י"ג לחודש כסלו ה'תשפ"ו, יוד"ר דבת עין זיע"א
לכבוד איש אשר בתורה מתגבר, איש המעלה, לשבח ולתהלה, הרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מו"צ בבית ההוראה בירורי חיים, מח"ס גם אני אודך י"ח ופרדס יוסף החדש ה"ח. אחר מבוא הברכה והשלום.
ע"ד שאלתו, האם שרי לעשות טהרה לאשה נפטרת ב"מ, ע"י אשה ששופעת, ובימי ליבונה.
♦
תשובה
הנה ביסוד הדברים ע"ד הליכת אשה בימי טומאתה לבית החיים והמסתעף, ראה מה שכתבנו בשו"ת בירורי חיים (ח"ז עמ' רנח), ומשם יתד ופינה ושורש לנידוננו.
בספר קונטרס היחיאלי להגאון רבי יצחק אלפייה זצ"ל (בית עולמים פט"ו אות לח) הביא שאשה בזמן ששופעת אין לה לגעת במת. וביאר טעמו של דבר, כי בהיות הנשמה נמצאת על יד הגוף עד הקבורה, יש להיזהר שלא תיכנס אשה אשר איננה טהורה לחדר המת, ואזי ח"ו תגרום סילוק השכינה וצער לנפטר. ופעמים מחמת כוח הטומאה אשר שם, הנשמה בורחת מעל הגוף, ואז למזיקים יש כח ורשות לפגוע בגוף ח"ו[1]. ע"כ. ולכאורה לא חזינן בדבריו כלל דאיירי אף באשה שכל מטרת ביאתה ונגיעתה אך למען צרכי המת, שעושה לה טהרה, כמבואר בשו"ע. וכיון שכן מאן יימר לאסור.
האם יש מקום לחלק בין ימים ששופעת לימי טומאה שאינה רואה
♦
א. ב.
ובשוחחי על זה עם הרה"ג ר' יעקב רוז'ה שליט"א, רב חברא קדישא - גחש"א תל אביב והמחוז ורב ארגון זק"א, ואמר לי 'שאין לאשה ששופעת לעשות טהרה לאשה ב"מ'. אבל בימי ז' נקיים יכולה לעשות טהרה למת. וכ"ה בספרו קץ הימין (עמ' יג אות ז'), ולא הביא שום מקור לדבריו.♦
ג.
וראיתי בשו"ת קב חיים להגאון רבי חיים צבי עהרנרייך זצ"ל [מח"ס קצה המטה על מטה אפרים] (סימן צב) שדן ממש בנד"ד, וכתב דבאמת לא ידע מאין יצא מנהג זה שנשים שאינן מטוהרות אינן מתעסקות עם טהרת המת. והביא משו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן סח) מהא דכתב בסידור האריז"ל שלא לילך על הקברות בכל עת[2] מחמת הרוחות המצויים שלא יתגרו בו, הנה דייקו בלשונו שלא לילך בכל עת ובכל שעה לבית החיים והיינו שלא לצורך, וכמ"ש שם בלשונו דמלבד לצורך הלוית המת, וממילא ה"ה שאר מצוה והשתטחות על קברי צדיקים (אף שיצטרך בעל כרחו לעבור דרך שארי הקברים) הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע, ושלוחי מצוה 'אינן ניזוקין בגופן כ"ש בנשמתם' הן בהליכתם והן בחזירתם, ואדרבא יושעו בזכותם ויתקבל תפלתם בכל משאלותם לטובה ע"כ (מנחת אלעזר), ומעתה העלה (קב חיים) כל שכן בנד"ד שרצונה לקיים מצות גמילות חסד של אמת, ואפילו יש די מתעסקים בלעדה, ג"כ עוסקת במצוה היא. וכ"ש בישוב קטן שאין שם די נשים בלתי נדות לצורך ההתעסקות ודאי הוי שומר מצוה לא ידע דבר רע. ובפרט בימי ליבונה בודאי לית ביה מיחוש כלל[3], ואדרבה מצוה איכא ע"כ.וכן ראיתי בספר טהרת הבית (ח"ב עמ' ריז) שהעלה להילכתא, להתיר לעשות כל צרכי הנפטרת ע"י אשה בנדתה אף בימים ששופעת. ע"כ. וכן אמר הרב יוסף שלמה רחמים שליט"א, מראשי חברא קדישא - גחש"א תל אביב וחולון, דאצלם אין מקפידים בזה כלל, והנשים עושות טהרה למתים אף בימים ששופעת. עכ"ד.
♦
העולה מן הדברים: שרי לעשות טהרה לאשה נפטרת ב"מ, ע"י אשה ששופעת, וכן בימי ליבונה. דשומר מצוה לא ידע דבר רע.
♦ ♦ ♦