק ממנו איזה חידוש וכדומה, שכל האיסור אינו רק אם נראה משתמש בספר דרך בזיון, דהיינו שעושה מתחלה דרך השתמשות, אבל אם עושה כן לצורך לימוד, לא הוי דרך בזיון ומותר. וכן נוהג מרן אאמו"ר שליט"א לכתוב דברי תורה גם על ספר, ובפרט כשנצרך להעתיק מדברי הפוסקים, שרושם על הספר עצמו, ואינו חושש להחמיר בזה", ועפי"ז נ"ל דניתן להניח המחשב, דמה לי נייר או מחשב, הרי כל ההנחה על גבי הספר היא לצורך לימודו (ולא בשביל ביזיון).
אציין עוד סניף להתיר בזה, דכיום מצויים הרבה מאגרי מידע ממוחשבים אשר בהם יש הרבה ספרי קודש (כאוצר-החכמה, פרויקט השו"ת. אוצרות-משה. אוצר המנהג וההלכה ועוד) וישנם לומדי תורה אשר בעת לימודם פותחים ספרי קודש ומקורות דרך המחשב (ופעמים דע"י המחשב הנייד הוי כממש ספר ע"ג ספר, אך זהו ספר אלקטרוני). ומפאת חוסר המקום וחוסר של הספרים בבית המדרש בוחרים חלק מהלומדים לעשות זאת על ידי המחשב. ואם ימנעו מהם להניח את המחשב על גבי ספרי הקודש בהם הם לומדים (כגון על גבי הגמרא הפתוחה, להניח מחשב נייד אשר המסך פתוח עם אחד מהראשונים כגון: תוס' רי"ד) ייפגע לימודם. כמו כן, כפי שביארנו לעיל דהמחשב משמש גם כאפשרות של דף נייר בו מסכמים (ומלבנים) את הנלמד.
ומה ששמעתי דהמחשב הוא כחפץ של חולין, ואילו דפי הספר קודש נתקדשו כמובא בגמרא שבת (קטז, א) , ט"ז (יו"ד סו"ס רעא) ובמשנה ברורה (שלד, סק"ב), נראה דלצורך לימודו מקלים גם בדבר של חולין, כפי שהתירו להשתמש בלימודו בעט וכדו'. בעניין שאלתנו כתב לי הגר"א נבנצל "אם אי אפשר בלא זה (הנחת המחשב ע"ג ספר הקודש) אולי מותר" (וע"ע בדבריו בקונטרס אהל יעקב, כבוד וקדושת הספרים עמוד כה שאלה מז)[3].
העולה לדינא: כאשר משתמש במחשב הנייד לצורך לימודו כפתיחת ספר קודש (כגון: אוצר החכמה) או לסכם, להעתיק וללבן את לימודו מותר לו להניח את המחשב הנייד על גבי ספר קודש דזה לצורך לימודו. אולם זאת בתנאי שזה בעת שצריך ללימודו. אך אם אינו צריך זאת כעת (כגון: יוצא למנוחה) אין לו להשאיר את המחשב הנייד על גבי ספר קודש, אף שמתכנן להמשיך להשתמש בשניהם יחדיו בחזרתו. ודעת בעל שו"ת דברות אליהו שאין להקל בזה כמבואר בנספח (וכן דעת בעל שו"ת שואלין ודורשין).
בברכת התורה
אלחנן פרינץ - מח"ס שו"ת אבני דרך
♦
תוספת בזה מאת הרה"ג אליהו אברז'יל (מח"ס שו"ת דברות אליהו):
איתא בגמרא מנחות (לב, ב): "אמר רב חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת עליה וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת והדר יתיב במיטה קסבר אסור לישב על גבי מיטה שס"ת מונח עליה ופליגא דרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה". ופסק הרמב"ם בהלכות ספר תורה (י, ו) ואסור לישב על מיטה שספר תורה עליה. ובשו"ע (יו"ד רפב, ז) ג"כ פסק כן, אסור לישב על המטה שס"ת עליה. וכתב הבאר היטב (סק"ה) וראוי להחמיר שיהא מקום הס"ת גבוה ממנו עשרה טפחים ולא יפחות משלשה טפחים וכו' ונראה דמידת חסידות קאמר, אבל מדינא סגי בגובה טפח לכו"ע, ש"ך. עכ"ל. הרי דפסקו כרב הונא. אבל התוס' שם (ד"ה 'דאמר רבה') פסקו כרבי יוחנן דמותר לישב על מיטה שס"ת מונח עליה, עיי"ש.
