בחור שיצא בשידוכין עם בחורה, וברצונם להינשא. ואחיו של הבחור ביקש ממנו, אם יוכל לשדך לו את אחותה של מי שהוא עומד להתארס איתה. ונשאלנו, האם ראוי הדבר, או שיש לחשוש לצוואת ר"י החסיד שכתב שלא יישאו ב' אחים ב' אחיות?
♦
תשובה
א. מקור הדברים
בצוואת רבי יהודה החסיד (סי' כ"ה) מובא "ולא ישאו שני אחים לשתי אחיות", ולאחר מכן (שם סי' כ"ו) כתוב "ולא ישא אדם שתי אחיות זו אחר זו", אלא שמוסיפין שם סוגריים ובתוכן כתוב: "ודווקא לזרעו, כך מצאתי, ומסתמא ב' אחים לב' אחיות ג"כ לזרעו". וחזר על כך בספר חסידים (סי' תע"ז) "שני אחים הנשואים שתי אחיות אחד מהם ימות או לא יצליחו לכך לא ישאו או יגרש אחד מהם את אשתו אם נעשה הדבר כך" עי"ש. ובטעם הדבר, י"א משום דבזה מתבטלת מצוות יבום, או יתכן שיש בזה טעם אחר כמוס (עיין בן יהוידע ברכות מ"ד ע"א ד"ה בדקו רבנן).♦
ב. הקושיות על דברי ריה"ח
וכבר הקשה הרב כנסת הגדולה (אה"ע סי' ס"ב) שדברים אלה קשים, שהרי בגמ' בברכות (דף מ"ד ע"א) מובא "כי אתא רב יצחק אמר עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה שהיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע"ג דאינהו הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני", והגמ' סיפרה זאת לשבח, וא"כ כיצד אפשר לחלוק על גמ' מפורשת שרואה במעשה זה ציון לשבח?♦
ג. תירוצי הראשונים והאחרונים
ואכן בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ע"ט) כתב שצוואה זו לא נתפשטה בישראל, ורוב הדברים שבה בטלים עי"ש.ועדיין היו אנשים רבים שחששו לדבריו. כך מובא בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אה"ע סי' ע"ט) שנשאל שאלה דומה, בדבר שידוך של חתן ששינו שמו כשחלה וכעת הבריא, ושמו החדש כשם אבי הכלה, וכידוע בצוואת ר"י החסיד (סי' כ"ג) מובא "לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם חמיו, ואם נשאה ישנה שם האחד אולי יש תקוה". ונפשו בשאלתו, האם לחוש לצוואה זו.
ועל כך עונה הנו"ב (שם) "לכבוד אהובי תלמידי ידידי הרב המופלג מוהר"ר דוד יצ"ו:
הלילה הזה הגיעני מכתבך אשר אתה שואל בדבר השידוך המדובר לגיסתך עם בן תורה ויחסן רק שבשעת חליו השינוי שם שלו הוא כשם אבי הבתולה: אהובי תלמידי לולא אהבתך אין דרכי להשיב בענינים כאלו דברים שאין להם שורש בתלמוד ובפוסקים אך גודל אהבתך הוציאני חוץ לגדרי. דע תלמידי החביב ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון הכלל הגדול שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל, ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית ודברי תלמוד הם על הכלל. וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבינו יהודה החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם, כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו ובגמרא אמרו שהוא מצוה, הוא אומר שלא ישא אב ובנו שתי אחיות ורב פפא ובנו נשאו שתי בנות של אבא סוראה. הוא אומר שלא ישאו ב' אחים שתי אחיות ובגמרא שמונים זוג אחים כהנים נשאו שמונים זוג אחיות כהנות, ותרי בנתיה דרב חסדא הוו נסיבי לרמי ולמר עוקבא בר חמי, וכיוצא בזה בצוואה ההיא. ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל:
אבל האמת יורה דרכו כי החסיד לזרעו אחריו צוה לדורי דורות כי ראה ברוח הקדש שזרעו לא יצליח בזווגים כאלה ובזה אינו סותר דברי התלמוד שהוא על הכלל ודברי החסיד היא על הפרט, הא חדא... ומלבד כל זה לפי מכתבך רוצה חותנך להתחתן עם צורבא מרבנן ושומר מצוה הוא. ותמהני על רוב העולם, שלתת בתם לעם הארץ הוא פשוט אצלם ואין חושש להמנע, והוא נגד דברי חז"ל שאמרו כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, ולהתחתן עם צורבא מרבנן ששמו כשמו הם שואלים, ולא תהא תורה שלימה שלנו כצוואה בעלמא. ולכן לדעתי יגמור חותנך השידוך הזה ויעשה מעשיו לשם שמים. דברי רבך הד"ש" עכ"ל.
