♦
א.
תבשיל של בשר
בב"י באו"ח (סימן קע"ג) הביא בשם רבינו ירוחם (נתיב ט"ו או' כ"ח) שכתב: וראיתי לרבותי נוהגין כן דווקא מרק בשר שהוא צלול אבל עב כגון עם ירקות וכיוצא בו אסור לאכול אחריו גבינה עד סעודה אחרת שמא יש במרק בשר ואינו נראה, וכן ראוי להורות וכן מוכח מתוך התוס'. ואחרי זה כתב: נהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל, ואין לפרוץ גדר. עכ"ל. אמנם ראה מה שפסק בשו"ע יו"ד (סי' פ"ט סעיף ג') שאם אכל תבשיל בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה והנטילה ביניהם אינה אלא רשות ע"כ. היינו שהתבשיל אינו בשרי כלל, ואפילו שהתבשל עם בשר ממש, אינו נהיה בשרי ע"י כך, ויכול לאכול לכתחילה אחרי זה מאכלי חלב. והרב חיד"א בשיורי ברכה (ס"ק כ"ה) תמה לפי זה מדוע לא פסק כן בשו"ע, ונשאר בצ"ע. אמנם הביא את דברי הרב גינת ורדים (כלל א' סימן טו"ב), שכתב שמרן חזר בו בשו"ע וסתם להיתרא.אבל המנהג הוא כמו שרבים מהאחרונים כתבו, להחמיר נגד מש"כ בשו"ע ביו"ד, והעיקר כמוש"כ בב"י באו"ח. עיין בהגהות כנה"ג (הגה"ט סעיף מ"ב) ובשולחן גבוה (ס"ק י"ח) וזבחי צדק (ס"ק ל"ד) והרב כף החיים (ס"ק נ"ה), שהעידו שהמנהג להחמיר כדברי הרמ"א. גם מהר"א פאפו ז"ל בחסד לאלפים (או' ג') כתב: וכבר נהגו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר, כמו אחר בשר עצמו. ואין לשנות ולפרוץ גדר עכ"ל. וכ"כ הגרי"ח ז"ל בבא"ח (ש"ב שלח לך ה"ט).
אבל האמת תורה דרכה, שכל זה דווקא היכא שנתבשל יחד, יש מקום למנהג להחמיר נגד מש"כ בשו"ע, ולא באופן שנגע אחד בשני אחרי זה. זה לא שמענו מעולם שיש מנהג להחמיר, ופשוט.
♦
ב.
בדעת הש"ך והאחרונים
הרמ"א (יו"ד שם) כתב: מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה ואין בו מנהג להחמיר עכ"ד. וכתב הש"ך (ס"ק י"ט): לקמן יתבאר דאפילו לאוכלו עם גבינה מותר, דהווי נ"ט בר נ"ט, ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך, היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהווי קצת ממשו של איסור, דבכה"ג אסור לאוכלו עם גבינה כמבואר לשם ושרי הכא עכ"ל. הא לך אפילו לדעת הרמ"א, שמחמיר בתבשיל של בשר, היכא שיש קדירה שלא הודחה יפה ויש בה קצת ממשות איסור, מותר.וכן משמעות הב"ח (ס"ד) שאם אין בתבשיל לא בשר ולא שומן אלא שנתבשל בקדירה של בשר, אפילו הקדירה לא הודחה יפה, דהווי קצת ממשו של איסור וכו', מ"מ לאחריו שרי ואינו טעון המתנה ע"כ. וכ"כ הפר"ח (ס"ק י"ט) בדעת הרמ"א. וכבר האחרונים האריכו בביאור דברי הש"ך, שהרי לכאורה הרמ"א מחמיר בזה. וראה בספר יד יהודה (ביאורים ס"ק ה') מש"כ בביאור ההיתר בזה, שאין כוונתו כלל לאכול זה, וכיון שאין כוונתו לאכילת טעם הבשר, אין לגזור בו. ע"ש. וכן כתב לבאר פשוט בדברי הש"ך הגר"מ הלברשטם בספר דברי משה (או"ח סימן מ"ה או' ב').
אולם מה שיש להסתפק בדברי הש"ך הוא אם מיירי באופן שיש ס'. ונראה מדבריו שכתב "כמבואר לשם" הכוונה לסימן צ"ה סעיף ה', והיינו להתיר אפילו באין ס'. וכ"כ בדעתו ביד יהודה (ארוך ס"ק ה'). וגם נראה דאם מותר דווקא אם יש ס' היה לו לפרש כן. וזה דלא כהפרמ"ג וכהאחרונים שהביא הפת"ש (ס"ק ז') בדעת הש"ך.