והנה אם דבר זה נאמר גם בספרי דפוס של ימינו או לא. הנה הרמ"א שם אהא דפסק מרן השו"ע ד"אסור לישב על המטה שספר תורה עליה" וע"ז כתב הרמ"א ונ"ל דה"ה שאר ספרים עכ"ל. וכתב הגאון תורה לשמה (שו) פשיטא לן דאסור להצניע נייר וכיוצא תוך ספרי קודש הן שהם בכ"י הן שהם בדפוס הן בסידורים של תפלה הן בספרי משנה וגמרא והלכות, שכולם יש בהם קדושה ואסור להשתמש בהן לצרכו משום בזיון וכו' עכ"ל. הרי פשיטא ליה דספרי דפוס של זמנינו יש בהם קדושה, ע"ש. וכן הוא בשו"ת רב פעלים (ב אורח-חיים כד) וז"ל כי באמת כל גדולי האחרונים שלמים וכן רבים ס"ל דהדפוס הוא כתיבה ממש ויש לכל ספרי הקודש הנדפסים דין כתיבה ממש כדין הנכתבים בקולמוס... במעלת דספרי קודש לא דוקא בכתיבה, אלא ה"ה אותם שהם בדפוס. ע"כ.
אולם יש פוסקים הסוברים דאין קדושה בספרים הנדפסים וכמבואר בספר הרוקח (רפ) שדפוס אינו ככתב. וכן בשו"ת בארות המים (אורח-חיים ג) שהמקל בענייני צניעות בפני ספרי הלימוד שנדפסים יש לו על מי לסמוך "והמחמיר תע"ב". ובשו"ת אהלי יוסף מולכו (ב) ומובא בשו"ת יביע אומר (ד יו"ד כ אות ב. ד, כא אות ד. ט יו"ד כג אות ב) בשם הרדב"ז (ג, תקסו) עיין שם. ובשו"ת יחוה דעת (ו, נז), לענין ס"ת ומזוזות בדפוס. ועיין ט"ז (יורה-דעה רעא, סק"ח) שהספרים הנדפסים בדפוס יש בהם קדושה גמורה. ע"ש.
ועיין עוד בשערי תשובה (שלד) בשם הגאון שבות יעקב דגם הנדפסים על ידי עכו"ם יש בהם קדושה להצילם מדליקה, כאילו נדפסו ע"י ישראל. וא"כ ודאי שאסור לנהוג בהן בזיון. וכתב ע"ז השדי חמד (ב עמוד 266) לדייק מזה דהנדפסים על ידי ישראל אין שום ספק שיש להם קדושה ע"ש, ובפתחי תשובה (יו"ד רפב, סק"ח) הביא דברי החות יאיר דספרים הנדפסים על ידי ישראל יש להם קדושה. וכן הוא בשו"ת אור נעלם (א) שכתב דספרים הנדפסים יש להם קדושה. וכן כתב הגאון יעב"ץ בקונטרס אבן בוחן (פנה ב אות ל) בספרו מגדל עוז שכתב דפוס כתיבה מעלייתא היא לכל מילי. כן היא הסכמת כל האחרונים, עיין שם. וכן נראה דעת הגאון החזון איש (יו"ד קסד, סק"ג) דספר הנדפס בזמנינו יש בו קדושה.
