בסדר פרשת המועדות שנאמר בתורה בספק ויקרא פרשת אמור מצינו שינוי ויחוד של מועד חג הסוכות משאר המועדים. הנה סדר הכתובים הוא (שם ויקרא כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וגו', ואחר כך נאמרה פרשת חג המצות ומצות העומר עם חג הביכורים, ואחר כך נאמרו מועדי החודש השביעי יום תרועה ויום הכיפורים וחג הסוכות שביום חמשה עשר לחודש הזה. ואחר כך הסתיימה הפרשה ונאמרו הפסוקים 'אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וגו'. ואחר סיום פרשות אלו באה פרשה בפני עצמה המיוחדת לחג הסוכות, שנאמר בה: 'אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר וגו'. ונאמרו בה כל מצוות חג הסוכות - ד' מינים ומצות סוכה.
וצריך עיון בזה הרבה. א. מהו ענין פרשה מיוחדת זו שנוספה בחג הסוכות אחר שכבר הסתיימה פרשת המועדות, כפי שנאמר בפסוק "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה', ולמה התייחדה פרשה זו בפני עצמה ולא נכללה בכלל פרשת המועדות.
ועוד צריך ביאור למה נכפלה פרשת חג הסוכות, שהרי היא כבר נאמרה בכלל פרשת המועדות כולם, ומה הטעם שנוספה לה פרשה נוספת. וכבר עמדו בכך מפרשי התורה שם.
ועוד צריך ביאור בזה, דהנה בפרשה הראשונה, כשהוזכרו המועדות כולם, הוזכרו עמם אף מצוות הנוהגות בהם, שבפרשה האמורה בענין פסח הוזכרה בה מצות אכילת מצות, ובפרשה האמורה בענין יום הזכרון הוזכרה מצות יום תרועה, וכמו כן הפרשה האמורה בענין יום הכיפורים הוזכרה בה מצות ועיניתם את נפשותיכם, ואילו בפרשה שהוזכר חג הסוכות לא הוזכרו מצוות היום כלל ועיקר, ורק בפרשה שהתוספה בענין חג הסוכות הוזכרו מצוות היום.
ונשנה הדבר בספר במדבר (פכ"ח) בפרשת הקורבנות, דכשנאמרו קרבנות המועדים נאמרו עמם אף מצוות היום, כמו שמצינו שם (פט"ז) 'וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַה', וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל', ועוד שם (פכ"ט פ"א) 'וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם', וכן שם (פ"ז) 'וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ'.
אולם כשנאמרו קרבנות חג הסוכות בפרשה זו (פי"ב) לא נאמרו עמה מצוות היום כלל, שנאמר שם: 'וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים, וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ' וגו', ולא נאמרו כלל מצוות ישיבת סוכה וד' מינים, כשם שנאמר לענין מצות שופר ביום הזכרון, עינוי ביום הכיפורים ומצות מצה בפסח. וצריך ביאור חילוק גדול זה בין שייכות מצוות היום דחג הסוכות למועד משייכות מצוות היום דשאר מועדים למועדם.
♦
ובביאור הדברים נראה בעז"ה, דהנה מצינו בפירוש ר"ע ספורנו (ויקרא פרק כג) שעמד בכך שהתייחדה פרשה בפני עצמה למועד דסוכות, וכתב לבאר את הדברים וז"ל 'אך בחמשה עשר יום. אחר שהזכיר את הדברים הכללים שכל המועדים מסכימים בהם וזה במה שכולם מקראי קדש וטעונים קרבן מוסף, כאמרו אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה וכו', אמר אך בחמשה עשר יום וכו' והודיע שחג הסכות נבדל משאר המועדים ראשונה שהשמיני שלו מקרא קדש כאמרו וביום השמיני שבתון לא כן בימי השבוע ובימי חג המצות וכן בחדשים ובשנים שבהם קדש השביעי לא השמיני. שנית, במה שזה החג טעון שנוי דירה כאמרו בסכות תשבו. שלישית שטעון נענוע ארבע מינים כאמרו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'.
