בתקופת הגאונים נהגו בסימן זה אך ורק בשנה פשוטה, אך בשנה מעוברת נהגו לקרוא בשבת הגדול פרשת מצורע, אלא אם כן חל ראש השנה ביום ה'. כנראה שבשנה מעוברת בה חל ראש השנה ביום ה' (להלן: ה' מעוברת) נהגו לקרוא בשבת הגדול פרשת אחרי מות.[2] בשנים כאלו היו מנהגים שונים בכמה מקומות בצרפת ובספרד שהקפידו לקרוא את פרשת מצורע בשבת הגדול גם בשנה זו. בעקבות מנהג זה היו קהילות בצרפת שנהגו לפצל בשנה שכזו את פרשת פקודי לשניים: פרשת 'פקודי' (לח:כא עד לט:לא) ופרשת 'ותכל' (לט:לב עד סוף החומש). בספרד היו קהילות שנהגו לפצל את פרשת משפטים: פרשת 'משפטים' (כא:א עד כב:כג) ופרשת 'אם כסף' (כב:כד עד כד:יח).[3] בפרובנס היו שנהגו לחלק את תרומה, היו שנהגו לחלק את תצוה, והיו שנהגו לחלק את כי תשא.[4]
אבל בצרפת הקדומה ובפרובנס היו גם מקומות שנהגו להקפיד על הסימן של "פקדו ופסחו" בכל שנה מעוברת, דבר שמחייב פיצול של ג' פרשיות בכל שנה חוץ מה' מעוברת, שבה יש צורך לפצל ד' פרשיות, ומחייב חיבורים בין תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים, בהר ובחוקותי ומטות ומסעי (או לחילופין חקת ובלק) בכל שנה ושנה. כפי שאכתוב, נפתחו שני ענפים לגבי מנהג זה אחד בצרפת ואחד בפרובונס, וגם בתוך ענף צרפת זה אנו רואים הבדלים.
♦
איתא במחזור ויטרי:[5]
לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסח... וסימן פקי"ד ופסח.[6]
אח"כ הגירסה ברוב הכ"י היא:[7]
וכל סימנין הללו אין זזין ואין משתנין ממקומן אלא פקי"ד ופסח בלבד שהוא נוהג בשנה פשוטה ואינו נוהג בשנה מעוברת, שבשנה פשוטה אם נמשכות הפרשיות שיהא פסח קודם צו את אהרן וקוראין שני סדרים בשבת כאחד, כמו "ויקחו לי תרומה" ו"ואתה תצוה" או "ויקהל" ו"ואלה פקודי" ולפעמים ארבעתן הראשונות וגם האחרונות. אבל בשנה מעוברת קורין הפרשיות אחת אחת בשבת. ופרשת אחרי מות רגיל להיות בפסח במעוברת וקוראין "זאת תהיה תורת המצורע" קודם הפסח וסימן סגי"ר ופסח.
קשה להבין מהו כוונתו שמחברים "לפעמים ארבעתן", הרי אם יעשו כן לא יגיעו לפרשת צו בשבת הגדול,[8] אבל בכל זאת רואים שלפי גירסא זו נהגו לקרות פרשת מצורע בכל שנה מעוברת.[9] ברור שמנהג זה היה נהוג לפחות בכמה קהילות בצרפת, שם נהגו לחלק את פרשת פקודי לשניים בשנה ה' מעוברת, כפי שמשתמע בפירוש של ר' יוסף בכור שור[10], ובפירוש הדר זקנים[11]. וכך גם נהגו באנגליה עד הגירוש, כפי שרואים בספר עץ חיים של ר' יעקב חזן,[12] שנהגו להפטיר בפרשת פקודי "ותשלם כל מלאכה" מז:נא וסיימו בח:יא, ובפרשת ותכל (בשנה הש"ג מעוברת)[13] הפטירו "אז אמר שלמה" (ח:יב) עד ח:כא, פיצול של הפטרה זו לשניים.[14]
מאידך גיסא, בכ"י לונדון[15] הגירסא היא:[16]
וכל סימנין הללו אין זזין ואין משתנין ממקומן לא בשנה פשוטה ולא בשנה מעוברת ובצרפת אין משתנין כל הסימנין הללו אלא פקי"ד ופסח בלבד שהוא נוהג בשנה פשוטה ואינו נוהג בשנה מעוברת.
כדי להבין קטע זה יש לראות את "השלמת מחזור ויטרי", שנדפס ביחד עם מחזור ויטרי במהדורת נירמרבורג[17]. כנראה שם המחבר הוא שלמה, וחובר בסביבות ד'תתקס"ח[18]. שם יש לוח של קריאות התורה לפי השנה. הלוח חסר בחלק מן השנים.
[19]הח מעוברת... אדר ד' ה.[20] ויקחו ג' בו. תצוה י' בו. וזה הדבר יז' בו. תשא כד' בו. ואדר ו' ז.[21] ויפן ופרשת שקלים בו ביום. ויקהל ופרשת זכור ח' בו. תענית אסתר יום ה' ופורים יום ו'. בצלאל טו' בו. פקודי ופרשת פרה אדומה כב' בו. ותכל ופרשת החודש כט' בו.
