מקורותיו של 'ספר הכוונות מאורות נתן' לרבי נתן שפירא, שער הפורים (ב): דרושי פורים מאת רבי ישראל סרוק

מבוא לדרושי הפורים
כבר קדם מאמרינו (ירחון האוצר, גליון המאה, עמ' לה) על הכתבים בקבלת האר"י שהיו תחת ידי רבי נתן שפירא והיוו את הבסיס לחיבוריו ועריכותיו הרבים. עוד כתבנו על חיבורו של רנ"ש 'ספר הכוונות – מאורות נתן', על עריכה אחת שנדפסה בשם 'מחברת הקודש' (קארעץ תקמ"ג), ועל עריכה מאוחרת שנדפסה בשמה המקורי 'מאורות נתן' (מושב בטחה תשע"ט).
במאמר הנוכחי נברר בעז"ה את סדר העריכה של שני דרושים נוספים, העוסקים בכוונות המגילה וברכותיה, ועוד.
בספר מאורות נתן (עמ' תמז) הובא "משם הרב זלה"ה, שורש נשמת המן...". עוד הובא שם (עמ' תמח) דרוש "רזא דמגלה בשם האר"י זלה"ה, צריך אתה לדעת כי תיבת מגל"ה עולה ע"ח...". וכעי"ז בספר 'מחברת הקודש' (דף ס ע"ב; סא ע"א).
דרושים אלו לא נמצאים בכתבי מהרח"ו. בדקנו וחיפשנו, ובס"ד מצאנו שכל אלו לימד רבי ישראל סרוק לתלמידיו^[1].
♦

כתבי היד

מקורו של הדרוש הראשון הוא דרוש 'צריך לדעת כי המן שרש נשמתו הטמאה' מאת רבי ישראל סרוק. הדרוש נעתק על ידי תלמידו רבי עזרא מפאנו^[2], בכת"י מנטובה 115, ס' 2241, דף 77 ע"ב – 78 ע"ב [מנין מקורי: סט ע"ב – ע ע"ב], ובראשו כתב 'לחכם סרוק'. בדרוש זה נכתבו גם דברים הידועים לנו אך ורק מדרושי רבי ישראל סרוק, כמו 'כי חכמה היא מכוונת ממש כנגד יסוד דיסוד של טהירו'.
הרמ"ע מפאנו נטל מדרוש זה את הדברים העוסקים בשורש נשמת המן וזרש, כוונות ברכות המגילה, וערכם בספרו כנפי יונה, חלק רביעי סימן ד. הוא הוסיף בה מעט דברים, ומאידך השמיט דברים הרבה מן הדרוש. מספר כנפי יונה הועתק קטע זה אל ספר תק"ן לקוטים, סימן תכב, שם סימן הרמ"ע על מחבר קטע זה: רבי ישראל סרוק^[3]. עוד נטל הרמ"ע דברים העוסקים בענין מנצפ"ך, וערכם בשינוי בספרו תק"ן לקוטים, סימן תקלב.
כאן העתקנו לראשונה את הדרוש המלא מתוך כת"י ר' עזרא מפאנו. בהערות הבאנו את הקטעים המקבילים מספר 'תק"ן לקוטים', וכן מעט מנוסח ספר הכוונות 'מאורות נתן'.
♦
הדרוש השני נמצא גם הוא בכת"י הנ"ל, דפים 67 ע"א – 69 ע"ב [מניין מקורי: נט ע"א – סא ע"ב], בכתיבת רבי עזרא מפאנו. הוא נפתח בכותרת גדולה באותיות מרובעות "מגילה מהחכם סרוק נר"ו". תלמידי הרמ"ע מפאנו העתיקוהו [ללא ציון זהות המחבר]: רבי יצחק הלוי איש מנטובה ב'ספר גדול', דרוש לג^[4], עם הוספות אחדות, חלקם בגוף הדרוש וחלקם על הגליון^[5], ורבי אהרן ברכיה די מודינה בספר הכוונות שלו 'שתיל פורח', בעצם כתיבת ידו, סי' קמב – קמה^[6].
בדרוש זה הובאו דברים הידועים לנו מכבר מכתבי מהרח"ו ומשאר תלמידי האר"י, כמו: "וכבר ידעת שיסוד אבא הוא מתלבש ביסוד אימא, וכבר ידעת שיסוד אימא קצר...", ועוד. גם דברים מדרושי הפורים, כמו: "וצריך אתה לדעת שלהיות שכשהיו ישראל בגלות בבל היו בסוד דורמיטא..."; שמות הקדושים היוצאים מהמגילה^[7], ועוד. אבל מתוכנם של משפטים אחרים עולה, שאכן, רבי ישראל סרוק הוא מחברו של הדרוש הזה. לדוגמא: "י"ג תקוני דיקנא, ר"ל מי אל כמוך וגו', וגם אל רחום וגו', וגם ת"ך גספ"י..."^[8]. "ואלו הי"ג תקונים הם י"ג הויות של ע"ב, שהם עולים תתקל"ו"^[9]. "והם בחינת טוב שהוא היסוד, היינו שאומר הטוב כלומר ה' טוב. וכבר ידעת שטוב עולה גי"ד, היינו האבר הקדוש, וסי' ותרא אותו כי טוב הוא"^[10]. "הויה... בסוד עיינין, וכל עין יש בו ג' תגין..."^[11]. יש לציין פיסקה מיוחדת הקושרת את המגילה לעולם המלבוש, הנודע מדרושי ר"י סרוק: "וכבר ידעת שזעיר הוא דיוקן המלבוש העליון, לזה נכתבת [=המגילה] כס"ת בשרטוט ובתגין". לפי דברים אלו יש לכוין שהמגילה היא בדיוקן עולם המלבוש העליון.
כאן העתקנו לראשונה את הדרוש מתוך כת"י ר' עזרא מפאנו. בהערות הבאנו מנוסח ה'ספר גדול' לרבי יצחק הלוי איש מנטובה, וכן מעט מנוסח ספר הכוונות מאורות נתן.
♦
למען לא יחסר המזג, צירפנו כאן דרוש קצר בעניין מרדכי ואסתר, מפנקס ליקוטים בעצם כתיבת ידי רבי נתן אוטולינגו^[12] תלמיד רבי ישראל סרוק, כת"י ניו יורק, ביהמ"ל 8725, ס' 49515, דף 18 ע"ב. דרוש זה נעתק [בשינוי מועט] בקובץ ליקוטים בכתיבת תלמיד הרמ"ע מפאנו^[13], כת"י וושינגטון, ספריית הקונגרס 75, דף 15 ע"ב, והוא נעתק בשולי הגליון.^[14]
♦

