שאלה
מי שנותן שתי מתנות לאיש ולאשתו אביונים - האם יוצא בזה ידי חובת מתנות לאביונים?
♦
תשובה
לכאורה יש לדון בזה בכמה אופנים. אופן אחד, שנותן לאיש סכום כסף השוה לשתי מתנות ואומר לו שזה עבורו ועבור אשתו, או שנותן לאשה ואומר לה שזה עבורה ועבור בעלה, או שנותן לאיש בנפרד ולאשה בנפרד כל אחד מתנה אחת. ומקום הספק הוא האם במה שנותן לאשה או עבור האשה יוצא בזה ידי חובה, דסוף סוף יש כאן שני אביונים, או שמא נאמר שמכיון שמה שקנתה אשה קנה בעלה, ממילא כשנותן לאשה הוי כנותן לבעלה, ומכיון שנותן גם לבעלה, יוצא לפי"ז שנתן לאותו אביון ב' פעמים, דהיינו שהבעל קיבל שתי מתנות, והלא קיי"ל שכדי לקיים מצות מתנות לאביונים בעינן שייתן לשני אביונים כל אחד מתנה אחת. ומלבד זה ישנו עוד ספק בזה מצד אחר, דמכיון שעל הבעל מוטל לזון את אשתו, ממילא האשה לא נחשבת לאביון. ועוד יש להסתפק, דאולי מכיון שהבעל חייב לזון את אשתו, ממילא כשנותן לבעל הוי כאילו נתן לאשה, שהרי צריך לזונה מזה.
וכבר דנו בזה האחרונים, וכפי שיבואר להלן.
♦
ונחזי אנן. הנה המהרש"א בחידושי אגדות (מגילה דף ז' ע"א) על הא דרבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ע"כ. וכתב רש"י: ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות, דהא תרי מנות איכא. ע"כ. ומשמע מרש"י דלא גריס "ומתנות לאביונים". וכן כתב הב"ח בהגהותיו דתיבות ומתנות לאביונים נמחק. וכ"כ בהגהות הגר"א. וכן גרס רבינו אברהם מן ההר. אולם המהרש"א כתב ע"ז דפירוש רש"י אינו מבורר, ומאי אשמועינן בכך, הא ודאי דאטמא דעגלא וגרבא דחמרא ב' מנות הן, ונראה לקיים כל נוסחאות הגמרא שלפנינו דמייתי נמי סיפא דקרא ומתנות לאביונים, ומשום דמנה משמע כל דהו, לכן בעי תרי לאיש אחד, אבל מתנה בעי שיעור נתינה כדאמרינן בכמה דוכתין, וסגי לאיש אחד מתנה אחת, ומשום דשלח לו ב' מנות אטמא דעגלא וגרבא דחמרא שהם גדולות כשיעור נתינה אמר דבהנך ב' מנות גדולות טפי משיעור מנות קיימת ג"כ ומתנות לאביונים כשיעור נתינה לר' אושעיא ולבני ביתו, וזו שדקדק לומר וקיימת בנו ולא קאמר וקיימת בי, דר"ל וקיימת בנו לשני אנשים שתי מתנות, ומלת לאביונים יש בו רמז א"ב בנ"י דיוצאים בשתי מתנות לאב ובנים. עכ"ד. ומבואר מדברי המהרש"א דס"ל דיוצאים ידי חובה בנתינת שתי מתנות לאב ובנו. ואע"פ שבסתמא מיירי בבנו הסמוך על שלחנו וקיי"ל שמה שקנה הבן קנה האב, מ"מ נראה דהמהרש"א לא חש לזה, ושפיר יוצא בזה ידי חובת מתנות לאביונים. וא"כ ה"ה לאיש ואשתו יש מקום לומר כן, אע"פ שגם באיש ואשתו שייך לומר מה שקנתה אשה קנה בעלה.
אלא שיש לעיין בזה בפשט דברי הגמרא. חדא, דמנא לן דרבי יהודה נשיאה כיון בזה גם למתנות לאביונים, דמסתבר דהוא רצה לתת מנות משובחות לפי מעמדו ולפי מעמד רבי אושעיא. ולכן מהיכא תיתי שיחשב לו באמת גם בתור מתנות לאביונים. עוד קשה, הרי הוא נתן את המשלוח לרבי אושעיא, ולא אמר לו שזה גם לבני ביתו, וממילא לא שייך לומר שייחשב לו גם עבור בני ביתו רק משום שהן מנות גדולות. ומה שדייק מלשון "וקיימת בנו" דנקט לשון רבים, וזה מורה על שתי מתנות לשני אביונים, אין זה מוכרח, שהרי אמר "וקיימת בנו" גם על המשלוח מנות, שהוא איש "לרעהו", דודאי שם מיירי על יחיד בלבד דבעינן שתי מנות לאיש אחד. אלא ודאי דלאו דוקא הוא, ולשון ענוה הוא. ועו"ק, דמאן לימא לן דמיירי שהיו לו ב"ב. ומה שהקשה המהרש"א דמאי אשמועינן בזה, הנה כבר כתבו האחרונים כמה תירוצים בזה. דהפרי חדש כתב דהחידוש הוא על משקה שנחשב כמנה, ועיין בשאר אחרונים שכתבו עוד פירושים בזה. וגם אם נאמר שבא לאשמועינן שמקיים את שתי המצות, היינו שמקיים חלק ממצות מתנות לאביונים, שבזה נתן רק לאביון אחד, וצריך לתת לעוד אביון זולתו. ואכמ"ל.
