הערה על מאמרו של הרב ישראל מרילוס "סוד הלוח של הלל הנשיא" (עמוד קנ"ה)

ראיתי את המאמר הנפלא של הגאון הרב ישראל מרילוס שליט"א על "סוד העיבור", ראשית יש"כ על הבאת מאמר נפלא זה אשר פותח בפני רבים דלתות לחדרים שהיו נעולים בפניהם בתורה. אנא המשיכו להביא כהנה וכהנה מהרב מרילוס ובסגנונו.
וברצוני להעיר שתי הערות:
א. על אף שהאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים זצוק"ל מסאטמר זצק"ל היה בר פלוגתא לאדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון זצוק"ל מליובאוויטש, אך אימץ גם הוא את עיקרון השמש הרוחנית והשמש הגשמית בברכת החמה. בנוסף בדרך הזו מבאר את שיטתו של ר"ת הסובר שיש שתי שקיעות בשמש, שהשקיעה השניה שלא נראית לעין היא שקיעת השמש הרוחנית (הובא בספר ברכת החמה כהלכתה מאת ר' מנחם מענדיל גערליץ). ומתאים לשיטתיה של ר"ת על המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, שאחד מדבר בבריאת העולם הגשמית ואחד מדבר בבריאת העולם הרוחנית.
ב. לגבי מה שהביא בשם הרבי מליובאוויטש זצוק"ל, שבכוחם של בית דין לכוון לרגע שמתרחש המולד הרוחני, לא ברור מה הסיבה ומה המסובב. האם הסיבה הוא המולד הרוחני וזה גורם לבית דין (המסובב) לקדש את החודש ביום זה. או להיפך, שהגורם לרגע מולד הרוחני (המסובב) הוא בית הדין (הסיבה), כלומר, בכך שבית דין מקדשים את החודש בזה הם גורמים למולד הרוחני להתרחש.
ולהוסיף מדברי הש"ך שהביא דברי הירושלמי עה"פ הוי לא-ל גומר עלי.
ג. ובעניין מניין שני ביהמ"ק ראשון ושני, יואר כי מצינו גם במניין המצוות שראשונים כמלאכים נטו מדברי רב שמלאי בגמרא, שאמר שתרי"ג מצוות הן. וגם הרמב"ם וכו' שעשו מניין להשלים התרי"ג מנו הרבה יותר מצוות - אלא שחידשו כללים מחודשים להוציא מצוות דאורייתא מסויימות מן המניין כדי שיתאים לדברי הגמרא. דומני שמש"כ בהקדמת הרמב"ם שאין לחלוק על דברי הגמרא שהיא סוף הוראה, היינו דווקא בהוראה ולמעשה. ולעיונא שרי ובוודאי במקום שאפשר לעיין וליישב. ומצווה ליישב. וכאן המקום לבקש שיואיל בטובו הגאון הרב מרילוס ויפרסם המאמר שרמז עליו ביישוב שנות סדר עולם ובפרט הימים המוזכרים בחז"ל בקיום בתי המקדשות.
ביקרא דאורייתא
הרב דוב לודמיר
רב ק"ק דרכי אב, בני ברק
♦

תגובת המחבר

יש"כ על ההערות שלכם על המאמר.
על הערה הראשונה, שמחתי מאד שהבאתם את דבריו של האדמו"ר מסאטמר זצק"ל, לא רק מפני שהם תואמים עם ביאור האדמו"ר מליובביץ זצק"ל אלא בעיקר כי התבוננתי בדרוש שלו ושם מוזכר בשתי שורות ממש את היסוד העיקרי מהמאמר שלי, שסוד העיבור מתייחס על למעלה ולא על העולם הגשמי. וז"ל: "ויש להסביר הדבר על פי שכתוב בספרי הגאון מווילנא ובספרי הרמח"ל שכמו שיש כח השמש הגשמיות כך יש למעלה כח רוחני שמש אחר, ועל זה השמש אמרו חז"ל שנכנס בעובי הרקיע רק זה לא יכלו לגלות לחכמי אוה"ע כמו שלא רצו לגלות סוד העיבור על כן הוכרחו להודות להם שהרי לא יכולין לברר אותו להם וכו'".
בדרך אגב, שמתי לב ששני האדמו"רים חידשו תורה זו באותה שנה בשנת תשי"ג (שהייתה שנת ברכת החמה). האדמו"ר מליובביץ דיבר על זה באחרון של פסח והאדמו"ר מסאטמר דרש חידוש זה למחרת ביום אסרו חג של פסח.
בנוגע להערה השנייה שלכם, טוב שעמדתם על השאלה הזו האם הסיבה למולד הרוחני הוא קידוש החודש של בית דין או להיפך, שהמולד הרוחני הוא הגורם לבית דין לקבוע ביום זה ראש חודש. לכתחילה לא רציתי להעמיס חומר רב מדי במאמר שלי, אבל בלי להאריך בענין זה, מובא שיש שתי הנהגות בעולם: הנהגה כפי שהקב"ה ברא את העולם עם חוקים מסודרים מששת ימי בראשית, שהיא ההנהגה הטבעית. באופן זה יש את כל החוקים בעולם וגם את שנת החמה הרוחנית והמולד הרוחני והם תמיד קבועים: שנת החמה הרוחנית היא 365 יום ושש שעות, והשיעור בין מולד למולד בעולם הרוחני עומד על 29 יום 12 שעות ו-793 חלקים שהוא מקביל למולד האמצעי מעולמנו הגשמי. ההנהגה השנייה, היא התלויה בבני אדם כמו שכתוב בקהלת (ג, יא): "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", שהקב"ה נתן לעם ישראל שדוקא הם ע"י "עבודת השם" הם יקבעו מה שקורה בעולם.
ויפה הבאתם במכתבכם מדברי הש"ך (יורה דעה סימן קפט ס"ק יג) שהביא דברי הירושלמי בנדרים (פרק ו סוף הלכה ח) עה"פ (תהילים נז, ג) "הוי לא-ל גומר עלי", שכאשר בֵּית דִּין עיברו את השנה או החודש זה פועל שינוי בטבע ואפילו בגוף האדם. ובהנהגה הזו גם העניינים של למעלה תלויים לפי עבודת האדם למטה. ובמקרה שלנו, התורה קבעה באופן שלא משתמע לשני פנים: "אַתֶּם" - בֵּית דִּין - אפילו שוגגין , "אַתֶּם" אפילו מזידין "אַתֶּם" אפילו מוטעין, שהתורה קבעה שהמולד הרוחני וממילא קידוש החודש והחגים תלויים בבית דין, ולא מחייב שיהיה זה דוקא המולד הנ"ל (המולד הטבעי). הלל הנשיא כשקידש את כל השנים עד ביאת המשיח בב"א קידש אותם לפי המולד האמצעי (בהשפעת הסוגיה של סוד העיבור), אע"פ שהיה יכול לקבוע באופן אחר, כי המולד הרוחני ממילא תלוי בקידוש שלו.
בברכה והצלחה
ישראל מרילוס
♦