לכבוד הרב יואל הלוי ראזנער
בשולחן ערוך (סימן תרמח סעיף כא) נפסק: "הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול, אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו".
וראיתי את מאמרו החשוב בענין פסול זה של אתרוג ירוק ככרתי הדומה לעשבי שדה, שבו הסיק: "אפי' במראה דארק גרין (ירוק כהה) אם עומד לחזור למראה אתרוג יש להקל משום ספק ספיקא, ספק כשיטת התוס' דהטעם משום לא גמר פירי (וכשעומד לחזור למראה אתרוג הוא גמר פירא. ע.א), ואת"ל דהטעם משום שינוי מראה, ספק דירוק ככרתי פירושו בלוא"ה, אבל גרין אינו כלל בגדר שינוי מראה. ובלייט גרי"ן יש לנו ג' ספיקות להתירא".
אך לענ"ד כבודו התעלם מהשאלה של הרב איתן וקסלר (בגליון עב עמ' שח) שראה במציאות אתרוג בגוון שמוכרים בשוק והוא ירוק כהה, וניסה להצהיבו בתפוחים וראה שאינו חוזר להיות צהוב, ומסתבר שגם אם היה מחכה הרבה בלי לנסות להצהיבו הוא לא היה מצהיב. ואם כן יש לשאול איך מתירים לקנות ירוק כהה, כשאיננו יודעים אם הוא יחזור להיות צהוב, ולפי דבריו אי אפשר להתיר על סמך ספק ספיקא שכתב כבודו, כיון שהצד להקל על סמך זה שהוי גמר פירא הוא רק משום שהוא עומד לחזור למראה אתרוג צהוב, והרי לדבריו הוא ספק חסרון ידיעה במציאות שיכול להתברר לאחר החג כפסול[1]?
אלא שנראה לענ"ד שאף אתרוג בגוון שאינו חוזר להיות צהוב כשר, משום שהעיקר כפוסקים שפסול אתרוג ככרתי הוא בלוא"ה הוא משום דלא גמר פירא, והוא דוקא כשיש בו גוון של סגול תכלת, שזהו השלב שבו הוא יכול להיות מוגדר לאו גמר פירא, אבל גרין כבר חשיב גמר פירא, והוא כנראה מה שמוגדר בוסר שלהלכה נפסק שכשר, ויש להקל בזה אפילו לשיטת התוספות שעל פיו פסק בשו"ע כפי שיתבאר.
בגמרא סוכה דף לא ע"ב דנים על השאלה אם לרב יהודה יש אתרוג פסול מדין שאין בו 'הדר', ואחרי שהניחו שלית ליה פסולי הדר, אמרו "והא אנן תנן: הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. לאו משום דבעי הדר? - לא, משום דלא גמר פירא". וכתב החזו"א (קמח, א) שיש ללמוד מזה שפסול ירוק ככרתי אינו משום הדר אלא משום דלאו גמר פירא, דהא לרבי מאיר יש לדעתו פסולי 'הדר', והוא מכשיר אתרוג ככרתי. וא"כ על כרחך לדידן, שנוקטים לפוסלו, הוא משום דהוי לאו גמר פירא כפי שמסיקה הגמרא בדעת רבי יהודה, ולא משום הדר.
והנה המציאות בזה הבאת מהרב קויפמן בספר יבקש תורה ארבעת המינים עמ' נז שאתרוג בתחילת ברייתו הוא סגול כהה, ואחר כך ירוק סגול בהיר, וסגול הוא צבע שנוטה לתכלת. על כן מסתבר מאוד שרק בשלב שיש בו צבע של סגול תכלת האתרוג נפסל, משום שבמציאות זהו השלב שבו האתרוג אינו בגמר פירי, ולכן גם כשהוא נקטף בשלב זה ומשהים אותו הוא לא נהפך לצהוב, ועל כן המציאות מראה שעל צבע זה דברו הפוסקים שאמרו שכרתי הוא גוון של בלו"א.
ועוד נלענ"ד שמלבד המציאות שמוכיחה כך, יש לבאר בזה את הירושלמי סוכה פרק ג הלכה ו: "הירק ככרתן. רבי זעירא בעא קומי רבי אימי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון. אי זהו ירקרק שבירוקים. ר' לעזר אומר כשעוה וכשושנת קרמל סומכוס אמר ככנפי טווס. אי זהו אדמדם שבאדומים זהו זהירות עמוקה, וכא הוא אמר הכין. א"ר פינחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק".
לכאורה נראה שמקשה ממה שבמצורע ירקרק הוא כשעוה משמע שירוק היינו בלשוננו צהוב, ואינו מובן מאי קשיא ליה ממה שבמצורע ירוק הוא צהוב, והרי הכא במשנה כתוב "ירוק ככרתי", והמילה ככרתי מורה שהיא ירקות שונה מירקות בעלמא, וא"כ מה קשה מזה שירקות בעלמאהוא צהוב, והלא הכא נאמר ירוק ככרתי הוא גוון אחר? ונלענ"ד שיש להקשות עוד יותר, שהרי הדרשה פותחת איזהו ירקרק שבירוקים, ומאי ס"ד להקשות ממה שכתוב בצרעת, כשכל הדרשה שהוא מביא שמדובר על ירוק כשעוה מבוססת על המילה ירקרק, ומשמע להדיא שהוא ענין שונה מנידון דידן?
ונראה לי לבארו לפי שיטת ר"ת, המובאת בתוספות חולין מז שכרתי היינו גוון דומה לתכלת, והיינו גוון של סגול תכלת, שאכן מצוי באתרוג בתחילת גידולו. ולפי זה י"ל שהשאלה של רבי זירא היתה האם האתרוג נפסל כשהוא ממש 'דמי לכרתינון', כלומר שהוא ממש סגול תכלת, שהוא כולו בגוון זה, וכמו שפסלו "דומה לכושי" לשיטת הרמב"ם דהוא כשהוא ממש כושי. או "כהך כרתינון", וכאילו אמר, הכא - במקום מסויים באתרוג יש כרתינון, כלומר שיש בו משהו של סגול תכלת, וגם זה נפסל כי מורה שעדיין לא נגמר פריו. ומשיב שדי ב'כהך כריתינון', שיש בו צד של סגול תכלת, כדי שיפסל כי המעט מורה על כולו שלא נגמר פריו.