גם מצאתי להאשל אברהם מבוטשאטש שכתב לבאר מה שאמרו קיימת בנו משלוח מנות ומתנות וכו', דמה שיצא ידי מתנות לאביונים בזה, נראה שהכונה שזה חזי לאיצטרופי לשליחות מתנה לאביון זולתו. והוסיף דאם נימא דשליחות אל איש ואשתו הוו שתי מתנות, כמו שמותר לשאול בשלום אשה ע"י בעלה, כן יכול אולי לשלוח לה מתנה, או להסוברים שנשים פטורות ממתנות לאביונים, וכן המנהג, א"כ יש לומר שאשתו שלחה אל אשתו, ועי"ז היה בזה משום מתנות לאביונים שנים. והגם שלא הזכירו חז"ל שהייתה שליחות אל האשה ג"כ, אולי היה מובן כן ביניהם. אך נראה שכיון שכשניסת האשה מוטלת על בעלה, אינו מקיים מתנות לאביונים על ידי מה ששולח לאשה נשואה. והגם שהנותן לבעל קרובתו מקיים מצות צדקה שהיא לקרוביו קודם לכל וכו', אך לגבי מתנות לאביונים נראה דלא שייך כלל תורת מתנה לאשה שיש לה בעל. ע"ש. אלא שמש"כ שם להלן שאשה אלמנה עשירה יכולה לתת מתנות לאביונים לנשואה, ואם האשה נותנת תיכף לבעלה לית לן בה, ויוצאת ידי חובת מתנות לאביונים כראוי עי"ז. ע"ש. אינו מובן, דסוף סוף בעינן שני אביונים, ובזה שנתן לה ונתנה לבעלה, הוי כאילו נתנה לאביון אחד, כיון שהיא מוטלת על בעלה. וצ"ע.
וכן ראיתי כיוצא בזה בספר דברי שלום ח"ה (סימן קיז עמוד שפ) שכתב דנ"ל לומר דמה שאמר לו וקיימת בנו, היינו כשיתן עוד מתנה אחת לעוד אביון, ואין כונתו לומר שכבר יצא ידי המצוה כולה בשלימותה ע"י המתנה האחת שנתן לו, ושוב הביא חלק מדברי הא"א הנ"ל. ע"ש. וראה עוד שם בספר דברי שלום שכתב שנראה שכונת המהרש"א לו ולאשתו, ודוחק לומר שנתכוין לומר לו ולבניו ולאפוקי אשתו, דמסתם דבריו משמע שאינו מחלק בכך, וכן מסתברא דאין מקום לחלק בזה וכו'. ע"ש. ולענ"ד ודאי דכונת המהרש"א על בניו, וכמ"ש להדיא "נוטריקון אביונים א"ב בנ"י", וגם סיים שם דיוצאים "בשתי מתנות לאב ובנים". ומבואר להדיא דמיירי על בנים, אלא דאפשר לומר דלדעתו ה"ה לאשתו דמאי שנא. וק"ל. ועיין עוד שם שכתב דדברי המהרש"א דחוקים, דהא איהו לא נתכוין ליתן מתנה אלא לו לבדו ולא לאנשי ביתו. ע"ש.
והלום ראיתי בספר ילקוט הגרשוני (סימן תרצ"ד אות ג') שהביא את דברי הפתחי תשובה בשם הרב בנין עולם, וכתב דאין הספר תחת ידו, אבל אולי טעם הספק לפי שאשתו כגופו. והביא מדברי המהרש"א הנ"ל וכתב לפשוט ספק דידן ג"כ, דכיון דיוצאין ב' מתנות לאב ובנים אע"ג דבנים נחשבים כגוף האב, כמ"ש הרב ישמח משה פרשת אמור בשם קהלת משה דכחו כגופו דמי. ע"ש. ה"נ יוצאין בב' מתנות לאיש ואשתו אע"ג דאשתו כגופו דמי, כנלע"ד. עכ"ד. ומוכח שהבין מדברי המהרש"א שכיון על בניו ולא על אשתו, ומ"מ ספקו של הבנין עולם לא היה משום שאשתו כגופו, אלא משום שמוטל עליו לפרנסה. ע"ש.
ואיך שלא יהיה, המהרש"א עצמו פירש כן בדברי הגמרא, וס"ל כן, אלא שלפי גירסת רש"י שאינו גורס ומתנות לאביונים, וכן לרבינו אברהם מן ההר דלא גריס ליה, א"כ אין שום הוכחה לדין זה. ובפרט שכן הסכימו הב"ח והגר"א. גם מדברי רבינו חננאל מוכח דאין לומר כן, שפירש בזו הלשון: ומתנות לאביונים כלומר נתינת אביונים נתת לי, מנה אחת, והיא הירך, חזר שלח לו עגל וג' קנקני יין. ע"כ. ובגליון הגמרא הביאו שגירסת רבינו חננאל כגירסת הירושלמי בפירקין בסוף הלכה ד'. וכעין זה גריס בעל השאילתות בפרשת ויקהל. וכן גירסת הרב בעל מנורת המאור כאן בגמרא (נר ג' כלל ד' ח"ג פ"ג). ע"ש. ועיין במה שהאריך בזה בחידושי מהר"ץ חיות. ע"ש.