גם רבינו יוסף חיים זיע"א דחסדאין מילי, כתב בבא"ח (ש"ש פר' שלח הי"ב) שאפילו היכא שהקדירה לא הודחה יפה מהתבשיל ויש בה ס' לא צריך המתנת שש שעות. ואם אין ס' צריך לשהות שעה אחת והמחמיר שש שעות תע"ב עכ"ד. וזה אע"פ שכתב (שם ה"ט) שהמנהג להחמיר בתבשיל של בשר.
♦
ג.
טעימת ישראל
גם נראה דהיכא שאינו טועם טעם בשר, שפיר סמכינן בכה"ג אף אטעימת ישראל. וראה ג"כ מש"כ ביד יהודה (פ"ט ס"ק ה'): מיהו זה נראה דאם אכל ולא הרגיש טעם בשר, הגם שאין סומכים אף על טעימת ישראל, כמו שיתבאר אי"ה (סימן צ"ו ס"ק ז'), בזה ודאי כיון שלא הרגיש טעם בשר בו מותר לאכול אחריו גבינה עכ"ל.וכן דעת השו"ע בסימן צ"ו סעיף א' לגבי צנון, ששפיר סמכינן על טעימת ישראל, ובסימן צ"ח סעיף א' דסמכינן על טעימת גוי. ובאחרונים כתבו שהמנהג כדברי הרמ"א שם שלא לסמוך. והגר"ע יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם ח"ז (עמ' ס"ב) שהעושה כדברי השו"ע במקום הפסד מרובה או במקום שיש עוד סניף להקל, יש לו על מה שיסמוך, ע"ש. אמנם מה שכתבו שהמנהג לא לסמוך, הוא דווקא בגוי, אבל בישראל שפיר סמכינן. כ"כ הש"ך (שם) והפרמ"ג (שפ"ד סק"ה) ובזבח"צ (ס"ק ו'). וגם לדעת המחמירים (ראה בחידושי הגרעק"א לקמ' צ"ח א' והלבוש שם, ועוד) שלא לסמוך על טעימת ישראל כיון שאין בקיאין, נראה שהיינו דווקא במאכל של תערובת איסור, אבל לעניין לאכול אחרי תבשיל של בשר, שאינו אלא מנהגא, כו"ע מודו דסמכינן על טעימת ישראל אפילו בפחות מס'. וצא וראה בפרמ"ג (משבצ"ז סי' צ"ז ס"ק א').
ומצינו כן גם בשו"ע או"ח (סי' תקנ"א סעיף י') לגבי תשעת הימים, וכמו"כ להרב משנ"ב (שם ס"ק ס"ד, ושעה"צ ס"ק ס"ח), דאותם הנוהגים שלא לאכול תבשיל של בשר בין ראש חודש אב לתשעה באב, אם נתבשל בקדירה של בשר פשיטא דשרי, ואף אם אין בו שישים כנגד הבשר, כל שקפילא ישראל טועם ואין בו טעם בשרי, שרי. ואף שקצת משמע מדבריו שהוא דווקא דיעבד אבל לכתחילה אין ליתן, ראה בפרמ"ג (סי' קנ"א א"א ס"ק כ"ט) שמשמע מדבריו שמותר אפילו לכתחילה, וכן עיקר.
וכן נראה בחוש, שלא נמצא בשמן שאריות שומן באופן רגיל שמטגן שניצל עוף בבית, וגם לא טועם טעם בשר בצ'יפס כלל, ואינו משביחו. (ויש שכתבו שעושים כן באולמות יוקרתיים כדי להשביח את הצ'יפס, ואני לא אדע ולא אבין זאת.)
ובאמת שכ"ד הש"ך גופא לקמן (צ"ו ס"ק ה, צ"ח ס"ק ה') שאפילו לדעת הרמ"א שאין סומכין האידנא על טעימת קפילא היינו דווקא עכו"ם, אבל על טעימת ישראל סמכינן אף האידנא. וע"ע בשו"ת דברי משה (סימן מ"ה או' ג') דהש"ך (סי' פ"ט שהובא לעיל) אזיל לטעמיה.
♦
ד.