ועתה שואל על לשון המשנה 'ירוק ככרתי', שמדובר בצבע סגול תכלת ולא על ירוק גרין, דלא מובן איך קרי ליה ירוק, הרי לגבי צרעת דכתיב 'ירקרק' אמרינן שהוא כשעוה, ומשמע שסתם ירוק הוא גוון של צהוב כביעתא, וצהוב עז היינו שעוה. ונהי שמדכתיב ירקרק נוקטים שהוא כשעוה ולא כביעתא, אך מה שייך לומר גם על סגול תכלת שהוא ירוק, הרי זה גוון לגמרי שונה מצהוב? ומשיב שאני התם דכתיב ירקרק. כלומר, המילה ירוק יכולה להיאמר גם על כרתי, כי זה לא נכון לקבוע שסתם ירוק היינו דוקא צהוב, מה שדרשו על ירקרק שהוא דוקא שעוה, שהיא סוג של צהוב שבצהובים כמו אדמדמם שהוא אדום שבאדומים, הוא מפני שהמילה ירקרק מורה על גוון עז של צהוב. אבל כשאומרים סתם ירוק הוא שם כללי לכמה סוגי גוונים של ירוק צהוב, ועל כן שייך שפיר לומר ירוק ככרתי שהוא סגול תכלת.
ומלבד הירושלמי בסוכה, כך היא המשמעות הפשוטה של המשנה "משיכיר בין תכלת לכרתי", שבאה לתת הגדרה של צבעים שקשה להבחין ביניהם, וכך משמע בירושלמי ברכות פ"א ה"ב "ומ"ט דרבי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים". משמע שהם גוונים קרובים ודומים, וירוק גרין ותכלת אינם דומים כ"כ כפי שאומרים ר"ת ודעמיה.
וכן משמע מהירושלמי שהביא הראבי"ה (ברכות כה) "בין תכלת לכרתי, בין פורפירין ובין פריפינין" דר"ל שהוא כמו בין מעילים צבועים שהם דומים זה לזה בקירוב גדול.
וכך משמע בזוהר תרומה קלט ע"א: "תכלת דא איהו כרסייא דכתיב ביה (יחזקאל א) 'כמראה אבן ספיר דמות כסא' וכתיב 'ונגה לו סביב' בגין דעבדין ביה כריכין לציצית, וכד נגה לו אתהדר לגוון ירוק כגון כרתי, מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש דהא אשתני גוון תכלא מכמה דהוה, ובגין כך אסיר למידן דיני נפשות בלילה בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא, ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט. דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא, כד אתי צפרא ואתער ימינא דלעילא נפיק ההוא נהורא ומטי עד האי תכלא, ואשתני מכמה דהוה, וכדין שלטא עליה ואתדבק ביה כרסייא אחרא קדישא, מההיא שעתא ואילך זמנא דק"ש".
אף שמדובר בנסתרות שאין לי בהם יד, לפום ריהטא הקישור של התכלת ללילה הוא לענין שליטה, שבלילה גוון התכלת נעלם והתהפך לשחור, והוא זמן שליטת הדין. ולכן בלילה התכלת של הרקיע נראית שחורה, כי אינה מוארת באור הלבן, וכשמגיע היום היא משתנית ונראית בגוונה האמיתי, וכפי שאמרו בתיקוני זוהר תיקונא שבעין דף קכז ע"א שבזמן הקדרותא לא ניכרת התכלת הבלועה בו. והזכיר בזה את זמן קריאת שמע לר"א משיכיר בין תכלת לכרתי, ואמר שמאותה שעה משתנה גוון התכלת הבלועה בשחור לירוק ככרתי, דהיינו שמתחילה התכלת להיות ניכרת קצת מתוך החושך ונראית לעיננו ככרתי. ונראה שאינו ירוק גרין שכן אין בשמים בתחילת האור גוון ירוק כעשבים, אלא הוא הזמן שבו מתחיל להיראות שחור סגול באופק המזרח והיא ההשוואה לכרתי כמו שאמרו שאתרוג ירוק ככרתי פסול, והיינו בשלב הבוסרי שבו האתרוג ירוק כהה חזק עם תערובת של שחור וסגול, ובסגול הזה יש מעט תכלת, ולכן קרי ליה הזמן שבו מתחילה התכלת להיות ניכרת ככרתי[2].
ולפי זה מתורץ שפיר מה שהקשה הרב וקסלר שבמציאות בימינו ככל הנראה מוכרים אתרוגים שיש בהם ירוק דאר"ק גרין שאינו עשוי להיהפך לצהוב, ואיך מכשירים את זה. דלפי האמור נראה שמה שהצריכו שיוכל להתהפך לירוק, הוא מפני שהתוספות בסוכה לא ע"ב הוכרחו לחדש כן כדי ליישב את המנהג לקחת אתרוגים ירוקים גרין, על פי מה שכתבו שם בתחילה "משמע שהוא ירוק ויר"ד", דהיינו גרין שהוא ירוק כעשבים, וכן מבואר שם בתוספות הרא"ש שבתחילה קבעו "נמצא ירוק ככרתי דהכא היינו כעשבים". ונראה שכתבו שכך משמע מתוך שלא הכירו אתה האתרוגים בקטנותם, וחשבו שהם ירוקים דאר"ק גרין[3], וזה השלב שבו שייך לומר שלא נגמר פריו כצהוב, לכן לשיטתם צ"ל שמה שאנו מכשירים ירוקים שלנו הוא משום שבמציאות הם יהפכו לצהוב אחרי זמן רב. אך לפי שיטת הסוברים שכרתי הוא סגול תכלת, המנהג להכשיר ירוקים שלנו מובן מאוד, ואין בחידוש הזה כל צורך.
וכן מבואר בתוספות חולין מז ע"ב בשם ר"ת שהסיבה של המנהג להכשיר ירוק גרין היא שאתרוג ככרתי הוא סגול תכלת, דאחרי שכתבו שכרתי הוא קרוב לאינדי"ש אמרו "ומתוך כך אומר ר"ת דהא דפסלינן בפרק לולב הגזול אתרוג הירוק ככרתן דוקא בצבע אינדי"ש". וכ"ה בתוספות הרא"ש "והא דפסיל בפרק לולב הגזול אתרוג הדומה לכרתי אומר ר"ת שהוא בל"א". וכן כתב הרב נחמן, בנו של תלמיד ר"ת הרב חיים כהן, בספר הנחמני (מובא בספר הזכרון למרן הגרי"ב ז'ולטי עמ' רמו): "אתרוג ירוק ככרתי פירש ר"ת אירנדא, אבל הירוקים שלנו אינן אינדא אלא ירוק כעשבים. ור"י פירש במקום אחר ירוק יילנא לאפוקי כביעתא[4]. מיהו בירוקים אשתני לעילויא קודם הברכה ליכא מאן דפליג, דאי אמרת משום דלא נגמר פרי תיאסר כולם דשמא ליקטן הגוי ירוקים, ראייה ר"ת בין תכלת לכרתי, ותכלת דומה לים. ואפילו ירוק בשעה ברכה קרי ר"י גמר פירא כיון שמתקן ממילא ואין צריך לאילן עוד, והוי יילנא מאליו".
