וצריך ביאור מהו טעם הדבר, ומהו משקל הדין לגבי מנהג זה, והאם יש לחלק בזה לפי דרגת הספק. (יש ערים הנזכרות בספר יהושע, ויש ערים חשובות עתיקות שלא נזכרו, ויש ערים קטנות וכפרים בעלמא, שהם כנראה מקומות עתיקים, ויש לברר מה הדין בכל דרגת ספק.) ויבואר בס"ד להלן.
עוד צירפנו בזה בירור בדין העיר יפו, שיש מקום לדון מהמקראות בספר יהושע ומהגמ' בקידושין לגבי שילוח ציפורי מצורע ולהוכיח שהייתה מוקפת חומה מימות יהושע. וכן נתבאר אם היה מנהג קדום ביפו, ועוד פרטים בחלק המציאות והידיעות מימי קדם. (והערנו על העולה לדין בני ברק ושאר ערי הסביבה).
♦
חלק א'
דברי רש"י הרמב"ן והגר"א שנראה מהם שסתם ערים בספר יהושע הן מוקפות
הנה, בנביאים בספר יהושע נמצא כמה פעמים הביטוי ערים וחצריהן. וכתב רש"י (יהושע יג, כח) 'הערים - המוקפות חומה, וחצריהם - ערי הפרזי בלא חומה'. ע"כ. וזהו פשטא דקרא. ופירוש חצריהם נמצא כבר ברש"י בראשית כה, טז 'בחצריהם, כרכים שאין להם חומה' אלא ששם לא הוזכרו עמהם ערים. ועיין ויקרא כה, לא 'ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב' וגו', ונראה שפשוטו של מקרא שזהו הנקרא חצרים[2].ובביאור הגר"א יהושע (יח, כח) שכתב 'ערים ארבע עשר - ובפרטן אתה מוצא י"ב, מפני שלא חשיב בפרטות אלא ערים המוקפות חומה, ובכללות חשיב כל הערים הגדולות אף שאינן מוקפות חומה, תשמור זו ההנחה בכל גבולי א"י'. ע"כ. ולדעתו כל עיר שנזכרה בשמה בספר יהושע הייתה מוקפת חומה. ואולי הוא מיוחד לערי הנחלה ולא לערים שנזכרו כציון הגבול, ויל"ע אם ראוי לחלק כך.
ברמב"ן ריש מגילה דן בגדרי ערים המסופקות, ובתוך דבריו כתב בזה"ל: אבל ספיקם של חכמים הללו בא"י בלבד היה ומפני קבלה שבידם... וכן בהוצל דבנימין הוה ביד מקצתם קבלה שהיא מצויה ביהושע בחלקו של בנימין והיו חוששין לקבלתם אבל בעלמא ליכא למיחש. ע"כ. וצ"ב בכוונתו, ומה עניין יהושע וחלקו של בנימין להיקף חומה. ונראה מזה שהיה פשוט להרמב"ן שהערים המנויות ביהושע בחלקן של שבטים חזקתן שהן מוקפות, ודן שהיה להם קבלה שהוצל היא בין הערים המנויות ונשתנה שמה.
ויש להוסיף שגם המציאות הידועה היא שסתם ערים חשובות באותם זמנים היו עם חומה וביצורים[3]. ולא לחינם טרחו טורח גדול ועצום לבצר ערים, אלא לצורך הכרחי של הגנה מפחד אויב, וצורך זה היה שווה בכל הערים הגדולות שבאותם אזורים.
והנה מבואר במדבר פי"ג שהמרגלים נשלחו לבדוק על יושבי הארץ הכנענים 'ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים' והשיבו דבר 'כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד'. ע"כ. ומשמע שהיו הרבה ערים בצורות, ואף משמע בפשוטו שסתם הערים הגדולות היו בצורות, ועיין. ועיין בדברים ב, כג 'והעוים היושבים בחצרים עד עזה'. וראה שם בת"י ובמפרשים שהכוונה שהיו גרים 'בערי חצרים אשר אין להם חומה סביב' (לשון הרמב"ן שם). ומשמע שהיה דבר מיוחד ויוצא מן הכלל בבני אומה זו, שהם ישבו בערי פרזות. וראה בפירוש הרא"ש ועוד קדמונים, שהם היו אומה של גיבורים שלא פחדו לדור בפרזות. והיו גם עמים שהיו שכונים באהלים מטעמים שונים, ואיני בקי בזה. ועכ"פ גם מזה יש משמעות שסתם ערים גדולות בארץ ישראל היו מבוצרות.
בערים שאינן נזכרות בספר יהושע אין להוכחה הנ"ל מהראשונים והגר"א, ברם יש בהן את הטענה האחרונה שסתם ערים חשובות היו מוקפות חומה, וייתכן שדי בכך כדי לקבוע אותן כספק מוקפות, וייתכן מאוד שזהו טעמו של המנהג הקדום. וכן כתב בשו"ת דברי יוסף להגר"י שווארץ סי' ב' שסתם ערי הארץ היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכנראה טעמו כעין הנזכר.
אמנם כל זה בערים החשובות, אבל כפרים קטנים לכאורה אין בהם טעם לתלות שהיו מוקפות חומה מימות יהושע אף שייתכן כן, וייתכן שבזה באמת לא היה מנהג, וצ"ב. ואולי חששו בכל מקום יישוב שמא היה בעבר עיר גדולה ונתמעטו הדיורים, וכאשר היה מצוי מאוד בכל הארץ (בעיקר מתקופת הכיבוש הערבי), שערים גדולות הפכו לערים נשמות או נתמעטו מיושביהם, והארץ היתה לשממה.
