סוגיית הגמ' בשבת
איתא במתני' בשבת (יא, א): "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא, ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו". ובגמ' שם (יב, א) איתא: "איבעיא להו לא יפלה את כליו ביום שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא, דתניא אמר רבי אליעזר ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל, ולא יקרא לאור הנר שמא יטה, או דילמא תרוייהו שמא יטה". דהיינו, הגמ' מסתפקת אי הטעם שאין להפלות את בגדיו הוא משום שאסור להרוג כינים בשבת, או"ד שרי להרוג כינים בשבת, אך אנו חוששים שמא יטה את אור הנר כדי לבדוק טוב יותר את בגדיו (וכעין לא יקרא לאור הנר). ומסקנת הגמ' היא דאין החשש אלא שמא יטה.ובהמשך הגמ' איתא: "המפלה את כליו, מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול". ופירש רש"י שם: "מולל וזורק – בשבת, מולל להתיש כחן שלא יחזרו אליו ובלבד שלא ימול בדוחק ויהרוג. דסבירא ליה הריגת כינה שבות. ואבא שאול כר"א ומחייב חטאת הלכת גזרינן מלילה שלא יהרוג".
א"כ לפי שתי השיטות הנ"ל הריגת כינים אסורה בשבת, לדעת ת"ק משום שבות, ולדעת אבא שאול הוא איסור דאורייתא, וכדעת ר"א. אולם בתוס' שם פירשו באופן אחר מחלוקת זו (ד"ה נוטל): "נראה לפרש דאבא שאול כרבנן וגזר מלילה דכינה אטו מלילה דפרעוש ומלילה דפרעוש שמא יהרוג וכולה חדא גזירה היא". אם כן, אבא שאול מודה לדעת רבנן דאין איסור מדאורייתא להרוג כינים בשבת, אך הוא סובר שיש לאסור מלילת כינים, כדי שלא יבוא בסופו של דבר להרוג פרעושים.
ובהמשך מביאה הגמ': "אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול. רבה מקטע להו, ורב ששת מקטע להו. רבא שדי להו לקנא דמיא. אמר להו רב נחמן לבנתיה קטולין ואשמעינן לי קלא דסנוותי". רש"י על אתר פירש (ד"ה מקטע) שכל אותם האמוראים היו הורגים כינים בשבת. אמנם בתוס' שם כתבו (ד"ה רבה): "מפרש ריב"א בחול וקאי אדרב הונא דקאמר זהו כבודו ואפילו בחול, ואנן סמכינן ארש"י דפי' בשבת".
אמנם נראה שגם הריב"א אינו מתכוון לחלוק הלכה למעשה ולומר שאסור להרוג כינים בשבת, שכן מסקנת הגמ' היא: "רשב"א אומר אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי ובית הלל מתירין". ואם כן, הלכה כבית הלל שמותר להרוג כינים.
מכל מקום, בכל סוגיא זו אין מבואר לא טעמם של האוסרים ולא טעמם של המתירים. מה נשתנתה כינה משאר בעלי חיים שמותר להורגה. אכן, לקמן (קז, א) איתא במתני': "שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור והצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור".
ובגמ' שם (ע"ב): "החובל בהן פטור – הא הורגן חייב, מאן תנא א"ר ירמיה ר"א היא דתניא ר"א אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת מתקיף לה רב יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא בכינה דאינה פרה ורבה, אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, ר"א סבר כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבן סברי כאילים, מה אילים דפרין ורבין, אף כל דפרה ורבה".
אם כן, נקודת המחלוקת בין ר"א, האוסר הריגת כינים בשבת, לחכמים, המתירים הריגת כינים בשבת, נעוצה בשאלה כיצד יש ללמוד את איסור הריגת בעלי חיים בשבת. כו"ע מודים שאיסור זה נלמד ממלאכת המשכן, מהאילים המאדמים שנשחטו במשכן לצורך עורותיהם. אמנם, לדעת ר"א יש לדמות את כל בעלי החיים לאילים מצד מה שהם חיים. וכשם שהאילים חיים ואסורים בהריגה, כך גם כינים חיות ואסורות בהריגה. אך חכמים ס"ל שיש לדמות מצד מה שהם פרים ורבים, וא"כ כינים שאינן פרות ורבות אינן בכלל האיסור הנלמד מאילים.
