כהנים במחצית השקל
כ' הרמב"ם בפה"מ באבות פ"ד מ"ה וז"ל בסו"ד וכן הקילה התורה מתלמידי חכמים חוקי הארנוניות ואכסניות החיל וכו' וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים וכו'. מבואר ברמב"ם בטעם פטור מחצית השקל לכהנים, דהוא פטור מכל סוגי התשלומים שלא יהא על כהנים ותלמידי חכמים.וצ"ע דבמסכת שקלים הטעם הוא מילפו' דכל העובר על הפקודים, או משום דהוי מנחת כהן בכליל וכדיבואר, ואולי הר"מ הביא דין זה רק כדוגמא דכמו דכהנים פטורים ממחצית השקל הבא לק"צ, ה"נ ת"ח פטורים מצרכי הצבור, והארכתי בזה במאמרי באוצר בגליון יא א עמוד רח ולהלן. אכן י"ל עוד בזה עפי"ד הנצי"ב בפי' על השאילתות שאילתא סד דבשקלים איכא מצות צדקה זולת מה דבעי' לחובת שקלים עבור קרבנות צבור, [ואכן הרמב"ם הביא הלכות שקלים בסדר זמנים, ולא בסדר עבודה קרבנות], ומעתה י"ל דאף דכהנים נתמעטו מחובת שקלים, היינו מחובת שקלים עבור קרבנות הצבור, אבל ס"ד דמ"מ יתחייבו מדין צדקה, ובזה פי' הר"מ דכהנים הוי כת"ח דפטורים מחובות הצבור.
והנה במתני' במסכת שקלים פ"א אמר רב יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם היאך נאכלין, ובירושלמי שם ה"ג ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת צבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הצבור קריבה כליל וכו', ובק"ע פי' דהכוונה דלא נאמר מנחת כהן כליל אלא במנחת כהן יחיד, אבל לא במנחה שיש לו בשותפות עם הצבור, וע"ע במאירי ובפי' הרשב"ש ושאר מפרשים על הירושלמי שם.
וברש"י ערכין ד. ד"ה שלנו כ' ולדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל תהיה במנחת כהן גרידתא כתיב, אבל במנחת צבור זיל בתר רובא ע"כ, ובמשנה למלך בהל' מעילה פ"ז ה"ו הק' בעיקר דברי בן בוכרי דהאיך נאכלים וכו', ואם איתא דמטבע יש לו ביטול ברוב הא פשיטא דרוב השקלים היו של לוים וישראלים, והמעות של כהנים בטלים ברוב, אע"כ דמטבע חשיב ולא בטיל, ושוב הביא המשנ"ל את דברי רש"י הנ"ל דלדידן במנחת ציבור זיל בתר רובא, וכפיה"נ נקט המשנ"ל בדעת רש"י דהוי מדין ביטול ברוב, אמנם צ"ע דאם מטבע הכהנים בטל ברוב, א"כ איך קיימו הכהנים מצוות מחצית השקל, הא המטבע שנתנו מעיקרא בטל ברוב, וצ"ל דכוונת רש"י מדין הלך אחר הרוב, דכיון דרוב נותני השקלים היו ישראלים נחשב דהמנחה היא של ישראל, ולהכי אין על מנחה הבאה משקלים שם מנחת כהנים, אבל אם רוב הנותנים יהיו כהנים ה"נ יחשב למנחת כהנים, ומשום דאמרי' דשם המנחה נקבע לפי רוב נותני השקלים, וזהו מש"כ רש"י זיל בתר רוב, [ודומה למה שביארו בכוונת רש"י ריש סוכה גבי סוכה שצילתה מרובה דבטל ברוב עי"ש ואכ"מ].
ועי' בשער המלך פ"א מהל' שקלים שכ' דמה"ת מהני בלי מסירה לצבור כיון דרובן של שקלים מבני חיובא נינהו בטלים הם ברוב, אלא משום דמטבע חשיב ולא בטיל, אין איסורו אלא מדרבנן, ומהני בזה מסירה לצבור, ובזה ביאר שם דלהכי מהני גם בקטן שהקדיש מסירה לצבור, אע"ג דאין הקנאתו אלא מדרבנן, דאתי תקנתא דרבנן ומפיק איסור דרבנן ועי"ש.