וכן העיר בספר דברי שלום הנ"ל מגירסת הראשונים הנ"ל. בר מן דין, הלא בספר הלק"ט (ח"ב סימן לט) למד מזה דאפשר לקיים מתנות לאביונים לאביון אחד, וא"כ אין שום הוכחה לדברי המהרש"א. גם הרב ערך השלחן (סימן תרצד אות ב') הביא את דברי הלק"ט וכתב דאפשר שבדיעבד יצא במתנות לאביון אחד, ומ"מ כתב דהגמרא מיירי במשלוח מנות ולא במתנות לאביונים וכגירסת רש"י. ע"ע.
וראיתי בספר חזון עובדיה על פורים דיני מתנות לאביונים (הלכה א' עמוד קסז) שפסק בנידון דידן שיוצא ידי חובתו. וחיליה מדברי המהרש"א הנ"ל שכן מוכח מדבריו. ושכ"כ בשו"ת בית אב (חאו"ח סימן קג), ובשו"ת בנין עולם (חאו"ח סימן לו). ע"ש. ושכ"כ בספר ניר על הירושלמי (פ"ק דמגילה סוף ה"ד) ושכן פסק בשו"ת חמדת משה (חאו"ח סימן יד). ודלא כהערוך השלחן (ר"ס תרצד). ע"ש.
♦
והנה בשו"ת בית אב הנ"ל דקדק בדברי הגמרא במגילה ובגירסת רש"י שם, ואח"כ כתב: ועוד י"ל דאפשר אם שולח לעני שיש לו בני בית א"כ יוצא בזה גם משום שתי המתנות לאביונים, ואתי שפיר לישנא דגמרא. ועיין גירסת השאילתות פרשת ויקהל בזה ואין להאריך. ובסוף דבריו שם כתב: העולה מזה לדינא בקצרה, א) אם שולח המנות כל אחת בפני עצמה וכו', ב) במשקה לר"ח אינו יוצא וכו', ג) העשיר יוצא במנות כל דהו וכו', ד) אם שולח ב' מנות לאביון עולה לשניהן ויתן רק עוד נתינה אחת לעני. ע"כ. ומבואר יוצא שלא פסק לדינא שיוצא ידי חובת מתנות ע"י עני שיש לו ב"ב, ורק כתב כן בדרך אפשר. ובסוף דבריו לא הזכיר כלל דין זה בין שאר הדינים העולים לדינא.
גם בשו"ת חמדת משה הנ"ל כלל לא נחת לפסוק כן, וכל הנידון שם הוא האם כששולח מנות לעני בפורים יוצא בזה גם ידי מתנות לאביונים. וכתב שם דמוכח להדיא מהמהרש"א הנ"ל דלא יצא, אלא דנראה מדבריו דאם שלח לעני שיש לו גם ב"ב יצא ידי שניהם, ומדייק לשון הגמרא וכו', וגם מובא דאיכא כמה נוסחאות בגמרא שם דלא גרסי כן וכו'. וסיים בנידון שלו בשם תשובת כתב סופר דלכתחילה לא יעשה כן ואם עשה לא ברירא אם יצא ידי חובה. ע"ש. ולא גילה כלל מה דעתו בנידון דידן. וגם לגבי מה שדייק ממה שנראה מדברי המהרש"א, כתב דיש נוסחאות אחרות בגמרא. וא"כ לא מצינו כלל שפסק שיוצא יד"ח בנדו"ד. וצע"ג.
ואעיקרא דמילתא, מה שהעיר על הגרע"א שמוכח מהמהרש"א להדיא שלא יצא ידי שניהם, והוסיף, אלא דנראה מדבריו שאם שלח לעני שיש לו גם ב"ב וכו'. דבריו אינם מובנים לענ"ד כלל, שכונת המהרש"א מבוארת שאם יש לעני ב"ב, אז אם יהיה במה שנתן לעני שיעור של מנה כל דהו וכן שיעור של נתינה לאביון אליבא דהמהרש"א יוצא ידי חובת שניהם, ואם אין שיעור לשניהם לא יוצא ידי שניהם. ומה שכתב לגבי ב"ב, היינו שהרי בעינן שני אביונים, ולכן כתב שאם יש בני בית אז מקיים גם מתנות לשני אביונים. אבל איה"נ אם לא יהיה שיעור לשני הדברים אז לא יועיל אפילו אם יש לו ב"ב, ומצד שני גם כשאין לו ב"ב אם יש שיעור גם של שתי מנות וגם של מתנה לאביון, מקיים בזה את שתי המצות, אלא שצריך עוד אביון. ודו"ק. וכבר הארכתי בזה בתשובה במקום אחר בסיעתא דשמיא.
