הרב המחבר הניף ידו להראות מקורות קדמונים שלדעתם הסדר בג' ההטבות (וג' גמולות) שבברכת הטוה"מ הוא הוה - עבר - עתיד (מטיב - הטיב - ייטיב. וכן גומלנו - גמלנו - יגמלנו), וכתב "שכך גרסו לפחות ט"ו מרבותינו הראשונים מלבד הכל בו והמרדכי ורבינו יונה והאבודרהם". ואע"פ שבש"ע הנוסחא עבר - הוה - עתיד, גירסא מוטעית בטור נזדמנה לו למרן הש"ע. והוא רומז שיש לבכר הנוסחה הזו שהיא נוסחת "רוב ראשונים" על פני הנהוגה. עד כאן תורף דבריו. ואחריהם באתי, ובנתיב שהודיענו הלכתי כאשר ילכו הנמושות לקוטי בתר לקוטי. ויש לי להשיב.
♦
א.
האם מנוסחת הגאונים והרמב"ם נראה דלא שמיע להו המדרש לתקנת הטבות וגמולות
נפתח בהערה צדדית. כתב המחבר בהערה א' שבנוסחות הגאונים והרמב"ם לא הזכירו ג' הטבות, וכפה"נ לא שמיעא להו לא סבירא להו אותו המדרש שהביא הרא"ש, ובאמת לא נמצא זה המדרש בזמננו עכת"ד. אכן בגוף מאמרו הביא במוסגר את סידור רע"ג ורמב"ם כתומכים בגירסת הרבה ראשונים שיש לומר הוא מטיב הוא הטיב הוא מטיב. והנה הדברים סותרים מגופם[2].ותחלה אציגה בזה את נוסחאות הגאונים והרמב"ם, ומי בעל דברים יגש אליהם:
רע"ג - אבינו מלכנו גואלנו אדירנו יוצרנו אדון נשמתנו קדושנו קדוש יעקב המלך הטוב והמטיב שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו והוא גומלנו והוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב. הרחמן יפרנסנו בכבוד וכו'. (סידור רע"ג מוה"ק עמ' מ"ו)
רס"ג - הא-ל אבינו מלכנו בוראנו גואלנו המלך הטוב והמטיב אשר בכל יום ויום הוא מרבה להיטיב עמנו והוא יגמלנו לעד חן וחסד ורוח ורחמים וכל טוב (וזאת תפלה קצרה שיתפלל הרחמן וכו'). (סדור רס"ג ירושלים תש"א עמ' ק"ג)
רמב"ם - הא-ל אבינו מלכינו אדירנו בוראינו קדושנו קדוש יעקב המלך הטוב והמטיב שבכל יום ויום הוא גומלנו חן וחסד ורחמים וכל טוב (הרחמן וכו'). (סדר התפילות להר"מ)
ועתה, הנה מה שכתב הרב המחבר שאינו נמצא זה המדרש בזמננו, אינו ברור מה קא מהני לן, כי הרא"ש אינו יחיד בזה ומדרש זה נזכר בקדמונים רבים. וכבר בתוספות ברכות ובה"ר יונה. ובאו"ז קצ"ט כתב שרבו ר' שמחה מצא כן באגדה. ועוד רבים הזכירו כן. וידוע כי הרבה מדרשים היו לקדמונים ואבדו מאיתנו. ואדרבה, אם יבוא לפנינו מדרש שלא נזכר בראשונים לא נדע מעצמנו את טיבו וסמכותו. ויהיה כברייתא דלא מתניא בי ר' חייא ור' הושעיא, ושמא הוא דעת יחיד או מדרש חיצוני. אבל אם הובא הדרש ברבותינו הראשונים הרי ראיה דבר סמכא הוא.
