יל"ע במי שיש לו אפשרות לקרוא את המגילה בלילה או ביום מה יעדיף. וכגון שנמצא בבית סוהר, וניתנה לו בחירה בזה, או כגון פלוגה של חיילים שהמפקד נותן להם לבחור זה או זה, וכיו"ב.
♦

האם יש מעלה לקריאת יום על קריאת לילה

הנה ידועה בשערים מחלוקת רבותינו הראשונים לגבי ברכת שהחיינו האם מברכים אותה שוב על קריאת המגילה ביום. ר"ת בתוס' מגילה ד, א נקט שעיקר קריאת המגילה היא ביום, ולכן מברך שוב שהחיינו, והרבה ראשונים חולקים ופוסקים שמברכים רק בלילה, ראה ברמב"ם הל' מגילה פ"א ה"ג. וראה באריכות ברא"ש שם פ"א סי' ו[1], ונחלקו בזה השו"ע והרמ"א תחילת סי' תרצב. ובספר שרשי מנהגי אשכנז (לרב"ש המבורגר שליט"א, ח"א עמ' 341-356) הרחיב בשיטות הראשונים והאחרונים בזה, ואיך נהגו בזה קהילות ישראל (היו הרבה קהילות באשכנז שלא נהגו כרמ"א, וברכו רק בלילה, וכגון ביוסף אומץ, מנהגי פפד"מ, סי' תתרצז, והיו קהילות ספרדיות של נהגו כהשו"ע וברכו גם ביום).
ובדעת ר"ת והרמ"א כתבו כמה אחרונים לבאר, שקריאת המגילה בלילה היא מדרבנן, לעומת קריאתה ביום שהיא מדברי קבלה. ראה בטורי אבן מגילה ד, א, ובשו"ת נו"ב מהדו"ק או"ח סי' מא.
ועוד יל"ע האם הסוברים שאין לברך שהחיינו ביום (הרמב"ם השו"ע) הוא מפני שהם חולקים על יסוד ר"ת שעיקר קריאת המגילה ביום, או שהם מודים ליסוד זה, אך סוברים שא"א מטעם זה לברך שוב אותה ברכה על מצוה אחת. וכבר כתב הרא"ם על הסמ"ג בהל' מגילה להסתפק בזה. [ובביאור הגר"א תחילת סי' תרצב נקט שגם השו"ע מודה ליסוד ר"ת שעיקר קריאת המגילה ביום. וראה בערוה"ש לקמן שגם כתב שני צדדים בזה. וע"ע בזה בספר קהלות הקדש לרב דוד הלוי שטרן שליט"א, על מס' מגילה, רכסים תשנ"ט, עמ' עט, ועמ' פב-פג.]
♦

מחלוקת הרדב"ז והחכם צבי לגבי חבוש בית סוהר

כתב בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' יג (אלף פז):
"שאלה, ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצוות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ. יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת:
תשובה, הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ועל יסוד רעוע בנה יסודו. בתחילה כתב דעדיף יום הכיפורים ואח"כ החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי ניסא דבעינן עשרה. ואין ראוי לסמוך על דבריו. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קיי"ל דאין מעבירין על המצוות, ואין חולק בזה כלל, הלכך המצוה הראשונה שתבוא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת, ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחילה היא קלה או חמורה. שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, וזה פשוט מאד אצלי".
ומבוארת שיטת הרדב"ז, שהכלל הוא הראשון שיכול לעשות יעשה, ולא יתחשב בחומרת וחשיבות המצוה.
ובשו"ת חכם צבי סי' קו חלק עליו, וסובר שיחכה למצוה שמעלתה גדולה: "כתב מהרדב"ז בתשו' י"ג מי שהיה חבוש בבית האסורין ונתנו לו רשות לצאת פע"א בשנה אין חוששין למצוה קלה או חמורה אלא כיון דקיי"ל אין מעבירין על המצות המצוה הראשונה שתבא לידו וא"א לעשותה בבית האסורין יעשנה, ויש להקשות על זה דקמבעיא לן בפ' התכלת ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף, ואי כסברת הרב ז"ל אף אי תדיר עדיף מוספין קדמי מטעם דאין מעבירין על המצות, אלא ודאי דלא אמרינן אין מעבירין על המצוות אלא בשתיהן שוות אבל לא בדחד מינייהו עדיף", והאריך שם בזה.
ובשו"ת יד אליהו סי' מב חידש שגם לרדב"ז היינו בזמן מרובה, אבל בזמן קצר ודאי שיחכה לחמור ולחשוב:
"הנה לכאורה דין זה דומה למ"ש האחרונים בסי' צ' בשם שו"ת הרדב"ז מי שחבוש בבית האסורים ונתן לו השררה רשות להתפלל במנין עשרה בפעם א' באיזה יום בשנה שיבחר ופסק דיבחור יום הראשון ולא יאחר זמן עד יה"כ אפילו כו' נמצא דמה שלפניו לעשות תיכף הוא יותר טוב לעשות:
אבל באמת אין הנדון דומה לראיה דהתם הוא זמן גדול ביניהם ויש כמה חששות וסבות אבל ביומא חדא וביומא אוחרא ל"ל הכי", ועיי"ש שהאריך.
♦