נ"ט בר נ"ט לכתחילה
ובאמת שדי בכ"ז כדי להתיר, וזה מבלי להיכנס למח' האחרונים הנודעת לגבי אם שרי לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחילה, ואם מש"כ השו"ע ביו"ד הוא לכתחילה או רק בדיעבד[1]. ולכאורה לפי"ז הוא סניף להקל בנידו"ד.ויש רצו לטעון שבאמת לא דמי לנ"ט בר נ"ט, שהרי הכא אוכל בצ'יפס חלק מהשמן גופא. אולם כבר השיבם אבי שליט"א בזה"ל: ומה שטענו לי שיש בשמן טעם בשר וטעם כעיקר ואין כאן דין נ"ט בר נ"ט אלא טעם ממש, אחר המחילה, השו"ע (יו"ד סימן פט ס"ג) העלה להקל במי שאוכל תבשיל של בשר שמותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה, ואפילו גבינה ממש לאחר שיטול ידיו. ומה שכתב בב"י המנהג להחמיר, הוא מדין מנהג ולא מדין טעם כעיקר ע"כ. ובאמת שאין זה ישוב כלל, והעיקר נראה פשוט שהביא זה רק לצירופא בעלמא, ועיקר הסמך להקל בזה הוא מדין תבשיל של בשר כנ"ל. גם נראה שאם הוא באמת נ"ט בר נ"ט, שרי לאכול גם יחד עם חלב ממש לדעת המקילים, וזה לא התיר מעולם, רק שאין צריך המתנת שש שעות.
♦
ה.
נותן טעם לפגם
ועוד היה אפשר לצרף מה שפסק השו"ע (יו"ד סימן קג ס"ד): שמן ודבש של גויים אף על פי שהם מבושלים מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש. ע"כ. אולם כבר דחה האאמו"ר בעצמו, והביא את דברי הרב כף החיים (שם ס"ק לג) שדווקא בשמן זית מרן מתיר, שהוא פוגם את הבשר מדין נטל"פ, אבל לא בשמן מסוג שונה, כמו שמשתמשים היום. וע"ע משנה ברורה (סימן קנח ס"ק ט"ו) לגבי שבעה משקין, שסתם "שמן" היינו שמן זית, ע"ש[2].ואלא מה, שבמקום אחר בספרו הביא מש"כ בשו"ת דברי דוד ח"ד (חיו"ד סימן ח') שאף דמרן השו"ע בשו"ע (יו"ד סימן קג ס"ד) פסק דשמן של גוי אף על פי שהם מבושלים מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו, מכל מקום בשמנים שלנו שהם מזוקקים ואפילו בשמן זית אין הבשר פוגמו. ודחה את דברי המקילין. ע"ש. ולפי"ז מסתבר מאוד שאין לצרף כלל סברה של נטל"פ בכל סוגי השמנים כיום, כולל גם שמן זית. גם ראיתי מש"כ בעלון אור ההלכה (פרשת כי תשא תשפ"ב הע' 12) לדחות את מש"כ האאמו"ר שליט"א דהווי נ"ט לפגם, כיון שאנו דנים על הצ'יפס ולא על השמן, וכמבואר באחרונים שם. והאמת שאבי מורי דחה זה בעצמו וכמבואר, וגם אי משום הא, הווי ממש נ"ט בר נ"ט וכמוש"כ, וכן משמע ביד יהודה (סי' צ"ה סק"י). וגם עיקרא דמילתא לא נכון, דעיי' היטב מש"כ בב"י, ושם מיירי בנידון הגמ' בעבו"ז שם כלפי השמן עצמו. ובפר"ח (ס"ק ט"ו) שהעיקר הוא השמן חשיב פגם ושרי, וכ"כ הב"ח, ע"ש ודוק.
♦
ו.
דחיית דברי המחמירים
והראש"ל הג"ר יצחק יוסף שליט"א כתב (ילקו"י חנוכה מילואים מכתב ח', ברכות הנדפ"מ, ובעוד מקומות) וז"ל: אמנם בספר אחד על כשרות המטבח צידד להקל בזה מטעם אחר, מפני שמעט שמנונית הבשר שבשמן העוברת לפלאפל על ידי טיגון, הוי מיעוטא בעלמא, וגם אינו עושה כן במטרה מכוונת שתעבור השמנונית, ולכן אף שאפשר היא נרגשת פורתא בפלאפל, מ"מ עדיין אין בה חשיבות כדי ליתן בפלאפל דין בשרי, שזה נעשה דווקא כאשר מערב בשר או שומן בכוונה מכוונת שיוסיף טעם בפלאפל שאז נחשב שאכל בשר, וע"ז גזרו חכמים וכו' והדברים תמוהים דמה שייך כאן אינו מתכוון אטו בהלכות שבת עסקינן, הרי סו"ס יש כאן ממשות של הבשר, ואין זה בגדר נ"ט בר נ"ט, ובפרט שיודע בידיעה ברורה שהבשר נותן טעם במאכל ואף ישביח אותו פורתא וכו' עכ"ל.אולם אחהמ"ר יש להעיר בדבריו כדרכה של תורה:
א. מש"כ "בספר אחד על כשרות המטבח" כבר הובא לעיל שכן כתב להדיא בספר יד יהודה בביאור דברי הש"ך שהכא יש להקל כיון שאינו מתכוין ליתן טעם בתבשיל, אלא כך היא צורת האכילה. וה"ה הכא הוא רק מטעמי חיסכון השמן, ואינו נותן טעם כלל.