(ולדוגמא, הביאו הראשונים מדרש שאינו בפנינו גבי אסמכתא לברכת האורח מן התורה שנזכרה בראשונים: ברשב"ץ (ברכות מו.) שכתב 'מצאתי כתוב שיש בתוספתא' וכו' כנ"ל, וכתב המציין שהתוספתא הובאה בספר המנהיג (הלכות סעודה ט"ז) ובספר הרוקח (תחילת דיני ברכות אות שי"ט). ובסמ"ג (עשה ק"ט) כתב 'שמעתי שהוא בברייתא בירושלמי'. והובאה הדרשה גם במחזור ויטרי (גולדשמידט עמ' ס"ד) וכן בארחות חיים (דיני ברכת המזון אות נ"ו) ובסמ"ק מצוריך (מצוה ק"ט אות מ"ח). ובאבודרהם בשם ראב"ן. הנה זה המדרש כבר לא היה בפני כמה מהראשונים, אלא שסמכו על רבותיהם שמצאו כן במדרשים שלפניהם).
וביותר, הרי בדידן אפשר ומסתבר דלהגאונים נמי היה אותו המדרש, שהרי גם בנוסחתם יש הזכרת הטבות ואף גמולות, אע"פ שלא נזכר מזה בתלמוד, אלא שדעתם כשיטה קמא שהביא הטור, שאין צריך לומר עוד ג' הטבות מלבד הטוב והמטיב שבגוף הברכה, אלא רק להשלים עוד הטבה אחת, ובין כולן יש לנו ג' הטבות. ואולי אף הרמב"ם מסכים גם הוא לזה, אלא שכדי להשלים לג' הטבות סמך על וכל טוב שבסוף הברכה. (והרמב"ם ברכות פ"ב לא הזכיר אלא שצריך להוסיף בהטוה"מ אלא 'שלש מלכויות', שרק הן נזכרו בגמרא. ואכן יתכן שהזכרת הטבות וגמולות אינה לעיכובא בדיעבד. וע'). ובנותן טעם לציין לפירוש התפלות לר"י בר יקר שכתב יש מפרשים שתקנו שלש גמולות כנגד שלש הטבות וכו' 'ואם הגדה היא מוטב'. עכ"ל. הנה פשיטא ליה דתקנו ג' הטבות, ונסתפק גבי ג' גמולות. ע"ש לשונו[3].
♦
ב.
האם מסדר הגמולות יש ראיה לסדר ההטבות
מה שהביא מדברי הא"ר קפ"ז שתמך את הנוסחא מדברי ה"ר יונה והמרדכי. הנה צריך לחדד שאף דעת הרר"י כשיטה קמא בטור שאין מוסיפים אלא הטבה אחת (והיא 'הוא ייטיב'), וכפי שיראה המעיין בדבריו. ואף הנוסחא שבמרדכי היא בכל יום ויום טוב ומטיב עמנו. ועכצ"ל דאף הוא סמך על הטוב והמטיב שבגוף הברכה (וע' במבוא להפרדס לרש"י מהד' בודפסט תרפ"ד עמ' י"ח שלפנינו בפרדס לא נמצא אותו נוסח ברכת המזון שבמרדכי). וכל כוונת הא"ר היא להוכיח מסדר הגמולות שהזכירו שהוא הוה עבר עתיד. וכן הוא גם בפירוש הברכות לר"י בר יקר שהזכיר הרב הכותב, וכן ברבינו בחיי בשולחן של ארבע ('הוא מטיב'). כל אלו לא הוסיפו אלא הטבה אחת על 'הטוב והמטיב'. ואין ראיה ישירה מדבריהם לנוסח ההטבות לפי המנהג שלנו[4].[ור"י בר יקר כתב יש אומרים שתקנו ג' גמולות כנגד ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד לומר שהיה והוה ויהיה עכ"ל. האם זו ראיה ברורה שיש לסדר את הגמולות בסדר 'הוה היה ויהיה'?[5] וכמדומה שבכ"מ כתבו קדמונים שיש לכוון בק"ש שהוא היה הוה ויהיה על דרך ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך[6], ודו"ק. אלא שבספר המנהיג (ברלין תרט"ו עמ' 39), שאף הוא לא פירש דעתו גבי הטבות, גבי גמולות כתב שיהיו הוה עבר עתיד כסדר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך[7]. והרר"י והמרדכי ורבנו בחיי הנ"ל לא הזכירו מענין זה].