ומלבד שההנחה שכרתי הוא תכלת סגול זו דעת ר"ת כמבואר, כך עולה מדברי ראבי"ה (סי' כה), רבינו יונה (בברכות דף ד בדפי הרי"ף), רבינו יהונתן בברכות דף ד ע"ב, מהר"ם (ד"פ סי' תרלא), והרא"ש (בחולין פ"ג, יט), ורבינו ירוחם, והרמב"ן (הובאו במאמר של הרב ראזנער), והריטב"א בברכות ט ע"א, ואין מניעה לבאר כך בדעת ר"ח, רי"ף ורמב"ם. ומאחר שהראינו שכך נראה מפשט המשנה בברכות, והירושלמי בברכות ובסוכה, והגדרת לאו גמר פירא של הבבלי בהתאם למציאות, וכן נראה מהזוהר, נראה שאפשר בהחלט לסמוך על כל הסוברים כך.
ועוד נלענ"ד שאף לשיטת ר"י שהוא המקור לדברי התוספות בסוכה לא ע"ב כל עוד שאין בו קצת סגול תכלת או שחור אינו ירוק ככרתי שפסול, כי י"ל שר"י ור"ת כלל לא חולקים בהלכה למעשה, אלא חולקים רק בפירוש המילה ככרתי.
וראיה לכך מלשון ספר הנחמני היא "ואפילו ירוק בשעה ברכה קרי ר"י גמר פירא כיון שמתקן ממילא ואין צריך לאילן עוד, והוי יילנא מאליו". נראה שהוא קובע בודאות שהירוק בזמן הברכה יהיה מתקן ממילא, ואינו מובן מנין לו לקבוע כך בודאות, הרי ברור שכשר יש בו קצת סגול תכלת או שחור הוא לא יתהפך לצהוב. לכן נראה שבאמת ר"י מכשיר כל ירוק כעשבים דוקא כשאין בו גוןן זה. כוונתו דירוק כעשבים שרבי יהודה קרי ליה גמר פירא הוא בגוון שאנו יודעים שמתקן ממילא והוי יילנא מאליו, אבל היכא שהוא ירוק כעשבים ויש בו קצת סגול תכלת אינו מתקן ממילא ור"י מחשיבו כירוק כעשבים בגוון שאינו חוזר להיות צהוב, וגם לדעתו הוא הצבע ככרתי שנפסל. ככל הנראה ר"י סבר שבמציאות כל אתרוג ירוק שאין בו גוון תכלת סגול יחזור להיות צהוב, ולכן הוא קבע כעובדה שהוא מתקן ממילא, ואין זה כ"כ קשה אם במציאות זה אינו כך, כי מכל מקום למעשה הוא מורה כפי שפירשתי בדעת ר"ת.
וכן לשון התוספות היא "ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי, כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים".
יש לפרש כוונתו במילים "כשחוזרים למראה", כאילו אמר "כשהם בגוון של אתרוגים שחוזרים למראה", דהיינו שאף שכרתי הוא כעשבים וירד, כל זמן שאין בהם את הגוון של סגול תכלת הם בגוון של אתרוגים שחוזרים למראה צהוב, ולכן הם כשרים. וכן נראה לפרש בדברי הטור "הירוק שדומה לעשבי השדה פסול אבל אם הוא ירוק וכשמשהים אותו חוזר למראה אתרוג כשר": והקשה הב"י למה חזר על המילים אבל אם הוא ירוק, אך לפי דרכינו ניחא דכוונתו לומר אבל הוא הוא בגוון ירוק כזה שכשמשהים אותו הוא חוזר למראה אתרוג צהוב כשר.
אמנם זה לא כמשמעות לשון השו"ע שנוקט שמסתמא הירוקים כעשבים פסולים אלא אם מתקיים בהם תנאי שחוזרים למראה צהוב, אך בסופו של דבר כיון שדברי ר"י מתישבים עם המציאות דוקא אם נפרשם כך, וכך נראה מלשונו המובאת בספר הנחמני יש לנקוט כך להלכה.
♦
ועוד אעיר כמה הערות על דברי כבודו:
א. האם רבינו יונה והרא"ש נקטו שמהערוך משמע שכרתי הוא בלוא"ה
כת"ר נוקט בפשיטות שכך הם הבינו ולענ"ד יש לדון בזה. לגבי רבינו יונה, אמנם לפנינו בדף ד ע"ב כתוב: "יש מפרשים מלשון החציר והבצלים דמתרגמינן כרתי ובצלי, ואינו נראה ד(לדבריהם) מה ענין תכלת אצל כרתי, אלא ודאי הנכון כמו שפירש הרב רבי נתן בעל הערוך דכרתי הוא מין צבע שקורין הינדי ודומה לתכלת", והעיר הרב זק"ש (בהערות על תוספות ר"י משירליאן בברכות) שיש בו כנראה הג"ה ששורבבה שלא במקומה, שכן הר"א אלשבילי מביא את לשונו של רבינו יונה (כדרכו בכל מקום) בלי המילים "כמו שפירש הרב רבי נתן בעל הערוך". וכתב שנראה מזה שהתוספת הזו נכתבה מעיקרא בצד על ה'יש מפרשים מלשון החציר והבצלים דמתרגמינן כרתי ובצלי', והוכנסה בטעות אחר כך שלא במקומה. והדבר לכאורה מוכרח, שהרי בערוך לא כתב שכרתי הוא הינדי כפי שכותב כביכול רבינו יונה בשמו.ולגבי הרא"ש. הרא"ש בחולין פרק ג סימן יט כתב: "ככרתי פירש בערוך מין צבע ירקרק, ומתרגמינן כרשין כרתי בשביל שהן ירוקין. כדאמרינן בברכות כדי שיכיר בין תכלת לכרתי. ונראה שהוא צבע שקורין בלוא"ה כעין הרקיע". הוא לא כתב שבערוך נראה שהוא בלו"א, אלא הרא"ש בעצמו אומר שנראה שכרתי האמור בברכות הוא כעין בלוא"ה[5].
ובתוספות הרא"ש כתב: "פירש בערוך מין צבע ירקרק ומתרגמינן כרשים כרתי בשביל שהם ירוקים ובלע"ז פור"ש ובלשון אשכנז לוך, ומביא ראיה מברכות דקאמר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי, ונראה שהוא צבע שקורין בלא כעין הרקיע כדאמרינן תכלת דומה לים וים לרקיע". לפי הנוסח שלפנינו משמע הוא אומר שהערוך מביא ראיה, ולפי זה יוצא שהוא מדייק ממה שהערוך הביא מזה ראיה שמתחילה הערוך התכוון לומר שכרתי הוא גוון של תכלת, והצמח כרתי קרוי על שם הגוון שלו כעין תכלת וזה מוכח מהקירוב בין תכלת לכרתי. אך לכאורה הערוך לא הביא את זה כראיה, ולא מבואר בו כלל שכרתי הוא גוון של תכלת, וא"כ י"ל שלכן הרא"ש עצמו לא כתב שכך דעת הערוך.