ב. מש"כ "אטו בהלכות שבת עסקינן" וכו' נ"ב. ובאמת מצינו בכמה מקומות ביו"ד שאם אינו מתכוין מותר, ראה לדוגמא בסי' פ"ד סעיף י"ג שכתב שהשו"ע לגבי דבש שיש בו דבורים, ובט"ז ובש"ך שם. גם ראה בסו"ס פ"ד סי"א שפסק השו"ע את דברי התרה"ד (סי' קע"א). גם לגבי בב"ח באופן שזורק לאשפה או שהולך לאיבוד ביארו הפוסקים לצרף את דברי הט"ז לגבי ספק פס"ר. ואכמ"ל כלל.
ב. מש"כ שיש ממשות הבשר ויודע בידיעה ברורה שהבשר יתן טעם במאכל ואף ישביח אותו ע"כ. נראה שלא מצינו כזה, והמציאות מראה שאינו נותן טעם כלל וכנ"ל. ובמקום אחר כתב (ראיתי שנדפס בילקו"י החדש ברכות ח"א): מי יכול להעיד שאין שומן בזה ע"כ. ונראה דהחוש יעיד זה. וגם בלא"ה, גם אם יש שומן נראה להקל בזה. ובאמת אה"נ, באופן שנותן טעם וכוונתו לכך גם האאמו"ר שליט"א לא עלה בדעתו להקל. ואולי באמת דעת הגר"י שליט"א מבוארת, כיון שאמרו לו שבאופן כזה נותן טעם ומשביח אותו, אבל לפי מש"כ זה אינו. ובאמת במקום אחר כתב כן מפורש שיש להקל בזה, ותשקוט הארץ. (ובלא"ה הרי כתב שאם יש עוד איזה צירוף אפשר להקל.)
ד. והיום ראיתי מש"כ (בהסכמה לספר כושרות) שבספר הכשרות למעשה לא דימא מילתא למילתא באופן נכון, ורק סברות קלושות וכו'. והנה המעיין בספר הכשרות למעשה יראה שלא סמך את ידיו על הדין של נ"ט בר נ"ט, אלא עיקר חיליה מדברי השו"ע בסי' פ"ט והפוסקים שם, כמבואר לעיל. וכן צ"ע במה שסיים: אם לא בצירוף איזה ספק טוב. מדוע הנ"ל אינו ספק טוב. ולזה לא התייחס כלל לטיעונים האחרים, אלא תמיד עיקר דבריו על נ"ט בר נ"ט. (ובלא"ה אני בער ולא אדע מדוע מ"מ לא יהיה אלא ספק אם נותן טעם או לא, ואיך אפשר לקבוע מסמרות בזה)
ומש"כ הרב גודיס בשו"ת מנחת דניאל ח"א (סימן עו) להחמיר בזה, היות וס"ל שלא כדעת הראש"ל זצ"ל בספרו הליכות עולם ומחמיר בדין נ"ט בר נ"ט באוכלים. ע"ש. ובסוף דבריו הביא את דברי הרה"ג גדעון בן משה ששאל את הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בדבר הזה לענין בסיסי צבא, וענה שהפלאפל שטוגן באותו שמן דינו בשרי. ע"ש. כבר כתב אאמו"ר שאין ראיה מהוראתו של הראש"ל זצ"ל, היות ונשאל שם על מקומות ציבוריים כבסיסי צבא, שההקפדה קשה, ומן הסתם יש בו שאריות בשר ממש, לכן הרב זצ"ל החמיר. אולם בצורה פרטית, כגון בבית שאדם יכול לפקח והשמן מסונן, יש להתיר[3].
ומש"כ דודי רה"כ ר' מאיר שליט"א בשו"ת תורת מאיר ח"א (יו"ד סי' ג') להחמיר בזה. נלענ"ד שיש מקום לדחות מה שהביא שם (באו' ב' וג') מדברי המרדכי, כיון שנראה שהוא רק בדעת הב"י באו"ח, אבל מש"כ מרן הכא בסי' פ"ט נראה דלא כדברי המרדכי. וצא וראה להרב חיד"א בשיו"ב (ס"ק ל"ד).