הנה למדנו מדבריו שהתייחדו מצוותיו של חג הסוכות להיות מבדילות את עצם מהותו של יום, שמנה הספורנו את ישיבת סוכה ונטילת ד' מינים כמבדילות את מהותו של יום משאר המועדים, כשם שהיות בו שמונת ימים מבדיל אותו משאר המועדים. וחזינן חילוק מבהות מצותיו של יום בחג הסוכות ממצות היום בשאר המועדים, כמצה בפסח ושופר ביום הזכרון, אשר מצותיו של חג הסוכות מבדילות ומגדירות את מהותו של יום. ואנחנו לא נדע מה נשתנה מצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים, ממצות אכילת מצה, להחשיבן מבדילות את חג הסוכות משאר המועדים, והלא בכל המועדים התייחדו מצות מיוחדות לאותו המועד, ולמה אין הן מבדילות אותו משאר המועדים.
ביאורם של דברים נראה [ליסוד הדברים האיר עיני מו"ר הגר"י רוזן שליט"א] ללמוד מדרשת הספרי, שם שנינו (פרשה יב סוף פרק יד אות א) 'וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' מה ת"ל, לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע אם שבעה ראשונים אם שבעה אחרונים, כשהוא אומר ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעה ימים לה' הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים', עכ"ל.
ומבואר דיש כאן תורת שבעה בפני עצמם של בסוכות תשבו שבעת ימים, שאיני יודע אם בשבעה ראשונים או שבעה אחרונים. והיינו דב' עניני מועד ישנם בחג הסוכות. חדא הוא המועד האמור בפרשה ראשונה של חג הסוכות שבעת ימים לה', ומועד נוסף הוא המועד האמור בפרשה שניה של 'אך בחמשה עשר לחודש השביעי תחוגו את חג ה'.
וביאור הדברים בזה נראה, דהנה סיום פרשה ראשונה הוא אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לה' וגו'. והיינו דחפצא דמועדים אלו הוא להיותם מועד להקריב אשה לה', דכך הוא מעיקרו של יום היותו מועד להקריב אשה, אשר מהאי טעמא מבואר בגמרא (ערכין י.) דחג הסוכות גומרים בו את ההלל בכל יום משום היות הימים חלוקים בקרבנותיהם, ואילו בחג הפסח אין גומרים בכל יום שאין חלוקים בקרבנותיהם. והיינו דענין חילוק הקרבנות בכל יום מייחד כל יום להיותו מועד בפנ"ע להקריב אשה לה', דהקרבן קובע שם לגוף היום. ומצינו יסוד זה מבואר בהרחבה בדברי הראשונים והפוסקים, ראה בהערה[1].
♦
ומעתה נראה דענין מועד דסוכות האמור בפרשה שניה מענין תורת מועד דחג ה' הוא, וענינו בהיותו מועד להקריב לולב. והיינו, דהנה כמבואר בראשונים עניינם של ד' מינים תורת קרבן בהם. כמוש"כ הריטב"א בשם הרמב"ן (פסחים לה. סוכה ט. ראש השנה כט.) דכיון דפסול מצוה הבאה בעבירה מדאורייתא ילפינן מקרא האמור בקרבנות 'והבאתם גזול את הפיסח', דדרשינן בסוכה (ל.) 'גזול דומיא דפיסח' לא יימצא פסול מצוה הבאה בעבירה אלא רק במצוות דומיא דקרבנות הבאות לריצוי, כמצות קרבן ולולב[2]. משא"כ במצות מצה ומצות סוכה, אין בה מדאורייתא פסול מצוה הבאה בעבירה, שאינו אמור אלא בקרא דקרבנות. ומבואר דענין תורת קרבן ישנו במצות ד' מינים.
אמנם כן, גמרא ערוכה היא בסוכה (מה.) 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח', ומבואר דבר זה שיש בה במצות ד' מינים ענין של הקרבת קרבן. ואכן מצינו בגמרא (פסחים קיז.) לענין אמירת ההלל בשעת הקרבת קרבן בלשון זו 'אפשר ישראל נוטלים לולביהם ושוחטים פסחיהם ואין אומרים שירה', והנה לא הובאה בזה שאר מצוות ימים טובים אלא הקרבת הפסח ונטילת הלולב בלבד, ומה ענין הלולב אצל קרבן? ואף זה מורה ענין הקרבן שישנו בלולב, כמבואר בסוגיות הגמרא ובראשונים.
אמנם ענין קרבן זה של ארבע מינים נשגב וכמוס הוא, אבל מעט מן האור אנו מגלים מדברי הטור דד' מינים אלו יש בהם השגחה מיוחדת יותר משאר אילנות, שאין עליהם מלאך אלא הם מושגחים מאתו יתברך ממש. ובלבוש סי' תפח כתב דארבעת המינים הם כנגד ארבע פרשיות של תפילין, וענינם הוא שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולמו, כאמור בלשם יחוד דקודם 'הנחת תפילין'[3].