אלא שמכל מקום נראה לי כדבריך, שרבינו יונה והרא"ש הבינו בדעת הערוך שהוא סבר שכרתי הוא גוון של תכלת, כי כך נראה ממה שהערוך אומר שכרתי בברכות הוא מין צבע, והוא גם כותב שהוא מין צמח, ור"ל שהצמח קרוי על שם הגוון המיוחד הזה, ואם מדובר בצבע הרגיל של עשבים לא שייך לקרוא לצמח על שם צבע שיש בכל עשב, ועל כן נראה כוונתו שהצמח נקרא על שם צבע הכרתי, שהוא גוון ירקרק מיוחד קרוב לצבע התכלת, וכפי שמשמע מהמשנה שאלו גוונים דומים.
♦
ב. בדעת רש"י ותוספות
כבודו לא הזכיר מדברי רש"י בפסחים דף לט ע"א ד"ה מכסיפין לגבי סימני המרור שפניו מכסיפין, שכתב: "מכסיפין - אינו ירק מאד ככרתי, אלא פלד"ש (חוור, לא כהה). משמע שכרתי הוא דארק גרין.תוספות בחולין מז, אחרי שכתבו שכרתי הוא אינדי"ש כדמוכח מהמשנה בברכות, ואומר רבינו תם שלכן רק אתרוג בצבע אינדי"ש פסול, כתבו "ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות, דה"נ (כאן בריאה. ע.א) לא הוי דוקא ככרתן, דלעיל גבי ירוקה כשירה מדרבי נתן פירש בקונטרס ירוקה כעשבים, אלמא ככרתן לאו דוקא, וכן נראה דלא אתא למעוטי רק מוריקא וכשותא וביעתא".
וכה"ג כתב הגהות אשרי מסכת חולין פ"ג סימן יט: "והא דפסלינן בלולב הגזול אתרוג הירוק ככרתי אומר רבינו תם שהוא אינדי"ש בלע"ז, ונראה דמטעם זה אין להכשיר [שאר] אתרוג הירוק דלא נקט כרתי למעוטי שאר ענייני ירקות דהכא (לגבי ריאה. ע.א) נמי לא הוי דוקא ככרתי, דירוקה כעשבים כשירה כפירוש רש"י, וכן נראה דלא אתא למעוטי רק מוריקא וכשותא וביעתא דטריף דכל מראות הללו שם ירקות עליהן ככנף דטוס וכשעוה וכזהב וכעין הורקת פנים. פר"י מהרי"ח".
וכתב כבודו "מבואר מדבריהם דמש"כ רש"י ירוקה כעשבים אינו משום דרש"י מפרש כרתי גרין, אלא גם רש"י מפרש כרתי הוא בלוא"ה, אלא דרש"י ס"ל דכרתי לאו דוקא, ועיקר כונת הגמ' הוא לאפוקי געל".
ולענ"ד פירוש זה ברש"י לא יתכן, כי רש"י בחולין על הא דירוקה כשרה מדרבי נתן כתב "ירוקה - כמין עשבים כדלקמן". כיון שהוא אומר כדלקמן משמע שלקמן הדבר מפורש, והיינו מה שכתוב בהמשך הגמרא שירוקה ככרתי כשרה, כי כרתי לדעתו היינו כעשבים. ואין לדחות ולפרש שכוונתו שכך משמע ממה שפסלו כבעיתא שכן ללמוד מזה שירוק כעשבים כשר הוא רק דיוק, ואילו רש"י אמר "כדלקמן", משמע שזה מבואר להדיא לקמן. ועל כן נראה דעתו כפי שעולה מדבריו בפסחים שכרתי הוא דארק גרין.
גם תוספות סוברים שירוקה דרבי נתן היינו כעשבים, וכוונתם להבהיר שהריאה בצבע הזה כשרה גם לשיטתם שכרתי הוא גוון בלו"א, הם לא אמרו שדעת רש"י כדעתם בפירוש גוון הכרתי, אלא רק ציינו שגם רש"י סובר כך לדינא, וכמבואר בלשון הגהות אשרי, שלא הביא את רש"י אלא כדי לומר שגם לשיטתו ריאה ירוקה כעשב כשרה, והקביעה שכרתי לאו דוקא אינה מדברי רש"י אלא מדברי התוספות.
ומדברי הגהות אשרי נלמד שמה שכתוב בתוספות לפנינו, "אלמא ככרתן לאו דוקא", הוא קיצור לשון, והכוונה היא, אלמא שגם לפי רש"י הסובר שכרתי הוא ירוק כעשבים, יוצא שככרתן לדידן שהוא סגול הוא לאו דוקא, אלא גם ירוק כעשבים כשר. וביארו את הטעם שנראה להם שהעיקר בזה שריאה ירוקה כעשבים כשירה מלבד עצם דברי רבי נתן משום שמשמע בגמרא שפסלו רק כשהיא כבעיתא מוריקא וכשותא, ולפי תוספות הם מראות בגוון צהוב. ומזה הם למדים שגם באתרוג כרתי לאו דוקא.
נמצא שלפי הר"י גם אם כרתי הוא צבע קרוב לתכלת, כשאומרים בהלכה ככרתי לא מתכוונים למעט בזה ירוק כעשבים. אך לפום ריהטא על עיקר הדימוי של אתרוג לריאה שכתב יש להשיב בפשטות שגם אם בריאה כרתי שבא להכשיר לאו דוקא, באתרוג שבא לפסול הוא בדוקא, ואין כל הכרח לומר שהוא לאו דוקא, וזו היא דעת רבינו תם.