ומה שהביא מהסמ"ג לתמוך נוסחת הוה עבר עתיד. הנה בסמ"ג לפני (ירושלים תשנ"ה עמ' צ"ח) לא הזכיר אלא "בכל יום ויום הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו וכו' ". וכפה"נ כוונתו דומיא דהמרדכי שאין מוסיפין אלא ב' הטבות וסומכין על הטבות שבגוף הברכה גם כן. ומכל מקום אין ראיה מדבריו לכאן או לכאן[8].
♦
ג.
חבל ראשונים שנמנו בטעות כסוברים בשיטת אבודרהם בסדר ההטבות
שבתי ועיינתי עוד במקורי הדברים בראשונים שהביא הרב הכותב לתמוך בנוסחת האבודרהם. וכמדומה שהדברים אינם תומכים בשיטתו כלל. ולא זו בלבד, אלא כמה מן הראשונים שהביא המחבר לתמוך יסודותיו, הרי דוקא מפורש בדבריהם כגירסא 'המוטעית' שנמשך אחריה הב"י. וכדלהלן:מה שהביא הרב הכותב מדברי המאירי ברכות לתמוך נוסחת הוה עבר עתיד. שוב אציג נוסחא במאירי שלפני: (ירושלים תש"כ עמ' 183): "שבכל יום הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו והוא יגמלנו". הא קמן גם כן שתי הטבות בלבד וכנוסחת הסמ"ג. ואדרבה סדר הגמולות הוא עבר הוה עתיד, שלא כנוסחה שמצדד בה הרב הכותב. וזו ראיה לגרסת הש"ע. גם בסדור ר' שלמה בר נתן הנוסח "שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו". הנה כנוסחת המאירי. גם בספר צרור החיים (ירושלים תשכ"ו עמ' ל') הנוסח "שבכל יום ויום הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו והוא גמלנו והוא גומלנו והוא יגמלנו". הא קמן להדיא גמולות כסדר עבר הוה עתיד, והטבות כדברי המאירי ורשב"נ[9].
כל אלו הראשונים נמנו במאמר כבעלי הנוסחא שבאבודרהם, אבל הנה סדר הגמולות לדבריהם הוא עבר הוה עתיד. ולענין סדר הטבות, לא מבעיא שאין ראיה מדבריהם לנוסחא הנ"ל, אלא מסתבר מאוד שכוונתם שגם סדר ההטבות הוא עבר הוה עתיד, וכדלהלן:
בין ט"ו הראשונים המחבר מנה את האור זרוע קצ"ט. והנה באו"ז הגדיל על שלפניו ומפורש להדיא שלא כנוסחת האבודרהם. וז"ל (והם דברי מורו רבינו שמחה משפיירא, מגדולי הראשונים): "הטובות דומיא דגמולות לשעבר הוה להבא הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמול בעדינו וכן הטובות: המטיב שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו והוא ייטיב לנו, אבל הטוב אינו רואה שיהא מן המנין, דמשמע שהקב"ה הוא טוב, וכן היה נוהג לומר, הלכך מברך הכי וכו' הטוב והמטיב שבכל יום ויום מטיב עמנו והוא ייטיב לנו והוא גמלנו והוא גומלינו והוא יגמול בעדינו לחן לחסד" וכו'. הנה קמן עבר הוה עתיד להדיא. ולדעתו מטיב קמא מתפרש לשון עבר, ומטיב תניינא הוא הוה, שבכל יום ויום מטיב. (בדפוס זיטאמיר תרכ"ב יש כנראה שיבוש בנוסח שבסו"ד האו"ז, מהמילים 'הלכך מברך הכי', וכבר תוקן במהדורת מכון ירושלים. ומ"מ גם הנוסחא ההיא הישנה אין בה סיוע לדברי הרב הכותב. וכאמור דברי האו"ז ברור מיללו שיש לסדר עבר - הוה - עתיד). וכן נוסחת פסקי מהר"ח או"ז (מ"י שם).