♦
ערים וחצריהן ועיר ובנותיה במקראות
ויש לבאר זה שערי החצרים הן קרויות 'חצריהן', שמשמע שהן מתייחסות לערים המוקפות וכאילו הן שייכות ונטפלות לעיר. היינו, לפי שהרגיל וההוה היה שהחצרים שהם הפרזות הם סביבות העיר ונטפלות לה, וכעניין הביטוי עיר ובנותיה. לשון בנותיה לכפרים שסביב העיר נמצא כמה פעמים בנ"ך וראה הערה[4], וכן הוא בגמ' ב"ב סח, ב המוכר את העיר מכר בנותיה, וברשב"ם שם כפרים הסמוכים לה.וברמב"ן ויקרא כה, כט 'ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי האדמה, ועל כן דינם כשדה הארץ'. ונראה שההוה והמצוי היה שסביב העיר היו חצרים, שהם מקומות גידול תבואה ופירות, ובהם גרו עובדי השדות והכרמים (והוא מכונה כיום 'עורף חקלאי').
♦
בדברי הירו' בערים המנויות בספר יהושע
בירושלמי מגילה פ"א ה"א[5] א"ר יוחנן מגבת ועד אנטיפרס שישים ריבוא עיירות היו, והקשו שכל העיירות שמנה יהושע אינן אפילו מאה[6]. ותירצו 'רשב"ל אמר מוקפות חומה מנה ר' יוסי בר חנינה אמר הסמוכות לספר מנה, קרייא מסייע לר' יוסי בן חנינה' וכו'. ע"כ. ולכאורה מסקנת הירושלמי כריב"ח שמנו את הסמוכות לספר. ובבבלי בבא בתרא נו, א 'ואמר רב יהודה אמר רב לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולין'. ע"כ. והנה בבבלי מבואר ג"כ כמ"ד זה. ולדבריו לכאורה אין לנו ראיה מהפסוקים להיקף החומה. אמנם, כבר כתבנו לעיל שסתם ערים היו מוקפות, אבל הנידון כאן האם יש ראיה מצד עצם מנייתן בספר יהושע.והנה בספר יהושע יש ערים שנמנו להדיא על הגבולות שבין השבטים ויש ערים שנמנו כערי נחלה בלי סימון הגבולות. ולמ"ד מוקפות חומה מנה (ואשר מתפרש שמנה גם אלו שאינן עומדות על הגבול) לכאורה צ"ל שאין כוונת הירושלמי לדון בערים שנכתבו להדיא כסימני הגבול, אלא דנו באותם הנמנות בערי הנחלה סתמאז. ולמ"ד שמנו את העומדות על הגבולין, היינו שגם הנמנות בערי הנחלה הן העומדות על הגבולים.
וקצת צ"ב בדעת מ"ד זה, ולכאורה אם מנו אותן בין ערי הנחלה ולא בין ערי הגבול הרי ש"מ שלא עמדו על הגבול. (ולא ביררתי כעת אם ייתכן בכלל לומר כן לפי הידיעות שבידנו על מקומות הערים). ואולי יל"פ שהכוונה לומר שמנו ערים הסמוכות לגבול, אף שאינן בקו הגבול ממש ואינן יכולות לסמן את הגבול. ויל"פ את הטעם, שבסמוכות לגבול לפעמים קשה לדעת באיזו נחלה הן, שהמדידה ע"פ גבולות צריכה מדידות וידיעות שונות שאינן מזומנות לכל אדם בכל שעה וכו'. ומנו אותן כדי לפרש ולברר שהן של שבט פלוני. וצ"ב במציאות אם פירוש זה ניתן להיאמר בערים המנויות.[7]
ואולי נאמר שבאמת כל הירושלמי מיירי רק באלו שנמנו על הגבול, ונחלקו האם מנו רק מוקפות שעל הגבול (שהן סימן יותר מובהק ומפורסם, וגם מקומן יותר קבוע וכדומה) או שמנו גם פרזות שעל הגבול. ברם המסתבר לפרש את הירושלמי עכ"פ גם בערי הנחלות, שהרי דנו סתמא בערים שבספר יהושע, ולא נהיר כלל לומר שכל ערי הנחלות עמדו על הגבול ממש. וגם בלשון הירושלמי הקדימו את מ"ד מוקפות, ולא נהיר כ"כ שסמכו שיתפרש רק בעומדות על הגבול. ועוד, שגם אם נאמר שבגבול ישר העדיפו להזכיר רק המוקפות, אבל אם נסב הגבול ונטה לצד אחר ליד כפר קטן, הרי ודאי ימנו אותו. וקשה לומר שהויכוח הוא עד כמה סתם ערים המנויות הן מוקפות.
למ"ד שמנו את הערים שעל הגבול הרי לכאורה אין ראיה לגבי היקף חומה לשום צד. וברם עדיין יש בזה מקום עיון. שייתכן לומר שמ"ד מוקפות חומה מנה הוא מכוח משמעות המקראות שהערים המנויות מוקפות חומה, ומ"ד שמנו על הגבולים סבר שאין די בתירוץ זה כי מסתבר שגם מוקפות היו יותר ויותר מהמנויות, ולכן אמר שמנו העומדות על הגבולים. ומעתה ייתכן שהוא מודה שמנו מוקפות, אלא דהוא סבר שנמנו רק את המוקפות העומדות על הגבולין. אמנם אין לכל זה הכרע מהגמ', ועיקרו נסמך על הנחה שמשמעות המקראות היא שמנו מוקפות, והנחה זו אין לה ראיה מהגמ' כאן, מלבד אם נסכים שזהו טעמו של מ"ד מוקפות מנה, ונדון דאידך מ"ד לא פליג עליה בעיקר הטענה הזו שהיא מילתא דמסתברא, ועיין.
