בפרוס עלינו חודש תשרי שמסובבים בני ישראל בימים טובים ומברכים הרבה על היין יותר מבכל חודש, בראש השנה, ובסוכות, מלבד עולת שבת בשבת, מצאתי מקום להעיר דבר הנוגע בעיקר ליושבי חו"ל. כיום, כשנכנסים לחנות של יין וכו' לקנות יין לקידוש, יש הרבה מיני יינות, מאות במספר, מכל המינים, יבש, מתוק, וכו' וכן מכל מיני ארצות. יש להעיר שנכון הוא ביותר להקפיד לקנות מיין ארץ ישראל, דוקא כהיום שמצויים הרבה יינות משם עם הכשר מעולה, ודבר קל הוא לעשותו והוא חומרא נאה. ואביא כאן י"ג טעמים הנראה לענ"ד בזה, ואלו הם:
א. בגמ' ברכות (דף לט:) איתא רב אמי ורב אסי וכי אמרי' הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי. ואם כן ה"ה הכא ביין של א' שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, יש לחזור אחריו לקיים ביה עוד מצוה של קידוש.
ב. שעל ידי זה מחזקים ידיהם של השומרי מצות התלויות בארץ, ובשנת השמיטה עושים רעש גדול לחזקם. ואטו בשאר השנים הם אינם חיים? וגם בשאר השנים קשה להם והם עומדים כגיבור עומד במלחמה כדי לקיים מצוות התורה, כגון ערלה שלש שנים, ואיסור כלאים. ועל ידי זה שקונים מהם דוקא מחזקים להם בגוף ובממון.
ג. כיון שאנו בני חו"ל אין לנו שייכות עם מצוות התלויות בארץ, שאין אנו יכולים לקיימן זה אלפים שנה בערך, ותורה שלימה זו של סדר זרעים אין לנו בהם זכות כלל. וידוע מהאריז"ל שכל אדם צריך לקיים את כל המצות, ואם לאו הוא בא בגלגול. ואם כן ע"י זה שקונים יין של א"י שבעליה שמרו משמרת הקודש מצות התלויות בארץ, עי"ז יש לנו חלק עמהם במצותיהם, וזכות גדולה היא עד מאד. ועיין בערבי נחל פ' בהר (דרוש א') שמבאר למה מצות התלויות בארץ עושים רק בארץ ולא בחו"ל, כיון שבני ישראל בארצות נכר הם תחת השר של האומה וכשעושים מצות יש להשר הנאה מזה אבל רק מעין רק מבחוץ, משא"כ מצות התלויות בארץ הם גבוהים עד מאד ולכן נאסר לעשותם בחו"ל, שאם יעשו אותם בחו"ל היה הנאה גמורה להשר. ועל פי זה מחדש הערבי נחל חידוש נפלא, שמותר לעשות מצות התלויות בארץ על מנת לקבל פרס, דבשאר מצות אסור לעשותן בדרך זו. שבשאר מצות צריך לבא למדריגה שידע שאינו עושה כלום, והיא הכנעה גמורה, ואם מחכה לשכר הרי סבר שעשה דבר. משא"כ במצות התלויות בארץ, אשר מצד עצמן גבוהה מעלתן, אין חשש כ"כ לעשותה ע"מ לקבל פרס. ובזה הוא מתרץ את הגמ' בסוטה שהקב"ה חש אולי רצה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל בשביל לקבל שכר, ומותר לעשותן על דעת כן, לכן אמר לו הקב"ה הריני מעלה לך שכר. הרי מבואר מדבריו גודל המצות התלויות בארץ, ומי הוא שאינו רוצה לזכות להיות לו חלק ונחלה בזה. וגם בשביל הברכות והישועות שיכולים לזכות בשביל זה, וכשיטות הערבי נחל שמותר לעשותן ע"מ לקבל פרס.
ובפרדס יוסף החדש, על עניני קידוש, מביא הרה"צ גמליאל הכהן ראבינאוויטש שליט"א סיפור בענין זה. שפעם נפגשו הגאון הנודע בעל אור שמח עם השם משמואל במארינבאד. הרב מסוכטשוב הזמין אז את רבי מאיר שמחה הכהן לקידוש בביתו, והאור שמח התנה עמו אז שיהיה שם יין ארץ ישראל.
ד. ובפרדס יוסף מביא שם טעם למה לקדש דוקא על יין א"י, דבקידוש אנו עוסקים במעשי בראשית, ולימדונו חז"ל שאחד הדברים שבזכותו נברא העולם הוא המעשר (בר"ר א').