ככל הדברים האלו הביא בתניא רבתי בשם רבינו שמחה. ואף אותו מנה המחבר, כנראה בשגגה, כמצדד בנוסחת האבודרהם. וכן הובא בשם רבינו שמחה בשבלי הלקט (כפי שהזכיר לנכון המחבר במאמרו). ובסידור הרוקח (קובץ שיטות קמאי לברכות, א'שפ"ו), הנוסח "הטוב לכל ומטיב עמהם בחסדו שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו שמספק לנו כל מה שאנו צריכים והוא ייטיב לנו מזה והלאה הוא גמלנו טוב וכו' והוא יגמלנו לעד מכאן ולהבא חן וכו'. גם אותו מנה המחבר עם רשימת המצדדים בנוסחת האבודרהם. והדברים להיפך.
ומעתה מסתבר שזו כנראה גם פירוש דעת רשב"נ, וצרור החיים, ומאירי. כל אלו כתבו להדיא שסדר הגמולות הוא עבר הוה עתיד, ובהטבות לא הוסיפו אלא שתיים: שבכל יום ויום הוא מטיב והוא ייטיב. וא"כ הדעת נותנת שהם הולכים בשיטת ה"ר שמחה, דהיינו הטוב הראשון אינו מן המנין, והמטיב קמא הוא עבר, שבכל יום ויום מטיב הוא הוה, והוא ייטיב - עתיד[10]. ומסתבר שזו גם כוונת הסמ"ג.
וגם בספר המאורות שהזכיר הרב המחבר לתמוך שיטתו, הנה סדר הגמולות הוא הוה עבר עתיד, אבל סדר ההטבות אינו מחוור. ובנדפס (ניו יורק תש"ס) כתוב "שבכל יום ויום הוא [הטיב לנו הוא] מטיב לנו הוא ייטיב לנו". המוסגר במרובע הוא כנראה תוספת המו"ל מדעתו, אבל האמת כפי הנראה סמך גם המאורות על מטיב קמא. וא"כ הסדר לדעתו בהטבות הוא עבר - הוה - עתיד[11].
עוד הזכיר המחבר לתמוך שיטתו מספר אוהל מועד. הא קמן דברי הספר (ירושלים תרמ"ו): "הטוב והמטיב לכל שבכל יום ויום הוא מטיב לנו הוא הטיב לנו הוא גומלנו הוא גמלנו הוא יגמלנו". הנה לדעת הרב אע"פ שסדר הגמולות הוא הוה עבר עתיד, הרי סדר ההטבות אינו כן בשום פנים[12].
♦
ד.