והעירוני שבספר יפה עינים ב"ב שם ובקרבן העדה[8] לירושלמי שם פירשו שמ"ד שמנו את העומדות על הגבולים מודה שמוקפות חומה מנה, ועדיין לא עיינתי בדבריהם.
♦
המנהג הקדום בערים הישנות ומהי הכרעת הב"י
הב"י בסי' תרפ"ח הביא את המנהג 'שנוהגים בכל עיר מוקפת חומה לקרות בי"ד וט"ו' והביא שמהר"י אביוב קרא תיגר על המנהג, ויעו"ש שהרחיב. ומדבריו שם נראה שנקט שהוא מנהג שנוסד ע"פ חכמים הראויים להכריע ולהנהיג, ודן מהו טעמו של המנהג וכו'. והביא בדבריו שם את דברי הגאונים נראה מהם כמהר"י אביוב שלא כהמנהג.ויל"ד מהי מסקנתו. ויש אחרונים שהבינו שכוונתו להכריע כשיטת הגאונים שהערים העתיקות עושות י"ד בלבד, ודלא כמנהג[9]. ברם בפר"ח[10] מבואר שהוא הבין בכוונת הב"י במסקנא שכל עיר שיש לה חומה ויש להסתפק שהייתה לה חומה בימות יהושע, קוראים שני ימים. וכנראה טעמו לפי שהב"י שם ביאר את טעם המנהג, שהוא משום שפירשו כך את משמעות הרמב"ם. [ויש חולקים על הגאונים, עיין תוס' רי"ד ומאירי, ואכמ"ל].
והנה עכ"פ בודאי לא דחה הב"י לגמרי את המנהג. וראה להלן שנשאל הב"י הלכה למעשה בצפת, והורה שאף ימשיכו לקרות בתורה ביום השני בקהילות שנהגו כן.
בפמ"ג תרפ"ח מ"ז ד' 'ומיהו הב"י צידד דכל עיר שיש לה חומה ראוי לספק, אף בלא קבלה. ומיהו סיים בשם ספר אשכנזי דיראה כל שאין ספק קבלה קורין בי"ד, יע"ש. ויראה כן לדינא, ובפרי חדש לא משמע כן'. ע"כ. ולא ברור לי כ"כ מהי מסקנתו בדעת הב"י. ומסקנתו לדינא משמע שצידד שכשאין ספק קבלה קורין רק בי"ד, כתשובת מהרי"ל, אך הביא בסיום דבריו שבפר"ח לא משמע כן, ומשמע שראה בזה עדיין מקום לדון ולא הכריע את הדין במוחלט, ויל"ע.
והנה בשו"ע סי' תרפ"ח הלשון 'כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בי"ד ובט"ו'. והנה סתם ולא פירש להדיא באיזה ספק קורין יומיים. וייתכן שלא רצה להיכנס להכריע בזה בשו"ע, והשאיר לשון סתומה שאפשר לפרש כך ואפשר כך. ויש מקום לטענה שאף נתכוון להכריע או להטות כהמנהג, שהרי לשון 'ספק אם הוקף' כולל בסתמא את כל סוגי הספקות, ואינו מוגבל לסתירה במסורת או לכגון ימה חומתה. ויל"ע עוד.
ובאמת שגם אם נתפוס בדעת הב"י שדווקא בספק מסורת עושים יומיים וכדברי הגאונים שהביא בב"י, יל"ד שכל הנידון שם הוא על ערים ישנות מוקפות בחו"ל, שכלל לא ידוע שהיו מיושבות בימות יב"נ, ובזה הוא שדנו הגאונים שבב"י, וכמבואר בדבריו שם. ויש להוסיף שהב"י נכתב בהיות המחבר בחו"ל, ומהר"י אביוב היה מחכמי ארץ ספרד, וכן הגאונים נוח לשמוע שדנו בערי חו"ל.
אמנם בתשובתם שם הזכירו הגאונים את הספק דטבריה, ובפשוטו שמע מינה שגם בערי אר"י כך הוא. אבל אינו מוכרח, כי ייתכן שנקטו דוגמא מספק דטבריה שמבואר בגמ' שספקה מפני שימה חומתה, ולא דנו בטבריה עצמה ובשאר ערי הארץ (ועצם הדין שייך גם בארץ כשאין ספק מבוסס), ויל"ע. ובמק"א הרחבנו בדברי הגאונים והרמב"ן ובהבאת הגאונים בדברי שאר ראשונים, ויעו"ש.
הערים העתיקות שבאר"י שהיו בזמן יהושע, י"ל דעדיפי וסתמא שהיו מוקפות, ועכ"פ י"ל שזה ספק מבוסס. ולכאורה עיקר הנידון לפטור בסתם עיר ישנה הוא מפני שיש סברא גדולה לומר שלא כל חוסר ידיעה נחשב כספק לעניין זה. אבל עיר שידוע שהייתה קיימת מימות יהושע, ובפרט אם גם ידוע לנו שהיו לה חומות מדורות קדומים (כגון בימי בית שני וראשון), י"ל שלכו"ע הוי ספק הגון. וכ"ש בעיר שהייתה קיימת בימות יהושע, והייתה עיר חשובה, ויש לה שרידי חומות מזמנים הסמוכים לימות יהושע (להערכת מומחים).
