בעניין נפרצו עליו - הרב אברהם הרשטיין
סימן תרמ"ה ס"א לולב שנפרדו עליו זה מעל זה ולא נדלדלו כעלי החריות כשר אפילו לא אגדו. וכתב הרמ"א: ומכל מקום מצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי, ומקורו מדברי המ"מ בשם הגאונים.ובמשנה דף כט איתא נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה והלכה כת"ק שכשר. ודייקו הגאונים דאמנם הוא כשר אבל אינו מהודר, ולכן למצוה מן המובחר יקח לולב שלא נפרדו עליו.
וכתב המשנ"ב לדעת הט"ז דדברי הרמ"א קאי דוקא באופן שעליו תלויים לכיון מטה רק שעולים עם הלולב, אבל כשנוטה קצת לצדדים זהו לולב מהודר. והביא המשנ"ב דדעת המאמר מרדכי והבכורי יעקב כסתימת הרמ"א, דאפילו כשעליו נוטים לצדדים אינו מהודר.
ובביאור החיסרון כשנוטה לצדדים יש לבאר דכתב הרמב"ם שהלולב יהא כמו שרביט. וגדר הדברים נראה דשלימותו של לולב היא שאין כאן שני דברים - שדרה ועלים, אלא שהעלים יהפכו להיות חלק מהשדרה ולא יעמדו להיות כמציאות עצמית של עלים. וזהו החיסרון בנוטה לצדדים.
אבל הט"ז סובר שאין פגם שהעלים במציאות עצמית, אלא דיש פסול בנפרצו עליו. והוא פסול בדיעבד כשא"א לחבר את העלים לשדרה. ולכן כשנוטה למטה זהו חצי שיעור של נפרצו, וזהו ניתוק קטן מהשדרה ולכן אינו לכתחילה.
סעיף ב' נפרצו עליו והוא שהידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול. וכתב הרמ"א שזהו שלא עולים עם השדרה אלא תלויים למטה, וכ"ש אם נעקרו למטה מהשדרה שפסול. וכן כשנתקשו העלים כעץ ואין יכולים לחברם אל השדרה פסול.
והביאור הוא דאיתא בדף לב לולב חרות פסול. והטעם פירש רש"י דבעינן כפות וחרות נעשה פרוד, ואי אתה יכול לכפותו. ויש לדון מהו הפסול שמתקשה - האם זהו חיסרון בעלה שכשהוא קשה אינו עלה, או שהפשט הוא דבעינן שהעלים קשורים לשדרה, וכשמתקשה א"א לחברו לשדרה.
ובעיקר פסול נפרצו עליו כתב רש"י דף כט שזהו חיסרון בהדר. ובשעה"צ ס"ק יא הביא דלריטב"א הפסול הוא שנעשה לולב ללא עלים, ופסולו בגופו ופסול כל שבעה. וכתב דלרש"י שזהו פסול הדר, כשר לרמב"ם בשאר ימים, דלא בעינן הדר אלא ביום הראשון.
וביסוד פסול נפרצו עליו פירש רש"י שנתלשו העלים ומחוברים ע"י אגודה. וכתבו תוס' שלדעת רש"י נתלשו לגמרי מהשדרה. ותוס' פליגי על רש"י וכתבו שהכוונה שנתחלקו העלים לשניים, דדרך עלי הלולב שהם כפולים לשניים (אמנם הב"ח כתב שגם לרש"י לא איירי שנפלו העלים לגמרי). והרמב"ם (פ"ח ה"ג) כתב נפרצו עליו והוא שנדלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול. וכתב המ"מ אפילו לא נדלדלו מעיקר חיבוריהם כיון שתלויות למטה פסול וכן הכריע הרמב"ן. וכתב רבינו מנוח דלרש"י נתקו לגמרי מהשדרה, אבל לרי"ף ולרמב"ם לא נעקרו לגמרי מהשדרה.
ונמצא שמצינו כמה שיטות בגדר נפרצו - לרש"י נתלשו לגמרי, לתוס' ולראב"ד נחלקו לאורכם, ולרמב"ם לא נעקרו לגמרי אלא חיבורם פגום, והמ"מ הוסיף כיון שתלויות למטה פסול.
לדעת רש"י שהמשנה איירי כשנפלו ומחוברים רק ע"י אגודה, קשה מה נותן לנו חיבור חיצוני, דהתנא לא כתב הנוטל שדרה לחוד פסול, ומשמע שזהו פשיטא. ומדוע כשיש חיבור חיצוני, כאגודה, זה לא פשיטא. והר"ן מקשה על רש"י מהמשנה על ערבה שנפרצו פסול, והרי בערבה אם העלים נשרו האגודה לא מחזיקה אותם, מחמת שהם קטנים.
ויש לבאר את דעת רש"י שהעלים הם חלק מגוף הלולב, כדמצינו בדף לב פלוגתא האם שיעור ד' טפחים אפשר להשלימו בעלי הלולב, ובהדס וערבה פשוט שהעלים לא משלימים שיעור. וביאר הריטב"א בדף כט שבלולב העלים הם חלק מגוף הלולב, משא"כ בהדס וערבה.
וא"כ סובר רש"י דהתנא לא הוצרך לדון בנוטל שדרה לחוד, דפשוט שבעינן נטילת העלים. ולכן דיבר באופן שלקח שדרה ועשה גם נטילת העלים. והוצרך להשמיע שבעינן שהעלים מחוברים לשדרה. אבל בהדס וערבה, שהעלים אינם מגוף ההדס והערבה, התם התנא הוזקק לכתוב שאם נשרו העלים וכלל לא נוטלם הוצרך לחדש שזה פסול. אבל בלולב, שהעלים הם גופו של לולב, כל ההו"א להכשיר זה דוקא כשנטל את שני החלקים המרכיבים את הלולב. וזהו קמ"ל דפסול נפרצו עליו.
♦ ♦ ♦