ויבא רוגז זה עמלק
איתא במדרש (שמו"ר סו"פ בשלח): 'ויבא עמלק', הה"ד 'לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז', לא שלותי מבבל, ולא שקטתי ממדי, ולא נחתי מיון, ויבא רוגז באדום. דבר אחר, לא שלותי מגזרה ראשונה שגזר פרעה עלי שנאמר וימררו את חייהם וכו' ויבא רוגז זה עמלק. ויש להבין מה בין הראשונים, שנאמר בהם לשון רכה יותר של מניעת שקט וחוסר שלוה ומנוחה לבין האחרונים שנקראו רוגז, עוד יש להבין מה השייכות בין שני המאמרים, כי כיון שהם נדרשים על פסוק אחד בוודאי שיש שייכות ביניהם.עוד מצינו במדרש במקו"א 'אין זיכרון לראשונים' אלו המצריים 'וגם לאחרונים' אלו העמלקים, ולישראל נאמר למחות את זכר עמלק שנאמר וכו'. ויש להבין מה המחבר בין המצרים לעמלק שנחשבו אלו לאלו ראשונים ואחרונים.
♦
מרדכי בדורו כמשה בדורו
עוד מצינו בכמה מקומות בדברי חז"ל שישנה הקבלה ושייכות גדולה בין משה רבינו למרדכי היהודי (וכפי שכבר ציינו המפרשים כ"ז) והדברים טעונים ביאור. דהנה אמרו במדרש (אסת"ר ו, יב) עה"פ 'איש יהודי היה בשושן הבירה' איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב ביה והאיש משה ענו מאוד, מה משה עמד בפרץ דכתיב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו' אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו וכו'. וכן אמרו בחולין (קלט:) משה מן התורה מנין וכו' המן מן התורה מנין וכו' מרדכי מן התורה מנין וכו' ואסתר מן התורה מנין וכו'. ומדכללו למשה רבינו בהדי הנך (המן מרדכי ואסתר) מבואר שקשור הוא לאותו מעשה ג"כ, וכן מצינו שנתפלל משה על ישראל בגזרת המן יותר מכל שאר הרועים כדלהלן. וכ"ז צריך ביאור.♦
מלכות מדי או קליפת עמלק
עוד ענין שצריך לבארו במעשה המגילה הוא, שבשאר גלויות כמו גלות מצרים וגלות בבל מצינו שאותה אומה שאצלה גלו היא והמלך שבראשה הם המה שהרעו לבנ"י, אך בגלות מדי מצינו קצת דבר שונה. דהנה כל מלכות מדי לא היתה אלא נ"ב שנה, ובכללות לא מצינו כ"כ שהרעו לעמ"י אלא אחשורוש עשה משתה ליהודים ודריוש אח"כ נתן להם לבנות את ביהמ"ק (וגם מה שכתבו שטנה בתחילת מלכות אחשורוש היה זה שוב בניו של המן, כמשאחז"ל, ולא מצד אחשורוש). וכל מה שמצאנו הייתה זו גזרת המן שהוא בעצם אינו מצד מדי אלא מכח ומזרע עמלק. וא"כ יש להבין תחת איזה כח טומאה שבקליפה נשתעבדו ישראל באותו זמן - קליפת מדי או קליפת עמלק, דלא נתבאר איזה שייכות יש ביניהם.מעשה אבות סימן לבנים
ונראה בס"ד לסלול בזה דרך חדשה, ועפי"ז יתיישבו ויתבארו הקושיות הנ"ל ועוד דברים רבים היטב. אך מקודם נקדים לייסד הקדמה אחת, והיא, דנראה שעל דרך שאמרו ז"ל (ברא"ר בכ"מ) שכל מקרי האבות המה סימן לבנים אח"כ בהמשך הדורות מה יהיה לעם ישראל, כך דור המדבר, שהיו דור דעה שלא יהיה כמותו וכל שורשי הנפשות של כל הדורות היו גנוזים בהם (כמש"כ האר"י בשעה"ג, ועי' רע"מ עקב רעג., ותקנ"ז סט קיא:, ולכך במעמד הר סיני נאמר את אשר ישנו ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום), ונקראו אבות גם המה (יבמות מו. ועי' ריטב"א שם), א"כ י"ל שבכל מהלכם מיציאתם ממצרים ועד הגיעם לא"י המעשים והמאורעות שקרו להם הם סימן ורמז למה שיהיה בדורות הבאים.שוב מצאתי כן במגלה עמוקות (פרשת מסעי) וז"ל הנה הלכו ישראל במדבר מ"ב מסעות שנרמזים בהם כל ימי עולם עד ביאת הגואל, ובפרשה זו נרמז אלה מסעי בני ישראל ר"ת אדום מדי בבל יון שהם ארבע גלויות עכ"ל. ובספר באר משה (שם) הביא מקור לזה מדברי המדרש (ויק"ר יג) עה"פ 'המוליכך במדבר הגדול והנורא מקום נחש שרף ועקרב' נחש זה בבל שרף זה מדי וכו', שמבואר מזה דכלולות בהליכת ישראל במדבר כל ארבע המלכויות.
