♦
א.
איסור תחומין בספינה
איתא בגמ' (שבת דף יט ע"א) תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי, ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך.ומכאן שמעיקר הדין אין איסור תחומין כאשר יהודי מפליג בספינה, שהרי לצורך מצווה התירו להפליג גם בערב שבת. ואם היה בו איסור תחומין, לא היה מקום להתירו, שהרי לא התירו לאדם לצאת לדרך ברגליו באופן שימשיך ללכת בשבת, גם אם יוצא לדבר מצווה. ומצאנו כמה טעמים לומר שאין בו איסור תחומין, אף אם יוצא יותר מי"ב מיל. והב"י האריך בזה בסי' רמ"ח ובסי' תד. והביא שיש שהתירו משום שהוא יוצא מעל עשרה טפחים. אמנם עיקר השיטה להתיר, משום שאינו יוצא בעצמו, אלא הנכרי נוטלו ממקום למקום, כפי שיבואר להלן.
♦
ב.
הליכה מחוץ לתחום בתוך רשות היחיד
איתא בגמ' (עירובין מג ע"ב) נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום אמר ליה רב חסדא לרב נחמן נחמיה תלמידך שרוי בצער אמר לו עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס.ולפי זה, לכאורה יש לומר כי שמע מינה מהגמ' שאין איסור תחומין אם הולך ברשות היחיד. ושמע מינה שגם אם אותה רשות היחיד לא היתה שם מערב שבת, ונעשתה בשבת, אין בו איסור תחומין. ועוד שמע מינה, שגם אם עושים את אותה רשות היחיד כדי להתיר תחומין. אין בו איסור תחומין. (אמנם אסור לעשות כן באופן שאותם אנשים יודעים שהביאו אותם בשביל לעשות מחיצה. משום זילותא דשבת).
ויש להקשות, אם כך מפני מה מי שיצא מעירו בהיתר, בתוך תחום שבת שלו, ואלפיים אמה שלו מסתיימות באמצע עיר אחרת, אסור לו לצאת מתוך התחום שלו גם אם הוא רשות היחיד. והאריכו בפרטי דינים אלו בטושו"ע סי' תג סעיף א וסי' תח סעיף א.
ופירש"י (מב ע"א ד"ה מהלך) וז"ל: ואפילו לרבן גמליאל, דאמר בהוציאוהו נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר, דאף על גב דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות, ומהלך את כולה - התם הוא דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות - הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות, אבל הקונה שביתה, שיש לו אלפים אמה - לא הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות, אלא אם כן שבת באוירן. עכ"ל. וכ"כ תוס' (ד"ה ונכרים), הריטב"א, הר"ן והמאירי.
ועל פי זה, אדם בא מהספינה בשבת, התירו ללכת בכל הנמל אם יש בו מחיצות. וכן אם הספינה באה לעיר המוקפת חומה, התירו ללכת בכל העיר. וי"א שהתירו ללכת בכל העיר גם אם אינה מוקפת חומה. כפי שיבואר להלן.
♦
ג.