♦
ג. בביאור דעת ר"י, תוספות והרא"ש
כבודו כתב להשוות את דברי תוספות בסוכה (דף לא), ותוספות רא"ש שם, והרא"ש שם, דמסקי שכרתי הוא ירוק ומצרכי ירוק שחוזר להיות כצהוב, לדבריהם בחולין שנקטו שכרתי הוא גוון של תכלת. אך לענ"ד יש להבחין שהתוספות מדברים בשני המקומות לפי שתי שיטות שונות לגבי השאלה מה צבע הכרתי שעליו דברו חז"ל, ברא"ש בסוכה נוקט כשיטת ר"י, והרא"ש בחולין נוקט כר"ת, ואבאר את דברי.בסוכה התוספות והרא"ש דנים מה צבע הכרתי, ולא הכריעו בזה, ובמסקנתם כתבו להכשיר אתרוגים ירוקים שלנו גם לפי ההבנה שכרתי הוא ירוק כעשבים, כי הירוק שלנו הופך לצהוב. ואילו בחולין נקטו כפירוש ר"ת שכרתי הוא גוון קרוב לתכלת. לשיטת ר"ת אין צורך שאתרוג ירוק יוכל להיהפך לצהוב, כפי שכתבו שם התוספות ובספר הנחמני הנ"ל בשמו. והרא"ש בחולין כתב אך ורק כשיטה זו שכרתי הוא גוון של תכלת, ולכן שם הוא לא נזקק כלל לבאר למה אתרוג ככרתי פסול ואתרוגים שלנו כשרים כי אין בהן גוון זה. אלא שתוספות בחולין[6] סברי שגם אם ננקוט שכרתי הוא גוון תכלת, צ"ל שגם ירוק כעשבים פסול, שאין בזה חילוק, כמו שבריאה אין בזה חילוק להכשירא, ולכן הביאור של ר"ת שכרתי הוא גוון של תכלת לא סיפק אותם כדי לבאר את היתר אתרוגים שלנו. כיון שר"י לא רצה לסמוך על דברי ר"ת בפירוש גוון כרתי, ומצד שני פשוט לו שהעיקר כמנהג להכשיר ירוק גרין באתרוגים לכן הוא חידש שאם הוא גרין שייהפך לצהוב הוא כשר, ואלו הם דברי ר"י בספר הנחמני[7], ובדבריו שם מפורש שההיתר הוא אף לאתרוגים שלא התחילו להיות צהובים כלל, ולא כאחרונים שהסתפקו בזה. והנה השו"ע נמשך אחרי התוספות והרא"ש בסוכה שאזלי בשיטה שכרתי הוא ירוק גרין, והוא הבין מהם שיש תנאי לכשרות ירוק גרין שהאתרוג יהיה במציאות כזה שיוכל להיהפך לצהוב. אך ודאי שאין צורך בזה, אם ננקוט כשיטת ר"ת, שכן כך הוא פשט המשנה, הבבלי והירושלמי והזוהר. ובאמת גם לפי ר"י יש לפרשו כפי שכתבתי לעיל שכוונתו למעשה כרבינו תם שרק אם יש בו מראה סגול תכלת הוא פסול, אלא שהוא קרי ליה מראה כעשבים בגלל שהחלק הסגול תכלת שבו הוא מיעוט האתרוג ובאופן כללי האתרוג ירוק כעשבים.
כבודו כותב שלא מצינו שיטה בראשונים שכרתי הוא ירוק גרין. אך לפי המבואר זו דעת רש"י, והתוספות בסוכה, ותוספות הרא"ש והרא"ש בסוכה כתבו את מסקנתם על כשרות אתרוגים שלנו שצריך שיהיה בגוון שיכול להצהיב על פי שיטה זו. ונראה שזו היא גם דעת המפרשים שהובאה בדברי רבינו יונה והר"א אלשבילי (מובא בגנזי ראשונים לברכות), בביאור המשנה בברכות על בין תכלת לכרתי.
♦
ד. צבע צמח הכרתי
ראינו שרש"י ודעימיה הבינו שצמח כרתי הוא ירוק כעשבים. ומנגד יש שהבינו שכרתי הוא בגוון הדומה לתכלת, וכנראה כוונתם לסגול תכלת. ויש ראשונים שהבינו שצמח הכרתי ירוק כעשבים, ולכן הם פירשו שאינו הצמח לו"ך אלא גוון כעין תכלת[8]. אך מדברי ר"ת, ותוספות והרא"ש בחולין נראה שהם הבינו שצבע הצמח לו"ך כעין תכלת, כי הם לא חלקו על זיהוי הכרתי עם לו"ך. ועל כן נשאלת השאלה כיצד נחלקו במציאות מה צבע צמח הלו"ך, שהם כולם הכירוהו.ונראה לי שההסבר המציאותי הוא כפי שכתב כבודו בזה, שכשעלי הכרתי גבוהים הם בגוון קרוב לתכלת, ומה שמגיע לשוק הוא ירק כעשבים ובצלים, לכן יש שראו בו גוון תכלת, ויש שראו אותו ירוק כעשבים. גם אם אינו כן בכל כרתי, אין כל בעיה להבין שזו הייתה המציאות שהכירו הראשונים.
ומכל מקום הסוברים שכרתי הוא סגול תכלת לא חייבים לקשר את הענין לצמח הכרתי, כי חלק מהם נוקטים שהוא שם של גוון בלי קשר לצמח.
♦
ה. הערות על מה שכתב להעיר על דברי בגליון עא
א. לגבי הסברה שאין לפסול ירוק בהיר: כתבתי שלא מסתבר לפסול אתרוג ירוק בהיר רק בגלל הגוון, שכן זה אתרוג טעים ולכל גוון יש את היופי שלו. וכבודו מקשה על זה מהגמרא שרצו לפסול אתרוג משום דלאו הדר. ולענ"ד לא קשה, כי שם מדובר על ירוק ככרתי, והוא גוון שמראה שלא נגמר פריו. רק בתחילה הגמרא סברה שיש לפוסלו רק לפי מי שמצריך הדר, שזה מגלה על הקפדה בגוון של גמר פרי, ולבסוף לפי פשטות הגמרא המסקנה היא שאין זה תלוי בדין הדר.ב. לגבי הירושלמי: קרבן העדה פירש: "וכא אמר הכין. פי' כאן במתני' אמר הירוק ככרתי הוא דפסול והיא המראה שקורין בל"א גרי"ן, וכאן אמרי' שירוק הוא כשעוה שהוא המראה גע"ל בל"א: שנייא היא. שאני התם דכתיב ירקרק לכך אמרי' שהוא כשעוה משא"כ הכא דכתיב ירוק לחוד אמרי' שהוא כרתי":
ובחוט המשולש סי' כג (והיא תשובת המשכנות יעקב קנ"ו) הקשה על פירוש קרבן העדה, דממנו עולה כאילו במתני' גבי אתרוג תנן ירוק, וירוק הוא גרין, ומקשה שבצרעת ירוק הוא שעוה. "ואין פי' נכון דאדרבה מכאן דקדקו תוס' ורא"ש ורשב"א מדאיצטריך למתני ירוק ככרתי משמע דסתם ירוק הוא געל, והוא מוכרח. ועוד, מה חילוק בין ירוק לירקרק, דפי' ירקרק הוא מורה על ירוק הרבה עמוק, אבל היא אותה המראה עצמה דירוק".
לכן פי' בחוט המשולש את הירושלמי דבעי מר' אמי אי דוקא ככרתי – גרין לגמרי הוא פסול, אבל כשיש בו קצת מראה געל ע"פ כולו, אף שאינו כשעוה ממש, הוא כשר ובכלל מראה אתרוג הוא. או נימא אף דדמי להן כרתינן פסול, ואינו כשר עד שיהא ירוק כשעוה לגמרי. ואמר ר' אמי כהן כרתינן פי', הא אם מראהו דומה קצת לגעל כשר, אף שאינו כשעוה למראה ירוק ייחשב. וע"ז מקשה, דהא שם בנגעים בעינן דוקא כשעוה, ורק אז הוא דמקרי ירוק סתם. וכא הוא אומר הכין, פי' וכאן הוא אומר שכל שאינו ירוק ככרתי לגמרי בכלל ירוק סתם הוא. ומשני, שניה היא דכתיב ירקרק, פי' דלשון ירקרק משמע עומק הרבה במראה הירקות שהוא געל, ולהכי בעינן דוקא כשעוה, הא ירוק סתם, אף שאינו כשעוה, כשר, רק שיהא מראהו כולו נוטה לגעל ולא ככרתי.