הש פשוטה אדר ו' ז. ויקחו ופרשת שקלים בו ביום. תצוה ופרשת זכור ח' בו. תענית אסתר יום ה'. וזה הדבר ט"ו בו. תשא ופרשת פרה אדומה כ"ב בו. ויקהל ופרשת החודש כ"ט בו. ניסן יום א' ויקרא ז' בו.
הש מעוברת אדר ו' ז'. ויקחו א' בו. תצוה ח' בו. וזה הדבר ט"ו בו. תשא כ"ב בו. ויפן ופרשת שקלים כ"ט בו. ואדר א' ב. ויקהל ו' בו. תענית אסתר מוקדם ליום ה'. בצלאל ופרשת זכור י"ג בו. פורים למחרת יום א'. פקודי ופרשת פרה כ' בו. ותכל ופרשת החדש כ"ז בו.
…
זח מעוברת אדר ו' ז'. משפטים א' בו. ויקחו ח' בו. תצוה ט"ו בו [וזה הדבר כ"ב בו.] תשא כ"ט בו ופרשת שקלים בו ביום.[22] ואדר א' ב'. ויקהל ו' בו. תענית אסתר מוקדם ליום ה'. בצלאל וזכור י:ג בו. פורים למחרת יום א'. פקודי ופרשת פרה אדומה כ' בו. ותכל ופרשת החדש כ"ז בו.
…
זש מעוברת. אדר א' ב'. ויקחו ו' בו. תצוה י"ג בו. וזה הדבר כ' בו. תשא ופרשת שקלים כו' בו.[23] ואדר ג' ד'. ויקהל ד' בו. בצלאל ופרשת זכור י"א בו. תענית אסתר יום ב'. פורים יום ג'. פקודי ופרשת פרה אדומה י"ח בו. ותכל ופרשת החדש כ"ה בו.
רואים מדבריו:
א. לא נהגו אף פעם לקרוא פרשיות ויקהל פקודי בשלימות בגפן. בשנה פשוטה תמיד חיברו אותן ביחד, ובשנה מעוברת תמיד חילקו אותן לארבע פרשיות (ויקהל, בצלאל, פקודי, ותכל). בשנה ה"ש פשוטה, שהיא השנה הפשוטה היחידה שלא מחברים את ויקהל פקודי לפי מנהגינו, כאן נהגו לחברן, ובמקום זה הפרידו את פרשת תצוה לשניים, תצוה ו"וזה הדבר", בדומה לחילוק תצוה בשנה מעוברת.
ב. פרשת "תשא" אינה מחולקת ברוב שנים מעוברות, והעדיפו לחלק את תצוה על פניה, כנראה כי לא רצו להרבות בקריאת מעשה העגל בשתי שבתות.[24] רק בשנה ה' (בין חסירה ובין מליאה) נהגו לחלק גם את תשא ל"תשא" ו"ויפן". ומפני זה יצא להם בהרבה שנים מעוברות (זש"ה, בח"ה, בש"ז, גכ"ז) לקרוא את פרשת שקלים עם פרשת כי תשא, כפי שנהגו בזמן הבבלי שדן באפשרות זו (מגילה ל.).
בהמשך איתא:
ופירשם הרב ר' יהודה בן הרב[25] רבינו יום טוב ולעולם פקיד ופסח ומנו עצרו וקומו ותקעו.
ורבנא יעקב בן רבנא מאיר סידר בשנה פשוטה פקיד ופסח. ובשנה מעוברת סגיר ופסח ובה"ש מעוברת ובה"ח אחרי קודם פסח, וסימן פטיר ופסח, אוחר ופסח. שאילו נצמצם לסדיר ופסח לא מצינו מקום למטות ולמסעי להיחלק לשתים שהרי אף בשנת עיבור לא מצינו להם מקום להיחלק אלא בה"ש מעוברת או בה"ח מעוברת. ואתה ידעת די ראויות ליחלק יותר מפקודי ותכל. לפי שהן סדרים גדולים וגם הפטרות התקינו לצורכם. ואם לא עכשיו אימתי. כך תיקן בצרפת.
ברור שתקנת רבינו תם בצרפת לא היתה תגובת נגד למנהג של ר' יהודה בן ר' יום טוב לקרוא פרשת צו קודם הפסח בשנה מעוברת, כי טענתו היתה שצריכות מטות ומסעי להיחלק. אם נלך לפי הנהגת ר' יהודה בן ר' יו"ט, לא מחלקים את תזריע-מצורע, לא את אחרי מות-קדושים ולא את בהר-בחוקותי אף פעם, ולא רק את מטות מסעי. אלא רבינו תם התנגד למנהג אחר שהיה נהוג במרחב הצרפתי, וזה היה לחלק את פקודי לשתי פרשיות בשנה ה' מעוברת כדי לקרוא את פרשת מצורע קודם הפסח. אבל יש בכלל מאתיים מנה, וברור שתיקן רבינו תם בצרפת לא לחלק שום פרשה כדי להגיע לקרוא פרשה מסוימת קודם הפסח או לקרוא במדבר קודם שבועות.
