כבוד הרה"ג וכו'
השלום והברכה!
במאי דבדיק לי מר ע"ד שאלה הלכה למעשה שבאה לפתחו, בבית כנסת פלוני אשר בימים הנוראים הבעל"ט ישנו ביקוש גבוה להתפלל בבית הכנסת גם מצד ציבור הנשים, אלא שעזרת הנשים צרה מלהכיל את כולן. ולפיכך הוצע להסיט את המחיצה ממקומה ע"ח שטח בית הכנסת (אין מדובר ב'גלריה' ממעל אלא בצד בית הכנסת) ע"מ לאפשר לכולן להשתתף בתפילות. ונשאלה שאלה האם הדבר מותר או לא, וענוותו תרבני לחוות דעתי העני' בזה. והנה לכאורה קוטב הנדון הוא האם הוי בכלל איסור הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה או לא, וכפי שדיברנו בע"פ. והנני להוסיף ולהרחיב את היריעה בזה, כדלהלן בס"ד.
א.
במנחות (לב.) שנינו: ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ע"כ. וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות תפילין ה"א וז"ל: ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ע"כ. וכ"פ השו"ע ביו"ד סימן ר"צ ס"א: ספר תורה או תפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה ואין כותבין אותה על גליוני ספר תורה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ע"כ.
♦
ב.
והנה לכאורה הדבר פשוט שקדושת עזרת הנשים קילא טפי מקדושת ביהכנ"ס גופו, וממילא דינה קל יותר. וכן מוכח ממ"ש כמה פוסקים להתיר עשיית קפנדריא דרך עזרת נשים. עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימן י"א, וכן משמע בשו"ת ירך יעקב סימן נ"ב. וגדולה מזו מצאנו בשו"ת מהרש"ם ח"ה סימן ס"א, שמצדד להתיר אפיית מצות בעזרת נשים כיון שלצורך מצוה הוא עושה [אף שמדינא אסור לעשות מלאכה בביהכנ"ס, כמבואר בסוגיא דמגילה כח. גבי הפשלת חבלים, ראה מ"ב סימן קנ"א סק"ג ושעה"צ אות א'] ע"ש. וכ"כ עוד הרבה אחרונים שקדושתה קלה מקדושת ביהכנ"ס, ראה שו"ת דברי חיים ח"ב סימן י"ד שו"ת בית שלמה חאו"ח סימן כ"ח שו"ת זכר יהוסף ח"א סימן נ"א שו"ת קרן לדוד סימן ל"ג ועוד. וגדולה מזו מצאנו, כי לפי"ד חלק מהפוסקים בעזרת נשים ליכא קדושת ביהכנ"ס כלל, ראה חכמת אדם כלל פ"ו דין ט"ו, וכ"ש בשו"ת הרי בשמים מהדורא תנינא סימן א' בדעת המהרי"ט בתשובותיו ח"א סימן קל"ב (וע"ע אשל אברהם סימן קנ"א שנסתפק בזה). אמנם עי' בשו"ת קרן לדוד הנ"ל, שכתב דאם העז"נ בנויה בתוך אויר בהכנ"ס (כלומר 'גלריה') יש שם קדושה כקדושת ביהכנ"ס לכו"ע, שהרי בבית המקדש אפילו לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קדוש, כ"ש שבנויות כולם בתוך חלל ביהכנ"ס ע"ש. וע"ע בדברינו בשו"ת פקודי הלוי חלק א' חאו"ח סימן ז' אות ה', ודו"ק. ומעתה לפי"ז בנ"ד היה מקום לאסור, שהרי אין להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה וכנ"ל.
♦
ג.