וכדברי הנו"ב נקטו החת"ס באגרות סופרים (ח"ב סי' כ"ט). וכן מובא בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קל"ח) ז"ל: "אני אומר החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון ז"ל... אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל דברים שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים ולא ר"י חסיד חתום עלי' וכדמוכח ממ"ש בעצמו בס"ח סי' תס"א" עי"ש. וכן כתב בשו"ת שב יעקב (אה"ע סי' כ"ג) ובשו"ת בית שערים (יו"ד סי' קצ"ו). וראה באורך בספר שדי חמד (אסיפת דינים מערכת חתן וכלה אות ה') ובשו"ת יביע אומר חלק ב' (חלק אבן העזר סימן ז'), עי"ש ובעוד פוסקים.
אף החיד"א בספרו ברית עולם על ספר חסידים (סי' תע"ז) הקשה כיצד רבי יהודה החסיד מורה נגד גמ' מפורשת המציינת לשבח כששני אחים נושאין שתי אחיות. ומתרץ וז"ל "ולי הדל נראה, דכשם דשינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים כגון הרפואות שבש"ס שעתה אינן מועילות, גם לעניין זוגות שהיה סכנה ושוב ליכא קפידא כלל, גם לעניינים אלו נשתנה דגברה סטרא אחרא מעין הרע בזה ודוק והאריך" עכ"ל.
ובשו"ת מלמד להועיל (או"ח סי' קיג אות יא) כתב שאפשר להתיר בפשיטות לשני אחים לשאת שתי אחיות. וכך הורה זקן הגאון ר' עזיראל הילדסהימר זצ"ל, וכך מצא תשובה מהגאון ר' שמואל סלנט בשם כמה גאונים.
והיו פוסקים שחששו לכך, אלא שהצריכו את הזוגות לגור במקומות שונים, ובכך אין לחשוש כלל (הגר"מ מאזוז זצ"ל ועוד).
♦
ד. שיטת מרן הראי"ה קוק בעניין צוואת ריה"ח
ואף מרן הראי"ה קוק זצ"ל נשאל הלכה למעשה בעניין זה והשיב בשו"ת עזרת כהן (סי' ו'). ובתחילה הוא מביא את הנו"ב שהובא לעיל ז"ל: "הגיעני מכתבו בשאלתו על דבר חתנו שהוא אחיו של חתנו הראשון, ובא על זה ערעור מצד המחותנים, מפני שהוא נגד צוואת ריה"ח ז"ל, ששני אחים לא ישאו שתי אחיות.והנני בזה להשיב, שכבר כתב בתשובת נודע ביהודה חלק אה"ע מהדו"ת (סי' עט), שאפילו אם נעשה רק השידוך, שיגמור ולא יחוש לצואת ריה"ח ז"ל, שעיקרה היא לזרעו, שלהם צוה לדורי דורות, ולא לכו"ע".