♦
וחזי הוית בשו"ת בנין עולם (חאו"ח סימן לו), והובא בספר פסקי תשובה (סימן קמב), שנשאל אם איש ואשתו נחשבים לב' אביונים. והשיב שנ"ל ברור שנחשבים כשנים, מכיון שכשנותן לאיש, האיש אינו מחוייב לתת לאשתו, דעני המקבל צדקה אינו מחוייב לשלם בזה חובותיו וכ"ש מזונות אשתו (וממילא זה לא נחשב שנתן את שתי המתנות לאדם אחד, דהיינו להאשה). ואף אם נאמר שהנותן מסתמא נותן ע"ד שיפרנס גם את אשתו, מ"מ אם נתנו בפירוש ע"ד שלא יתן לאשתו מהני, ואסור לו לתת לאשתו. וממילא אם נותן לאיש ואשתו ומכוין לקיים המצוה בשניהם הוי כאילו נותן לזה בפני עצמו ולזו בפני עצמה, כיון שיכול ליתן לו לבדו שלא תיהנה בהם אשתו. והוסיף שם ג"כ לפרש את דברי הגמרא כעין דברי המהרש"א, שכאשר שלח לו דבי נשיאה לו ולב"ב יצא בהם ידי הכל, דבמה ששלח לו יצא ידי חובת ומשלוח מנות איש לרעהו, וע"י זה ששלח ג"כ לאשתו וב"ב יצא ידי ומתנות לאביונים. ע"ש. והביאו גם בספר פתחי עולם (סימן תרצד אות ב' בשם הפתחי תשובה).
ולכאורה יש לעיין בדבריו, דמתחילה כתב דבמה שנותן לאיש ואשתו נחשב לשני אביונים, ולבסוף סיים שבמה שנתן לו קיים ומשלוח מנות, ובמה שנתן "לאשתו וב"ב" קיים ומתנות לאביונים. ולמה לי גם ב"ב, הלא מקיים המצוה בו ובאשתו. וצ"ע. גם מאן לימא לן שהיו לו ב"ב סמוכים על שלחנו וכנ"ל. ועו"ק כמו שהבאנו לעיל, דהא לא שלח לאשתו אלא רק לרב אושעיא, ואיהו גופיה מצריך שישלח לאיש ואשתו, ואם איתא הו"ל להגמרא למימר ששלח לרב אושעיא ולדביתהו. וצ"ע. עו"ק, דמדבריו משמע שכל הספק הוא משום שאולי מחוייב לתת משלו לאשתו ואז לא נחשב שנתן לו, והוי כאילו שתי המתנות ניתנו לאשה. ולכאורה קשה, דאפילו אם נחשב שנותן לו, מ"מ במה שנותן לה נחשב ג"כ כנותן לו, דמה שקנתה אשה קנה בעלה. וכנ"ל.
שוב ראיתי שם בשו"ת בנין עולם בסוף התשובה הג"ה מבן המחבר שעמד ע"ז, וכתב דלכאורה כיון דקיי"ל שהנותן מתנה לאשה קנה בעלה ואפי' אם נתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה כדאיתא באבן העזר (סימן פה סעיף יא), א"כ מה שנותן לה הוי כאילו נתן לבעלה ואין כאן שני אביונים. וכתב ליישב דמ"מ י"ל כיון שכל עיקר טעמא דמתנות לאביונים הוא כדי לשמחם ביום טובה, א"כ אית לה שמחה ג"כ במה שבא לבעלה מחמתה. ועוד, כיון שמתנת פורים מצוה שיאכלנה העני לשמחת פורים, כמ"ש האחרונים שלטעם זה אין ליתן קודם פורים דילמא אכלי לה קודם פורים, א"כ כיון שנותן לה כדי לצאת יד"ח המצוה הוי כנותן לה בפירוש ע"מ שתאכלנו היום, ובכה"ג שמייחד לה גוף המתנה שיהיה לכך ולכך לא קנה הבעל כדאיתא באבה"ע שם. ועיין בהלק"ט שצידד לומר שאפילו נותן לעני אחד שיעור ב' מתנות דיצא, ואף דיפה השיגו הגאון מוהרא"ז בשערי תשובה, מ"מ באיש ואשה שעכ"פ גופות מחולקים נראה דיצא כמו שכתב אאמ"ו הגאון בנין עולם. עכת"ד.
