מלוא הרועים (אות א, אילונית לענין גיטין וקידושין): מה שהקשה על ר"א מבורגויילה (תוס' יבמות ב, ב ד"ה או) דסובר דנמצאה אילונית בחיי הבעל והקפיד אינה צריכה גט, ובלא הקפיד צריכה גט. איך מהמין לי' [שמקפיד], דלמא מתחלה נתרצה, ואיך מועיל אמירתו להוציא אשה בלא גט.
עיין בקדושין דף (ו, א) בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, דאביה יכול לעכב, הרי דמהמנינן לו על מה שעבר ולא אמרינן שמא נתרצה, אי קיי"ל דע"א נאמן באיסורין ובעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן (גיטין סד, א) ולמה לא יהיה נאמן גם כאן.
♦

בעניין רוב בכתובה[1]

מה שהקשה על הא דקיי"ל דקטנה שיוצאת בגט יש לה כתובה, הא לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב (ב"ק מו, ב), ודלמא תמצא איילונית.
אין זה קושיא דדוקא אם דנין רק על הממון שייך לדשמואל, אבל אם כבר היה הנידון על ענין אחר לא על ממון ונתחזק אצלינו שהוא מן הרוב לא שייך לדשמואל[2].
ועיין בהפלאה שתירץ בסברא זו קושיית התוס' כתובות (טו, ב) במצא תינוק מושלך וכו' למאי הלכתא להחזיר לו אבידה, עיי"ש[3].
עוד יש לתרץ לפי דברי בעל המאור (שם[4]) על הא דפריך הש"ס וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא באו עדים מאי הוי, דלא שייך בזה הא דשמואל משום דאיכא תרתי רובא וחזקה דגופא והכא חדא חזקה דממונא. וכאן נמי יש חזקה דגופא.
ולדעת המחבר היה לו להקשות יותר, על כל בתולה שנשאת איך יש לה כתובה דלמא זינתה אלא ע"כ כמו שכתבנו[5]. או כיון שאנו דנין אותה לכשירה לענינים אחרים, גם בממון הדין כן אף שהוא מטעם רוב או מחמת חזקה דגופא, וק"ל[6].
♦ ♦ ♦