דברי הפמ"ג
הנה הפמ"ג (סי' יג א"א ס"ק ב, סי' שא משב"ז ס"ק כו, א"א ס"ק נד) נסתפק בדין בגד שאסור ללבשו (מאיזה סיבה שהוא). האם אמרינן דאיסורו משווי ליה למשאוי, ואם יצא בו חייב. או שלא אמרינן כן, רק כיון דסו"ס מלבוש הוא אינו משאוי. וגם בבגד האסור רק מדרבנן ללבשו נסתפק הפמ"ג, דאולי כיון דמדרבנן אסור ללבשו שוב הו"ל משאוי מה"ת. וכ' הפמ"ג (שם) דאין לפשוט את הספק מדברי רש"י (שבת קלט: ד"ה חייב), שכתב דהיוצא בשבת בבגד בלי ציצית פטור. והא אסור לילך בבגד בלי ציצית, הרי דלא אמרינן דאיסורו משויה ליה משאוי. דשאני התם, דבשבת ליכא איסור כלל לילך בבגד בלי ציצית (כמש"כ הב"י בסי' יג בשם המרדכי), ומשו"ה אינו משאוי, דהא אין איסור כלל בלבישתו. אבל בבגד האסור ללבשו, עדיין איכא לספוקי דאיסורו משווי ליה משאוי וחייב. ע"כ.ובתשו' מנחת יצחק (ח"ו סי' נז) למד דהפמ"ג (שם בסי' יג) פשט ספיקו, עכ"פ בבגד האסור ללבשו רק מדרבנן, דבזה לא אמרינן דהאיסור משוויה ליה למשאוי. והיינו מרש"י הנ"ל, דכתב דהיוצא בבגד בלי ציצית פטור, והא מ"מ מדרבנן אסור לילך בשבת בבגד בלי ציצית, וכמש"כ המג"א (סי' יג ס"ק ח)[1]. וא"כ נפשוט מד' רש"י הנ"ל דעכ"פ בגד האסור ללבשו רק מדרבנן אינו משאוי ע"כ. ומיהו אינו מוכרח, די"ל דרש"י איירי במקום כבוד הבריות, וכ"מ מלשון רש"י 'דמלבושיה הוא' משמע דמותר לכתחילה לילך בו, וזה ע"כ רק במקום כבוד הבריות. וא"כ דמיירי במקום כבוד הבריות, פשוט דבזה לא שייך לומר דאיסורו משויה ליה משאוי, דהא מותר לכתחלה לילך בו. אבל בדליכא משום כבוד הבריות, דאסור מדרבנן ללבשו, עדיין יש לדון דלהוי משאוי מה"ת.
♦
ב.
דברי המנ"ח דהיוצא בסנדל ביוה"כ חייב משום הוצאה
הנה במנחת חינוך (מצוה שיג אות יד) כתב בזה"ל: ונראה לענ"ד אם נועל מנעל האסור ביוה"כ כגון של עור, חוץ מה שעובר איסור דנעילת הסנדל, אם יצא בו ברה"ר חייב חטאת, דלאו מלבוש הוא אלא משאוי, לפי סברת רש"י בעירובין צה: ד"ה ת"ק, דלמ"ד שבת ז"ת הוא אם לובש יותר מזוג אע"ג דהוי תכשיט מ"מ כיון דעובר על בל תוסיף אתי איסור ב"ת ומשווי עליו כמשאוי וכו', א"כ חזינן דהאיסור משווי כמשאוי, א"כ ה"נ כיון דנעילת הסנדל אסור, לא מיבעיא להסוברים דהוא איסור תורה בודאי חשוב כמשאוי, אלא אפי' למ"ד דהוא דרבנן (כשיטת ר"ת בתוס יומא עז. ד"ה דתנן, ובתוס' ישנים שם עג: ד"ה יוהכ"פ) אפשר דגם איסור דרבנן כיון דאסרו תו לא הוי מלבוש והוא משאוי[2], א"כ אסור לצאת במנעל כזה ביוה"כ וחייבים עליו כעל משאוי גמור וכו' עכ"ל. ועי' בשדי חמד (ח"ו מערכת יוה"כ סימן ג אות יד) שכתב אדברי המנ"ח דדבריו חיים וקיימים, והו"ד בארחות חיים (ספינקא סי' תריד סעי' ב).ומיהו במנ"ח מצוה שפו (ס"ק ב) 'נסתפק' המנ"ח אם גם באיסור דרבנן אמרינן דאיסורו משויה ליה למשאוי מה"ת. דנסתפק שם בהיוצא בשבת ב'כלאים בציצית' (היינו שהטיל חוטי צמר בבגד פשתן, וזה אסור מדרבנן, כמבואר בשו"ע סי' ט סעי' ו) אם אמרינן דאיסורו משויה ליה משאוי. וז"ל: ואפשר היוצא לרה"ר בשבת (בכלאים בציצית) אינו חייב חטאת דהוי מצוייצת כהלכתה, וגם לא שייך אתי איסור ומשוויה עליה כמשאוי כמו שמבואר בעירובין צה: לשיטת רש"י ד"ה ת"ק, דאפשר דוקא באיסור תורה סובר רש"י כן דאתי האיסור ומשווי עליה כמשא, אבל לא באיסור דרבנן עכ"ל.