ממשיכה הגמ': "א"ל אביי וכינה אין פרה ורבה, והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים. מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והתניא טפויי וביצי כינים, מינא הוא דמיקרי ביצי כינים". אם כן אין חולק על כך שאין הכינים פרות ורבות ואינן מטילות ביצים.
♦
ב.
הכרעת הפוסקים
הכרעת כל הראשונים היא שמותר להרוג כינים בשבת, וכדברי בית הלל. בדברי רבים מהראשונים מופיע הטעם, כי הכינה נוצרת מזיעת האדם ואינה פרה ורבה[1]. וכן פסק הרמב"ם בפשיטות (פי"א מהל' שבת ה"ג): "המפלה כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן. ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה". גם הטור (או"ח סי' שטז) והשו"ע (שם סעיף ט) פסקו כי מותר להרוג כינים בשבת.במשנה ברורה (שטז סקל"ח) נפסק: "הטעם דמחלקינן בין פרעוש לכינה הוא, דכל מלאכות דשבת ממשכן ילפינן להן, וילפינן מיתת כל בעלי חיים לחיוב משחיטת אילים מאדמים שהיו במשכן בשביל עורותיהן, ולאו דוקא על ידי שחיטה, דהוא הדין על ידי הכאה וחניקה או נחירה וכל כהאי גונא, כיון שבא על ידי זה נטילת נשמה, חיב, ואמרינן מה אילים מאדמים שפרים ורבים אף כל שפרים ורבים, לאפוקי כנה דאינה באה מזכר ונקבה אלא באה מן הזעה, לא חשיבא בריה, אבל פרעוש אע"פ שגם היא אינה פרה ורבה, מ"מ כיון שהויתה מן העפר, יש בה חיות כאלו נברא מזכר ונקבה, וחיב עליה משום נטילת נשמה, ואפילו אם הפרעוש עוקצו אסור להרגו".
♦
ג.
הערעור מכח השתנות הטבע
עם זאת, כיום אנו יודעים בצורה ברורה כי הכינים אינן נוצרות מאליהן, אלא פרות ורבות ככל שאר מיני בעלי החיים. לאור ידיעה זו, נשאלת השאלה האם בימינו מותר עדיין להרוג כינים בשבת?ובאמת, עניין זה כבר היה ידוע בימי קדם. וכך כותב בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים (על השו"ע שם): "כנה מותר להרגה – מה דקשה על פי החקירה, על דארז"ל דאינה פרה ורבה"[2]. ניתן לראות כי כבר בימי החוות יאיר (לפני כ-300 שנים) מדובר היה בשאלה מוכרת.
עדות נוספת מאותם הימים על שאלה זו, אנו מוצאים בספר פחד יצחק לרבי יצחק למפרונטי (ערך צידה), אשר מעתיק תשובה שכתב רבי יהודה בריאל ממנטובה, ואלו דבריו: "בתשובתי זאת נשאלתי אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים, האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה, מותר להרוג כנה בשבת. והשיבותי שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אומות העולם... ואין צורך למאמין לבקש ממקום אחר ראיות וטענות אף על פי שישנן רבות ועצומות, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור... ואם כן אין לזוז ממה שנפסק על פי גמרתנו, אפילו כל רוחות החקירות האנושיות שבעולם באות ונושבות בו, כי רוח ה' דבר בנו. אכן חסר דעת החוקר ואין שכלו מגיע לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית, כי רב היא... וחכמי אומות העולם לא ידעו ולא הבינו בטבע כי אם שטחיות הדברים הנראה לעין ולא פנימיותם כאשר השכילו מקבלי מעשה בראשית".
בהמשך דבריו אמנם מנסה רבי יהודה בריל ליישב את דברי חז"ל עם דברי החוקרים כי כל בעלי החיים נולדים מביצה, וכותב כי אף על פי שאנו רואים שהכינים נוצרות גם כן מביצה, מכל מקום שמא ביצה זו נוצרת מהזיעה[3]. אולם ברור כי עיקר טעמו שלא לשנות את הדין הוא משום שדברי החוקרים נדחים מחמת דברי חז"ל הקדושים.
אולם, רבי יצחק למפרונטי מביא תשובה שהשיב לר"י בריאל, ואלו דבריו: "ראיתי פסק מעכ"ת על הכנים, ואמרתי יישר ויישר אע"ג דמנגד לסברא בכל מכל כל, יען כי להחמיר ולא להקל אנן קיימין... והחוקרים הודיעו בראיות ברורות דאין מין בא מן העפוש ואין הביצים מתהוים מן הזיעה אלא מן הבעלי חיים". בתחילת הסימן הוא כותב גם כן את דעתו הלכה למעשה: "ואני הצעיר הכותב אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים, וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, אם כן שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה, ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת".