ומלבד זאת ידענו שלמעשה החמירו בכל הערים הישנות באר"י, וכך היה המנהג הכללי, וראה להלן את מנהג הב"י עצמו בהיותו בעיר צפת[11].
♦
מנהג הב"י והאר"י והנראה במסקנת הדברים למעשה
בזמן הב"י עצמו, הרי כפי הידוע נהגו כל הציבור למעשה כפי המנהג הזה, ועשו פורים יומיים בהרבה ערים, ומכללן בצפת עירו של הב"י. ובעל תיקון ישכר, שהיה מחכמי צפת בדורו של הב"י, הביא בספרו עדות שהב"י עצמו נשאל אם נכון הדבר שבני קהילת המוסתערבים ובני מרוקו יקראו בתורה ביום השני כמנהגם (ושלא כמנהג קהילת יוצאי ספרד, שנהגו שלא לקרוא בתורה ביום השני). והורה הב"י שהוא מנהג טוב והגון, וכל קהילה תמשיך כפי מנהגה בעניין זה. (הדברים נכתבו בחיי הב"י, שנזכר שם בברכת החיים). והנה הורה הב"י להלכה ע"פ המנהג הזה. ויעול"ה עוד בזה.ובאמת יש חשש איסור בקריאה בתורה בברכה ביום שלא תיקנו, והרבה פוסקים נקטו שהוא חשש ברכה לבטלה. ושמע מינה שהב"י הורה אף להקל ע"פ המנהג. ברם ייתכן שהוא סבר כהשיטות שאפשר לקרוא בתורה בברכה גם בלי חיוב. ולא נהיר כ"כ, כי לא מצאנו לזה גילוי בספריו, וגם יש לטעון שאילו זהו היה טעמו, קרוב קצת שהיה מפרש את הטעם לשואל וכו', ואכמ"ל.
והעידו שכן נהג גם האר"י ז"ל (ויש לידע שהיה חכם מפורסם בדורו בתורה ובהוראה, מלבד גדלותו בתעלומות נסתרות), ונהג כן הן בצפת והן בדמשק, ועשה בהן פורים שני ימים, ונהג גם במשלוח מנות ומתנות לאביונים בשני הימים, וכמבואר בשער הכוונות (עמ' קנ"ח במהדורת שלוניקי), אבל לא אמר על הניסים מחשש הפסק. וראה כף החיים תרפח, כג. ואכ"מ דין זה, ולמעשה נראה שביפו ולוד ובני ברק יש לומר על הנסים בשני הימים, ואכמ"ל.
ושמענו על מנהג הב"י והאר"י והתיקון יששכר והקהילות של המוסתערבים ויוצאי ספרד באותו הדור שקראו מגילה שני ימים בצפת, ומסתבר שכך נהגו כל יושבי וחכמי צפת, שהייתה עיר גדולה של חכמים ושל סופרים בעת ההיא. ויש מקורות כיו"ב מהרבה ערים שנהגו למעשה שני ימים פורים.
וסוף הדברים לעניין מעשה. המנהג היה לעשות שני ימים בכל הערים הישנות המוקפות חומה, והב"י דן בזה, ויש נידון מהי מסקנתו. והנה יש עדויות שלמעשה הסכים עם המנהג לעשות שני ימים בצפת (אף שאין בה טעם ברור לעשות שני ימים), ואף התיר לקרות בס"ת ביום השני, ובהמשך השנים מצאנו שנהגו בכל ערי ארץ ישראל העתיקות לעשות שני ימים, ויש לדון שערי ארץ ישראל העתיקות שאני ובהא כו"ע מודים, ויל"ע.
♦
חלק ב – בדין העיר יפו
הנידון ביפו ופרטים במציאות
יל"ד בדין העיר יפו. וכבר נתבאר לעיל שסתם ערי הארץ החשובות היו מוקפות חומה, ושכן משמע מהמקראות בספר יהושע ופירוש רש"י שם. ומעתה בכגון יפו, שהייתה עיר חשובה וידועה מימי קדם, ודאי מסתבר שכן היה. וסתמא דמילתא שגם אנשי יפו הקיפו את עירם בחומה, כפי שעשו שאר הערים החשובות שסביבותיהם. (לעיקר זיהוי העיר יפו ראה הערה[12]).והנה מצאו שרידי חומה עתיקה מאד ביפו, והחוקרים טוענים שהיא עוד קודם לימות יב"נ. (ועל ימי יב"נ ממש אינם יודעים דבר ברור[13].) והן אמת שאם באנו לדון ביפו דין ודאי מוק"ח מכוח זה, הרי יש לפקפק ולברר אם טענותיהם אינן בגדר השערות בעלמא, וכמצוי טובא במקצוע זה (והארכיאולוגיה מצד עניינה היא מיוסדת גם על הסתברויות וגם על השערות בעלמא ולא רק על ידיעות ברורות, ואיננה בגדר 'מדע מדויק'). וא"א לקבוע הלכה במוחלט מכוח דבריהם בלי לברר.
ועוד, שגם לדעתם צריך בירור אם החומה הייתה קיימת בימות יהושע וכנ"ל. ויל"ע אם יש בזה איזו חזקה שנשארה מוקפת בימי יהושע. וכן צריך בירור אם הייתה חומה גם לכיוון הים או שהייתה ימה חומתה. (ואף בעיר שיש בה נמל, אם היו חוששים מאויבים שיבואו בספינות ויכבשו את העיר היו בונים חומה לצד הים עם פתחים ושערים או שמרחיקים את החומה מעט משפת הים. וכמדומה שבעכו יש חומה גם לצד הים אף שהייתה עיר נמל חשובה. אמנם איננה חומה עתיקה כ"כ, אלא שנוח לשמוע שכעין זה היה נהוג גם בימי קדם).