וכנראה דבעיקרא דמילתא נסתפק המנ"ח בדבר זה (אם גם באיסור דרבנן אמרינן דאיסורו משווי ליה למשאוי מה"ת). ומה שכתב בפשיטות בסנדל דיוה"כ דאפי' להסוברין דהוי רק איסור דרבנן הו"ל משאוי מה"ת, היינו משום שבימיו הייתה נפרצת הנעילת הסנדל ביוה"כ, וכמש"כ השדי חמד (שם). ולכן סתם המנ"ח דהוי משאוי מה"ת, כדי להזהיר את ההמון שידעו שיש בזה גם צד איסור דאורייתא.
♦
ג.
יש חילוק בין נידון הפמ"ג לנידון המנ"ח
והנה בעיקר ספיקת הפמ"ג בדין בגד שעטנז האם איסורו משויה ליה למשאוי, צ"ב קצת שלא הביא את דברי רש"י (עירובין צה:) הנ"ל שהביא המנ"ח. ומיהו לפי מה שדחו האחרונים את ראיית המנ"ח מדברי רש"י (הבאתי את דבריהם לקמן) מיושב. וגם צ"ב אהמנ"ח שלא ציין לדברי הפמ"ג כאן. ומיהו עי' בשו"ת לחם שלמה (או"ח סי' קיא ס"ק יא) ובשו"ת יד סופר (סי' סג)] שחילקו בין הדבקים, דיע"ש שכתבו לחלוק על המנ"ח דסנדל ביוה"כ אינו משאוי, ומ"מ הסכימו לדברי הפמ"ג בנידון בגד שעטנז. וכתבו את החילוק, דסנדל ביוה"כ, שאינו אסור ללבשו אלא יום אחת בשנה, לא מסתבר לומר דאתמול ולמחר הוי מלבוש והיום הוא משאוי. משא"כ בגד שעטנז, דאינו ראוי ללבישה לעולם, שפיר י"ל דאיסורו משווי ליה משאוי. ומיהו בתשו' מהרש"ג (ח"א סי' לו) דחה חילוק זה, וכתב דאם מודית דאיסור משוויהו לבגד משאוי, אין לחלק בין איסור יומי לאיסור תמידי[3]. והמהרש"ג נקט בשניהם דאינו משאוי, הו"ד לקמיה.♦
ד.
דחיית ראיית המנ"ח
והנה בעיקר ראיית המנ"ח מדברי רש"י (עירובין צה: ד"ה ת"ק), שכתב דהיוצא בב' זוגי תפילין איסורו משויה למשאוי, וא"כ ה"ה לסנדל ביוה"כ. עי' באחרונים שדחו את ראייתו בג' אנפין - א) די"ל דוקא תפילין, דמצד תמונתם אינו מלבוש כלל, ורק מכח מצוותן מקרי מלבוש, לכן כל שיש איסור בלבישתם שוב אין כאן מצוה, ומשו"ה שפיר הוי משאוי. משא"כ בנידון המנ"ח בסנדל ביוה"כ, דהוא מלבוש גמור כשלעצמו, לא נתבטל שם מלבוש מיניה אפי' היכי דאסור ללבשו, דעדיין הוא מלבוש לגויים[4]. ב) עוד יש לחלק דשאני איסור ב"ת, דנוהג בין בחול ובין בשבת (דלעולם אסור ללבוש ב' זוגי תפילין), ולכן איסור כזה י"ל דמשוויה ליה משאוי. משא"כ בנידון המנ"ח, דהוא איסור של יום אחת בשנה, איסור כזה לא משוי ליה למשאוי כיון דחזי ליה בחול[5]. ג) עוד יש לחלק דשאני תפילין דלא הוי מלבוש רק תכשיט, ולכן כל שיש איסור בלבישתו שוב אינו תכשיט. משא"כ בניד"ד בסנדל ביוה"כ, דהוא מלבוש, וכן בבגד כלאים, י"ל דאינו משאוי אפי' שאסור ללבשו[6]. וסברת החילוק בזה בין תכשיט למלבוש עדיין צ"ב בזה. ועי' בשו"ת שו"מ (מהדו"ג ח"ב סי' קסב) שכתב חילוק כעי"ז, יע"ש.♦
ה.