יצוין כי בספר הברית (ח"א מאמר יד פי"ח) מתעמת באופן ישיר עם דברי החוקרים כי הכינה אינה נוצרת מן הזיעה. הוא כותב להוכיח כי אכן הכינה נוצרת מן הזיעה, מכך שגם אם יתרחץ האדם וילבש את בגדיו באופן מהודק, שאף כינה מבחוץ לא תוכל להיכנס, עדיין יעלו כינים על בשרו. עם זאת, הוא אינו מזכיר את הנידון ההלכתי הכרוך בשאלה זו.
גם במשך חכמה (בראשית ט, ט) כותב בקצרה: "הנה בתבה לא היו רק מי שנולד ופרה ורבה וכמו שאמר להחיות זרע, אבל הנולדים מהעפוש ומהאשפות לא היה צריך להכניסם בתבה, ועם אלו המינין לא הקים את בריתו, כי העיקר כדברי רבינו במורה [נבוכים] פרק ע"ב מח"א, שהם אינם מכוונים ביצירה, אבל נתחייבו להכרח מזג החומר ונכללו באומרו לשחת הארץ והבן. ולפ"ז מובן טעם חכמים דפטרי בהורג מינין שאינן פרין ורבין כמו כנים בשבת".
כוונת דבריו, כי הכינים כלל אינן מוגדרות בתור בעלי חיים, אלא הן כעין חוק טבע אשר אחת לכמה זמן הן נוצרות. ומטעם זה לא הוצרך נח להכניסן לתיבה, שאינן בכלל בעל חי, ומטעם זה התירו חז"ל להרוג כינים בשבת.
ולעניין הלכה למעשה, נחלקו בזה פוסקי דורנו.
♦
ד.
הפוסקים המתירים בימינו
בספר מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 355 הערה 4), הביא העורך הרב אריה כרמל קטע ארוך בשם המשגיח הג"ר אליהו דסלר בעניין השתנות הטבעים בהלכה. בתוך הדברים נידונה גם סוגיית הכינים בשבת, ושם נקט כי שמא הכינים אינן נחשבות כפרות ורבות משום שתחילת ברייתן הייתה באופן שאינן פרות ורבות, ואף על פי שכיום הן פרות ורבות, מכל מקום אכתי הן מוגדרות כמין שאינו פרה ורבה.ומכל מקום, דעת הרב דסלר היא כי אין ההלכה משתנה אף על פי שלכאורה השתנה הטבע. כי את ההלכה הפסוקה ידעו חז"ל בקבלה מדורי דורות, אבל בעניין ההסברים הטבעיים, אין ההסבר מחייב את הדין, אלא להיפך, הדין מחייב את ההסבר. והטעם הנזכר בגמ' בהכרח אינו הטעם היחידי לדין זה, אלא חכמים נתנו את הטעם לפי המקובל בזמנם, אך כיום חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו.
בשו"ת היכל יצחק (או"ח סי' כט) כתב כי אף על פי שכיום אנו יודעים שהכינים אינן נוצרות מן הזיעה אלא פרות ורבות, מכל מקום לענין הלכה אין לנו אלא דברי חז"ל שמותר להורגן בשבת.
בספר שלמי ניסן (פרק האורג עמ' רסב) מביא בשם הג"ר דב יפה ששמע מהחזון אי"ש, כי אף בימינו מותר להרוג כינים בשבת משום שאף על פי שהוכח שהן גם פרות ורבות, מכל מקום לא הוכח שאינן יכולות להיווצר ללא פריה ורביה. וע"כ אכתי הן מוגדרות כמין שאינו פרה ורבה.
בספר גביע הכסף (שבת יב, א) הובא בשם הג"ר בן ציון אבא שאול, כי הכינים מוגדרות כאינן פרות ורבות משום שבתחילת ברייתן כך היו. ואף על פי שנשתנה הטבע ברבות השנים, מכל מקום ההלכה היא בתר עיקר ברייתן.
הסבר שונה לעניין זה, הביא הג"ר אביגדור נבנצל בשם הג"ר שלמה זלמן אויערבך (ביצחק יקרא סי' שטו ס"ק לח): "חז"ל קבעו את ההלכה לפי מראית העין, שכינה לא פרה ורבה, ולכן אמר אדמו"ר זלה"ה שמותר היום להרוג כינה".