ונראה דהנה תכלית העולם היתה שתהיה דירה להקב"ה בתחתונים, ולתכלית זו היה הרצון שתהיה אומה קדושה שכולם עבדיו משרתיו עושי רצונו מזרע מובחר של האבות הקדושים, ואחר שיהיו הם אומה שלימה לעצמם ישפיעו על כל העולם ג"כ להכיר במלכות השי"ת ולכפור בע"ז. כאומרו 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' דהיינו אומה שכולם כהנים משרתי דת ללמד את כל אוה"ע דעת את ה', וכאשר יהיה לעת"ל.
והנה התחיל התהליך הזה כשהיו זרע האבות הק' במצרים בכור הברזל ונצרפו שם בעבודה קשה, ואחר שהגיע הזמן הוציאם השי"ת בכח גדול וביד חזקה ובאותות ומופתים להראות וללמד את יסודי אמונתו לעמ"י ולכל העולם. וסיום תהליך זה כלול בלשון הרביעית מארבע לשונות של גאולה 'ולקחתי אתכם לי לעם' בקבלת התורה במעמד הר סיני.
♦
ראשית גויים עמלק
והנה עמלק הוא ראש צד הסט"א ומתכחש לכל הכרת האמונה בהשי"ת, כי כשם שישראל ומשה בראשם תפקידם להאיר את אור האמונה בכל העולם, כך עומדות כנגדם שבעים אומות אשר בעיקרן משויכות לסט"א, וראש להן הוא עמלק כמש"כ ראשית גויים עמלק, והוא מתנגד בכל כוחו לאור האמונה בעולם (עי' דרשות חת"ס ח"ג עמ' קלא).ולזה כשראה עמלק שעמ"י יצא ממצרים בכח השי"ת וכל העולם חל מפניהם, וקרוב הדבר שיהיו עם ה' וישפיעו על כל העולם כולו, וממילא תקרב אחריתו, כי הוא הרע הגמור ואין לו קיום בעולם כשיגלה כבוד ה', לזה נתאמץ ומסר נפשו להילחם בישראל, למרות שידע שיינגף לפניהם, כיון שעי"ז יקרר את האמבטיה הרותחת ויחליש את התעוררות האמונה שהיתה אצל כל האומות. ולזה מצינו שקודם שהלך להילחם עם ישראל נתייעץ עם שאר האומות שאם ינצח את ישראל שיצטרפו עמו, כי רצה לקרר אצל כולם את היר"ש מיצא"מ. ובאמת הרס וקלקל הרבה, גם מה שקירר אצל אוה"ע את יראתם, וגם כי ע"י בלבול והחלשת האמונה שגרם בקטני עמ"י ואצל הערב רב מזה נגרם לבסוף חטא העגל שמנע את כל קידום ועליית בנ"י (עי' להלן).