ונראה ביאור מחודש בכוונת רש"י, דעיין ברמב"ן עה"ת ריש ויקרא שכ' דאם יתנדבו רבים להביא עולה עולת השותפין היא, מה בין שנים המשתתפין בקרבן ובין עשרה ואלף שנשתתפו בו, אבל קיץ המזבח הבאה מן המותרות היא עולת צבור וכו' עי"ש, ומבואר ברמב"ן דק"צ חלוק ביסודו מקרבן שותפין, וכמו דבחו"מ דין ממון צבור הוי בעלות נפרדת מבעלות של שותפין כמו שיבואר להלן, כמו כן בק"צ שם ק"צ עליו והוי מהות בעלות נפרדת, ול"ד לקרבן שותפות, והרי אין מנחה באה בשותפות, ומ"מ יש מנחה בצבור, ושם ק"צ עליו, ולפ"ז הא דלדידן אין בלחם הפנים דין מנחת כהן כליל תהיה הוא משום דהוי ק"צ ואין שם בעלים פרטי עליהם, וחשיב מנחה של הצבור ואין שם מנחת כהנים עליהם, ודוקא במנחה של כהנים או שהכהנים יהיו בהם שותפין יחשב גם למנחת כהן, משא"כ במנחה של הציבור.
ונראה ברור דדין מנחת כהן כליל אינו תלוי במה שהכהן מתכפר, אלא במה שהוא ממון של הכהן, דהרי חזי' בגמ' מנחות כא: וערכין ד. דכל השו"ט הוא משום דאם כהנים שוקלים דליהוי מנחת כהן, אבל אם אין הכהנים שוקלים, אף דאית ליה לכהנים כפרה במנחת צבור, לא חשיב מנחת כהן, ומשום דדוקא אם הכהנים שוקלים והוי ממונם חשיב מנחת כהן כליל תהיה, וכן מבואר להדיא ביראים השלם מצוה סד וז"ל ופירוש מנחת כהן מנחה הבאה ממונו של כהן כדתנן בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת שמנחה באה ממונו של כהן וכו', וכ"מ בתוס' סוטה כג. ד"ה כל, ובקר"א שם, ובכתבי הגרי"ז מנחות כא: עי"ש, ומעתה במנחת ציבור אף דהוי גם ממון של כהנים, לא חשיב מנחת כהן, כיון דבעלות המנחה היא של הצבור, ולא חשיב בעלות של כהנים.
ונראה דזהו ביאור הירושלמי הנז' דאמרי' דלרבנן לא חשיב מנחת כהן אלא בשל יחיד ולא בשל צבור, דאין הפי' דהוי ילפו' גרידא מהא דאין חטאת הצבור מתה, דה"נ אין מנחת של כהנים צבור בכליל תהיה, אלא דבשל ציבור לא חשיב מנחת כהנים כלל, וכ"נ במאירי בשקלים שם, ובפי' הרשב"ש בירושלמי שם כ' "כי היכי שאם ידוע שמת אחד מן הצבור אעפ"כ חטאת הציבור קריבה, ה"נ אע"פ שיש לכהנים חלק במנחות בטל חלקם ברוב ונאכלים השירים", ואפשר דכוונתו כמש"כ דבטל חלקם ברוב משום דחשיב של הצבור ול"ה מנחת כהן, ונראה דכך היא כוונת הפסקי תוס' בערכין סימן כ שכ' דהמוסר דבר לצבור הוי כמתנה ואין בו חלק עוד עי"ש.
ומעתה נראה דזהו עומק דברי רש"י בערכין הנ"ל דלדידן לא חשיב מנחת כהן דזיל בתר רובא, דאין הכוונה מדין ביטול ברוב, או הלך אחר הרוב, אלא דזיל בתר רובא, היינו דמה"ט חשיב מנחת הציבור ולא מנחת הכהנים, דדין כליל תהיה נאמר רק במנחת יחיד וכירושלמי הנזכר, ולפ"ז יש מקום לדון דגם היכא דהרוב יהיו כהנים, מ"מ כיון דשם מנחת צבור עליו לא חשיב מנחת כהנים לדין כליל תהיה.