ובאמת שלפי הערתו דנימא דמה שקנתה אשה קנה בעלה, אז מעיקרא לא קשיא כלל, דנימא שמה שנותן לבעל נחשב שנתן לה משום שמוטל עליו לפרנסה, וכמו שהזכיר אביו הגאון בעל בנין עולם, וכשנותן לה נחשב שנתן לו כיון שמה שקנתה אשה קנה בעלה, וכמו שהזכיר בן הגאון. והכל על מקומו בא בשלום. ומ"מ לא זכיתי להבין בדברי המחבר הגאון בנין עולם, וכי אין לו לבעל משהו אחר לזון את אשתו. ועוד, את"ל שאין לו מה לזון, מ"מ אכתי הוא זוכה בזה לעצמו בתחילה, ואם לעצמו אין מה לאכול, אז ודאי הוא קודם, ואם יש לו, אז נותן ממה שרוצה או ממה שיש לו לעצמו, או ממה שקיבל, ומהיכא תיתי לומר דלא נחשב למצוה. וצ"ע. ומה שכתב עוד בן המחבר דאית לה שמחה וכו', אין דבריו מחוורין כלל, דאטו אם ישלח מתנות שלא יוצאים בהן ידי חובה מהני אם יש בזה שמחה. וצ"ע. עוד יש להעיר על בן המחבר, דמה בכך דמה שקנתה אשה קנה בעלה, הלא לדברי אביו שסובר שכשמכוין לקיים המצוה בשניהם, אז הוי כאילו נותן לזה בפ"ע ולזו בפנ"ע כיון שיכול ליתן לו לבדו שלא תיהנה מהם אשתו, והיינו דהוי כאילו נותן לו ע"מ שלא תיהנה אשתו, אע"פ שמעיקר הדין היה צריך לזון אותה מזה. א"כ ה"ה להיפך, דבזה שנותן לשניהם ומכוין לקיים את המצוה הוי כאילו אמר לה ע"מ שאין רשות לבעל. ואע"פ דלא מהני, מ"מ איתא שם בש"ע דמהני אם מתנה בגוף המתנה, כגון שאומר לה ע"מ שתעשי מה שתרצי ללא רשות הבעל. וא"כ אנן סהדי דהוי כאילו אמר לה הכי כיון שזו כונתו לקיים המצוה בשניהם. ודו"ק. וכל זה כתבתי לשיטת הגאון המחבר בנין עולם. ומ"מ יש לדון בזה אם שייך לומר בגלל כונתו ורצונו דהוי כאילו אמר הנותן. וצ"ע.
וראיתי בשו"ת ים הגדול (סימן לג) שהביא את דברי המהרש"א בפירוש דברי הגמרא וכתב שהוכחת המהרש"א להדין שהוציא לפי דעתו אינו מוכרח (וה"ה להוכחת הלק"ט הנ"ל לדינו לפי דעתו), דקשה לפרש את דברי רבי אושעיא כפירושם, דבש"ס מוכח דרבי אושעיא היה מגדולי הדור ולא היה עני ואיך ישלח לו רבי יהודה נשיאה מתנות לאביונים. ועוד דמלשון רש"י נראה דלא גריס ליה, וא"כ נסתרו כל ראיות המהרש"א והלק"ט, כיון שרב אושעיא מיירי רק על משלוח מנות. ואף לפי גירסת הירושלמי אין ראיה לדין המהרש"א מכיון שהיו שני משלוחים וכו'. ע"ש.
♦
והנה גם הריטב"א בחידושיו גריס כגירסת הירושלמי, דגרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים, ופירש: שלא היתה יקרה התשורה בעיניו, ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו, ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין, ושלח ליה, קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך. ע"ש. ולפי דברי הריטב"א ג"כ אין שום הוכחה שמהני לאיש ואשתו או לבני ביתו, וכמו שאמר לגבי משלוח מנות לשון "קיימת בנו" בלשון רבים אע"פ דאין צורך לשלוח לב' אנשים, ה"ה לגבי מתנות לאביונים. ועיקר כונתו של רב אושעיא לרמוז לו שנתן דבר מועט שמועיל לאביון ולא מועיל למשלוח מנות. ודו"ק. וכן מוכח מלשון תוס' רי"ד שכתב מפני שנראה לו מתנה מועטת כדרכי העניים. ע"כ. וזה כלשון רבינו חננאל שכתב כלומר נתינת אביונים נתת לי מנה אחת והיא הירך, וחזר ושלח לו עגל וג' קנקני יין. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בחידושי רבינו משה מאימראן על מגילה שם, שלגירסת הירושלמי ר"ל שמתנות לאביונים הם דבר מועט כדי נתינה אבל מנות הוא דבר הראוי להתכבד כדרך שהעשירים שולחים זה לזה. ושגם לשון רש"י שלנו יש לפרש כן ששלח לו קיימת בנו ומשלוח מנות לומר שהם דבר חשוב בעיני רבי אושעיא לקרותם מנות, דלא תימא לפי עשרו של רבי אלו הם דבר מועט מלכבד אחרים בהם, ואינם אלא בכלל מתנות לאביונים שרגילים ליתן להם דבר מועט, להכי אהדר ליה שמנתו של רבי חשובה בעיניו וראוי לקרותה מנות ולא מתנות לאביונים. ע"כ.
ויש להביא בנותן טעם את מה שראיתי להגאון רבי יצחק גויטע בספר שדה יצחק על מגילה שם, שכתב שרש"י מיאן בגירסת הריטב"א מתרי טעמי - חדא כיון ששלח לו בשר מבושל ויין, שהם שני דברים של שמחה, ליכא מנה ראויה עדיפא מזה, ולא שייך לומר דרבי אושעיא לא ישרה בעיניו עד שיאמר לו קיימת בנו ומתנות לאביונים. ועוד, היכי שייך דרבי יהודה נשיאה הדר שלח ליה פעם אחרת בשר ויין ממין ששלח לו בפעם ראשונה וכי רבי אושעיא רעב לבשר כ"כ. עכ"ל.