ומש"כ (סוף או' ד') שקשה לבדות סברות מליבנו וכו' ע"כ. אין תלונתו כי אם על דברי הרב יד יהודה הנ"ל בביאור דברי הש"ך. ומה גם שמצינו בכמה מקומות שהכל תלוי בכוונת האדם, והדברים ניתנו לשיעורין, ראה סימן פ"ד סעיף ט' וסעיף י"ד. וגם משנ"ת מדין חתה"ל שמבואר בה (בר"מ ובראשונים) שהכל לפי המקום והזמן. ואכמ"ל.
גם מש"כ שם עוד (או' ה') ששאני מנידון הש"ך, דהתם רוב העולם לא חפצים בבישול כזה ולכן אין לגזור, וכאן ודאי הדרך לחזור ולהשתמש וכו' ע"כ. נ"ב נראה דוודאי לא מצינו מי שישתה את השמן וכו"ע זורקין אותו בסוף, רק מטעמי חיסכון עושים בו כמה שימושים. גם מש"כ "דהרבה פעמים נהנה מאוד מהטעם של העוף שטוגן בו וכו'" ע"כ. באמת שותא דמר לא ידענא, ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה במציאות כלל, ואף אם ימצא מי שעושה כן יש לסמוך על הנ"ל.
♦
ז.
אחרונים זמנינו שהעלו להקל
שו"ת שערי יושר ח"ד (סימן ק"ו), שו"ת אור לציון[4] ח"ה (פי"ט אות ט), שו"ת ברכת יהודה ח"ז (יו"ד סי' ב'), שו"ת שאל יעקב - נסיר ח"ב (יו"ד סי' מ"ח) ושם הביא שכן דעת גאון ישראל הנאמ"ן זצ"ל, דודאי אשר ח"ה (יו"ד סי' י') בשם הגר"ש בעדני זצ"ל, דברי משה ח"א (סי' ס"ה) בשם הגר"ח רבי, שו"ת דבר חברון ח"ב (יו"ד סי' פ"ו), וישמע משה ח"ה (עמ' קעו) בשם הגריש"א זצ"ל, קובץ אבקת רוכל (גיליון כ"ו עמ' ק"י), בספר ויען שמואל (תשע"ה, עמוד תשב), פסקים ותשובות (סי' פ"ט סעיף י"ב), ידי משה ח"א (סי' ח'), בשו"ת חקרי הלכה ח"א (יו"ד סי' י' או' ז') העלה בכוחה דהיתרא. בספר השולחן כהלכתו - וייל (עמוד טו), ספר קנין יו"ד (עמוד ל'), תורת הקדמונים- מולקנדוב (ח"א).♦
ח.
מסקנת ההלכה בזה
נראה פשוט מכל האמור מעלה, באופן כזה שיש לפניו שמן שטיגנו בו מיני בשרים, אין השמן מקבל דין בשרי, לעניין זה שאם טיגנו בו אח"כ מאכל, כגון צ'יפס פלאפל חצילים וכד' צריך להמתין שש שעות, אלא די בהמתנת שעה אחת. והמציאות תוכיח שאין מקבל את טעם השמן הבשרי וגם אין מתכוון לזה. ואף אם נימא שנותן טעם ממש, יש לצרף את דעת השו"ע לגבי תבשיל של בשר, שאף אם נותן טעם בתבשיל אינו צריך המתנת שש שעות ודי בהמתנת שעה אחת. ואע"פ שהעידו האחרונים שאין המנהג בזה כדברי השו"ע, נראה פשוט שהוא דווקא באופן כזה שהתבשל עם בשר ממש, ולא עם שמן שקיבל טעם בשר. ובתוספת מש"כ הש"ך הב"ח ועוד אחרונים שגם אם נשאר בקדירה ממשות בשר יש להקל אף לדעת המחמירים. (וגם אם העוף מוציא ממשות שומן ואינו ניכר לפנינו, הוא בטל ברוב.) ועוד שפיר מהני טעימת ישראל, כמו שביארנו בפנים יפה. וגם אם אין רוב הווי נ"ט בר נ"ט. אמנם יש להסתפק אם דמי, כיון שהשמן עצמו בצ'יפס, אבל אינו ניכר השמן. ולקושטא מש"כ מו"א הוא לצירופא בעלמא, וגם בלא"ה נראה פשוט לקולא וכנ"ל. וזה גם מבלי לצרף את דעת הראשונים שפסק הרמ"א שדי בהמתנת שעה אחת בין בשר לחלב, ובגדר הכרעת השו"ע אם הוא מדינא או רק מצד המנהג ואכמ"ל. ותו לא מידי.♦ ♦ ♦