צ"ע מהו הענין "שגם הפטרות התקינו לצורכם", הרי ידוע שמנהג צרפת, בדומה לרוב קהילות ישראל, היה לקרוא את ההפטרות של פורענות בין צום י"ז בתמוז לתשעה באב. לפי חשבון זה, ברוב השנים שתי ההפטרות הראשונות חלו בפרשת פנחס ומטות-מסעי, והפטרת פנחס נדחתה, ורק בשנה ה' מעוברת הפטירו את הפטרת פנחס, והפטירו את שתי ההפטרות הראשונות של פורענות בפרשת מטות ובפרשת מסעי. כנראה שההפטרות הקודמות לפרשיות אלה מספר יהושע, לא הגיעו לארצות אלה או שנשתכחו לגמרי.[26]
♦
ישנו חומש צרפתי Vat. Urb. ebr.3, שנעתק ע"י "חיים" עבור "יוסף מקאלון".[27] קאלון היא כנראה שאלון-סור סון בחבל ברגון שבמזרח צרפת.[28] לא ברור מתי הוא נעתק, אבל הוא נמכר בי"ז סיון ס"ב ב"נואין"[29]. בחומש זה יש ציונים לפרשיות "ואת המשכן" "ויפן" "ויעש בצלאל" ו"ותכל", בדומה לפרשיות שהוזכרו. כמו כן יש ציונים לפרשיות מצורע, קדושים, בחקותי, ומסעי, שלפי סדר זה לא היו נקראות בגפן באף שנה. בחומש זה יש הפטרות בדומה לצרפת-אשכנז, כמו ויצא ושמות. הפטרת תצוה היא מזכריה ו:ט "ויהי דבר ה'...לקוח מאת הגולה" עד ח:ג ב. והפטרת "וזה הדבר" היא "אתה בן אדם הגד את בית ישראל" מיחזקאל מ"ג בדומה להפטרת פרשת תצוה בשאר הקהילות. הפטרת כי תשא ממלכים א', ומתחילה ב"ויהי ימים רבים" (יח:א), כמו שנהוג היום אצל האשכנזים (בתקופת טרום דפוס כנראה שרוב האשכנזים נהגו להתחיל את ההפטרה מ"וישלח אחאב" [פסוק כ'], ורק מיעוט הפטירו כמו שמפטירין האשכנזים היום), אבל סיימו את ההפטרה בפסוק י"ט, שהיא הפטרה קטועה למדי שאין לה שום מקור אחר. אח"כ הובאה ההפטרה לפרשת "ויפן", שממשיכה את ההפטרה הקודמת. היא מתחילה בפסוק כ' עד פסוק לט. אז ברור שאכן פיצלו את ההפטרה כדי שיוכלו לקוראה בשתי שבתות של כי תשא המפוצל. בהמשך אין הפטרות לא לפרשיות מצורע, קדושים, בחוקותי, או מסעי, כיון שתמיד נהגו לחבר פרשיות אלה, אז הן פשוט לא פרשיות כלל וכלל.
יש חומש אחר בבעלות ק"ק רומא[30]. לא ברור מתי ואיפה הוא הועתק, אבל הוא נמכר בעיר "בורלא" בשנת מ"ד.[31] אותן ההפטרות, אלא ששם צוין שמפטירים את ההפטרה "אתה בן אדם" לפרשת תצוה, כשאר הקהילות, וההפטרה "לקוח" היא עבור פרשת "וזה הדבר".
עוד כתב יד Cambridge Trinity Ms. F 18 22, הוא ספר הפטרות ומגילות. הוא נעתק על ידי אחד בשם יצחק בן שמחה עבור "מאיר בן נתן", ולפי אתר "כתיב" הוא מתוארך למאות 14-15. גם שם יש הפטרות אלה לפרשת "וזה הדבר" ופרשת "ויפן".
רואים, שהמנהג כאן הוא קצת שונה מהמנהג שהובא בתוספת מחזור ויטרי. שם נהגו לחלק את פרשת כי תשא לכי תשא ו"ויפן" אך ורק בשנה ה' מעוברת. בקביעות אלו פרשת ויפן חלה בפרשת שקלים, אז אין שום צורך להפטרה מעין פרשה זו. אבל רואים כאן שיש הפטרה ל"ויפן", שמראה שקראו אותה גם בשנים מעוברות אחרות. אבל קשה לדעת איך נהגו. אין הפטרות מיוחדות עבור פרשיות "ויעש בצלאל" ו"ותכל", כנראה שלפי מנהגם (ומנהגנו היום) בשנה פשוטה לא מפטירים את ההפטרות האלו אף פעם, כיוון שברוב שנים מחברים אותן, ופרשיות ויקהל-פקודי חלות בפרשת פרה או החודש. בשנה פשוטה הש"א הן נקראות בנפרד, ויקהל חלה בפרה, ופקודי חלה בהחודש. לפי מנהגם, אחת מפרשיות "ויקהל" ו"ויעש בצלאל" תמיד חלות באחת מן הד' פרשיות, וכך גם לגבי "פקודי" ו"ותכל", אז לא הרגישו צורך להנהיג עוד הפטרות נדירות.
אבל קשה לדעת איך נהגו. אי אפשר לומר שהם הפרידו את כי תשא, ויקהל, ופקודי, לו' פרשיות בכל שנה ורק הפרידו את תצוה לב' פרשיות בשנה ה' מעוברת, כי אז פרשת ויפן תחול בפרשת שקלים כל שנה אז אין צורך בהפטרה מיוחדת. גם, אי אפשר לומר שלא הפרידו את פקודי מ"ותכל" ברוב מעוברות, כי אז לא היו מפטירין את הפטרת פקודי באף שנה.