סיכום דעות הראשונים לפי המתברר עד עתה
הנה כי כן מתוך "חמשה עשרה ראשונים מלבד הכלבו והמרדכי וה"ר יונה והאבודרהם" שתומכים בנוסחה הנ"ל, והם "רוב ראשונים" ואין כנגדם אלא שבה"ל והפרדס, אמור מעתה כך: אכן נוסחא זו מפורשת באבודרהם בשם הרא"ש, ונמצאת בארח"ח וכלבו (הנמנים לאחד), ובחיבור לקט יושר, ובסדר ברכות לר"י בן שושן, ושמא היא גירסת הטור בשם הרא"ש[13]. אבל דעה חשובה ועיקרית בגדולי הראשונים היא כנוסחת הש"ע[14]. והיא דעת שבה"ל והפרדס (כפי שהזכיר המחבר). אבל גם היא דעתם המפורשת של האור זרוע, וכן בתניא רבתי (אע"פ שהמחבר כתב להיפך). ומקורה בדברי רבינו שמחה משפיירא. וכן בסידור הרוקח. ואף דעת הסמ"ג, ורשב"נ, וצרור החיים, והמאורות, ומאירי, שהובאו כתומכים בגירסת האבודרהם, הרי לענין גמולות מפורש בדבריהם להיפך, וגם לענין הטבות מסתבר מאד שדעתם כדעת ה"ר שמחה, והוא עבר הוה עתיד.ומדברי ה"ר יונה והמרדכי ורבינו בחיי אין ראיה ברורה לסדר ההטבות אלא לסדר הגמולות, ולא מוכחא מילתא דקפדי אסדר[15]. ואדרבה מדברי המאורות ואהל מועד מוכחא דלא בהכרח תלוי סדר זה בזה (כל זה שלא כדברי המחבר, שמנאם ברשימת הראשונים המצדדים בנוסחתו). אכן מדברי המנהיג אפשר שיש קצת ראיה שסבר שיש לתלות הדברים זה בזה.
ומה שנזכרו במאמר סידורי הגאונים, והרמב"ם, דבר תמוה הוא. ואין מנוסחתם שום ראיה לעניינינו, כמבואר לכל רואה. אמנם מסתבר מאד דגם הם ס"ל לתקנת אמירת הטבות וגמולות. ואפושי פלוגתא לא מפשינן.
ואזכיר את דברי ראבי"ה סי' קכ"ט, שאגב אורחא נראה בהם שסדר הגמולות תחלתו בלשון עבר. וכן בדברי הריטב"א הלכות ברכות פ"ו ה"ח. מנגד בדברי הרא"ה ברכות מו: בשם התוספתא, סדר הגמולות הוא הוה עבר עתיד.
ובמחזור ויטרי (גולדשמידט עמ' קל"ט) נוסח הגמולות הוא עבר הוה עתיד. אבל צוין שם שיש כ"י שגורסים הוה עבר עתיד. מאלו הלשונות קשה להוכיח מה דעת הראשונים, כי יתכן שהנוסחאות תוקנו ע"י המעתיקים לפי השגור במקומם[16], אבל ברור מכך ששתי הנוסחאות קיימות.
♦
ה.
המורם מן האמור
דחיית דברי הש"ע בטענה שנמשך אחרי נוסחא מוטעית בטור קשה היא בעיני. ולו יהי שנקבל את הערת המו"ל שירת דבורה[17] שבדפוסים ישנים וכת"י הנוסחא היא כהאבודרהם, אין בזה הכרעה שזו הנוסחא 'האמיתית', אלא רק שמא כך סבר גם הרא"ש. ואף לדבריהם, סוף סוף הא קמן שהנוסח היה נוח בעיני מרן הב"י, וכפי הנראה כן היה הנוסח במקומו ובזמנו והוא מנהג העולם בכל מקום וכפי שהעידו מהרש"ל (פרישה קפ"ט) וב"ח שם. וכן הא"ר וברכ"י[18] והבא"ח (שהביאם המחבר). וכמו שהדפיסו מדפיסי הטור בזמן ב"י ומאז עד היום.ואחר שכבר הראינו שנוסחה זו יסודותיה נאמנו בדברי גדולי הראשונים, אם כן אין לדבר כלל על "הגלות הגירסא הנכונה" (כלשון המחבר במאמרו), ובודאי שאין להכריע שהוא "נוסח רוב ראשונים", שכן רשימת הראשונים שהביא המחבר אינה עומדת במבחן הביקורת, כפי שהראינו. ואין טעם מספיק לרמוז שיש לשנות את הנוסח המסור בידנו ולהעדיף על פניו נוסח אחר. ואף אין צורך לומר ש'האומר כמנהג העולם אינו טועה', כלשון המחבר, אלא כה יעשה וכה יוסיף להחזיק במנהג. והלכתא פוק חזי מאי עמא דבר.
♦ ♦ ♦