ה. ויש להוסיף כעין זה, שמארץ ישראל התחיל העולם ולכן נקראת אבן שתיה, ומשם נתפשט העולם עד שאמר הקב"ה די. לכן בקידוש, כשעוסקים במעשי בראשית, הוא רמז נאה לזה.
ו. עוד כתב בפרדס יוסף החדש ע"פ דברי החסד לאברהם, שפירות ארץ ישראל יש בהם מקדושת המן (עיין הארץ נהר כא), והרי בשבת עושים זכר למן ובקידוש היום בעצמו אומרים ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, שפירשו רש"י שבירכו במן וקידשו במן.
ז. במדרש איתא (רבה נח פלו) עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין הדא הוא דכתיב (עמוס ו' ו') השתים במזרקי יין וכתיב (ישעיה ה' יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וכו', שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל יין שנאמר (שם כ"ח ז') גם אלה ביין שגו ובשכר טעו. דהיינו שהיין הטעה אותם ועל ידו נתגלגל הענין שבני ישראל פרצו גדר, וגרם אחריו גלות רח"ל. והאריך בענין זה בכלי יקר עה"פ ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וז"ל ויחל הוא לשון חולין שהחולין הפך הקדושה ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם תמצא קדושה, אבל היין מרגיל לערוה כמו שנא' (הושע ד' י"א) זכות ויין ותירוש יקח לב, וכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (סוטה ב'.) על כן הזכיר בו לשון ויחל שעל ידה נטיעה זו נעשה חולין וכו', וקראו איש האדמה, שהיין גורם לו שיצא רוחו ישוב לאדמתו קודם זמנו כמו שנא' (משלי יד יב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות "יש דרך ישר" ס"ת שכ"ר, כי כל שיכור יתהלך למישרים וכל העריות דומות לו למישור כך דרשו בגמ', ולאו דוקא עריות אלא כל חטאת וכל עון הכל ישר בעיניו ולא ידע כי בנפשו הוא, וכו', לכך נאמר ואחריתו היינו ס"ת מן יש דרך ישר הם דרכי מות, כי השכר המשכר הוא דרך מות, וכו' ורבותינו צ"ל אמרו ויתגל בתוך אהלה, שגרם לבניו גלות... ואולי שזהו כונת המדרש שנזדווג לנח השטן כשנטע הכרם ושחט לפניו מתחילה טלה ואחר כך ארי ואחר כך חזיר וכו' רמז לשלשה גלויות הידועים גלות מצרים שהיו עובדים לטלה וגלות בבל עי"ז נבודכנצר שנקרא אריה, וגלות שלישי ע"י האומר שנאמר בה יכרסמנה חזיר מיער וכו', עכת"ד. ועיין עוד באלשיך שם, שהאריך בענין זה, ומציין האלשיך להגמ' עירובין (דף סה.) לא נברא יין אלא להאכיל לרשעים שכר זכויותיהם בעולם הזה ונהו תנו שכר לאובד. וכתב על זה האלשיך הקדוש: והנה אחשוב שלא נתן להם בשכרם אלא מפני שהוא הביאם להרשיע, שהרבה יין עושה.
הרי מכל הנ"ל גודל הקלקול שיכול לבא ע"י היין וזה גרם להגלות המר, ולכן אפשר לומר שיש להדר דוקא ביין ארץ ישראל, שכיון שע"י יין זה באה עלינו הגלות, לכן ע"י זה שמקיימים מצות ה' מצות קידוש, ביין זה דוקא אפשר לתקן את הקלקול, כידוע שלפני קידוש הוא זמן תשובה, ותשובה על כוס יין מא"י, היא תשובה גמורה במקום החטא.
ובפרט שיין א"י היה יין מבורך שבא ע"י ברכת יעקב אבינו: אסרי לגפן עירו ולשרקה בני אתונו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותו, חכלילי עינים מיין וכו' (בראשית מ"ט י"ב). ותחת שהיין המשובח זו יעלה אותנו מעלה מעלה, בקדושה וטהרה, גרמנו ע"י חטאנו להפך הברכה לקללה, גרמנו שהיין יצא מאור לחושך, וע"י כן גרם היין שאנו ירדנו תוך חושך כפול ומכופל עבירה גוררת עבירה, חושך רודף חושך, ואין דרך לחזור כמעט, עד שהקיאה הארץ בני ישראל, ונפלו ישראל תחת הרי החושך בארצות נכר. לכן עלינו לתקן מה שקלקלנו, להעלות את היין המבורך שאנו בעוונותינו גרמנו שירדו לחושך. לכן עלינו לקיים מצות ה' על יין זה דוקא, ובזכות זה יתקן גם פגימת בני ישראל ונזכה לגאולה שלימה בקרוב.