ועכ"פ העיר יפו היא עיר שידועה לנו מדורות קדומים כמוקפת חומה, ויש בה שרידי חומות עתיקות מאד אשר לדעת אנשי מקצוע הן מהתקופות הסמוכות לימות יהושע (ולדעתם קדמו לימות יהושע וכנ"ל). ולומר שבמצב זה אין כאן רגליים לדון ולהסתפק שמא הייתה מוקפת בימות יהושע – נראה שאינו אמת. ובכגון זה לא שמענו פקפוק במנהג הקדום לקרוא שני ימים.
יש לציין שבחלק הארכיאולוגי הכללי כמדומה שיש מעט חומר היסטורי (בכתובות של מלכים וכדומה) שנוטה ממנו שיפו הייתה מוק"ח בתקופה הכנענית ובתקופת המלכות היינו בימי בית ראשון[14]. כמו כן יש ביפו כיום שרידי שער גדול עם כתובת מימי פרעה רעמסס השני (כמדומה), שידוע ששלט בערים מסויימות בארץ ישראל בתקופות הסמוכות לימות יהושע, וקשה לדעת את זמנו המדויק (ונוח ומסתבר לומר שהיה זה גם קודם ימי יהושע). ובפשוטו היה השער חלק ממערכת ביצורים שכללה את החומה הנזכרת לעיל.
וסוף דבר שקרוב לומר שיפו מצד עצמה היא בדיני ספק.
♦
הזכרת יפו בספר יהושע
וייתכן שיש בזה סיוע מלשון המקרא. שאחרי הבאת ערי שבט דן כתוב (יהושע יט, מו ואילך) 'ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו. ויצא גבול בני דן וגו'. זאת נחלת מטה בני דן למשפחתם הערים האלה וחצריהן'. ע"כ. וראה בהערה לשון המקראות[15]. והנה יל"ע בפשט המקרא שם אם הכוונה לכלול ולמנות גם את יפו בין ערי שבט דן, ויתבאר להלן בס"ד. ואם אכן הכוונה שם למנותה בין הערים, הרי כשסיים הערים האלה וחצריהן משמע שיפו הייתה בין הערים המוקפות בימות יהושע ולא מן החצרים, שהן ערי הפרזות, וכמו שכתב רש"י הנ"ל שהערים הן המוקפות. אמנם אין כאן דבר ברור, וייתכן שאינה נזכרת כעיר נחלה אלא לסימון הגבול, ושמא יפו עצמה אינה מנחלת דן, ויעויין להלן.ונדון לגופו של פשט המקרא. לשון הכתוב בספר יהושע 'עם הגבול מול יפו'. והנה לשון גבול במקראות מתפרש בשני פנים. יש שהכוונה לקו המסיים את הנחלה (וכלשון גבול בפינו היום, וכמשמעות גבול בפרשת מסעי ועוד מקומות), ויש שהכוונה לכלל השטח (וכלשון וינח בכל גבול מצרים, ולא יראה לך שאור בכל גבולך, זתים יהיו לך בכל גבולך, שהכוונה לכל שטח הארץ)[16]. ויל"ע בפירוש המקרא כאן אם באו לסמן את מהלך הגבול שבין השבטים, והכוונה לומר שיפו לא ישבה ממש על הגבול אבל עבר הגבול סמוך לה, וציין הכתוב שהשטח שמול יפו הוא קצה הגבול (ונמצא שהגבול עבר בשיפולי יפו), או שהכוונה כאן לכלל שטח הנחלה, ואמר הכתוב שבני דן קיבלו ערים אלו, שהן צרעה ואשתאול ועיר שמש ושעלבין ואילון וגו', ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו, היינו שמי הירקון והרקון עם השטח שמול יפו ג"כ היה בחלקם. ולענ"ד פשוטו של מקרא נוטה כפירוש זה האחרון.
ויל"ד מהו פשטא דקרא אם יפו עצמה הייתה של דן. ובמפרשי המקרא דנו בזה לכאן ולכאן. וברד"ק שופטים ה, יז כתב ששפת הים לא הייתה של דן, ברם לפי המציאות שעינינו רואות בשטח, קשה לקבל שבני ברק ועד הירקון שמצפון ליפו היו של דן, ורצועת השטח הסמוך לים לא הייתה של דן. ולכאורה נכון לפרש את הפסוק שהכוונה בו לומר עם הגבול שסביב יפו וכולל את יפו עצמה. ואם כן הוא, הרי קרוב יותר שהכוונה בכתוב למנותה בין ערי הנחלה של דן. וברם גם אם הכוונה מול יפו ולמעט יפו עצמה, שלפ"ז נוח לפרש שמנו אותה בשביל קו הגבול, הרי יש לומר שסמך הכתוב שזו עיר נחלה, וכשאמרו שהגבול סמוך לה ממילא היא מתייחסת לשבט שקיבל על שפת הים. (בפשוטו בנידו"ד זה שבט אפרים, ויש שדנו שהייתה של זבולון, וצ"ב.) וכל זה מצד משמעות המקרא הזה לעצמו, אבל מתוך כלל רשימת הערים שם נראה יותר שהמקרא שם מונה את ערי הנחלה ולא את מהלך הגבול, וכמש"נ לעיל.