דין יציאה מהתחום כשיושב ברכב הנוסע על ידי אחרים
ומיהו, כל זה בהולך ברשות היחיד. אך אם עומד או יושב ברכב שהוא רשות היחיד, ורשות היחיד היא זו שמהלכת ונוטלת אותו עימה, עיקר השיטה שאין בו איסור תחומין.הרמב"ן (עירובין מג ע"א) כתב וז"ל: הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד היא, גבוה עשרה ורחבה ארבעה. וכדאיתא בפרק הזורק, ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות. איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא, וחצר מהלכת היא ולא אדם מהלך כלל. עכ"ל. וכן הוא ברשב"א (שבת יט ע"א) וז"ל: והיכא דהפליגה ספינתו אפילו חוץ לאלפים אמה מותר להלך בכל הספינה הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום כדאיתא בעירובין בריש פרק מי שהוציאוהו (מ"ב ב'), ואותן קרונות שמושכין אותן בהמות אף על פי שנכנס שם קודם שלשה ימים לשבת אפילו מתחלת יום ראשון אסור מן הטעם שאסרו לרכוב בשבת גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמה. עכ"ל. ויש לומר שהרשב"א ס"ל כדעת הרמב"ן, שהרי לא כתב את טעם ההיתר משום למעלה מעשרה טפחים, אלא משום ששבת באוויר מחיצות מבעוד יום. וכן הוא לגבי קרונות הנוסעים ביבשה. ומכל מקום, הרשב"א כתב דין זה רק אם נכנס לשם בערב שבת. והריטב"א (שבת יט ע"א) כתב שאפילו אם נכנס בשבת יש להתיר לו. וז"ל: והיכא שנכנס בספינה ואפי' בשבת מותר ללכת את כולה ולטלטל בתוכה ואף על פי שהלך מחוץ לתחום, שהרי רב פסק (עירובין מ"ב ב') הלכה כר"ג אפי' בדיר וסהר אף על פי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום שנתנוהו גוים שם, והלכתא כרב באיסורי, וכן פסק ר"י והריא"ף ז"ל. עכ"ל.
וכ"כ בספר התרומה (סי' רכה) וז"ל אמנם בכל ענין שנכנס בספינה או בהיתר או אפי' בשבת עצמה מותר ללכת בכל הספינה אף על פי שהולך חוץ לתחום ואף על פי שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום כרב דפסק פרק מי שהוציאוהו כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה אבל בקרון אסור לילך אף על פי שהגוי מנהיג הבהמה משום שהמשתמש מבהמה והוה ליה צדדין אסורין. עכ"ל. נמצא שס"ל שאין איסור תחומין להולך בקרון גם אם נכנס לקרון בשבת. ולא אסרו הליכה בקרון בשבת אלא משום איסור שימוש בבהמה. והביאו מהרי"ק שורש מה.
וכת' התוס' (עירובין מג ע"א ד"ה הלכה) וז"ל: ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור מיהו בספינה אין לו להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן בספינה ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה, עכ"ל. וכ"כ הרא"ש (פ"ד סי' ג) וז"ל ועוד היה אומר רשב"ם ז"ל דאפילו היה הישראל יושב בקרון בשבת שהנכרי מוליכו חוץ לתחום ליכא שום איסורא בזה. אלא שהיה אוסרו מטעם אחר שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד מן הקרון ואין לו אלא ארבע אמות. ומיהו נראה דאיכא איסורא כיון דבהמה מנהגת את הקרון דאסור להשתמש בבעלי חיים. (והביאו המ"א סי' שה סק"י, וכתב דס"ל לתוס' והרא"ש שאין בו איסור תחומין. אמנם המ"א הביא מהרלב"ח שכתב שנראה שלשיטת הרא"ש אין להתיר. וצ"ע בדבריו, שלא ביאר מהרלב"ח היכן מצאנו בדעת הרא"ש שאין להתיר. ומחצית השקל שם כתב וז"ל: ומשמע בתוספות ורא"ש. דהא כתבו דבריהם על דברי רשב"ם שרצה להתיר לישראל לישב בקרון כשהגוי מוליכה ואפילו חוץ לתחום, והתוספות ורא"ש חולקים משום איסור שמא יחתוך ומשתמש בבעלי חיים, ולא הזכירו איסור חוץ לתחום, מכלל דלהא לא חששו. עכ"ל.)
נמצא שאין איסור תחומין באופן שיושב בתוך רשות היחיד, ורשות היחיד הולכת כשהוא בתוכה. מלבד באופן שיש לחוש שיצא מתוך הקרון, שבזה אסרו לצאת מחוץ לתחום גם אם יוצא בקרון שלו. ואף אם נכנס לקרון בשבת עצמה. ומ"מ הרשב"א כתב שנכנס בערב שבת, ולא כתב בדין מי שנכנס בשבת עצמה. אמנם הרשב"ם וספר התרומה כתבו גם אם נכנס בשבת לקרון, וכן משמע בדברי הרמב"ן. ולא נתבארה דעת הרשב"א לעניין מי שנכנס בשבת.