עריכת רבי נתן שפירא

לאחר שהתבררו ונחשפו מקורותיו של הדרושים הללו, נשווה אותם לנוסח הדרוש בספר הכוונות מאורות נתן, וניווכח שרנ"ש איזן וחיקר את הדרוש לפי דעתו הרחבה, ולא רק שינויים קלים [שחלקם צוטטו בהערות במקומם], אלא אף השמטת דברים מתוך כוונה ברורה.
נתחיל בדרוש הראשון. בדרוש זה נכתבו כוונות על תיבות ברכת 'הרב את ריבנו' הנאמרת לאחר קריאת המגילה: "ובברכה אחרונה, בפתיחתה צריך לכוין בכל ארבע אותיות נקוד שבא, שהוא נקוד גבורה, לרמוז שהגבורה נהפכו לעזרתינו. ולכן יש בברכה זו חמש כפולות, כי הרב את ריבנו, רומז לגבורות אבא. והדן את דיננו, לגבורות אמא. והנוקם, לגבורות זעיר. והנפרע והמשלם, לגבורות לאה ורחל. ובחתימתה יכוין בהוי"ה לנקוד אלקים, בסוד 'כוס ישועות אשא' וחמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה"^[15]. רנ"ש קר'א שמיט'ה, וכה כתב: "וברכה אחרונה, פתיחה בנקוד שבא, סוד גבורה, כי הגבורה נהפכה לעזרתינו. והחתימה ברחל ניקוד אלהים, בסוד 'כוס ישועות' ה' עלין תקיפין דסחרין לשושנה". מהו טעמו של רנ"ש להשמטה זאת?
בספר הכוונות מאורות נתן העתיק רנ"ש פיסקה אחת מיסודם של תלמידי האר"י^[16]: "סוד הברכות הוא כשאר ברכת המצות המבוארות במקום אחר. והוא ברוך בבינה, אתה ה' אלהינו חג"ת, אשר בבינה, קדשנו בסוד תפארת, במצוותיו נ"ה, וציונו ע"י היסוד. על מקרא מגלה סוד המלכות, דהיינו 'מקרא' היא נקראת המלכות, וה'מגלה' על שם היסוד דאבא שמתגלה חוץ מן היסוד שלה. וז"ס 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ועטרת זהב גדולה' (אסתר ח, טו), היא עטרה מסטרא דיסוד אבא שהוא גדולה על כל העטרות, כי הוא נקרא אדם קדמאה. וז"ס 'מלפני המלך', שיתגלה חוץ מן המלכות. וז"ס שעשה ניסים כמ"ש 'ואל עמים ארים נסי' (ישעיהו מט, כב), הוא הנס המתגלה בזמן הזה אשר כמוהו לא נהיה. גם שהחיינו ביסוד, וקימנו בנ"ה כד"א 'את כל היקום אשר ברגליהם' (דברים יא, ו), והגיענו לזמן הזה זו מלכות שהגיעו אליה הג' הנזכרים שהם נה"י, 'לזמן הזה' לצאת ולהתגלות בחוץ. בברכה אחרונה יכוין בה' מטבעות שהם ה' גבורות הרמוזים בס"ת ה' פעמים נ"ו, ריבנו דיננו נקמתינו נפשינו מצרינו שעולים כמנין מנצפ"ך, שהם סוד הה' גבורות בעלי הדין ומריבה עם החיצונים להנקם מהם. ודי בזה עד יערה עלינו רוח ממרום".
לפי פשט דרוש זה, ה' מטבעות בברכת 'הרב את ריבנו' מכוונות כנגד ה' גבורות מנצפ"ך המתפשטות מחסד עד הוד^[17]. אמנם לפי דברי רבי ישראל סרוק, ה' מטבעות בברכת 'הרב את ריבנו' מכוונות כנגד ה' גבורות אבא אמא זעיר רחל ולאה. מהו יחסו של רנ"ש לדברים הסותרים את משנתו של האר"י [הנאמרים בפי תלמידיו]?
מכאן נעבור לדרוש השני. לעיל כתבנו, שבדרוש זה קישר רבי ישראל סרוק את המגילה לעולם המלבוש: "וכבר ידעת שזעיר הוא דיוקן המלבוש העליון, לזה נכתבת כס"ת בשרטוט ובתגין". רנ"ש העלים דבר זה, וכה כתב: "וכבר נודע שיסוד אבא הוא דיוקן דס"ת עלאה לכן צריך לכתוב המגלה בשרטוט ובתגין כס"ת"^[18]. גם כאן יש לתמוה על מה ראה ככה?
בראש קונטרסי 'לימודי האצילות' מאת רבי ישראל סרוק, בכתיבת רבי מבי"א, כת"י מוסקבה, גינצבורג 1319, ס' 47929, דף 42 ע"א, נוספה הערה בכתיבת ידו של ר' אברהם יוסף שלמה גרציאנו המכונה אי"ש ג"ר^[19]:
"קבלתי מהמקובל האלקי החכם השלם כמוהר"ר נתן שפירא נר"ו בכמוהר"ר דוד ראובן ז"ל כשהיה פה מודונא, שהדרוש הזה אינו מן הרב הקדוש והגדול כמוהר"ר יצחק לוריא האשכנזי זצוק"ל, ושאין ראוי ללמוד בו... כדי שלא לטעות בדבר החכמה הזאת, ושחבר אותו תלמיד א'..."^[20].
דברים אלו פותחים לנו פתח להשערה על עמדה אמביוולנטית כלפי כתבי ר"י סרוק. מחד העתיק הרנ"ש דרושים וכוונות מכתבי רבי ישראל סרוק, ומאידך הוא השמיט כל דבר הנוגד במפורש את דברי האר"י, ואולי זהו דב'ר השמיט'ה^[21].
♦