אך לאחר מכן מוסיף מרן הרב "וי"ל שגם אלה הדברים, שנראה מדברי ריה"ח שלא היו בגדר צוואה לזרעו כ"א לכו"ע, י"ל שלא נאמרו לכל הזמנים".
ומרן הרב מונה כמה דברים שנאסרו בתלמוד, וברבות השנים הותרו. "וכמש"כ תוס' במו"ק דף י"א ע"א ד"ה כוורא, שאפי' במה שנאמר מפורש בתלמוד י"ל שנשתנו לפי השינויים של הזמן בכיוצ"ב".
וכן מוסיף מרן הרב "וכן י"ל שתלוי דווקא בתכונת המקום, כמש"כ שם בנידון דידהו די"ל שהיה שייך רק בבבל ולא במקומות אחרים".
והוכיח דבריו "ובתשובות הגאונים כתב רב האי גאון ז"ל על עניינים סגוליים, וחשש כישופים, שחששו להם דורות קדמונים, וגאונים הראשונים, שי"ל שאותם שהיו סמוך למקום ביתו של אותו רשע נבוכדנצר, ששם הגיעה לילית, היה יותר מקום לחוש לכיו"ב".
והוסיף מרן הרב, שאף החשש לעין הרע השתנה בדורות האחרונים, וז"ל "וה"ה די"ל שזהירות יתירה מחשש עין הרע היה ג"כ נוהג יותר בארץ ידועה, לפי התכונה המיוחדת שם והתגברות כח הטומאה במקומות הללו. והלא גם על דבר שחשו חז"ל לסכנה גדולה, כמו הקזה בערב שבת, שאמרו על זה, בשבת דף קכ"ט ע"ב, שהיה ראוי למנוע אלא כיוון שדשו בו רבים שומר פתאים ד'.
[ואכן גם לגבי רוח רעה שכתב המ"ב (סי א' ס"ק ב') שלא ילך ד' אמות בלא נט"י, מצאתי ב'ביצחק יקרא' על המ"ב לגר"א נבנצל (סי' א' ס"ק ב' ד"ה שלא ילך) שכתב ז"ל "אדמו"ר זללה"ה (הגרש"ז אוירבך) שמע מהרב דוד בהר"ן זצ"ל, שמסורת מהגר"א שמאז שנשרף על קידוש השם גר הצדק ר' אברהם בן אברהם הגרף פוטוצקי, בטלה הרוח הרעה על הידים. ופרש אדמו"ר זללה"ה, דהיינו, רק לענין דברים שמקורם מהזוהר, ולא לגבי דברים הנמצאים בגמ', כגון דאין צריך להקפיד שלא ילך ד' אמות קודם הנטילה, דמקורו מהזוהר ולא מדינא דגמרא" עכ"ל. ודון מיניה דק"ו לדברים הסותרים תלמוד מפורש.]
ואפילו לגבי סכנה גמורה דקטלנית כתב בתרומת הדשן סי' רי"א דבענין נשואין אמרינן כיון שדשו בה רבים שומר פתאים ד', וכתב דלא חיישינן לספק חששא, כמו שאין אנו נזהרין מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה, משום שומר פתאים ד', וגם נראה מתוך שאנו מתי מעט וצריכין אנו לישא מאשר נמצאו דשו בה רבים ושומר פתאים ד', וסיים עוד, שחוששים לתקנת נשים ילדות, ועכ"פ בזה"ז בשידוכים וזיווגים של כשרים, ושיש בהם ריח תורה, שהרי ודאי יקר המציאות בעוה"ר, שודאי מגינא ומצלא מצוה רבה זו מכל חשש נזק, וריה"ח ז"ל בעצמו יהיה למליץ עבורם שלא יאונה להם כל רע ח"ו, לפי הדוחק של הזמנים. וכה"ג אמרינן ביבמות דף ע"ב ע"א, דביומא דעיבא לא מהלינן ביה, והחשש הוא כ"כ גדול עד שדוחין מצד זה מילה בזמנה, שדוחה את השבת החמורה, ומ"מ כיון דדשו בה רבים אמרינן ע"ז שומר פתאים ד' ".