האפשרות היחידה היא שברוב שנים מעוברות לא הפרידו את "ויקהל" מ"ויעש בצלאל". וכנראה שכך נהגו, כפי שמופיע בטבלא כאן:
וזה הדבר
כי תשא
ויפן
ויקהל
ויעש בצלאל
פקודי
ותכל
זח"ג
כב' אדר א' אתה בן אדם הגד
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' וישלח אחאב
יג' אדר ב' זכור
X
כ' אדר ב' פרה
כז' אדר ב'החודש
זש"ה בח"ה
כ' אדר א' אתה בן אדם הגד
כז' אדר א' שקלים
ד' אדר ב' וישלח אחאב
יא אדר ב' זכור
X
יח' אדר ב' פרה
כה' אדר ב' החודש
הח"א
יז' אדר א' אתה בן אדם הגד
כד אדר א' ויהי ימים רבים
א' אדר ב' שקלים
ח' אדר ב' זכור
טו' אדר ויעש חירום?
כב' אדר פרה
כט אדר ב' החודש
הש"ג
טו' אדר א' אתה בן אדם הגד
כב' אדר א' ויהי ימים רבים
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' ויעש חירום
יג' אדר ב' זכור
כ' אדר ב' פרה
כז אדר ב' החודש
בש"ז גכ"ז
יח' אדר א' אתה בין אדם הגד
כה' אדר א' שקלים
ב' אדר ב' וישלח אחאב
ט' אדר ב' זכור
X
טז' אדר ב' ותשלם כל מלאכה
כג' אדר ב' פרה
♦
מנהג פקדו ופסחו ענף הפרובנסלי
מנהג זה הובא במפורש בספר האשכול[32]:וסדר הסדרים של כל השנה איכא מנהגות, איכא דעבדי בסימן פקיד ופסח סגיר ופסח, מנו ועצרו, צום וצלי, קום ותקע, ואיכא דעבדי פקיד ופסח בין בפשוט בין במעובר אבל מנו ועצרו וצום וצלי וקום ותקוע כל העולם שוים בו.
לאחריו ראינו המשך למנהג זה, כפי שרואים בדברי המאירי בקרית ספר:
וכן יש מקומות שעושין לעולם פקיד ופסח ואף במעוברת. ומחלקין את כי תשא מ"ויפן" ועד תרומה ותצוה.
♦
רואים שיש המשך למנהג, כנראה באזור פרובנס[33], בתקופתו. שלא כמו המנהג במקביל בצרפת, המאירי לא הזכיר פיצול של פרשיות ויקהל ופקודי כל אחת לשניים. במקום זה הפרידו את פרשת תרומה. אבל עדיין יש צורך בשנה ה' מעוברת לפצל ד' פרשיות ולא ג'.
בכתב יד מהספרייה הרוסית מוסקבה 119 מנהג זה הובא ביחד עם הפטרות שלא היו ידועים עד כה.
כתב היד[34] הוא חומש שמות שהועתק ע"י שלמה בן חסדאי, שידוע לנו מכתבי יד אחרים שהוא מכר, שהיה חי בצפון איטליה לפחות בין שנות קנ"ה-ק"ס. את כתב היד הזה הוא העתיק לשימוש עצמי.
החומש הועתק עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י. בין פרשה לפרשה בפרשיות ה"רגילות" סומן סוף הפרשה הקודמת ותחילת פרשה הבאה. מעבר לזה, בפירוש רש"י שם סומן פרשיות "אם כסף" באמצע משפטים "ואת המשכן" באמצע תרומה, ו"וזה הדבר" באמצע תצוה. באמצע כי תשא סומן גם "ויפן" וגם "ראה אתה".
בהמשך הועתקו ההפטרות. הפטרת פרשת "ואת המשכן" (המחצית השנייה של תרומה) בפסוק "ויבן שלמה" ממלכים א' ו:יד, שהוא הפסוק מיד אחרי סיום ההפטרה של פרשת תרומה שמסתיים בז:א. הפטרה של כ"ו פסוקים. הפטרת פרשת "וזה הדבר" היא "לקוח מאת הגולה" מזכריה (אינו מנוקד), בדומה להפטרה לפרשה זו בחומש הצרפתי שדננו עליו לעיל. בהמשך הובאה הפטרה ל "ויפן או ראה אתה" שהיא "ויד ה' היתה אל אליהו" ממלכים א' יח:מו, שהוא המשך של הפטרת כי תשא והפטרת פנחס. ברוב הקהילות הפטירו אותה רק כשחל קודם תענית י"ז בתמוז בשנה שקוראים פרשיות מטות ומסעי בנפרד, אבל ברור לפי מנהג זה יש צורך לחברן בכל שנה והפטירו, ופרשת פנחס חלה תמיד אחר תענית י"ז בתמוז והפטירו "דברי ירמיהו". הפטרה זו גם נמצא בחומש אחר[35] כנראה פרובנסלי, וכנראה נהגו לחלק פרשת כי תשא בשנה ה' מעוברת כדי לקרוא פרשת מצורע בשבת הגדול.