♦
ד.
דעת הריטב"א ודעת הרמב"ם
ומיהו הריטב"א (עירובין מג ע"ב) כתב לאסור להיכנס לקרון בשבת, וז"ל ולענין לצאת חוץ לתחום שבת ע"י קרון, אם הוא רחב ד' אף על פי שהוא גבוה עשרה או יותר כארעא סמיכתא היא וכדאמרינן לעיל גבי עמוד, ואף על גב דממילא אזיל או שהגוי מוליכו אין בכך כלום, דספינה נמי מנפשה אזלא ואפילו הכי קא מתסר למ"ד יש תחומין למעלה מעשרה, אלא דמי שהוא בתוך הים אפילו למ"ד יש תחומין כדמוכח לעיל - הולך שם, דהוה ליה כמי שהוציאוהו גוים או רוח רעה, אלא דכשתעמוד לא יזוז ממקומו ליבשה ולרבי עקיבא לא יהלך בספינה אלא בד' אמות, והרשב"ם ז"ל היה מתיר לילך בקרון בשבת כיון שהגוי בעצמו מוליכו חוץ לתחום ואיהו לא מידי קא עביד, ואינו נכון. עכ"ל.עוד יש לדון בדעת הרמב"ם בתשובה (הובאה במ"מ הל' שבת פכ"ז ה"ג). לכאו' עולה מדבריו שאסור לצאת גם על ידי נכרים. וכך מצאנו שכתב לגבי מי ששט בספינה, שהוא איסור דרבנן משום שימים ונהרות הוו כרמלית. ומהתורה אין איסור תחומין אלא ברה"ר, וחכמים אסרו בכרמלית. ומיירי שיוצא על ידי נכרי. אמנם אפשר שספינה זו אינה בגדר רשות היחיד, ומטעם זה כתב שהוא איסור לצאת בה מחוץ לתחום. וצ"ע בדעת הרמב"ם.
העולה בידינו, שעיקר השיטה שמותר לשבת בקרון כאשר הנכרי מוציאו מחוץ לתחום. כיון שכאשר האדם יושב ברשות היחיד, ורשות היחיד נוטלתו על ידי הנכרי. נחשב שאינו עושה דבר. ונחשב הדבר שאינו יוצא מהתחום, כיון שאינו הולך משם כלל. והריטב"א בעירובין כתב לאסור. וצ"ע אם הוא דלא כמש"כ הריטב"א בשבת. וכל זה אף אם הוא פחות מעשרה טפחים. וצ"ע בדעת הרמב"ם. ועוד יש לדון באופן שיש לחוש שייצא מהקרון וילך באיסור.
♦
ה.
גדר רשות היחיד לעניין רכב
נתבאר (או"ח סי' שמה) שכל דבר שהוא גבוה עשרה טפחים, ויש בו ארבעה על ארבעה טפחים, הרי זה רשות היחיד. ועל פי זה, כל רכב באשר הוא יש בו שיעור רשות היחיד.ואין צריך שיהיה סמוך לארץ בתוך שלושה טפחים כדין לבוד, שהרי גם אם הוא עומד על גבי הגלגלים שלו והם גבוהים הרבה, ויש בו גובה עשרה טפחים מקרקע הרכב ועד גגו, הרי זה רשות היחיד. כמבואר בפרק הזורק (צח ע"א) שכך היה בעגלות שבמשכן, שהיו גבוהות מהארץ, ותחתיהן רה"ר, והעגלות עצמן רשות היחיד. נמצא שגם אם הרכב גבוה הרבה מהקרקע, הרי אפשר שתחתיו יהיה רשות הרבים. והרכב עצמו וודאי יהיה רשות היחיד, כיון שיש בו עשרה טפחים מקרקע הרכב עד גגו.