♦
גוי ומומר שהביאו שקלים
ברמב"ן בסה"מ בהשמטות למ"ע ח כ' שנמנענו שלא לקבל שקלים מן הנכרים ולא לצרף אותם עמנו בק"צ כגון התמיד וכו' ואמר לכם ללמד שאם נקבל מהם שקלים יפסלו התמידין ולא ירצו לנו מפני שחלקם פסל את הכל, ודברי הרמב"ן מחודשים במש"כ דאם נקבל שקלים מהעכו"ם פוסל הק"צ, ולכאורה כיון דהוי ק"צ ליכא שם העכו"ם עליו, דהא בעי' מסירה לצבור, וא"כ אמאי יפסל הק"צ משום שקלי העכו"ם, וביראים השלם מצוה שמג מנה בלאו דמיד בן נכר לא תקריבו דאין מקבלין שקלים מעכו"ם לתמידין, והוסיף דהא דתניא איש איש לרבות את העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות כישראל ה"מ בקרבנות יחיד אבל בקרבנות צבור לא יהיה להם חלק ונחלה בגורל השם עכ"ל, אך לא נזכר בדבריו דבלקחו מגוי דפוסל את התמיד.ובכנסת הראשונים זבחים דף ה אות קא [ובהשמטות שם עמוד שמה] כ' דס"ל לרמב"ן דכיון דהעכו"ם לא הוי בכלל הציבור, ויש איסור לקבל מהם שקלים, א"כ לא שייכי לצבור, להכי פוסל חלקם בקרבן צבור, ולא דמי לכהנים או נשים דאף אם אינן שוקלים, היינו דאין חייבים, אבל כיון דלא הופקעו מהצבור, אין חלקם פוסל.
וברש"י בפ' קרח עה"כ אל תפן אל מנחתם (טז - טו) כ' לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבין לפניך מחר אל תפן אליהם, והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחהו האש ולא תאכלנו ע"כ, ובמדרש פ' קרח שם איתא הואיל ופרשתם מן הצבור וכו' עי"ש. והיינו דאין למומר חלק בכפרת ק"צ, אמנם לא נזכר ברש"י דחלק המומר יפסול הק"צ, [ועי' בקו"ש ב"ב קכו אות תד מש"כ ע"ד רש"י הנז'], ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל יש לדון דכמו דחלק העכו"ם פוסל בק"צ, ה"נ יפסול חלקו של המומר.
אמנם נראה לי דשאני עכו"ם ששקל כיון דאינו בכלל הצבור, א"כ חלקו הוי כדבר נפרד בתוך הק"צ ולהכי חלקו פוסל את הק"צ, משא"כ במומר דהוי בכלל ישראל חלקו אינו יכול לפסול הקרבן דשם קרבן צבור עליו, ובטל יחס הקרבן למומר. ועי' בזכר יצחק בסימן ב עמוד ז מש"כ בדין מומר אם הוי בכלל הצבור ודן בזה עם הגר"י רוזין זצ"ל בעל הצפנת פענח, ור"ל דהמומר מתכפר עם הציבור, והוכיח דהרי בכל ק"צ איכא יחיד שהוא טמת מת, וטמא מת אינו משלח קרבנות, ולדברינו בק"צ אין שם היחיד עליו ואין עליו שם קרבן טמא מת ואונן, אמנם אם יהיו כל הצבור טמאי מתים, ה"נ אין מקריבין, וכן נראה בירושלמי במסכת חגיגה דאמרי' דדוד המלך מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים עליו, ומבואר דבק"צ אוננים אין מקריבים.
ומה שדן בזכר יצחק שם להוכיח דמומר מתכפר עם הצבור, מהא דאין שנוי בעלים בק"צ, וכ' התוס' זבחים ד, א ד"ה וישנן דבחשב לשם עכו"ם אינו פוסל דאינו מחוייב כפרה כמותו, והרי אשכחן במומר דאם נאמר דאינו מתכפר, א"כ אינו בעליו, ואם חשב לשם מומר יהיה פסול שנוי בעלים ע"כ, אמנם אינו מוכרח די"ל דאף אם מומר אינו מתכפר, מ"מ בעלותו בקרבן לא נפקעת והוי בכלל הבעלים הממוני של הקרבן, ולהכי מחשבה עליו לא הוי שנוי בעלים.