ובקושטא נראה כי בנ"ד הדבר קל יותר, והיינו מתלת אנפי. חדא, אין שינוי בגוף הדבר דומיא דמנחות גבי קלף. משא"כ בנ"ד, הא אין מדובר על שינוי בגוף בנין בית הכנסת אלא על הזזת המחיצות, ותו לא. ועוד, התם איירי בשינוי קבוע, משא"כ בנ"ד אינו אלא בדרך עראי, ולשעתו בלבד, ודעת לנבון נקל דבכה"ג קיל טפי. ועוד, דיסוד הדבר נאמר על תשמישי קדושה ממש, כגון סתו"ם כנ"ל, משא"כ בתשמישי מצוה. ויסוד לחילוק זה מבואר כבר בראשונים, עי' במרדכי בריש ב"ב (רמז תצ"ב) שכתב לגבי ישראל שנדב מנורה לביהכנ"ס (עי' ערכין ו:) דמותר לשנותה אפילו לדבר מצוה דפחיתא מינה. דדוקא לגבי תשמישי קדושה אמרינן בפ' בני העיר דמעלין בקדש ואין מורידין משא"כ לגבי תשמישי מצוה עכ"ל. וע"ע בשו"ת מהרי"ק (סימן קכ"ח אות ד') שכתב שלא יוכל שום פוסק לחלוק ע"ז, וכדמוכח בערכין (ו:) דת"ר ישראל שהתנדב מנורה לבהכ"נ אסור לשנותה, ואריו"ח לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה. משמע בהדיא דכל לדבר מצוה מותר, אפילו פחותה ממנה. דאלת"ה לפלוג ולתני כולה בדבר מצוה, דלדבר מצוה דגריעא מינה לא. ובע"כ דלדבר מצוה שרי בכל גוונא ע"ש.
והנה דברי המרדכי הובאו להלכה בב"י ביו"ד סימן רנ"ט. וכן בש"ך שם ס"ק י"א וז"ל: כתב המרדכי בשם מהר"ם אפילו לדבר מצוה דפחותה מיניה דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרי' מעלין בקודש ולא מורידין ולא לגבי תשמישי מצוה. ובד"מ כתב ע"ז וז"ל ונ"ל דהרא"ש (והט"ו ס"ב) פליגי אזו דהא כ' שאסור לשנות מעות ת"ת לצורך ב"ה וכ"כ מהרי"ק בשורש קכ"ח בשם הרשב"א עכ"ל, ומביאו בהגהת דרישה סכ"ו. אבל באמת דמהרי"ק שם כתב ז"ל לפי הנלע"ד לא יוכל שום פוסק לחלוק על זה שכתב המרדכי כו' דאי לא תימא הכי לפלוג וליתני בדידה כולה לדבר מצוה ולימא לא שנו אלא לדבר מצוה דחשיב כמותה אבל לדבר מצוה דגרע מיניה לא כו' ואף על גב שנשאל הרשב"א אם מעות של צדקה מותר לשנות לב"ה והשיב וז"ל מותר לשנות לעילוי כגון לבנות בית הכנסת או לקנות ספר תורה כו' משמע דוקא לעילוי וכן בטור י"ד כתב וז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' עד אבל לא מת"ת לצורך ב"ה נראה לע"ד דהתם בדלא ספקי אנשי הקהל לתרווייהו ואם יתנו המעות לצורך ב"ה יתבטל ת"ת וכן לעיל בהא שהשיב הרשב"א אבל היכא שאין המצוה האחרת בטל כו' פשוט שהוא מותר לכ"ע כו'.
וכן בפרישה העתיק את דברי המרדכי אדברי הטור, משמע דלא פליגי. ומדברי הב"ח נראה דהוא מחלק דהך דהרא"ש תשמישי קדושה הוא, שכתב אדברי הרא"ש וז"ל ומיהו גבי נר ומנורה שהתנדבו לבהכ"נ אפילו נשתמשו בה מותר לשנותה לדבר מצוה אפילו למצוה דפחותה מינה דדוקא גבי תשמישי קדושה אמרינן מעלין בקודש ואין מורידין אבל לא גבי תשמישי מצוה כ"כ המרדכי פ"ק דבתרא בשם מהר"מ ע"כ.
ד.
ומעתה נראה כי בית כנסת דמי טפי לתשמישי המצוה שהרי הכתלים וכו' אין גופם קדוש בעצמותו אלא 'המקום' גורם, והבן. ואשר ע"כ נראה כי לכאורה יש מקום להקל בנדון כהא דחשיב צורך גדול.