♦
ה. בא"י אין לחשוש כלל מפגעים וכוחות חיצוניים
ממה שכתב מרן הרב עד כה עולה, שיש סיבות מספיק טובות לא לחוש לצוואת ריה"ח אפי' בחו"ל בזה"ז. אולם בא"י, מוסיף הרב, אין לחוש כלל וכלל, וז"ל: "וכל זה שייך לומר גם בחו"ל, וק"ו בא"י, דזכותא דא"י חשוב מאד להגן ולהציל מכל פגע, ואין כח להפגעים וכוחות החיצונים באוירא דא"י". וכל הוכחתו היא מהגמ' שהבאנו לעיל על גפנית, ובכך אין סתירה לדברי הגמ' גם אם היה מקום לחשוש לצוואת ריה"ח, וז"ל "וכמו שהיה בימי קדם כדאמרינן בברכות דף מ"ד עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה, והיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואים לשמונים זוגות אחיות כהנות, והיינו מפני זכותא דא"י לא היה בזה שום קפידא. וי"ל דכל החשש הוא רק בחו"ל, והרי אפילו בזוגות דחשו להם חז"ל מאד, ושורש הדברים הוא הלכה למשה מסיני, כדאמרינן בפסחים דף ק"י ע"ב, מ"מ אמרו שם דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, וכן העיר בפירוש אזולאי (החיד"א שהובא לעיל) בספר חסידים סי' תע"ז שם, וק"ו כדאיכא זכותא דא"י דנפיש טובא".וכ"כ הבן יהוידע (ברכות מ"ד ע"ע ד"ה בדקו רבנן מסורא ועד נהרדעי) ד"הואיל והיה זה בא"י איכא למתלי בזכות א"י, ולעולם בחו"ל איכא למיחש" עי"ש.
[וכעין זה כתבו אחרונים לגבי אי מציאות השדים בא"י. עיין בזוהר הקדוש אחרי ע"ב, ב. וכן כתב הרמ"ק ז"ל בספרו אור יקר חלק י"ג, עמוד ס"ט. וכן הוא בזוהר הקדוש תרומה ק"מ, ב. ושוב חזר וכתב כן הרמ"ק ז"ל באור יקר חלק ט, עמוד פ"ז. וכן כתב המקובל רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם מעין ג, נהר ב - ג. וכן במעין ז, נהר ט"ו. וכן מובא בהקדמת עץ יוסף על עין יעקב, שהשדים אינם מצויים אלא בבבל ארעא דחשוכא, בעבור מזגם המשונה מכל ברואי הארץ.]
ומסיים מרן הרב "כללא דמלתא, יחזיקו הזוג בתורת ד', ויתנהגו בקדושה הראויה לבני ישראל הכשרים, ויהיה לבם סמוך בטוח בד', כי קדושת ארצנו הקדושה תגן עליהם שיראו זרע חייא וקיימא ויאריכו ימים בכל טוב סלה" עכ"ל.
ואכן המדקדק בדברי הגמ' בברכות (דף מ"ד ע"א) יווכח שהתיאור של זוגות אחים שנישאו לזוגות אחיות, נכתב במיוחד בכדי להדגיש את מעלת א"י. שהרי הגמ' סיפרה על מעלת פירות גינוסר ומתיקותם, ומתוך כך עוברת היא לעסוק בשבחה של א"י, ובין השבחים המוזכרים בגמ', מובאים דברי רבי יצחק, המתאר מציאות חיים מיוחדת שהייתה קיימת בא"י דווקא.
"כי אתא רב יצחק (מא"י לבבל) אמר: עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואין לשמנים זוגות אחיות כהנות. ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא. ואע"ג דאינהו הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני".