ח. בגמ' איתא (ברכות דף מג:) פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם מאי תקנתיה להדריה בקדושה דבי שמשי. רש"י – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה ורבינו יונה – שם – כתב כלומר כיון דפסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם ופעם אחרת חלק א' מת"ק הנשארים במהרה יבא לידי עורון ומהבריה יחזור אותו בזכות שיהיה רגיל בקידוש השבת אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו דהא אמרינן במס' שבת שאפילו ע"ג העין אסור מפני שהוא דרך רפואה. אולם בתוס' במס' פסחים דף ק: ד"ה ידי קידוש יצאו, מביאים התוס' בשם תשובות רב נטרונאי גאון, שכתב מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה. מובאים דבריו בטור סימן רס"ט. והבית יוסף שם מתרץ את תמיהת רבינו יונה, שרק תוך העין אסור אבל ע"ג העין מותר, כדאיתא בגמ'. וע"כ כוונת ר"י דוקא בדעמיץ ופתח, דכהאי גוונא אפילו ע"ג העין אסור. ובמעדני יום טוב (אות כ') מתמה מאד על דברי הב"י, דע"ג העין מותר רק משום שאין בו משום רפואה, משא"כ אם יש בו משום רפואה, וכגון כאן בקדושי דבי שמשי גם ע"ג העין הוא אסור. עכ"פ אנו רואים שקידוש בלילה הוא רפואה לעינים, אם ע"י שתיה או ע"י זה שיתן על העינים.
ויש לבאר ענין זה של רפואת העינים, שפשוט הוא שהוא כמובן הפשוט רפואת עיני הגוף, אבל יש לפרש אותו גם במובן הרוחני, שגם ברוחניות יש עורון עינים, ע"י עונות נעשות עיני השכל מטומטות, וע"י קידוש של שבת יש תרופה למכתו, רפואה לעיני השכל. ודבר זה שייך בפרט אצל כל אחד ואחד, במעשיו הפרטיים יום יום, וענין זה הוא גם בכלליות. הנה בבני יששכר (מאמרי חדשי תמוז ואב) מביא בשם ספר יצירה שחוש הראיה הוא נגד חודש תמוז וחוש השמיעה נגד חודש אב. וראובן הוא נגד חודש תמוז על כן אמרה לאה בלידת ראובן לשון ראיה כי ראה ה' בעניי. לפי"ז כתב הבנ"י דבגמ' איתא (תענית כט.) במרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון, ממילא הלכו בחודש תמוז חודש הראיה, ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל (במדבר), ונפגם חוש הראיה... על כן אנו מתפללים הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה וכו' (דניאל ט' י"ח) כדי שיתוקן ראיה ושמיעה. ועל כן בט"ו באב שכבר קימא סיהרא באשלמותא אז אומרים בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך וראה, הכל לתיקון עליון. עיין שם עוד שמאריך בענין זה בדרך אחרת קצת, ששני חדשים אלו הם נגד שני עינים, עיין שם ותמצא נחת. היוצא מדבריו הוא שעיקר פגם המרגלים היה בעיניהם, שתחת שיראו את טוב ה' הביטו בעין רעה, ופגמו בזה. וידוע שחטא המרגלים גרם גלות לדורות, ויבכו העם בלילה ההוא (במדבר יד, א). וזה היה בליל תשעה באב, וע"י בכיתם גרמו לחרבן הבית שתי פעמים. נמצא שגאולת ישראל בכלליות תלויה בתיקון עינים, עיין בעין יראו בשוב ה' ציון. ותיקון זה תלוי בעיקר בשעת קידוש, שבזכות הקידוש, גורם רפואת עינים גם ברוחניות. ולכן יש לחזור דוקא אחר יין ארץ ישראל, כיון שעיקר הפגם היה עין רעה בארץ וימאסו בארץ חמדה, לכן בעת התיקון יש לברור דוקא יין א"י בבחינת זה לעומת זה, לראות בטוב ירושלים כל ימי חייך, ובזכות זה נזכה לגאולה השלימה במהרה. ויש להוסיף רמז על זה, דכשהלכו המרגלים כתיב והימים ימי בכורי ענבים, ואם כן פגמו באותו שעתא, לכן תקונם הוא ביין.