ומכל מקום, בגדרי רשות היחיד צריך שיהיה חלל ארבעה על ארבעה טפחים, בגובה עשרה טפחים. וגובה עשרה טפחים צריך להיות זקופים כלפי מעלה. ובעלמא מצוי בכל רכב שיש חלל כזה. אמנם אם הוא רכב נמוך מאוד, יש לבדוק שיש שם חלל כזה. ואם הכסאות של הרכב מחוברים לרכב, יש להסתפק אם הם ממעטין מהשיעור.
♦
ו.
נסיעה למעלה מעשרה טפחים
עוד מצאנו שדנו בגמ' (עירובין מג ע"א) בדין תחומין למעלה מעשרה טפחים. ובשו"ע סי' תד איתא להחמיר בתחומין י"ב מיל דאורייתא, ולהקל באלפיים אמה דרבנן. ובגדר למעלה מעשרה טפחים איתא בגמ' בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה, עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, אי נמי דקאזיל בקפיצה. לישנא אחרינא בספינה מאי אמר רב הושעיא ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים וכו' אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו כדאמר רבא במהלכת ברקק הכא נמי במהלכת ברקק. ע"כ.נמצא שאם האדם הולך על גבי עמוד גבוה או על גבי גשר הבנוי בגובה, דינו כהמשך הקרקע, ארעא סמכיתא הוא. כאילו קרקע גבוהה יש כאן. ואם הוא מפליג בספינה, הרי הוא כדין למעלה מעשרה. ואם הוא עמוד המחובר לארץ באופן שלא נוח תשמישו, דינו כלמעלה מעשרה.
ולפי זה, לכאו' יש לומר שאם נוסע ברכב גבוה דינו כנוסע בספינה, שהוא כהולך למעלה מעשרה, שהרי אינו מחובר לקרקע כעמוד שנוח ללכת עליו. אולם הריטב"א (הובא לעיל) כתב שהיושב בקרון הרי הוא כהולך בארעא סמיכתא, ואסור אפילו שהוא למעלה מעשרה טפחים. והחת"ס (שו"ת ח"ו סי' צו, הובאו דבריו בביאור הלכה סי' תד) האריך לדון בזה, וכתב להחמיר ולאסור ליסוע ברכבת. וצ"ע בעיקר הדבר, שהרי לא נתבאר מפני מה אמרו שספינה ההולכת בגובה המים, דינה כהולך מעל עשרה טפחים, ואילו בנוסע בקרון לא נאמר כן. ולא מצאנו גדר ארעא סמיכתא אלא בהולך על גבי דבר המחובר לארץ, בעמוד המחובר, שבזה אמרינן שאם ניחא תשמישתיה, הוי כארעא סמיכתא ואסור, ואם הוא מתנדנד, מותר. ולא מצאנו כן בהולך או יושב על גבי תלוש הנוסע ובא. ועיי' עוד בחת"ס ח"ה סי' קצ"ד, שם הביא החת"ס דין נסיעה בקרון על ידי נכרי, וכתב שאין בו איסור תחומין משום שהנכרי מוליכו. והוא דלא כמש"כ החת"ס בח"ו סי' צו, שם כתב לאסור נסיעה ברכבת של נכרים. וה' יאיר עיני.
ומכל מקום, כבר נתבאר שעיקר השיטה להתיר לשבת ברכב שהוא רשות היחיד, כאשר הנכרי מסיעו, גם אם אינו למעלה מעשרה טפחים. אמנם אם אפשר לצאת ברכב גבוה, באופן שרגליו יהיו מעל עשרה טפחים, אפשר שעדיף טפי. וצ"ע אם יש מקום להעדיף רכב באופן שרגליו יהיו במקום הגבוה מעשרה טפחים.
♦
ז.