מבואר בגמ', שרבי יצחק, החוזר מא"י לבבל, מספר לאנשי בבל על מציאות נדירה הקיימת בא"י של ריבוי גדול של קשרי נישואין כפולים בין משפחות כהנים. ולכאורה לא מובן, מהי ההתפעלות הגדולה מכך ששמונים אחים כהנים נושאים שמונים אחיות כהנות? ועוד, מדוע שבח זה מיוחס דווקא לא"י? ומהדגשת הגמ' שחכמים בדקו מציאות זו בבבל, וכמעט שלא מצאו, משמע שאכן שבח זה מיוחס דווקא לא"י, ובבבל אין את התנאים הנדרשים על מנת שתיווצר מציאות זו.
♦
ו. מעלת א"י היא בשבח נישואי אחים לאחיות
התשובה בשו"ת עזרת כהן (לעיל) נכתבה בירושלים בשנת תרפ"ו, אך מסתבר שמרן הרב התייחס לשאלות אלו עוד בהיותו בבויסק, כשכתב את פירושו עין איה על הגמ' הנ"ל, ושם יישב את קושייתנו. אמנם אמונים עלינו דברי החת"ס ש"כל המערב דברי קבלה עם ההלכות הפסוקות חייב משום זורע כלאיים" (שו"ת חת"ס או"ח סי' נ"א), אלא שפה אדרבה, דברי ריה"ח נראים סתומים וסותרים דברי תלמוד מפורשים, וע"י ביאור מרן הרב את דברי האגדתא בגמ' בעניין העיר גפנית, מתברר ביתר שאת הטעם של המסקנה ההלכתית של הרב (בשו"ת עזרת כהן) המחלק בין חו"ל לבין א"י, וקובע שבא"י אין לחוש כלל לעניין זה.וכך מבאר מרן הרב את גמ' זו בפירושו עין איה (ברכות פרק ו' אות ס"ג): "מצב המשפחה כשהוא בשלוה והשקט הוא אות נכון על שלימות המוסר והמדות שבעם. ומעתה כמה נהדר לנו מחזה השלימות של מדותיהם הקדושות של אבותינו, שכפי הנהוג שאם לא תמצא אחת מהאחיות מנוחה נכונה בבית אישה, אז לא תרצה אחותה וגם הורי' להתחתן עוד עם אחי חתנם הראשון. ולהיפך באשר יראו באושר בתם והצלחתה ימשך לבבם להתחתן עם אחיו".
כידוע, המעכב הראשי של חיי נישואין מאושרים הינו מדות מקולקלות, כגאווה כעס ואנוכיות. ולכן, כשמצב המשפחה הוא יציב, הרי שזהו סימן למצב מוסרי ומדותי מתוקן של בני הזוג. ואם אחת מבנות המשפחה הייתה חיה עם בעלה בקטטות ומשברים תמידיים, לא הייתה רוצה אחותה להתקשר שוב עם אותה משפחה, כשרואים שקשר הנישואין הראשון עם משפחה זו לא עלה יפה. ולהיפך, כשרואים שהנישואין הראשונים עלו יפה, אז ירצו להתקשר שוב עם אותה המשפחה, שהרי כבר המשפחות מכירות זו את זו, וישנה קירבה וידידות ביניהם, ויש להניח שזיווגים נוספים ביניהם יעלו יפה גם כן.
ומכיוון שמצב משפחתי מאושר הרי הוא סימן למוסר מתוקן ומידות טובות, ממילא העובדה שב' אחים מתחתנים עם ב' אחיות, ושלא מדובר על מקרה בודד, אלא על תופעה שכיחה שנשנתה שמונים פעמים במקום אחד, דבר זה מעיד על כך שהעם בכללותו הינו בעל מידות טובות ורמה מוסרית גבוהה.