♦
גוי אם נחשב בעלים על קרבנו
בשו"ת באר יצחק באו"ח סימן א כ' דעכו"ם המביא קרבן, אינו בעלים על הקרבן, והקרבן קרב כקרבן בלי בעלים, ובזה מיישב את קו' הפנים מאירות המובא ברע"א בכתובות יא, א דאם כהנים שלוחי דידן איך עכו"ם מביא קרבן וכו', דה"נ קרבן שהביא העכו"ם קרב כקרבן בלי בעלים ולא בעי' לשליחות, וכן נוטה לשון הרמב"ם בהל' מלכים פ"י ה"י דאם הביא עולה "מקבלין" ממנו וכו', אבל ה"נ ל"ה מביא הקרבן. ובבאר יצחק שם העיר על דבריו מהא דבעי' בריש תמורה קרא למעט קדשי עכו"ם מסמיכה ותמורה, ואם עכו"ם ל"ה בעלים על קרבנו מהיכי תיתי דסומך הא לסמיכה בעי' בעלים, וכן לענין תמורה בעינן בעלים כדאי' בתמורה ט, א, ונראה דאפי' נימא דעכו"ם ל"ה בעלים על קרבנו, היינו דוקא משעת הקרבה ואילך, אבל בהבאת הקרבן הוי בעלים ומקרי קדשי עכו"ם, ונתמעט למעילה ושאר דינים, דשם קרבן עכו"ם עלה, ורק מהקרבה ואילך דינו דקרב כקרבן בלי בעלים, ושפיר ניחא דלענין הקרבה ה"נ לגבי קרבן עכו"ם לא בעי' לשליחות דידיה כיון דקרב כקרבן בלי בעלים, אבל לענין סמיכה ותמורה דהוי מחיים דאז העכו"ם הוי בעלים על קרבנו, שפיר צריך קרא למעטם מסמיכה ותמורה. ובפי' העמק דבר בפ' בלק כ' וז"ל דבלק ובלעם היו בעלי הקרבנות, ומש"ה עליהם לעמוד על קרבנם כדאי' בתענית אפשר שקרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג, ואמר בלעם לבלק שהוא עצמו אינו יכול לעמוד משום שצריך להתבודד, אבל אתה התיצב על עולותיך ע"כ, והנצי"ב לשיטתו כ' כן גם בפ' אמור בהרחב דבר, ודבריו מחודשים להצריך בקרבן עכו"ם דין מעמד על הקרבן, וכן דיש דין מעמד גם בקרבן הקרב בבמה, אך מצאנו כדבריו בפרש"י בתענית במה"ק שהובא במלאכת שלמה תענית פ"ד וז"ל חטאות ואשמות ודאי לא צריך למימר דהא בעי סמיכה וודוי, ועולת יחיד נמי הא בעי סמיכה, אלא עולות צבור נמי כגון תו"מ אע"ג דלא בעי סמיכה איך קרבים ואין ישראל עומדים ע"ג, והא כתי' התיצב כה על עולותיך ע"כ, ולפ"ז מוכח ברש"י דעכו"ם הוי בעלים על קרבנו, ושייך בו דין מעמד של הבעלים על קרבנם, אך י"ל דה"ד בעכו"ם המקריב בבמה דיליה דהוי בעלים, אבל בעכו"ם המביא במקדש משעת הקרבה ואילך קרב כקרבן בלי בעלים, דרק מקבלין הימנו אבל לא קרב עבורו, ובמקדש ה"נ ליכא דין מעמד בקדשי עכו"ם, וקרא דהתייצב על עולותיך דהוי קרבן בבמה, בזה שפיר גם בשעת הקרבה קרב עבור העכו"ם, ושפיר שייך בו דין מעמדות, וכלשון הכתוב התייצב על "עולותיך", דרחמנא קרי ליה עולותיך, הרי דהוי בעלים, ועד"ז כ' אאמו"ר הגאון רבי מרדכי אילן זצ"ל ראב"ד ת"א בספרו תורת הקודש ח"ג סוף סי' ד. ועי"ש שהוכיח מדברי הרמב"ן בסה"מ בהשמטות הנ"ל דמנה לאו שלא לקבל שקלים מהעכו"ם ואם נקבל מהם שקלים "יפסלו התמידים ולא ירצו לנו מפני שחלקם פוסל הכל", דמוכרח ברמב"ן דהעכו"ם הוי בעלים על הקדשו ושמו עליו, ולהכי שייך לומר דחלקו פוסל את הק"צ, דאל"כ הרי בשעת ההקרבה העכו"ם ל"ש להקרבת התמידין, אמנם יש לדון דכבר חל על הקרבנות שניקחו מהשקלים שם קרבן ששותף בו עכו"ם, והסמ"ג מצוה שיד כ' דאין מקריבין מעכו"ם אפי' במסר לצבור, אלא אם נימא דבק"צ בטל שם היחיד ואין שם עכו"ם על הקדשו בתוך שקלי הצבור, ודלא כרמב"ן וכנ"ל. ושמעתי עוד מאאמו"ר זצ"ל שהסתפק בהא דתנן בשקלים שם דאין מקבלים מגוי לבנין ביה"מ דלא לכם לבנות בית לאלוקינו, מהו בקיבלו מגוי אם נפסל בזה הבנין, או דהוי רק איסור לכתחילה ואכמ"ל.ובכנסת ראשונים בזבחים מה. הובא לשון המאירי בחולין ה, א ובעירובין סט, א שכ' דמקבלין קרבנות מן העכו"ם ומקריבים אותם "לשמם", הרי דאיכא דין הקרבה לשם בעלים בקדשי עכו"ם, ומוכח דס"ל להמאירי דעכו"ם הוי בעל הקרבן גם בשעת הקרבה, ומש"ה יש בקרבנו דין לשם בעלים, ועי"ש עוד ראיות מדברי הראשונים בזה.