שורשה של מדי ברדיפת התאוות
והנה בזמן מרדכי ואסתר היו ישראל בגלות אחר חורבן ביהמ"ק בשפל המדרגה תחת מלכות פרס ומדי, ושורש קליפת מדי וכח טומאתה הוא הרדיפה אחרי התאוות והחמדות באכילה ושתיה כסף וזהב ושאר תאוות (כמו שמוצאים אצל אחשורוש לאורך כל המגילה, וכ"כ המפרשים). ולזה באותו זמן גברה כח קליפתם להכשיל את ישראל במילוי תאוות באיסור במשתה אשר עשה אחשורוש, ובאמת נכשלו ישראל במאכלי גויים ומזה באו לאיסורים חמורים ביותר כמשאחז"ל (ילק"ש).ובכח חטאים אלו ניתנה גדולה לכח קטרוגם של עמלק הרשע ועלה המן לגדולה להיות להם לרועץ, וכמש"כ 'אחר הדברים האלה' שחטאו ישראל במשתה אחשורוש 'גידל המלך אחשורוש' היינו מלכות מדי 'את המן' זרע עמלק וניתן כח בידו להרע לבנ"י. וזהו ביאור שילוב כוחות הטומאה של מדי ועמלק בנס הפורים שהחטא בא ע"י קליפת מדי והגזרה באה מכח קליפת עמלק. וזהו שאמחז"ל 'ואת הספחת' זה מלכות מדי שהעמידה את המן ששף כנחש (ויק"ר יג), הרי שקליפת מדי היתה הדרך להעמיד את המן ולגדלו על ישראל.
והנה בשעת הנסיון של משתה אחשורוש עמדו מרדכי והצדיקים אשר עמו והזהירו את ישראל בכל תוקף שלא לילך לשם, כי למרות שכל המאכלים היו כשרים, מ"מ עצם המשתה עמם הוא אסור בתכלית האיסור, והמשתה כולו הוא מכח הטומאה, כי כוונת אחשורוש בזה להחטיא את בנ"י ולהרחיק מהם את הישועה. ומצינו שאחז"ל (מגילה יב.) שהיו מרדכי והמן שרי המשקין במשתה ההוא. ונראה דמה שהיה מרדכי שם היה כדי להמשיך ולהזהיר את בנ"י אשר שם בכל עת שילכו משם ולא יפלו במכמרות הרשע אשר טומנים להם. וכמו שעשה משה בזמן שבא עמלק להילחם בישראל להחליש ולפקפק אמונתם בהשי"ת, שהיו ידיו אמונה כל אותו הזמן, שיתחזקו ישראל מכוחו ולא יחלשו מעמלק. ומאידך גם המן היה באותו משתה כדי להסית ולהדיח את ישראל, שידע שבזה המשתה תלוי מזלו וכוחו, שאם יחטאו ישראל יגבר כח עמלק הרשע (שו"מ כעי"ז בילקוט הגרשוני).
♦
המן רצה לגזור על ישראל כליה בכח חטאם
אמנם עכ"ז שהיה מרדכי הצדיק מזהירם, הלכו רבים מישראל לשם וחטאו בחטאים ונפלו מכח קליפת מדי, ועי"ז גבר עמלק וכנ"ל. ואחר שעלה המן לגדולה הלך לגזור יחד עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, ובזה להגיע לתכליתו הסופית לסלק שם שמים מהעולם ח"ו. אמנם ידע המן שהגם שיש כעס לפניו ית' על ישראל מ"מ לא במהרה יסכים על גזרה נוראה כזו להשמיד את כל היהודים, ולזה רצה לעשות זאת ע"י שיעורר מה שנגזר עליהם מכבר, והוא דכשחטאו עם ישראל בחטא העגל ובאו לידי חטא ע"י כח עמלק שהטיל פקפוק וחולשה בכח אמונתם של קטני ישראל והערב רב, כמש"כ 'וינזב בך את כל הנחשלים אחריך', ומזה נתגלגל שלא עמדו ישראל בחוזקם ונפלו בחטא העגל (כמש"כ השפ"א). ואזי נגזר עליהם שיומתו כל העם ח"ו כמש"כ 'הרף ממני ואשמידם', אלא שמשה רבינו עמד בפרץ לפניו יתברך להשיב חמתו, והצליח לבטל את הגזרה שלא ימותו כל עמ"י כרגע ח"ו, אלא יפקוד עליהם בהמשך הדורות.ועתה רצה המן לעורר עליהם מחדש את אותה הגזרה, ולזה עשה עצמו עבודה זרה ושכולם יהיו צריכים להשתחוות לו (כמש"כ המשנת חסידים מסכת אדר פ"ג). והגם שהיה זה באונס, מ"מ אהני להזכיר חטאם ולפקוד את עוון המשתה. ומרדכי שידע זאת בדוקא 'לא יכרע ולא ישתחוה', והראה עצמו עושה כן כדי לבטל את הקטרוג שמעורר המן ולחזק את ישראל שלא יפלו ברשתו.
'וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה וגו' ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי'. ובא המן ועשה גורל מיום ליום ומחודש לחודש עד שנפל בחודש אדר, ושמח כי בו מת משה רבינו אשר הוא עמד בפרץ להשיב חמת ה' מלהשחית על חטא העגל (מגילה יב:), והיות ומת ביום זה אתרע מזליה ויחזור קטרוג חטא העגל ביתר שאת. וכאשר דימה כן עשה, וכתב וחתם בטבעת המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, כדי שלא ייזכר שם ישראל עוד, לאבד ש"ש מן העולם ח"ו.
♦
משה רבינו ומרדכי מבקשים רחמים על עמ"י
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויזעק זעקה גדולה ומרה כמשה רבינו בשעתו ועורר את כל עם ישראל לתשובה. ובאותה שעה שלח מרדכי את אליהו הנביא שיעורר את האבות הקדושים לבקש רחמים על בניהם. אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקב"ה ונגזרה עליהם גזרה מה אנו יכולים לעשות. חזר אליהו והלך אצל משה רבינו ואמר לו רועה נאמן כמה פעמים עמדת בפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחית כמש"כ לולי משה בחירו וגו' מה תענה על הצרה הזאת. א"ל משה כלום יש אדם כשר באותו דור א"ל יש ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפילה ואני מכאן ונבקש רחמים לפני הקב"ה וכו' (אסת"ר). וכן מצינו שעמד משה רבינו לפני הקב"ה בלילה ההוא ואמר לו רבש"ע קולות אלו לא גדיים ולא טלאים הם אלא קטני עמך שהם שרויים בתענית ג' ימים וג' לילות ולמחר רוצה האויב לשחטם כגדיים וטלאים (שם).ומצינו שבאמת אהני זכות משה רבינו להצילם, שכך אמר לו הקב"ה להמן הרשע שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי, שנאמר ויאמר להשמידם וגו' ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד, חיי ראשך שהם להצלה ואתה לצליבא (שם ז,י). וכן אמרו בזוה"ק (בהר קיא:) 'וחמת המלך שככה' שככ"ה גמטריא משה אשרי העם שככה לו עי"ש. ומבואר מכ"ז שצירוף כח משה רבינו ומרדכי עמדו להם לישראל באותה הגזרה.
ונראה ביאור הענין דהנה כבר ביאר המגלה עמוקות (אופן קפו בהג"ה) שהיה מרדכי כלול מס' ריבוא אותיות שבתורה כמשה רבינו שהם כללות נשמות ישראל. וזה שא"ל הקב"ה למשה 'קח לך' כי הוא מניצוץ נשמתך 'בשמים ראש' (שבזה רמוז מרדכי כתרגומו מרי דכי כדאיתא בחולין קלט:) רא"ש ר"ת שישים ריבוא אותיות עכ"ד. ונראה שלכן נקראו ישראל בגזרת המן 'עם מרדכי' כי היה כלול בכל נשמות הדור, וכדמצינו במשה רבינו בסוד פסוק 'האנכי הריתי את כל העם הזה' שכתבו המפרשים שהיה כללות נשמות הדור.
ולמה שקדם נראה ביתר עומק דלפי שהיה צריך מרדכי לעמוד מול כח קליפת עמלק והתעוררות חטא העגל דין גרמא שהייתה נצרכת זכות משה רבינו דוקא שהיו ידיו אמונה כנגד קרירות עמלק, ואשר עמד בפרץ לפניו יתברך להשיב חמתו מחטא העגל, וכמעשהו בראשונה כן יהיה מעשהו עתה.