ט. בגמ' מס' שבת (דף פט:) איתא שהגאולה תהיה בזכות יצחק, הקב"ה אמר ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך וכו', וכן יצחק לשון שחוק צחוק עשה לי אלוקים וכו'. מאידך ידוע מספר הזוהר והספרים אחריו שהאריכו מאד שיצחק הוא מדות הגבורה, דין, והגלות באה מבח' דין. והביאור הוא שיצחק הוא דין ועל ידו באה הגלות, והגאולה באה דוקא ע"י המתקת הדינים, שאין אור כיתרון אור מן החושך, כשבא האור ע"י הפיכת החושך אין שום אור דומה לו. לכן הן הגלות והן הגאולה תלויות ביצחק, שאז הוא השחוק הגמור "אז ימלא שחוק פינו" כשבא מן החושך. והנה גבורה הוא צימצום, היפך החסד שהוא התפשטות. ולכן דוקא יצחק נצטווה "גור בארץ הזאת" (בראשית כ"ו ג') כיון שיצחק הוא מידת הגבורה, מידת הצמצום, לכן צמצם עצמו לקדושה תוך ארץ ישראל דוקא, ועי"כ גרם להמתקת הדינים ע"י השתמשות הצימצום לקדושה. לפי"ז י"ל הנה ידוע שיין הוא מסוד הגבורה, וכן הגוון אדום מורה על גבורות, היפך חלב – לבן שהוא חסד. ואם כן, כשעושים קידוש, שהוא שעת תשובה, שיש לכל עולמות השבה, כידוע מן האריז"ל עליות העולמות, ובכלל זה גם הזמן מסוגל שיהא הגאולה השלימה, לכן יש ליקח דוקא יין מארץ ישראל דוקא. כמו שמקור הגבורות, פחד יצחק, צמצם עצמו לא"י כדי שתהא המתקת הדינים, כן עלינו לצמצם ליקח דוקא מיין זה, ולכוין שהגבורות יתהפכו לקדושה, וע"י כן נזכה שהגלות תתהפך לגאולה "ואז ימלא שחוק פינו".
י. האומות עמון ומואב תולדותיו של לוט, אבי עמון ומואב, באו ע"י יין, כמו שאמר הכתוב לכה נשקה את אבינו יין וכו' (בראשית י"ט ל"ב), ומהם יצאו שתי פרידות טובות רות ונעמה, ומרות יצא דוד בן ישי משיח ה', מלך ישראל וגואלו, ממלכת בית דוד. ובספרים הקדושים האריכו בענין זה למה הקב"ה סיבב ענין זה בדרך זו, שנשמת משיח תלוי בו, והיצר עושה כל מה שביכלתו לעכב את הדבר, ולכן צריך הדבר להיות בהסתר, ע"י פגם, שאז לא ידע היצר מן הנעשה ויכולה לבא נשמה גבוהה זו לעולם. עכ"פ כל השתלשלות של עמון ומואב ואחר כך מלכות בית דוד, באה ע"י יין. ממילא יש ליתן טעם למה לקחת דוקא יין א"י, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ארץ עשר אומות, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וכו' (בראשית ט"ז י"ח), ולמעשה ירשו בני ישראל רק שבע אומות, ושלש אומות קיני קניני קדמני, לא ירשו אז בני ישראל אלא עתידים בני ישראל לירש אותם כשיבא משיח צדקינו. ואומות אלו מבואר רש"י שהן עמון מואב ואדום, שאומות אלו עתידות להיות חלק מנחלת ה' לעתיד. והגמ' במס' שבת (דף קיח.:) אומר א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנא' אז תתענג על ה' וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו' אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הרי שבזכות שמירת שבת מתפשטת גדולת הארץ לארכה ולרחבה, וזוכים לגאולה השלימה, שאז יתקיימו הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בשלימות ובני ישראל ירשו כל עשרת האומות. וכן אמרו חז"ל שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלו, הרי שהגאולה תלוי בשמירת שבת. ואם כן י"ל כשעומדים לקדש את השבת ולומר קידוש על היין, יש לרמוז ענין זה, שהיין מרמז על עמון ומואב שיצאו ע"י יין, והוא אדום נגד עשיו – אדום, ונוטלים יין א"י דוקא, לומר שעל ידי שמירת שבת שעומדים לקיים לקיים יזכו להגאולה השלימה ואז תתפשט קדושת הארץ גם על נחלת עמון ומואב. יהי רצון שנזכה לזאת במהרה בימינו.