והחזו"א קמח, א הקשה על ביאורו בירושלמי "איה הוזכר שאתרוג צריך להיות במראה מיוחדת שלא ישונה ושמראה שלו ירוק דפריך ליה מירקרק שהוא כזהב, אדרבה במתניתין פסל רק ירוק ככרתי".
ורצונו לומר שהביאור לירושלמי גם בדבריו לא יתכן, וכעין שהוא בעצמו הקשה על קרבן העדה, שכן לא כתוב במשנה שאתרוג צריך להיות ירוק בגוון מסויים שלא ישתנה, ומשמע במשנה שכל אתרוג שאינו ירוק ככרתי כשר אעפ"י שאינו צהוב. ומאי קשיא ליה אם נאמר שהצהוב הוא הירוק של התורה. המשנה לא באה כלל לבאר מהו הירוק בתורה, ובין אם נאמר שכוונת המשנה ככרתי ממש ובין אם כוונתה שגם דמי לכרתי פסול, אין כל קושיה מנגעים על המשנה שאומרת שירוק ככרתי פסול?
ובגליון עא כתבתי לפרש את הירושלמי בזה לפי הנחה שדמי לכרתינון שכשר, היינו כשהוא ירוק שעשוי להתלבן. וכעין זה כתב בחדושי ר' מאיר שמחה סוכה דף לה ע"ב: "בירושלמי (פ"ג ה"ו) הירוק ככרתן כו' כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון. פירוש אם המראה פוסל ולכן אם התחיל להתלבן קודם החג כיון דעדיין רובו ירוק פסול, או טעמא משום שלא נגמר פריו וכיון דמתחיל להתלבן בקודם החג חזינא דכבר נגמר פריו וכשר. ואמר להן כהן כרתינון דכיון דמתלבן במקצת בתלוש חזינא דנגמר פריו, וכמו שהעלה הט"ז". ואני פירשתי דדמי לכרתי היינו שאינו ככרתי בזה שהוא לא משתנה, והכרתי כן משתנה. ובביאור קושית הגמרא כתבתי שמקשה שעכ"פ נראה מזה שכל ירוק שמשתנה הוא ירוק, ולמה בנגעים אמרו שירוק הוא דוקא גוון של שעוה.
אך עתה נראה לענ"ד שההסבר הזה לא מספק, שאכתי בענין נגעים לא עסקו בשאלה אם הוא ירוק שמשתנה או לאו, ומה שאמר שרק ירוק יציב ככרתי פסול, לא מונע מלומר שירקרק הוא כשעוה.
וכבודו כותב ליישב שעיקר השאלה היא למה קורא התנא לכרתי בשם ירוק, והרי בנגעים ירקרק הוא כשעוה, ועל הלשון ירוק הוא דמקשה, דאיך אפשר לומר על ירוק שהוא ככרתי, כאשר בלשון התורה הוא כשעוה, ומניח שלשון התנא צריכה להיות כלשון התורה.
ונראה לי עתה כדברי כת"ר בביאורו שהשאלה היא למה קורא התנא לכרתי בשם ירוק בניגוד למה שנראה מלשון התורה, אך לדעתי יש להוסיף על הביאור הזה, משום שאכתי קשה אם נאמר שכרתי הוא ירוק גרין לא מובן מה הקושיה, דסוף סוף גם המקשן ידע שהתם כתיב ירקרק, ומשמע שאינו סתם ירוק אלא ירוק עז, כי סתם ירוק הוא צהוב, וגם בירוק גרין יש גוון של צהוב[9], וא"כ כפי שאפשר לומר ששעוה היא ירוק (צהוב) עז, כך אפשר לומר שירוק גרין הוא סוג של ירוק (צהוב). ובאמת הלשון ירוק היא כנראה על שם "ירק עשב" בפרשת בראשית, וכן מצינו באיוב פרק לט פסוק ח וְאַחַ֖ר כָּל־יָר֣וֹק יִדְרֽוֹשׁ. ומאחר שאין כל קושי לומר שירוק כעשב הוא ירוק אף שמשמע מירקרק שסתם ירוק הוא צהוב, אכתי לא מובן מאי קשיא ליה ממה שירקרק הוא כשעוה.
על כן ביארתי עתה כדלעיל, והוא דומה למה שכתב כבודו, אך עם תוספת הסבר הבנוי על ההנחה שהירושלמי מניח שכרתי הוא סגול תכלת. ולפי זה מובן שפיר ההבדל בין "דומה לכרתי" ל"הך כרתינון" באופן שונה ממה שכתב כת"ר, וכן מובנת שפיר הקושיה שמבוססת על ההבנה שכרתי וצהוב הם צבעים רחוקים זה מזה הרבה, וכן ביאור התירוץ דהכא שאני דכתיב ירקרק שונה מהבנת כת"ר.
ג. לגבי ההבדל בין ירוק ככרתי לבוסר. בירחון עא כתבתי שיש לומר שההבדל הוא שככרתי הוא שלב קודם לבוסר, כאשר הצבע אינו עומד להשתנות. וכן נראה מר"ח, הרי"ף והרמב"ם שפסקו שאתרוג בוסר כשר, וירוק ככרתי פסול. וביאור זה מתאים גם למה שכתבתי עתה כשיטת רבינו תם, שכרתי הוא בשלב שעדיין יש באתרוג סגול תכלת. ואפשר לומר שכך גם דעת ר"ח ורי"ף ור"ח, והוא נפסל לרבי יהודה כיון שהוא פחות גמר פירי מבוסר.
וכבודו כותב לפרש שהם שני דברים, ור' יהודה יפסול גם כשהוא טוב לאכילה ואינו בוסר כלל, בגלל היותו בצבע סגול תכלת. אך לענ"ד לא נראה שיש מציאות כזו. ואין כל דוחק במה שכתבתי דרבי מאיר ורבי יהודה אזלי כשיטת המכשירים בוסר, כפי שהבינו המהרי"ק והב"י בסי' תרמ"ה.
בפשטות נראה שבוסר הוא כשהאתרוג בצבע דארק גרין, שאז הוא בדרך כלל לא כ"כ טוב לאכילה.
ד. לגבי אתרוג ירוק שאינו ככרתי וגודלו כפול. רש"י פירוש שבוסר הוא כפול כדאשכחן בענבים, וכתב האו"ז שאתרוג בגודל של פול כשר אעפ"י שאינו כביצה, אם דרכו להתגדל עד שיהיה כביצה, והוא אינו ירוק ככרתי. וכתבתי בגליון עא שהוא תמוה במציאות, דבדרך כלל כשהוא כפול עדיין הוא ירוק ככרתי. וכתב כבודו דמשכחת לה שפיר במין אתרוגים שהוא קטן בטבעו. ולענ"ד יש להשיב כפי שביארתי כאן שלפי רש"י כרתי הוא ירוק גרין, ולצבע כזה מגיעים כל האתרוגים רק כשהם גדולים מכפול. ומכל מקום גם אם תאמר שיש מציאות כזו, כל ההכרח לזה הוא מכח ההשוואה לבוסר בענבים, ובפשטות אינו דומה כלל, ולכן קשה לנקוט כשיטת האו"ז.