לעיל הבאנו את דברי הירושלמי והבבלי על הערים המנויות בספר יהושע. והנה אם בירושלמי שם עסקו רק בערי הנחלה, הרי בנידון יפו הדבר תלוי בין הפירושים. שאם היא נמנית כעיר היושבת על הגבול, הרי לכאורה אין מכאן ראיה לכלום, וייתכן שהזכירו אותה לסמן הגבול אף שהייתה פרזית.
ונתבאר לעיל שייתכן לומר שגם למ"ד שמנו היושבות על הגבול מ"מ גם בהן מנו רק את המוקפות, והיינו שסימנו את הגבול בערים עיקריות המוק"ח, ולא בכפרים שאינם חשובות לסמן בהם. ולפי זה ג"כ נראה פשוט שיפו ג"כ חשובה היא, שסימנו בה. וכך לי סימון קו הגבול המדויק עצמו כסימון תחומי הגבול הכלליים, ועיין. ואדרבא, שאם מנו אף שלא עמדה על הגבול ממש, הרי יותר מסתבר שהוא מפני חשיבותה. אבל כבר נתבאר שיותר נראה שעסקו שם בערי הנחלה שלא באו לסמן את הגבול שבין השבטים.
יש שטענו שלמ"ד מוקפות חומה מנה היינו שהמוקפות שהן חשובות נמנו בין ערי הנחלה. ודקדקו מזה שעיר שלא נמנתה בין ערי הנחלה ע"כ שלא הייתה מוק"ח. וכיון שייתכן לפרש שיפו נמנתה כאן בין ערי הגבול ולא נמנתה בין ערי הנחלה, הרי לפ"ז יש לדקדק שלא הייתה מוק"ח. ולענ"ד כל זה רחוק מלהכריע. וייתכן, ואף מסתבר, שעיר שכבר נמנתה בין הערים המציינות את הגבולים אין דרך הכתוב לשוב ולמנותה שנית בין ערי הנחלה.
והנה יש ערים שנמנו פעמיים לפי שהן בין שתי שבטים וכדומה, וגם יפו יש שסברו שהייתה בנחלת שבט אחר, ואולי לשיטה זו יש טענה למה לא נמנית פעמיים. אבל י"ל שכשהוא מוכרע בפשט הפסוק לא כפל הכתוב. וקשה להוציא בזה דבר ברור[17].
וסוף דבר שקשה להביא ראיה ממנייתה של יפו בספר יהושע לשום צד, ועדיין צריכה תלמוד ובירור.
♦
אם יש ראיה בדין יפו מהגמ' בקידושין
קידושין נ"ז, ב' לכדתניא שדה שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים בגבת ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה. וברש"י ד"ה יפו: חומתה על הים. ובד"ה בגבת: חומתה על המדבר ורחמנא אמר שדה. ע"כ. ובתוד"ה כל שעומד: פי' הקונטרס דבשדה לא מהני שילוח דבעינן ושלח על פני השדה, וקשה שהרי מצורע היה ונטהר חוץ לעיר שהרי אסור ליכנס לפנים מן החומה, וי"ל דשמא אחר כפרה היה הכהן נושאה או הוא או שלוחו לעיר ומשלחה חוץ לעיר. ע"כ. ויעויין כעין זה בתוס' הרא"ש שם ובסמ"ג (עשין רלו רלז) ועוד ראשונים. בתוס' הרא"ש כתבו שכ"ה לרש"י והביאו עוד שיטות, ובסמ"ג כתבה בסדר הטהרה 'אחר הזאה חוזר לעיר ועומד בעיר [ו]זורקו חוץ לחומה, שנאמר ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה'. ע"כ.והנה בתוס' נראה שנקטו שצריך לשלח את הציפורים מעיר המוקפת חומה. וכמה ראשונים דנו כקושיית תוס' איך הוא משלח מהעיר, הרי המצורע חייב לעמוד מחוץ לעיר, ולא נשמט חד לומר שיש להעמיד ציור זה כמות שהוא בעיר שאינה מוק"ח[18]. ונוח לפרש שהוא משום שהניחו אותם הראשונים שדין שילוח הוא דווקא מעיר המוק"ח.
וכן רש"י כתב ביפו 'חומתה על הים' ובגבת 'חומתה על המדבר'. והנה צייר שיש חומה ליפו ולגבת בלי הכרח בגמ'. וצ"ב מה טעם כתב כן, ומי סני לבאר לנו שיפו יושבת על חוף הים וגבת היא סמוכה למדבר, ומה עניין חומה לכאן. והנה אם נקטו חומה בגמ' מפני שהפסוקים מתפרשים לעיר עם חומה, אף שאינו תנאי, או שנקטו בהוה, הרי אין זה אומר כלום על העיר יפו, ואינו מובן כ"כ למה צייר רש"י שיש לה חומה. והדעת נוטה יותר שגם רש"י נקט כהנחה פשוטה שהשילוח הוא בדווקא מעיר המוק"ח, וממילא ע"כ שיש חומה ליפו ולגבת, ועיין[19].
כתב במל"מ טו"צ פי"א ה"א 'עוד זאת אדרש בדינים אלו דמשמע דבעינן שיהיה השילוח בתוך עיר המוקפת חומה, וזה לא ידעתי מהיכן למדנו דין זה, דנהי דמשלוח אל מחוץ לעיר למדנו שלא יהיה השלוח בשדה אך שיהיה השלוח תוך עיר חומה זו מנ"ל, ואדרבא סתם עיר היא שאינה מוקפת חומה כדכתיב מדינה ומדינה עיר ועיר ומדינה היא המוקפת חומה ועיר היא שאינה מוקפת כדאיתא בריש פ"ק דמגילה והדבר צריך אצלי תלמוד'. ע"כ. (והביא בדבריו לעיל שם שכן נקט הקרבן אהרן על הספרא).