עריכות נוספות וביאורים

אחרי רנ"ש מצאנו כמה מקובלים שהעתיקו, ערכו וקיצרו את שני הדרושים הללו. בספר הכוונות המפורסם פרי עץ חיים, קארעץ תקמ"ה ודובראוונא תקס"ג, שער ראש חודש חנוכה ופורים פרק ו^[22]. הרמח"ל, בספרו קיצור הכוונות, ירושלים תשס"ו, עמ' קעב. רבי עמנואל חי ריקי, בספרו משנת חסידים, אמסטרדם תפ"ז, מסכת אדר פרק ג (משנה א; ז-ח); פרק ד (משנה ב-ג); פרק ה (משנה ג-ח); פרק ו (משנה א-י); פרק ז (משנה א-יא)^[23]. בספר חמדת הימים שנדפס על ידי רבי ישראל יעקב אלגאזי, איזמיר תצ"א, חלק ג, פורים, פרק ג (מהדו"ח אות מה-מו; פ-פא), נערכו הכוונות לברכות המגילה, וגם תפילה ע"ד זה "ואשר איתו דבר ה' וסובר הרזים יבטא בשפתים כל פרטי הכוונה בנוסח זה לפני קריאתה...". רבי משה שהם אב"ד דאלינא, בספרו שרף פרי עץ חיים, טשערנאוויץ תרכ"ו, שער הפורים^[24].
♦
נודע בשערים דרכם של מקובלים רבים לערוך את דרושי הכוונות בסידורי תפילה מיוחדים. וכך מצאו גם דרושים אלו את מקומם^[25] בסידורי הכוונות האיטלקיים [מיסודו של רבי משה זכות^[26]], ראה: 'סדר תפילות - סידור הרמ"ז', בטחה תשע"ו, עמ' תקצ; תקצד-תקצז. וגם בסידורי הכוונות האשכנזיים [מיסודו של סידור אור פני מלך שנערך ע"י רבי מאיר הכהן פאפרש^[27]],לדוגמא^[28] ראה סידור כת"י ספריית בית הדין, לונדון 100, ס' 4765, דף 90 ע"ב – 91 ע"א, וסידור כת"י ר' יו"ט ליפמן במו' ארי' ליב ז"ל, תצ"ח, עמ' 396 בספרור האלקטרוני באתר Hebrewbooks [מס' ספר: 45907]. בסידורים האשכנזיים נוקדו שמות ההוי"ה של ברכות המגילה ונכתב הסבר קצר בצידם, על פי הדרוש הראשון^[29]. כך גם בסידורים שבדפוס: 'סדר תפלה מכל השנה עם כוונת האר"י זללה"ה' מאת רבי אשר מרגליות, לבוב תקמ"ח, וסידור קול יעקב מאת רבי יעקב קאפיל ממעזריטש, סלאוויטא תקס"ד. בסידורי הכוונות שנכתבו בהשפעת ספר משנת חסידים נערכו כוונות נוספות גם מהדרוש השני, כמו בסידור הכוונות של מקובלי הקלויז בבראד, זולקווא תקמ"א, וכן בסידור הכוונות המפורסם של רבי שבתי מראשקוב, תלמיד הבעש"ט, קארעץ תקנ"ד. בסידור חסד לאברהם, מנטובה תקמ"ג, מאת רבי אברהם טובייאנה מחכמי ודייני עיר ארגיל בטוניס, העתיק את הכוונות והתפילות מספר חמדת הימים הנ"ל.
♦
גם מקובלי ארץ ישראל וסיעתם ערכו דרושים אלו בסידוריהם. רבי שלום מזרחי שרעבי, הרש"ש, ערך חלק מהכוונות העולות מדרוש זה על סדר תיבות ברכות המגילה^[30], כפי שהעיד נכדו, רבי רפאל אברהם שלום שרעבי מחבר ספר דברי שלום, שאף הוסיף וכתב הקדמה לכוונות ברכות המגילה "זה לשון הרב ז"ל בספר הכוונות ישן בקיצור, דע כי תיבת מגל"ה...", "ונלענ"ד לסדר הכוונה כפי מ"ש הרב ז"ל, חוץ ממה שמסודר מהרמ"ז [=מהרב מורי זקיני] שר שלום זלה"ה, והוא כי בתיבת...". דבריו נעתקו בסידור היר"א (אלחדד, ח"ד עמ' 44. הדאיה, עמ' 466); סידור כת"י רבי נסים עני (נט ע"ב); סידור כת"י רבי אהרן פיררא (קכז ע"ב); סידור כוונות זמניות (ירושלים תרע"ב), ועוד רבים. בסידורים אלו נסדרו כוונות ברכות המגילה הלכה למעשה על פי הקיצור של בעל דברי שלום. גם בסידורי הכוונות הנפוצים בימינו העתיקו את קיצורו של בעל דברי שלום, וסדרו את הכוונות על פיו. כל הסידורים כולם שונים איש מרעהו, לא ראי זה כראי זה, ואכמ"ל.
♦
מקובלים רבים עסקו בביאור ענייני דרושים אלו. נציין כמה מהם: רבי יצחק אייזיק הכהן מקארעץ, מתלמידי המגיד ממעזריטש, בספרו ברית כהנת עולם, לבוב תקנ"ו, מאמר אסתר אסתיר, פרק ט; מז; מח; ועוד. רבי שלמה עליאשאוו בעל לשם שבו ואחלמה, הערות רבות בגליון ספר פרי עץ חיים דפוס דובראוונא. רבי אהרן עזריאל, ראש ק"ק חסידים בית אל, בספרו קרבן אהרן, בתוך: זמרת הארץ, ירושלם תרצ"ז, דף כח ע"א. רבי מסעוד הכהן אלחדד, בספרו שו"ת שמחת כהן, ירושלים תרפ"ו, סימן קי"ד.
בזמננו, עסקו כמה חכמים בביאור דרושים אלו בפרוטרוט: הרב מרדכי עטיה, עטרת מרדכי, ירושלים תש"ע. הרב יצחק מאיר מורגנשטרן, ליקוטי ים החכמה – פורים, ירושלים תשפ"א. הרב משה בצרי, דרושי הפורים, בני ברק תשע"ה.^[31]
♦
שלמי תודה: הרב יוסף אביב"י, הרב שלמה איינהורן, הרב נתנאל אדיר, הרב בנימין שלמה שטרן, הרב אהרן מושקוביץ, הרב עידן מדר. הערות והארות ניתן לשלוח לכתובת: s4108410@gmail.com.
♦
דרושי הפורים מאת רבי ישראל סרוק