שלא לצאת באופן המותר אם יש לחוש שירד מהקרון
איתא בתוס' (הובא לעיל) שאף שהתירו לשוט בספינה, ומעיקר הדין מותר לצאת בקרון, מכל מקום למעשה אין ליסוע בקרון. כיון שיש לחוש שירד בדרכו וייצא מהקרון, ונמצא עובר איסור, שהולך מחוץ לתחום. שהרי אם הוא יוצא מהקרון, אסור לו לצאת מתוך ד' אמות שלו. ובספינה לא חששו שייצא, שהרי אין יוצאים בדרך. וכאשר הוא מגיע למקום ישוב, הרי האדם מחשב היטב את דינו אם מותר לו ללכת לנמל או לעיר, או שאסור לו. ואין כאן חשש שכחה בטעות, כפי שמצוי בקרון.והנה, אם נדון על הנוסע ברכב על ידי נכרי, אפשר אמנם שיעצור בדרך (ואף שמותר לכתחילה לצאת מהתחום אם צריך לנקביו, מכל מקום היוצא מהתחום לצורך זה, אסור לו לשוב לתחומו הקודם, וכן יהיה אסור לו לשוב לרכב שלו. על כן אם האדם עוצר בדרכו כיון שהוצרך לנקביו, אסור לו לשוב לרכב, כיון שאין לו אלא ד"א. אלא אם עצר בדרכו בתוך רשות היחיד, כפי שנדון להלן). מכל מקום, החשש אינו קרוב. ורוב הנוסעים מעיר לעיר אינם יוצאים מהרכב עד שהם מגיעים לביתם, ורק מיעוט הקטן יוצאים. וכיון שיציאה מהתחום היא איסור דרבנן, לא מצאנו לגזור על חשש רחוק כזה. ואינו דומה לקרון, שהיה מצוי מאוד שעוצרים פעם אחר פעם בדרכם.
וגם אם יצא ברכב יותר מי"ב מיל, ויורד באיסור, אין זה איסור תחומין דאורייתא עד שילך י"ב מיל מהמקום שיצא מהרכב, כמבואר ברמב"ן (מג ע"א) שכתב וז"ל ויש מחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשר מיל דבר תורה הן... ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל, ותמה על עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד היא גבוה עשרה ורחבה ארבעה וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות, איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא, וחצר מהלכת היא ולא אדם מהלך כלל. עכ"ל. ולדברי הרמב"ם (הובאו לעיל), כל שאינו רה"ר אין בו תחומין דאורייתא.
ולא מצאנו מקום לחשוש לשמא ישכח וילך ברגליו באיסור באופן של חשש רחוק לאיסור דרבנן. שהרי אינו דומה לקרון, שנתבאר בתוס' לאסור שמא ישכח, כיון שהנוסעים בקרונות ועגלות היו עוצרים תדיר בדרך שלהם. ואילו היוצאים לביתם ברכב, ברוב הנסיעות שלהם אינם יורדים בדרך והולכים ברגליהם עד שמגיעים לביתם.
♦
ח.
דין מי שבא לעיר על ידי נסיעה בשבת באופן המותר.
איתא בגמ' (עירובין מב ע"ב) הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה. והלכה כר"ג, שאם הכניסוהו לעיר אחרת מחוץ לתחומו, והניחוהו ברשות היחיד, מותר לו להלך את כל אותו רשות היחיד. והנה, אם העיר מוקפת בעירוב כדין, הרי כולה רשות היחיד, ומותר לו להלך בכל אותה העיר. אלא שיש לדון אם הכניסוהו לעיר שאינה רשות היחיד, אם מותר לו ללכת בכל העיר, ונחשב הדבר כאילו שבת שם מלכתחילה. או שבאופן זה אין לו אלא ד"א.והשו"ע (סימן תה סעיף ו) כתב דווקא אם הוא בעיר המוקפת חומה. וז"ל: נתנוהו גויים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה, או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה, או שנאנס בשאר אונס, או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו, מהלך את כולו, אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת, אף על פי שהוא בתוך א' מאלו אין לו אלא ד' אמות.
אמנם הביאור הלכה שם הביא דעות החולקים, וכתב שבשעת הדחק יש להקל ולהתיר ללכת בכל העיר גם אם אינה מוקפת חומה כלל. וגם אם רשות הרבים עוברת בתוך העיר, בשעת הדחק יש להקל ללכת בכל אותה העיר (ולכו"ע אסור לצאת מהעיר כלל, גם לא לעיבורה של עיר).