בגליון יש הוספה ואי אפשר לדעת אם הוא הכתב ע"י המעתיק או על ידי איזה אחד בהמשך:
מנהג פרובינצה בשנת עבור לחלק תרומה עם ואת המשכן, ואתה תצוה עם וזה הדבר, כי תשא עם ויפן ויש נוהג(?י)ם כי תשא עם ראה אתה שאינם רוצים לטעום טעם העגל בשתי שבתות. ויקהל עם ואלה פקודי.
ומפטירין שבת ואת המשכן ויבן שלמה. וזה הדבר בזכריה ויהי דבר יי' וכו' לקוח מאת הגולה ?? ראה אתה ויד י היתה אל אליהו.
הקטע הזה אומר דרשני, כיון שלא היתה שום קהילה שחיברו ויקהל עם פקודי בשנה מעוברת. ייתכן שכוונתו היתה שהפרשה האחרונה בספר שמות, שקוראים בגפה בשנה מעוברת, ובשנה פשוטה אך ורק בשנה ה' שלימה, מתחילה עם "אלה פקודי" (לח:כא) ולא כפי שמשמע בכמה כתבי יד של מחזור ויטרי שהפרשה מתחילה עם "ותכל" (לט:לב).
אבל בכל זאת ברוב השנים חילוקים אלה הם כדי להאט את קצב קריאת הפרשיות, כדי לקרוא את צו בשבת הגדול ברוב השנים המעוברות. אבל בשנה ה' מעוברת, בין חסרה ובין מליאה, יש צורך להפריד פרשה נוספת, כמו שנהגו בתוספת מחזור ויטרי שהפרידו בין ארבע פרשיות מעבר להפרדת ויקהל מפקודי שהן נחשבות שם כפרשיות נפרדות שאפשר לחלקן שוב. המעתיק הביא שני מנהגים שונים שנהגו לגבי פיצול פרשת כי תשא, להתחיל פרשה מ"ויפן" (לב:טו) או לחילופין "ראה אתה" (לג:יב). בין כך ובין כך, הפטרה זו היא "ויד ה' היתה אל אליהו" (מלכים א' יח:מו), שהיא כמה פסוקים לאחר סיום הפטרת פרשת כי תשא בחומש זה, שהסתיימה בפסוק לט.
הפטרת ויקהל שהובאה פה היא "וישלח המלך שלמה" (מלכים א' ז:יג-כו), שהיא ההפטרה בכ"י ספרדים וכמה כ"י אשכנזים, והפטרת פקודי היא "ויעש חירום" (שמה ז:מ-ח:ב), גם כן בדומה למנהג הספרדי. שתי הפטרות האלו מופיעות בספר האשכול. יש לציין כי הפטרת שמות כאן היא "אז יחזק במעוזי" שגם מופיעה בספר האשכול, בדומה למנהג אשכנז והרומניוטים (שהתחילו "הבאים ישרש יעקב" שהוא הפסוק הבא). לעומת זאת, הפטרת בא היא "הדבר אשר דבר ה'" (ירמיהו מו:יג) כפי המנהג האשכנזי וחלק מהספרדים, ולא כאשכול, ששם ההפטרה היא "משא מצרים" (ישעיהו יט:א), בדומה לחלק מהספרדים האיטלקים התימנים והבבליים ועוד.
♦
עוד חומש הוא חומש ק"ק רומא 22. חומש זה נעתק בעיר ארל, עיר על השפה המזרחית של נהר רון בפרובנס, בשנת ד' תתקס"ב (1202 לסה"נ). החומש נעתק על ידי אחד בשם יוסף בן שמואל מברצלונה עבור יהודה בן אברהם גאטניו ובניו. בחומש זה יש גם ההפטרה "ויבן שלמה" לפרשת "ואת המשכן", כפי שכבר שראינו בחומש הראשון. ההפטרה לפרשת תצוה היא "לקוח מאת הגולה", והפטרת "וזה הדבר" היא "אתה בן אדם" (ההפטרה הרגילה לפרשת תצוה). לגבי פרשת כי תשא אין שום פיצול הפטרות. גם בחומש עצמו אין תמיד סימן ברור באופן כללי לתחילת הפרשיות, ואין שום סימן ל"ואת המשכן" או "וזה הדבר".
בהמשך אין הפטרות לא לפרשת מצורע, קדושים, בחקתי, או מסעי. דבר שמראה שפרשיות אלו פשוט לא היו קיימות לפי מנהג זה, כיוון שתמיד נתחברו עם קודמותיהן. ברור שעל אף שאין שום סימן איזה פרשיות (אחת ברוב שנים מעוברות, שתים בשנת ה' מעוברת), קראו פרשת צו בכל שנה בשבת קודם הפסח.
יש חומש שלישי בכתב יד, היברו יוניון קולג' סינסינטי 3. לא ברור מתי הוא נעתק, אבל הוא היה בשימוש בצפון איטליה עד שנת תי"ב לפחות, דבר שהוא די נדיר לכתבי יד באירופה. בתוך הפרשיות עצמן אין שום סימון לפרשיות לא רגילות, אבל בהפטרות לאחר הפטרת תרומה מופיעה הפטרת פרשת ואת המשכן שהוא "ויבן שלמה", אותה ההפטרה שיש בכ"י מוסקבה. יש הפטרות לכל הפרשיות של ספר ויקרא אבל אין שום הפטרה לפרשת מסעי.