דרוש א

לחכם סרוק

צריך לדעת כי המן שרש נשמתו הטמאה היתה מן הקליפה שכנגד זעיר דבריאה, והיו בו כח שתי גבורות שהן מן היותר קשות דמנצפ"ך, לרמוז שהיה כולל כל הה' גבורות בכח. וזרש אשתו שרש נשמתה היתה מן הגבורה של צ' במנצפ"ך. וחכמיו שרשם בפ"ך^[32].
וכראות המן כי היו בידו כח כל הה' גבורות חשב להשתחות מרדכי שהיה מיסוד דאבא המתפשט בזעיר, ולכן אמר לעשות עץ גבוה חמשים אמה לרמוז לה' גבורות דאמא אשר יסוד דאבא כלול בהם (ולהשתחותו^[33] על יד העץ הזה)^[34].
וע"כ הפיל פור ר"ל שנעץ ו' הרומזת לזעיר בין פ"ר כדי לסבבו בגבורותיו. אמנם האלקים חשבה לטובה כי ב"פ קמ"ג שהוא שם אך^[35] דאלפי"ן שבאמא א' מימין וא' משמאל עולים פו"ר, באופן שפור המן נהפך לפורינו, ו'על כן קראו לימים האלה פורי"ם' (אסתר ט, כו), היינו פו"ר י"ם, כי י"ם רומז לבינה שהגינה על זעיר שלא ישקע בין גבורות האלה דהמן^[36].
וע"כ תנן התם (מגילה פ"א מ"א) מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו, שהם ה' ימים, לרמוז לה' גבורות שעולים פ"ר, יום לכל גבורה, והאלקים השיב חכמים אחור (ע"פ ישעיהו מד, כה) וחכם נהפך לחלל באדמה, כי כן עולה חכ"ם כחל"ל, לפי שרצה להשתחות יסוד דחכמה, שאותיות חכמה במילואם עולים תרי"ג כמנין ברי"ת עם הכולל, והמן זה היה כולל כל עשר כתרים דטומאה, ולכן היה עושה עצמו ע"ז, ולו היו עשר בנים לרמוז לעשר ספירותיו משתלשלים ממנו שהוא כולל הכל (ראה תיקוני זוהר, תיקון כא, נח ע"א). אמנם מרדכי שהוא מיסוד דאבא, בבא אליו שפע ה' חסדים דאבא הרומזים לאברהם שנטע אשל שעולה כמנין כס"א במילואו^[37], השפיל כסאו של המן שהגדיל אותו אחשורוש. אמנם הישועה והגאולה באה ע"י אסתר, כי כן כל השפע בא לזעיר ע"י יסוד דאמא.
ולכן צריך לכוין בברכות של מקרא מגילה. בברכה א' צריך לכוין השם נקוד י' פתח, ה' שורק, ו' שורק, ה' צירי. ופירוש הנקוד הזה, כי היו"ד פתח רומז לאבא. וה' שורק רומז לה' חסדים דידיה, שיורדים ונכללים ביסוד דידיה. וו' שורק רומז שיורדים אח"כ לזעיר, ליסוד דזעיר. וה' צירי רומזת שהשפע הזה באה לזעיר ע"י אמא, שכוללת גם היא חמש גבורותיה בסוד אסתר הכלולה במרדכי, ונכללות הכל במרדכי^[38].
ונקוד ברכה שניה שהיא שעשה נסים, השם הי' חירק, רומז כי כל הנסים באו ע"י י"ה. וחנוכה היא כולו דהוד כמו שפי' ב'הודי נהפך עלי למשחית' (דניאל י, ח)^[39], ופורים הוא בנצח, אלא שבנס זה נכלל נצח בחברו הוד. ולכן אותיות הזכרים הם חירק שהוא נקוד נצח, והנקבות שלש נקודות שהוא נקוד הוד. וטעם למה בנס זה נכללו נצח והוד, לפי שנס זה בא מאבא ואמא שהוא מרדכי ואסתר, ואמא עד הוד אתפשטת (ראה תיקוני זוהר, הקדמה, ז ע"א), ואבא בנצח^[40].
ונקוד שהחיינו, צריך לכוין בב' שמות הוי"ה, הא' כולו חול"ם שהוא נקוד זעיר, וההוי"ה הב' נקודה חירק שהיא נקודת נצח, אשר בו עקר הנס. ודע כי בכל שהחיינו צריך לכוין ב' שמות הויה הא' נקוד חולם לעולם, והשני לפי הזמן. כגון בחנוכה שעקר הנס בהוד צריך לכוין בנקוד ג' נקודות, ובפורים שעקר הנס בנצח בנקוד חירק^[41].
ובברכת הרב את ריבנו, צריך לכוין בנקוד שבא שהוא נקוד גבורה, לרמוז שהגבורות נהפכו לעזרתינו. ולכן יש בברכה זו ה' לשונות של נקמה, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתינו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו, לרמוז לה' גבורות שכלם היו בעזרתינו ובעזרת אבותינו. ובברכת בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע, יכוין ההוי"ה בנקוד אלקים דאינון 'כוס ישועות' (תהלים קטז, יג) וחמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ומצילין אותה מן הקליפות (ראה זוהר ח"א א ע"א)^[42]. וה' גבורות הללו, הא' היא גבורות אבא, שהוא הרב את ריבנו. והגבורה הב' שהיא הדן את דיננו דא אימא, דדינא מתערין מינה. והגבורה הג' היא הנוקם את נקמתינו דהוא זעיר, דאיקרי 'חרב נוקמת נקם ברית' (ויקרא כו, כה). והב' גבורות האחרות שהם הנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו שהם ב' גבורות שנכללים במלכות^[43].
עתה נפרש למה מכנים הה' גבורות באותיות מנצפ"ך. דע כי כל הספירות ה' מהם הם כח החסדים, וה' מהם כח הגבורות. החמש שהם כח חסדים הם כתר חכמה חסד תפארת נצח, והה' שהם כח הגבורות הם בינה גבורה הוד יסוד מלכות, וכל מעשה תקפיו וגבורותיו אינו אלא לחזק כח החסדים שימתקו הגבורות, היינו שחכמה תמתק הבינה, וחסד גבורה, ונצח הוד, וכתר ימתיק ליסוד, ות"ת למלכות.