ולפי זה, היוצא למקום שיש שם עירוב, גם אם העירוב אינו מהודר כראוי. אפשר שיש לצרף את העירוב לדעות החולקים, ולהתיר לו ללכת בכל העיר. בפרט אם הוא שעת הדחק.[1]
♦
ט.
אם מותר להיכנס לרכב של נכרי בשבת
אמנם יש לדון עוד, בעניין רכבים המצויים האידנא, שכאשר האדם יושב בהם ואינו סוגר את החגורה של הרכב, הרי הוא מצפצף בקול. ואם הוא סוגר את החגורה, לא יצפצף. נמצא שבעצם הישיבה שלו שם הוא מפעיל מערכת חשמלית שמתריעה על ישיבתו שם. והוי פסיק רישא דלא ניחא לי', ואסור מדרבנן.ואפשר לבקש מהנכרי לכבות לגמרי את פעולת הרכב, ואחר שיכנס ויחגור, הנכרי יפעיל את הרכב. וכאשר יגיע לביתו, הנכרי שוב יכבה את הרכב, ואחר כך הישראל יפתח את החגורה ויצא משם. ובזה אין לחוש להפעלת המערכת החשמלית הזו. כיון שאינו עושה דבר, שהרי יושב שם כאשר אינו דולק כלל. והנכרי הוא זה שהפעיל את המערכת הזו. ובאופן זה יש אמירה לעכו"ם שמותר רק לצורך חולה שאין בו סכנה. ואפשר שאם מזדרז לסגור החגורה בזמן עצירת הרכב, אין בו פעולה כלשהי, ואפשר שהמערכת הזו מתחילה לפעול רק בזמן נסיעה. אך כל עוד לא החלו בנסיעה, אינה פועלת כלל. (ואפשר לברר בכל סוגי הרכבים, אם המערכת מתריעה כאשר יושבים שם לפני תחילת הנסיעה, או שמתחילה להתריע רק אחר שנוסעים).
אמנם אם בא להצטרף לנסיעה על ידי נכרי, כאשר הנכרי נוסע לצורך נכרים או לצורך חולה שאין בו סכנה, ואין לחולה צורך שיצטרף לנסיעה, אם הרכב נוסע על ידי הבערה (היינו שאינו חשמלי, ונוסע על ידי דלק), יש להסתפק אם מותר לעשות כן, משום שהוא גורם לנכרי לתוספת הבערה מחמת המשקל של הנוסע, והרי זה ריבוי בשיעורים. ונחלקו הפוסקים בדין ריבוי בשיעורים לנכרי – אם יש בו אמירה לנכרי. ונמצא שהוא ספק אמירה לנכרי.
♦
י.
סיכום
העולה בידינו מכל הנ"ל:א. מותר לצאת בשבת ברכב של נכרי אם יש לו דין רשות היחיד, באופן שהותרה אמירה לגוי.
ב. כאשר יוצא מהרכב, אין לו אלא ד"א. ואם יוצא מהרכב בעיר המוקפת חומה, רשאי ללכת בכל העיר. וי"א שה"ה גם בעיר שאינה מוקפת חומה.
ג. כשנכנס לרכב וכאשר סוגר את החגורה, יש להיזהר שלא להפעיל מערכת שמתריעה על נסיעה ללא סגירת החגורה.
ובעזה"י במאמר המשך נאריך בדין נטילת חפציו ובהיתר נטילת חפצי מוקצה שלא לצורך פיקוח נפש.
♦ ♦ ♦
צ'יפס שטוגן בשמן בשרי♦ דין ביטול בדבר שיש לו מתירין♦ האם הישמעאלים הם עובדי ע"ז♦ יין משיקפה - הבדלים בין פירש"י במס' ע"ז למס' ב"מ♦ בעניין מצוות "ובשמו תשבע"