♦
זכות היחיד בממון הציבור
ובמה שנתבאר בתוך הדברים דבעלות של ציבור שונה במהותה מבעלות של שותפין, יש ללמוד כן מדברי המהר"ח אור זרוע בסימן קכא במש"כ בדין בעלות היורשים תפוסת הבית, וכן ביאר בדבריו בקו"ש ב"ב סימן תד, וע"ע בספרי משא יד ח"ג בפרשת כי תשא.ובשו"ע חו"מ סי' ז סי"ב אי' כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו לפיכך בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין אותו בדייני אותה העיר אא"כ יש להם ס"ת אחרת, ובסמ"ע שם כ' דביש להם ס"ת אחר אין צריך אפי' סילוק, ומבואר כן בתש' הרא"ש כלל ג סי"ג, ועי' סוגית הגמ' בב"ב מג. ובעליות דר' יונה שם, ונראה הטעם בזה דבס"ת של צבור הוי ממון הצבור ואין ליחיד חלק בו כמו בשותפין, ומש"ה כשיש ס"ת אחר מהני להעיד אף בלי סילוק, ובזה יש ליישב קו' הרע"א בגליון הש"ס בב"ב שם דמה מהני הסילוק והא הוי אינו ברשותו וכו', [ועי' בר' יונה שם], די"ל דבממון הצבור לא בעי' הקנאה על חלקו וסגי במחילת זכותו להשתמשות, ושפיר מהני גם באינו ברשותו, וע"ע באבן האזל בהל' שכנים פ"ב ה"י מש"כ לחלק בין בני העיר לשותפין. [ואין להק' מההיא דנדרים ר"פ השותפין דבבני העיר באסר אחד על השני מהני כמו בשותפין, ונפסק כן בטוש"ע יו"ד סימן רכד, דשאני לגבי נדר דכיון דיש לכ"א מהציבור זכות פירות, סגי בכך דיכול לאוסרו על חבירו].
ובזה יבוארו דברי הט"ז באו"ח סימן קנד ע"ד המחבר בסט"ו שכתב דבני כרך שקנו ס"ת והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלק והוקרו הספרים, אם יצא אחד מהם אין נותנים לו אלא מה שנתן בלבד, וכ' הט"ז בסקי"ב בתו"ד דכיון דבלא תנאי היה נשאר הס"ת לנשארים וא"צ ליתן לזה שהולך כלומר דהא קנו אותה אדעתא שתשאר פה, ממילא הוי ס"ת בחזקת הנשארים, אלא שהתנאי גורם שיתנו לו דמים הם אומרים אייתי ראיה כמה מגיע לך בשביל תנאי שלך ושקול, ממילא אין ללמוד מזה לשאר שותפים שקנו ביחד בית וכו', ויש לפרש דבריו דשאני בס"ת של העיר דהוי ממון הצבור והיחיד אינו יכול למכור חלקו ומש"ה בעינן לתנאי, וכיו"ב פי' בדבריו בשו"ת מחנה חיים [סופר] ח"א סימן עה.
♦ ♦ ♦