ובהיות הדבר כן, שאלו הה' גבורות הם בגהי"מ, לכן מכנים אותן באותיות מנצפ"ך. כי המ"ם סתומה רומזת לתבונה כנודע. ונו"ן פשוטה רומזת להוד, דאמא עד הוד אתפשטת (ראה תיקוני זוהר, הקדמה, ז ע"א). וף' רומזת לגבורה, וטעם הדבר למה נרמזה גבורה בף' לפי שהגבורות דאמא נראות בתוכה, דדינין מתערין מינה, אבל היא חסדים, אמנם הגבורות נראות בכלים בגבורה, ולכן נרמזה גבורה בף' שהיא ב' ממי"ן, לרמוז לגבורה דידה ולגבורה דאימא שמתגלית בגבורה זו. והצ' רומזת ליסוד המדובק עם מלכות שהיא יו"ד על נו"ן כמה דאתמר בס"ה בפ' בראשית (ב ע"ב) צד"י אות דהיא יו"ד על נו"ן, כי תמיד שתי גבורות הללו מתמתקות יחד, כי הנו"ן כפופה רומזת למלכות, והיו"ד דמהדרא [אל] הפ"א לבר היא רמז ליסוד שהיא יו"ד בסוד עטרה. והך' רומזת למלכות^[44] כמו שפי' במילת מלכות^[45].
ודע שהך' עולה חמש מאות, וך' זו רומזת למלכות שהיא שביעית לזעיר, וכן זרש ששרשה בשביעית של טומאה עולה חמש מאות. וז' בראשה, לרמוז שהיא שביעית, ולפי שהמן היה כולל כל זעיר דטומאה, לכן בכל מקום אומר זרש אשתו, לרמוז שהיא נוקביה^[46]. ובהיות כי המן וזרש הם כללות אילן הטומאה, ומרדכי ואסתר הם כללות אילן הטהרה, לכן ארור המן חשבונו כחשבון ברוך מרדכי.
וטעם למה קרי ליה 'אוהביו' וקרי ליה 'חכמיו' (אסתר ו, יג) הוא, כי מתחלה שהיו שתי גבורות הללו בעזר המן נקראו אוהביו לפי שהיו אז בכח גבורת גבורה דהיא דינא תקיפא, כשהתחילו לימתק נקראו חכמיו, וחכם הוא כח גבורת יסוד^[47], כי יסוד נקרא חכם, וגם חכמה נקראת יסוד.
וטעם הדבר הוא כי חכמה היא מכוונת ממש כנגד יסוד דיסוד של טהירו, ולכן חכמה לקחה הארה בעדה ובעד בינה, כמו שיסוד בעת שבירת הכלים לקח הארה בעדו ובעד מלכות. וטעם הדבר למה לקחה חכמה בעדה ובעד בינה היא, ראתה חכמה סימן^[48] שבירת הכלים לפי שכל הדברים הן קליפות הן כל עולמות אבי"ע שרשם ורישומם כבר בטהירו אלא שהם באופן מעולה מאוד, וגם מה שאירע לזה אירע לזה, רק שאינו בשבירת הכלים, רק בסוד 'נתפרדה החבילה' וזהו טעם למה אמר רב כשמת אדרכן נתפרדה החבילה (עבודה זרה י ע"ב), לפי שאדרכן זה היה מנגד שרש נשמת רב שהיתה מיסוד דטהירו שכנגד חכמה, ולכן נקרא אבא אריכא.
ודע שאריך כלו הוא מכוון כנגד היסוד של טהירו, ומשם שואב ומחייתו משם. כלומר שביסוד זה יש בו ג' מדרגות: העליונה, דהיינו הפרק הא', הוא מכוון כנגד רישא דל"א ורישא דאין. והפרק הב' הוא כנגד אריך כלו, כלל ימינו ושמאלו, והפרק הג' כנגד היסוד דיסוד שבו הם אבא ואמא, שהם אבא כנגד נצח דיסוד ביסוד דטהירו, ואימא בהוד. והיינו דאתמר בזוהר (ראה תיקוני זוהר תיקון יח, לד ע"ב) איהו בנצח ואיהי בהוד, כלומר כמו שזעיר היה בנצח דאריך ונוקביה בהוד, כן אבא ואמא, אבא בנצח ואמא בהוד דיסוד של טהירו. וביסוד הזה האמצעי שבין נ"ה זה יוצא ומאיר לחוץ, ועליו נאמר 'האלף לך שלמה' (שיר השירים ח, יב) שהוא ביסוד הזה שהוא חול (ראה שבועות לה ע"ב וזוהר ח"ב רכז ע"א), כלומר שמרוב קדושתו אינו צריך טהרה ולא קדושה, כי הוא כולל הכל בין טוב ובין רע. לכן במקומו הוא חול, אבל במקום זה הוא קדש.
ופי' 'האלף לך שלמה', היינו אריך שהוא בסוד בינה, ובינה השפע שלה הוא אהיה, ואלף של אהיה היא כוללת תלת ראשין כנז' בלימודים^[49], 'שלמה' זה טהירו, ונקרא הטהירו שלמה לפי שהשלום שלו, על שם 'עוטה אור כשלמה' (תהלים קד, ב), והוא כולל הכל, בין טוב ובין רע, הן הקדושה הן הקליפות, הכל נכללים בו. ואריך נכנס מאלף של טהירו שהיא א' של שם אלקים שעולה במלוי יודי"ן ומלוי המלוי אֶלֶף ואחד, ורמז לזה 'שתי כתפות' (שמות כח, כז), שב' פעמים כתף עולה אֶלֶף, לרמוז שאריך זה יש לו ב', דהיינו אבא מימין ואמא משמאל. והוא סוד 'האלף לך שלמה', פי' התורה אומרת כן לטהירו, שם אלקים שעולה אֶלֶף שהוא לאריך, 'לך' טהירו, ומכונה אליך לקבל הארה ממך. ומגין עליך, כלו' שלא יתהנו הקליפות מאורך^[50]. 'ומאתים לנוטרים את פריו', ר"ל שם אלהים שעולה מאתים, הוא לשמור 'פרי ו" שהיא מלכות והעולמות שנבנו מזעיר ונוקביה, כי שם אלהים מרובע עולה מאתים, והוא מציל העולמות מן הקליפות.
ולטהירו זה יש לו שם אהיה פשוט, ושם אהיה מרובע שעולה חו"ל ועולה ד"ם, ושם זה הוא גבולו של ים שנ' 'אשר שמתי חול גבול לים' (ירמיהו ה, כב). ומלכות דיסוד של אריך עם המלכות של טהירו יורדים עד נוקבא דתהומא רבא. וכנגד כתר דמלכות של יסוד דיסוד דטהירו זה, היה בקלפה שרש אחשורוש. וושתי היתה במלכותו, ולכן היתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה (מגילה יב ע"ב), לפי ששרש נשמתה היא ממקום מגולה, ולכן היתה רוצה שבנות ישראל שבאות ממקום המכוסה תדמינה לה. וטעם בשבת, לפי שהיא היתה ממלכות הרומז לשבת. ובזה יובן למה רצה אחשורוש שתבא לפניו ערומה.
♦