ועכ"פ מוכח מכל הראשונים הנ"ל שלא הבינו כהבנת המהרש"א וממילא אין שום הוכחה לומר שהנותן לאיש ולאשתו או לאיש ולב"ב דמהני לקיים בזה שתי מתנות לשני אביונים. ואיך נסתמך על המהרש"א נגד כל הראשונים הנ"ל.
והן אמת שראיתי בספר ניר על הירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ד) שכתב ג"כ דאע"ג דבבבלי אמר דבעי שני עניים והכא אמר דקיים בו ומתנות לאביונים, יש לומר דכיון ששלח דברי מאכל שיאכל רב הושעיה וביתו כולם מצטרפי והוי שפיר לאביונים. ויש עוד לעיין בזה. עכ"ל. הרואה יראה שסיים שיש לעיין עוד בזה, ואיך נוכל לסמוך ע"ז להלכה ולמעשה. וכבר הבאנו לעיל שכשם שבמשלוח מנות נקט לשון קיימת בנו, בלשון רבים, ה"ה הכא מדרך ענוה, אבל איה"נ אפשר שצריך עוד אביון חוץ ממנו. וכ"כ בספר דברי צבי (דף קכב). והחמד משה (סימן תרצה אות ב') והרב דברי שלום ח"ה (סימן קיז) שאפשר לפרש כן.
ואע"פ שראיתי בחידושי חתם סופר (מגילה שם), ובדרשותיו (דף קצז), שכתב דמה ששלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, לאו לחנופי ליה שדר ליה הכי, אלא דינא קאמר. כי היה באטמא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא כדי מזון לו ולאשתו, ועוד בו יתירה באטמא ובגרבא, א"כ קיים בו ובאשתו ב' מתנות לב' אביונים וכו', א"כ קיים בהמותר משלוח מנות איש לרעהו וכו'. ע"ש. מ"מ אין לנו אלא דברי הראשונים והקדמונים בזה. וכן כבר הבאנו עוד פירושים אחרים בדברי הגמרא. ודו"ק. וראה עוד בפירוש מראה הפנים על הירושלמי שם שכתב שכונת רב אושעיא לומר לו שהיית יכול לשלוח זה לשני אביונים וכו', ולכן רש"י לא גריס ליה בבבלי לפי שאינו אלא לאחד. ע"ש.
♦
ומעתה דברי הערוך השלחן נראים מכוונים יותר לדינא, שכתב (סימן תרצד ס"ב) ויראה לי שאם נתן לאיש ולאשתו או לאיש ולבנו או לבתו שהם על שלחן אחד לא יצא בזה ידי חובת שני אביונים דכאחד חשיבי. ע"ש. שהרי מנא לן לסמוך על דיוק המהרש"א בפירוש דברי הגמרא נגד גירסת רש"י ורבינו אברהם מן ההר ובהסכמת הב"ח והגר"א על גירסא זו. וכן נגד גירסת ופירוש רבינו חננאל ושאר הראשונים שלא נחתו לחידוש זה. וכמ"ש גם בשו"ת ים הגדול. גם בשו"ת בית אב לא פסק כן לדינא. ובשו"ת חמדת משה לא פסק בזה כלל. וגם בספר ניר על הירושלמי סיים שצריך עוד לעיין בזה. וא"כ איך ניקום ונעביד מעשה, דנשאר לנו רק שו"ת בנין עולם שהיקל בזה, ואפילו בן המחבר צידד בזה ודחק עצמו להעמיד את פסק אביו הגאון. ומדוע א"כ נסמוך על קולא זו לכתחילה. גם בא"א מבוטשאטש העלה בסוף דבריו דלא מהני לתת לאשה נשואה מתנות לאביונים. וכ"ד הרב התעוררות תשובה (ח"ג סימן תפט) דמשמע דמהני רק אם יתן ע"ד שאין לבעלה רשות בזה. ע"ש. וק"ל. ואע"פ שראיתי שבספר כף החיים (סימן תרצד אות י'), ובפתחי תשובה (סימן תרצד סעיף א') הביאו את דברי הבנין עולם להלכה, לענ"ד יש לדון בזה למעשה.
ובהיותי בזה ראיתי בספר שלמי תודה פורים (סימן כו אות ה') שדן היכא שהבעל נמצא בכרך והאשה ובני ביתו נמצאים בעיר ביום י"ד, האם מהני שיאספו כסף עבורו בעיר ויתנו לאשתו, כיון שהיא בעיר, או דלמא כיון שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, א"כ לא הוו המעות שלה, וכמי שנותנים לו דמיא, ואצלו אין היום פורים כי הוא בן כרך. והביא מדברי הבנין עולם והרב ערוך השלחן הנ"ל ונשאר בצ"ע האם יועיל לדעת ערוך השלחן. ע"ש. ולפי האמור מסתבר שלא יועיל. וק"ל.