♦
מסקנות
אתרוג ככרתי נפסל רק כשיש בו גוון סגול-תכלת שכן הביאור של ר"ת שכרתי הוא גון מסויים של תכלת מתאים למשמעות המשנה בברכות, הבבלי, הירושלמי והזוהר ולמציאות שאנו רואים באתרוגים. וכן היה המנהג מאז ומעולם להכשיר אתרוגים ירוקים, בלי לחלק בגוון הירוק, כל שהוא גרין.ונראה שזו למעשה גם דעת ר"י שעל דבריו מבוסס פסק השו"ע (אף שהשו"ע כנראה לא הבינו כך), אלא שהוא מגדיר גם צבע גרין עם קצת סגול תכלת כצבע של עשבים, ואם הוא ירוק כעשבים שאין בהם כלל סגול תכלת, הרי הוא בגוון של אתרוגים שחוזרים להיות צהוב, וכשר גם אם בפועל הוא לא יהפך לצהוב.
על כן אפשר לקיים את המצוה באתרוג ירוק כהה כשאין בו גוון תכלת סגול. אמנם אם יש אתרוג בהיר יותר ללא כל מום יש בזה הידור, אך אם יש באתרוג הבהיר חסרון אחר שיכול להיקרא מום קל, אין מעלה להעדיף את הבהיר, וכפי שדייק כבודו מהזוהר.
עידוא אלבה
♦
תגובת הרב יואל הלוי ראזנער
לכבוד הרב עידוא אלבה
קבלתי הערות החשובות על מאמרינו, וזה אשר לענ"ד להעיר על דבריו.
הנה על מה שכתבתי דיש להקל אפי' בירוק כהה דאר"ק גרין על סמך ספק ספיקא - ספק דהטעם הוא משום דלא גמר פירא, ואת"ל שהוא משום שינוי מראה דילמא ירוק ככרתי פירושו בלוא"ה.
כתב מע"כ בזה"ל שכבודו התעלם מהשאלה של הרב איתן וקסלר בגלון עב עמ' ש"ח שראה במציאות אתרוג בגוון כהה שמוכרים בשוק והוא ירוק כהה וניסה להצהיבו וראה שאינו חזור להיות צהוב. וא"כ יש לשאול איך מתירים לקנות ירוק כהה, כשאיננו יודעים אם הוא יחזור להיות צהוב עכ"ל.
אני לא התעלמתי מהשאלה, אך סמכתי על מה שכתב מע"כ שם עמוד פ"ו בשם ר' חגי קירשנבוים שהאתרוגים שאינם מצהיבים בתלוש ניכר בצבע הירוק כהה שנוטה לשחור, ובדרך כלל לא קוטפים אתרוגים כאלו. ואני דיברתי מאותן שיודעים שהם יצהיבו לבסוף, ורק עיקר החשש שלי היה שמא הפסול הוא משום שינוי מראה, וע"ז עשיתי ספק ספיקא.
ועתה עורר מע"כ דהרב וקסלר מכחיש מה שאמר ר' חגי קירשנבוים. הנה אין בידי לברר מהי המציאות, ובכל אופן אני לא דנתי כלל בנידון זה מצד דלא גמר פירא, כל נידון שלי בהמאמר הוא אם ירוק כהה יש לפסלו מחמת שינוי מראה כמו שמערער המשכנ"י, וע"ז כתבנו דיש להתירו מחמת ס"ס. ואה"נ, אם יתברר ירוק כהה שאינו עתיד לחזור למראה אתרוג, ידי מסולקת מזה. ועוד יש נפק"מ היכא דמקצת האתרוג התחיל להתלבן ומקצתו עדיין ירוק כהה, דבזה ודאי עתיד לחזור למראה אתרוג והוא גמר פירא, האם יש לפסלו מחמת שינוי מראה.
ומה שרוצה מע"כ לסמוך לגמרי על שיטת ר"ת דירוק ככרתי הוא בלוא"ה (כחול), לענ"ד קשה להכריע כן נגד התוס' והרא"ש והטור ושו"ע. ואני לא סמכתי על זה לבד, אלא צירפתי אותו לספק ספיקא[10].
באות א' עורר מע"כ על דברי התוס' הרא"ש שכתב דהערוך מביא ראיה דכרתי הוא פורו"ש מהא דאמר משיכיר בין תכלת לכרתי. וכתב מע"כ דהערוך לא הביא את זה כראיה.
הנה איך שתהיה כוונת הערוך, זה ברור שהערוך פירש משיכיר בין תכלת לכרתי שהוא ירק הכרתי והוא פורו"ש, וע"ז כתב התוס' הרא"ש שמזה נראה שהוא בלוא"ה. ועיקר כוונתי הוא לומר, דמה דהתוס' הרא"ש מפרש כרתי בלוא"ה מפרש כן גם בדעת הערוך, דכיון שהוא היה ס"ל דירק הכרתי הוא בלוא"ה ע"כ פירש כן גם בדברי הערוך, אף שהערוך לא כתב כן בפירוש. ומה שכתבתי בהמאמר "דלא מצינו" מי שפירש דכרתי הוא גרין, כוונתי דמי שכותב דכרתי במתני' פ"ק דברכות הוא ירק הכרתי פורו"ש, יוכל להתפרש דבריו כמ"ש התוס' דירק הכרתי הוא בלוא"ה, אף שאין לנו ראיה לומר כן אבל גם אין לנו ראיה להיפך.
ומה שכתב הרב זק"ש דרבנו יונה ע"כ לא כתב כן בדברי הערוך, וצ"ל דהוא ט"ס ברבינו יונה. הנה אה"נ אני כתבתי דכיון דרבינו יונה היה ס"ל דכרתי הוא גרין לפיכך חולק על הי"מ דס"ל דמשיכיר בין תכלת לכרתי הוא ירק הכרתי, דכרתי במתני' פירושו בלוא"ה.
אמנם רבינו יונה ורבינו יהונתן הבינו שכונת היש מפרשים שהוא כבצלים היא לצבע ירוק, כיון שהכיר רבינו יונה את הירק הכרתי כירוק, כמו שכתבתי בהמאמר דהם הכירו את ירק הכרתי ממה שהיה מצוי להם, לכן פירשו כן בכונת היש מפרשים. אבל באמת היש מפרשים לא כתבו מעולם שכונתם לצבע ירוק, אלא שהוא כבצלים. ולפי מה שכתבו התוס' והרא"ש בחולין הבצל הזה בעליו הארוכים הוא בצבע בלוא"ה, וא"כ דילמא גם היש מפרשים כונתם כן.