דרוש ב

מגילה מהחכם סרוק נר"ו

צריך אתה לדעת, שתיבת מגל"ה עולה ע"ח כמנין ג' הויות, שהם ברישא חיורא. ומאלו הג' הויות מתפשטים י"ג תקוני דיקנא, ר"ל 'מי אל כמוך' וגו' (מיכה ז, יח), וגם 'אל רחום' וגו' (שמות לד, ו), וגם ת"ך גספ"י^[51].
ואלו הי"ג הם נכנסים אל תוך אבא, ומאבא אל תוך אימא, ולהיות שהם נכללים קודם ביסוד אבא ואח"כ נכללים ג"כ ביסוד אימא ונכנסים אל תוך זעיר, וכבר ידעת שיסוד אבא הוא מתלבש ביסוד אימא, וכבר ידעת שיסוד אימא קצר, ויסוד אבא הוא עודף ויוצא לחוץ אל תוך חלל זעיר. ומרדכי הוא מבחינת יסוד אבא, ואסתר היא מבחינת יסוד אימא, היינו ממלכות יסוד אימא, ומרדכי היה מיסוד יסוד אבא, ולזה היה 'איש ימיני' (אסתר ב, ה) שהוא מיסוד אבא, שביסוד מתגלים החסדים בפום אמה (אדרא רבה קמב ע"א), וביסוד הזה יש בו שתי בחינות, בחינת יוסף ובחינת בנימין (ראה זוהר ח"א קנג ע"ב).
ולהיות שמרדכי היה מבחינת בנימין, לזה היה לו אותו הצער שנצטער על ישראל, מפני שבחינת בנימין הוא בסוד שם בן מ"ב שהוא דין, אלא שאינו נראה במקומו מפני שהימין חופהו. ובחינה זאת של בנימין הוא שד"י, לזה מרדכי היהודי שהוא מבחינה זאת עולה כמנין שד"י.
ולהיות שמרדכי ואסתר הם מבחינת אלו הי"ג תקונים שאמרנו, ואלו הי"ג תקונים הם י"ג הויות של ע"ב, שהם עולים תתקל"ו, וכן עולה מרדכי ואסתר עם הכולל.
ולהיות שמרדכי הוא מצד החסדים ואסתר מצד הגבורות לזה הם כוללים עשרה הויות, חמשה שהם בחינת החסדים הם בניקוד קמ"ץ שעולה הנקוד ש"ך, והה' הויות עולים ק"ל, נמצא שעולה הכל ת"נ, וסי' 'גם ה' יתן הטוב' (תהלים פה, יג), כלומר שגם ה' של ההויה שהוא זעיר כשהוא מלא מהמוחין דהיינו יודין, הוא מקבל הה' חסדים שהם החמשה הויות הנ"ל שעולים ת"ן, והם בחינת 'טוב' שהוא היסוד, היינו שאומר 'הטוב' כלומר ה' טוב. וכבר ידעת שטוב עולה גי"ד, היינו האבר הקדוש, וסי' 'ותרא אותו כי טוב הוא' (שמות ב, ב), שראתה אותו מהול (סוטה יב ע"ב). והחמשה גבורות הם חמשה הויות בניקוד אלהים שעולה הנקוד ש"ן, וק"ל של הויות, שעולה כמנין תלמו"ד, שהוא מצד הגבורות, שהם איסור והיתר קלים וחמורים. ושניהם יחד היינו החסדים עם הגבורות שהם ת"ן ת"ף^[52], ושרש הה' חסדים שממתקים הה' גבורות, עולים תתקל"ה כמנין מרדכי ואסתר.
וכבר ידעת שלהיות שיסוד אבא הוא מגולה מחציו ולמעלה^[53], ולזה שם המגילה הוא בלי יו"ד, שר"ל מגלה אור יסוד אבא, שהוא מתפשט עד סוף יסוד זעיר, לזה הוא טעם להתפשטות המגילה כאגרת לפרסומי ניסא דהיינו נצח והוד של יסוד אבא. ולהיות שהתפשטות, ר"ל גילוי האור הזה של יסוד אבא הוא בתוך זעיר, וכבר ידעת שזעיר הוא דיוקן המלבוש העליון^[54], לזה נכתבת כס"ת בשרטוט ובתגין. וכבר ידעת שלהיות שהטעמי' והנקודות הם בסוד ע"ב ס"ג, וע"ב ס"ג אינו מתגלה בתוך זעיר מפני רבוי אורם, שלה^[55] יגרמו לו ח"ו איזה שברון, לזה אין מתגלה שם אלא בחינת מ"ה וב"ן דהיינו תגין ואותיות.
ולהיות שכלם כלולים ביסוד אבא בלבד, מפני שיסוד אימא קצר, לזה היא כפולה בעמוד אחד, דהיינו החסדי' שממתיקים הגבורות, ונעשו אחד.
וכבר ידעת שסוד נס שאמרנו שהם נצח והוד של יסוד אבא, הם סוד השני לוחות, דהיינו מ"ם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת קד ע"א), כלומר שהמ"ם פתוחה היא צורת נו"ן בלתי הקו הסותם, והסמ"ך סמ"ך של נס. ולהיות כי הנצח הוא מענף החסד דהיינו שם ע"ב שיש בו ארבעה יודין שהם מ', שהם לוח ימין^[56], ויש בו סוד היו"ד של אבא שהיא שרש החסדים, לזה המ' נעשית נו"ן דהיינו חמשים.
ולהיות שישראל החטא שחטאו היה ביסוד שלהם, דהיינו שלקחו נשים נכריות, והחותם של המלך העבירו אותו לסטרא אחרא שהם כח השבעים אומות הכלולים בסמאל, ולזה נתגלגל עליהם עון הברית ביין של סעודת אחשורוש, ויין עולה ע'^[57]. וכבר ידעת שאמר הרשב"י ז"ל <בפ' שמות דף ג'>^[58] שמי שבועל בת אל נכר, מעלה ח"ו עליו כאלו עבד ע"ז והשתחוה לה, וכשכורע לעבירה כאלו כורע לע"ז, א"כ כל המודה בע"ז כאלו כופר בכל התורה כלה (ראה ספרי שלח, ה). לזה הוצרכו לקבל התורה פעם שנית (שבת פח ע"א), שנ' 'קיימו וקבלו' וכו' (אסתר ט, כז). היינו סוד הנס שאמרנו, שהם סוד ב' לוחות, וכמו שבמתן תורה ניתנו על ידי^[59] שתי לוחות, כן בימי מרדכי ואסתר ניתנו ע"י מרדכי^[60] שהוא סוד השתי לוחות כנז'.
וצריך אתה לדעת, שלהיות שכשהיו ישראל בגלות בבל היו^[61] בסוד דורמיטא, והוא ענין הסתלקות המוחין מזעיר ונשאר בלתי מוחין, והמוחין הם נכנסים בה, ר"ל ברחל מאחורי זעיר. ולהיות שכשנכנסין המוחין בתוכה מה שלא הורגלה בכך, וגם שאבריה הם קצרים, ולא היה בה כח לסבול, ונפתחו שעריה ויצא ממנה ולמטה היסוד של אבא אותו שהוא מלובש בתוך יסוד אימא, ועודף השני שלישים שבו מפני קצור יסוד אימא, ועכשיו יצא לחוץ^[62] והאיר בלתי כיסוי, כלומר בלי כסוי שום כלי, וירדה הארתו עד למטה לעולם העשיה. ואלולי זה לא היו ישראל יכולין להנצל מן הכלייה, מפני פגם היסוד שלהם.
וא"ת, איך היה כח ברחל לסבול המוחין האלו. אלא שצריך אתה לדעת, שלהיות שקודם לכן כשהיו פנים בפנים זעיר ונוקביה, והיו המוחין בתוך זעיר, והיו מאירים בה הגבורות, ומתמלאים מוחיה ע"י זעיר, ולעולם ההארה של נה"י של זעיר היו לעולם מאירים בה דרך בצבוץ^[63] כאשר ידעת בסוד הגדלות השני, אם כן אותה ההארה לעולם היא נשארת בה, ומכח אותה ההארה של נה"י זעיר, היה בה כח ברחל לסבול המוחין הנז'.
וכבר ידעת שהנצח של זעיר הוא מאיר בחכמה וחסד ונצח שלה, וכן ההוד בקו שמאל שלה, והיסוד בקו אמצעי, נמצא שיש בה בהיקות שבעה שבה וה"ו^[64], ויה"ו אחד, שהם בנה"י של זעיר, מפני שסוד הנה"י של זעיר הם בסוד ווי"ן, שהם בסוד אותה הוא"ו הנחלקת לשנים, ויש בהם יה"ו אחד שהוא ביסוד בדיוקנא דזעיר^[65], והה"א שבין השני ווי"ן הוא סוד העטרה הנשפעת מכלם. וגם יש בה בהיקות חמשה שמות, כל א' מהם של ג' ההי"ן, שהם בסוד חצי ת"ת ונהי"מ של זעיר שהיא העטרה שבכולם, ולזה הם באים בסוד ג' ההין כל שם מהם, מפני שהשפעתה^[66] העיקרית היא על ידי נה"י. ולזה תמצא במגילה רמוזים כל אלו השמות שאמרנו, כמו שכתוב בקונטריס.