♦
כשחזרו ישראל בתשובה ביטלו כח עמלק
וכאשר חזרו ישראל בתשובה גדולה ועינו בצום נפשם ג' ימים וג' לילות תחת מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע, וחיזקו אמונתם בהשי"ת בביטחון, כי רק הוא יושיעם מגזרת המן, תכף ומיד נהפוך הוא וגבר ישראל ועלה מזלם לגדולה, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וליהודים היתה אורה ושמחה. ובשעה זו נאמר 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם'. וביארו בזה (הר' הרטמן מו"ל ס' מהר"ל) שמצינו פעמיים במסורה 'נפל פחד' הכא ובתהילים לגבי מצרים 'שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם', לומר שכמו שבמצרים היה זה פחד מהשי"ת כן היה גם בנס הפורים. וביארו עוד (שם בשם הגר"מ זילבר) שיסוד הפחד הוא לפי שביצא"מ פחדו כל העמים מהשי"ת וכוחו הגדול, כמש"כ 'חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום וגו' עד שבא עמלק וברשעתו מסר נפשו לקרר את הפחד במה שבא להילחם עם ישראל, אך כעת שגבר ישראל ונתבטל כח קליפת עמלק והמן מיד חזר פחד על העמים מהשי"ת (עכ"ד), ולזה רבים מעמי הארץ מתיהדים כמו שהיה ערב רב שנוספו על ישראל ביציאת מצרים.♦
הדר קבלוה מאהבה
ובזה נבין מה שאחז"ל (שבת פח.) שחזרו ישראל וקבלו את התורה מאהבה בימי מרדכי ואסתר מאהבת הנס שנעשה להם. ויש להבין - הלא נעשו נסים רבים ועצומים במשך הדורות כמו שהיה בזמן חזקיהו המלך שמת כל חילו הגדול של סנחריב בלילה אחד ושאר ניסים שנעשו. מדוע לא מצינו שמכח ניסים אלו יקבלו את התורה באהבה אלא דוקא בנס הפורים.אכן למשנ"ת יבואר דהחיסרון שהיה בקבלת התורה בהר סיני, שנאמר שם 'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו' זה נמשך מכח הפגם שעשה בהם עמלק ושמכח זה נגרם חטא העגל, אבל כעת שתוקן פגם עמלק ונתקעקעה ביצתו (כלשון הפסיקתא), שוב חזרו לקבל את התורה מאהבה גמורה.
♦
מדוע עמלק ואדום אינם ידועים בגלות האחרונה
ועתה נבא לבאר את מאמרי המדרש הנ"ל שפתחנו בהם. ונקדים, דהנה יש לעיין מדוע לא מצינו שום אזכור של עמלק מאחר דור מרדכי ואסתר בפסוקים ודברי חז"ל, וכ"ש בהמשך הדורות שלא נודעו מקומם. ומצד שני אנו יודעים שלא נמחו לגמרי, דזה יהיה רק בביאת המשיח, שרק אז ימחה זרעו של עמלק ויהיה השם שלם והכסא שלם. וביותר יש לתמוה דמצינו לשונות בחז"ל שמשמע מהם שאבד עמלק לגמרי בזמן מרדכי ואסתר. וכמש"כ בפסיקתא 'ויהי ידיו אמונה' מהו אמונה, אימתי שמשו של עמלק שוקעת וביצתו מתבקעת וזרעו משתרש מן העולם כשתבא אותה שכתוב בה ויהי אומן את הדסה הה"ד ויהי ידיו אמונה עכ"ל (ועי"ע בתרגום ירושלמי סו"פ בשלח). ומשמע שכילו את זרעו לגמרי וזה א"א. וצ"ב.וכיוצ"ב יש לתמוה בענין גלות האחרונה שנקראה גלות אדום, שאינה כשאר גליות, שבכל הגליות היו ישראל ממש תחת שלטון האומה שעל שמה נקראת גלות זו, כמו מצרים בבל מדי ויון, אבל אדום אחז"ל שזו מלכות רומי, ובפשטות רומי אינה מזרע אדום. והראשונים ביארו שהמלכים שמשלו שם היו מזרע אדום וכן נתערבו הרבה אדומים בעמם, אמנם בהמשך הדורות כלל לא נודע אומת רומי או אדום, הלא דבר הוא מדוע כן הוא דוקא בגלות זו.