והנה נתקשה מה הטעם, ברם לכאורה נטיית מסקנתו היא שכך הדין, וכמשמעות קמאי, אלא שהקשה שצ"ב מנא להו. וצריך תלמוד במש"כ שהדבר צריך אצלו תלמוד, אם ר"ל שאינו בטוח שיש דין כזה או שצריך לו עוד עיון בטעמא, ולכאו' אחרון עיקר, ויל"ע. והנה ראיתי לחכ"א שהבין שמסקנת המל"מ לא כך, ולענ"ד הוא כמו שנתבאר.
ולגוף טענתו לענ"ד יש ליישב בפשיטות, שנראה שפשטות המקראות משמע שהמחנה שהוא העיר שממנה המצורע משתלח, הוא עצמו המחנה והעיר שממנה משלחים את הציפור, וזה מתיר את המצורע לבוא לתוך המחנה והעיר. והמשך חכמה הרחיב בזה קצת[20] ויל"ד בהבנת כל דבריו ואכמ"ל, אבל קרוב שנקודה זו היא מכלל כוונת דבריו שם, ויל"ע. ואף שהראשונים לא ביארו את הדבר להדיא, הרי נראה שפיר שי"ל שראו את זה כדבר פשוט ולא נכנסו להרחיב בו. ועכ"פ נראה שאין לדחות את משמעות הראשונים מכוח הטענה דמהיכן למדנו את הדין[21].
ואמת שהחזו"א נגעים יא, יד נטה מכל זה ותפס לדינא שא"צ לשלח מעיר המוק"ח מימות יהושע, אבל לכאורה היה נראה שנטיית הדברים לא כך והוא מחודש. וצ"ת לדינא.
הוספה. העירני הרב דוד צבי בייפוס שליט"א מהדין שאפשר לטהר את המצורע בחו"ל (רמב"ם טומאת צרעת יא, ו, ומקורו מתוספתא נגעים פ"ח ותו"כ, כמצויין בכס"מ), והרי בחו"ל אין קדושת ערי חומה, ומוכח לכאורה שאפשר לשלח ציפורים גם מעיר שאינה בקדושת בתי ערי חומה. ותיקשי על כל האחרונים הנ"ל. ושוב אמר לי שכבר דנו בזה לפני מורנו הגאון ר"ד לנדו שליט"א. ודיברו לפי ההנחה שא"א לקיים את השילוח בעיר שאינה מוק"ח מימות יהושע, ולא עסקו בעצם הנידון ובדברי החזו"א. ואמר הגאון שליט"א דרך מו"מ שייתכן לומר שניתן לחלק את המצוה, ולעשות את כל סדר הטהרה בחו"ל, ואח"כ ליטול את הציפור ולשלח אותה מעיר המוקפת חומה. ויל"ע עוד בכל זה.
ועוד העירני הרד"צ הנ"ל שהדין הוא ששילוח הציפור אינו מעכב את הטהרה. ומעתה אולי כוונת הדין לטהר בלי שילוח (ושמא כשא"א לקיים מצות שילוח, וכגון בחו"ל, מותר לטהר לכתחילה בלי שילוח, וזה מחודש, ויל"ע אם יש מקום לזה). והנה בכגון זה יש שאומרים כל הראוי לבילה או דבעינן קרא כדכתיב, וייתכן שמעכב שישלחו מעיר שאפשר לקיים בה את השילוח, אף שאינו מעכב שישלחו. וכללי דבר זה אינם ברורים כ"כ. ולהני רבוותא ייתכן שצ"ל שכאן אינו מעכב. ויל"ע עוד.
ועכ"פ, לענ"ד כדאי הן ההוכחות משיטת הקרבן אהרן ופשטות תוס' ועוד ראשונים, ודברי המל"מ במשמעות הראשונים ודברי המשך חכמה, לעשות ספק גדול בדינה של יפו. ואולי יש בזה אף להכריע את הספק וללמד שודאי הייתה מוקפת. ובודאי דחזי להצטרף טובא למה שגם בלי זה נראה שיש כאן ספק.
♦
אם היה מנהג ביפו והנראה למעשה בדינה
לגבי המנהג ביפו. הנה בשו"ת דברי יוסף מנה את יפו בין הערים העתיקות שנהגו בהן יומיים, וברם הדבר פלא, והאמת היא שמימי קדם לא גרו שם יהודים. וכן מבואר בדברי החיד"א ועוד אחרונים שבזמנם הייתה יפו בלי תושבים יהודים. ושוב הראו בספר תבואת הארץ שחיבר הגר"י שוורץ (בעל דברי יוסף), שהוא עצמו כותב שם במפורש שכשעלה לארץ בשנת תקצ"ג לא היה ביפו יישוב יהודי, וראה המקורות בהערהכב. בזמן הראשונים גרו יהודים ביפו ואין מקור ברור על מנהגם בזה, ובזמן הב"י כמדומה שכבר לא גרו שם יהודים.[22]וצ"ב א"כ איך העיד על מנהג במצב כזה. וקרוב לומר שהיה סבור שחידשו את המנהג על סמך שידעו שכך היה המנהג הקדום. והיינו שחשב שהיישוב היהודי פסק שם לתקופה קצרה בלבד, והמנהג החדש היה המשך של מנהג קדום שהיה ידוע לתושבים. וברם במציאות לא כך היה, ונראה פשוט שלא הייתה ידיעה כזו, אלא נהגו כן על סמך המנהג הכללי בערים העתיקות.