עוד יש להוסיף, שכיון שע"י היין יצאו עמון ומואב ועי"ז נשתלשלה מלכות בית דוד, לכן אפשר שבקידוש על היין מרמזים לענין זה, כיון ששבת זמן גאולה הוא כדלעיל. לכן עושים קידוש על היין דוקא לרמוז למלכות בית דוד. ולכן נאה יותר ליקח יין א"י, כיון שענין זה רומז על הגאולה.
יא. שבת הוא עיקר זמן לעסוק בתורה, כדאמרו חז"ל שלפני שנכנסו ישראל לארץ צעקה התורה להקב"ה תורה מה תהא עליה מי ילמד בה, ואמר לה הקב"ה שבשבת יעסקו בני ישראל בתורה. ואיתא בבן איש חי (שנה שניה פ' שמות) וז"ל ובזה מובן הטעם שאמרו רבותינו ז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסק בהם בתורה והיינו כי ישראל יש בהם כח לבנות בנין רוחני ועליון ע"י עסק התורה, ולכן נקראו בנאים וכמו שאמרו חכמינו ז"ל ע"פ (ישעיה נ"ב י"ג) "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" וזה הבנין שבונים אותו ע"י עסק התורה הוא נעשה בחלק עולם הבא ולכן בשבת שהוא מעין עולם הבא כמו שאמרו חז"ל (ברכות נז:) צריך להרבות בו בעסק התורה, כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני ולכן כתבו המקובלים ז"ל בגדול הפועל הנעשה מעסק התורה בשבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולכן מאחר שנעשה בענין רוחני ועליון בשבת מן עסק התורה נאסר בשבת בנין גשמי החמרי לגמרי ולכן שנו במשנה הבונה מכלל שלשים ותשע מלאכות האסורים בשבת כי הבנין הוא אב מלאכה, ע"ש. הרי ששבת הוא זמן מסוגל לתורה. ולפי"ז יש ליתן טעם שעושים קידוש על היין בעת כניסת השבת, שתורה נמשלה ליין, כידוע, "הביאני אל בית היין" וכו'. והטעם שהתורה נמשלה כיין, נוכל לומר שכמו ביין מצינו שיש למאות ולאלפים מיני יין, הכל תלוי בארצו וכמה זמן מונח ובאיזו חבית וכו' וכו'. היין מתחלק לאלפי טעמים, יש יין צרפת ויש יין מאיטליא. ובצרפת בעצמה יש יין כזה וכזה, כל אחד שעושה יין יש לו טעם חדש. כן הוא אצל התורה, כל פסוק ופסוק יש ללמוד אותו כיין צרפת רש"י הק' וכיין האלשיך הקדוש וכאור החיים וככלי יקר וכו' וכו', יש הלכה, מדרשים ספרי שו"ת לאלפים כל תיבה בתורה יכול ללמוד אותה באלפי דרכים וכל אחד לומר לפי דרכו וטעמו. ועושים קידוש על היין ומכריזים בזה שהיום הוא "יום של תורה". ובכלליות יש שתי תורות כאלו, תורת חו"ל ותורת א"י. ור' זירא לפני שעלה לא"י לא אכל ולא שתה מאה תעניות שתשתכח מעמו תורת חו"ל, שאינה דומה לתורת א"י. ובחו"ל, הגם שאינה שייכת תורת א"י לגמרי, אבל מצינו שגם בחו"ל יש ענין של מעין קדושת א"י בבתי מדרשות וכו'. ממילא ניתן לומר שגם תורת א"י שייך שפיר לזכות לזה בחו"ל, עכ"פ מעין דמעין.
ואם כן יש ליתן בזה טעם לקדש על יין א"י, לרמז דבר זה שיזכה לתורת א"י, עד היכן שיכולים לזכות בחו"ל. עכ"פ, שבודאי שייך ענין זה על כל פנים כשלומדים זרעים קדשים או טהרות.