והאמת היא, שחיי הנישואין הם המבחן למוסריות אמתית. שהרי אדם יכול להראות כנחמד ובעל חסד לזמן מועט כלפי אנשים רחוקים, אך לעומת זאת, בקשר שבין איש לאשה, בקרבה הנמשכת לאורך ימים ושנים, שם אי אפשר להעמיד פנים.
ובכהנים נכון הדבר עוד יותר, מפני שהם בטבעם 'אנשי דקפדי'. וכשהנביא הושע מתאר את עשרת השבטים ומצבם המקולקל, הוא מתארם 'כמריבי כהן' (הושע ד' ד'), כלומר, כמו כהנים הרגילים לריב איש עם רעהו, כמובא בגמ' קידושין (ע' ע"ב) "אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו (שמא אינו מיוחס כמידותיהם של ישראל) שנאמר 'ועמך כמריבי כהן' ". כלומר שהכהנים בטבעם הם אנשים קפדנים.
ולכן, אם למרות כל זה, מצאנו בעיר גופנית שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים לשמונים זוגות אחיות כהנות, זה מראה שכולם מצאו שלום ומנוחה בביתם, וא"כ זה מעיד על המדרגה המוסרית הגבוהה שהייתה בעמ"י בעודו יושב על אדמתו.
"וזוהי מעלה העליונה שבמוסר המדות, וביותר בכהנים שהם בטבע אנשי דקפדי, כדחז"ל בגמ' 'ועמך כמריבי כהן', ועכ"ז שמנים זוגות אחיות כהנות היו נשואים לשמנים זוגות אחים כהנים, וכולנה מצאו שלו' ומנוחה בבית אישיהם, עד שדבק לבבם ולבב הוריהם להגדיל החיתון. ובאשר יסוד שלום המשפחה באומה תלוי בחיי הצניעות, ע"כ כפי ערך שיגדל כח יראת ד' וטהרה הקדושה בעם יגדל אושר המשפחה, ע"כ נאה שהעיר הזאת שמה גופנית, כדחז"ל על הגפן שאין ראוי לו כ"א הרכבה ממינו, ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. אף גם זאת היא הוראה על מצב בריאות הגוף והנפש אשר ברך ד' את עמו בהיותם שלמים לפניו בארצו, באשר ע"פ חקרי טבע היצירה ידענו כי בהיות מצד בריאות הורים במעלה טובה אז יטיב לנולדים מהם אם יהיו קשורים בקשרי משפחה (חוץ מעריות ושניות), וע"פ רוב וכמעט בכל המקרים בהיות איזה חולי נמצא בהורים אם יהיו קרובי משפחה יגדל הרושם בנולד מהם. ובאשר כפי הרגיל בהקפדה של נשואי כהן לכהנת יזדמן ע"פ רוב הנשואים מבני משפחה אחת, והוא עלה יפה עד שרבים התמידו בדבר, והוא אות נאמן על מצב שלימות הגוף והנפש שבא רק לרגלי הדרכה ישרה, הבאה מדרכה של תורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה. אמנם חיים כאלה שמביאים להשלמת המעלות הנפשיות באופן מעולה כזה, עד שמביא לתכלית בריאות הגוף והנפש בכללות העם לדורותיו, א"א לישראל לזכות כ"א בהיותו נטוע בארץ ד' המיוחדת לו לפי סגולתו העליונה. אבל בארץ נכרי' א"א שתצא סגולה כזאת בפועל ע"כ מקרים כאלה נעשים נמנעות. ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו כו', ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני, ופעולות הנפשיות שמיוחדות לכהנים בטבעם להיות בעלי רגש חם, שאם לא ילוה אליו שלימות גדול וחנוך מתוקן מאד יהי' ממנו תוצאות להפרעת שלום של חיי המשפחה, ודאי ניכר ביותר בכהנים בבנים מבבנות שאין להם כח הכהונה, ומסתמא כללות סגולותי' כולם חלושות בהן. ע"כ גם בהמצא המחזה הזה ביקרת מציאותו, לא נמצא כ"א בבית כהנות ולא בכהנים עצמם, כי 'לב רגז' בחוץ לארץ הוא דכתיב. אבל אה"ק היא מוסיפה בקדושתה חן וכבוד ושלום ואושר על יושביה, שגורם לחיי המשפחה לעלות במעלות החן והתפארת להצלחת הגוי כולו, ולמרבה הברכה והשלום."