ואח"כ כשנכנסו המוחין של אבא בתוכה, נשלמו כל אלו השמות שאמרנו, ונעשו בסוד הוי"ה, דהיינו שנים עשר הויות, שהם שלשה בנצח של אימא, ושלשה בהוד של אימא, ושלשה ביסוד דאימא. ולהיות שיסוד אבא עודף ומתפשט כ"ש^[67], אותו החלק המתפשט יותר מיסוד אימא יש לה ג' הויות אחרות^[68]. וגם יש לה הארה לרחל מדעת של יסוד אבא ג' שמות אהו"ה, ומיסוד אימא דהיינו הדעת של^[69] יסוד אימא יש בו ד' שמות אהי"ה, שנים מצד החסדים ושנים מצד הגבורות. וכל אלו תמצאם רמוזי' בראשי תיבות ובסופי תיבות במגילה.
והנה כשיוצא היסוד הנז' של אבא שהוא סוד המגלה המגלה לחוץ, דהיינו יסוד אבא, והוא סוד ושרש תורה שבכתב, ומתפשט למטה מפתח רחל בין ירכיה. ומפני שיוצא לחוץ, אין ההויות נכתבים בתוכה, אבל הם רמוזים כמו שאמרנו.
וצא"ל, שקודם שאלו ההארות של אבא נכנסו ברחל, קודם נכנסו בלאה^[70], וכשנכנסו בה עשו בה ג' הארות בג' פרקים שלה, שהם ג' אהיה. וגם יש בה ג' הארות מן המוחין כשהיו נכנסין בתוך זעיר, דהיינו אחת ההארה של יסוד אבא לאחורי לאה, ואחת מן הפנים של יסוד אבא שהם בפני ישראל זוטא שהוא חצי הת"ת העליון, ואחת מהכולל לשתיהם. נמצא שיש בלאה ג' אורות וג' הארות, שהם ג' הויות של ע"ב משולבים עם ג' קס"א שהם ג' הארות שעולים תרצ"ט, והכולל של ג' הויות וג' אהי"ה שעולים קמ"א, ואלב"ם של ע"ז שהוא ה"ץ שעולה המ"ן, שעולה כמו מרדכי ואסתר שעולים תתקל"ה. והנה לפניך איך בלאה נתהוו בה המוחין, אבל הם דרך העברה, ולזה מרדכי שהוא מור דכי (ראה חולין קלט ע"ב) עובר מלאה לרחל.
וצריך אתה לדעת, שהאורות וההארות שאמרנו דרך כלל, הריני מפרט אותם. דע שההארה שיוצאה מיסוד אבא לצד פנים של ישראל זוטא, וההארה היוצאת מאחור כנגד פני לאה הם בסוד ב' אהי"ה פשוטים, והאור שבנתים דהיינו מהכלי עצמו ר"ל יסוד אבא הוא בסוד הוי"ה. וכשמסתלק מזעיר ונשאר זעיר בסוד דורמיט"ה שעולה מנין מרדכי, נכנס בתוך לאה, ועושה אלו השתי הארות עצמם בתוך לאה. נמצא שלאה יש בה ארבעה הארות, שהם ארבעה אהי"ה, וכן יש רמוזים במגלה ד' אהי"ה. וההוי"ה של כלי יסוד אבא נחלקה בתוך לאה לשלשה פרקים, וכל פרק יש בו חב"ד חג"ת נה"י שהם בסוד שלשה שהם תשעה הויות, והג' הויות של רישא חיורתא, דהיינו רישא דלא אתידע, שהם שרש הכל, נמצא שהם י"ב הויות הרמוזים במגלה הזאת שהם בסוד ע"ב שעולים תתס"ד, וד' אהי"ה שעולים פ"ד, סך הכל תתקמ"ח. וכן עולים מרדכי ואסתר עם י' אותיותיהם שעולים תתקנ"א, והג' היתרים הוא שצריך להסיר ג' כנגד הב' תיבות של מרדכי ואסתר והכולל, מפני שאין להם העמדה בלאה כלל אלא תכף יורדים למטה אל תוך רחל, לכן חסרים הג' הנז'.
וכבר ידעת שתכף ומיד שנכנסים המוחין לתוך לאה הדעת^[71] שלה, להיות ששרש כל דעת הוא יסוד כנודע, נעשה בו ג' אהו"ה, ואלו הג' אהו"ה אחד מלא ביודי"ן שעולה קס"ג, ואחד בההי"ן שעולה קמ"ג, ואחד באלפין שעולה קל"ו, ויש במלואים כ"ט אותיות עם הג' שמות עולים כמנין דע"ת, שהוא רומז השם של אהו"ה זה. ואלו הג' אהו"ה הם רמוזים ג"כ במגילה בפסוקים של מעלת נשמות ישראל^[72]. ושם בדעת זה הוא שרש ניצוץ הדור הזה, שהם כנגד דור המדבר שהם היו דור דעה, שהיו מדעת זעיר, וזה הדור של מרדכי היו מדעת נוקביה שהיא לאה. והואיל ודיני לאה הם תקיפין, והם בסוד היין, לכן שגו ביין (ע"פ ישעיהו כח, ז), שנהנו מסעודתו של אותו רשע (מגילה יב ע"א; וראה שם טו ע"ב, אסתר רבה ה, א), בהצטרפות עון שפגמו ביסוד בענין הנשים הנכריות, ונצולו ע"י מרדכי ואסתר, שנתגלו הי"ג תקוני דיקנא שעולים כמנין מרדכי ואסתר, כמו שאמרנו למעלה.
והנה כמו שאלו ההארות שהם מחג"ת של יסוד דאבא שהם בסוד הויו"ת ואהי"ה כאשר אמרנו, גם מנה"י של יסוד דאבא יצאו ממנו אל פני יעקב ואל אחורי רחל, ומה שבין הם בסוד וה"ו, מפני שכמו שלמעלה הוא"ו נחלקה לשנים, כן היסוד הזה הוא מאותה בחינה ונחלק לשנים. וסוד העטרה באמצע דהיינו ה"א, ומפני זה היא בסוד וה"ו כאילו אמר ו"ה. אם כן נמצא שאלו האורות וההארות הם בסוד וה"ו, וזה וה"ו נכנס קודם אל תוך לאה, ואח"כ אל תוך רחל. ולהיות שלאה היא סוד ה"א, וגם רחל סוד ה"א, והה"א של וה"ו, הרי ג' ההין, ואלו ג' ההי"ן מפני שהם בשרש ה"א שעקרם הוא ה"א שהיא מלכות, לכן נעשו בתוכה חמשה שמות של ג' ההי"ן הרמוזים במגלה. וזה הוה"ו שאמרנו, הם ז' כנגד הז' של ז"א. ולהיות שעיקר הכלים של נה"י הם בסוד יה"ו כאשר ידעת בסוד העליות, נמצא שנכנסו ברחל יה"ו א' וז' וה"ו.
וצריך אתה לדעת מאיזה מקום יוצאים השמות שאמרנו:
והשרים ויעש המלך וו"ה.
ותמאן המלכה ושתי וה"ו.
המלך ודתו ובהקבץ הו"ו.
המלך וישנה ואת הו"ו.
ויבקש הדבר וימצא וה"ו.
ויבא המלך והמן וה"ו.
ויבא התך ויגד וה"ו.
יד איש משרי בהפוך שד"י.
אחשדרפני המלך ואל הפחות אהו"ה.
את הלבוש ואת הסוס אהו"ה.
אל היהודים ואל האחשדרפנים אהו"ה.
אל יד הגי ותלקח יה"ו.
הנשים אל יד הגי האי"ה.
אשר ישלטו היהודים המה איה"ה.
מדינה ומדינה ככתבה הה"ה.
אביה ואמה לקחה הה"ה.
ומה יעשה בה הה"ה.
ובזה הנערה באה הה"ה.
הפורים הזאת השנית הה"ה.
כי גדול מרדכי יל"י.
יתנו יקר לבעליהן יי"ל.
יעשה בכל מלכותו יב"ם.
נופל על המטה בגי' ה"ס^[73].
מרדכי ולהסיר שקו רי"ו.
מלפני המלך בלבוש יכ"ש.
הבירה אל יד הגי האי"ה.
את ימי הפורים האלה איה"ה.
כי רבה היא וכל הנשים יתנו הוה"י.
לבדו עותה ושתי המלכה והי"ה.
ושתי המלכה לפניו ולא באה יהו"ה.
ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ויה"ה.
יום ובמלאות הימים האלה יוה"ה.
יהודי היה בשושן הבירה ושמו יהה"ו.
ראה כי כלתה אליו היה"ו.
יבוא המלך והמן היום יהו"ה.
זה איננו שוה לי הוה"י.
וגדולה למרדכי על זה ויאמרו היה"ו.
יצא מפי המלך ופני המן יהו"ה.
פני המלך אחשורוש יכ"ש.