גם ראיתי בספר תורת המועדים (סימן י' הלכה י') שהביא את דברי הגמרא לגירסת הירושלמי ור"ח והריטב"א ופירוש המהרש"א ומזה הוכיח שלא כהערוך השלחן. ולפלא עליו, שהרי אדרבה מדברי הר"ח והריטב"א מוכח שלא כדברי המהרש"א, שכל הוכחת המהרש"א היא ממה שגרסו בגמרא שלנו גם משלוח מנות וגם מתנות לאביונים, שבא לחדש שיוצא ידי חובת שניהם. ולפי גירסת הירושלמי וע"פ מה שפירשו ר"ח והריטב"א אין שום הכרח לדברי המהרש"א וכל דבריו נדחים. ובפרט שלפי ר"ח מוכח להדיא שיש כאן רק אביון אחד, ואיך התעלם מזה. אתמהה. וכן יש להעיר עליו ממה שהביא משו"ת חמדת משה. וכנ"ל. גם מה שכתב בשם הבנין עולם שהביא ראיות דשפיר מהני מתנות לאביונים לאיש ואשתו אביונים. ע"כ. הנה שו"ת בנין עולם מונח לפני, ואיהו גופיה כתב שם שלא מצא מקור לדין זה, ורק כתב דנ"ל ברור שנחשבים לב' אביונים ממה שקיי"ל דיותר חייב לשלם חוב ממה שייתן למזונות אשתו, ומבואר דעני אינו מחוייב לתת ממה שמקבל צדקה לחובותיו וא"כ כ"ש דאינו חייב למזונות אשתו וכו'. וזה אינו נחשב כלל שהביא כמה ראיות. ודו"ק.
♦
ואני טרם אכלה ראיתי שם בספר דברי שלום ח"ה (סימן קיז בסוף התשובה אות ד') שכתב: ואם שולח לאיש ואשתו חשיבי שני אביונים ויוצא ידי חובה, כמו שכתבתי בשם הרב בנין עולם והרב פתחי תשובה והארחות חיים, ונראה שיש לו להתנות ולומר ע"מ שאין לבעלה זכות ורשות במתנה שנותן לה, דאל"כ הא קיי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה, ונמצא לפי"ז ששתי המנתות הוו לאחד, וה"ה אם שולח לאיש ובני ביתו כגון בנו או בתו, וכמ"ש מהרש"א בחידושי אגדות ודלא כהערוך השלחן. עכ"ד. ונראה מדבריו שלא ראה את הגהת בן המחבר בנין עולם שהקשה שם דהא מה שקנתה אשה קנה בעלה, וצידד שם דמהני לסברת אביו אפילו אם לא יאמר לה כן. ע"ש. אולם קשיא לי טובא, דאם מיירי שאומר ע"מ שאין לבעלה רשות בזה, א"כ בזה אף הערוך השלחן יודה, ואין בזה חולק, וכל דברי הערוך השלחן מיירי כשלא התנה כן. עו"ק לי איך כתב דהיינו כמ"ש המהרש"א, הלא המהרש"א לא מיירי במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות, וכלל לא מיירי בהכי. וצ"ע.
ואע"פ שראיתי להרה"ג ר' אפרים גרינבלט בקובץ נועם כרך ח' (עמוד קפו אות טז) שהביא מדברי הערוך השלחן (סימן תרצד סעיף ב') הנ"ל שלא יוצא אם נותן לאיש ואשתו דכאחד חשיבי, ושוב הביא מגירסת הירושלמי ומדברי המפרשים וגם מספר ניר על הירושלמי. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"ג (סימן תעא אות ד') שציין להרב בנין עולם הנ"ל. הביאו בספר חזון עובדיה שם. ע"ש. מ"מ מאחר שמצינו פוסקים מובהקים דלא סבירא להו הכי, איך נסמוך ע"ז הלכה למעשה. ומצאתי להרב כף החיים (סימן תרצה אות ח) שכתב בדיני משלוח מנות על הא דאשה לא תשלח לאיש, דלפי"ז אשה הרוצה ליהנות לאיש כגון תלמיד חכם וכדומה תשלח לאשתו אם בעל אשה הוא וממילא יהיו שלו דכל מה שקנתה אשה וכו'. ע"כ. ומבואר מזה להדיא דאם נותן לאשה הוי כנתנה לבעלה. וא"כ ה"ה לענין מתנות לאביונים שמה שקנתה אשה קנה בעלה, ואיך יועיל לתת לשניהם לאיש ואשתו ולקיים בזה שתי מתנות לשני אביונים. ולענ"ד זה סותר למה שהביא לעיל מיניה (סימן תרצד אות י') בשם הבנין עולם והפ"ת דמהני לתת לאיש ואשתו. וצע"ג. וראה עוד בספר טהרת השלחן (סימן תרצד סעיף א) שנסתפק שאולי עני אחד ובני ביתו נחשבים כשני עניים. ע"ש.