ומצב מיוחד זה, של קשרי נישואין של אחים עם אחיות, מורה גם על שלמות גופנית. שהרי אם היו נוצרות מחלות גנטיות וכיוצ"ב, לא היו ממשיכים קשרי הנישואין באותן משפחות.
ומחדש הרב עפ"י גמ' זו, שעמ"י אינו יכול לזכות למדרגת חיים עליונה זו אלא רק בסיוע סגולת הארץ, שבה קיימת התאמה מופלאה בין העם והארץ (עיין רמב"ן עה"ת ויקרא כ"ו ט"ו בסופו), עד שכל אחד משפיע ומקבל מהשני, במישור המוסרי והרוחני ואף במישור הבריאותי, בין בריאות הגוף ובין בריאות הנפש. וכ'משל הכרם' של ריה"ל בספר הכוזרי, בו הוא מבאר שהקשר בין העם לארץ דומה לקשר שבין הגפן והאדמה. וכשם שהגפן זקוקה לאדמה מתאימה ולאקלים מתאים, ורק אם תישתל בתנאים אלו ייצא ממנה הפרי המובחר, ה"ה בעמ"י הקשור בקשר עצמי ופנימי לארצו, רק בו יתפתח וישגשג במובן הרוחני והגשמי.
ובכך מבאר הרב זצ"ל, מדוע בחו"ל לא מצאו תופעה זו בריבוי, של נשואי אחים ואחיות. מפני שאדמת חו"ל איננה מתאימה לתכונה הטבעית של ישראל, ולכן א"א לחיות בה חיים מוסריים טבעיים ושלמים. ו'בדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא' למרות שהיו מרכזי תורה ענקיים, ולא מצאו מציאות דומה לעיר גפנית שבא"י, מפני שישראל בחו"ל 'אינם בני מקומם' (שבת דף קמ"ה ע"ב), ולכן אין שם מצב של שלמות.
ואם חיי הנשואין מבטאים את 'המעלה העליונה שבמוסר המדות' ודבר זה היה נכון אף בכהנים שהם בטבעם קפדניים, ואעפ"כ בא"י היו להם חיים מאושרים, ומצאנו ריבוי נשואין של אחים כהנים עם אחיות כהנות, ולעומת זאת בחו"ל לא מצינו תופעה זו כלל וכלל (פרט לשני אחים ישראליים שהיו נשואים לשתי אחיות כוהנות), זה מראה ומבליט את הניגוד הגמור של מציאות החיים של עמ"י בא"י, לעומת מציאות החיים של עמ"י בגלות. כי הרגש החם המיוחד לכהנים, יתכן שיהיה לברכה ויתכן שיהיה לרועץ. ולכן בהיות הכהנים מודרכים עפ"י דרכה של תורה וחיים במקומם הטבעי בא"י, שם רגש לבבם הינו מעלה גדולה.
ובכך מתיישבת סתירה העולה ממקורות שונים בנוגע לתכונתם של הכהנים. מצד אחד, מקורות רבים מורים על כך שהכהנים הם אנשי חסד, כמ"ש "תומיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים ל"ג ח'), נוחים ונעימים. ומצד שני יש מקורות המורים להיפך (עיין קידושין דף ע' ע"ב וכן ב"ב דף ק"ס ע"ב). ועפ"י דברי הרב, הדברים מיושבים. אמנם הכהנים בטבעם הינם בעלי רגש עז וחם, אך אם האומה חייה בארצה בשלמות והכהנים מודרכים עפ"י דרכה של תורה, אזי רגש זה חיובי ביותר ומתפתח ומתעלה לקדושה ודבקות בד'. ואולם אם הם שלא במקומם, כבגלות, שם רגש זה עלול להתפתח לצדדים שליליים ולכן נצרכת שמירה ביתר שאת.