בדומה להרבה חומשי אשכנז צרפת בכתב יד, הפטרות פסח ושבועות נכתבו יחד עם התרגום. אבל חומש זה יוצא דופן שגם (ורק) הפטרת צו "עוליתיכם ספו" (שלפי חומש זה ההפטרה היא רק ירמיהו ז:כא-כח ומדלגים וקוראים ט:כב-כג) היא גם עם תרגום.
בסוף ההפטרות מופיעות ההפטרות לפרשיות "וזה הדבר" ו"ויפן וירד". הפטרת ויפן היא "ויד ה'" בדומה לכתב יד מוסקבה, אבל הפטרת וזה הדבר היא "ויעש את המכונות" (מלכים א' ז:כז-לז), הפטרה שהיא הפטרת פקודי בכמה כתבי יד אשכנזים.
ייתכן שבתחילתו חומש זה הועתק עבור מי שנהג לחלק את תרומה בשנה ה' מעוברת כדי לקרוא את מצורע בכל שבת קודם הפסח בשנה מעוברת, ואח"כ הוסיפו עוד הפטרות כדי שיהיה מתאים גם לאלה שקראו צו קודם הפסח גם בשנה מעוברת.
א. שני חומשים מחלקים את פרשיות תרומה, תצוה, וכי תשא, לגבי כי תשא יש מנהגים שונים אם מחלקים ב"ויפן" או "ראה אתה". אבל חילוקים אלה אינם מספיקים להגיע לפרשת צו בה' מעוברת.
ב.. בחומש אחר רואים שמחלקים את פרשיות תרומה ותצוה. אבל ברור מהחומש שהיו מחברים את פרשיות תזריע-מצורע, אחרי מות-קדושים בהר-בחקתי ומטות-מסעי בכל שנה ושנה.
כנראה שמנהגם, וזה גם כן המנהג המוזכר במאירי, היה לחלק את כי תשא ברוב שנים מעוברות לב' ובשנה ה' מעוברת לג' וקראו את פרשיות כי תשא, ויפן, ראה אתה. כך אפשר לחלק רק ג' פרשיות ובכל זאת לקרוא את פרשת צו בשבת הגדול, וההפטרות הן לפי הטבלה:
המנהג לפי לפי חומש ק"ק רומא א' וחומש היברו יוניון קולג' 3 בשנה מעוברת שאינו מתחילה ביום ה', ויש צורך לחלק ג' פרשיות:
פקודי
ויקהל
ויפן/ ראה אתה
כי תשא
וזה הדבר
תצוה
ואת המשכן
תרומה
כז' אדר ב' החודש
כ' אדר ב' פרה
יג' אדר ב' זכור
ו' אדר ב' וישלח אחאב
כט' אדר א' שקלים
כב' אדר א' ואתה בן אדם הגד
טו' אדר א' ויבן שלמה
ח' אדר א' וה' נתן חכמה
זח"ג
כה' אדר ב' החודש
יח' אדר ב' פרה
יא' אדר ב' זכור
ד' אדר ב' וישלח אחאב
כז' אדר א' שקלים
כ' אדר א' אתה בן אדם הגד
יג' אדר א' ויבן שלמה
ו' אדר א וה' נתן חכמה
זש"ה בח"ה
כג אדר ב' פרה
טז' אדר ב' וישלח המלך שלמה
ט' אדר ב' זכור
ב' אדר ב' וישלח אחאב
כה' אדר א' שקלים
יח' אדר א ואתה בן אדם הגד
יא' אדר א' ויבן שלמה
ד' אדר א' וה' התן חכמה
בש"ז גכ"ז
לגבי ה' מעוברת (שבה יש צורך לחלק ד' פרשיות כדי לקרוא את פרשת צו בשבת קודם פסח) האפשרות היחידה שמצאתי לגבי כל המקורות (ג' החומשים ודברי המאירי בקרית ספר) היא כזו:
לפי חומש ק"ק רומא 1, יוצא כך:
ואת המשכן
תצוה
וזה הדבר
כי תשא
ויפן
ראה אתה
ויקהל
פקודי
הח"א
י' אדר א' ויבן שלמה
יז' אדר א' אתה בן אדם הגד
כד' אדר א' לקוח מאת הגולה
א' אדר ב' שקלים
ח' אדר ב' זכור
טו' אדר ב' ויד ה'
כב' אדר ב' פרה
כט' אדר ב' החודש
הש"ג
ח אדר א' ויבן שלמה
טו' אדר א' ואתה בן אדם הגד
כב' אדר א' לקוח מאת הגולה
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' ויד ה'
יג' אדר ב' זכור
כ' אדר ב' פרה
כז' אדר ב'החודש
ולפי ההפטרות שהובאו בע"י היברו יוניון קולג'.