והנה מרן הב"י (יו"ד רפב) כתב וז"ל: וכתב רבינו מנוח אית דאמרי דוקא ספר תורה אבל שאר ספרים לא מחמירינן בהם וטוב להחמיר ודוקא שלא בשעת בית המדרש. אבל בזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים. וכן היה הרב משולם מברדיש נוהג וכ"כ בספר אורחות חיים בסוף ספרו ונראה שאין להקל בדבר, ע"כ. וזו היא דעת הרמ"א הנ"ל. אולם דעת מרן השו"ע שהשמיט הלכה זו משמע דלא סב"ל וכבר האריך בזה החיד"א בשם הגדולים (באות בדק הבית בשם השבות-יעקב ב, לו). ובשו"ת שיח כהן (ג), דכיון שהשו"ע השמיטו מהלכה בשו"ע נראה שחזר בו. ובברכ"י (שב, סק"ד) דאם לא הביאו בשו"ע שמעינן דלא סב"ל להלכה, ע"ש. ועיין בשו"ת יביע אומר (ט, כב) שדעת מרן היא שדוקא בספר תורה יש לאסור לשבת באותו ספסל. אבל לא בשאר ספרים ומה שכתב הרמ"א והוא הדין שאר ספרים זהו טעמא דנפשיה, אבל מרן השו"ע לא סובר כן. עיין שם.
והנה איתא בגמרא מגילה (כז, א) אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים. ופסקה הרמב"ם (הלכות ספר-תורה י, ה) וז"ל: מותר להניח ספר על גבי ספר, ואין צריך לומר על גבי החומשין. ומניחין חומשים על גבי נביאים וכתובים. אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי החומשין. ולא חומשין על גבי ספר תורה, ע"כ. וכן הוא בשו"ע (יו"ד רפב, יט) [ועיין בשו"ת שבט הקהתי (ב, שא) דדין זה דאין מניחין נביאים וכתובים על חומשין אפילו על חומש אחד מחמשת החומשים, ושכן מבואר ברש"י על הגמרא שם אפילו שאין בו אלא חומש אחד] ושם בשבט הקהתי (סק"ד) כתב דאולי בחומשים הנדפסים יש בהם קדושת חומש ולא להניח עליהם נביאים וכתובים ושאר ספרים. אולם עיין לגאון ערוך השלחן (יו"ד רפב, סקכ"ב. רפג, סק"ו) שכתב דמה דאסור להניח נביאים וכתובים ושאר ספרים על חומשים, זה דוקא בכתובים על קלף לשם קדושת ספר תורה, אבל כשלא נכתבו לשם קדושת ספר תורה, וק"ו כשכתובים על נייר וק"ו בחומשים הנדפסים קדושתם שוה כמו נביאים וכתובים, ע"ש.
אולם בספר שמירת כבוד הספרים (עמוד שטז) כתב בשם הגאון הגרש"ז אוירבך דברי ערוך השלחן לא התקבלו. וכן בשו"ת עולת יצחק (ב, רטו) דחה דברי ערוך השלחן ומסיק לדינא שאין מקום להקל להניח ספרים על גבי חומשים, אפילו על חומשים שנדפסים שלא בקדושה, ע"ש.
וראיתי בט"ז (יו"ד רפב, סקי"ג) שכתב וז"ל: נראה לי דאותן שנוהגים בשעת לימודם בספר ורוצה להגביה הספר שלומד פושט ידו ולוקח ספר אחר ומניח תחת זה שלומד. דאיסורא איכא משום בזיון, כי בזה מבזה הספר להיות לו לתשמיש מה שיכול לעשות בעץ או באבן, עכ"ל.
אבל המגן אברהם (או"ח קנד, סקי"ד) חלק על הט"ז וכתב להתיר להניח ספר תחת ספר וכ"ש אם עושה כן כדי ללמוד. עיין שם. ומובא בספר קדושת בית הכנסת (בקונטרס כבוד הספרים עמוד שיד) שהביא בשם הגרש"ז אוירבך שנהגו להקל כמו המגן אברהם, ושכן הוא בספר גנזי הקודש (דף נ הי"א) פסק כן כדברי הג"א. אלא שיש להקפיד שלא להניח גמרא וכדומה על תנ"ך. אולם בילקוט יוסף (ב דף שכג הלכה כא) כתב בשם מרן הגאון הגר"ע זצ"ל שנכון שלא לקחת ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו כדי שיהיה נוח ללמוד ורק אם הספר כבר מונח לפניו אז מותר להניח הספר השני על גביו ע"ש.