דהיינו, הגדרת "פרה ורבה" אינה נמדדת אלא לפי ראות עינינו. ומכיוון שעל פי ראות עינינו לא ניתן לראות שהכינה פרה ורבה, אף כיום היא מוגדרת כבעל חיים שאינו פרה ורבה ומותר להורגה בשבת. גם בספר ארחות שבת (פי"ד הערה מז) הובא בשם הגרשז"א להתיר הריגת כינים בשבת בזמננו.
סברא מעין זו, כי הגדרת פרה ורבה אינה נמדדת אלא לפי ראות העין, הובאה גם בשם הגר"ח קנייבסקי בספר דרך שיחה (ח"א עמ' יח): "החוקרים אומרים כי היום נשתנו הטבעיים וכינים פרים ורבים, האם משום כך נשתנה דין? תשובה – דברי הבל. מה שאין רואים בדרך הרגילה שפרים ורבים, זה נקרא שאינם פרים ורבים. ומה שרואים על ידי מיקרוסקופ אין זה נקרא פרה ורבה".
וכן האריך בספרו דרך אמונה (פ"ד מהל' שמיטה ויובל ה"א ביאור הלכה ד"ה בין), כי אין התורה מתחשבת בכל דבר שאינו נראה לעין (ועיין גם תשובתו בספר הזכרון שבת לישראל, עמ' תפ-תפא).
וכן התיר בספר הלכות שבת בשבת (ח"ג פרק נא אות ח) להרוג כינים אף בימינו. וכן הורה בפשיטות בספר בירור הלכה (ח"ד או"ח סי' שטז) כי סתימת הפוסקים להתיר הריגת כינים בשבת אף בזמנינו. ועי"ש שהעיד בשם הגר"ח קנייבסקי כי לא שמע שהחזו"א התיר, אך מאידך גם לא שמע שחמיו, הגרי"ש אלישיב, אסר (עיין לקמן).
בקובץ אליבא דהלכתא (גליון ס עמ' לא) הובא שגם הג"ר אפרים גרינבלאט התיר הלכה למעשה להרוג כינים בימינו.
הגר"ש זעפרני בספר ויזרע יצחק (ח"ג עמ' קלא), כותב ליישב את דברי חז"ל עם המציאות המוכרת כיום: "יש לחקור מהו פירוש פרה ורבה, והלא גם הפרחים והצמחים פרים ורבים, וודאי שאין בתלישתם איסור נטילת נשמה. אלא הפירוש הוא שדבר שכל חיותו הוא רק על ידי פריה ורביה ללא שום סיוע חיצוני כגון רוח או חום וכדו' נקרא פרה ורבה, אך פרחים שצריכים את סיוע הרוח להעברת האבקנים לא חשיב כדבר הפרה ורבה. והנה, בכינה, נמסר על ידי החוקרים שהכינה עוברת ומתרבה על ידי חומר המופרש מן הגולגולת ואצל ילדים חומר זה מצוי במיוחד ואצל מבוגרים מופרש חומר זה אך במעוט ולכן מצויים הכנים אצל ילדים יותר מאשר מבוגרים (ואצל נשים יותר מגברים שאצלם החומר מופרש יותר וכנ"ל). ללא חומר זה לא היתה הכינה מתרבה לכן חשיב כמי שאינו פרה ורבה אף שבעצם נוצר על ידי ביצים ומולידים. ונראה לומר שזאת כוונת הגמ' שתירצה מינא הוא דמקרי ביצי כינים, ופי' שאומנם הכינים באים מן הביצים, אך לא הם הגורם היחידי לברייתם, לאפוקי ביצי רבייה הבאים בדרך פריה ורביה בלבד, ולעולם גם בכנים יש ביצים אך לא חשיבי כביצי רבייה". מכח זה נקט הגרש"ז כי אף בימינו יש להתיר הריגת כינים בשבת, אולם המחמיר תבוא עליו ברכה.
♦
ה.