ואת המשכן
תצוה
וזה הדבר
כי תשא
ויפן
ראה אתה
ויקהל
פקודי
הח"א
י' אדר א' ויבן שלמה
יז' אדר א' אתה בן אדם הגד
כד' אדר א
ויעש את המכונות
א' אדר ב' שקלים
ח' אדר ב' זכור
טו' אדר ב' ויד ה'
כב' אדר ב' פרה
כט' אדר ב' החודש
הח"ג
ח אדר א' ויבן שלמה
טו' אדר א' אתה בן אדם הגד
כב' אדר א
ויעש את המכונות
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' ויד ה'
יג' אדר ב' זכור
כ' אדר ב' פרה
כז' אדר ב'החודש
לגבי הפרשיות וההפטרות לפי חומש ק"ק רומא 22 (שאין שם הפטרה נוספת לכי תשא) כנראה שכך נהגו:
בשנה מעוברת שאינה מתחילה ביום ה'
תרומה
ואת המשכן
תצוה
וזה הדבר
כי תשא
ויפן/ ראה אתה
ויקהל
פקודי
זח"ג
ח' אדר א' וה' נתן חכמה
טו' אדר א' ויבן שלמה
יז' אדר א'
לקוח מאת הגולה
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' וישלח אחאב
יג' אדר ב' זכור
כ' אדר ב' פרה
כט' אדר ב' החודש
זש"ה בח"ה
ו' אדר א וה' נתן חכמה
יג' אדר א' ויבן שלמה
כ' אדר א' לקוח מאת הגולה
כז' אדר א' שקלים
ד' אדר ב' וישלח אחאב
יג' אדר ב' זכור
יח' אדר ב' פרה
כט' אדר ב' החודש
בש"ז גכ"ז
ד' אדר א' וה' התן חכמה
יא' אדר א' ויבן שלמה
יח' אדר א
לקוח מאת הגולה
כה' אדר א' שקלים
ב' אדר ב' וישלח אחאב
ט' אדר ב' זכור
טז' אדר ב' וישלח המלך שלמה
כז' אדר ב'החודש
חומש ק"ק רומא 22 בשנת ה' מעוברת:
ואת המשכן
תצוה
זה הדבר
כי תשא
ויפן
ראה אתה
ויקהל
פקודי
הח"א
י' אדר א' ויבן שלמה
יז' אדר א'
לקוח מאת הגולה
כד' אדר א
אתה בן אדם הגד
א' אדר ב' שקלים
ח' אדר ב' זכור
טו' אדר ב'
וישלח אחאב
כב' אדר ב' פרה
כט' אדר ב' החודש
הח"ג
ח אדר א' ויבן שלמה
טו' אדר א
לקוח מאת הגולה
כב' אדר א
אתה בן אדם הגד
כט' אדר א' שקלים
ו' אדר ב' וישלח אחאב
יג' אדר ב' זכור
כ' אדר ב' פרה
כז' אדר ב'החודש
רואים כאן, שאם ברוב שנים מעוברות חילקו את כי תשא לב' או לכי תשא/ויפן או כי תשא/ראה אתה ובשנה מעוברת ה' חלקו את כי תשא לג', קוראים הפטרת "ואת המשכן" "תצוה" בכל שנה מעוברת, הפטרת כי תשא קוראים בכל שנה מעוברת שאינה ה' מעוברת, והפטרת ויפן/ראה אתה מפטירין ל"ראה אתה" בשנה הח"א, ול"ויפן" בשנה הש"ג. קוראים את הפטרת ויקהל בשנה בש"ז גכ"ז, כיון שבשנים אלו פרשת החודש חלה בויקרא ופרה חלה בפקודי ואז ויקהל חלה בהפסקה שנייה לאחר פורים. נכון שלפי טבלה זו לא הפטירו את הפטרת פקודי בשום שנה, וכנראה שהמעתיק העתיקו עבור המנהגים האחרים שאינם מקפידים לקרוא את פרשת צו בשבת הגדול בכל שנה ושנה.
מהלך זה (שנהגו לחלק פרשת כי תשא לשלש פרשיות) הוא אכן בעייתי, ולא רק מפני שאין לו שום מקור מפורש. כפי שרואים בטבלאות, יוצא שפרשת פקודי תמיד בכל שנה מעוברת או בפרשת פרה או בפרשת החודש (ואכן ידוע שלכל המנהגים בשנה פשוטה פרשת פקודי תמיד חלה באחת משתי הפרשיות האלו). יוצא שלא קוראים בהפטרת פקודי אף פעם, אז אם כן למה הובאה בכל החומשים?
לגבי חומש ק"ק רומא 1 ברור שהוא נעתק להיות שווה לכל נפש ולהשתמש בו גם לפי מנהגים אחרים, כמו מקומו בצפון איטליה (לכן הובא הסבר על מנהג פרובנס במפורש - מראה שלא כולם הכירו אותו). גם חומש היברו יוניון קולג' 3 שווה לכל נפש, הרי יש הפטרות לפרשיות בסדר ויקרא על אף שהן מחוברות לפי מנהג פרובנס - החומש היה מיועד לשימוש גם (וכנראה בעיקר) עבור מנהגים אחרים. אבל חומש ק"ק רומא 22, מפאת חסרון ההפטרות לפרשיות מצורע, קדושים, בחקתי, ומסעי, הוא מיועד רק עבור מנהג זה, אז למה יש צורך להפטרת פקודי?
הפטרת פרשת פקודי לפי חומש זה הוא "ויעש חירום" (מלכים ז:מ) שהיא גם ההפטרה לשבת שנייה של חנוכה. דבר זה כתוב בתוך החומש[36], וכנראה שהמעתיק שם אותו אצל פקודי עבור מנהגים אחרים, על אף שלא נוח לקהילות שאינם מקפידות לקרוא צו קודם הפסח בכל שנה להשתמש בחומש זה.