♦
בגלות אדום כח עמלק הוא בהסתרה
ואשר נראה לענ"ד בביאור הענין, דעומקה של הגלות האחרונה היא שהיא גלות בדעת, והיינו שבאמת אבד זכרו על עמלק בימי מרדכי ואסתר שהרגו את כל העמלקים, ואלו מתי מעט שכן נשארו חיים שינו שמם וצורתם באופן שלא ידעו שהם זרע עמלק כלל. וא"כ כלפי חוץ באמת נמחה זרעו של עמלק ואבד כל תוקפו, אבל באמת יש בזה עומק, שכבר לא יבוא עמלק להילחם בישראל בצרה גלויה, אך כוחו ימשיך להסתתר ולהסית ולהדיח את ישראל מעל ה' באופן נסתר שלא ידעו שזה עמלק. והיות גלות אדום נמשכת [גם] מכוחו של עמלק שהוא חלק מזרע אדום, ולכך גם היא אינה ניכרת עתה באומה מסוימת, אלא כוח קליפתה בא בהסתר.וענין זה נרמז במה שבזמן משה רבינו באו שוב עמלק להילחם בישראל, אבל אז שינו מלבושים והתחפשו לכנענים כדי שלא יכירום ישראל ולא ידעו כיצד להילחם עמם. וכמש"כ (במדבר כא) 'וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי', ואחז"ל (במדב"ר שם) 'מלך ערד' זה עמלק שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב, והיה יושב על הפרצה, כיון ששמע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד מיד נתגרה בהם, ולמה נקרא כנעני לפי ששינה לשונו ומלבושיו ככנענים שלא יכירום ישראל ולא יוכלו להתפלל לה' שיתנו בידם כי אם יאמרו תתן את הכנעני בידי לא יעלו בידם כי אינם כנענים באמת. וישראל שהרגישו במבוכה הזאת אמרו 'אם נתון תתן את העם הזה בידי' בסתם. וכתב השפ"א דלפי שישראל ירדו ממדרגתם ונחסר מהם כיסוי ענני הכבוד ניתן כח לעמלק שיוכלו להסתיר עצמם.
ונראה העומק בזה שיותר מסוכן כח עמלק כאשר אין מכירין בו שהוא עמלק. ועל דרך משל שאם יבא במלחמה צבא חזק ומיומן להילחם ויעשו עצמם כחלשים, הלא תהיה זאת למכשול ופוקה לצד שכנגד, כי לא יכינו עצמם כראוי בחושבם שינצחום בקלות, ובשעת הנסיון יתגבר עליהם האויב. וכיוצ"ב מצינו בכח היצה"ר שמתחילת הבריאה היה נגלה וחיצוני לאדם ועומד ומפתה אותו, אך אחר חטא אדה"ר נכנסה בו זוהמא של הנחש הקדמוני, ונוסף לו קושי עצום שהיצה"ר מסיתו, ואינו יודע כלל שזה היצה"ר אלא חושב שזה הוא עצמו.
וכל זה רמז שעמלק בגלות האחרונה לא יבואו להילחם עם עמ"י בגלוי, אלא כוחם יהיה חזק פי כמה בזה שיסתתרו בכיסוי והסתר בגלות אדום בכל מיני אופנים וצורות, שלעין האדם יראה שאין כאן כלל כח עמלק או יצה"ר. אבל באמת בתוך דברים אלו יסתתרו כוחות עצומים של היצה"ר ועמלק להסית והפיל את האדם לבאר שחת.