ושו"ר דפליגי בה רבוותא קמאי, לדעת הרמב"ן במגילה כה: אין בגוף בית הכנסת קדושה כלל, וכל האיסור לנהוג בו כדרך חול היינו משום ביזוי מצוה והוי בגדר תשמישי מצוה לצורך מצות תפילה, ואילו לדעת הר"ן אית ביה קדושה מדרבנן. וע"ע בבעל המאור שם, ובשו"ת אבני נזר או"ח סימן ל"ד, ודו"ק. וע"ע במג"א בסימן קנ"ו דמייתי מבעל האגודה דס"ל דהמוצא מציאה בחצר בית הכנסת זכה בה משום שאין החצר זוכה לביהכנ"ס כיון דאין יד וחצר להקדש ע"ש. הא קמן דפשיטא ליה דביהכנ"ס דינו כהקדש לכל דבר. וע' בקצוה"ח בסימן ר' דשדא ביה נרגא ותמה טובא הא מצינן בכ"ד שכחצר השותפין דיינינן לה ע"ש. מיהו נראה כי יש מקום לחלק בין דיני זכיה לדין הקדושה, והיינו דאפילו לפי"ד האגודה ליכא קדושה ממש וכדברי הרמב"ן, אמנם לענין זכיה, דבעינן בעלות ממש, בזה דוקא דמי להקדש דלית ליה יד וחצר, ודו"ק. עוד נראה דבכה"ג מצינן לסמוך על שיטת הגאון בעל ערוך השלחן (סימן קנ"ד ס"ז) דס"ל דקדושת עזרת נשים שוה לקדושת בית הכנסת אם הרגילות להתפלל שם בדרך קבע (אף דריהטת רוה"פ אזלא דלא כוותיה וכנ"ל). וז"ל: העזרות של בהכ"נ אין להם דין קדושת בהכ"נ אפילו מתפללין בהם באקראי אבל אם מתפללין שם תמיד יש עליה קדושת בהכ"נ וכן בהכ"נ של נשים יש עליה קדושת בכה"נ כיון שהנשים מתפללות שם ע"כ. עוד נראה כי לזה יש לצרף מה שבד"כ בתי כנסת דידן נעשו על תנאי מפורש שלא תחול עליהם קדושת בית הכנסת, וא"כ ספק גדול האם הוא בכלל בגדר בית כנסת, וק"ל.
♦
ה.
אחר כתבי כל זאת ראיתי כי כבר ישבו האחרונים על מדוכה זו, ומסקי להחמיר בדבר. עי' להגר"ש קלוגר שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן ע"ו וז"ל: ע"ד המחלוקת בין הראשים ובין הח"ק בעיר צאנז חדש. הנה הדין עם הח"ק כי לעשות ממקום שמתפללין שם אנשים לעשות ממנו עזרת נשים הוי הורדה מקדושה ובקונ' פרט ועוללות לס' שנ"ה כתבתי דודאי הוי שינוי גמור ואיך יעלה לומר דאין זה הורדה מקדושה לעשות מבית התפלה לזכרים בית תפלה לנקבות דבתפלת אנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפלה בקו"ר בחזרת התפלה וכ"ז אינו בנשים גם יש כמה מצות כגון ק"ש נשים פטורות וגדול המצווה ועושה וכו' גם בערבית ע"פ רוב אין באים נשים ואנשים מתפללים בצבור גם יש קה"ת וכמה אנשים מברכים עליו מה שאין בנשים גם יש כמה דהוי מ"ע שהז"ג דנשים פטורות ואנשים חייבים ועיין פ"א דכלים משנה ח' דמונה עשר קדושות ומונה עזרת נשים ואח"כ למעלה ממנו עזרת ישראל שאין טבול יום נכנס וחייבין עליו חטאת גם ידוע משאחז"ל דלא המקום מכבד את האדם וכו' וראי' מהר סיני וא"כ ודאי הזכרים עדיפי מנשים דהרי מברכין בכל יום שלא עשני אשה לכך פשוט דהוי הורדה. ומ"ש שקודם פסח מניחין שם קמחא דפסחא מה בכך, חדא דמפורש באו"ח בסימן קנ"א דמחשבין שם חשבונות של צדקה וא"כ מוכח דדבר השייך לצדקה מותר לעשות בבה"כ. וגם מה שאוכלין שם לפעמים כשמתאספין. הנה מן הסתם מתאספין לאיזה דבר מצוה והרי מפורש בסימן הנ"ל בשעה שמתאספין לעיבור שנה מותר לאכול שם והרי קדושת בהמ"ד חמור מקדושת בהכ"נ ואעפ"כ אורחים אוכלים שם וכן מקדשין קידוש בליל שבת בשביל אורחים דגני בבי כנישתא הרי היכא דהוי לצורך מצוה מותר לאכול שם. ועוד אף אם עושין שלא כדין בבהכ"נ אטו בשביל זה תפקע קדושת בה"כ אפי' אם ח"ו יתנהגו כמה פריצות בבה"כ מ"מ לא תתבטל בזה קדושת בה"כ המה יקבלו עונשם על כך והבה"כ נשאר בקדושתה לכך חס מלשנות עכ"ל. [והמעיין יראה כי בכלל דבריו מביא את הראיה שזכרנו לענין אפיית מצות בעזרת נשים, ומדחי לה.]