ובביאורו של מרן הרב זצ"ל לדברי הגמ' בעין איה, התברר ביתר ביאור מדוע סבר מרן הרב בספרו עזרת כהן, שצוואה זו של ריה"ח לא תיתכן שתהא נוהגת בא"י. ואדרבה ידיעת ההפכים אחת היא (מהר"ל גבורות ה' פ"א), אם בחו"ל היה להימנע מנישואין מעין אלו, א"כ בא"י אדרבה, נישואין אלו הם משובחים ביותר ומלמדים על מעלתה של ארצנו הקדושה, שבחסדי ד' שבנו אליה.
ובדברינו הסברנו ביתר ביאור את דברי החיד"א (ברית עולם שם). שהחיד"א הקשה מריה"ח על דברי הגמ' על גפנית, ותירץ "דשינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם (לשינוי) לכמה דברים". אך לא הסביר מדוע ולמה. אך בדברי מרן הרב זצ"ל יש תשובה מנומקת מדוע השינוי. וכמ"ש שהשינוי הוא דווקא בגלל קדושת א"י והתאמתה לעמ"י.
וע"כ כיוון שזכו אותו זוג להיוולד ולחיות בא"י, אין לאותו זוג לחשוש כלל וכלל, דאוירא וזכותא דא"י יגן עליהם מכל משמר, ויזכו לבנות בין נאמן בישראל ויחולו עליהם ברכת ד' אכי"ר.
ואכן שמעתי שגם הרשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל לא חשש לעניין זה, ובישיבתנו נישאו שני אחים הי"ו, בני הרב ישועה שושן זצ"ל עם בנות הרב אביהוא שוורץ שליט"א, בברכתו של הרשל"צ הגר"מ. ובדברינו חיזקנו היתר זה.
♦
ז. סיכום
א. ידוע בשער בת רבים צוואת רבי יהודה החסיד, אשר יש בו עשרות אזהרות מדברים שצריך להישמר מהם מחשש סכנה. ביניהם גם הימנעות מנשואי ב' אחים לב' אחיות.ב. יש שחידשו שצוואת ריה"ח היא רק לזרעו אחריו לדורי דורות, ולא לכל ישראל (שו"ת נודע ביהודה ועוד).
ג. מאידך, הרבה חלקו על הנו"ב וחששו לדברי ריה"ח (שדי חמד אסופת דינים מערכת חתן וכלה סי' ה').
ד. ואף שיש שחששו לצוואתו, חלק מהפוסקים כתבו, 'דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה' (שו"ת חת"ס אה"ע סוף סי' קט"ז וכן שו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' ח' ועוד). ויש שהוסיפו בעניין נישואין של שני אחים לשתי אחיות, שלא יגורו באותו מקום, ואז אין לחשוש כלל.
ה. החיד"א בברית עולם (סי' תע"ז) כתב שאם דבריו חולקים על תלמוד מפורש, י"ל דשינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לשינויים.
ו. לדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אף בחו"ל היה מקום להקל כהנו"ב ועוד. אולם בא"י, דזכותא דא"י חשוב מאד להגן ולהציל מכל פגע, ואין כח להפגעים וכוחות החיצוניים באוירא דא"י, א"כ אדרבה, ב' אחים הנישאים לב' אחיות זהו שבחה של א"י, כדאיתא בברכות (דף מ"ד ע"א).
ז. בדברי מרן הרב זצ"ל יש הסבר מפורט מדוע נישואי ב' אחים לב' אחיות זו מעלה מיוחדת, ובפרט בכהנים, ובפרט בא"י.
♦ ♦ ♦