לכן אני על משמרתי אעמודה דלא מצינו מי שמפרש מתני' פ"ק דברכות דכרתי הוא גרין[11].
♦
על מה שהבאתי את דברי התוס' חולין דף מז ע"ב שכתבו וז"ל ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות, דה"נ לא הוי דוקא ככרתן, דלעיל גבי ירוקה כשירה מדרבי נתן פירש בקונטרס ירוקה כעשבים אלמא ככרתן לאו דוקא עכ"ל. וכתבתי דמבואר מדבריהם דמש"כ רש"י ירוקה כעשבים אינו משום דרש"י מפרש כרתי גרין, אלא גם רש"י מפרש כרתי הוא בלוא"ה, אלא דרש"י ס"ל דכרתי לאו דוקא, ועיקר כונת הגמ' הוא לאפוקי געל.
ע"ז כתב מע"כ שאין כונת התוס' לומר כן בדעת רש"י דכרתי הוא בלוא"ה, אלא שהתוס' עצמם סוברים שירוקה דר' נתן היינו כעשבים גם לשיטתם שכרתי הוא בלו"א. ולא אמרו שכן דעת רש"י, אלא רק ציינו שגם רש"י סובר כך לדינא גבי ריאה שירוק כעשבים.
הנה עיין בהגהות אשרי דמעתיק את דברי התוס' וז"ל ונראה דמטעם זה אין להכשיר שאר אתרוג הירוק דלא נקט כרתי למעוטי שאר ענייני ירקות דהכא נמי לא הוי דוקא ככרתי דירוקה כעשבים כשרה כפירוש רש"י עכ"ל. היינו שמביא ראיה מפירוש רש"י גבי טריפות על אתרוג, דכמו גבי טריפות כרתי לאו דוקא, ה"ה גבי אתרוג. ואם נימא דרש"י פירש כרתי הוא גרין, דילמא כרתי גבי טריפות הוא דוקא[12], וא"כ להתוס' דכרתי הוא בלוא"ה, מנ"ל דכרתי גבי אתרוג הוא לאו דוקא - דילמא להתוס' הוא דוקא בלוא"ה ולרש"י הוא דוקא גרי"ן. ופשוט דמביא ראיה מרש"י דכרתי הוא לאו דוקא.
ומה שרוצה מע"כ לומר דיש כאן קיצור לשון בתוס', איני רואה למה לא נוכל לפרש בדברי התוס' בלא קיצור לשון.
ומה שמע"כ מוכיח מדכתב רש"י על הא דירוקה כשרה מדרבי נתן ירוקה כמין עשבים כדלקמן, היינו מה שכתב בהמשך הגמ' דירוקה ככרתי כשרה משמע דלרש"י ירוקה ככרתי פירושו כעשבים. לענ"ד אינו ראיה, דרש"י מביא ראיה מדלקמן דכל שאינו געל (צהוב) כשרה, כמ"ש התוס'[13]. והטעם שמפרש כאן כעשבים ולא בלוא"ה היינו מדהביא עובדא דר' נתן בתינוק שהיה ירוק ואמר המתינו לו עד שיפול דמו. מזה הסיק רש"י שהוא ירוק כעשבים, שזהו הדרך בתינוק שלא ניפול בו דמו, ולא מראה בלוא"ה. ואה"נ, אפשר דדעת רש"י דירוק ככרתי היינו כעשבים, אבל התוס' לא הבינו כן ברש"י מחמת הראיה מפ"ק דברכות.
על מה שרציתי להשוות את דברי התוס' סוכה עם דברי התוס' חולין כתב מע"כ שאינו נראה, אלא התוס' בסוכה הוא שיטת ר"י והוא ס"ל דכרתי הוא גרין. הנה עתה ראיתי בהגהות אשרי פרק אלו טריפות שמביא את דברי התוס' חולין בשם ר"י, אלמא דהר"י מודה לר"ת דצבע הכרתי הוא בלוא"ה, אלא ס"ל דכרתי הוא לאו דוקא. ומשו"ה פוסל הר"י את הגרין שאינו חוזר למראה אתרוג[14].
על מה שכתבתי במאמרי דהטעם התוס' שכתבו דכרתי לאו דוקא וגם ירוק כעשבים הוא פסול, הוא משום דאמר בגמ' הטעם משום דלא גמר פירי מסתבר להו דגם כעשבים פסול. מצאתי אח"כ שהכפות תמרים כתב כן.
♦
כתבתי לפרש קושית הירושלמי אי זהו ירקרק שבירוקים ר' לעזר אומר כשעוה וכו' וכאן הוא אמר הכין א"ר פנחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק, וכתבתי נראה דהקושיא אינו על ההלכה אלא על פירושא דמתני' למה קורא התנא צבע הכרתי בשם ירוק, הרי גבי נגעים כתיב ירקרק ורק כמראה השעוה נקרא ירוק. וע"ז תירץ דשם כתיב ירקרק. ונראה דגם הקרבן העדה פריש כן.
וביארתי שהחזו"א מקשה על המשכנ"י דמפרש את קושית הירושלמי למה הדין שונה גבי נגעים מאתרוג, דאין נזכר בשום מקום איזה מראה שצריך להיות באתרוג, וא"כ לא שייך להקשות מנגעים על אתרוג. אבל על לשון התנא שפיר שייך להקשות, כמו שמצינו הרבה פעמים בש"ס שהשוו לשונם ללשון תורה, כגון בריש קידושין דמקשה הגמ' מ"ט תני האשה נקנית ותירץ משום דתני לישנא דאורייתא דכתיב שדות בסף יקנו וכהנה רבות. וכן הכא מקשה הירושלמי רק על הלשון ירוק. ולא הבנתי דברי כת"ר בזה מה שכתב להשיב על דברי[15].
מה שפירשתי דברי האו"ז האיך משכחת לה אתרוג שהוא גדול כפול הלבן ויהיה לו מראה אתרוג געל (צהוב), כתב מע"כ דכיון שזו מציאות מאוד נדירה קשה לנקוט כשיטת האו"ז. ולא נראה לענ"ד דבריו, דהתנא ודאי נחית לבאר את כל דיני אתרוג אף מה שהוא נדיר, כגון אתרוג התיום ועגול ככדור שכמעט אינו מצוי, ומ"מ הצריך התנא להשמיענו הדין, וה"ה גבי אתרוג הבוסר אם יארע שלא יהיה ירוק ככרתי אם כשר או לא. ועתה עלה לענ"ד דאם נפרש את דברי רש"י והאו"ז דס"ל כר"ת דירוק ככרתי פירוש בלאו"ה[16], מיושב בפשיטות, דבוסר כפול הלבן משכחת לה טובא דיצא מכלל בלוא"ה והוא ירוק כעשבים.
♦ ♦ ♦