לא מצאתי שום הסבר אחר שמתאים לחומשים אלו.
חוץ מהחומשים שהובאו לעיל, יש עוד חומש[37] ויקרא בלי הפטרות לפרשיות מצורע, קדושים, ובחוקותי, אז כנראה נהגו שלא לקרוא פרשיות אלו בגפן באף שנה וחילקו פרשיות בספר שמות לפי המנהג של חומש זה בשנים מעוברות.
♦
סיכום:
בעבר נהגו קהילות בצרפת ובפרובנס להקפיד לקרוא פרשת צו בשבת הגדול גם בשנה מעוברת.
א. בצרפת, חלק נהגו לחלק את פרשיות תצוה, ויקהל, פקודי לשניים ברוב שנים מעוברות, ובשנה ה' מעוברת נהגו לחלק גם את פרשת כי תשא.
ב. אחרים בצרפת נהגו לחלק את פרשיות תצוה, כי תשא, פקודי לשתיים ברוב שנים מעוברות, ורק בשנה ה' מעוברת נהגו לחלק גם את פרשת ויקהל.
ג. בפרובנס היה מנהג לחלק את פרשיות תרומה, תצוה, כי תשא. ברוב שנים מעוברות חילקו את כי תשא לשתיים ובשנה ה' מעוברות חילקוה לשלש.
♦
מידע ביבליוגרפי
ספרי גאונים וראשונים בדפוס:מחזור ויטרי / לרבינו שמחה. אחד מתלמידי רש"י ז"ל / עם תוספות הגהות תקונים וביאורים / מאת שמעון הלוי איש הורויץ: מקיצי נרדמים, נירמבורג: תרפ"ג.
מחזור ויטרי / לרבינו שמחה מויטרי, אחד מתלמידי רש"י / יו"ל במהדורה מתוקנת ע"פי כתבי יד עם הערות הארות שנויי נוסחאות מראי מקום סיכום שיטות ומבוא/ מאת הרב אריה … גולדשמידט. ירושלים. תשס"ט.
סדר רב עמרם גאון / ערוך ומוגה על פי כתבי יד ודפוסים, עם השלמות, שינויי נוסחאות ומבוא בידי דניאל בהר"ר שלמה גולדשמידט: מוסד הרב קוק, ירושלים. תשל"א.
ספר האשכול / יסדו רבנו יצחק ב"ר אברהם …מנרבונא יוצא לאור ע"פ כ"י ערוך ומסודר מוגה ומבואר ועם מבוא בראשו ע"י הר"ר שלום אלבעק, ערכו והשלימו וגמרו בנו חנוך אלבעק: ח. וגשל, ירושלים. תשמ"ד.
ספר ראבי"ה / כולל פסקי דינים חידושים ושו"ת לכל הש"ס / חברו רבינו אליעזר ברבי יואל הלוי זצ"ל / יוצא לאור עפ"י כתבי יד הגהות וביאורים ומבוא / מאת אביגדור אפטוביצר: ספרי יהדות בע"מ, ירושלים. תשמ"ד.
ספר השולחן: (על הלכות ברכות ק"ש, תפלה ותענית) / ... חייא ב"ר שלמה חביב, (עם הערות ומראה מקומות מאת משה יהודה הכהן בלוי). ניו יורק. תשמ"ה.
עץ חיים: הלכות פסקים ומנהגים , יוצא לאור על פי כתב - יד יחיד בעולם עם הערות וציוני מקורות על ידי הרב ישראל ברודי, מוסד הרב קוק, ירושלים. תשכ"ז
פירוש הדר זקנים על התורה - מהדורת אתר אינטרנט "על התורה".
פירושי רבי יוסף בכור שור על התורה - מהדורת אתר אינטרנט "על התורה".
ספרי מחקר וקטלוגים:
Richlerm, B. (Ed). (2008). Hebrew Manuscripts in the Vatican Library.: Vatican City: Biblioteca Apostolica Vaticana.
Del Barco, Javier (2014). Joshua Ibn Gaon’s Hebrew Bibles and the Circulation of Books in the Late Medieval and Early Modern Periods. In E, Alafanso and J, Dexter (Eds.) , Patronage, Productions and Transmission of Texts in Medieval and Early Modern Jewish Cultures (pp. 267-297).Turnhout: Brepols Publishers.
הנחיות להפטרות מנהג פרובינציה, עם ההפטרות המיוחדות, בתוך RSL 119
הפטרת "ויבן שלמה" לפרשת ו"את המשכן" בתוך כ"י RSL 119
הפטרת "לקוח מאת הגולה" לפרשת "וזה הדבר" בתוך כ"י קיימברידג' טריניטי 22 18
♦ ♦ ♦
תכלת מארגמון - חלק ה'♦ להציב פח לטישו בבית הכנסת♦ נטילת ידיים על ידי רובוט♦ תגובה למאמר הרב יוסף חיים שבתאי - בעניין סדר ההטבות בברכת הטוב והמטיב♦ מוקצה בהולכת בעלי חיים ברצועה שבצווארם♦ הריגת כינים בשבת בימינו♦ לעשות בע"ש תנאי להפרשת תרו"מ כשהוא בבית המרחץ♦ סוף זמן התענית לדעת הגאונים♦ בעניין מצוות שופר ולולב כשזמנן בשבת