ולזה מצינו שמיד אחר מלחמת עמלק זאת שהיתה בסוף ארבעים שנה שהיו במדבר דזה רומז על החלק האחרון של הגלות, מצינו שנסמך לו מיד 'ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך', וכתב בעה"ט שקצרה רוחם ממה שראו כל הצרות שיבואו עליהם בגלות אדום ואורך הגלות (עי' איכ"ר פ"ה). וסמיכות זאת נראה כמש"נ, שקושי גלות זו יהיה בסתר כוחו של עמלק בכיסויים והסתרות באופן שקשה לעמוד מולו, ודבר זה ראו ממה שבא עליהם כעת בכיסוי והבינו למה זה מרמז.
ולזאת העצה היעוצה בזמן ההוא לעשות כמעשה ישראל בשעה באו עליהם עמלק מחופש - להתפלל ולזעוק אל ה' אם נתון תתן את העם הזה. כלומר, שאיננו יודעים בכל מיני הניסיונות והחידושים הבאים עלינו איפה טמון בהם היצה"ר וכח עמלק, ולכך הצילנו אתה ממנו כי אין לנו כח לעמוד מולו. ואזי יתנו ה' בידיו ויאבדנו מן הארץ בב"א. ומחמת שקושי משך גלות אדום יהיה בהסתר כוחו של עמלק מצינו שיהיה המשיח בבחינת משה ובבחינת מרדכי (עי' בזוהר פרשת וישלח קסט. ששלושה גם הכתובים שם רומזים לשלושה גואלים משה מרדכי ומשיח עי"ש), כי המה אשר נלחמו עם עמלק והאבידו את כוחו מן הארץ.
♦
ביאור מאמרי המדרש
ובזה יתבארו המאמרים הנ"ל שפתחנו בהם, ונקדים הקדמה אחת מדברי האר"י שגלות מצרים היתה כלולה מארבעה גליות והיא תמצית מכולם (והארכנו בזה במאמרי חג הפסח). ומעתה יל"ב שגלויות הראשונות עיקר הקושי והשעבוד בהן היה שיעבוד הגוף וצרות גשמיות, והייתה מכוונת כנגד שלוש לשונות ראשונות של גאולה. ולכך המה רק בבחינת מניעת רווחה 'לא נחתי ולא שלותי', כיון שהצרות הגשמיות, הגם שקשות הן, מ"מ אינם רעות בעצם אלא לטובת האדם ולתעלתו הרוחנית. ואף בהריגות ושחיטות שעשו זכו להיהרג על קידוש ה'. אבל גלות האחרונה גלות אדום, שכלול בעומקה כוחו של עמלק בהסתר, הרי היא קשה מכולן, כי בה נתרבו הניסיונות הרוחניים. וזהו 'ויבא רוגז' שהאדם צריך להילחם עם יצרו בכל כוחו לבל יפול ברשתו כמש"כ 'רגזו ואל תחטאו'.ומעתה תתבאר כוונת המדרש, דכמו שבגלות מצרים חלקיה הראשונים היו בצרות גשמיות, כנגד לשונות ראשונות, ועמלק שבא בסופה היוה קושי רוחני לעמ"י, כנגד לשון רביעית 'ולקחתי אתכם לי לעם'. ולכן נקראו מצרים ראשונים ביחס לעמלק האחרונים (וכמו שהאיר נקודה זו בספר זאב יטרף), כך הוא במשך ארבע הגלויות, שהמה תולדות של גלות מצרים, ששלוש ראשונות שבהן היה עיקר הקושי גשמי, ואילו בגלות האחרונה אדום עיקר הקושי הוא רוחני, כי כוחו נמשך מכח עמלק. והכל ענין אחד. (ועד"ז יל"ב מה שדרשו עוד בפסוק זה לגבי צרותיו של יעקב אבינו - לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ולא נחתי מדינה ויבא רוגז זה רוגזו של יוסף, כי ביוסף עיקר צרתו היתה רוחנית, שחשב שנתבטלה הבטחתו שלא יראה פני גיהנם. וזה כנגד צרת עמלק, כי רק זרע יוסף יוכל לנצחו, כמשאחז"ל עה"פ והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה וגו').
♦ ♦ ♦