אמנם יש טעם הגון למנהג חדש זה. שכבר הבאנו לעיל מהב"י שנהגו לקרוא יומיים בערים הישנות, והרי היו ביפו את אותם התנאים שהיו בשאר המקומות שבארץ שנהגו בהם יומיים. ולמעשה נהגו כן גם במקומות שצדדי החיוב בהם חלשים בהרבה מיפו. ונוח לשמוע שבני יפו שהגיעו מהערים האחרות המשיכו במנהגם גם ביפו, ויפה עשו.
ויש לציין שבדברי יוסף שם בהמשך התשובה (וראה בזה טעם למנהג בכל המקומות), כתב שמקום היישוב ביפו השתנה וזז ממקומו קצת. ובאמת דבריו צ"ב, וראה מעט הרחבה בהערה[23]. ועכ"פ בימינו דבר ודאי הוא שגם מקום היישוב העתיק הוא כלול בעיר יפו המיושבת, ואין אפשרות להקל מצד זה.
וכל זה מצד המנהג, וברם כבר נתבאר לעיל שביפו יש לדון סמך מהמקראות וסמך מגמ' שהייתה מוק"ח מימות יב"נ, ולכמה אחרונים הוא נראה מוכרע, וכמש"נ. וכבר כתבנו שגם מצד עצמו מסתבר שהיו לה חומות מימות יב"נ, ועל אחת כמה וכמה שיש שרידי חומות עתיקות בשטח. ובצירוף כל זה, הרי קרוב שאין מקום לטעון שאינו עכ"פ ספק מבוסס, וככל הנ"ל.
ולמעשה נראה שיש לנהוג ביפו דיני ספק ולקרוא את המגילה שני ימים, ואין להקל בזה[24].
♦
נראה וחיבור מבני ברק ליפו
יש נידון אם יש סמוך ונראה לספקות, ונת' במק"א שנראה שלמעשה יש לנו לנהוג למעשה כהפאה"ש והחזו"א שנקטו שיש סמו"נ לספקות. וכנראה שלכן נהגו בביריה ועין זתים כפרי צפת לקרוא יומיים. וכן ההנחה הראשונה של בעל משאת משה הייתה שיש סמו"נ לספקות, ויל"ד אם במסקנתו נטה מזה בהחלט, ואכמ"ל. אמנם הוא דלא כברכ"י שהובא בביאוה"ל, ושם נתבאר בהרחבה.וגם ביפו נראה שיש ליתן לה דיני סמוך ונראה, ואף עדיפא מחמת הטעמים שנתבארו לעיל. וכל הסמוכות ונראות אליה ינהגו כולן כמנהג הספקות.
לגבי הנידון אם יש נראה מיפו לבני ברק, הנה צריך לברר גם אם יש נראה מיפו לרמת גן או לעוד מערי גוש דן, שבהלכות ערים לתחומין הן עיר אחת גדולה עם בני ברק. והנה רמת גן די קרובה ליפו ויש בה כמה גבעות (וכן ייתכן שיש נראה מעוד גבעות בשאר חלקי העיר הגדולה שבני ברק היא חלק ממנה). ולכאורה רחוק הדבר לצייר שאין נראה בכל השטח הזה. (ולא הבנתי את הטענה שיש טוענים שאין חיבור מיפו לבני ברק בשעה שדי לנו אם יש נראה ליפו במקום שהוא מחובר לבני ברק). ויש מי שטען שבדק ואין נראה, וראה בזה בהערה[25]. [ושו"ר טוענים שיש חיבור למקום ברמת גן המרוחק כשתי ק"מ במישור מיפו העתיקה, ומסתבר שיש נראה במצב זה].
וכן יש חיבור מבני ברק ליפו של עיר הנכנסת לתוך קשת, שזה עדיף מפגישת ריבועי ערים, וי"ל שזה מצרף למגילה. ובאמת ייתכן מאוד שגם פגישת ריבועים מצרפת ערים לדיני מגילה, ואכמ"ל, ויתבאר במק"א בס"ד.
וכל זה מצד יפו, ברם יש לדון בבני ברק גם מצד שייתכן מאוד שהיא מחוברת עם העיר יהוד, שיש בה מקומות שהם בגדר נראה ללוד (ואולי גם בסביון הוא כך), ואכ"מ בפרטי הדבר. ולוד היא עיר וודאית, כמבואר במתני', והכפו"פ כתב לקרוא בה רק בט"ו. וזה ברור לגמרי שלוד שלנו היא לוד של הכפו"פ (ובמק"א הרחבנו הרבה בדין לוד שלנו יעו"ש). וכן יל"ד מעוד צדדים כיו"ב.
ואני תמה ממי שנוהג ביום ט"ו בבני ברק כדבר שאינו אפילו בגדר נכון להחמיר, ולמה שנתבאר יש טענות חמורות לדון שהוא אף מעיקר הדין. ולענ"ד זו ההנהגה הנכונה לעניין מעשה. ומה הפסד יש בדבר לקרוא את המגילה ולהודות ולהלל למי שעשה לאבותינו ולנו את הניסים האלו, כן יוסף ד' חסדו וישוב ויגאלנו גאולת עולם למען שמו, ובמהרה נזכה שיהיה השם שלם והכיסא שלם, 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה להשם המלוכה' (עובדיה פסוק כא) בב"א.
♦ ♦ ♦