קושיית הקול יהודה (אבי המהרש"ג) ז"ל, ותי' המהרש"ג
ובשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' לו) כתב (בתשובה להגאון בעמח"ס קצה המטה זצ"ל) בזה"ל: וע"ז (אדברי המנ"ח) תמה מעכ"ת שהרי בסנדל המסומר ג"כ אסור לצאת בו בשבת מדרבנן ואפ"ה מפורש במס' שבת (ס.) דאינו חייב חטאת[7] עכ"ד, והנה קושיא זו על הספר מנ"ח מצאתי כתוב ג"כ בגליון של ספר מנ"ח של אאמו"ו הגאון ז"ל[8], ובאמת אי משום הא היה אפשר ליישב דלא קשיא דשאני איסור נעילת הסנדל המסומר בשבת דאין האיסור עליו אלא ברה"ר משום הוצאה, ובביתו אין עליו איסור לבישה או נעילה, דכן נראה דלא גזרו אלא שלא לצאת בה לרה"ר במקום דאיכא איסור הוצאה וכו', כמו שנראה ממשנה דשבת דאמרה 'לא יצא' האדם בסנדל המסומר משמע דרק על ההוצאה גזרו אבל לא על הלבישה בבית בלא הוצאה, וכן נקט הרמב"ם בפי"ט מהל' שבת לא יצא וכו', וכיון דאין האיסור על הלבישה אלא על ההוצאה א"כ שפיר שייך סברת מעכ"ת, דכל היכא דהאיסור דרבנן הוא רק ההוצאה גופא בכה"ג לא אמרי דהאיסור משוויה עליו כמשא כיון דאין עליו איסור מצד אחר עכ"ל. ובקצה המטה (סי' תריד ס"ק ב) העתיק את כל הנ"ל.שו"ר בתהל"ד (סי' שא ס"ק ו) שהקשה קושיא הנ"ל אהפמ"ג דכתב דגם בגד כלאים דרבנן י"ל דהוי משאוי מה"ת, דא"כ כל הני דקתני מתני' לא יצא ואם יצא פטור נימא דאיסורו משווי ליה משאוי וליחייב עלה. ותי' התהל"ד דצ"ל דשאני התם, כיון דבחול הוי דרך מלבוש כן, לכן אפילו בשבת שאסור לצאת בו עדיין מקרי מלבוש. משא"כ בבגד שעטנז, דלעולם אסור ע"כ. ותי' זה לא יתיישב לפי"ד המנ"ח. וצ"ל כמ"ש המהרש"ג, דכל שאיסורו משום 'הוצאה' ל"א דאיסורו משויה ליה למשאוי.
♦
ו.
ובקצה המטה (שם) כתב שראה רש"י מפורש דלא כהמנ"ח, והוא ברש"י (שבת קלט: ד"ה חייב) הנ"ל שהביא הפמ"ג כאן, דכתב דהיוצא בטלית בלי ציצית פטור. ולכאורה הא אסור לילך בבגד בלי ציצית, וע"כ דמלבוש שאסור ללבשו לא נעשה משאוי בשביל זה. ושזה העיר לו גם הה"ג ר' חיים מרדכי יעקב גאטליעב זצ"ל אב"ד מישקאלץ (בעל יגל יעקב). ופלא שלא הביא את דברי הפמ"ג (סי' יג וסי' שא) שעמד בדברי רש"י הללו, וכתב דאין ראיה מכאן לפימש"כ הב"י דבשבת אין איסור ללבוש בגד בלי ציצית כיון דבשבת א"א להטיל ציצית בבגד. וצ"ע. ואי כוונתו דמ"מ למש"כ המג"א דמדרבנן אסור ללבוש בשבת בגד בלי ציצית א"כ להוי משאוי, מ"מ גם זה תי' הפמ"ג, וכמשכ"נ לעיל. ועוד, דדוחק לומר דזו כוונתו, דלא הביא כלל את דברי המג"א הנ"ל. וצ"ע.
ועי' בתשו' מהרש"ם (ח"ד סי' קנא) וכ"ה בדע"ת (סי' תריד סעי' ד) ובתשו' לבושי מרדכי (ח"ד סי' פג אות ג) שהסכימו דלא כהמנ"ח, מטעם דכיון דלחיה וחולה מותר לצאת בסנדלים (כמבואר בשו"ע סי' תריד סעי' ג), א"כ אין לומר דלאדם אחר הוי גם משאוי.
♦ ♦ ♦