יב. במדרש למדנו (בראשית רבה פ"ה ט) אמר ר' ברכיה לא פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה הדא הוא דכתיב מבכי נהרות חרש. ועיין בעץ יוסף שמביא ממדרש אחר יותר באריכות שהמים התחתונים היו בוכים אוי לנו שלא זכינו להיות למעלה להיות קרובים ליוצרנו מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהם הקב"ה, אמר הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתם כל כך אין להם רשות למים עליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנא' וכו', ולא עוד אלא שעתידים אתם ליקרב ע"ג המזבח בנסוך המים ע"כ. והישמח משה מבאר עפי"ז את המזמור על נהרות בבל שם ישבנו "גם" בכינו שהם בכו ביחד עם המים שגם כן נתרחקו ע"י חרבן בית המקדש. וי"ל לפי זה שחלק מאריכות הגלות וצרותינו הוא בגלל בכית המים שגרמנו שיתרחקו מאת ה'. והגם שעל ידי זה גם הם מפסידים שישארו בגלות, אבל כך הוא דרכו של דמעות, שהוא כמו סייף שהורג ומצינו כעין זה בגמ'. ויש להוסיף שכן הוא בכל דבר, לאו דוקא במים אלא גם ביין שייכת בכיה זו, שבזמן הבית נסכו נסכים ביין וזכו היין להיות קרוב ומקושר עם הקב"ה וע"י עונותינו נתרחקו, ואם כן גם להם הבכיה כמו המים כמו שביאר הישמח משה, וזה גורם לצרות ולעיכוב הגאולה. ולכן י"ל שאם עושים מצות הנוהגות בזמן הזה ביין, עי"ז משתיקים בכייתם, שגם עי"ז זוכים הם להתקרבות השכינה. ולפי זה יש לנו עוד טעם לקדש על יין א"י, שהם נתרחקו ממעלתם ע"י עונותינו, ולכן עלינו לקרבם תחת כנפי השכינה כל מה דאפשר. ולפי טעם זה יוצא שבכל דבר, כגון חיטין וכו' שהביא ממנו קרבנות, יש לעשות את המצות דוקא עי"ז, אבל דבר זה קשה ביותר וביוקר יותר, משא"כ יין, שהוא דבר קל מאד ויש יין הרבה עם הכשר טוב, יש לחקור אחרי יין זה.
יג. יש לנו לילך בעקבות מרדכי ובית דינו, בנס פורים כשתיקנו הימי פורים תקנו אותו בשני ימים יום נפרד למוקפין חומה, וכמו שביארו בירושלמי שחלקו כבוד לא"י שהיתה חריבה באותן הימים. ועיין בבית יוסף (תרפח) שמציין על זה את הגמ' בר"ה דאית לן למיעבד זכר למקדש. חזינן שבכל ימי שמחה בגלות המר הזה אסור לנו לשכוח מארץ אבותינו וכבר הניח עלינו שבועה אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ועל כן שבת, שהוא זמן מנוחתינו, בקל יכול אדם לבא לידי שכחת העיקר, לכן גם אם לא תיקנו חז"ל דבר זה שהם לא ראו בזה צורך, אבל כל אחד צריך לעשות גדרים וסיוגים בזה. וביותר בדורינו, דור של היסח הדעת מן משיח, ההרווחה לא היתה מעולם כמו בזמנינו, ונראה להרבה אנשים שאנו נשארים כאן בגלות לעולם רח"ל. והרבה גם לא מבינים עכ"פ בחשאי בלב, מה החסרון להשאר בחו"ל, הא יראים ושלימים אנחנו ומה חסר לנו, רח"ל. דמעות כשאומרים את הקינות בתשעה באב הן יקרות יותר מאבנים טובות ומרגליות, כיון שדמעות אלו כמעט אינן נמצאות בתוכינו. מחפשים קולות על גבי קולות להקל באבילות על החרבן. נניח שהוא היתר טוב, אבל למה בכלל אתה מחפש היתר זה, האם שכחנו את בית המקדש לגמרי? האם אין עוד תקוה לנו, אם לא רוצים לצאת אז לא יוצאים. גם אם הוא אדם השלם ביותר בשאר דברים, כל אדם צריך לבדוק בלבו ובמעשיו האם אני ממתין למשיח באמת. האם אני רוצה שיבא הגם שעי"ז אפסיד את "המסחר" שלי, או שהמסחר יותר שוה לי מכל ענין משיח. ואם כן, כשעומדים ליכנס ליום מנוחה ושמחה, יום שבת קודש, בעת הקידוש ראוי לעורר עצמו לזכור את ירושלים ארמון המלך, למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט. ויהי רצון שנזכה לכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
♦ ♦ ♦