♦
ו.
וכיו"ב ראה בשו"ת דברי חיים ח"ב חאו"ח סימן י"ד וז"ל: שאלה בקהילה גדולה אשר ראו תיוהא בבית הכנסת דאנשים והוצרכו לסותרו וגם כופינהו משרי המדינה לסותרו וניתן פלאהן חדש לבנותו באופן שמצד אחד נשאר מקום פנוי הרבה ורצו איזה אנשים לספחו בעמודים ובתחבולות שיהי' משמש לבית הכנסת דאנשים ויהדר בזה הידור בית הכנסת ויש איזה כתות שרוצים לבנות על מקום זה בית הכנסת של נשים וכו', ואם כן לעשות מבית הכנסת דאנשים בית הכנסת דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה אחד דאין דומה כבוד בית הכנסת דאנשים כידוע לכל מבין בחוש וגם יש הרבה דברים דברי קדושה שקבועים דוקא בעזרת אנשים ולא בעזרת נשים כמו תקיעת שופר דקדושתו כעין פנים דקודש הקדשים כמבואר בראש השנה [כ"ו ע"א] ונשים אין חייבים כלל בתקיעת שופר וכן הלל ולולב ושמחה דהוא קבוע בעזרת אנשים ולא בעזרת נשים שפטורים המה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכן קריאת מגילה לכמה פוסקים נשים אינם חייבים בקריאה וכן נר חנוכה בבית הכנסת לפרסומי ניסא הוא רק בעזרת אנשים וקריאת ארבע פרשיות דארבע פרשיות נשים פטורות ועוד הרבה דברי קדושה שאין עושין בעזרת נשים ואין חייבין בו כלל ולכן בודאי אין משנין וכן כתבו כמעט כל האחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעזרת אנשים לעזרת נשים ולא פלפלו רק באיזו אופן להתיר וגם אנכי בעניותי מן המנויים, והגאון ר' יצחק מאיר נ"י כתב דרכו בזה אבל לא ראיתי מאן שהתיר בלא מכירה על כל פנים ע"כ.
הא קמן דעת גדולי האחרונים כי בנ"ד יש לאסור משום הורדה מקדושה חמורה לקלה, אמנם לפע"ד נדון דידן קיל טפי מדידהו ומהטעם האמור דלא הוי אלא דרך עראי, וקדשה לשעתה בלבד, וכמש"נ.
♦
ז.
שוב מצאתי תנא דמסייע לי בחילוק זה בין דרך קבע לדרך עראי, ה"ה הראש"ל הגרע"י זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"י (חאו"ח סימן ט"ו) ע"ש שעמד בכיו"ב ממש וז"ל: אודות שאלתו שבהיות והימים הנוראים מתקרבים לטובה ולברכה, ועזרת הנשים של בית הכנסת צרה מהכיל את כל הנשים הבאות לבהכ"נ ומבקשות להתפלל, על כן הציעו הגבאים שומרי משמרת הקודש, להקצות שורה אחת בפאתי בית הכנסת, באופן עראי, ע"י הרחקה מתאימה עם מחיצה המבדלת כדת וכדין, ולאחר הימים הנוראים יחזור הכל לקדמותו, אם בכל זאת יחשב הדבר כהורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה וכו' והגאון משאוול בשו"ת זכר יהוסף (סימן נא) כתב, שרוב האחרונים ס"ל שיש קדושה אף בעזרת הנשים, כיון שחייבות להתפלל, וכמ"ש בשו"ת שאילת שלום מה"ת (סימן קפ), שהואיל ומתחלה נבנה לשם עזרת נשים, ודאי שחלה עליו קדושה, שאע"פ שבהכ"נ קדושתו חמורה יותר מעזרת נשים, מכל מקום כיון שגם בעזרת נשים הנשים עונות כל דבר שבקדושה, וגם הן מתפללות, ומשנה שלימה שנינו בברכות (כ ב) שהנשים חייבות בתפלה, ודאי שאסור להוריד עזרת נשים מקדושתה לעשותה בית דירה לשמש ובני ביתו, שמעלין בקודש ואין מורידין. ע"כ. וכן בשואל ומשיב קמא (ח"ב סימן כב - כד) כתב, שאף בהכ"נ של נשים קדושה יש בו מאחר שגם הן חייבות בתפלה כמו שפסק בש"ע (סימן קו) ע"ש וכו' ולכן אף על פי שקדושת בית הכנסת יותר חמורה, כיון דבנ"ד אין הגבאים עושים שם פעולה החלטית של