מסקנה

והנה לפי כל זה, מסתבר שאם המפקד נותן אפשרות למחלקה לבחור קריאת מגילה ביום או בלילה, רוב האשכנזים ע"פ הרמ"א (לגבי שהחיינו) סוברים שעיקר קריאת המגילה ביום, ולכן לכא' דבר זה תלוי במחלוקת הרדב"ז והחכ"צ האם עדיף הקרוב או החשוב. ולכא' מספק עדיף שהאשכנזים שיבחרו ביום, שהרי ליד אליהו גם הרדב"ז מודה בזמן קצר.
אמנם הספרדים במחלקה[2] לכא' עדיף שיבחרו קריאת מגילה בלילה, שהרי ספק בכלל האם ס"ל כדעת ר"ת שעיקר קריאת מגילה ביום, וגם אם כן ס"ל כמותו, מ"מ לרדב"ז עדיף בלילה (אם לא נסבור כחלוקת היד אליהו).
ואם המפקד לא מוכן לחלוקה בין האשכנזים לספרדים, אלא דורש שכל המחלקה תבחר מתי היא רוצה לקרוא, מסתבר שהספרדים יוותרו לאשכנזים, ויקראו כולם ביום, מפני לספרדים הוא רק הידור של זריזין, ולאשכנזים הוא חשיבות עיקר קריאת המגילה, וביחוד לפי מה שבארו האחרונים בזה שהוא מפני שלילה מדרבנן ויום מדברי קבלה.
אמנם הגאון העצום רבינו בעל ערוך השולחן (סי' תרפז סע' ג), אחרי שהביא את הנידון של ברכת שהחיינו ביום, כתב לעיקר לנקוט כרדב"ז להעדיף קריאת לילה:
"ולכאורה יש נפק"מ לדינא דאם אין לו להשיג קריאת המגילה רק פעם אחת ביום או בלילה, דלרבותינו אלה מוטב שיבחור ביום מבלילה כיון שהוא העיקר, ולהרמב"ם יבחור בלילה שהיא מקודם ואין מעבירין על המצוות, אך באמת אין ראיה דגם להרמב"ם י"ל דקריאה דיומא הוא העיקר ורק לעניין שהחיינו ס"ל דא"א לברך שני פעמים שהחיינו על מצוה אחת, וכן לרבותינו אלה י"ל דאע"ג דקריאת היום הוא העיקר מ"מ לא יעבור על המצוה ויקראנה בלילה שהיא קודמת ואין מעבירין על המצוות, וכן נ"ל עיקר לדינא".
וא"כ כבר הורה זקן בזה, להעדיף קריאת הלילה, וודאי כך אפשר לפסוק. ומ"מ נראה שאחר שהחכ"צ ועוד חלקו על הרדב"ז, ולפי היד אליהו גם הרדב"ז מודה בזה, ויש סיעת אחרונים חשובה שקריאת מגילה דיממא היא מדברי קבלה ולא כשל לילה, אפשר לעשות לא כערוה"ש, ולהעדיף של יום, כמו שהתבאר לעיל.
וחיפשתי בפרויקט השו"ת, ונמצא שכך ס"ל כמה מחכמי דורנו (כגון הגרב"צ פלמן זצ"ל בשלמי תודה על פורים סי' ט אות ג, הגר"י זילברשטין שליט"א בחשוקי חמד יומא לד, א ומגילה ד, א), שאם נאמר שקריאת יום מדברי קבלה ולא כשל לילה, מסתבר להורות שלא כערוה"ש.
[והרב מתתיהו גבאי שליט"א הפנה אותי גם למאמרו בספרו הנפלא בית מתתיהו (ח"ג סי' כד) בו גם דן בנידון דידן, והביא שם מתשובות מרן הגרח"ק זצ"ל בזה. ואין בית המדרש בלא חידוש].
♦

נספח: הערות ידידי הרב מרדכי הלוי פטרפרוינד שליט"א על המאמר

א. לענ"ד יש עוד שיקול שמחמתו עדיף ללכת לשמוע את המגילה בלילה, בפרט בנידון של החיילים, כיון שיכול להיות שלבסוף יתאפשר להם ללכת גם ביום.
ומאידך, גיסא אם לא ילכו בלילה אלא ימתינו ליום, יתכן שלבסוף יארע אונס שגם אז הם לא יוכלו ללכת. [וכעין הטענה שהזכיר החכ"צ שם בתו"ד].
ב. בענין אם להלכה קיי"ל שהקריאה בלילה היא מדרבנן, בעניי הדברים עדיין אינם ברורים אצלי לגמרי, דבמשנ"ב (סי' תרצ"ב סקט"ז) כתב בשם הפמ"ג דאם יש לו ספק אם קרא את המגילה אפשר דלא אמרינן ספד"ר לקולא משום דהוא דברי קבלה. ובפשטות קאי גם על הלילה, דעל זה קאי תחילת הס"ק במשנ"ב, לענין אכילה אחר התענית. ובאמת צל"ע ממש"כ בשעה"צ סי' תרצ"ב סקכ"ז וסי' תר"צ סקמ"א שבלילה זה רק דרבנן.
ג. עיקר החילוק בזה בין האשכנזים לספרדים, נמצא באור לציון (ח"ד פנ"ד סע' י"ד).
♦ ♦ ♦