אסתר בגי'^[74] תרע"א פחות יו"ד, והוא סוד הנקודה עצמה הפנימית המסתתרת, והיא יו"ד אדנ"י, כי אדנ"י במילואו תרע"א.
וצריך כשתקרא המגילה לכוין בהויות ובשמות אלו כל אחד במקומו, ובזה מתעוררים המוחין ללאה ולרחל^[75].
ונבא לכונת הברכות. כשאומר ברוך, צריך לכוין ברי"ו שהם הג' הויות הפשוטות שאמרנו למעלה, שהם בסוד ע"ב שהם בחיורתא, והשנים עשר היתרים בתיבת ברוך הם כנגד י"ב אותיות שבג' הויות שהם בי"ב נימין ואחת כולל אותם, שהם הי"ג תקוני דיקנא דאריך. וכשיאמר אתה, יכוין בשתי שמות ב"ן וקנ"א מיסוד לאה, וב"ן וקנ"א מיסוד רחל. ה', היינו יסוד אבא. אלקינו, היינו יסוד אימא המלובש בו יסוד אבא. מלך, היינו זעיר, פי' שזעיר שהוא עתה בסוד דורמיטא, שיהיה בסוד מלך ושיכנסו בו הארת המוחין מאימא. ואח"כ כשיאמר העולם, יכוין במלכות, שמלכות נקראת זאת כנודע, ואדם קדמאה אמר 'לזאת יקרא אשה' (בראשית ב, כג), ועולם במילואו^[76] עולה בגי' כמו אשה^[77]. אשר היינו אימא, כלומ' יסוד אימא. והכונה באשר, השין היינו הנה"י שלה הנכלל ביסוד דידה, וממתק אלהים בריבוע שהוא שם^[78], ומשם נתן ללאה ומתמתק ע"י האל"ף שם ס"ג שבדעת אימא. וכשיאמר קדשנו, יכוין שהוא המברך הוא מתקדש מיסוד אבא המלובש בתוך יסוד אימא, והיינו קדשנו. במצותיו, היינו נצח הוד של אבא. וצונו, וצוה אותנו. על, דהיינו בעולם הבריאה שהיא על שעולה מאה, דהיינו כל עשר ספיראן דבריאה. מקרא, היינו בגימ' אמש, שהם האותיות שנאמרו בס"י (פרק ג), וז"ל זכר באמש נקבה באשם. והיינו זעיר שהוא הזכר יש לו אלו הג' אותיות של אמש, דהיינו האל"ף היא של שם ס"ג, והמ"ם היינו המ"ם של תבונה כשהיא רביעא על בנין דהיינו נהי"מ, ונכנסים בתוכם הד' מוחין. ולהיות כי כשנכנסי' בז"א אין נכנסין בו אלא נה"י בלבד, והם הג' יודי"ן של שם ס"ג, ונכנסים בסוד יו"ד אל תוך זעיר, ועשר פעמים עשר לכל יו"ד הרי שלש מאות שהם השי"ן של אמ"ש, נמצא שהאל"ף היא שרשית בזעיר. וגם בנוקביה היא נעשית אל"ף של אדנות, והמ"ם והשי"ן הם הכלים של נה"י אימא והם סוד השי"ן. והמוחין הבאים לזעיר הם ארבעה כנודע, דהיינו נקודת חכמה ונקודת בינה ונקודת החסדים ונקודת הגבורות. ואעפ"י שאח"כ מתחברים החסדים עם הגבורות יחד בתוך יסוד, מכל מקום מתחילת הויתם הם ארבעה. נמצא שאותיות אמ"ש הם בזעיר, ואח"כ כשנותנן לנוקביה, האלף היא שרש בנוקביה שהיא אלף אדנ"י, והמ"ם והשי"ן שבו הם מתהפכים, ומ"ש נעשה ש"ם בסוד חותם המתהפך, ונעשה אשם^[79].
ועתה נבא לכונת הברכה של שעשה נסים. ברוך, היינו רי"ו שהם הויה אחת, כלו' הויה י"ג שהיא ונקה שהיא בסוד עיינין^[80], וכל עין יש בו ג' תגין, נמצא שהם רי"ו תגין. ובאלו הרי"ו צריך לכוין בברוך זה. והי"ב היתירים בברוך הם י"ב הויות שהם בסוד ע"ב, ואלו הי"ב הם ג' י"ב, י"ב בתוך זעיר, וי"ב בתוך לאה, וי"ב בתוך רחל. נמצא שהם ל"ו הויות, שעולים מרדכי ואסתר עם הכולל. וגם צריך שיכוין בי"ג הויות שהם י"ג תקוני דיקנא שהם כל אחד במלוי ע"ב שעולים תתקל"ו כמו שאמרנו. וכשיאמר אתה, צריך לכוין בב' שמות קנ"א וב' שמות ב"ן שהם סוד הנהי"ם שעולים כמנין אתה. ה', צריך לכוין שהוא זעיר כלו' ת"ת דיסוד אבא, ע"י אלהינו דהיינו בינה. מלך, צריך לכוין דאז כשבאים לו המוחין נעשה הזעיר מלך, ואז משפיע בנוקביה שהיא עולם כ"ש^[81]. שעשה, צריך לכוין בסוד ש"ע ש"ע, כלו' ש"ע הראשון הוא ממלוי שם ס"ג^[82] שהוא ההבל של מלוי ס"ג. והש"ע^[83] הם שני שמות א"ל, שהם בנצח והוד דאימא, שהם הנסים, כמו שתדע בסוד 'ואל גוים ארים נסי' (ע"פ ישעיה מט, כב)^[84], שהב' אל במילוי עולים ש"ע. וכשיאמר לאבותינו, יכוין בחג"ת זעיר, כלו' שנכנסו נה"י דאימא בתוך חג"ת זעיר. וכשיאמר בימים ההם, שהם הימים שבאימא, דהיינו תנהי"מ דאימא. ובזמן הזה, היינו זעיר שנק' זמן, הזה עולה טו"ב, וטוב היינו יסוד, והוא בעולם הבריאה.
וכשיברך שהחיינו, יכוין באימא שממנה החיים, שנקראת אלהים חיים. שהחיינו, ר"ל ש"ה שהיא התנהי"מ דאימא, והם סוד ד' אהי"ה שעולים פ"ד, וכן עולה חיינ"ו. וקיימנו, יכוין שהוא רי"ו שכן^[85] קיימנו שהם המוחין דזעיר. לזמן הזה, דהיינו לחג"ת שלו ומשם לנוקביה כ"ש, דהיינו ביסוד שלה. ואלו הג' שהחיינו וקיימנו והגיענו, הם סוד הששה הויות שביסוד דזעיר שהם הג' ע"ב ס"ג מ"ה, והג' אחרים הם קס"א קס"א קמ"ג, וכל א' מאלו הששה שמות יש בו כ"ח אותיות דאהי"ה עם הכולל, הרי ששה פעמים כ"ח הם ג' פעמים נ"ו והם הג' נו של שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן. וצריך לכוין בששה הויות שביסוד זעיר שבאים לו הג' אהי"ה מהנה"י דאימא, והג' הויות מנה"י דאבא שהם מלובשים בנה"י דאימא. וכשיאמר והגיענו, יכוין שוהגיע עולה פ"ח, הע"ח הג' הויות שאמרנו שעולים ע"ח, והי' של הגיע עם ב' כוללים הם כנגד י"ב אותיות של הג' הויות^[86].
ועתה נבא לבאר כונת ההויות שיש במגילה, לתת טעם לכל אחת מהם למה באה באותה הצורה אשר היא רמוזה במקומה כמו שכתבנו. הג' הויות פשוטות שיש רמוזות במגילה, הם כנגד תלתא דחיורתא ששרשם הוא בנה"י דרישא דלא אתידע^[87].
♦

דרוש ג

י"ב צרופי שם בן ד', ו' מהם בנקוד פתח סוד החסדים^[88], ו' מהם בנקוד צרי סוד הגבורות, כנרא' בהלכות סי' ^[89]. מסוד החסדי' מרדכי הצדיק^[90], מסוד הגבורות אסתר המלכה. ופירשתי כי מרדכ"י אסת"ר בגי' עם הכולל כמספר אותיות י"ב הצרופי' ונקודיהם^[91] דהיינו תתקל"ו^[92]. ואסתר בגי' יותר מהגבורות מספר שם אחד של חסדי'^[93]. ועל זה אמר גיסי האלוף כמה"ר רפאל עזריאל יצ"ו זהו שארז"ל (מגילה יג ע"א) על אסתר המלכה כי חו"ט של חסד היה משוך עליה. ואני הבנתי מדבריו הישרים כי חוט עם האותיות עולה כ"ו, שם א' של חסדי' המיותר על הגבורות שנרמז' בה. ואפשר שא"ל זה הסוד רמזו רז"ל באומר' (חגיגה יב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חו"ט של חסד משוך עליו ביום, שנ' 'יומם יצוה חסדו ולילה שירה עמי' (תהלים מב, ט)^[94].
♦ ♦ ♦