הורדה מקדושתה, ורק באופן זמני מפני העומס הרב שבעזרת נשים נותנים מקום לנשים בפאתי בית הכנסת, להתפלל שם בימים הנוראים, ולענות אחר הש"צ כל דבר שבקדושה, והוא רק בדרך עראי, ומיד לאחר הימים הנוראים מחזירים הכל לקדמותו, לפע"ד אין בזה חשש כלל, משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, וכמ"ש הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סימן קנד), שאם מוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה לפי שעה, ואח"כ חוזר ומעלהו לקדושה חמורה, ע' להמקנה קידושין (נה א) דשרי ע"כ. וה"ט כי עיקר הדין שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אינו אלא מדרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא, וכמ"ש הגאון בעל פרי מגדים בספר ראש יוסף (מגילה כו א). וכ"כ בפמ"ג (מש"ז ר"ס קנג). וכן העלה בספר חתן סופר ח"א (שער הטוטפות סימן כ). וכ"כ הגאון הישועות יעקב (סימן קנד סוף סק"ב), שלדעת רוב הפוסקים הא דמעלין בקודש ואין מורידין הוי רק מדרבנן. ע"ש. ובש"ע הגר"ז (סימן לד סעיף ט) כתב, שאיסור הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה אינו אלא מדרבנן, שלא אסרה תורה אלא בקדשי מזבח ושל בדק הבית שמועלין בהם. אבל דבר שאין בו מעילה אפילו בקדשי גבוה אין בו איסור הורדה אלא מדברי סופרים. ע"ש וכו' וכן מצאתי בשואל ומשיב קמא ח"ב (סימן כב) שכתב, שלגרוע מעט מבית הכנסת לעשות מקום לתפלת הנשים, איני רואה שום איסור בזה, ואדרבה לדעתי הוא מצוה גדולה, שהרי גם בהכ"נ של נשים יש בו ג"כ קדושה, שאף הנשים חייבות בתפלה. ועינינו הרואות שבבית הכנסת של נשים אי אפשר להתפלל שם בימות החורף, מפני הצנה, ואין הנשים מתפללות שם כלל אף בשבתות, וכמעט נשתכחה תפלת הנשים בבית הכנסת של נשים, כי הן רכות וענוגות, וא"א להן להתפלל בקור. ולכן מן הראוי והנכון לעשות להן מקום בחלק מבית הכנסת, כדי שהתנור המחמם את בהכ"נ, יהיה גם להן, שיוכלו להתפלל כראוי, ולא מקרי מוריד מקדושה, כל שחל עליו איזה קדושה. ואם אין נשים שמחזיקות בבית הכנסת בנרות וכל צרכי בכה"נ, לא יוכל בהכ"נ להתקיים. וכבר אמרו חז"ל בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו, ולכן מן הראוי והנכון לעשות להן מקום להתפלל בבהכ"נ, וגם שישגיחו על הילדים שלהן שיתפללו וכו'. ע"ש. ובשו"ת בית אבי ח"ד (סימן מד אות כ), הביא שגם הגאון מסקאלא בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סימן כח) כתב כן, ושני הנביאים מתנבאים בסגנון אחד, השואל ומשיב והבית שלמה, שמכיון שהנשים חייבות בתפלה, ועונות קדושה וקדיש וברכו, כמו האנשים, אין בזה הורדה מקדושה, וסיים שם הרב בית אב"י, שעינינו הרואות בהרבה בתי מדרש של חסידים, שיש שם מחיצה כראוי, המבדלת בבית המדרש בין האנשים לנשים, והמחיצה אינה קבועה במקום אחד, אלא נוהגים בה כפי הצורך, שבזמן שבאות נשים רבות להתפלל, מזיזים את המחיצה, ומגדילים את עזרת הנשים, ומקטינים את בית המדרש וכו', ברצותם מאריכים וברצותם מקצרים, לפי צורך הענין וכו' עכ"ד.
♦
ח.
ומחוורתא כדידן. מסקנא דדינא, יש מקום להקל בנדון דנא בשעת צורך גדול, ונראה כי נדון דנן חשיב צורך גדול, ושפיר יש להקל בדבר הלכה למעשה, והנלע"ד כתבתי.
♦ ♦ ♦