והנה כתב הב"ח (יו"ד רעז) שלא יצא אדם לחוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה דלאו דוקא ספר תורה אלא הוא הדין בשאר ספרים. וכן פסק הקול יעקב (שם סק"ג). ובספר יוסף אומץ (יוזפא עמוד 278) כתב ראיתי מקפידין שלא ללכת כשהספר פתוח אפילו כשדעתו לחזור לספר. והטעם משום בזיון לספר. וגם חשש שמא יפול עליו עפר או דבר גנאי עיי"ש. ובש"ך (שם סק"א) כתב שיש מלאך אחד על מי שמניח ספר פתוח שמשכח תלמודו, ע"ש.
והנה בספר שמירת כבוד הספרים (עמוד רפד) וז"ל בסעיף סו: יש לדון האם אדם שכתב דברי תורה במחשב ומסך המחשב דולק אם זה כמו להשאיר ספר פתוח ולצאת, ע"כ. וצדדי הספק כתב שם דאם החשש של לכלוך אין כאן שהרי זכוכית מבדילה שאין הלכלוך יכול להגיע. וגם משום בזיון אין כאן שהרי המסך עצמו אין בו קדושה, שהרי אפילו בכתב שם ה' על המסך מותר למוחקו. ושכן היא דעת הגרב"ץ אבא שאול זצ"ל ולא פשט בנדון עיין שם.
הרי דמספקא ליה אם מחשב יש לו דין ספר ויש הסוברים דאפילו מותר למחוק שם ה' שבו ואין זה כתב. וא"כ לפ"ז יהא אסור להניחו על ספרי קודש.
זאת ועוד הנה בשו"ת אבן יקרה (ב, לג) ומובא ביביע אומר (ד, כ אות ב ובסי' כא אות ד) דנשאל שם אם מותר ליכנס לבית הכסא עם תנ"ך שנעשה ע"י צילום פוטוגרפי באותיות קטנות עד שאי אפשר לקרות בו אלא בעזרת זכוכית מגדלת דפסק שאין שום קדושה בתנ"ך כזה, שהואיל ואין האותיות ניכרות לעין רואה רק ע"י זכוכית מגדלת פי כמה וכמה מהכתב אין לזה דין כתב כלל, שאנו אין לדון בכל מקום אלא מה שעינינו רואות במראה ולא בחידות. והא ראיה שהרי בכל גוף מבעלי חיים יש בו נקבים דקים טבעיים מעבר לעבר ואם היינו מסתכלים בכלי שמגדיל הראיה הלא לא תמצא שום בהמה חיה ועוף כשרה לאכילה כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים מעבר לעבר. אלא ודאי שכל שאינו נראה לעין אדם בלי מגדלת הראות אין לדון עליו. וה"נ באותיות שאינם ניכרות לעין מרוב קוטנם אין עליהם תורת כתב, אעפ"י שע"י זכוכית מגדלת אפשר לקרותן. ולכן מדינא אין בתנ"ך כזה קדושה כלל. ומ"מ למעשה כיון שיש שמות הקדושים בתנ"ך חלילה לנהוג בהם מנהג בזיון, עכ"ד. וכן היא דעת התפארת ישראל (עבו"ז ב, ו), בדין דגים שקשקשיהם נראים לעין רק ע"י זכוכית מגדלת אין זה נקרא קשקשים, וכן הוא בשו"ת ישא איש (יו"ד א).
וא"כ לפ"ז ק"ו הוא אם במקום שיש כתב אלא שקשה לקוראו בעין רגילה אין כתב זה נחשב לכתב ואין לו שום קדושה, על אחת כמה וכמה בכתב המחשב שאינו כתב כלל אלא נקודות אור בלבד שמאירים כאותיות אבל אין כאן אותיות כידוע. ואין בו שום קדושה ויה' א"כ אסור להניחו על ספרי קודש. ועל אחת כמה וכמה אם מוקלד בו תורה בשפה אחרת כמו אנגלית וכדומה דאסור להניחו על גבי ספרי קודש.
המורם מכל האמור:
אסור להניח מחשב אפילו מוקלד בו דברי תורה על גבי ספרי קודש דאין בו שום קדושה וק"ו אם הדברי תורה הכתובים בו הם בשפה אחרת, כמו אנגלית וכדומה.
♦ ♦ ♦