♦
והנה יש בזה שייכות עצומה לענינו של יום של מועד זה של חג הסוכות, כפי שביאר הגר"א שיר השירים פ"א פ"ד דענין הסוכה זכר לעניני כבוד אשר חזרו אחר חטא העגל, שנתרצה השם בעמו לילך עמם בהשגחה פרטית שלא ע"י מלאך. וקרבה זו של עומדים לפני השם שזכו לה בחזרת ענני הכבוד היא הקרבה אשר זכר לה הוא מועד דחג הסוכות.
אמנם מועד זה של תחוגו את חג ה' ענינו בקרבת השם הגדולה בהנהגה של ילך השם בקרבנו, בגילוי יחוד שמו יתברך שלא ע"י מלאך. והנהגה זו זכינו לה אחר הריצוי הגדול של יום הכיפורים, בו נתרצה השם יתברך לשכון בתוכנו, ונצטוו בהקמת המשכן, כמו שביאר שם הגר"א.
ואם כנים הדברים, נמצא דמצות הסוכה שנאמרה בפרשה זו של חג ה', מדיני מועד דלהקריב לולב היא ואינה מדין המועד דלהקריב אשה. ומעתה מיושב היטב דקדוק לשון הכתובים בזה, דבפרשה ראשונה האמורה בעניני המועדות 'להקריב אשה', בה לא הוזכר כלל מצות לולב וסוכה אף שהוזכר בהם מצוות הנוהגות במועדים, משום שמצות הלולב היא שייכת למועד להקריב לולב, וכמו"כ מצות סוכה היא מצוה הנוהגת במועד להקריב לולב, שבחג ה' שהוא חג הלולב בו נאמר לישב בסוכה, שמצות יום זה לישב בסוכה. וכפי שיתבאר בהמשך שייכות ישיבת הסוכה להקרבת ד' מינים. וכמו כן מבואר היטב הטעם שלא נזכרה בפרשת המועדות שבפרשת פנחס מצות ד' מינים וסוכה, אף דשאר מצוות המועדות הוזכרו שם. ומשום שפרשת פנחס פרשת הקרבנות היא, כמבואר בכולי פרשה דהתם המתחלת בקרבן התמיד וקרבנות שבת ראש חודש ומועדות. וא"כ אין להזכיר בהם אלא את המצוות הנוהגות במועדים משום היותם מועד להקריב אשה לה', כמצות מצה השייכת למועד הפסח ,בהיותו מועד להקריב אשה לה', ומצות שופר, השייכת להיות ראש השנה מועד להקריב אשה לה'. אולם מצות ד' מינים ומצות סוכה שייכת להיות הסוכות מועד דחג ה' להקריב בו ד' מינים.
והנה הסוכה הרי היא מקום השראת השכינה, כמו שהביאו רבותינו לדייק כן מלישנא דקרא פרשת ראה, דבפסח ושבועות כתי' "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" ואילו בסוכות כתי' "במקום אשר יבחר" ולא כתי' "לשכן שמו שם" (ועמד בזה המש"ח דברים טז, ב ועיי"ש מש"כ). דהיינו טעמא, משום דבסוכות יש עוד מקום של השראת השכינה, והיינו הסוכה. ולכן גבי סוכות לא נכתב "לשכן שמו שם" – כי בסוכות השכינה בכל מקום שיש סוכה כענין המקדש.
וכבר מצינו ברבותינו דבענין הסוכות יש בו גם את היותו השלישי משלש רגלים דחג המצות חג השבועות וחג הסוכות, ועוד יש בו היותו שלישי ממועדי ירח האיתנים דראש השנה יום הכיפורים וסוכות וחותם את מועדי ירח האיתנים. ובמדרש אמרו בענין הד' מינים שהן ככלי זיין שיוצאים בהם ישראל שניצחו בהם במשפט ראש השנה, ומבואר בזה ענין היות מועד זה חותם מועדי ירח האיתנים. ואם נמתח את הקו, נמצא אף בזה מבואר היו הד' מינים עיקר ענינו של יום ומצות הסוכה ממצוות יום זה, כענין מצוות המועדים במועדים שעיקרם להקריב אשה לה'.
♦ ♦ ♦