♦
ובהיותי בזה ראיתי בספר נטעי גבריאל (פרק ס' הלכה יא) שכתב שמותר לשלוח משלוח מנות ממשפחה למשפחה. ושם (הערה טו) הוכיח שאפשר לשלוח ממשפחה למשפחה, ואע"פ שבעינן שהנשלח ידע מי המשלח לדעת כמה פוסקים, אפ"ה מהני. ע"ש. אלא שהוסיף וכתב, דפשוט דבעינן שישלחו לשתי משפחות כדי לצאת חובת האיש והאשה. ע"כ. ולא זכיתי להבין את הדברים. דלכאורה אם ישימו במשלוח ארבע מנות עבור האיש והאשה ויתנו למשפחה אחת, ג"כ צריך להועיל, שהרי יש כאן שתי מנות לכל אחד מהמשלחים, האיש והאשה, וכן יש כאן שתי מנות לכל אחד מהנשלחים האיש והאשה. ואם תאמר שאינו נחשב שהאשה נותנת לאשה, כיון שמה שהמקבלת מקבלת, קנה בעלה, אין בזה כלום, דאיה"נ הוי כאילו הבעל קיבל שני משלוחים, משלוח אחד מהאיש ומשלוח אחד מהאשה. ועוד, שהרי לקמן (פס"ז ה"ג) הביא הנטעי גבריאל בדין מתנות לאביונים, די"א דמהני לתת לאיש ולאשתו ולא אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה. וממילא ה"ה הכא לענין משלוח מנות, שנחשב שנותנים לה ולא לבעלה לשיטה זו. אלא דלפי"ז יש לדחות ולומר דלא מהני, שהרי כששולחים ארבע מנות ממשפחה למשפחה אז זה נחשב שהאיש והאשה שלחו משלוח לבעל, והאיש והאשה שלחו לאשה, וממילא כ"א שלח רק מנה אחת לכל אחד, ולא יוצאים ידי חובה. ולפי"ז אז גם כששולחים לשתי משפחות משלוח מנות לא מהני, שהרי כל משלוח יש בו שתי מנות, ואם שולחים למשפחה, זה נחשב ששלחו לאיש ולאשה ביחד. וק"ל.
ולכן נראה יותר לומר שלא יועיל אא"כ יאמרו בפירוש שמשלוח זה הוא מהבעל לבעל והשני מהאשה לאשה, וממילא אז גם לאותה משפחה מהני אם ישימו משלוח מנות כפול ויאמרו שיש כאן משלוח אחד לבעל מהבעל ומשלוח אחד לאשה מהאשה, ולא צריך שתי משפחות. אבל בלא"ה לא יועיל. [ואולי צריך לומר ע"מ שאין רשות לבעל.] ומה שהביא שם הנטעי גבריאל בהערה להוכיח דמועיל כשהאיש והאשה שולחים משפחה למשפחה מדברי הכסף הקדשים להגה"ק מבוטשאטש (ח"מ סימן ט' ס"ב) שכתב שהיה נוהג שלא ראה כלל המשלוח מנות ומי ומי השולחים, וכמה כל אחד ואחד היה שולח, רק זוגתו היתה מקבלת המשלוח מנות ואיש אחד היה כותב לידע למי להשיב, עכ"ד, ולכאורה כיון שהגה"ק בעצמו לא ידע מי שלח, א"כ לא יצא ידי הענין להרבות אהבה וריעות, אלא ודאי דסגי בשולח משפחה למשפחה ויוצא בזה בין חובת האיש ובין חובת האשה. עכ"ד הנטעי גבריאל, ותמיהני ע"מ שפוסק הלכה ממעשה רב כזה, דלפי"ז, גם אם נאמר דמהני ממשפחה למשפחה, סוף סוף הנשלח לא יודע ששלחו לו, וכל מה ששלחו הרי שייך לו לכ"ע שהרי רובם ככולם מתכונים לשלוח להגה"ק מבוטשאטש, וגם מה שכיונו לתת לאשתו, הרי קנה בעלה, והוא לא יודע, ומה הוכחה יש לדין שלנו, וערביך ערבא צריך. ומנא לן שיצאו ידי חובה גם לשיטות הסוברים שצריכים לדעת מי השולח, דאיה"נ אולי לא היו מקיימים המצוה כדבעי לפי הפוסקים שסוברים שהמשלוח מנות ע"מ להרבות אהבה וריעות, ולכן בעינן שידע הנשלח מי השולח. ואין מכאן אפילו דמות ראיה. והוי ממש כמי ששולח לחבירו בעילום שם, או ששולח לו כשהוא ישן או מחוץ לעיר שלא מקיים המצוה כדבעי לפי כ"ע. וכמו שהביא שם בנטעי גבריאל. ואפשר שאם האנשים השולחים ידעו שזו הנהגתו של הגה"ק, היו שולחים גם לאחרים שידעו מי הם המשלחים. ודו"ק בזה. ויש מה לפלפל בזה עוד. ולא עת האסף.
♦
סוף דבר הכל נשמע דלכתחילה אין לתת לאיש ולאשתו יחד מתנות לאביונים לשניהם, אא"כ יאמר שמה שנותן לה ע"מ שתעשה מה שתרצה בלא רשות בעלה. ורק לאותם הסוברים דמהני לתת שתי מתנות לאביון אחד אפשר דמהני. וכמו שהאריך בזה בספר דברי שלום הנ"ל. ולא קיי"ל הכי. וה"ה לקטן הסמוך על שלחן אביו, אא"כ נאמר שנחשב שנתן לאביו. וצ"ע בזה. ובתשובה אחרת כתבתי עוד בזה בס"ד. זה הנראה לעניות דעתי. וה' יאיר עינינו בתורתו ויעזרנו על דבר כבוד שמו.
♦ ♦ ♦