הפוסקים האוסרים
בספר ארחות שבת (פי"ד הערה מז) הובא בשם הג"ר יוסף שלמה אלישיב כי אין להתיר הריגת כינים בשבת בזמננו, מאחר שעל פי המציאות אנו רואים שהן פרות ורבות. אמנם, הובא שם (הערה מח), כי קטן שהכינים מצערות אותו מאוד, מותר לרסס על ראשו חומר קוטל כינים, כי במקום צער גדול יש לסמוך על פשטות דינא דגמ' דשרי להרוג כינים בשבת (ועי"ש שהביאו עוד סיבות להתיר).גם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ג סי' קכו) העיד כי הגריש"א פסק בפשיטות לאסור: "ודברתי פעם עם הגאון הגדול רי"ש אלישיב שליט"א [זצוק"ל] וגם כן דעתו הי' נוטה להחמיר, כיון שרואין שהכינים שבראש דבזמנינו מטילים ביצים". לדעת שבט הקהתי, צריך לומר כי הכינים הנפוצות כיום אינן הכינים שהיו נפוצות בזמן חז"ל, ועל כן אין היתר להרוג אותן בשבת. עם זאת, הוא מסיים את דבריו: "כנלענ"ד בתנאי שיסכימו עמי מגדולי הוראה שליט"א כי בשו"ע ובפוסקים נפסק לקולא, וקשה להחמיר מעצמינו נגד השו"ע".
נראה כי הסברא שהכינים של ימינו אינן הכינים של ימי חז"ל היא גם הסיבה לכך שהגריש"א פסק לאסור, כפי שהובא בשמו בספר הזכרון דרור יקרא (עמ' שמג): "אנחנו באמת לא יודעים לאיזה מין התכוונו חז"ל, והיום זה מין שפרה ורבה ואסור להורגם"
הג"ר ניסים קרליץ כותב גם הוא לפקפק בהיתר להרוג כינים בימינו, אולם לא מכריע הלכה למעשה (חוט שני שבת ח"א עמ' קכה): "אבל כינים של זמנינו צ"ע אם הם מאותו המין המבוארים כאן, דהא חזינן שכינים של זמנינו מטילים ביצים, ואם הם פרים ורבים אסור להורגם".
בקובץ אליבא דהלכתא (גליון ס עמ' לא) הובא בשם הג"ר שריה דבילצקי והג"ר אברהם קופשיץ אשר אסרו להרוג כינים בימינו מאחר שעל פי המציאות אנו רואים שהן מטילות ביצים ופרות ורבות.
בקובץ היכל הוראה (ח"ו עמ' קע) הובא שהגאון בעל שבט הלוי הורה גם כן שיש צד גדול לאיסור, והביא ראיה מכך שבתוס' בשבת (יב, א ד"ה שמא) נסתפקו מה הוא פרעוש ומה הוא כינה. ואם כן מוכח שכבר בזמנם לא היה הדבר ברור, ולפיכך יש להחמיר בזה.
♦
ו.
סיכום
מבואר בגמ' כי הכינים אינן פרות ורבות אלא נוצרות מן הזיעה. מסיבה זו, לדעת חכמים מותר להרוג כינים בשבת, מכיוון שאיסור הריגה בשבת הוא דומיא דאילים, אשר הם פרים ורבים. לעומת זאת לפי דעת ר"א אסור להרוג כינים בשבת מכיוון שהדימוי מאילים הוא שיש בהם חיות.להלכה נפסק בגמ' ובראשונים ובפוסקים כי מותר להרוג כינים בשבת. אמנם, לאור העובדה שכיום אנו רואים שהכינים פרות ורבות ואינן נוצרות מאליהן, דנו הפוסקים האם כיום מותר להרוג כינים בשבת או אסור.
יש המתירים משום שאין לנו אלא דברי חז"ל אף כנגד מה שנראה לעין (ר"י בריל, היכל יצחק). ויש הסוברים כי אף על פי שכיום הכינים פרות ורבות, מכל מקום מתחילת ברייתן לא היו כן (הגר"א דסלר, הגרב"צ אבא שאול). ועוד, יש הסוברים כי אף על פי שהוכח שהכינים גם פרות ורבות, מ"מ אפשר שהן גם נוצרות מעצמן, ועל כן מותר להורגן (חזו"א). ויש הסוברים כי אין התורה מתחשבת במה שאינו גלוי לעין, ומכיוון שעל פי המציאות הגלויה לעין אין הכינים פרות ורבות שרי להורגן (הגרשז"א, הגרח"ק).
פוסקים רבים אחרים הורו לאסור. שהלא אנו רואים בפועל שהן פרות ורבות (הגר"נ קרליץ, הגר"ש דבילצקי, הגר"א קופשיץ). ועוד יש אומרים כי שמא הכינים שאנו רואים כיום אינן הכינים שהיו נפוצות בימי חז"ל (הגריש"א, בעל שבט הלוי, שבט הקהתי).
♦ ♦ ♦